מעכבי הגאולה - ומזרזי הגאולה

 

פרשת כי תשא רפ"א עמוד ב' (טוב מול רע)

(דברים כ''ה) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְגוֹ'. פִּקּוּדָא דָּא, לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹמֵי, דְּלָא יַחֲזוֹר עַל כֻּרְסֵיהּ, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ. פָּתַח רַעְיָא מְהֵימָנָא וְאָמַר. וַדַּאי, בְּגִין דָּא הֲווֹ אַזְלֵי בְּמַדְבְּרָא וְעַל יַמָּא, וְלָא יֵיעֲלוּן בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ דַּעֲמָלֵק. עֲמָלֵק מַאן הוּא לְעֵילָּא, דְּהָא חֲזֵינָן דְּבִלְעָם וּבָלָק מִתַּמָּן הֲווֹ נִשְׁמָתִין דִּלְהוֹן, וּבְגִין דָּא הֲווֹ שַׂנְאִין לְיִשְׂרָאֵל יַתִיר מִכָל אוּמָה וְלִישָׁן, וּבְגִין דָּא עֲמָלֵק רָשִׁים בִּשְׁמֵהוֹן, ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, וּדְכָר וְנוּקְבָּא אִינּוּן עֲמָלֵקִים. וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, (במדבר כג) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל. כְּגַוְונָא דְּאִית בְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע אַנְפִּין, יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, רָחֵל, לֵאָה. יִשְׂרָאֵל עִם לֵאָה, יַעֲקֹב עִם רָחֵל, לָקֳבֵל, (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּם. הָכִי אִית אַרְבַּע אַנְפִּין לַעֲמָלֵק, קֶסֶם, וְנַחַשׁ, עָמָל, וָאָוֶן. עָמָל רָשִׁים בַּעֲמָלֵק. וְהָמָן דְּהֲוָה מִסִּטְרָא דַּעֲמָלֵק, (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְכָל אַלּוּפֵי עֵשָׂו מֵעֲמָלֵק הֲווֹ. וּלְעֵילָּא עֲמָלֵק, סָמָאֵל. עָמָל, נַחַשׁ, אָוֶן, וּמִרְמָה. דִּמְפַתֵּי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶחֱטֵי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. קֶסֶ''ם, ק' מִן עֲמָלֵק ס''ם מִן סָמָאֵ''ל...:תרגום: (דברים כ''ה) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְגוֹ'. מצוה זו להכרית זרעו של עמלק. הקב"ה נשבע שלא יחזור לכסאו עד שינקום בעמלק. מה עמלק למעלה?, ראינו ששורש נשמות בלעם ובלק היו מעמלק, ובגלל זה היו שונאים לישראל יותר מכל אומה ולשון, וזו הסיבה שעמלק רשום בשמותיהם ע"ם מבלעם, ל"ק מבלק זכר ונקבה (הוריהם הרוחניים הם זכר ונקבה של הקליפה) הם עמלקים, ועליהם נאמר (במדבר כג) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל. (און ועמל הם סוד זכר ונקבה של הקליפות), כפי שיש בישראל ארבע פרצופים שהם יעקב, ישראל, רחל ולאה, יעקב עם רחל, ישראל עם לאה, כנגד (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּם.  כל יש גם ארבע פרצופים לעמלק שהם קסם, נחש, עמל ואון. עמל רשום על עמלק, והמן שהיה מצד עמלק (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וכל אלופי עשו מעמלק היו, ולמעלה עמלק "סמ-אל" (אסור להוציא שם זה, רק במחשבה..) עמל, נחש, און ומרמה שמפתים בני אדם לחטוא לקב"ה, קסם: ק מעמלק, ס"ם סמ-אל... (כאן חסר ההמשך) הסבר: לומר לך כי שורש עמלק גבוה מאוד והוא משורש המלאך המורד בקב"ה ומחטיא כל בני אדם, הוא המעכב את הגאולה, כי הגאולה היא יום העלמו, שחיטתו בכל העולמות במהרה בימינו.

