הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל 
האתר משומר למען זכרו על ידי מפעל הזוהר העולמי (Ha-Zohar.info) ולימוד הזוהר היומי (DailyZohar.com)

   פרשת בראשית    פרשת נח    פרשת לך לך    פרשת וירא    פרשת חיי שרה    פרשת תולדות    פרשת ויצא
   פרשת וישלח    פרשת וישב    פרשת מקץ    פרשת ויגש    פרשת ויחי    פרשת שמות    פרשת וארא
   פרשת בא    פרשת בשלח    פרשת יתרו    פרשת משפטים    פרשת תרומה    פרשת תצוה    פרשת כי תשא
   פרשת ויקהל    פרשת פיקודי    פרשת ויקרא    פרשת צו    פרשת שמיני    פרשת תזריע    פרשת מצורע
   פרשת אחרי מות    פרשת קדושים    פרשת אמר    פרשת בהר    פרשת בחוקותי    פרשת במדבר    פרשת נשא
   פרשת בהעלותך    שלח לך    פרשת קרח    פרשת חוקת    פרשת בלק    פרשת פינחס    פרשת מטות
   פרשת מסעי    פרשת דברים    פרשת ואתחנן    פרשת עקב    פרשת ראה    פרשת שופטים    פרשת כי תבוא
   פרשת כי תצא    פרשת ניצבים וילך    פרשת האזינו    פרשת זאת הברכה
 
    עמוד הבית
    צור קשר
    תחילת הבריאה
    מבנה העולמות
    ראש השנה
    תם עוונך בת ציון
    הנהגות וסגולות
    אדם
    גאולה
    לאלפים
    חיים על פי הזוהר
    אלול
    24 אלף תלמידי רבי עקיבא
    פתיחת אליהו
    רבי שמעון בר יוחאי
    תיקוןני זוהר חדש
    כללי סודות ורזי התורה
    מעלת עיסוק בזוהר
    מהו צדיק ?
    הליכות אור - נוער וחינוך
    סוד הקפת התיבה
    מפעל הזוהר העולמי
    סוד קליפת נוגה
    נפש, רוח, נשמה..
    הצלת רבי יצחק
    ערב רב
    טעמי המצוות
    קריאת שמע בכוונה
    להידמות לאבות
    ט"ו בשבט
    שבת קודש
    שיויתי השם
    רבי שמעון מבטל מוות
    מעלת הלילה
    חיזוק באמונה
    נטילת ידיים
    רחל
    ויעבור
    יום הכיפורים
    ייחודים בתנועה
    מדרש האותיות
    פרשיות השבוע - וידאו
    סוכות
    צפיחית בדבש
    מעוט הירח
    תלמוד ארץ ישראל
    תפילה בציון רשב"י
    סדר עליית הנשמה
    תמונות
    לב נתיבות עשר מאמרות
    חנוכה
    שיעורי תורה בצ'ט
    ברכות השחר
    סגולות שבת
    מזמור יט - פרוש הזוהר
    מדרש רות - זוהר
    הקדמה 6 מצוות
    שיעורי וידאו - זוהר
    פסח
    שביעי פסח ועומר
    עמלק העייף, ישראל יעף
    מעלת משה רבינו
    משיח
    המלחמה האחרונה 1
    אלפיים שנות תפילה
    מדרשי זוהר
    בראשית תמן - תיקון 48
    שום תשים עליך מלך
    כבד את אביך...
    אידרא זוטא
    יסודות הזוהר
    להשיב את הבן לאב
    נסתם הפתוח ונפתח הסתום
    אנכי ה'
    קריאת זוהר כללית
    שיעורי זוהר בקול
    אלול ושיעורים תשרי
    למה אנחנו כאן?
    רפ"ח
    ממלכת כהנים
    פרשות השבוע
    חגי השנה
    סודת הזוהר
    דרשות הרב בטקסט
    תורה וישראל חד הם
    מפתח החכמה ביראה
    ראשי ישן
    הנהגות הימים
    מבצע ה - 70
    שיעורי עץ החיים
    מחיה המתים
    נבואת פרס אירן
    חיטה ומשיח
    נצח זמן ומקום
    נישואין גירושין
    פורים
    מוצאי שבת
    סוד הפרצופים - בפשט
    מלאכים המלווים
תרומות לברכות בעלון
ובאתר נא להשאיר את נוסח
הברכה.
התרומות מיועדות להחזקת האתר
הדפסת עלוני הזוהר
הכנת סרטי וידאוו ייחודים, שיעורי זוהר 
 

 


דרשת הרב הצדיק - רבי ניסים פרץ שליט"א
כתוב בשולחן ערוך: הרב דורש בשבת הגדול בעיניני ההלכה והאגדה של פסח להדריך את העם הלכה למעשה, אומר הזוהר בפרשת שמות – עַד דְּיִקְרַב יָמִין, פֶּסַח דְּרוֹעָא יְמִינָא. לְקַיֵּים בָּהּ, (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת וְהַאי אִיהוּ בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. לְקַיֵּים בְּהוֹן (ישעיה נד) וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְיָ'. עַד שֶׁיִּקְרַב יָמִין, פֶּסַח זְרוֹעַ יָמִין. לְקַיֵּם בָּהּ (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, וְזֶהוּ בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל, לְקַיֵּם בָּהֶם (ישעיה נד) וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'. עוד אומר הזוהר הקדוש פרשת ויקרא: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָמָּה לָנוּ לְהַטְרִיחַ כָּל זֶה, מִקְרָא שָׁלֵם הוּא, שֶׁהֲרֵי בַּלַּיְלָה הַזֶּה הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ מִתְעוֹרֵר וְנִמְצָא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים. מַה זֶּה שִׁמֻּרִים? שְׁנַיִם, הַזִּוּוּג שֶׁל הַלְּבָנָה עִם הַשֶּׁמֶשׁ. לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדרֹתָם, שֶׁהֲרֵי מִכָּאן וָהָלְאָה נִתְאַחֲדוּ וְנִקְשְׁרוּ בַקֶּשֶׁר שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְיָצְאוּ מֵרָשׁוּת אַחֶרֶת. מִשּׁוּם כָּךְ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר מְתַקְּנִים אֶת עַצְמָם, וּמְבַעֲרִים חָמֵץ מִבֵּינֵיהֶם וְנִכְנָסִים לָרָשׁוּת הַקְּדוֹשָׁה, וְאָז מִתְעַטְּרִים חָתָן וְכַלָּה בְּעַטְרוֹת הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, וְצָרִיךְ אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָנֵי אַרְבַּע כַּסֵי דְּהַהוּא לֵילְיָא אֲמַאי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, לָקֳבֵיל ד' גְּאוּלוֹת. אֲבָל שַׁפִּיר הוּא בְּסִפְרָא דְּרַב יֵיסָא סָבָא, דְּקָאָמַר הוֹאִיל וְזִוּוּגָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי לֵילְיָא בְּכָל סִטְרִין, וְזִוּוּגָא הוּא בְּאַרְבַּע קִשְׁרִין, דְּאִינּוּן ד' דַּרְגִּין, וְלָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, כַּד זִוּוּגָא דָּא אִשְׁתְּכַח, ואֲנָן בְּחֶדְוָותָא דִּלְהוֹן אִתְּעַרְנָא, בְּגִין דְּהָא זָכֵינָא בְּהוּ, דְּמַאן דְּאָחִיד בְּדָא, זָכֵי בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא אִשְׁתַּנֵי לֵילְיָא דָּא מִכָּל שְׁאָר לֵילָוָון, וּבָעֵינָן לְמֶעְבַּד שְׁמָא בְּכֹלָּא, וּלְמֶחְדֵי בְּהַאי לֵילְיָא, בְּגִין דְּחֶדְוְותָא הוּא לְעֵילָּא וְתַתָּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ שֶׁל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לָמָּה? אָמַר רַבִּי אַבָּא, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת. אֲבָל יָפֶה הוּא בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב יֵיסָא סָבָא, שֶׁאָמַר, הוֹאִיל וְהַזִּוּוּג הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּכָל הַצְּדָדִים, וְהַזִּוּוּג הוּא בְּאַרְבָּעָה קְשָׁרִים, שֶׁהֵם אַרְבַּע דְּרָגוֹת, וְלֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, כְּשֶׁהַזִּוּוּג הַזֶּה נִמְצָא, וְאָנוּ בְשִׂמְחָתָם מִתְעוֹרְרִים, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי זָכִינוּ בָהֶם, שֶׁמִּי שֶׁאוֹחֵז בָּזֶה - זוֹכֶה בַכֹּל. וְעַל כֵּן הִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל שְׁאָר הַלֵּילוֹת, וּצְרִיכִים לַעֲשׂות שֵׁם בַּכּל וְלִשְׂמחַ בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. משמעותו – שהפסח הוא מצד החסד – זכרתי לך חסד נערוייך לכתך אחר במדבר, הכל נעשה בזיווג העליון ולא ולא מצידנו, שהכל נמשך מהקב"ה, ואם תשאל למה ציוו כל הרבה מצוות דאורייתא ודרבנן, ואתה אומר שזה לא מצד שלנו, הסיבה היא שמצד שהאור שהקב"ה משפיע הוא כל כך גדול, שכל מעשינו הוא לקלוט את האור של הקב"ה לתוכנו לתוך הגוף ולתוך הנשמה, וזה נרמז בפסוק של (ספר מלאכי פרק ג) (ו) כִּי אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם: אותו האור שהשפיע על עם ישראל להוציאם ממצרים לא השתנה כל שנה אותו האור.. "וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" הפשט הפשוט אם קורה לכם משהו, זה מצדכם אני לא שניתי, אבל הפירוש הנוסף הוא לא כליתם לא משלון כליה מלשון כלי - אתם בני ישראל לא הכנתם כלים, אני משפיע את האור, אותו האור אותה הארה, אותו הכח הקב"ה משפיע בכל שנה בליל הסדר, לכן חכמים באו ורצו שכל נשמה תזכה, נתנו לה כלים והם "קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִיד. רָחְצָה. מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן. בָּרֵךְ. הַלֵּל נִרְצָה": המשך בתמונה אחרת
נלך בעקבותיהם ונסביר מהם הכלים שצריכים להכין בלילה הזה, הבסיס של הסדר הוא סיפור ההגדה – מגיד – הוא שורש והפנימיות של כל הסדר, מצות "והגדת לבנך ביום הזה" בכל השנה יש לזכור יציאת מצרים, אבל בלילה הזה כתוב והגדת לבנך ביום ההוא, ואם אין לו בן או משפחה, יספר לעצמו על ידי הסיפור וההגדה אתה ממשיך, מאיר ומרחיב את האור בכל העולמות עד עולם העשיה, כמו המרבה לספר ביציאת מצרים הרי הוא משובח, כמו שהפסוק אומר מתחיל בגנאי ומספר בשבח, כולם מתחילים בגנות, ומסיים שהאדם משתבח, הסגולה של הלילה הזה להפוך את האדם לחלוטין משחור ללבן, מוציא אותו ממצרים מהמידות הרעות שהן צרות ומגבילות את האדם, לא משחררות אותו, זה פרעה היצר הרע, מחשבות ששולח לאדם לראשו, בלילה הזה מתחיל בגנאי ומסיים בשבח, יוצא ממצרים ומפרעה, להרחיב את הסיפור, כמו רב של ישיבה מתחיל בקושיה, ומסדר את ההגדה שלו, הדרש שלו עד שמסדר את הקושיה, כך האדם כדי שההגדה תהיה מעניינית מתחילים בקושיה "מה נשתנה" 4 קושיות כנגד 4 עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, אומרים המפרשים שבקושיות האלו כלולים כל הקושיות שיש ליהודי בעולם בכל הדורות בכל העניינים, ובסיפור ההגדה "עבדים היינו לפרעה" נמצאים כל התירוצים על כל הקושיות שבעולם, סידור ההגדה שסידרו אנשי הכנסת הגדולה העשוי ברוב טעם ודעת, לכן תכין עצמך ל"מגיד" תכין קושיות ותרוצן, לדוגמא, קושיה אחת: אין אף לילה שאומרים הלל, בלילה הזה אנחנו אומרים שתי פעמים "הלל" איפה זה רמוז? "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּלִים אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים": (שער ז' חג המצות) שבכל הלילות אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים . פירוש - כי בלילה הזה, יש ב' זווגים, דאו"א וזו"ן, (אבא ואימא, זעיר אנפין ונוקבא) הרמוזים במלת מטבילים, כי זווג ז"א הנקרא מ"ה,(יוד הא ואו הא = 45, שם מה) וד' אותיות הויה, סה"כ מ"ט. וגם כן זווג של אבא ואימא ע"ב (יוד הי ויו הי), וי' אותיות, הם פ"ב, גי' בלי"ם, וזה שתי פעמים: שבכל הלילות לא מגיעים לזיווגים גבוהים כאלה ובלילה הזה שתי פעמים – ועוד סיבה, מצרים זה המקום הצר ביותר – הגרון, ואחורי הגרון בעורף – פרעה, וכאשר ישראל מושכים השפע מהראש לגוף, מצרים ופרעה יונקים מהשפע שהם מוחין דקטנות, שמות אלהים, הקב"ה עשה נס, הוא הוריד מוחין של גדולין ומהמוחין האלו לא יכולים לינוק החיצוניים, הם יונקים משם ב"ן, אבל הלילה הזה ירד שם מ"ה, מה נשתנה. לכם גולת הכותרת של הלילה הזה הוא המגיד, אבל הקב"ה אוהב את ישראל, וסידר לנו עיטורים, אוכל ויין, כדי שיישארו וילמדו את ההגדה כל הלילה, גם את הסעודה עשה מצוות, אבל הם רק קישוט להגדה, והכלים הם ארבע כוסות וארבע כזיתות, כל אחד מאיתנו יודע שצריך להניח תפילין רש"י ורבנו ת"ם – כנגד ארבע מוחין, ע"ב (יוד הי ויו הי, ס"ג יוד הי ואו הי, מ"ה יוד הא ואו הא, ב"ן יוד הה וו הה) ארבע מוחין שהם חכמה מצד אבא ארבע כזיתות, בינה מצד אימא ארבע כוסות יין, חסדים וגבורות, (חו"ב חו"ג מ"ה וב"ן), עיקר העבודה זה המשכת המוחין, כיון שהקב"ה ברא את העולם בשבעה ימים זה גוף, חסר הראש, לעולם אין ראש, ללא עיניים ללא אוזנים, התפילין של רש"י ארבע פרשיות מצד אימא מצד הבינה, ועוד תפילין רבנו ת"ם גם שם ארבע פרשיות – כל המצוות שאדם עושה הם כפי התפילין, להניחם יחד, כך כתוב בזוהר ובכתבי האר"י ובשולחן ערוך, בליל הסדר מניחים יחד את התפילין, כך אדם צריך לעשות כל השנה, כפי ארבע כוסות ארבע כזיתות, ואלו הם עיקר הכלים לקבלת אור נס הפסח והגאולה, לכן צריך שיהיה היין למהדרין, והמצות למהדרין, במזיגה של כל כוס וכוס להדיח ולשטוף, והסבה לצד שמאל שאם לא הסב צריך לחזור, ובסוד כל הלילה הזה הוא הכנעת השמאל, הדינים וכל כוחות הטומאה מצרים ופרעה, לכן מסיבים לצד שמאל.
רחצה – אומר רבינו האר"י זה כדי לשטוף את זוהמת מצרים, צריכים לשטוף את הגוף – את הכלי רחץ כלים פנימים, רחצה כלים אמצעים ומים אחרונים כלים חיצונים, כרפס, לא תחליף לכרפס כמו שעושים, כרפס הוא עולה גימטריה 360 – אות שין. הוא מוחין דקטנות אחרי שנכנסו מוחין דגדלות ומכוח זה נמתקים כל הדינים של כל השנה, כרפס עולה גימטריה ש"ס, על ידי מוחין של כרפס כאילו למד את כל הש"ס התמלא בש"ס לכל השנה.
שלוש מצות כנגד חכמה בינה ודעת - מצה האמצעית היא בינה, ולכן נפרסה, וצורתה ד"ו, לבצוע חלק גדול אות ו', והחלק השני הקטן נגד הד', כי מספר ו' יותר מן מספר ד'. חצי המצה של אות ו' אנו מניחין לאפיקומן, וחציו השני' שצורתו ד', אנו מחברין אותה עם המצה הראשונה השלימה, ומברכין עליה המוציא, ואכילת מצה, המוציא נגד השלימה, ואכילת מצה נגד הפרוסה הב':
אנו אומרים הא לחמא עניא, (די אכלו) כמאמר רז"ל מה דרכו של עני בפרוסה. והענין, כי תחלה צורתה ה', ונפרסה, ואנו לוקחין חציה שהיא אות ד', הנקרא לחמא עניא, כי ד' פירוש דלה ועניה, והנה בחיבורה עם ראשונה, אז נעשית צורת ד"י (אכלו) , נגד השלימה שהיא י', וד' נגד הפרוסה. ולהיותה פרוסה, אנו צריכין לחברה עם השלימה, ואז תקרא שלימה ד"י. הרי בארנו ב' ציורין, ד"י חכמה, וד"ו נגד בינה. והמצה התחתונה' ג' ווין, שהוא מצה ג', ולכן כנגדה ג' ווין שבציור ה', הרי נתבאר סוד המצה, ובזה נשלם כל גדלות ב' דאבא, כי נכנסו כולם ביחד.
אחרי מוציא מצה – מרור כמו בכרפס מיתקנו את הדינים כך במרור – גימטריה 446 = מות: ממתק את המות הופך אותו לחיים. כורך לזכר המקדש ביחד כהלל הזקן, שולחן עורך זה גם אחד מהסימנים לקיים מצוות השמחה, ולהשאיר מקום לאכול את האפיקומן בחשק וברצון.
צפון וברך, כאן כולם מברכים על כוס של יין, לאחר מכן מברכים בורא פרי הגפן ומכוונים לפטור יין של ההלל, הלל הגדול, שירה על היין שזה "מה נשתנה הלילה הזה" שאמרו חכמים מיום שנחרב בית המקדש לא שרים על היין, וזה סגולה להכנס לבית המקדש, כל ישראל בבית המקדש בלילה הזה.
הקערה צריכה להיות שלימה גם אחרי חלוקת הסימנים – כיון שהם עשר ספירות של החכמה ישארו שלימות, 
נרצה, מה היא המצוה – משל לאדם שכל חייו חלם להפגש עם המלך, ויום אחד זכה בפייס ובכסף שזכה אמר עכשיו אני יכול להכנס לבית המלך, הגיע לשער הראשי, הצליח לשכנע את השומר ליתן לו להכנס תמורת מאה דולר, בשער השני שילם לשוער מאתיים דולר וכך בכל שער שילם לשוער יותר ויותר, עד שהגיע לדלת של המל, שם שוער גבוה חזק, ואז האדם מציע לשומר 10,000 דולר להכנס למלך, השוער אומר לו בעד אף סכום לא אוכל לתת לך להכנס, כי אם אתן לך להכנס יהרגו אותי, מה אעשה עם הכסף, אבל אני מוכן לתת לך טלפון של המלך, לך הביתה תתקשר למלך, הסכים האיש וחזר לביתו והתקשר למך מספר ארוך – "קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִיד. רָחְצָה. מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן. בָּרֵךְ. הַלֵּל נִרְצָה" המלך עונה לאדם והאדם מברך את המלך והמלך מזמין אותו לארמון – זה נרצה, רצויים מעשיו של יהודי המקיים את מצוות המלך, כוס חמישית לאליהו הנבייא שיבוא במהרה בימינו ויבשר לנו גאולה אמן.
 
 

 
 
 
 
זוהר עמוד מ פרשת בא – כל עניני הפסח.

 

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֹא הִצְטָרְכָה תּוֹרָה לִכְתֹּב אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הָיָה תְּחִלַּת הַלְּבָנָה, וְעַל זֶה הַתּוֹרָה הִצְטָרְכָה לִכְתֹּב מִכָּאן, שֶׁהֲרֵי בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִקְשָׁר הַדָּבָר.

וְלֹא קָשֶׁה שֶׁלֹּא כָתוּב זֹאת, הַחֹדֶשׁ הַזֹּאת, שֶׁהֲרֵי זֶה וְזֹאת מִתְקַשְּׁרִים כְּאֶחָד. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד, אֵין הַשֶּׁבַח אֶלָּא לַזָּכָר, וְעַל זֶה רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה וַדַּאי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לָמָּה פַּעֲמַיִם לָכֶם? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵהֶם נִשְׁמָע יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ. הִתְקַשְּׁרוּת זוֹ לָכֶם, וְלֹא לִשְׁאָר הָעַמִּים.

דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה וְגוֹ'. בֶּעָשֹׂר, לָמָּה בֶּעָשֹׂר? אָמַר רַבִּי אַבָּא, בִּזְמַן שֶׁמֵּאִיר הַיּוֹבֵל לַלְּבָנָה, שֶׁכָּתוּב בַּיּוֹבֵל, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא.

וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת, לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁבִּזְמַן זֶה צָרִיךְ לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּדָבָר זֶה נִשְׁבָּר הַכֶּתֶר [אֶחָד] הַתַּחְתּוֹן שֶׁנֶּאֱחָזִים בּוֹ כָּל שְׁאָר הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה פֵּרַשׁ מֹשֶׁה וְאָמַר מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲשׂוּ אַתֶּם מַעֲשֶׂה לְמַטָּה, וַאֲנִי אֶשְׁבֹּר אֶת כֹּחָם לְמַעְלָה. וּכְמוֹ שֶׁאַתֶּם תַּעֲשׂוּ בָּאֵשׁ, שֶׁכָּתוּב כִּי אִם צְלִי אֵשׁ - אַף אֲנִי כָּךְ אַעֲבִיר אוֹתוֹ בָּאֵשׁ בִּנְהַר דִּינוּר.

לָמָּה נִמְשַׁךְ בַּעֲשָׂרָה וְנִשְׁחַט בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? אָמַר רַבִּי אַבָּא, בָּזֶה הִתְקַשְּׁרוּ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לֹא הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם, מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וְהָיָה עָתִיד לְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם, נֶחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ הִשְׁתַּעְבֵּד בָּהֶם כָּל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים. מִשּׁוּם זֶה מְעַכְּבִים אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קָשׁוּר בִּרְשׁוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

לָמָּה בֵּין הָעַרְבַּיִם? בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּין תָּלוּי וּבְשָׁעָה שֶׁדָּבָר זֶה נִמְסַר לוֹ עַל יְדֵי אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב (בראשית טו) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. אֵימָה - כֶּתֶר אֶחָד. חֲשֵׁכָה - כֶּתֶר אַחֵר. גְּדֹלָה - זוֹ הִיא הַגְּדוֹלָה מֵהַכֹּל. וְאַף עַל גַּב שֶׁבֵּאַרְנוּ פָּסוּק זֶה עַל שְׁאָר שִׁעְבּוּדֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל הָיָה. כְּמוֹ זֶה כִּי מָחֹה אֶמְחֶה, אַתֶּם מִלְּמַטָּה, וַאֲנִי מִלְמַעְלָה.

שָׁנִינוּ, לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁנִּשְׁבְּרוּ כָּל הַשַּׁלִּיטִים שֶׁלְּמַעְלָה (מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם) מִשְּׁלִיטָתָם, וְיָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּתָם, וְנִכְנְסוּ לָרָשׁוּת הַקְּדוֹשָׁה הָעֶלְיוֹנָה בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְנִקְשְׁרוּ בוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם. מָה הַטַּעַם עֲבָדַי הֵם? אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, שֶׁהוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵרָשׁוּת אַחֶרֶת, וְהִכְנַסְתִּים בִּרְשׁוּתִי.

וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת? אֶלָּא כָּךְ בֵּאַרְנוּ, שְׂאוֹר זֶה וּמַחְמֶצֶת זוֹ הֵן דַּרְגָּה אַחַת, וְכֻלָּם אֶחָד. רָשֻׁיּוֹת אֲחֵרוֹת, אוֹתָם שַׁלִּיטִים הַמְמֻנִּים עַל שְׁאָר עַמִּים, וְקוֹרְאִים לָהֶם יֵצֶר הָרָע, רְשׁוּת אַחֶרֶת, אֵל נֵכָר, אֱלֹהִים אֲחֵרִים - אַף כָּךְ שְׂאוֹר וּמַחְמֶצֶת וְחָמֵץ, וְהַכֹּל אֶחָד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ עֲמַדְתֶּם בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת, עֲבָדִים לְעַם אַחֵר. מִכָּאן וָהָלְאָה שֶׁאַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם. כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ אָז גַּם כָּל יְמֵי הַשָּׁנָה, לָמָּה שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁכָּתוּב שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יוֹתֵר? אָמַר לוֹ, כָּל זְמַן שֶׁהִתְחַיֵּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין - כָּךְ צָרִיךְ. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִתְחַיֵּב - לֹא צָרִיךְ.

לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה אָדָם אֶחָד קָצִין. כָּל אוֹתָם יָמִים שֶׁעָלָה לְדַרְגָּה זוֹ שָׂמַח, וְלָבַשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד. אַחַר כָּךְ לֹא צָרִיךְ. לְשָׁנָה אַחֶרֶת שׁוֹמֵר אוֹתָם יָמִים שֶׁעָלָה לְכָבוֹד זֶה, וְלוֹבֵשׁ אוֹתָם בְּגָדִים, וְכָךְ כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּתוּב שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא, שֶׁהֵם יְמֵי שִׂמִחָה, יָמִים שֶׁעָלוּ לְכָבוֹד זֶה וְיָצְאוּ מִשִּׁעְבּוּד אַחֵר, וְלָכֵן שׁוֹמְרִים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה אֶת הַיָּמִים שֶׁעָלוּ לַכָּבוֹד הַזֶּה, וְיָצְאוּ מֵרָשׁוּת אַחֶרֶת וְנִכְנְסוּ בָּרָשׁוּת הַקְּדוֹשָׁה. וְעַל זֶה כָּתוּב שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַצַּת כָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מַרְאֹת אֱלֹהִים. וְלָמָּה נִקְרְאוּ מַצַּת? דִּין, דִּין קָדוֹשׁ, דִּין שֶׁנֶּאֱחָז בַּשֵּׁם הַקָדוֹשׁ, דִּין שֶׁלֹּא הָיָה קָשֶׁה כָּל אוֹתוֹ זְמַן בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגָם, וְעַל שֶׁעוֹמֶדֶת הַלְּבָנָה בִּפְגִימָתָהּ כָּתוּב לֶחֶם עֹנִי.

מָה הַטַּעַם עוֹמֶדֶת בִּפְגָם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ וְלֹא הִתְגַּלָּה אוֹת הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ. מְהוּלִים הָיוּ וְלֹא נִפְרְעוּ. מָתַי נִפְרְעוּ? בְּשָׁעָה שֶׁכָּתוּב (שמות טו) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁבֵּאַרְנוּ פָּסוּק זֶה בְּדָבָר אַחֵר - הַכֹּל הָיָה וְרָאוּי.

וְאִם תֹּאמַר שֶׁנִּפְרְעוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ - לֹא כָּךְ, אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכָּתוּב (יהושע ה) וְכָל הָעָם הַיִּלּוֹדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ וְגוֹ'. אַחַר שֶׁנִּפְרְעוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּהַתְחָלָה אֲכַלְתֶּם מַצּוֹת, כְּשֶׁעָמְדָה הַלְּבָנָה בִּפְגִימָתָהּ, וְנִקְרָא לֶחֶם עֹנִי. מִכָּאן וָהָלְאָה לֶחֶם זֶה יִהְיֶה מִמָּקוֹם אַחֵר. מַה הוּא? שֶׁכָּתוּב (שמות טז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. לֹא מֵהַלְּבָנָה כְּמוֹ אוֹתוֹ זְמַן, אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַים.

וְיִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים שׁוֹמְרִים אוֹתָם יָמִים שֶׁנִּכְנְסוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְשׁוֹמְרִים אוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁבָּא מִצִּדָּהּ, וְעַל זֶה כָּתוּב אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר וְגוֹ', וְכָתוּב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת. מַה זֶּה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם יט) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וְהַכֹּל בְּדַרְגָּה אַחַת עוֹלֶה וְנֶאֱחָז.

וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ מֹשֶׁה לֹא פָרַע אוֹתָם? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַכְּבוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּתְרַפְּאוּ, וְעַל זֶה כָּתוּב שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי. מָה הַטַּעַם לֶחֶם עֹנִי? מִשּׁוּם כִּי בְּחִפָּזוֹן יָצָאתָ וְגוֹ', וְכָתוּב וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ.

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, נִכְנְסוּ מְהוּלִים וְנִפְרְעוּ, וּמַה כָּתוּב? (דברים ח) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם. מַה זֶּה בְּמִסְכֵּנֻת? לֶחֶם עֹנִי. לָמָּה נִקְרָא לֶחֶם עֹנִי? מִשּׁוּם שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגִימָתָהּ וְלֹא מִתְבָּרֶכֶת מִן הַשֶּׁמֶשׁ, וְלֹא מוּאֶרֶת מִן הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְלֹא מוּאֶרֶת [מִכָּל] מִיּוֹבֵל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ. אֲבָל כָּאן שֶׁנִּמּוֹלוּ יִשְׂרָאֵל וְנִפְרְעוּ, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ כָּתוּב, וְעַל זֶה לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא תֶחְסַר כֹּ"ל בָּהּ. כְּמוֹ שֶׁחָסְרוּ לָהּ בְּמִצְרַיִם.

וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל זִכָּרוֹן שֶׁל מִצְרַיִם וְאוֹכְלִים, וְלֹא מִתְכַּלֶּה מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת. וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ כָּאן בְּמִצְרַיִם, חָסְרוּ אוֹתוֹ, אֶת הַכֹּל הַזֶּה, וְהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגִימוּת. וְנִקְרֵאת לֶחֶם עֹנִי. עֹנִי כְּתַרְגּוּמוֹ מִסְכֵּנוּת. וּמַה שֶּׁאָכְלוּ אוֹתוֹ שָׁם בָּאָרֶץ, זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל זִכְרוֹן מִצְרַיִם, וְזֶה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וְלֶעָתִיד לָבֹא כָּתוּב (ישעיה ס) לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ וְגוֹ'.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם וְגוֹ'. וְכָתוּב אַךְ בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. נִשְׁמָע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה. מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא בֶּעָשֹׂר, דָּבָר זֶה תָּלוּי בֶּעָשׂוֹר. לַחֹדֶשׁ הַזֶּה? בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב)! אֶלָּא כְּשֶׁבָּא הַמִּנְהָג לַדַּרְגָּה הַזּוֹ, כָּתוּב לַחֹדֶשׁ הַזֶּה דַּוְקָא.

