עין יעקב על מסכת ראש השנה אות (ח)

(ח) שם אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיּם. שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים - נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְחַיִּים. שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים - נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתֵּר לְמִיתָה. וּבֵינוֹנִיִּים - תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכוּ - נִכְתְּבוּ לְחַיִּים, לֹא זָכוּ - נִכְתָּבִים לְמִיתָה.

ספר הקנה - ד"ה סוד ג' ספרים נפתחים

שואל ר' נחוניה בן הקנה:

א. האם הצדיקים הם צדיקים גמורים שלא חטאו כלל?

ב. או שיש להם מעט חטאים?

ג. מה יהיה על מעט עוונתיהם?

ד. למה בינוניים עד יום כפור?

ה. למה 3 ספרים?

ו. למה צריך זכרונות וכי יש שכחה לפניו יתברך?

ז. למה רשעים למיתה, ככתוב לא אחפוץ במות הרשע

ח. למה רואים רשעים חיים וצדיקים מתים?

ומשיב הרבה תמיהות וצעקות, והתנא (רבי כרוספדאי) כל דבריו אמת, כי מאמת יצאו הדברים, והכי אמר המלך הדן בראש השנה הוא (מידת) הבינה (הנקראת אלהים) דן עם ג' (ספירות) והם חסד (ימין המאזניים) ופחד (גבורה) (שמאל המאזניים) ותפארת (לשון המאזניים) ומדת הדין הרפה פועלת ואלו הן השלושה ספרים, כי חסד תובע זכות מהמלך לצדיקים להנחילם חיים נצחיים ואלו הם החיים, והפחד (הגבורה) תובע לנפש החוטאת לטורדם ולהחליפם חילוף אחר חילוף עד שובם אל ה' (גלגול אחר גלגול) והתפארת מחזיק בבינונים אלה הם מחצה על מחצה ואין ממיתם אלא מניחם עד יום כפור, יום התשובה המטה כלפי החסד בישראל והוא שלא להוסיף חטא על פשע ועון, ובאמת בני כשהמקטרג תובע דין מהבינה לקחת חשבון מישראל על כל מה שעשו כל השנה כולה אז מדת הדין הרפה כבושה ומכוסה מכל חיילי מעלה בעבור שבנה יחידה (ישראל) הנאצל מבפנים בא לדין לפני הבינה ונכמרו רחמים על בנה..:

הסבר לכתוב:

הנה שנה אחר שנה רואים בחוש כיצד מתים צדיקים ורשעים, ואיך מאירים החיים לרשעים ומחשכים לצדיקים, ואם כך היה, שהעולם הגשמי הוא עולם החיים, אזי היו צדיקים גמורים חיים לנצח כי לא חטאו ונכתבו לאלתר בספר החיים, ואין זה כך, אלא התורה לימדה אותנו כי העולם הזה הוא רק עולם התיקון, עולם המוסך, ובמוסך מכוניות מקולקלות המצריכות תיקון, ובגמר תיקונם עולים לכביש ונוסעים. צדיק גמור לא יכול לחיות בעולם המקולקל, בעולם התיקון, הוא השלים עבודתו וזוכה לארצות החיים, חיי הנצח שם הוא נכתב לחיים לאלתר ולא צריך לעבור עוד גילגול, ולא בית דין. ואילו בינוניים מניחם עד יום כפור האמיתי יום המיתה יום הדין של האדם על כל מעשיו, אם זכה נכתב לחיים בעולם הבא, חיי נצח כפי הצדיק, ורשעים נכתבים לאלתר למיתה - גלגול נוסף, ברור נוסף אין להם בית דין, ביום הדין הוא נפטר מגוף אחד ומיד מתלבש בגוף חדש לתקן ולברר את כל פגמיו.

ובפרטות של החיים הגשמיים, בראש השנה שלושה ספרים שבהם נכתבים מי יהיה קרוב לקב"ה הנקרא "חיים" ומי יהיה קרוב לנחש הנקרא "מוות", רחוק מהקב"ה, ככל שדרישות העולם העכור הגשמי, פרנסה, תאוות, קנאה, כעס ועוד מידות רעות ינהלו את האדם הוא בוודאי נכתב למיתה רוחנית. והבינוניים כפי מעשיהם לעיתים יהיו קרובים ולעיתים רחוקים. הצדיקים עבדי השם: ללא קשיי פרנסה, בריאות איתנה ודבקות מוחלטת בתורה ובקב"ה.

סוד הנסירה - כוונות  האמת של ראש השנה

תורה שבכתב נמשלה לזכר ותורה שבעל פה נמשלה לנקבה, וכאשר חשב אותה הקב"ה, אלפיים שנים בטרם הוציאה מהכח אל הפועל הייתה מאוחדת, תורה אחת, עץ החיים ללא פירוד, שלימות מוחלטת ויקרא אותם אדם, בתוך חלל עצום של צמצום שהוא מקום שפינה הקב"ה לנבראים, כביכול העדר הקב"ה או העדר עצמותו נוצרו ההפכים לקב"ה, הרע והמוות והפירוד, במקום הזה החלה התורה לצאת מהכח אל הפועל, ומכיוון שזה הוא עולם הפירוד, האחדות לא יכלה להתקיים, אף על פי שתורה שבעל פה הייתה מחוברת לתורה שבכתב מאחור, לא מצאה התורה שבכתב אותה, ולכן לא יכלה לצאת מהכח אל הפועל וכל הבריאה חיכתה - ואדם (תורה שבכתב ובע"פ) לעבוד את האדמה אין. ואז עשה המאציל העליון את מעשה הנסירה, הפריד את שתי התורות, (כפי אדם וחוה) נסר אותן בגביהן והביא אותן פנים אל פנים, רק אז יכל העולם להתקיים ולהוציא מהכח אל הפועל את תוכניתו של הקב"ה.

תורה שבכתב היא כולה חסד, תורה שבעל פה היא כולה דינים, חוקים ומשפטים, ובעולם הפירוד עד גמר התיקון שתי הבחינות הללו מופרדות ורק ישראל (יעקב) הוא המחבר את שתי הבחינות של חסד ודין, תורה שבכתב ותורה שבע"פ: כמו שכתב דוד המלך ע"ה:

מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב. חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ:

ולאחר שננסרו, הופרדו והסתובבו פנים לפנים, תורה שבכתב ותורה שבע"פ.

הדין הקשה, "דינא קשיא", נמצא בראש של התורה שבע"פ ומכונה לאה (אשת ישראל), זהו הכתר של תורה שבע"פ, ואילו הדין הרפה, "דינא רפיא", משול לרחל (אשת יעקב) והן תשע ספירות תחתונות של תורה שבע"פ (חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות).

אלו הם שני ימי ראש השנה - יום א' דינא קשיא - לאה, יום ב' דינא רפיא - רחל, ומכיון שבכל יום מחדש הקב"ה מעשה בראשית, כך גם בכל שנה וישראל (עם ישראל) מקיים את שני הימים האלו לבצע את הפירוד והנסירה כדי שהעולם יכול לצאת מכח המחשבה של הקב"ה (תורה שבכתב ובע"פ) אל הפועל, ליתן בניי, חיי ומזוני לכל בני מרון (הבריאה כולה), ומכאן אפשר ללמוד את סוד הנסירה שהוא עיקר כוונות ראש השנה.

זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים

(הכוונות הן רבות יותר מהמובא כאן אך זה עיקר העבודה),

יש ב"זכרנו לחיים" י"א תיבות: בכל תפילות של יום א' של ראש השנה, ערבית, שחרית, מוסף, מנחה - צריך לכוון שאנחנו מנסרים את הכתר שנקראת לאה, בזכרנו ננסר הכתר של ספירת הכתר, לחיים, חכמה דכתר, מלך בינה דכתר, חפץ דעת דכתר, בחיים חסד דכתר, כתבנו גבורות דכתר, בספר תפארת דכתר, חיים נצח דכתר, למענך הוד דכתר, אלהים יסוד דכתר וחיים מלכות דכתר, כך ביום ראשון של ראש השנה, ביום ב' של ראש השנה מתחילה הנסירה של רחל, שנמשכת כל עשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים, ביום ב' של ראש השנה ננסרת החכמה של רחל על דרך נסירת הכתר, ביום ג' של ראש השנה ננסרת הבינה, וביום ד' הדעת, ביום ה' החסד, ביום ו' הגבורה ביום השביעי התפארת, ביום השמיני הנצח, ובערב יום הכיפורים נשארות שלוש בחינות שהן הוד יסוד ומלכות, ושלושתן ננסרות בערב יום הכיפורים וזו הסיבה שיש להרבות באכילה ביום התשיעי לראש השנה כי יש צורך בהעלאת ניצוצות רבים לצורך הנסירה הזו.

הכלל הוא שבכל נסירה מפיל המאציל העליון תרדמה על הזכר שקוראים "דורמיטה", ובתקיעת השופר הוא מתעורר, תשע הקולות כמנין תשע ספירות המשפיעות על המלכות (שכינה).