 

דף רע''ט ע''ב - פרשת כי תצא

וְאִתְקְרֵי בּוֹר, דְּנָפַל שָׁמָּה שׁוֹר, דָּא דִּכְתִיב בְּיוֹסֵף, (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (בראשית לז) וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה. נוּקְבָּא בִּישָׁא. וְהַבּוֹר רֵק, דְּכוּרָא (נ''א דבורא), רֵק בְּלָא תּוֹרָה, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. וְדָא גָּלוּתָא רְבִיעָאָה, דּוֹר דִּרְשָׁעִים מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, רַמָּאִים כִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, דְּעַקְרִין מִלֵּי דְּרַבָּנָן, וְדַיְינִין לְשַׁקְרָא, עָלַיְיהוּ אִתְּמַר, (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּאִלֵּין רַשִׁיעַיָּא עֵרֶב רַב, וְדָא בְּסוֹף גָּלוּתָא. וּבְגִין דָּא קֵץ דְּפוּרְקָנָא נוֹקֵב עַד הַתְּהוֹם רַבָּה. וְרַעְיָא מְהֵימָנָא, תְּהוֹם הוּא הַמָּוֶת בְּהִיפוּךְ אַתְוָון, וְלֵית מָוֶת אֶלָּא עֲנִיּוּתָא, אַנְתְּ נְחִיתַת תַּמָּן. וְהָא קָא אִתְבְּרִיר לְעֵילָּא, קַמֵּי תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים, וְכֻלְּהוּ נַחְתִין בְּגִינָךְ בִּתְהוֹמָא לְסַיְּיעָא לָךְ. תרגום: ונקרא בור שם נפל שור, ככתוב ביוסף (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (בראשית לז) וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה. הנקבה הרעה (אימם של כוחות הטומאה) והבור ריק שהוא הזכר (הרשע) ריק ללא תורה, אבל נחשים ועקרבים יש בו, זו הגלות הרביעית (הגלות הזו), דור של רשעים מלא נחשים ועקרבים, העוקרים הלכות דרבנן, ודיינים שקרנים, עליהם נאמר (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ בְיִשְׂרָאֵל, באלו הרשעים של ה"ערב רב", וזה בסוף הגלות, ובגלל זה קץ הגאולה עד תהום הגדולה, והרועה הנאמן (משה רבינו), תהום בהיפוך אותיות הוא המות, ואין מוות אלא עניות שאתה ירדת לשם (דלה ועניה השכינה הקדושה), וכאשר זה התברר למעלה ירדו כל התנאים והאמוראים לתהום הגדולה לסייע לך: הסבר: תהום הגדולה, מקום משכנם של כוחות הטומאה, שם נמצאים השכינה הקדושה עם שני משיחים, בן יוסף ובן דוד, יוסף שנזרק לבור המלא נחשים ועקרבים וסוכת דוד הנופלת, יוסף הצדיק הוא שורש לכל הצדיקים בכל דור ודור שמוסרים נפשם עבור השכינה הקדושה, מקבלים על עצמם סוד הייסורים והגלות, יורדים למקום הנחשים והעקרבים ומבררים את ניצוצות הקדושה, ושורש דוד המלך הם כל תלמידי החכמים העוסקים בברור ההלכות על בוריין מתוך עניות ודלות וכל רצונם לבנות בית לקב"ה, ואומר כי בגלות האחרונה יתגברו "ערב רב", והם יהיו מנהיגי וראשי הדור, הם שיפנו נגד ההלכה, הם יהיו הדיינים השקרנים, ובזמן הזה יתעוררו כל נשמות התנאים והאמוראים ויראו את צערו של משה רבינו הנאבק בכל הנחשים והעקרבים בתוך התהום הגדולה כדי להציל את השכינה הקדושה, ויבואו כל הנשמות האלו בדור האחרון לסייע למשה רבינו, ולהציל את השכינה הקדושה, הם אשר ייאבקו בכל מעכבי הגאולה, כוחם העצום יתגלה בסוף הימים, לפתע יגיח דור חדש, דור ללא מורא, דור של אמת צרופה שהוא יוביל את עם ישראל בראש מורם כנגד ה"ערב רב" עד לגאולה השלימה.

 

ספר שמות פרק טו

(א) אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:

(ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ:

(ג) יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ:

(ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף:

(ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן:

(ו) יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב:

(ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:

(ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם:

(ט) אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי:

(י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:

(יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא:

(יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ:

(יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ:

(יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת:

(טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן:

(טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ:

(יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ:

(יח) יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:

 

מֹשֶׁה עָתִיד לוֹמַר שִׁירָה לֶעָתִיד לָבֹא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. אַרְאֶנּוּ? אַרְאֶךָ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא אַרְאֶנּוּ מַמָּשׁ, לְמִי שֶׁרָאָה בַּתְּחִלָּה - אַרְאֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וְזֶהוּ אַרְאֶנּוּ. וְכָתוּב (תהלים נ) אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי. וְאָז, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'.

שִׁירָה שֶׁל הַגְּבִירָה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. שָׁנִינוּ, כָּל אָדָם שֶׁאוֹמֵר שִׁירָה זוֹ בְּכָל יוֹם וּמְכַוֵּן בָּהּ, זוֹכֶה לְאָמְרָהּ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ עוֹלָם שֶׁעָבַר, וְיֵשׁ בָּהּ עוֹלָם הַבָּא, וְיֵשׁ בָּהּ קִשְׁרֵי הָאֱמוּנָה, וְיֵשׁ בָּהּ יְמוֹת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּתְלוּיִים עָלֶיהָ (אוֹת לְמַעְלָה) כָּל אוֹתָן תִּשְׁבָּחוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁאוֹמְרִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.

הַשִּׁירָה?! שִׁיר זֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא הַשִּׁירָה שֶׁמְּשַׁבַּחַת הַגְּבִירָה לַמֶּלֶךְ. וּמֹשֶׁה אָמַר מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. לַה' - מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ מֵאִיר לָהּ פָּנִים (שֶׁמְּאִירִים פְּנֵי הַמֶּלֶךְ כְּנֶגְדָּהּ). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל אוֹתָם שְׁמָנִים שֶׁהָיוּ שׁוֹפְעִים, מָשַׁךְ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ כְּנֶגְדָּהּ, מִשּׁוּם כָּךְ מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ הַגְּבִירָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, לָמָּה כָּתוּב מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי הַגְּבִירָה צְרִיכָה לְשַׁבֵּחַ? אֶלָּא אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הָיוּ יוֹדְעִים לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל הַגְּבִירָה כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל אוֹתוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה שֶׁלָּהּ יָרְשָׁה מִן הַמֶּלֶךְ.

(ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב:

כל כך שונה הוא מכולם, "משה" מן המים משתיהו הוא ידע את בוראו מיום היוולדו, כל תכליתו הייתה ללמד אדם כי יש בורא לעולם, וכי בורא זה שברא את כולם כדי להעניק מטובו, והעולם הזה הוא רק מעבר לעולם נצחי, טוב יותר, ללא רוע ותחרות, משה מנסה ללמד את קהל ישראל כי יש תכלית להיותו בעולם המוות והייסורים, כי גם בעולם זה המלא ייסורים וכאב ואובדן יש טוב, נצחי, זו התורה הקדושה שהיא תכנית הבריאה, כל מה שצריך זה להכנס לימה, להכנס לים סוף, מבלי לצעוק, מבלי להרגיש מחנק מאויביו מצד אחד פרעה וחילו, מצד שני המדבר נחשים ועקרבים מצד השלישי הים האין סופי ברוך הוא וברוך שמו של אין סוף ותורתו הקדושה, משה רבינו שר התורה, אור הדעת העליון, יסוד אבא, אור נצח, משיח, גואל ראשון ואחרון, אורו של הקב"ה, הרועה הנאמן הענו מכל אדם, בעלה של מטרוניתה, הוא המנסה כל כוחו להעניק לעם ישראל את אור הגאולה, והם בשלהם, תן לנו מים לשתות ואוכל לאכול, "זה גופינו הוא מלכנו", החומר הוא המנהל אותנו, אנחנו צריכים גוף חזק, בית גדול ומהודר, לבושי מלך, הרבה כסף בבנק, שומים ובצלים. "ונשמרתם לנפשותיכם", והנפש, הם אומרים, "זה הגוף" צריך לשמור עליו!, לחזק ולפנק אותו, ושוכחים כי תכלית הגוף הגשמי היא לחזור לעפר ולשמש מאכל לתולעים, וכל עוד הנפש הקדושה בתוכו הגוף צריך לשמשה להיות לה עבד. ומשה רבינו מחזיק את ארון יוסף על גבו והם אוספים זהב ותכשיטים, הוא מתענה בצום ותענית והם רוצים לחם ובשר, ועדיין מחזיק באהבת ישראל ומבקש רחמים וסליחה כי זה הצדיק, צדיק הדור יודע לקבל על עצמו כל דיני ועונשי הדור ולא למענו כי אם למען אחדות ישראל, הוא הרועה הנאמן, הוא דוד המלך הוא רשב"י הוא הבעש"ט הוא הבבא סאלי הוא כל צדיק וצדיק שחי בדורו, ונחנו מה נתאונן על הרעות הבאות עלינו מקושיי עורפנו ותאוות גופינו, קומו אחים שעבדו את הגוף לרצון בוראכם ויביא גאולתכם אמן.

--------------------------------------------------------------------------------

ספר שמות פרק טז (כט) רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

רש"י על שמות פרק טז פסוק כט - אל יצא וגו' - אלו אלפים אמה של תחום שבת ולא במפורש שאין תחומין אלא מדברי סופרים ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נא':

תיקוני זהר דף יב/א - תחום שבת

ובגין דא את שבתותי תשמרו, דא בת יחידה, דאיהי שמירה אחת לשבתות הרבה, בה תליין כל שמירתן דעשר ספירות, דאתקריאו שבתות הרבה, ושמרו בני ישראל את השבת, דא בת יחידה, דאיהי שמירה לישראל בכל שבת ושבת, ומאן דמחלל לה לאו איהו נטיר מקודשא בריך הוא, ולא עוד אלא דאתמר בה מחלליה מות יומת, מאן דאעיל ברשות דילה שפחה חללה זונה, דרשות דילה איהו תחום שבת, כגוונא דתחום וגבול דימא, דאתמר שמתי חול גבול לים, ומאי ניהו והיה מספר בני ישראל כחול הים, ולית ים אלא אורייתא, (ושבת שקילא לכל אורייתא): תרגום: ובגלל זה את שבתותי תשמרו, היא בת יחידה, (ש בת, הבת של ש שהיא אות בה שלוש קוים שהם ימין אברהם, שמאל יצחק, ואמצע יעקב)שהיא שמירה אחת לשבתות הרבה, בה תלויות של שמירתן של עשר הספירות שנקראות שבתות הרבה, (לכל ספירה יש עשר ספירות שלכולן מלכות הנקראת שכינה, שבת, ואלו הן שבתותי) ושמרו בני ישראל את השבת שהיא בת יחידה שהיא שמירה לישראל בכל שבת ושבת, ומי שמחלל אותה לא נשמר על ידי הקב"ה, ולא עוד אלא שנאמר בה מחלליה מות יומת, ומי שמעלה ברשותה (של השבת) שפחה, חללה זונה, ברשות שלה שהיא תחום שבת.

(בשבת עולים כל העולמות הרוחניים של הקדושה מתוך עולמות הטומאה ונפרדים לחלוטין, במקום הפירוד נוצר חלל ריק שהוא הגבול בין הקדושה לבין הטומאה ולכן נקרא חלל, מקום ריק, וכל יהודי שעובר עבירה בשבת הרי הוא מכניס את הטומאה במקום החלל וגורם לשבת לרדת ממדרגתה וזהו חילול שבת) כמו תחום וגבול הים, שנאמר שמתי חול גבול לים, ומהו והיה מספר בני ישראל כחול הים, ואין ים אלא תורה ושבת שקולה לכל התורה:

מאן דאעבר עלה כאלו חזר עלמא לתהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה, והארץ היתה תהו ובהו, דאיהו חול לים, כחוליא דשלשלאה לכלבא, מאן דאפיק ליה משלשלאיה, גרים כמה נשוכין דיסורין דנשיך ליה, ובגיניה אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ודא סמא"ל, דאיהו תפיס בקולר, מסטרא דאלין דקשרין ליה באות דתפלין, ורצועה בקשר על דרועיה, וקשור בתרין רצועין על קרנוי, דאיהו שור מועד, ואיהו תפיס בקולר דשלשלאה דשבת:

תרגום: ומי שעובר עליה כאלו החזיר את העולם לתהו ובהו, ובגלל זה המקרא הסמוך לו, והארץ היתה תהו ובהו, שהוא חול לים כשרשרת לכלב, ומי שמשחרר אותו (את הכלב) מהשרשרת גורם לכמה נשיכות וייסורים שנושך אותו, ועל כך אמר דוד המלך ע"ה "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי", שהוא הס"מ, התפוס בקולר מצד אלו הקושרים אותו באות תפילין, ורצועה בידם בקשר על זרועם וקשור בשתי רצועות על קרניו, שהוא השור המועד, והוא תפוס בקולר של שרשרת שבת: ושכינתא שבת יחידה, איהי רשות דיחודא דעלמא, דאיהו גבהו עשר אתוון דשמא מפרש יוד ואות הא ואות ואו ואות הא, ורחבו ארבעה י - ה - ו - ה, ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת, שפחה דחריבת ביתיה, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, ודא הוא עניותא, דאיהו באתר דנגע צרעת, חזר בתיובתא וטהרו הכהן, דא מיכא"ל כהן גדול, ממנא תחות יד חסד:

תרגום: והשכינה שהיא שבת יחידה, היא רשות היחיד של העולם גבהו עשר אותיות שם המפורש (שם מ"ה) יוד הא ואו הא, (עשר אותיות) ורוחבו ארבעה שם הויה, (4 אותיות) ענג שבת בהפוכו נגע, ומי שאפשר לו ולא מקיימה נהפכת לו (השבת) לנגע צרעת, שפחה המחריבה את ביתו, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, וזו עניות שהוא במקום נגע צרעת, חזר בתשובה וטהרו הכהן, שהוא מיכאל כהן גדול מומנה תחת יד החסד: ונלע"ד, כי הכוונה היא לשבת קודש, אך גם ל"כבוד השכינה הקדושה" הנקראת שבת והנזהר בכבודה של השכינה בכל יום זוכה לקשור את המזיקים ואינם מזיקים לו וכל ימיו הם שבת אחת, והפוך ח"ו הופך לו לנג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים עמלקים) והשם יצילנו מהם.

--------------------------------------------------------------------------------

רעיא מהימנא ספר שמות פרשת משפטים דף קכא/א

וישראל אינון משולים לאילן ולתבואה דאתמר בהון ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך והכי ראשית גז צאנך תתן לו דאינון ישראל דאתמר בהון ואתן צאני. והכי ישראל. קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה לאחר לקיטתו מן גלותא עשורו ואתקריאו קדש ליי' וישראל אתקריאו אילנא רבא ותקיף ומזון לכלא ביה. ביה אורייתא דאיהי מזונא לעילא. ביה צלותא דאיהי מזונא לתתא (נ"א לעילא) ואפי' מלאכין לית לון מזונא אלא בישראל דאי לאו דישראל יתעסקון באורייתא לא הוה נחית לון מזונא מסטר דאורייתא דאמתילא לעץ הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה ולאיבא דאיהי מצוה והכי אורייתא אמתילא למיא והני לאשא ולא הוה נחית מיא מלעילא וחמה דאיהי אשא לא הוה נחית (ס"א מלעילא) לבשלא פירות האילן אלא בגין ישראל ובגין דא אתמר בישראל התאנה חנטה פגיה אלין מארי מצות. והגפנים סמדר נתנו ריח כד פתחין בתיובתא. ומיד אתמר בישראל קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך מן גלותא. ובגין דא באילן דאיהו עץ החיים באורייתא באלין דמשתדלין בה..:

תרגום: וישראל משולים לאילן ותבואה שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך וגם ראשית גז צאנך תתן לו שהם ישראל עליהם נאמר ואתן צאני. וגם הם ישראל. קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה לאחר לקיטתו מהגלות עשורו ונקראים קדש לה' וישראל נקרא אילן גדול וחזק ומזון לכולם יש בו, בו התורה היא המזון העליון, בו תפילה היא המזון התחתון, ואפילו מלאכים אין להם מזון אלא הם מקבלים מישראל, שאם ישראל לא מתעסקים בתורה לא יורד להם מזון מצד התורה שנמשלה לעץ כפי הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה, ולפרי שהיא מצוה וגם התורה נמשלה למים וגם לאש, ולא היו יורדים מים מלמעלה ושמש שהיא אש לא מאירה למטה, לבשל פירות האילן אלא בגלל ישראל, וכך נאמר בישראל התאנה חנטה פגיה אלו הם בעלי המצוות, והגפנים סמדר נתנו ריח כאשר עושים תשובה, ומיד נאמר בישראל קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך מהגלות, בגלל זה באילן שהוא עץ החיים בתורה באלו שמשתדלים בה:

חטה - בפרשת בלק בזוהר פתח ההוא ינוקא והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' מקרא זה נאמר על עמר תנופה - ואומר תנו פה, שזהו פה שמדבר תורה ותפילה ותבררו המוץ והתבן מהחטה ע"י תפילה ותורה.

זית - פרשת פנחס - סוד עליון להוציא מהזיתים העליונים הנקראים חכמה ובינה שמת כתית טהור להמשיכו לשכינה הקדושה ע"י כתישה של המידות הרעות ע"י מסירות נפש של הצדיק ומשפיע שמן טהור על המלכות, על בני ביתו וישראל.

תמרים - פרשת ויקרא - צדיק כתמר יפרח מה תמר  פורח רק אחרי שבעים שנה, נאמר על גלות בבל שהייתה שבעים שנה ואז פרח ממנה הצדיק שהוא ישראל, ועוד צדיק זה הקב"ה כארז בלבנון ישגה, ארז פורח רק כאשר יש לו מספיק מים וזה נאמר על הגלות האחרונה שבזכות התורה הנמשלה למים שיעסקו ישראל אזי כארז בלבנון ישגה הקב"ה יגאל את ישראל.

גפן - פרשת וישב - ובגפן שלושה שריגים, זוהי כנסת ישראל מהחלום בושר ליוסף הצדיק על שלוש דרגות של ישראל היוצאים מכנסת ישראל שהם כהן, לוי וישראל, וכנסת ישראל מתברכת על ידם "הבשילו אשכולותיה" שהם אשר גורמים לשכינה הקדושה להבשיל ולתקן עצמה לגאולה האחרונה. ובענבים יש טוב ויש רע, יין ישמח לבב אנוש בקדושה, ואילו מצד הרע חוה סחטה ענבים לאדם וגרמה מוות לו ולעולם כולו, בא נח סחט ענבים וישכר ויתגל ואפשר לבנו חם לקחת את כל ניצוצות הקדושה, באו בני אהרן שתו והשתכרו וגרמו למותם ולהסתלקות השכינה.

תיקוני זהר דף סט/א

ואיהו גפן דחב ביה אדם קדמאה, וחד אמר חטה היה, וחד אמר גפן, וכלא קשוט: שבע מינין אינון חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש,(דבש תמרים) ,.: עץ הדעת טוב ורע הוא שבע מינים שנתברכה הארץ:

--------------------------------------------------------------------------------