מעון הקב"ה קדום להכל, ומתחת זרועות העולם שהם אברהם יד ימינית יצחק יד שמאלית ויעקב יד הרמה היד האמצעית, והם המגרשים אויב השם, כוחות הטומאה כמו אדם המניף ידיו לסלק המזיקים המעופפים סביבו, ויאמר השמד כי הם אוכלנו כפי שעם ישראל הקדוש עפר, ואני עפר ואפר אמר אברהם, כעפר הארץ יהיה זרעך וכו',) והנחש עפר לחמו, אכל את יעקב (הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב), כאשר ישראל חוטא הוא נכנס ללוע הנחש הרוחני ואז הוא אוכלו של הנחש, וכאשר הוא עושה מצוות הוא מוציא מהנחש את בולעו שהם נפשות ישראל שחטאו ונפלו לתוך הנחש, ובתוך הנחש הם נמצאים בעולם החטאים והתאוות ונדבקים במעשי הגויים, במלבושיהם, במאכליהם, ונקראים שבויים, מה שבדורנו קוראים להם תינוק שנשבה. והלכה היא כי אין אסיר יכול לשחרר עצמו מבית האסורים, צריך סניגור, או לוחם שיכנס ללוע הנחש וישלוף את השבוי משם, זה מעשי הצדיקים שמוסרים נפשם להציל נפשות ישראל השבויים, בכח הזוהר הקדוש אפשר לשבת בבית המדרש, בבית ובבית הכנסת ולעסוק בזוהר בלימוד מעמיק, בסברות בנייה והריסה ובניית כלי מלחמה ב"סטרא אחרא" עד השמדם עדי עד, גם בגריסה בעלמא ללא הבנה ועיון, כח הפה הקדוש של יהודי שהוגה מילות ה"זוהר" מזמן את כל כוחות הקדושה למלחמה בכוחות הטומאה ומציל ופודה נפשות הקרובים והרחוקים אליו, ואלו הם זרועות עולם המושכים ממעון הקב"ה את ה של המעון שהיא כח הגבורה (אות ה' היא אות הדין), המאבק הזה בין שתי כוחות טוב ורע, עם ישראל אור העולם נגד הסטרא אחרא חושך העולם, ואנחנו באנו חושך לגרש, להאיר את אורו של הקב"ה אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, אומות העולם יודעים כי אנחנו החורבן שלהם, כפי שאמר יעקב לעשו, בספר בראשית פרק לג (יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, בימים שלאחר שייפדה את כל הילדים השבויים, אז יבוא יעקב חשבון עם עשו על כל האכזריות והשמד שעשה לעם ישראל בכל הדורות ועד אז הרי אנחנו כולנו בשבי יחד עם השכינה ועם הקב"ה עד הפדיון המיוחל.

- ======= 

מתוך עלון חיים על פי הזוהר

‏יום שני ה' תשרי תשע"ב

              דרשת הצדיק המקובל

              הרב ניסים פרץ שליט"א

(הדברים נכתבו בע"ה משיעור מוקלט, ולא שונה מלשון הדיבור..)

עשרת ימי תשובה התשע"ב

וִיהִי נֹעַם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

בפרשת האזינו "שבת שובה" רמוז הימים הנוראים.

{יא} כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל-גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל-אֶבְרָתֽוֹ:

{יב} יְהוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר:

רש"י אומר {יא} כנשר יעיר קנו. ניהגם ברחמים ובחמלה, כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו: יעיר קנו. יעורר בניו: על גוזליו ירחף. אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף, נוגע ואינו נוגעה.

הבן איש חי כותב "כנשר" (570) גימטריה "תקע" (570).  מה מעורר את בניו? ראש השנה תקיעות שופר. כנשר תקע,  אז כל הפסוק הזה כנשר יעיר קינו ירחף מדבר על ראש השנה שהקב"ה בא נוגע ואינו נוגע. בא לשפוט אותנו אבל הכל ברחמים. הוא נותן בידינו את ההצלחה במשפט, על ידי זה שהוא ציווה אותנו לתקוע לפניו בשופר. ממילא מובטח לנו הצלחה במשפט. שהם לא יכולים לעמוד בפני תקיעת השופר.

יפרוש כנפיו יקחהו:  זה עשרת ימי תשובה. דימו את עשרת ימי תשובה דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. דומה למלך שנמצא בשדה. כשהמלך נמצא בהיכל בתוך ההיכל קשה מאוד להשיג אותו. קשה מאוד לדבר איתו מאשר כשנמצא בשדה. בשדה הבן אדם צועק אדוני המלך אני רוצה להגיד לך משהו. אם הוא ימצא חן בעניו הוא ידבר איתו. ופה זה אפילו הנמשל יותר מהמשל. מה ה' עשה בשדות? מה המלך עושה בשדות? לצוד? מי הוא הולך לצוד? אותנו! הוא מחפש אותנו. הוא לא סתם יוצא. מהארמון שלו מההיכל שלו. הוא יוצא לצוד את הנפשות ולהביא אותם לרחמים לטובה. אומר תחזרו בתשובה. יפרוש כנפיו כלומר הקב"ה מושיט את ידיו הוא מושיט אותם אומר בא תיקח את היד לפני שאני לוקח אותה. זה התשובה אני נמצא אתה רוצה תשובה? תגיד החזירנו בתשובה שלימה. אם כן התשובה בימים האלו קלה מאוד מה שצריך אדם להטיח את ראשו בכותל באמצע השנה עד שיקבלו אותו בתשובה  פה התשובה קלה מאוד.

יותר מאשר אנחנו רוצים, הוא רוצה. אבל התשובה ביום הכיפורים, עוד יותר קלה, אפילו מעשרת ימי תשובה. עשרת ימי תשובה המערכת שלהם נגמרת בערב כיפור.

כיפור מתחיל עניין בפני עצמו. ועל זה אמר וישאהו על אברתו פה בראש השנה ועשרת ימי תשובה, אנחנו נמצאים למטה והקב"ה למעלה. ביום הכיפורים הקב"ה לוקח אותנו ושם אותנו עליו. ישאו על אברתו אומר רש"י הנשר, הוא לא פוחד משום עוף, הוא שם אותם מעל הכנפיים,  את הגוזלים. כל העופות פוחדים מהנשר שיבוא אליהם ויקח להם את האפרוחים,  אם ישימו אותם עליהם. אז הם שמים אותם למטה. אבל הוא לא פוחד. הוא פוחד רק מהחיצים שיכולים לבוא. אז הוא שם אותם למעלה כי הוא אומר אם יבואו חיצים שיבואו עלי. לא עליהם.

הקב"ה הוא לוקח את עם ישראל ומגביה אותם לתוך המציאות שלו. במציאות שלו, בבקשה!! כל החיצים כל העוונות, עלי. גמרנו נכפר על הכל. ביום הדין לטהר אתכם מכל חטאותכם לפני ה'. עיצומו של יום מכפר.

אנחנו אומרים עיצומו של יום מכפר. אף על פי שזו מחלוקת בין חכמים. רבי וחכמים - רבי אומר שהיום מכפר לא צריך תשובה!!  חכמים אומרים עם התשובה. גם חכמים שאומרים עם התשובה הם מודים שהתשובה היא קלה מאוד. התשובה נדרשת שהרי, בזמן שבית המקדש היה קיים גם חכמים אמרו שמי שרוצה תשובה. כשיש שעיר שמכפר על עוונות עם ישראל לא צריך תשובה. אם בן אדם נמצא באיזה מקום לא יודעים מה קורה איתו הוא לא יודע מה קורה עם עצמו, השעיר מכפר על כל ישראל איפה שהם נמצאים. אז בודאי שגם היום יש לנו דין שעיצומו של יום מכפר.

והלכה כחכמים. והלימוד הוא מכאן. כי ביום הזה יכפר עליכם ויטהר אתכם מכל חטאותכם. ביום הזה הקב"ה בא לטהר אותכם מכל חטאותיכם. אבל אתם לפחות לפני ה' תתקרב. תעשה משהו תעשה תשובה.

מה זה עיצומו של יום מכפר?

כמו שבעצמות הבורא. לא חטא לא זכות. אריך אנפין (כתר). שם מתגלה הנהגה שלעיצומו של יום, כלומר ביום הזה. העצמות מתגלה. ולכן כל החטאים נמחקים. מי שנוגע בזה, מי שזוכה שביום הזה הוא צם הוא מרים עצמו כמו מלאך לא אכילה לא שתיה, יחף. יושב ומתפלל. רגליהם רגל ישרה לא יושב עומד לפני ה' ומתפלל, עובר עליו עיצומו של יום בכפרה. כל העוונות נמחלים. זה שאמר  אמר רבי עקיבא. אשריכם ישראל. לפני מי אתם מטהרים? ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. לפני מי אתם מטהרים? לפני ה' תטהרו.לפני מי? ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. ואומר מקווה ישראל ה'. רבי עקיבא לא מסתפק בפסוק הראשון. שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. אלא בא ואומר מקווה ישראל ה'. בהתחלה הוא מדמה את הטהרה של יום הכיפורים, לגל שנתלש!! וזרקתי עליכם מים טהורים. גל שנתלש שיש בהם ארבעים סאה נפל על טמא, טיהר אותו! וזרקתי עליכם מים טהורים. למי אתם מטהרים ומי מטהר אותכם. אחר אומר מקווה ישראל . אפילו  האדם לא זכה שנפל עליו, אתה רואה כבר את הגל אתה רואה את יום הכיפורים, תטבול, תכנס בתוכו!! לתוך הטהרה! מקווה ישראל. מה מקווה מטהר טמא. גם הקב"ה מטהר טמא. נמצא בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כהן גדול מכפר על כל ישראל. והיה לו עבודה יום ולילה עם 24 שעות בלי להרדם, ויושב ועובד עבודה מיוחדת. כל היום כולו אין לו דקה!!  מעמידה לעמידה בתוך העבודה שלו היתה עבודה של חמש טבילות,  כל פעם שהוא טובל, מחליף את הבגדים, בשביל זה הוא טובל כדי להחליף בגדי לבן, בגדי זהב, כל פעם שהוא טובל ומחליף את הבגדים, הוא מקדש את ידיו ורגליו יוצא שכל פעם שהוא טובל ואחר כך שוטף ידיו ורגליו ככה 10 פעמים. רגל ליד היד ומקדש. רגל ליד היד ומקדש. וזה עבודה קשה.

ואנחנו משחרב בית המקדש, כל אחד כהן גדול!! לפחות לעצמו. לבני ביתו וגם לכל ישראל. במקום חמש טבילות, חמש תפילות.

למה המקווה זה לא מים, מים כאלה מים במידה של תורה. מים במקווה אנחנו טובלים באור של ה' לפני מי אתם מטהרים אשריכם ישראל. מי מטהר אתכם.

מקווה ישראל זה ה'. כל תפילה מהתפילות זה מקווה. ואנחנו טובלים, טובלים בתוך התפילה!! חמש תפילות (טבילות) כלומר חמישה פעמים חמש מדרגות של אור של גל אור. שנתלש. שאין לו אח ורע בשום זמן. זה הפנימיות הגמור.  כעין העצמות.  אין לזה הסבר בכל השנה, ומה עלינו לעשות? קידוש ידיים ורגליים , וידוי!! כלומר התשובה על ידי ה' בסך הכל תגלה את קרבך לפני ה'. גילוי מילתא אפילו בעלמא. אפילו משהו העוון הזה, עשיתי ואני לא רוצה אותו. מייד זה נמחק. אז אתה מתוודה, בכל תפילה בלחש, ובחזרה חמש תפילות יש לך 10 וידויים. אוי לו למי שמשאיר את העוונות אצלו. אתה לא מתוודה? ישארו אצלך! אתה מתוודה מייד נמחקים. האור העצום שיש, כמו אדם שלוקח בגד מכניס אותו למכונת כביסה, מתכבס, יוצא, הכתמים של השמן של זה יצאו, וחלק נשארו. כיבס אותו ככה מלמעלה. מה הוא היה צריך לעשות? לבדוק איפה יש כתמים לשים סבון ואז מתכבס.

גם פה, מכבסה עצומה אבל אתה צריך לשים חומר על כל כתם וכתם. חטאתי, עוויתי פשעתי. להרגיש את זה. וימחל.

אומר הבן איש חי, שצריך להכות באגרוף במקום הנכון על הלב ואז זה פועל מבחינת הפשט וגם הרמז . שמה זה מקום מיוחד ששמה נסתמים האורות נחסמים בגלל החטאים אז תשחרר אותם.

הנה כל תפילה ביום הכיפורים זו עליה. ועוד עליה ועוד עליה. עד נקודה חמישית. עד שבנעילה של יום הכיפורים מגיעים לאריך אנפין. ואדם עכשיו נמצא באיגרא רמה במקום כל כך גבוה מה הוא רוצה? הוא פוחד עכשיו שיבוא סוף יום הכיפורים והוא יפול למטה. לימים רגילים והוא יחזור למה שהיה . מה עשיתי?

הקב"ה תיקן לו תקנה אמר לו בני במקום לכתוב לך כותבנו, תגיד חותמנו. אם האדם מבקש שהקב"ה יחתום אותו במדרגה הזו הוא לא יכול ליפול ממנה כל כך מהר. זהו "החותם הפנימי" שנעשה בשעת הנעילה. דהיינו לפי דברי האר"י, מלבישים את הנשמה בלבוש של יום הכיפורים,  עם מיתוק המנצפ"ך:   שהם שלוש פעמים שם אהיה במילוי יודין, אלפין, ההין:

     קס"א                        קמ"ג                      קנ"א

אלף הי יוד הי     אלף הא יוד הא     אלף הה יוד הה     מנצפ"ך

אז הם החותם הפנימי מלביש את הנשמה ונכנס בו האור של אימא  ושל יום הכיפורים מגבוה רק בהשפעת הבורא הוא הכלי שלו. משפיע את האור של עצמו. ואז אדם זוכה שיום הכיפורים הולך איתו כל הזמן. ה' חותם אותו על יום הכיפורים. לא במהרה הוא יכול ליפול מזה. אדם יגיד אבל בגוף אני חשוף, היצר הרע יתפוס אותי בגוף, אז הקב"ה אומר "משנה למלך", משנה לחותם, בהושענא רבא המילויים של החותם. חותמים גם את הגוף. אז בשתי חותמות אדם ניצול באמת!!

ביום הכיפורים אדם מסתכל רואה שרוב מעם ישראל באים ועושים תשובה ונמחל להם.

ישועת ה' כהרף עין זה יום שראוי  לא שרק נגיד בשקט. ינון ואליהו אני שולח אלא, ינון ואליהו יבואו ונלך. עכשיו שנת תערב לפניך. תשעב.

בע"ה שהשנה הזו, יהיה גאולה וישועה ושנזכה, ינון ואליהו, לא אני שולח!! שילחתי!! מייד הקב"ה ישלח אותם ונקבל כמו שאנו מקבלים את פני הלבנה ועושים קידוש ושמחה, לקבל פני המשיח. כל ישראל נמצאים בלבן, כל ישראל נמצאים בלי חטאים. מלאכים.

זה הזמן הראוי לגאולת ה' כהרף עין אמן כן יהי רצון.

בראשית ברא שית - ברא שש קצוות לעבודת האדם ובשביעית יצא לחופשי, שהיא שבת הגדולה עולם העליון, עולם הבא, עולם השכר, והם חמישה חומשי תורה, השישית היא נביאים וכתובים והשביעית היא תורה שבעל פה, אף על פי שיצאה שלימה מאיתו יתברך, דבוקה בתורה שבכתב בקשה כתר לעצמה, אמר לה הקב"ה לכי המעיטי את עצמך, והפכה להיות נקודה קטנה, שאין לה מעצמה כלום,מי שממלא אותה, ומכתיר אותה הם בניה, ישראל, ככל שיעסקו בה כך תגדל ותעצים עד שתהיה שווה לתורה שבכתב "ותמלוך המלכה רחל כשלמה במלכותו", כפי שהייתה במחשבה של הקב"ה. על כן תורה שבכתב מושלמת אי אפשר להוסיף בה נקודה כי כל המוסיף פוסל אותה, ותורה שבעל פה היא נשמות ישראל שעלו במחשבה והם מושלמים בכח הנשמה של כל אחד מישראל יש את חלקו בתורה שבעל פה ואלו החידושים שיחדש היו כבר במחשבה של הקב"ה, כל מה שצריך הינו לעורר את נשמתו בשכל הרוחני ואז הוא מגדל את כללות התורה שבעל פה והוא חייב להוסיף עליה בפשט, ברמז, בדרש ובסוד רק כך תגדל, זוהי האחות הקטנה (אחות לנו קטנה) שצריך לגדל כדי שתהיה חומה (אני חומה) לעם ישראל ותגאל אותו מהגלות השחורה (שחורה אני), ותהיה לבושה במלבוש מלכות אשר הלבישו אותה בניה, וזה נקרא לעסוק בשכינה, להצטער על השכינה, צער לימוד התורה כפי שאמר רבי שמעון שלושה דברים נקנים בייסורים ארץ ישראל, תורה והעולם הבא ששלושתם זה סוד השכינה שאמר במשנה במסכת אבות פרק ו (ד) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא: פת, (פשט)  מלח (רמז), ארץ (דרש), צער (סוד)- והם פרד"ס תורה שבעל פה, כל נשמה מישראל היא אות בתורה שבכתב, והנשמה צריכה להוציא מכח תורה שבכתב את התורה שבעל פה, שלכל נשמה נמסרה חלק מהתורה שבעל פה, פשט, רמז, דרש וסוד, ואין לנשמה תיקון ולא עולם הבא עד שתוציא את כל מה שניתן לה בכח אל הפועל, ואלו האומרים על התורה שאי אפשר לעסוק בסוד או בדרש או ברמז או בפשט בגלל סיבות שונות, אמר רבי שמעון בר יוחאי טוב היה להם שלא היו באים לעולם, כי הם מסכנים ויצטרכו לעבור עוד גלגולים כדי להשלים את כל חלקי התורה שלא הוציאו אל הפועל. גוי אחד שאל את רבי אלעזר אם הקב"ה לא חפץ שיעבדו את החמה והלבנה אז שישמיד את המאורות האלו ויברא משהו אחר, אמר לו רבי אלעזר בגלל כמה טיפשים שלא מבחינים כי היד המסובבת את המאורות היא ידו של הקב"ה צריך להפוך סדרים, וגם זהו כח הבחירה לחפש ולמצוא את הקב"ה.  כך בדורנו בגלל כמה טיפשים שעשו מהקבלה גרדום לחפור בו, כל מיני חוזי שקר ושטי כזב ומשתמשי קבלה מעשית, ואותו אחד שקלקל (ש"צ), האם צריך להפוך סדרים ולא לעסוק בקבלה שהיא עץ החיים?, הרי בכך שאתה לא עוסק באחד מאותיות השם, שארבע אותיות הויה, אתה פוגם בך, בנפשך, ברוחך ובנשמתך ותתבע לדין ע"י החלק החסר בך ותחזור בגלגול רק בכדי לתקן זאת, ועוד צריך למצוא את שחקוק בנשמתו ואלו הם החידושים שיחדש בעולם הזה, וכאשר הוא לומד מפרשים לפני שפירש בעצמו, שבכל מילה או פסוק או משנה רץ למפרשים הרי הוא לא מעורר את השכל הרוחני רק את השכל הגשמי, כך הוא לימוד התורה - ילמד את הפשט יפרש אותו כפי שכלו, עד שיבין אותו בנין שלם, פרד"ס עם יסודות מוצקים, לאחר מכן יפנה למפרשים ויראה לאיזה מפרש קרוב הפרוש שלו, וכך יעשה עם כל חלקי התורה עד אשר יוציא חידושים המבוססים על הבניינים שבנה והשיפוצים ששיפץ בעזרת המפרשים, ידון עליהם עם שותפיו, יפרק את הבניינים שהם בנו, והם יפרקו את הבניינים שהוא בנה עד אשר יהיה הבניין אחוז היטב ללא יכולת פרוק, וזהו בנין עד לנצח נצחים שבו יתגורר בעל הבנין בעולם הנצח, וזהו יחוד שמו יתברך תורה שבכתב ותורה שבע"פ המבוססת על כל הפרד"ס.

 

ויקרא פרק טז

(ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהֹוָה תִּטְהָרוּ:

פרשת כי תצא – זוהר חדש.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וַוי עַל דָּא, וַוי עַל דָּא, (משלי ל) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם. דְּהָא יֵצֶר הַטוֹב אִשְׁתַּבָּאי בִּידֵיהּ, וְאִיהוּ מֶלֶךְ עֲלֵיהּ. אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר...עיין שם (בגלל אורך המאמר, הובא רק תרגומו)

תרגום: אמר רבי שמעון, אוי על זה, אוי על זה, (משלי ל) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם, הנה היצר הטוב נשבה בידי (היצר הרע), והוא מלך עליו, אשת יפת תואר זו היא הנשמה, כדבר אחר (שם לא) אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל, בכל יום ויום יש עוזרים ומנהיגים לנשמה, ויש עוזרים ומנהיגים ליצר הרע, ונמצאים בקטרוג מתמיד, מקטרגים אלו על אלו, וכל האברים בגוף נמצאים בצער בינם, בין הנשמה ובין היצר הרע (כאשר הנשמה שורה על אבר בגוף האבר בריא, וכאשר היצר הרע שולט באבר האבר חולה), והבאתה (את הנשמה) אל תוך ביתך, שגורשה ממנו, (שם ל) וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. וכבר דרשנו זאת, וגלחה את ראשה ועשתה ציפורניה, הנשמה נטהרת מזוהמה שהטיל בה הנחש, והסירה את שמלת שביה, מלבושי הטומאה והמינים הרעים ומחוב "עגל הזהב", בתחילה היו מלבושיה לבושי קדושה שקיבלה בסיני, וכאשר עשו את העגל הוסרו מהם לבושי הכבוד ככתוב שמות לג) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. ובכתה את אביה ואימה ירח ימים, זה הוא חודש אלול, שבו עלה משה רבינו להר, לבקש רחמים לפני הקב"ה, שיסלח לישראל על חטא העגל, ובגלל זה בוכה הנשמה את אביה ואימה חודש ימים, מכיון שגילתה את (ערוות אביה וערוות אימה (עבודה הזרה),) . כְּדָּבָר אַחֵר, (ויקרא יח) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה. ועל זה אֲמַר, (תהלים קיט) פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ, והיו ישראל רחוקים מהקב"ה כל אותו זמן, עד יום הכיפורים, כאשר ירד משה מההר, והיו ישראל בתענית, כל אותו היום, וחיברו את השכינה עם המלך. כְּדָּבָר אַחֵר, (דברים כא) וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. וכרתו ברית עם הקב"ה שלא יעבדו וד עבודה זרה. כְּדָּבָר אַחֵר (שמות לד) הִנֵּה אָנֹכִי כּוֹרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ וְגו'. וכתוב (שם) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ. וְעַל זה וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף, לָא תְשַׁקֵּר בְּנִשְׁמָתְךָ, בגלל פחד הכסף. כְּדָּבָר אַחֵר, (שמות כ) לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. זכאים הם ישראל, שהקב"ה גזר עליהם תענית ביום הדין, ככתוב (ויקרא כג) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ, שיתכפר להם על כל עוונותיהם ככתוב (שם טז) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה  יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. עַד כָּאן.