וְיִקְחוּ לָהֶם שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. שָׁנִינוּ, שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים הֵם: בְּכוֹר בְּהֵמָה, בְּכוֹר הַשְּׁבִי, בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. [שֶׁשְּׁלֹשָׁה קְשָׁרִים] שֶׁכָּל הַשְּׁאָר נִקְשָׁרִים בִּשְׁלֹשֶׁת הַגְּוָנִים הַלָּלוּ שֶׁל מַעְלָה. וּבָזֶה שֶׁנִּקְרָא צֹאן הַכֹּל נִקְשָׁר, וְהַכֹּל כָּלוּל בְּצֹאן. נִקְשָׁר צֹאן בְּצֹאן, וְלֹא יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִקְּשָׁרָיו, וּבָזֶה כֻּלָּם נִקְשְׁרוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת. קִשְׁרוּ אוֹתוֹ בְּקֶשֶׁר, וְיִהְיֶה מָסוּר בְּיֶדְכֶם בִּרְשׁוּתְכֶם עַד שֶׁתִּשְׁחֲטוּ אוֹתוֹ וְתַעֲשׂוּ בוֹ דִּין. וְלֶעָתִיד לָבֹא כָּתוּב (ישעיה סג) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם. וְכָתוּב כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה. וְכָתוּב (זכריה יד) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

 

רַעְיָא מְהֵימְנָא – מסביר טעמי המצוות

וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ וְגוֹ'.

כ"ה - מִצְוָה זוֹ לְבָעֵר חָמֵץ, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה זוֹ נִמְסְרָה לְיִשְׂרָאֵל, וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, וְכָתוּב שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים,

וְהַסּוֹד בֵּאַרְנוּ, בֵּין חָמֵץ וּמַצָּה שֶׁל כַּמָּה מְקוֹמוֹת, זֶה יֵצֶר רַע, וְזֶה יֵצֶר טוֹב.

כ"ו - מִצְוָה אַחַר זוֹ לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהִיא חוֹבָה עַל בֶּן אָדָם לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח זֶה לְעוֹלָמִים. כָּךְ בֵּאַרְנוּ, כָּל אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבְאוֹתוֹ סִפּוּר שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָה, עָתִיד הוּא לִשְׂמֹחַ בַּשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שִׂמְחַת הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא אָדָם שֶׁשָּׂמֵחַ בַּאֲדוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּאוֹתוֹ סִפּוּר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כּוֹנֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל הַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, וְאָמַר לָהֶם: לְכוּ וְתִשְׁמְעוּ אֶת סִפּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁלִּי שֶׁמְּדַבְּרִים הַבָּנִים שֶׁלִּי וּשְׂמֵחִים בִּגְאֻלָּתִי. אָז כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים, וּבָאִים וּמִתְחַבְּרִים עִם יִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹמְעִים סִפּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁשְּׂמֵחִים בְּחֶדְוַת גְּאֻלַּת אֲדוֹנָם. אָז בָּאִים וּמוֹדִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל כָּל אוֹתָם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, וּמוֹדִים לוֹ עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּאָרֶץ שֶׁשְּׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה שֶׁל אֲדוֹנָם.

אָז מִתּוֹסֵף לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְמַעְלָה, וְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ סִפּוּר נוֹתְנִים כֹּחַ לְרִבּוֹנָם, כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁמּוֹסִיף כֹּחַ וּגְבוּרָה כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִים גְּבוּרָתוֹ וּמוֹדִים לוֹ, וְכֻלָּם פּוֹחֲדִים מִפָּנָיו, וּמִתְעַלֶּה כְבוֹדוֹ עַל כֻּלָּם. וְלָכֵן יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ וּלְדַבֵּר בְּסִפּוּר זֶה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. כְּמוֹ זֶה חוֹבָה עַל בֶּן אָדָם לְדַבֵּר תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס בְּכָל אוֹתָם נִסִּים שֶׁעָשָׂה.

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה זֶה חוֹבָה, וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְשֶׁיִּהְיֶה לְאַחַר מִכֵּן, מַדּוּעַ פִּרְסוּם זֶה לְפָנָיו, עַל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, וְהוּא יוֹדֵעַ? אֶלָּא וַדַּאי צָרִיךְ אָדָם לְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס וּלְדַבֵּר לְפָנָיו בְּכָל מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם דְּבָרִים עוֹלִים, וְכָל הַפָּמַלְיָא שֶׁלְּמַעְלָה מִתְכַּנֶּסֶת, וְרוֹאִים אוֹתָם וּמוֹדִים כֻּלָּם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וּמִתְעַלֶּה כְבוֹדוֹ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

כְּמוֹ זֶה מִי שֶׁמְּדַבֵּר וּמְפָרֵט חֲטָאָיו עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, אִם תֹּאמַר לְשֵׁם מָה צָרִיךְ? אֶלָּא הַמְקַטְרֵג עוֹמֵד תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְדַבֵּר וְלִתְבֹּעַ חֲטָאֵי בְּנֵי אָדָם וּלְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם דִּין. כֵּיוָן שֶׁמַּקְדִּים אָדָם וּמְפָרֵט אֶת חֲטָאָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֵינוֹ מַשְׁאִיר פִּתְחוֹן פֶּה לְאוֹתוֹ מְקַטְרֵג, וְלֹא יָכוֹל לְבַקֵּשׁ עָלָיו דִּין, שֶׁהֲרֵי תָּמִיד תּוֹבֵעַ דִּין בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מְדַבֵּר וּמְקַטְרֵג שֶׁפְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ. וְלָכֵן צָרִיךְ לָאָדָם לְהַקְדִּים וּלְפָרֵט חֲטָאָיו.

כֵּיוָן שֶׁהַמְקַטְרֵג רוֹאֶה אֶת זֶה, אֵין לוֹ עָלָיו פִּתְחוֹן פֶּה, וְאָז נִפְרָד מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל. אִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה - יָפֶה, וְאִם לֹא - הֲרֵי הַמְקַטְרֵג נִמְצָא עָלָיו וְאוֹמֵר: פְּלוֹנִי שֶׁבָּא לְפָנֶיךָ בְּעַזּוּת פָּנִים, בָּעַט בַּאֲדוֹנוֹ, חֲטָאָיו כָּךְ וְכָךְ. עַל זֶה יָפֶה שֶׁיִּזָּהֵר הָאָדָם בְּכָל אֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא עֶבֶד נֶאֱמָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כ"ז - מִצְוָה אַחַר זוֹ לֶאֱכֹל מַצָּה בְּפֶסַח, מִשּׁוּם שֶׁהוּא זִכָּרוֹן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַל סוֹד הָאֱמוּנָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָצְאוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן מִסּוֹד שֶׁל אֱלִילִים אֲחֵרִים, וְנִכְנְסוּ בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ אֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח וְגוֹ'. כ"ח - מִצְוָה זוֹ לִשְׁחֹט פֶּסַח בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּי"ד בְּנִיסָן, זִכָּרוֹן לְאוֹתוֹ פֶּסַח מִצְרַיִם, וְזוֹהִי חוֹבָה עַל כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

פֶּסַח זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁמוּר מֵעֲשָׂרָה יָמִים וָהָלְאָה, שֶׁכָּתוּב בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם וְגוֹ'. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי אָז מַתְחִילָה הַלְּבָנָה לְהָאִיר מֵעֲשָׂרָה יָמִים וָהָלְאָה, עַד שֶׁנִּשְׁלֶמֶת בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁחָט בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּין תָּלוּי עַל הָעוֹלָם.

סוֹד זֶה לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה מִלִּפְנֵי הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה, וְלֵהָנוֹת מֵאוֹתוֹ רֵיחַ שֶׁנּוֹדֵף מִצְּלִי הָאֵשׁ, וְעַל זֶה לֹא בָא אֶלָּא עַל הַשָּׂבָע, וְעַל זֶה וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ, יֹאכַל בּוֹ. מִי שֶׁאֵין בּוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ, לֹא יֹאכַל בּוֹ. שֶׁזֶּה מִבְּנֵי הַבְּרִית הוּא לִשְׁבֹּר כֹּחַ שֶׁל חַיִל אַחֵר, לְהַעֲבִיר עָרְלָה מִלִּפְנֵי בְרִית. מִשּׁוּם כָּךְ זֶהוּ לַעֲשׂוֹת בִּבְנֵי בְרִית וְלֹא בִּבְנֵי עָרְלָה.

כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִצְרַיִם, רָאָה אֶת הַדָּם שֶׁל אוֹתוֹ פֶּסַח שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל הַפֶּתַח, וְדַם הַבְּרִית, אֵיךְ הָיוּ עוֹמְדִים עַל הַפֶּתַח, שֶׁכָּתוּב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם וְגוֹ'. אֵזוֹב, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא מַעֲבִיר רוּחוֹת רָעוֹת, וְכָל צַד שֶׁל רוּחַ רַע מַעֲבִיר בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ, בַּגְּאֻלָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

לֶעָתִיד לָבֹא יָבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיֵּצֶר הָרָע וְיִשְׁחַט אוֹתוֹ. וְעַתָּה בִּגְאֻלָּה זוֹ כָּתוּב, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. זִכָּרוֹן שֶׁל לֶעָתִיד לָבֹא, בַּגְּאֻלָּה הָעֶלְיוֹנָה הַהִיא.

עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף, בָּרֹשֶׁם הַזֶּה שֶׁל אוֹת יוֹ"ד, וּבָרֹשֶׁם הַזֶּה שֶׁל הָאוֹת יוֹ"ד, לְהַרְאוֹת אֶת רֹשֶׁם הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, וְנִשְׁבֶּרֶת עָרְלָה מִלִּפְנֵי דַּם הַבְּרִית, רָשׁוּם עַל הַכֹּל, וּבָא דָם עַל דָּם. כְּשֶׁעוֹבֵר אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית, הָיָה רוֹאֶה דָם וּמִתְרַחֵק מֵהַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית וְגוֹ'.

אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ הוֹרֵג, אָז לָמָּה כָּתוּב וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁהַמַּשְׁחִית הָיָה הוֹלֵךְ, וְלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה הוֹרֵג, וְהַמַּשְׁחִית הָיָה הוֹלֵךְ לִמְצֹא עִלָּה לְיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ שִׁבְרוֹן הָעָרְלָה בִּשְׁנֵי צְדָדִים, הָיָה בּוֹרֵחַ וְנִפְרָד מֵהֶם.

וְעַל שֶׁהָרַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל אוֹתָם בְּכוֹרוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד, נָתַן בְּכוֹרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִגְאֻלָּה, שֶׁלֹּא יִמְצָא עֲלֵיהֶם הַצַּד הָאַחֵר עִלָּה כְּלָל, וּבַכֹּל שׁוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאָב עַל בָּנִים.

בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת וְגוֹ'. מִצְוָה כ"ט זוֹ לֶאֱכֹל אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים. מַצּוֹת - מַצַּת כָּתוּב. מַה זֶּה כְּנֶגֶד זֶה? אֶלָּא לְהַרְאוֹת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ הַמְּרִירוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁכָּתוּב וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה וְגוֹ'. כְּשֶׁאוֹכְלִים אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה, לְהַרְאוֹת אֶת כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָהֶם בְּמִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ גָּלוּת וּבְאוֹתוֹ שִׁעְבּוּד.

מַה כָּתוּב? וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, לְהַרְאוֹת בּוֹ קָלוֹן, וּבְכָל אוֹתָם אֱלִילֵי מִצְרַיִם. שֶׁהֲרֵי הָיוּ זוֹרְקִים בַּשּׁוּק אֶת הָעֲצָמוֹת שֶׁלּוֹ, וּבָאוּ הַכְּלָבִים וְגָרְרוּ אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְזֶה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הָעֲצָמוֹת הֵן תִּקּוּן הַגּוּף, וְדוֹמִים לְגָוֶן אַחֵר, וְיִשְׂרָאֵל זָרְקוּ אוֹתָם לַשּׁוּק בְּדֶרֶךְ קָלוֹן, וְלָכֵן כָּתוּב וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. אַתֶּם לֹא תִשְׁבְּרוּ, אֲבָל הַכְּלָבִים הָיוּ בָּאִים וּמְשַׁבְּרִים אוֹתוֹ.

עוֹד, הַמִּצְרִים הָיוּ בָּאִים אַחַר כָּךְ וְהָיוּ רוֹאִים אוֹתָם עַצְמוֹת שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים הַכְּלָבִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשׁוֹבְרִים אוֹתָם, וְהָיוּ הַמִּצְרִים טוֹמְנִים אוֹתָם בֶּעָפָר, כְּדֵי שֶׁהַכְּלָבִים לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָם, וְזֶהוּ בִּטּוּל שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יוֹתֵר מֵהַצַּד שֶׁלָּהֶם. וּבָזֶה הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וְנִכְפּוּ כָּל הַכֹּחוֹת הָאֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי אָז נִכְפּוּ יוֹתֵר, כְּשֶׁהַבִּטּוּל נִמְצָא מֵהַצַּד שֶׁלָּהֶם, וְלָכֵן יִשְׂרָאֵל לֹא בִטְּלוּ אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם וְגוֹ'. מִצְוָה זוֹ לְקַדֵּשׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְעַם הָאָרֶץ צָרִיךְ שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה פָּדוּי מִתַּחַת שִׁלְטוֹן הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא אֲדוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו (בראשית לג) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָדוֹן מִצַּד הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהֵם רַבִּים עַל הַגּוּף. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, רָשָׁע - יֵצֶר הָרָע שׁוֹפְטוֹ. צַדִּיק - יֵצֶר הַטּוֹב שׁוֹפְטוֹ. בֵּינוֹנִי - זֶה וָזֶה שׁוֹפְטוֹ. בֵּינוֹנִי הוּא אָח שֶׁל יֵצֶר הָרָע וְאָח שֶׁל יֵצֶר הַטּוֹב. אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.

וּכְשֶׁרַבּוֹת הַזְּכֻיּוֹת, הָרוּחַ שׁוֹבֵר שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת - שֶׁל חֲמוֹר נוֹעֵר, וּכְלָבִים צוֹעֲקִים, וְעוֹלֶה לְמִשְׁמֶרֶת הַשַּׁחַר שֶׁבּוֹ הָאָדָם, וְחוֹזֵר הָאָדָם לִהְיוֹת אָדוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם לב) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה. וְעוֹלֶה לְדַרְגַּת אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם א) וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ', (שם ט) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם וְגוֹ'.

וּכְשֶׁהַזְּכֻיּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת - (שם לב) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת מִתְחַבְּקוֹת לַעֲרֹךְ קְרָב. מִצַּד הַזְּכֻיּוֹת - וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. מִצַּד הָעֲבֵרוֹת - וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בְּגִיד הַנָּשֶׁה. נָשֶׁה לְשׁוֹן (שם מא) כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי. וְהוּא לְשׁוֹן נְשִׁיָּה. מָדוֹר אֶחָד מֵאוֹתָן שֶׁבַע הָאֲרָצוֹת. מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם, נִשְׁכַּחַת מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה.

וְקֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵצֵא מֵרֶחֶם אִמּוֹ - וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. זֶה גַּבְרִיאֵל, בְּאוֹתוֹ אָבָק שֶׁל עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. וְלִמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּיצֶר, אֶחָד יֵצֶר טוֹב, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאֶחָד יֵצֶר הָרָע שֶׁנֶּאֱבַק עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, וּמָצָא מִמֶּנּוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב.

וְקֹדֶם כָּל זֶה יָרְדוּ עִמּוֹ אַרְבָּעָה מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים צא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ. אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת - אֶחָד מִיכָאֵל בִּזְכוּת אַבְרָהָם, וְהַשֵּׁנִי גַּבְרִיאֵל בִּזְכוּת יִצְחָק, וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁיּוֹרֵד עִמּוֹ נוּרִיאֵל בִּזְכוּת יַעֲקֹב, וְהָרְבִיעִי רְפָאֵל בִּזְכוּת אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְיֵצֶר הַטּוֹב מֵעָלָיו.

וְאִם אֵין לוֹ זְכוּת - הוֹלְכִים עִמּוֹ אַרְבָּעָה: עָוֹן, מַשְׁחִית, אַף וְחֵמָה, וְיֵצֶר הָרָע מֵעֲלֵיהֶם לָדוּן אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ, רָשָׁע - יֵצֶר הָרָע שׁוֹפְטוֹ. צַדִּיק - יֵצֶר הַטּוֹב שׁוֹפְטוֹ. בֵּינוֹנִי - זֶה וָזֶה שׁוֹפְטוֹ. וְלָכֵן אִם הוּא בֵּינוֹנִי, גַּבְרִיאֵל שֶׁהוּא יֵצֶר טוֹב, וְסמא"ל שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע, זֶה וָזֶה שׁוֹפְטוֹ.

שֶׁבְּכָל אָדָם יֵשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אַרְבָּעָה מַלְאָכִים יוֹרְדִים עִמּוֹ מִיָּמִין, וְאַרְבָּעָה מִשְּׂמֹאל. אַרְבָּעָה מִיָּמִין: מִיכָאֵ"ל, גַּבְרִיאֵ"ל, רְפָאֵ"ל, נוּרִיאֵ"ל. וְאַרְבָּעָה מִשְּׂמֹאל: עָוֹ"ן, מַשְׁחִי"ת, אַ"ף וְחֵמָ"ה. מִצַּד הַגּוּף מְטַטְרוֹ"ן יוֹרֵד עָלָיו מִיָּמִין, וְסמא"ל מִשְּׂמֹאל.

וְאֵין אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אֲבָל כְּפִי הַיְסוֹד שֶׁיַּקְדִּים בּוֹ, כָּךְ מַתְחִילִים הָאַרְבָּעָה הַלָּלוּ. אִם הַמַּזָּל שֶׁלּוֹ אַרְיֵ"ה - מַקְדִּים מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו נוּרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו רְפָאֵ"ל. וְאִם מַזָּלוֹ שׁוֹ"ר - מַקְדִּים גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו נוּרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו רְפָאֵ"ל. וְאִם מַזָּלוֹ נֶשֶׁ"ר - מַקְדִּים נוּרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו רְפָאֵ"ל. וְאִם מַזָּלוֹ אָדָם - מַקְדִּים רְפָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו נוּרִיאֵ"ל.

וְאוֹתָם שֶׁמִּצַּד יָמִין, מִצַּד שֶׁל מִיכָאֵל, כָּל הַפָּנִים שֶׁלּוֹ הֵם רַחֲמִים, בַּעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים, פָּנִים לְבָנִים, וְאָדָם זֶה גּוֹמֵל חֶסֶד, חָסִיד וְחָכָם, אִם הִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה. וְאִם לֹא - בְּהֵפֶךְ, מִצַּד שֶׁל יֵצֶר הָרָע, גַּזְלָן, טִפֵּשׁ, אֵין בּוֹ חֶסֶד. שֶׁלֹּא עַם הָאָרֶץ חָסִיד.

מִצַּד שֶׁל גַּבְרִיאֵל, אַרְבַּעַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ דִּין, מִדַּת הַדִּין עַל הָרְשָׁעִים, וּמִתְגָּרֶה בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. גִּבּוֹר בְּיִצְרוֹ, יְרֵא חֵטְא, יִהְיֶה דַּיָּן, אִם יִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וְגִבּוֹר בְּתַלְמוּדוֹ. בְּהֵפֶךְ מִצַּד שֶׁל יֵצֶר הָרָע - מִתְגָּרֶה בַּצַּדִּיקִים, דִּין קָשֶׁה לָהֶם, גִּבּוֹר בַּעֲבֵרָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ, אֵינוֹ יְרֵא חֵטְא, וְגוֹנֵי פָנָיו אֲדֻמִּים, עֵשָׂו שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

מִי שֶׁמַּזָּלוֹ נֶשֶׁ"ר אֵינוֹ רַחֲמָן הַרְבֵּה, וְלֹא מִדַּת הַדִּין הַרְבֵּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִי בַּיֵּצֶר הַטּוֹב בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ, וּבֵינוֹנִי בַּיֵּצֶר הָרָע בַּמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְלוֹ פָּנִים לְבָנִים וַאֲדֻמִּים.

מִי שֶׁמַּזָּלוֹ אָדָם, מִצַּד הַטּוֹב, כָּלוּל מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, חָסִיד וְחָכָם וְגִבּוֹר בַּתּוֹרָה, יְרֵא חֵטְא, מְמֻלָּא בְּכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְגוֹן פָּנָיו שְׁחוֹרִים. וּמִצַּד שֶׁל יֵצֶר הָרָע מְמֻלָּא מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת.

וְאִם חֲטָאֵי הָאָדָם רַבִּים, שׁוֹלְטִים עָלָיו כָּל הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל מַחֲנוֹת הַיֵּצֶר הַטּוֹב, וּמַמְלִיךְ עַל אֵיבָרָיו אֶת סמא"ל וְכָל מַחֲנוֹתָיו.

וְאִם זְכֻיּוֹתָיו רַבִּים, שׁוֹלְטִים כָּל מַחֲנוֹת יֵצֶר הַטּוֹב, עַד שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ כָּל מַחֲנוֹת יֵצֶר הָרָע, וּמַמְלִיךְ עַל כָּל אֵיבָרָיו הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הַטּוֹב. בְּאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹלֵט עָלָיו שֵׁם יְהֹוָ"ה.

וְאִם הוּא בֵּינוֹנִי, צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים לְחוֹבָה, וּמִי שֶׁאַלִּים - גּוֹבֵר. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תָּלוּי בּוֹ.

וּמִצַּד שֶׁל מִיכָאֵל נִקְרָא בְּכוֹר, שֶׁדַּרְגָּתוֹ כֶּסֶף לָבָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ פִּדְיוֹן הַבְּכוֹר כֶּסֶף, ה' סְלָעִים, כְּחֶשְׁבּוֹן ה' שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁאִם יַחְכִּים בַּתּוֹרָה, תִּתּוֹסֵף עָלָיו י', שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה, שֶׁהַיְנוּ (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'. וּבוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר וְלָדוֹת, שֶׁכָּל וָלָד הוּא מִצַּד שֶׁל בֶּן י"ה, וְהוּא ו'.

שֶׁכָּל הַחַיּוֹת שֶׁהֵן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, נִקְרְאוּ בְּאוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מג) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו. אֲפִלּוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָהֶם, וְאֵין בְּרִיאָה שֶׁלֹּא נִרְשְׁמָה בַּשֵּׁם הַזֶּה, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְמִי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ, וְהַיּוֹ"ד הַזּוֹ הִיא דְּיוֹקָן שֶׁל רֹאשׁ שֶׁל כָּל הַבְּרִיּוֹת. ה' ה' דְּיוֹקָן שֶׁל חָמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַיָּמִין, וְה' שֶׁל שְׂמֹאל. ו' דְּיוֹקַן הַגּוּף.

וְלָכֵן אָמַר, וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ. אֵין בְּכָל בְּרִיָּה שֶׁתִּשְׁוֶה כְּמוֹתִי, וְאַף עַל גַּב שֶׁבָּרָאתִי אוֹתָהּ כִּדְמוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלִּי, שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִמְחוֹת אֶת אוֹתָהּ צוּרָה, וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ כַּמָּה פְעָמִים, וְאֵין אֱלוֹהַּ אַחֵר עָלַי שֶׁיָּכוֹל לִמְחוֹת אֶת צוּרָתִי, וְלָכֵן (דברים לב) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים.

וְאִם יַקְשֶׁה אָדָם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (שם ד) כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה - הוּא יְתָרֵץ לוֹ, הֲרֵי תְּמוּנָה רָאִיתִי, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט. וְלֹא בְּכָל תְּמוּנָה אַחֶרֶת (שֶׁבָּרָא וְיָצַר בְּאוֹתִיּוֹתָיו) שֶׁל אָדָם שֶׁיָּצַר בְּאוֹתִיּוֹתָיו, וְלָכֵן אָמַר וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה וְאֶל מִי תְדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ.

וַאֲפִלּוּ תְּמוּנָה זוֹ אֵין לוֹ בִּמְקוֹמוֹ, אֶלָּא כְּשֶׁיּוֹרֵד לִמְלֹךְ עַל הַבְּרִיּוֹת וּמִתְפַּשֵּׁט עֲלֵיהֶם, יֵרָאֶה לָהֶם לְכָל אֶחָד כְּפִי מַרְאֶה וְחִזָּיוֹן וְדִמְיוֹן שֶׁלָּהֶם, וְזֶהוּ וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.

וְלָכֵן הוּא יֹאמַר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אֲדַמֶּה לָכֶם בִּדְיוֹקַנְכֶם, אֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה. שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּיוֹקָן בָּעוֹלָם וְצִיֵּר צוּרָה, הָיָה הוּא יְחִידִי בְּלִי צוּרָה וְדִמְיוֹן, וּמִי (וְיֵשׁ) שֶׁנּוֹדַע לוֹ קֹדֶם בְּרִיאָה שֶׁהוּא מִחוּץ לַדְּיוֹקָן, אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ צוּרָה וּדְמוּת אוֹ דְיוֹקָן בָּעוֹלָם, לֹא בָּאוֹת ה' וְלֹא בָּאוֹת י', וַאֲפִלּוּ בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא בְּשׁוּם אוֹת וּנְקֻדָּה בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה, מִכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּמוּנָה וְדִמְיוֹן לֹא רְאִיתֶם.

אֲבָל אַחַר שֶׁעָשָׂה דְּיוֹקָן זֶה שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל אָדָם עֶלְיוֹן, יָרַד לְשָׁם, וְנִקְרָא בְּאוֹתוֹ דְּיוֹקָן יְהֹוָ"ה, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ בַּמִּדּוֹת שֶׁלּוֹ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה, וְקָרָא: אֵל, אֱלֹהִים, שַׁדַּי, צְבָאוֹת, אהי"ה. כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה אֵיךְ יִתְנַהֵג הָעוֹלָם, בְּחֶסֶ"ד וּבְדִין, כְּפִי מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁאִם לֹא יִתְפַּשֵּׁט אוֹרוֹ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֵיךְ יֵדְעוּ אוֹתוֹ וְאֵיךְ יִתְקַיֵּם? (ישעיה ז) מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

אוֹי לְמִי שֶׁיַּשְׁוֶה אוֹתוֹ לְשׁוּם מִדָּה, וַאֲפִלּוּ מֵעֶשֶׂר הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ שֶׁלּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן לִבְנֵי הָאָדָם (איוב ד) אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם, שֶׁכָּלִים וְנִפְסָדִים. אֶלָּא הַדִּמְיוֹן שֶׁלּוֹ כְּפִי שִׁלְטוֹנוֹ עַל אוֹתָהּ הַמִּדָּה, וַאֲפִלּוּ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, וּלְמַעְלָה מֵאוֹתָהּ מִדָּה. וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה, אֵין לוֹ מִדָּה וְלֹא דִמְיוֹן וְלֹא צוּרָה.

כְּמוֹ שֶׁהַיָּם, שֶׁאֵין בַּמַּיִם שֶׁל הַיָּם שֶׁיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ תְּפִיסָה כְּלָל וְלֹא צוּרָה, אֶלָּא שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל הַמַּיִם שֶׁל הַיָּם עַל כְּלִי שֶׁהוּא אֶרֶץ, נַעֲשֶׂה דִמְיוֹן, וְיָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן שָׁם, כְּמוֹ הַמָּקוֹר שֶׁל הַיָּם - הֲרֵי אֶחָד. יוֹצֵא מִמֶּנּוּ מַעְיָן כְּפִי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בְּאוֹתוֹ הַכְּלִי, כְּמוֹ עִגּוּל שֶׁהוּא י' - הֲרֵי מָקוֹר אֶחָד, וּמַעְיָן שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ - הֲרֵי שְׁנַיִם.

אַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה כְּלִי גָּדוֹל כְּמוֹ מִי שֶׁעוֹשֶׂה (שֶׁחָפַר) חֲפִירָה גְּדוֹלָה שֶׁמִּתְמַלֵּאת מִמַּיִם שֶׁיּוֹצְאִים מִמַּעְיָן. אוֹתוֹ כְּלִי נִקְרָא יָם, וְהוּא כְּלִי שְׁלִישִׁי, וְאוֹתוֹ כְּלִי גָּדוֹל שֶׁנֶּחֱלָק לְשִׁבְעָה נְחָלִים כְּפִי כֵּלִים אֲרֻכִּים. כָּךְ מִתְפַּשְּׁטִים הַמַּיִם מִן הַיָּם לְשִׁבְעָה נְחָלִים (כֵּלִים), וַהֲרֵי מָקוֹר וּמַעְיָן וְיָם וְשִׁבְעָה נְחָלִים הֵם עֲשָׂרָה. וְאִם יִשְׁבֹּר הָאֻמָּן אֶת הַכֵּלִים הַלָּלוּ שֶׁתִּקֵּן, יַחְזְרוּ הַמַּיִם לַמָּקוֹר, וְיִשָּׁאֲרוּ כֵלִים שְׁבוּרִים יְבֵשִׁים בְּלִי מַיִם.

כָּךְ עִלַּת הָעִלּוֹת עָשָׂה עֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְקָרָא לַכֶּתֶר מָקוֹר, וּבוֹ אֵין סוֹף לִנְבִיעַת אוֹרוֹ, וְלָכֵן קָרָא לְעַצְמוֹ אֵין סוֹף, וְאֵין לוֹ דְּמוּת וְצוּרָה, וְשָׁם אֵין כְּלִי לִתְפֹּס אוֹתוֹ, לָדַעַת בּוֹ יְדִיעָה כְּלָל. וְלָכֵן אָמְרוּ בּוֹ, בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה כְּלִי קָטָן, וְזֶה י', וְהִתְמַלֵּא מִמֶּנּוּ, וְקָרָא לוֹ מַעְיָן נוֹבֵעַ חָכְמָה, וְקָרָא אֶת עַצְמוֹ בּוֹ חָכָם, וּלְאוֹתוֹ הַכְּלִי קָרָא לוֹ חָכְמָ"ה. וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה כְּלִי גָּדוֹל, וְקָרָא לוֹ יָם, וְקָרָא לוֹ בִּינָה, וְהוּא קָרָא אֶת עַצְמוֹ מֵבִין בָּהּ.

חָכָם מֵעַצְמוֹ וּמֵבִין מֵעַצְמוֹ, כִּי חָכְמָה לֹא נִקְרֵאת חָכְמָה מֵעַצְמָהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם אוֹתוֹ חָכָם שֶׁמִּלֵּא אוֹתָהּ מִמַּעְיָנוֹ. וְהִיא לֹא נִקְרֵאת בִּינָה מֵעַצְמָהּ, אֶלָּא עַל שֵׁם (בִּגְלַל) אוֹתוֹ מֵבִין שֶׁמִּלֵּא אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם הָיָה מִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה, הִיא תִּשָּׁאֵר יְבֵשָׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב יד) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ.

אַחַר כָּךְ, וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים. וְעָשָׂה אוֹתוֹ לְשִׁבְעָה כֵלִים נִכְבָּדִים, וְקָרָא לָהֶם: גְּדֻלָּ"ה, גְּבוּרָ"ה, תִּפְאֶרֶ"ת, נֵצַ"ח, הוֹ"ד, יְסוֹ"ד, מַלְכוּ"ת. וְקָרָא אֶת עַצְמוֹ גָּדוֹל בַּגְּדֻלָּ"ה וְחָסִי"ד. גִּבּוֹר בַּגְּבוּרָ"ה. מְפֹאָר בַּתִּפְאֶרֶ"ת. בַּעַל נִצְחוֹן קְרָבוֹת בְּנֵצַ"ח נְצָחִים. וּבַהוֹ"ד קָרָא אֶת שְׁמוֹ הוֹד יוֹצְרֵנוּ. וּבַיְסוֹד קָרָא שְׁמוֹ צַדִּיק. וּבַיְסוֹ"ד הַכֹּל סָמוּךְ בּוֹ, כָּל הַכֵּלִים וְכָל הָעוֹלָמוֹת. וּבַמַּלְכוּת קָרָא שְׁמוֹ מֶלֶךְ. וְלוֹ הַגְּדֻלָּ"ה וְהַגְּבוּרָ"ה וְהַתִּפְאֶרֶ"ת וְהַנֵּצַ"ח וְהַהוֹ"ד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא צַדִּי"ק. וְלוֹ הַמַּמְלָכָה, שֶׁהִיא מַלְכוּ"ת.

הַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ לְחַסֵּר בַּכֵּלִים וּלְהוֹסִיף בָּהֶם נְבִיעָה וּלְחַסֵּר כְּפִי רְצוֹנוֹ (בָּהֶם), וְאֵין עָלָיו אֱלוֹהַּ שֶׁיּוֹסִיף בּוֹ אוֹ יִגְרַע בּוֹ.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה מְשַׁמְּשִׁים לַכֵּלִים הַלָּלוּ, כִּסֵּא בְּאַרְבָּעָה עַמּוּדִים, וְשֵׁשׁ דְּרָגוֹת לַכִּסֵּא - הֲרֵי עֶשֶׂר. וְהַכֹּל הוּא בַּכִּסֵּא. כְּמוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ בוֹ עֲשָׂרָה דְבָרִים מִשּׁוּם הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּעֶשֶׂר דִּבְּרוֹת, וּמִשּׁוּם הָעוֹלָם שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.

וְתִקֵּן לַכִּסֵּא כִּתּוֹת לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ, שֶׁל אוֹתָם מַלְאָכִים, אֶרְאֶלִּים, שְׂרָפִים, חַיּוֹת, אוֹפַנִּים, חַשְׁמַלִּים, אֵלִים, אֱלֹהִים, בְּנֵי אֱלֹהִי"ם, אִישִׁי"ם. וּלְאֵלֶּה הוּא עָשָׂה שַׁמָּשִׁים, סמא"ל וְכָל הַכִּתּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם כְּמוֹ עֲנָנִים לִרְכַּב בָּהֶם לָרֶדֶת לָאָרֶץ, וְהֵם כְּמוֹ סוּסִים לָהֶם.

וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁעֲנָנִים נִקְרְאוּ מֶרְכָּב? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה יט) הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם. וְזֶהוּ מְמֻנֶּה שֶׁל מִצְרַיִם. וּמִיָּד שֶׁרָאוּ [מְמֻנֶּה] שֶׁאֱלוֹהַּ שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ מְמֻנֶּה שֶׁלָּהֶם, רָאוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ סוּס תַּחַת מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס, נָעוּ מֵאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם, וְלִבָּם נָמַס כַּדּוֹנַג מֵאוֹתָהּ אֱמוּנָה, וְאוֹמְרִים: וְכִי עַד עַכְשָׁו אֱמוּנָה מְמֻנֶּה שֶׁלָּנוּ כְּמוֹ סוּס, הָיָה נָע לֵב שֶׁלָּהֶם מֵהָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם וְנָמֵס כַּדּוֹנַג. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁיִּמַּס לְשׁוֹן נָמֵס כַּדּוֹנַג הוּא? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כב) הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנַג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי.

וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְגוֹ' (שמות יג). [מִצְוָה לְהָבִיא קָרְבָּן] מִצְוָה זוֹ לִפְדּוֹת פֶּטֶר חֲמוֹר, וְלַעֲרֹף פֶּטֶר חֲמוֹר אִם לֹא יִפְדֶּה אוֹתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ. וְסוֹד זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, (וְאַחַר כָּךְ יֵצֶר הַטּוֹב) וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לִהְיוֹת יֵצֶר טוֹב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, אִם זָכָה - עֵזֶר, אִם לֹא זָכָה - כְּנֶגְדּוֹ. מִשּׁוּם שֶׁהֵם דְּיוֹקָן, אֶחָד שֶׁל שֶׂה, וְאֶחָד שֶׁל חֲמוֹר. וְאִם זָכָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא חֲמוֹר עַם הָאָרֶץ, תִּפְדֶּה מִן הַגָּלוּת בְּשֶׂה, שֶׁהוּא (ירמיה נ) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל. וְאִם לֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה - וַעֲרַפְתּוֹ. הִשְׁוָה אוֹתוֹ לְעַם קְשֵׁה עֹרֶף, שֶׁעֲתִידִים לְהִמָּחוֹת מִסֵּפֶר הַחַיִּים, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות לב) מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי.

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ וְגוֹ'. מִצְוָה זוֹ מִצְוָה שֶׁנִּקְרֵאת בְּגָוֶן אַחֵר, שֶׁלֹּא נִקְרֵאת מִצְוָה אֶלָּא קְדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן תְּפִלִּין, תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. תִּקּוּן פְּאֵר הַיֹּפִי שֶׁל גְּוָנִים עֶלְיוֹנִים, וְלָכֵן נִקְרָאִים טוֹטָפֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

וְכָתוּב כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ, יִשְׂרָאֵל הַקָּטָן, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא, הַיֹּפִי שֶׁל הַגְּוָנִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. יוֹסֵף עָלָה וְהִתְעַטֵּר בִּשְׁנֵי גְוָנִים (דְּרָגוֹת) - בַּתְּחִלָּה נַעַ"ר, וּבַסּוֹף צַדִּי"ק. כַּמָּה נָאִים לוֹ הַגְּוָנִים לְמַרְאֶה, וְסוֹד זֶה (בראשית לט) וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. יָפֶה בִּשְׁנֵי צְדָדִים בִּשְׁתֵּי דְרָגוֹת וּבִשְׁנֵי גְוָנִים, עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן.

כָּתוּב (דברים ו) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב. הַיָּשָׁר - זוֹ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, לְהַמְשִׁיךְ (לְהַסְמִיךְ) אוֹתוֹ לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לְהִתְיַחֵד כְּאֶחָד. וּתְפִלָּה שֶׁל יָד מַקְדִּים לְשֶׁל רֹאשׁ, וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהֶם פֵּרוּד כְּלָל.

מִי שֶׁמִּתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין, עוֹמֵד בְּסוֹד שֶׁל גָּוֶן עֶלְיוֹן, וְעוֹמֵד בְּאוֹתָם שְׁנֵי סוֹדוֹת שֶׁאָמַרְנוּ כְּמוֹ יוֹסֵף, שֶׁנִּקְרָא נַעַר וְנִקְרָא צַדִּיק, בְּסוֹד שֶׁל עֶבֶד נֶאֱמָן, בְּסוֹד שֶׁל בֵּן יְחִידִי, וְאֵלֶּה הֵם תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְהֵם כְּלָל אֶחָד בְּלִי פֵרוּד.

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תְּפִלִּין בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּאוֹתָן תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וּכְמוֹ שֶׁהֵם אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת בְּאוֹתָן תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, אַף כָּךְ כֻּלָּן בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד בְּבַיִת אֶחָד, שֶׁהֲרֵי בִּתְפִלָּה שֶׁל יָד אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ כְּלוּם, אֶלָּא מַה שֶּׁאוֹחֶזֶת מִלְמַעְלָה, וְסוֹד זֶה - (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם. וּמִתּוֹךְ שֶׁאוֹחֶזֶת אוֹתָם מִלְמַעְלָה נִקְרֵאת תְּפִלָּה, וּמִתְקַדֶּשֶׁת בִּקְדֻשָּׁתָם [וְהַכֹּל] נִקְרֵאת קְדֻשָּׁה, וְנִקְרֵאת תְּפִלָּה, וְאָז נִקְרֵאת מַלְכוּת, מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה.

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַסּוֹד שֶׁלָּהֶם בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אֲבָל פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, זֶהוּ סוֹד עֶלְיוֹן שֶׁכּוֹלֵל כָּל אַרְבָּעָה הַבָּתִּים בְּסוֹד הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹצֵא מֵאַיִן.

וְכָל אוֹתָן אַרְבַּע נִרְמְזוּ כָּאן. קַדֶּשׁ - זוֹ קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה. סוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁמִּשָּׁם הַכֹּל מִתְקַדֵּשׁ בְּסוֹד הַגְּנִיזָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת קַדֶּשׁ. לִי - זוֹ בִּינָה, סוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, הַהֵיכָל הַפְּנִימִי. [וְסוֹד זֶה, (ויקרא כה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים. (במדבר ג) כִּי לִי כָּל בְּכוֹר. (שמות יט) וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה] כָּ"ל - סוֹד הַחֶסֶד, בְּכָל מָקוֹם, בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה. בְּכוֹ"ר - זֶה בֵּן בְּכוֹר, שֶׁכָּתוּב (שמות ד) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, וּבֵן בְּכוֹר זֶה כּוֹלֵל כָּל הַצְּדָדִים וְכָל הַגְּוָנִים, וְלָכֵן הַכָּתוּב כּוֹלֵל אֶת כָּל הָאַרְבַּע בְּסוֹד הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה. אֲבָל זֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לָדַעַת שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בָּזֶה. אֲבָל בְּדֶרֶךְ פְּרָט כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ, זוֹהִי פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה הַכּוֹלֶלֶת כָּל שְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת.

פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה - וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְגוֹ'. זוֹ בִּינָה. שֶׁהֲרֵי בַּפָּרָשָׁה הַזּוֹ הִיא יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה מִצַּד שֶׁל יוֹבֵל. וְלָכֵן הָרֵאשִׁית שֶׁלָּהּ וְהָיָ"ה, שֶׁהֲרֵי דָבָר זֶה הוּא בַּיּוֹבֵל, וְלָכֵן שְׁמָהּ וְהָיָ"ה (הֲוָיָה), שֶׁאֵין וְהָיָה אֶלָּא בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁהוּא עָתִיד לְהִמָּשֵׁךְ לְמַטָּה וּלְהָאִיר מְנוֹרוֹת וּלְהִמָּצֵא בְּדַרְגָּה תַּחְתּוֹנָה, (וְהָיָה, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר עַל הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא קַיָּם (שֶׁיִּהְיֶה), עָתִיד לְהִמָּשֵׁךְ לְמַטָּה וּלְהָאִיר מְנוֹרוֹת) וְהַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ טָמִיר, לֹא נִקְרָא בְגָלוּי בְּשֵׁם זֶה, אֶלָּא נִמְסַר לַחֲכָמִים לָדַעַת, וְעַל זֶה נִרְשַׁם בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה.

פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית - שְׁמַע. זֶהוּ סוֹד הַיָּמִין, שֶׁנִּקְרָא חֶסֶד עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מְיַחֵד אֶת הַיִּחוּד שֶׁל הַכֹּל לְאַרְבָּעָה צְדָדִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַדֵּר בּוֹ אֶת סִדּוּר כָּל הָעוֹלָם, וְזֶהוּ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט לְכָל הַצְּדָדִים, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּהוֹמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים. בָּזֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כְּשֶׁהִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעִטּוּף שֶׁל זֹהַר, וְזֶה שֶׁמְּיַחֵד אֶת הַיִּחוּד, וּמִשּׁוּם כָּךְ שְׁמַע סָמוּךְ לִוְהָיָ"ה.

הַיִּחוּד שֶׁל כָּל יוֹם הוּא יִחוּד לָדַעַת וְלָשִׂים אֶת הָרָצוֹן. הַיִּחוּד הַזֶּה הֲרֵי אָמַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, יִחוּד שֶׁל כָּל יוֹם הוּא הַיִּחוּד שֶׁבְּפָסוּק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה'. הֲרֵי כֻּלָּם אֶחָד, וְלָכֵן נִקְרָא אֶחָד. הֲרֵי הֵם שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, אֵיךְ הֵם אֶחָד? וְאַף עַל גַּב שֶׁקּוֹרְאִים אֶחָד, אֵיךְ הֵם אֶחָד?

אֶלָּא בְּחֶזְיוֹן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נוֹדַע, וְהֵם בְּמַרְאֶה שֶׁל עַיִן סְתוּמָה, לָדַעַת שֶׁשְּׁלֹשָׁה אֵלֶּה אֶחָד. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁל קוֹל שֶׁנִּשְׁמַע, קוֹל הוּא אֶחָד, וְהוּא שְׁלֹשָׁה גְוָנִים, אֵשׁ רוּחַ וּמַיִם, וְכֻלָּם אֶחָד בְּסוֹד שֶׁל הַקּוֹל. [וְאֵינָם אֶלָּא אֶחָד] אַף כָּאן - ה' אֱלֹהֵינוּ ה' הֵם אֶחָד. שְׁלֹשָׁה גְוָנִים, וְהֵם אֶחָד.

וְזֶהוּ הַקּוֹל שֶׁעָשָׂה הָאָדָם בְּיִחוּד, וְלָשִׂים אֶת רְצוֹנוֹ בַּיִּחוּד שֶׁל הַכֹּל, מֵאֵין סוֹף עַד סוֹף הַכֹּל, בַּקּוֹל הַזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה שֶׁהֵם אֶחָד. וְזֶהוּ הַיִּחוּד שֶׁל כָּל יוֹם שֶׁהִתְגַּלָּה בַּסּוֹד שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

וְכַמָּה גְוָנִים שֶׁל יִחוּד הִתְעוֹרְרוּ, וְכֻלָּם אֱמֶת. מִי שֶׁעוֹשֶׂה זֶה עוֹשֶׂה, וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה זֶה עוֹשֶׂה. אֲבָל הַיִּחוּד הַזֶּה שֶׁאָנוּ מְעוֹרְרִים מִלְּמַטָּה בְּסוֹד שֶׁל קוֹל שֶׁהוּא אֶחָד, זֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, זֶה בִּכְלָל, וְאַחַר כָּךְ פְּרָט, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

פָּרָשָׁה רְבִיעִית הוּא סוֹד הַדִּין הַקָּשֶׁה - הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. אֵלֶּה הֵן תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וּתְפִלִּין שֶׁל זְרוֹעַ כְּמוֹ זֶה בְּבַיִת אֶחָד, וַהֲרֵי הִתְעוֹרַרְנוּ בָהֶם, וְכֻלָּם סוֹד אֶחָד.

קֶשֶׁר הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הוּא דָּלֶ"ת, וְעַל זֶה כָּתוּב (שמות לג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי. וְלָכֵן הוּא לְאָחוֹר, וְשָׁם נִקְשָׁר הַכֹּל בְּקֶשֶׁר אֶחָד.

וְהִיא, כְּשֶׁמְּנִיחָה תְּפִלִּין אֵלּוּ שֶׁל זְרוֹעַ לְהִתְקַשֵּׁר, (יֵשׁ קֶשֶׁר) אַחֵר, סוֹד הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, סוֹד זֶה כְּמוֹ שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה, וְצָרִיךְ אָדָם לַהֲנִיחָם כָּל יוֹם לִהְיוֹת בִּדְיוֹקָן עֶלְיוֹן, וְעָלָיו כָּתוּב וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. (ע"כ רעיא מהימנא) בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

 


זוהר חדש - תיקונים


אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ.

אמרו נשמות של הישיבה העליונה

זו דרגא של העמוד האמצעי

שעתיד להתגלות בדור של מלך המשיח

העמוד האמצעי

התינוק - פנים קטנות - זעיר אנפין

זה הילד ישראל שמו -

הוא הבן של מלך מלכי המלכים

והוא עבר תהליכי גדילה ולמידה

ונפילות וקימה

וגלויות

הכל כדי להיות ראוי להיקרא בן של הקב"ה

בנים אתם לה"

הוא נגלה בכל דור

וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ"ה שֶּׁהָיָ"ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ"ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ""ן שִׁבְתּ""וֹ הִשְׁגִּי""חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

סוד שלו הוא מה שכתוב

מה -

שהיה

הוא

משה

משה - הוא כללות ישראל

ממכון

שבתו

השגיח

משה

ישראל לעתיד לבוא, נבנה

מפנימיות וחיצוניות

של כל נשמות ישראל

יש את השורשים - הם האבות

הנביאים

מלכות בית דוד

הצדיקים - משורש יוסף

וכל העם קשור לשורש מהם

אבל - הראש

הדעת

הוא משה רבינו

הוא הפנימיות

הוא המקשר אל הקב"ה

פסול לך את הלוחות

לך, עבורך, כל שאר העם יינקו ממך!

הרועה הנאמן - רעיא מהמינא

קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא,

קום רעיא מהמנא - קום רועה נאמן

הגיע זמן לפקוד את העדר

עליהם נאמר

אני ישנה וליבי ער

כמה כולם ישנים - בדור האחרון הזה

פתוחים לעולם הזה, לתאוותיו

לעולם נעלם המשקר, המדמה..

וסותמים עינהם לראות את האמת

על ידי

סודות התורה

דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

כל רז נקרא אור

רז = גימטירה 207

אור = 207

להאיר לאחת המיוחדת

בת עין

בת של ע - ...ע = 70

היא המלכות

השכינה הקדושה

שמעליה 7 רועים

שומרים

שבע הכלולים מעשר - 70 נפש בני יעקב

שכל תכליתם היא

בת עין

שכינה

שומרני כאישון בת עין

להיות שומרי השכינה, שומרי המלכה

למסור נפש עבור הבת, היחידה שהלכה לאיבוד

ביער העמים, מבוזה ומושפלת

צועקת ומייללת

לבניה ולבנותיה

שובו - שובו הביתה

לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

להאיר בה בתוכה את אור התורה

היא דלה ועניה אין לה מעצמה כלום

רק שאריות שבניה נותנים לה

כאשר הם לא מבקשים עבור עצמם

כל היום

תן לי...תן לי

הב ..הב לי

אפילו בעלי התורה

לומדים עבור עצמם

ואין לה מנחם

ואין לה עזרה

חוץ

מאלו העוסקים בסוד

יודעים את סודה של המלכה

שהיא העולם הבא

היא התכלית

והם נדבקים רק בה

ואתה הרועה הנאמן

משה רבינו

עתיד להתגלות בדור האחרון

וללמד את ישראל את סודותיה

מעלותיה

של כלת משה

דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא.

כפי אז

משה קיבל תורה מסיני

כולם קיבלו ממשה

הנביאים

החוזים

הצדיקים

החכמים

הוא כמו אור החמה המאיר לכוכבים וללבנה

כי אין לכל הכוכבים והלבנה

אלא מה שמקבלים מהשמש

וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא.

בגלל זה נאמר פני משה כפני החמה

קום תאיר

קום תדליק את נשמות ישראל

קום תפתח לב כל אחד מישראל

כפי שעשית

כולם בחשיכה

אין איתנו מי יודע מה

קום עד שהאמת

תצעק

קום עד שכל ישראל יאמרו שוב

נעשה ונשמע

קום וקבור את קורח ועדתו

קום גיבור מחה את העמלק

קום משה רבינו

הגיע זמן הגאולה

 



חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים