הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל 
האתר משומר למען זכרו על ידי מפעל הזוהר העולמי (Ha-Zohar.info) ולימוד הזוהר היומי (DailyZohar.com)

   פרשת בראשית    פרשת נח    פרשת לך לך    פרשת וירא    פרשת חיי שרה    פרשת תולדות    פרשת ויצא
   פרשת וישלח    פרשת וישב    פרשת מקץ    פרשת ויגש    פרשת ויחי    פרשת שמות    פרשת וארא
   פרשת בא    פרשת בשלח    פרשת יתרו    פרשת משפטים    פרשת תרומה    פרשת תצוה    פרשת כי תשא
   פרשת ויקהל    פרשת פיקודי    פרשת ויקרא    פרשת צו    פרשת שמיני    פרשת תזריע    פרשת מצורע
   פרשת אחרי מות    פרשת קדושים    פרשת אמר    פרשת בהר    פרשת בחוקותי    פרשת במדבר    פרשת נשא
   פרשת בהעלותך    שלח לך    פרשת קרח    פרשת חוקת    פרשת בלק    פרשת פינחס    פרשת מטות
   פרשת מסעי    פרשת דברים    פרשת ואתחנן    פרשת עקב    פרשת ראה    פרשת שופטים    פרשת כי תבוא
   פרשת כי תצא    פרשת ניצבים וילך    פרשת האזינו    פרשת זאת הברכה
 
    עמוד הבית
    צור קשר
    תחילת הבריאה
    מבנה העולמות
    ראש השנה
    תם עוונך בת ציון
    הנהגות וסגולות
    אדם
    גאולה
    לאלפים
    חיים על פי הזוהר
    אלול
    24 אלף תלמידי רבי עקיבא
    פתיחת אליהו
    רבי שמעון בר יוחאי
    תיקוןני זוהר חדש
    כללי סודות ורזי התורה
    מעלת עיסוק בזוהר
    מהו צדיק ?
    הליכות אור - נוער וחינוך
    סוד הקפת התיבה
    מפעל הזוהר העולמי
    סוד קליפת נוגה
    נפש, רוח, נשמה..
    הצלת רבי יצחק
    ערב רב
    טעמי המצוות
    קריאת שמע בכוונה
    להידמות לאבות
    ט"ו בשבט
    שבת קודש
    שיויתי השם
    רבי שמעון מבטל מוות
    מעלת הלילה
    חיזוק באמונה
    נטילת ידיים
    רחל
    ויעבור
    יום הכיפורים
    ייחודים בתנועה
    מדרש האותיות
    פרשיות השבוע - וידאו
    סוכות
    צפיחית בדבש
    מעוט הירח
    תלמוד ארץ ישראל
    תפילה בציון רשב"י
    סדר עליית הנשמה
    תמונות
    לב נתיבות עשר מאמרות
    חנוכה
    שיעורי תורה בצ'ט
    ברכות השחר
    סגולות שבת
    מזמור יט - פרוש הזוהר
    מדרש רות - זוהר
    הקדמה 6 מצוות
    שיעורי וידאו - זוהר
    פסח
    שביעי פסח ועומר
    עמלק העייף, ישראל יעף
    מעלת משה רבינו
    משיח
    המלחמה האחרונה 1
    אלפיים שנות תפילה
    מדרשי זוהר
    בראשית תמן - תיקון 48
    שום תשים עליך מלך
    כבד את אביך...
    אידרא זוטא
    יסודות הזוהר
    להשיב את הבן לאב
    נסתם הפתוח ונפתח הסתום
    אנכי ה'
    קריאת זוהר כללית
    שיעורי זוהר בקול
    אלול ושיעורים תשרי
    למה אנחנו כאן?
    רפ"ח
    ממלכת כהנים
    פרשות השבוע
    חגי השנה
    סודת הזוהר
    דרשות הרב בטקסט
    תורה וישראל חד הם
    מפתח החכמה ביראה
    ראשי ישן
    הנהגות הימים
    מבצע ה - 70
    שיעורי עץ החיים
    מחיה המתים
    נבואת פרס אירן
    חיטה ומשיח
    נצח זמן ומקום
    נישואין גירושין
    פורים
    מוצאי שבת
    סוד הפרצופים - בפשט
    מלאכים המלווים
תרומות לברכות בעלון
ובאתר נא להשאיר את נוסח
הברכה.
התרומות מיועדות להחזקת האתר
הדפסת עלוני הזוהר
הכנת סרטי וידאוו ייחודים, שיעורי זוהר 
 

 
 
פרשת יתרו זוהר עשרת הדיברות ניתנו בפרשה זו!

אחת מהן "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"  

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּתוּב (שם א) וַיְבָרֶךָ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָתוּב בַּמָּן (שמות טז) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ מְזוֹנוֹת, אֵיזוֹ בְּרָכָה נִמְצֵאת בּוֹ?

שבת היא מקור הברכה! שואל רבי יצחק איך יכול להיות מקור ברכה, שדווקא ביום הזה אין בו "מן" בנקים סגורים אין עבודה אסור לבשל ל"ט איסורי מלאכה וענפיהן:  אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְשָׁנִינוּ, לָמָּה לֹא נִמְצָא מָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי? מִשּׁוּם שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים:  

שבעה ימים שבע ספירות ששת ימי חול שש ספירות של הזכר חסד - יום א גבורה - יום ב תפארת - יום ג' נצח - יום ד הוד - יום ה יסוד - יום ו כל שפע שיורד יורד דרך המדרגות האלו כפי תפילת 18 :

אלהינו - חכמה

ואלהי אבותינו - בינה

אלהי אברהם - חסד

אלהי יצחק –  גבורה

ואלהי יעקב - תפארת

האל - לאה - דעת

הגדול – חסד

הגבור - גבורה

והנורא - תפארת

אל עליון - כתר של זעיר אנפין

גומל חסדים  - שני חסדים נצח - הוד טובים כי החסדים האלו הם גלויים

קונה הכל – יסוד,  הוא הקונה את כל השפע וצובר אותו כפי יוסף הצדיק כלכל אסף את כל השפע בעולם במצרים כדי שכאשר יצאו ישראל יהיה למצרים זהב וכסף

וזוכר חסדי אבות יש שלושה חסדים שלא התגלו הם עדיין בזכרון ונסביר: יוצר אור הם שני חסדים מגולים מחמישה חסדים שהם כנגד חמישה פעמים אור שנאמר בבראשית יום א ויש עוד שלושה חסדים שאינם גלויים והם בורא חושך בעולם הבריאה ונמשיך:

ומביא גואל -  מי זה הגואל? משה סוד הדעת שכל השפע יורד דרך קו אמצעי כתר דעת תפארת יסוד למען שמו  - מה שמו? יה פעמים יה = 225  וה פעמים וה = 121  שמו = 346

באהבה -  מי זו אהבה?  זו המלכות היא מקבלת את כל השפע שהצטבר ביסוד ואז עולה למקומה בארמון המלך לכן אמר מִשּׁוּם שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן מְזוֹנוֹ לְמַטָּה, כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ, מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁמִּתְבָּרְכִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שבת היא הסיבה לכל ששת ימי המעשה היא הבחינה היחידה שאינה נפגמה בחטא אדם ראשון היא כלי המחזיק ברכה כל שאר הכלים נשברו.

זו גם האישה בבית אשר אין שבירה היא מקור הברכה בזכות האישה בית נקרא בית, עקרת הבית אל תקרא עקרת אלא "עיקר הבית".

חוזר לשבת וּמִשּׁוּם כָּךְ, מִי שֶׁהוּא בְּדַרְגַּת הָאֱמוּנָה, צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָן וּלְתַקֵּן סְעוּדָה בְּלֵיל שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ כָּל אוֹתָם שִׁשָּׁה יָמִים כדי שתשרה ברכה בזכות השבת קודם צריך אמונה מי שהוא בדרגת האמונה אז תשרה הברכה מכיון שהוא כלי המחזיק את הברכה אינו סומך על עצמו על הבנק שלו על מנהל העבודה שלו הוא יודע שהקב"ה יזמן לו את מזונו, את המן, ישירות לביתו כפי דרגת האמונה כך דרגת ההשתדלות, אחרי האמונה אומר הזוהר צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָן וּלְתַקֵּן סְעוּדָה בְּלֵיל שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ כָּל אוֹתָם שִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן מִזְדַּמֶּנֶת הַבְּרָכָה לְהִתְבָּרֵךְ כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת, וְהַבְּרָכָה לֹא נִמְצֵאת בְּשֻׁלְחָן רֵיק, וְעַל כָּךְ צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בִּלְחָמִים וּמְזוֹנוֹת: בשבת הכל בזוג או בשביעיות שתי נרות שמור וזכור: שמור - מלכות זכור - זעיר אנפין. שתי חלות ימין - זעיר אנפין שמאל - מלכות לחם מלח אותן אותיות = 78 = שלוש פעמים שם הויה,  לכן לאחר הברכה של הלחם וביצועו טובלים את הלחם שלש פעמים במלח ומכוונים בראש, שלוש פעמים שם הויה כנגד הלחם שהוא גבורה, וכנגד המלח שהוא חסד המלח ממתק את הגבורות שבלחם:

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת גַּם. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, צָרִיךְ לְהִתְעַנֵּג בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ שֹׂבַע וְעֹנֶג בַּיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם.   

שלוש סעודות כנגד שלש עליות רוחניות והם בליל שבת עולים כל העולמות הרוחניים ונפרדים מהטומאה הטומאה נסגרת בתהומא רבה ועולמות הקדושה עולים למקומן שהיו לפני חטא אדם הראשון נוצר חלל בין הטומאה לבין הקדושה לכן כל המוריד את העולמות בחזרה לימי המעשה ע"י עשיית איסור שבת מט"ל מלאכות אסורות גורם שהעולמות ירדו לחלל וזה חלול שבת שאז המלכות צריכה לרדת אחרי החטא שעשה היהודי:

עליה ראשונה מלכות, עליה שניה אחרי המוסף של שבת ניתן כתר ולכן בתפילת מוסף בקדושה אומרים כתר יתן לך הכתר הוא עתיקא קדישא אריך אנפין רעוא דרעוין סבא מקור הרחמים מתגלה וכל מי שבקדושה מתענג אז עליה. עליה שלישית הנכדים זעיר אנפין והמלכות עולים לסבא לאריך אנפין לקבל שפע לכל השבוע ולכן תפילת מנחה של שבת היא התפילה הגבוהה בכל ימי השבוע וזה שאמר וּבַיּוֹם הַזֶּה מָלֵא רֹאשׁוֹ שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין מִטַּל שֶׁנּוֹחֵת מֵהָעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ הַנִּסְתָּר שֶׁל הַכֹּל, וּמַטִּיל לִשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים הַקְּדוֹשִׁים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מִשֶּׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, שֶׁכֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ כְּאֶחָד. זעיר אנפין מקבל מאריך אנפין שפע טל אורות ונותן אותם לאשתו לחקל תפוחין קדישין המלכות.. איזו אהבה.. איזו שלימות.. וְעַל זֶה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג שְׁלֹשׁ הַפְּעָמִים הַלָּלוּ, שֶׁהֲרֵי בָּזֶה תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה - בָּעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין, וּבִשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים. בערב שבת אומרים דא היא סעודתא של חקל תפוחין קדישין. בסעודה שניה דא היא סעודתא דעתיקא קדישא. ובשלישית דא היא סעודתא דזעיר אנפין.

יש סגולה ענקית למיתוק דינים לשחרור אסירים לפרנסה לזיווג ולכל חסרון - לברכה והיא הכנת סעודה שלישית למנין קדוש עם דבר תורה ושירי קודש לכבוד השבת (כללי הפרדה וצניעות – כמובן) הרבה נושעו ע"י שקיימו מצוה חשובה זו כי שם יש גילוי עצום של אריך אנפין מקור הרחמים בזמן שהוא מחלק מתנות לזעיר אנפין ולמלכות וכל מי שמשמח את הרגע מתברך היא סעודתו של זעיר אנפין הסגולה היא בעצם הכנת הארוע השמחה הקדושה דברי התורה ואחר כך לבקש ברכה מהרב על כל ענין.

אנחנו בנים לקב"ה והוא ציווה אותנו לענג את השבת ולהתענג זו לא זכות זו חובה על כן מזהיר הזוהר ואומר וְעַל זֶה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג שְׁלֹשׁ הַפְּעָמִים הַלָּלוּ, שֶׁהֲרֵי בָּזֶה תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה - בָּעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין, וּבִשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים. וְצָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג בָּהֶם וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם. וּמִי שֶׁגּוֹרֵעַ סְעוּדָה מֵהֶם, מַרְאֶה פְּגָם לְמַעְלָה, וְעָנְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם הַהוּא גָּדוֹל.   יהודי שלא עושה כך פוגם איך יכול מישהו לפגום כפי כל הורה שזימן ילדיו לסעודה מאוד חשובה ואחד לא בא כמה צער יש לו זהו פגם או שהוא בא אבל מרושל מטונף כעוס כמה צער עשה כל שכן לקב"ה שיש רק יום אחד בשבוע שאין בו את כוחות הרשע שאין הפרעות רוצה אותנו רוצה שנתחזק באמונה יתן לנו כוחות להמשך הלחימה בשדה הקרב הנורא הזה של החיים תחת ממשלת הזדון והרשע עד גאולה.

על כן חייב כל יהודי לשמור שבת לקיים שלוש סעודות לענג ולהתענג ועוד שיש אורחים תוספת נפש תוספת רוח תוספת נשמה בכל מקרה הם באים וכמה צער יש להם כאשר המארח לא מתייחס או מחלל שבת ח"ו אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מִשּׁוּם כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל נִמְצָא בּוֹ, נִזְכַּר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. שלוש פעמים שבע שבע שבע כנגד שלוש ארוחות כנגד שלוש אבות כנגד שלש פרצופים כנגד שלושה קוי התיקון ימין שמאל ואמצע.

 כְּשֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה בָּא לַסְּעוּדָה, הָיָה אוֹמֵר כָּךְ: הַתְקִינוּ סְעוּדָה שֶׁל הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. הַתְקִינוּ סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ. וְהָיָה יוֹשֵׁב וְשָׂמֵחַ. כְּשֶׁהִשְׁלִים סְעוּדָה שְׁלִישִׁית, הָיוּ מַכְרִיזִים עָלָיו: (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ.   

רבי שמעון העיד על עצמו שמעולם לא הפסיד שלוש סעודות של שבת.

 וּבֹא רְאֵה, בְּכָל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים צָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים, וְאִם הוּא שָׂמֵחַ לְבַדּוֹ וְלֹא נוֹתֵן לַעֲנִיִּים - עָנְשׁוֹ רַב, שֶׁהֲרֵי לְבַדּוֹ שָׂמֵחַ, וְלֹא נוֹתֵן שִׂמְחָה לְאַחֵר כלל כל חג ומועד חייבים לשמח עניים לא משנה כמה העיקר לתת ממה שקיבלת לחלק למסכנים כך שמחת החג מובטחת עָלָיו כָּתוּב (מלאכי ב) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וזה שמתקמצן, חוסך, חושד שאולי העני מתחזה. הקב"ה מפנה אליו עורף.

אבל זה נאמר על חגים ומועדים. מה עם שבת? וְאִם הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נוֹתֵן לְאַחֵר - לֹא נוֹתְנִים עָלָיו עֹנֶשׁ כְּבִשְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, שֶׁכָּתוּב פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. אָמַר פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלֹא פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם. וְכָתוּב (ישעיה א) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. וְאִלּוּ שַׁבָּת לֹא אָמַר.

שבת היא בחינת העולם הבא כיון שעלו כל העולמות הם עלו לעולם הבא, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הָאֱמוּנָה נִמְצֵאת בְּשַׁבָּת, נוֹתְנִים לָאָדָם נְשָׁמָה אַחֶרֶת, נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה, נְשָׁמָה שֶׁכָּל הַשְּׁלֵמוּת בָּהּ, כְּדֻגְמַת הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת שַׁבָּת. מַה זֶּה שַׁבָּת? שֵׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֵׁם שֶׁהוּא שָׁלֵם מִכָּל צְדָדָיו.   בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטְּרִים הָאָבוֹת, וְכָל הַבָּנִים יוֹנְקִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל שְׁאָר הַחַגִּים וְהַזְּמַנִּים בַּיּוֹם הַזֶּה רִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם נָחִים.

בַּיּוֹם הַזֶּה כָּל הַדִּינִים נִכְפִּים וְלֹא מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם אין התעוררות דינים בשבת אבל יש המשכיות לדברים קודמים בשבת לא מתחיל דין אבל יכול להמשיך בַּיּוֹם הַזֶּה הַתּוֹרָה מִתְעַטֶּרֶת בַּעֲטָרוֹת שְׁלֵמוֹת. בַּיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחָה וְתַפְנוּק נִשְׁמָעִים בְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים עוֹלָמוֹת.

לימוד תורה בשבת:

עולם העשיה - אחדים

עולם היצירה - עשרות

עולם הבריאה - מאות

עולם האצילות - אלפים וזהו יום אחד  כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כיום בעולם האצילות הוא כאלף שנים

פשט - עולם העשיה

רמז - עולם היצירה

דרש - עולם הבריאה

סוד - בעולם האצילות

לימוד של  דקה של רמז בשבת כפול עשר שנים דרש בשבת כפול מאה שנים סוד זוהר כפול אלף שנים כל דקה של לימוד תורה בשבת הוא שכר של אלפי שנות לימוד.

שינון בשבת תענוג – ראשי תיבות שבת..

פרק כג(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:

ששת ימי המעשה לצורך וינפש, שהם הנפשות הכלואות בבהמות, ובגרים ובבני השפחה ששבתה אותם והכלואים בעולמות הטומאה ויעלו אל מלכות הקדושה שהיא שבת, האלף השביעי שבו עולם החומר חרוב ועולם נצח מתקיים.כפי שאמר:

בתיקוני זהר דף יב/א:

דבר אחר והמשכילים, אלין דידעי בפקודא חמישאה במלת בראשית, יר"א שב"ת, אזהרה דיליה דלא לחללא ברתא דמלכא בט"ל מלאכות, דאינון ארבעים מלאכות חסר א', לקבל ארבעים מלקיות חסר חד, רצועה לאלקאה איהי שפחה בישא, שעטנז, כלילא משור וחמור, דאמר יעקב ויהי לי שור וחמור, על כל דבר פשע על שור על חמור, דאין מלקין בשבת, דלא שלטא שפחה בישא על עלמא, ווי ליה למאן דאשליט לה על עלמא: תרגום: דבר אחר והמשכילים, אלו שיודעים במצוה החמישית במלת בראשית, אותיות "ירא שבת", אזהרה שלה שלא לחלל את בת המלך בט"ל מלאכות, שהם ארבעים מלאכות חסר אחד, כנגד ארבעים מלקות חסר אחד, הרצועה להלקות היא השפחה הרעה, שעטנז, כלולה מחמור ושור, שאמר יעקב ויהי לי שור וחמור, על כל דבר פשע על שור וחמור, שלא מלקים בשבת, שאז לא שולטת השפחה הרעה על העולם.:

הסבר: אין בימינו ממש דין הלכות התורה מדיני העולם, אפילו בארץ ישראל אין ההלכה מתקיימת, אך הזוהר אומר לנו כי ההלכות מתקיימות כלשונן וככתבן בעולם הרוחני, הסטרא אחרא וכוחות הטומאה כפופות להלכה כפי שפסקו הפוסקים, וגם כוחות הקדושה הרוחניים כפופים להלכה המדויקת ואלהים שופט, זו המלכות של הקב"ה שמלכותו בכל משלה, וכל החוקים הם רוחניים והיא התורה שבעל פה המנהגת את העולמות כולן, על כן צריך ירא שמים לידע ההלכות על בוריין בכדי לקרב הגאולה ולא ליתן לשומרים לתופסו כאשר הוא פודה משביים את נפשות הבלועות בטומאה, כי כל תכלית היהודי היא לקיים שבת בכל רגע ברוחניות והם כפי שאמר:

במשנה מסכת שבת פרק ז

(ב) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

הזורע: שהיא זרע קודש רק בבת זוגו בקידושין.

והחורש: מלשון ואתם תחרשון, תעסקו בתורה.

והקוצר: זרעו צדקה וקצרו חסד, שזה פירות עמל צדקה ולימוד התורה. 

והמעמר: לערום עמר מצוות ולימוד תורה וע"י כך יערום ניצוצות קדושה להעלותם לקדושה. 

הדש: דישה ובטישה בשקלא וטריה, בי"ג מידות שהתורה נדרשת.

והזורה: כקש לפני רוח ומלאך ה' דוחה, שהם כוחות הטומאה ואומות העולם הינם כקש.

הבורר: לברור קדושה מטומאה, אוכל מפסולת, עיקר מטפל.

הטוחן: לטחון דק דק כל הלכה עד שלא ישארו סיגים וקושיות.

והמרקד: זוהי תפילה שהיא ריקוד לפני צור העולמים בקידה והשתחוייה.

והלש: זוהי הלשון ששמירתה בטהרה להוציא רק דברי קדושה וחסד מפיו ולסנגר על כל ישראל.

והאופה: מים וקמח הנמשלים לתורה ומעירובם בקדושה המוציא לחם שהיא פירות העמל.

הגוזז את הצמר: לגזוז את כל המפריע לנו בעבודתו יתברך, הצמר שמכסה על הקדושה.

המלבנו: להלבין החטאים, להתוודות עליהם ולהתחייב לעתיד.

והמנפצו: אלו המחשבות והרהורים רעים שצריך לנפצם ולא להתייחס אליהם כלל.

והצובעו: לצבוע אל כל המראות באור התורה, בצבע הקדושה.

והטווה: לטוות רשת של הלכות והבנת התורה.

והמסך: לעשות מסכים מעולם השקר ולראות רק קדושה.

והעושה שני בתי נירין: להדבק בנפש ורוח הקדושים שהם הנרות.

והאורג שני חוטין: לארוג בדי קדושה נקיים שהם מלבושים רוחניים.

והפוצע שני חוטין: להפריד ולנתץ את כל קשרי הטומאה ותאוות החומר.

הקושר: לקשור את פרד"ס התורה ולא להפריד בפשט, בדרש, ברמז ובסוד.

והמתיר: להתרחק מכל המורים המתירים להקל בחומרות, באומרם שכל התורה היא רק פשט. 

והתופר שתי תפירות: להדבק תמיד בזוגיות פנים אל פנים שבני הזוג יהיו כחוט אחד שאי אפשר לנתק על ידי התערבויות חיצוניות.

הקורע על מנת לתפר שתי תפירות: הקדושה היא אחדות הטומאה היא פירוד כל המנסה לקרוע אותך מהתורה הקדושה כדי לתפור אותך לעולם החומר הגשמי להתרחק ממנו.

הצד צבי: לחפש את ארץ הצבי הקדושה, ארץ ישראל הרוחנית לצוד אותה להיות תמיד איתה כפי שאמרו על צדיקי חוץ לארץ שהם "ארץ ישראל", 

השוחטו: לשחוט את יצר הרע בכל יום ע"י קריאת שמע בעיתה ועל המיטה.

והמפשיטו: להפשיט את היצר הרע מלבושי השקר.

המולחו: מלח ממתיק דינים להמתיק את הדינים ע"י הרבה חסד.

והמעבד את עורו: היפוך אותיות רוע, להרחיק את כל הרע לאבדו. והמוחק: למחוק אותו.

והמחתכו: לחתוך אותו לחתיכות עד שיעלם. הכותב שתי אותיות: לעסוק באותיות התורה.

והמוחק על מנת לכתב שתי אותיות: למחוק ולשרוף את כל ספרי החיצונים, עיתונים מלאי לשון הרע וטומאה.

הבונה: תכלית העולם הזה בניית העולם הבא.

והסותר: להוציא כל הסתירות והספקות ע"י הדבקות בתורה ובצדיק.

המכבה: לכבות את אש יצר הרע.

והמבעיר: להבעיר את אש התורה.

המכה בפטיש: להכות בכל המזיקים סביב על ידי גריסת הזוהר והתהילים.

המוציא מרשות לרשות: שלא להוציא זרע לשווא לרשות האחרת ח"ו הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:




   

                        

מִצְוָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה - לִשְׁמֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא יוֹם הַמְּנוּחָה מִכָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כָּאן כְּלוּלוֹת שְׁתֵּי מִצְווֹת - אַחַת שְׁמִירַת יוֹם הַשַּׁבָּת, וְאַחַת לְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּקִדּוּשׁוֹ. לִשְׁמֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ וְהֵעַרְנוּ עָלָיו, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁל מְנוּחָה לָעוֹלָמוֹת, וְכָל הַמַּעֲשִׂים נִשְׁתַּכְלְלוּ בוֹ וְנַעֲשׂוּ עַד שֶׁהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם. כֵּיוָן שֶׁהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, נִשְׁאֲרָה בְּרִיאָה שֶׁל רוּחוֹת שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ לָהֶם גּוּפוֹת. וְכִי לֹא יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַכֵּב לְקַדֵּשׁ אֶת הַיּוֹם עַד שֶׁיִּבָּרְאוּ גוּפוֹת לָרוּחוֹת הַלָּלוּ? אֶלָּא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע עוֹרֵר אֶת אוֹתוֹ הַצַּד הָאַחֵר שֶׁל הָרָע וְרָצָה לְהִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם, וְנִפְרְדוּ כַּמָּה רוּחוֹת בְּכַמָּה מִינִים לְהִתְחַזֵּק בָּעוֹלָם בְּגוּפוֹת.

פִּקּוּדָא אַרְבֵּיסַר לְנַטְרָא יוֹמָא דְשַׁבַּתָּא, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְנַיְיחָא מִכָּל עוֹבָדֵי בְּרֵאשִׁית. הָכָא כְּלִילָן תְּרֵין פִּקּוּדִין. חַד נְטִירָא דְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְחַד לְקַדְשָׁא הַהוּא יוֹמָא בְּקִדּוּשֵׁיהּ. לְנַטְרָא יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא כְּמָא דְּאַדְכַּרְנָא וְאַתְעַרְנָא עֲלַיְיהּוּ דְּאִיהוּ יוֹמָא דְנַיְיחָא לְעָלְמִין. וְכָל עֲבִידָן בֵּיהּ אִשְׁתַּכְלְלוּ וְאִתְעֲבִידוּ עַד דְּאִתְקַדַּשׁ יוֹמָא. כֵּיוָן דְּאִתְקַדַּשׁ יוֹמָא אִשְׁתָּאַר בְּרִיאָה דְרוּחִין דְּלָא אִתְבְּרֵי לוֹן גּוּפָא. וְכִי לָא הֲוָה יָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעְכָּבָא לְקַדְּשָׁא יוֹמָא עַד דְּיִתְבְּרוּן גּוּפִין לְהָנִי רוּחִין. אֶלָא אִילָנָא דְדַעַת טוֹב וְרָע אַתְעַר הַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא דְרַע וּבָעָא לְאִתְתַּקְּפָא בְּעָלְמָא וְאִתְפָּרְשׁוּ כַּמָּה רוּחִין בְּכַמָּה זַיְינִין לְאִתְתַּקְּפָא בְּעָלְמָא בְּגוּפִין.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ, נִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ עֵץ הַחַיִּים נְשִׁיבַת רוּחַ וְהִכָּה בְּאִילָן אַחֵר, וְהִתְעוֹרֵר צַד אַחֵר שֶׁל טוֹב וְהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם. שֶׁהֲרֵי בְּרִיאַת גּוּפוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת רוּחוֹת בַּצַּד הַטּוֹב הִיא בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְלֹא בַּצַּד הָאַחֵר. וְאִלְמָלֵא הִקְדִּים הַצַּד הָאַחֵר בַּלַּיְלָה הַזֶּה טֶרֶם שֶׁיַּקְדִּים צַד הַטּוֹב, לֹא יָכוֹל הָעוֹלָם לַעֲמֹד לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים רְפוּאָה - שֶׁדִּלֵּג לְפָנָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם, וְהִקְדִּים לִפְנֵי הַצַּד הָאַחֵר, וְהִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וּמַה שֶּׁחָשַׁב הַצַּד הָאַחֵר לְהִבָּנוֹת בָּעוֹלָם לְהִתְחַזֵּק, נִבְנָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה צַד הַטּוֹב וְהִתְחַזֵּק, וְנִבְנוּ גוּפוֹת וְרוּחוֹת קְדוֹשׁוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה מִצַּד הַטּוֹב. וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹנָתָן שֶׁל חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים אֶת זֶה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת.

דף יד ע''ב כֵּיוָן דְּחֲמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּךְ, אַתְעַר מִגּוֹ אִילָנָא דְחַיֵּי נְשִׁיבָא דְרוּחָא וּבָטַשׁ בְּאִילָנָא אָחֳרָא וְאַתְעַר סִטְרָא אָחֳרָא דְטוֹב וְאִתְקַדַּשׁ יוֹמָא. דְּהָא בְּרִיאוּ דְּגוּפִין וְאִתְעָרוּ דְרוּחִין בְּסִטְרָא דְטוֹב אִיהוּ בְּהַאי לֵילְיָא, וְלָא בְּסִטְרָא אָחֳרָא. וְאִלְמָלֵא אַקְדִּים סִטְרָא אָחֳרָא בְּהַאי לֵילְיָא עַד דְּלָא יַקְדִּים סִטְרָא דְטוֹב, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמֵיקַם קַמַּיְיהוּ אֲפִילּוּ רִגְעָא חָדָא. אֲבָל אַסְוָותָא אַקְדִּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּדָלִיג קַמֵּיהּ קִדּוּשָׁא דְיוֹמָא וְאַקְדִּים קַמֵּי סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְקְיַּים עָלְמָא. וּמַה דְּחֲשִׁיב סִטְרָא אָחֳרָא לְאִתְבְּנֵי בְּעָלְמָא לְאִתְתַּקְּפָא, אִתְבְּנֵי בְּהַאי לֵילְיָא סִטְרָא דְטוֹב וְאִתְתַּקַּף וְאִתְבְּנוּן גּוּפִין וְרוּחִין קַדִּישִׁין בְּהַאי לֵילְיָא מִסִּטְרָא דְטוֹב. וּבְגִין כָּךְ עוֹנָתָן דְּחַכִּימִין דְּיָדְעֵי דָא מִשַּׁבָּת (דף יד ע''ב) לְשַׁבָּת.

שֶׁהֲרֵי אָז רוֹאָה אֶת זֶה הַצַּד הָאַחֵר, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהִיא חָשְׁבָה לַעֲשׂוֹת - עָשְׂתָה צַד שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בְּכַמָּה צְבָאוֹת וְהַצְּדָדִים שֶׁלָּהּ, וְרוֹאָה אֶת כָּל אוֹתָם שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים אֶת מִטָּתָם בְּגִלּוּי שֶׁל גּוּפָם לְאוֹר הַנֵּר, וְכָל אוֹתָם הַבָּנִים שֶׁיּוֹצְאִים מִשָּׁם הֵם נִכְפִּים, שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים עֲלֵיהֶם רוּחוֹת מֵהַצַּד הָאַחֵר הַהוּא. וְאוֹתָם הָרוּחוֹת הָעַרְטִילָאִיּוֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים שֶׁנִּקְרָאִים מַזִּיקִים, וְשׁוֹרָה בָהֶם לִילִי"ת וְהוֹרֶגֶת אוֹתָם.

דְּהָא כְּדֵין חָמַאת דָּא סִטְרָא אָחֳרָא דְּכַמָּה דְאִיהִי חֲשִׁיבַת לְמֶעְבַּד, עֲבִידֵי (עביד) סִטְרָא דִקְדוּשָׁה. אָזְלָא וּמְשַׁטְּטָא בְּכַמָּה חַיָּילִין וְסִטְרִין דִּילָהּ וְחָמַאת כָּל אִנּוּן דְּקָא מְשַׁמְשֵׁי עַרְסַיְיהוּ בְּגִלּוּיָא דְגוּפֵיהוֹן לִנְהוֹרָא דְּבוּצִינָא, וְכָל אִנּוּן בְּנִין דְּנָפְקִין מִתַּמָּן הֲווּ נִכְפִין דְּשָׁרוּ עֲלַיְיהוּ רוּחִין מֵהַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא. וְאִנּוּן רוּחִין עַרְטִילָאִין דְּחַיָּיבַיָא דְּאִקְרוּן מַזִּיקִין וְשָׁרִיאַת בְּהוּ לִילִי''ת וּקְטִילַת לוֹן.

כֵּיוָן שֶׁהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם וְהַקְּדֻשָּׁה שׁוֹלֶטֶת עַל הָעוֹלָם, אוֹתוֹ הַצַּד הָאַחֵר מַקְטִין עַצְמוֹ וְנִטְמָן כָּל לֵיל שַׁבָּת וְיוֹם הַשַּׁבָּת, פְּרָט לְאָסִימוֹ"ן, וְכָל הַכַּת שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹלְכִים עַל הַנֵּרוֹת בַּסֵּתֶר לִרְאוֹת אֶת הַגִּלּוּיִים שֶׁל הַתַּשְׁמִישִׁים, וְאַחַר כָּךְ נִטְמָנִים בְּתוֹךְ נֶקֶב הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה הַשַּׁבָּת, כַּמָּה צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת פּוֹרְחִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן תֻּקַּן שִׁיר שֶׁל פְּגָעִים שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ. לְאֵיזֶה מָקוֹם מְשׁוֹטְטִים בַּלַּיְלָה הַהוּא? כְּשֶׁיּוֹצְאִים בְּחִפָּזוֹן וְחוֹשְׁבִים לִשְׁלֹט בָּעוֹלָם עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ, וְרוֹאִים אוֹתָם בַּתְּפִלָּה וְאוֹמְרִים אֶת הַשִּׁירָה הַזּוֹ, וּבְרֵאשִׁית מַבְדִּילִים בַּתְּפִלָּה וּמַבְדִּילִים עַל הַכּוֹס, פּוֹרְחִים מִשָּׁם וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים וּמַגִּיעִים לְתוֹךְ הַמִּדְבָּר. הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מֵהֶם וּמֵהַצְּדָדִים הָרָעִים.

כֵּיוָן דְּאִתְקַדַּשׁ יוֹמָא וְשָׁלְטָא קְדוּשָׁה עַל עָלְמָא, הַהוּא סִטְרָא אָחֳרָא אַזְעִירַת גַּרְמָהּ וְאִטַּמְרַת כָּל לֵילְיָא דְשַׁבַּתָּא וְיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא, בַּר מִן אַסִימוֹ''ן וְכָל כַּת דִּילֵיהּ דְּאַזְלֵי עַל שְׁרַגֵּי בִּטְמִירוּ לְמֶחמֵי עַל גִּלּוּיֵי דְּשִׁמּוּשָׁא, וּלְבָתַר אִטַּמְּרוּן גּוֹ נוּקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. כֵּיוָן דְּנָפַק שַׁבַּתָּא, כַּמָּה חַיָּילִין וּמַשִּׁרְיָין פָּרְחִין וּמְשַׁטְּטִין בְּעָלְמָא, וְעַל דָּא אִתְקַן שִׁיר שֶׁל פְּגָעִים דְּלָא יִשְׁלְטוּן עַל עַמָּא קַדִּישָׁא. לְאָן אֲתַר מְשַׁטְּטֵי בְּהַהוּא לֵילְיָא. כַּד נַפְקֵי בִּבְהִילוּ וְחָשְׁבִין לְשַׁלְּטָאָה בְּעָלְמָא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא וְחָמָאן לוֹן בִּצְלוֹתָא וְאָמְרִין שִׁירָתָא דָא, וּבְשֵׁירוּתָא מַבְדְּלֵי בִּצְלוֹתָא וּמַבְדְּלֵי עַל הַכּוֹס, פַּרְחֵי מִתַּמָּן וְאָזְלֵי וּמְשָׁטְטֵי וּמָטָאן לְגוֹ מַדְבְּרָא. רַחֲמָנָא לְשֵׁיזְבָן מִנַּיְיהוּ וּמִסִטְרָן (ומסטרא) בִּישָׁא.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁגּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם: אֶחָד - מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ. הַשֵּׁנִי - מִי שֶׁזּוֹרֵק לֶחֶם אוֹ פֵרוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּזַּיִת. הַשְּׁלִישִׁי - מִי שֶׁמַּדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּטֶרֶם שֶׁמַּגִּיעִים יִשְׂרָאֵל לִקְדֻשָּׁה דְסִדְרָא, שֶׁגּוֹרֵם לְאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם לְהִדָּלֵק בָּאֵשׁ הַזּוֹ טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם. שֶׁמָּקוֹם אֶחָד יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם לְאוֹתָם שֶׁמְּחַלְלִים שַׁבָּתוֹת, וְאוֹתָם שֶׁעֲנוּשִׁים בַּגֵּיהִנֹּם מְקַלְלִים אֶת אוֹתוֹ שֶׁהִדְלִיק נֵר טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: (ישעיה כב) הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְגוֹ', (שם) צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז''ל תְּלָתָא אִנּוּן גַּרְמִין בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ. חַד מָאן דְּלַיִּיט גַּרְמֵיהּ. תִּנְיָינָא מָאן דְּזָרַק נַהֲמָא אוֹ פֵּרוּרִין דְּאִית בְּהוּ כַּזַּיִת. תְּלִיתָאָה מָאן דְּאוֹקִיד שְׁרַגָּא בְּמִפְקָא דְּשַׁבַּתָּא עַד לָא מָטוּ יִשְׂרָאֵל לְקִדּוּשָׁא דְסִדְרָא דְּגָרִים לְנוּרָא דְּגֵיהִנֹּם לְאַדְלָקָא בְּהַאי נוּרָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ. דְּחַד דּוּכְתָּא אִית בַּגִּיהִנָּם לְאִנּוּן דְּקָא מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת, וְאִנּוּן דַּעֲנוּשִׁין בַּגֵיהִנֹּם לַייטִין לֵיהּ לְהַהוּא דְּאוֹקִיד שְׁרַגָּא עַד לָא מָטָא זִמְנֵיהּ, וְאַמְרִי לֵיהּ (ישעיה כב) הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְגו' (ישעיה כב) צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם.

מִשּׁוּם שֶׁאֵין רָאוּי הוּא לְהַדְלִיק אֵשׁ כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַבְדִּילִים בַּתְּפִלָּה וּמַבְדִּילִים עַל הַכּוֹס, מִשּׁוּם שֶׁעַד אוֹתוֹ הַזְּמַן שַׁבָּת הִיא, וּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת שׁוֹלֶטֶת עָלֵינוּ. וּבְשָׁעָה שֶׁמַּבְדִּילִים עַל הַכּוֹס, כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת וְכָל אוֹתָם הַמַּחֲנוֹת שֶׁהִתְמַנּוּ עַל יְמוֹת הַחֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְמַנָּה עָלֶיהָ.

בְּגִין דְּלָאו יָאוֹת הוּא לְאַדְלָקָא נוּרָא כַּד נָפִיק שַׁבַּתָּא עַד דְּמַבְדְּלֵי יִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתָא וּמַבְדְּלֵי עַל כַּסָּא. בְּגִין דְּעַד הַהוּא זִמְנָא שַׁבָּת הוּא, וּקְדוּשָׁה דְשַׁבָּת שָׁלִיט עֲלָנָא. וּבְשַׁעֲתָא דְמַבְדִּילִין עַל כַּסָּא כָּל אִנּוּן חַיָּילִין וְכָל אִנּוּן מַשִּׁרְיָין דְּאִתְמְנָן עַל יוֹמֵי דְחוֹל, כָּל חַד וְחַד יָתִיב לְאַתְרֵיהּ וּפוּלְחָנֵיהּ דְּאִתְמְנֵי עֲלֵיהּ.

מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסָה שַׁבָּת וְהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, הַקֹּדֶשׁ מִתְעוֹרֵר וְשׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, וְהַחֹל מִתְבַּטֵּל שִׁלְטוֹנוֹ, עַד הַשָּׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת לֹא שָׁבִים לִמְקוֹמָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת, לֹא שָׁבִים לִמְקוֹמָם עַד הַזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בָּרוּךְ אַתָּה יי' הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. אָז הַקֹּדֶשׁ מִסְתַּלֵּק, וְהַמַּחֲנוֹת שֶׁהִתְמַנּוּ עַל יְמוֹת הַחֹל מִתְעוֹרְרִים וְשָׁבִים לִמְקוֹמָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁהֻפְקַד עָלֶיהָ. וְעִם כָּל זֶה לֹא שׁוֹלְטִים עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹרוֹת מִסּוֹד הַנֵּר. וְכֻלָּם נִקְרָאִים מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִשּׁוּם [שֶׁמֵּאוֹר הָאֵשׁ שֶׁשּׁוֹפֵעַ] [נ"א שֶׁמִּסּוֹד עַמּוּד הָאֵשׁ] וּמִיסוֹד הָאֵשׁ בָּאִים כֻּלָּם וְשׁוֹלְטִים עַל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְכָל זֶה כְּשֶׁאָדָם מַדְלִיק נֵר טֶרֶם הִשְׁלִימוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַקְּדֻשָּׁה דְּסִדְרָא.

בְּגִין דְּכַד עָאל שַׁבַּתָּא וְאִתְקַדַּשׁ יוֹמָא, קֹדֶשׁ אִתְעַר וְשַׁלִּיט בְּעָלְמָא, וְחוֹל אִתְעַדֵּי מִשּׁוּלְטָנוּתָא דִילֵיהּ, עַד שַׁעֲתָא דְּנָפִיק שַׁבַּתָּא לָא תַיְיבִין לְאַתְרַיְיהוּ. וְאַף עַל גַּב דְּנָפִיק שַׁבַּתָּא לָא תַיְיבִין לְאַתְרַייהוּ עַד זִמְנָא דְאָמְרֵי יִשְׂרָאֵל בָּרוּך אַתָּה יְיָ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. כְּדֵין קֹדֶשׁ אִסְתַּלַּק, וּמַשִּׁרְיָין דְּאִתְמַנִיאוּ עַל יוֹמֵי דְחוֹל מִתְעָרִין וְתַיְיבִין לְאַתְרַייהוּ כָּל חַד וְחַד עַל מַטְרֵיהּ דְּאִתְפְּקַד עֲלֵיהּ. וְעִם כָּל דָּא לָא שָׁלְטִין עַד דִּיהוֹן נְהוֹרִין מֵרָזָא דִשְׁרַגָא. וְכֻלְהוֹן אִקְרוּן מְאוֹרֵי הָאֵשׁ בְּגִין (דמנהורא דנורא דנגדא) (נ''א דמרזא דעמודא דנורא) וּמִיסוֹדָא דְנוּרָא אָתְיָאן כֻּלְהוּ וְשָׁלְטִין עַל עַלְמָא תַּתָּאָה. וְכָל דָּא כַּד בַּר נָשׁ אַדְלִיק שְׁרַגָּא עַד לָא שְׁלִימוּ יִשְׂרָאֵל קִדּוּשָׁא דְסִדְרָא.

אֲבָל אִם הוּא מַמְתִּין עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ קְדֻשָּׁה דְסִדְרָא, אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם מְקַיְּמִים עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁאוֹמְרִים הַצִּבּוּר (בראשית כז) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (דברים כח) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה וְגוֹ'. (תהלים מא) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'. בְּיוֹם רַע הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, מַה זֶּה בְּיוֹם רָעָה? הַיּוֹם שֶׁשּׁוֹלֶטֶת הָרָעָה הַהִיא לָקַחַת אֶת נִשְׁמָתוֹ. אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל - זֶהוּ שְׁכִיב מְרַע לְרַפְּאוֹ מֵחֶטְאוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר - זֶה הַיּוֹם שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה עַל הָעוֹלָם, נִצּוֹל מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'. הַיּוֹם שֶׁנִּמְסָר הַדִּין לְאוֹתָהּ רָעָה לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם.

אֲבָל אִי אִיהוּ מַמְתִּין עַד דְּיַשְׁלִימוּ קִדּוּשָׁא דְסִדְרָא, אִנּוּן חַיָּיבִין דְּגֵיהִנֹּם מַצְדִיקִין עֲלַיְיהוּ דִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִנּוּן מְקַיְּימֵי עַל הַהוּא בַּר נָשׁ כָּל בִּרְכָאן דְּקָא אָמְרֵי צִבּוּרָא (בראשית כז) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (דברים כח) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה וְגו'. (תהלים מא) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְטֵהוּ יְיָ. בְּיוֹם רָע מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי בְּיוֹם רָעָה. יוֹמָא דְּשָׁלְטָא הַהִיא רָעָה לְמֵיסַב נִשְׁמְתֵיהּ.  אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל דָּא הוּא שְׁכִיב מְרַע לְאַסָּאָה לֵיהּ מֵחוֹבוֹי גַּבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דָבָר אֲחַר דָּא יוֹמָא דְדִינָא שָׁרְיָא עַל עָלְמָא אִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ כְּמָה דְאִתְּמָר בְּיוֹם רָעָה יְמַלְטֵהוּ יְיָ. יוֹמָא דְאִתְמָסַר דִּינָא לְהַהוּא רָעָה לְשַׁלְטָאָה עַל עָלְמָא (חסר):

             
                  
 
ספר שמות פרק טז (כט) רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

רש"י על שמות פרק טז פסוק כט - אל יצא וגו' - אלו אלפים אמה של תחום שבת ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נא':

תיקוני זהר דף יב/א - תחום שבת

ובגין דא את שבתותי תשמרו, דא בת יחידה, דאיהי שמירה אחת לשבתות הרבה, בה תליין כל שמירתן דעשר ספירות, דאתקריאו שבתות הרבה, ושמרו בני ישראל את השבת, דא בת יחידה, דאיהי שמירה לישראל בכל שבת ושבת, ומאן דמחלל לה לאו איהו נטיר מקודשא בריך הוא, ולא עוד אלא דאתמר בה מחלליה מות יומת, מאן דאעיל ברשות דילה שפחה חללה זונה, דרשות דילה איהו תחום שבת, כגוונא דתחום וגבול דימא, דאתמר שמתי חול גבול לים, ומאי ניהו והיה מספר בני ישראל כחול הים, ולית ים אלא אורייתא, (ושבת שקילא לכל אורייתא): תרגום: ובגלל זה את שבתותי תשמרו, היא בת יחידה, (ש בת, הבת של ש שהיא אות בה שלוש קוים שהם ימין אברהם, שמאל יצחק, ואמצע יעקב)שהיא שמירה אחת לשבתות הרבה, בה תלויות של שמירתן של עשר הספירות שנקראות שבתות הרבה, (לכל ספירה יש עשר ספירות שלכולן מלכות הנקראת שכינה, שבת, ואלו הן שבתותי) ושמרו בני ישראל את השבת שהיא בת יחידה שהיא שמירה לישראל בכל שבת ושבת, ומי שמחלל אותה לא נשמר על ידי הקב"ה, ולא עוד אלא שנאמר בה מחלליה מות יומת, ומי שמעלה ברשותה (של השבת) שפחה, חללה זונה, ברשות שלה שהיא תחום שבת.

(בשבת עולים כל העולמות הרוחניים של הקדושה מתוך עולמות הטומאה ונפרדים לחלוטין, במקום הפירוד נוצר חלל ריק שהוא הגבול בין הקדושה לבין הטומאה ולכן נקרא חלל, מקום ריק, וכל יהודי שעובר עבירה בשבת הרי הוא מכניס את הטומאה במקום החלל וגורם לשבת לרדת ממדרגתה וזהו חילול שבת) כמו תחום וגבול הים, שנאמר שמתי חול גבול לים, ומהו והיה מספר בני ישראל כחול הים, ואין ים אלא תורה ושבת שקולה לכל התורה:

מאן דאעבר עלה כאלו חזר עלמא לתהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה, והארץ היתה תהו ובהו, דאיהו חול לים, כחוליא דשלשלאה לכלבא, מאן דאפיק ליה משלשלאיה, גרים כמה נשוכין דיסורין דנשיך ליה, ובגיניה אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ודא סמא"ל, דאיהו תפיס בקולר, מסטרא דאלין דקשרין ליה באות דתפלין, ורצועה בקשר על דרועיה, וקשור בתרין רצועין על קרנוי, דאיהו שור מועד, ואיהו תפיס בקולר דשלשלאה דשבת:

תרגום: ומי שעובר עליה כאלו החזיר את העולם לתהו ובהו, ובגלל זה המקרא הסמוך לו, והארץ היתה תהו ובהו, שהוא חול לים כשרשרת לכלב, ומי שמשחרר אותו (את הכלב) מהשרשרת גורם לכמה נשיכות וייסורים שנושך אותו, ועל כך אמר דוד המלך ע"ה "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי", שהוא הס"מ, התפוס בקולר מצד אלו הקושרים אותו באות תפילין, ורצועה בידם בקשר על זרועם וקשור בשתי רצועות על קרניו, שהוא השור המועד, והוא תפוס בקולר של שרשרת שבת: ושכינתא שבת יחידה, איהי רשות דיחודא דעלמא, דאיהו גבהו עשר אתוון דשמא מפרש יוד ואות הא ואות ואו ואות הא, ורחבו ארבעה י - ה - ו - ה, ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת, שפחה דחריבת ביתיה, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, ודא הוא עניותא, דאיהו באתר דנגע צרעת, חזר בתיובתא וטהרו הכהן, דא מיכא"ל כהן גדול, ממנא תחות יד חסד:

תרגום: והשכינה שהיא שבת יחידה, היא רשות היחיד של העולם גבהו עשר אותיות שם המפורש (שם מ"ה) יוד הא ואו הא, (עשר אותיות) ורוחבו ארבעה שם הויה, (4 אותיות) ענג שבת בהפוכו נגע, ומי שאפשר לו ולא מקיימה נהפכת לו (השבת) לנגע צרעת, שפחה המחריבה את ביתו, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, וזו עניות שהוא במקום נגע צרעת, חזר בתשובה וטהרו הכהן, שהוא מיכאל כהן גדול מומנה תחת יד החסד: ונלע"ד, כי הכוונה היא לשבת קודש, אך גם ל"כבוד השכינה הקדושה" הנקראת שבת והנזהר בכבודה של השכינה בכל יום זוכה לקשור את המזיקים ואינם מזיקים לו וכל ימיו הם שבת אחת, והפוך ח"ו הופך לו לנג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים עמלקים) והשם יצילנו מהם.

 



תיקוני זהר דף פה/א - תקון ארבעים ושמונה

בראשית תמן תר"י תמן שב"ת, כגוונא דא ב' ראשי"ת ב"רא שתי ואינון תרי שבתות, עלייהו אתמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגומר, תרין זמנין אדכיר הכא שבת, לקבל שכינתא עלאה ותתאה, לדרתם מהו לדרתם, אלא זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא, ואתפני מתמן יצר הרע דאיהו חלול שבת, ברית עולם דא צדיק, דשריין תרוייהו עליה, חד לאמלאה ליה וחד לאתמליא מניה:
תרגום: בראשית שם יש (אותיות)  שתי ויש שם (אותיות) שבת כך בראשית ברא שתי, והם שתי שבתות עליהן נאמר ושמרו בני ישראל את השבת (אחת) לעשות את השבת (שתיים), וגו', פעמיים נזכר כאן שבת, כנגד שכינה עליונה (בינה, אימא), ושכינה תחתונה (מלכות), לדרתם  (לדורותם, חסרים אותיות ו'), מה הוא לדרתם אלא זכאי הוא מי שעושה להן דירה בשתי בתי הלב ( בלב שני חדרים, שני בתים ימיני ושמאלי), ונפנה משם היצר הרע שהוא חלול שבת (על כך אמר דוד המלך ע"ה וליבי חלל בקרבי, הלב שלו נעשה אחד כולו יצר הטוב), ברית עולם שזה הצדיק (יסוד), ששתיהן שורות בו, אחת ממלאה אותו (אימא עלאה, בינה) ואחת מתמלאת ממנו (שכינה תתאה, מלכות).
הסבר: ברוב הסידורים נדפס מאמר זה, עליו אמר האר"י הקדוש שכל הקורא אותו אחר תפילת השחרית ניצל מהרבה בישין מרעין, ונשמר מכל הרעות בעולם.

המאמר כולו מדבר בשבח פינוי הלב מהרהורי עבירה, לעשות את הלב חלל אחד שכולו טוב, ללא כעס, להיות שבת בעולם הגשמי, מלכות תחתונה, ובעולם הרוחני אימא עליונה.

ונסביר מהו חלול שבת - כאשר השבת נכנסת עולים כל העולמות הרוחניים למדרגתם לפני חטא אדם הראשון, וכל כוחות הטומאה נסגרים בתהום (המות, שם מקומם), ונפרדים הקדושה מהטומאה היפרדות מוחלטת בין שני כוחות אלו נוצר חלל, כאשר יהודי ח"ו עובר על אחד מאיסורי השבת בפרהסיה, ובידיעה הרי הוא גורם לניצוץ החטא לרדת למקום החלל הזה, המלכות שהיא "מלכותו בכל משלה", שחייבת להחיות כל ניצוץ קדושה צריכה בכח החטא לרדת מעולם הקדושה לחלל כדי להחיות את הניצוץ של חטא האדם הזה, וזהו חילול שבת שגרם לשכינה לרדת למקום החלל ולהיות בצער הריחוק מהקב"ה בשבת. השם יחזירנו בתשובה שלימה לעשות רצונו ולשמור כל מצוותיו בחשק ובכוונה


זוהר חדש - תיקונים


אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ.

אמרו נשמות של הישיבה העליונה

זו דרגא של העמוד האמצעי

שעתיד להתגלות בדור של מלך המשיח

העמוד האמצעי

התינוק - פנים קטנות - זעיר אנפין

זה הילד ישראל שמו -

הוא הבן של מלך מלכי המלכים

והוא עבר תהליכי גדילה ולמידה

ונפילות וקימה

וגלויות

הכל כדי להיות ראוי להיקרא בן של הקב"ה

בנים אתם לה"

הוא נגלה בכל דור

וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ"ה שֶּׁהָיָ"ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ"ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ""ן שִׁבְתּ""וֹ הִשְׁגִּי""חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

סוד שלו הוא מה שכתוב

מה -

שהיה

הוא

משה

משה - הוא כללות ישראל

ממכון

שבתו

השגיח

משה

ישראל לעתיד לבוא, נבנה

מפנימיות וחיצוניות

של כל נשמות ישראל

יש את השורשים - הם האבות

הנביאים

מלכות בית דוד

הצדיקים - משורש יוסף

וכל העם קשור לשורש מהם

אבל - הראש

הדעת

הוא משה רבינו

הוא הפנימיות

הוא המקשר אל הקב"ה

פסול לך את הלוחות

לך, עבורך, כל שאר העם יינקו ממך!

הרועה הנאמן - רעיא מהמינא

קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא,

קום רעיא מהמנא - קום רועה נאמן

הגיע זמן לפקוד את העדר

עליהם נאמר

אני ישנה וליבי ער

כמה כולם ישנים - בדור האחרון הזה

פתוחים לעולם הזה, לתאוותיו

לעולם נעלם המשקר, המדמה..

וסותמים עינהם לראות את האמת

על ידי

סודות התורה

דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

כל רז נקרא אור

רז = גימטירה 207

אור = 207

להאיר לאחת המיוחדת

בת עין

בת של ע - ...ע = 70

היא המלכות

השכינה הקדושה

שמעליה 7 רועים

שומרים

שבע הכלולים מעשר - 70 נפש בני יעקב

שכל תכליתם היא

בת עין

שכינה

שומרני כאישון בת עין

להיות שומרי השכינה, שומרי המלכה

למסור נפש עבור הבת, היחידה שהלכה לאיבוד

ביער העמים, מבוזה ומושפלת

צועקת ומייללת

לבניה ולבנותיה

שובו - שובו הביתה

לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

להאיר בה בתוכה את אור התורה

היא דלה ועניה אין לה מעצמה כלום

רק שאריות שבניה נותנים לה

כאשר הם לא מבקשים עבור עצמם

כל היום

תן לי...תן לי

הב ..הב לי

אפילו בעלי התורה

לומדים עבור עצמם

ואין לה מנחם

ואין לה עזרה

חוץ

מאלו העוסקים בסוד

יודעים את סודה של המלכה

שהיא העולם הבא

היא התכלית

והם נדבקים רק בה

ואתה הרועה הנאמן

משה רבינו

עתיד להתגלות בדור האחרון

וללמד את ישראל את סודותיה

מעלותיה

של כלת משה

דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא.

כפי אז

משה קיבל תורה מסיני

כולם קיבלו ממשה

הנביאים

החוזים

הצדיקים

החכמים

הוא כמו אור החמה המאיר לכוכבים וללבנה

כי אין לכל הכוכבים והלבנה

אלא מה שמקבלים מהשמש

וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא.

בגלל זה נאמר פני משה כפני החמה

קום תאיר

קום תדליק את נשמות ישראל

קום תפתח לב כל אחד מישראל

כפי שעשית

כולם בחשיכה

אין איתנו מי יודע מה

קום עד שהאמת

תצעק

קום עד שכל ישראל יאמרו שוב

נעשה ונשמע

קום וקבור את קורח ועדתו

קום גיבור מחה את העמלק

קום משה רבינו

הגיע זמן הגאולה

 



חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים