פרשת נח – בראשית דף ס"א עמוד א תָּא חֲזֵי, אִלּוּ אַפִּיק אָדָם תּוֹלְדוֹת מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן, לָא יִשְׁתֵּצוּן לְדָרֵי דָרִין. וְלָא אִתְחַשַּׁךְ נְהוֹרָא דְסִיהֲרָא לְעָלְמִין. וְכֻלְהוּ הֲווּ קָיְימִין לְעָלְמִין. וְאֲפִילּוּ מַלְאֲכֵי עִלָּאִי לָא קָיְימֵי קָמַיְיהוּ בִּנְהוֹרָא וְזִיוָא וְחָכְמְתָא. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר בְּצֶלֶם אֱלהִים בָּרָא אוֹתוֹ. אֲבָל כֵּיוָן דְּגָרִים (דף סא ע''א) חֶטְאָה וְנָפַק אִיהוּ מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן וְעֲבַד תּוֹלְדוֹת לְבַר. לָא אִתְקָיְימוּ בְּעָלְמָא וְלָא הֲוִי כְּדְקָא חָזֵי.  אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה וְכֵי הֵיךְ יָכְלִין לְמֶעְבַּד תּוֹלְדוֹת תַּמָּן דְּהָא אִלְּמָלֵא לָא אִתְמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ יֵצֶר הָרָע וְחָטָא אִתְקְיַּים אִיהוּ בְּעָלְמָא בִּלְחוֹדוֹי וְלָא יַעֲבִיד תּוֹלְדוֹת. כְּגַוְונָא דָא אִלְּמָלֵא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֶגְלָא וְאַמְשִׁיכוּ עֲלַיְיהוּ יֵצֶר הָרָע לָא עֲבָדוּ (במדבר קפט א) תּוֹלְדוֹת לְעָלְמִין וְלָא יֵיתוּן דָּרִין אָחֳרָנִין לְעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ אִלְמָלֵא לֹא חָטָא אָדָם לָא עָבִיד תּוֹלְדוֹת כְּגַוְונָא דָא מִסִּטְרָא דְּיֵצֶר הָרָע. אֲבָל עָבִיד תּוֹלְדוֹת מִסִּטְרָא דְּרוּחָא קַדִּישָׁא. דְּהַשְׁתָּא לָא עָבִיד תּוֹלְדוֹת אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּיֵצֶר הָרָע. וּבְגִין דְּכָל תּוֹלְדוֹת דִּבְנֵי נָשָׁא כֻּלְהוּ מִסִּטְרָא דְּיֵצֶר הָרָע, בְּגִין כָּךְ לֵית לוֹן קִיּוּם. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹן לְאִתְקָיְימָא, דְּסִטְרָא אָחֳרָא אִתְעָרַב בְּהוּ. אֲבָל אִלְּמָלֵא לא חָטָא אָדָם וְלָא אִתְתָּרַךְ מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן. הֲוָה עָבִיד תּוֹלְדוֹת מִסִּטְרָא דְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְּקַדִּישִׁין כְּמַלְאֲכֵי עִלָּאִין קָיְימִין לְדָרֵי דָרִין כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא. כֵּיוָן דְּחָטָא וְאוֹלִיד בְּנִין לְבַר מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן, וְלָא זָכָה לְאַפָּקָא לוֹן מִגִּנְתָּא, לָא אִתְקָיְימוּ אֲפִלּוּ לְאִשְׁתְּרָשָׁא בְּעָלְמָא דָא. עַד דְּאָתָא נֹחַ דְּאִיהוּ צַדִּיק וְעָאל בַּתֵּבָה. וּמִן תֵּבָה נָפְקוּ כָּל דָּרִין דְּעָלְמָא. וּמִתַּמָּן אִתְבַּדְּרוּ לְכָל אַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא. (שייך לקמן ריש סב): תרגום: בוא וראה, אילו הוציא אדם (הראשון) תולדות מגן עדן היו חיים לדורי דורות, ולא הייתה נחשכת הלבנה, (משולה לשכינה, "שחורה אני"), וכולם היו מתקיימים לנצח, ואפילו מלאכי עליון לא היו עומדים כנגדם באור והזיו והחכמה, עמו שנאמר בְּצֶלֶם אֱלהִים בָּרָא אוֹתוֹ, אבל כיון שהחטא גרם שיצא מגן עדן והוציא תולדות בחוץ, לא התקיימו התולדות ולא היו מושלמים. אמר רבי חזקיה, איך יכלו להוציא תולדות שם (גן עדן) אלמלא נכנס בהם היצר הרע ע"י החטא, היה (האדם) מתקיים לנצח בעולם לבד ללא תולדות, כפי שאם לא היו חוטאים ישראל ב"עגל הזהב",  לא היה חוזר יצר הרע אליהם ולא היו מולידים תולדות לעולם ולא היו באים הדורות אחריהם לעולם.  אמר לו, אלמלא לא חטא אדם לא היה מוציא תולדות מצד היצר הרע, אבל היה מוציא תולדות מצד רוח הקודש, עכשיו מוציא תולדות רק מצד היצר הרע, ובגלל זה כל תולדות בני האדם כולם הם מצד יצר הרע, בגלל זה אין להם קיום נצחי, ואי אפשר להם להתקיים נצחי, מכיוון שהסטרא אחרא מעורבת בהם. אבל אלמלא לא חטא אדם ולא גורש מדן עדן, היה מוציא תולדות מצד רוח הקודש כפי מלאכי הקודש המתקיימים לדורי דורות כפי העליונים, כיון שחטא והוליד בנים מחוץ לגן עדן, ולא זכה להוציא אותם מגן עדן, לא התקיימו ולא השתרשו בעולם הזה, עד שבא נח שהוא צדיק (יסוד), ונכנס לתיבה (כפי גן עדן), ומהתיבה יצאו כל דורות העולם, ומשם נפרדו לכל ארבע רוחות העולם.   נח זוהר חלק א דף נז/ב רבי ייסא אמר, כלהו בני עלמא חמאן ליה לאדם הראשון בשעתא דמסתלקי מן עלמא, לאחזאה סהדותא דבגין חובוי דבר נש איהו אסתלק מעלמא, ולא בגיניה דאדם, כמה דתנינן אין מיתה בלא חטא, בר אינון תלתא דאסתלקו בגין ההוא עיטא דנחש הקדמוני, ואלין אינון, עמרם לוי ובנימין, ואית דאמרי אוף נמי ישי, דלא חבו ולא אשתכח עלייהו חובא דימותון ביה, בר דאדכר עלייהו ההוא עיטא דנחש כדאמרן. תא חזי כלהון דרין דהוו ביומוי דנח, כלהו אפשיטו חובין על עלמא באתגליא לעיניהון דכלא, רבי שמעון הוה אזיל יומא חד בפילי דטבריה, חמא בני נשא דהוו מקטרי בקיטרא דקשתא בקולפא דקנסיר, אמר ומה חובא דא באתגליא, לארגזא למריהון, יהיב עינוי בהו ואתרמיו לגו ימא ומיתו, תא חזי כל חובא דאתעביד באתגליא דחי לה לשכינתא מארעא, וסליקת דיורה מעלמא, ואלין הוו אזלין ברישא זקיף, ועבדי חובייהו באתגליא, ודחו לה לשכינתא מעלמא, עד דקב"ה דחא לון ואעביר לון מניה, ועל דא כתיב (משלי כה ה) הגו רשע לפני מלך וגו', הגו סגים מכסף וגו': תרגום: רבי ייסא אמר, כל בני העולם ראו את האדם הראשון בשעה שנפטר מהעולם, להראות עדות כי בחובו נפטר מהעולם, ולא בגלל אדם הראשון נפטר בן אדם מהעולם אלא כל אחד בגלל חובותיו שלו, חוץ משלושה בני אדם שהם: עמרם, לוי ובנימין ויש אומרים גם ישי אבי דוד המלך, שלא היה להם כל חוב או עבירה אלא בחוב עצת הנחש, בוא וראה כי כל בני דורו של נח, כולם עברו עבירות בעולם בגילוי בפרהסיה לעיני כולם, רבי שמעון היה הולך בטבריה ראה בני אדם מקטרים (שז"ל), לעיני כולם, אמר מה הם עושים כך לעיני כולם להרגיז את בוראם, נתן בהם עיניו ונבלעו לתוך הים ומתו. ראה כי כל עבירה שאדם עושה לעיני כולם בגלוי הוא דוחה את השכינה מהעולם, ומסלק את מקומה מהעולם, ואלו (בני דור המבול) הלכו בראש מורם עם העבירות שעשו וכפי שהם דחו וסילקו את השכינה מהעולם כך עשה להם הקב"ה וסילקם מהעולם, ועל כך הכתוב אומר משלי כה ה) הגו רשע לפני מלך וגו', הגו סגים מכסף וגו:  זוהר חלק א דף נו/א רבי אלעזר אומר, ביומי אנוש הוו חכימין בני נשא בחכמה דחרשין וקוסמין ובחכמתא למעצר לחילי דשמיא, ולא הוה בר נש מיומא דנפק אדם מגנתא דעדן, ואפיק עמיה חכמתא דטרפי אילנא דאשתדל בה, דהא אדם ואתתיה ואינון דנפקו מניה עד דאתא אנוש שביקו לה, כד אתא אנוש חמא לון, וחמא חכמתהון משניין (ס"א משטין) עלאין, ואשתדלו בהון, ועבדין (בה) עבידתין וחרשין וקוסמין, ואוליפו מנהון, עד דאתפשטת ההיא חכמתא בדרא דמבול, וכלהו הוו עבדי עבידתייהו לאבאשא, והוו מתתקפי לגבי נח באינון חכמתן, ואמרי דלא יכיל דינא דעלמא לאשראה עלייהו, דהא אינון עבדי חכמתא לדחייא לכל אינון מארי דדינא, ומאנוש שריאו כלהו לאשתדלא באלין חכמתן, הה"ד אז הוחל לקרא בשם יהוה. תרגום: רבי אלעזר אומר, בימי אנוש היו חכמים בני האדם בחכמת הכשוף והקסמים בחכמה לעצור את חיילות השמים (מלאכים), מיום שיצאו אדם וחוה מגן עדן ולקחו איתם חכמת ענפי האילן ומסרו חכמה זאת לאנוש ומאותו זמן כל בני האדם עסקו בחכמה הזאת לגנאי לכשוף וקסמים, ולמדו בה עד דור המבול שהתפשטה החכמה הזו ובה היו מתקיפים את נח ואמרו שלא יכול הדין לשלוט בהם, מכיון שהם יודעים את החכמה לדחות את בעלי הדין (המלאכים) ככתוב מאנוש " אז הוחל לקרא בשם יהו"ה". המשך הזוהר רבי יצחק אמר, כל אינון זכאין דהוו בהו לבתר בההוא דרא, כלהו הוו משתדלי למחאה בהו, (נ"א בגין דלא יתענשו עלייהו), כמו ירד מתושלח וחנוך, ולא יכילו, עד דאתפשטו חייבין מרדי במאריהון, ואמרי (איוב כא טו) מה שדי כי נעבדנו, וכי האי טפשותא הוו קא אמרי, אלא בגין דהוו ידעי כל אינון חכמתן, וכלהו ממנן דעלמא דאתפקדן עלייהו, והוו מרחצן בהו, עד דאתיב קב"ה כדקא הוה דאה בקדמיתא הוה מים במים, ולבתר אתיב ליה לעלמא כדקדמיתא, ולא אתחריב מכלא, דהא ברחמין אשגח עלייהו, דכתיב (תהלים כט י) יהו"ה למבול ישב, ולא כתיב אלהי"ם. תרגום: רבי יצחק אמר, כל הצדיקים שהיו עד דור המבול היו משתדלים למחות על (עסק הכשוף והקסמים), כמו ירד, מתושלח וחנוך, ולא יכלו (להפסיק את הדור ההוא משימוש בכוחות הטומאה), עד שהתפשטו רשעים שמרדו בקב"ה, ואמרו (איוב כא טו) מה "שדי" כי נעבדנו, וכי זאת טיפשות לומר כך? מכיון שהיו יודעים אל אותה חכמה ואת כל הממונים על (הדינים) ועל כל העולם והיו עוסקים בהם (ידעו שמות כל המלאכים), עד שהשיב הקב"ה כמו שהיה בהתחלה (שינה את שמות המלאכים) ולא החריב את הכל שהיה ברחמים משגיח עליהם ככתוב (תהלים כט י) יהו"ה (מידת הרחמים) למבול ישב, ולא כתוב אלהי"ם (מידת הדין) המשך הזוהר אלא ביומוי דאנוש אפילו ינוקי דההוא (יומא) דרא, כלהו הוו משגחן בחכמתן עלאין, והוו מסתכלן בהו, א"ר ייסא, אי הכי טפשין הוו, דלא הוו ידעין דזמין קב"ה לאייתאה עלייהו מי טופנא וימותון בהו, א"ר יצחק, מנדע ידעי, אבל אחידו טפשותא בלבייהו, דאינון הוו ידעי ההוא מלאכא דממנא על אשא, וההוא דממנא על מיא, והוו ידעין למעצר לון, דלא יכלין למעבד דינא עלייהו, ואינון לא הוו ידעי דקב"ה שליט על ארעא, ומניה ייתי דינא על עלמא, אלא הוו חמאן דעלמא אתפקד בידא דאינון ממנן, ובהו כל מלי דעלמא, ובגיני כך לא הוו מסתכלן ביה בקב"ה, ולא משגיחין בעבידתיה, עד דארעא אתחבלת, ורוח קודשא אכריז בכל יומא ואמר, (שם קד לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ואוריך קב"ה לון כל ההוא זמנא דאינון זכאין ירד ומתושלח וחנוך קיימין בעלמא, כיון דאסתלקו מעלמא, כדין אנחית קב"ה דינא עלייהו ואתאבידו, כמה דאת אמר (בראשית ז כג) וימחו מן הארץ: תרגום: אלא בימי אנוש אפילו תינוקות של הדור ההוא היו כולם פועלים בחכמה העליונה (קבלה מעשית), אמר רבי ייסא האם הם היו טיפשים שלא ידעו כי הקב"ה יביא עליהם מבול וכולם ימותו, אמר רבי יצחק, הם ידעו אבל הטיפשות שבליבם הייתה כי חשבו שמכיוון שהם יודעים את (שמות) המלאכים הממונים על האש, ועל המים והיו יודעים לעצור את המלאכים לבצע את שליחותם, ולא ידעו כי הקב"ה שליט כל הארץ, וממנו יוצאים הדינים הם ראו רק את המלאכים וחשבו שרק הם הממונים ולא ראו ולא הסתכלו על הקב"ה, עד שנשחתה כל הארץ, ורוח הקודש הכריזה בכל יום ואמר "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" והקב"ה האריך אפו איתם כל זמן שהיו צדיקים ירד ומתושלח וחנוך בעולם, וברגע שהם הסתלקו מהעולם הוציא הקב"ה את הדין עליהם ונאבדו כנאמר (בראשית ז כג) וימחו מן הארץ: נלע"ד: שכל המאמר מדבר על חוסר התבוננות בשליטת ובהשגחתו המלאה של הקב"ה על כל המתרחש בפרטות ובכללות, דרך שליחים, והם שליחיו של הקב"ה, הוא יכול לשנות את השליחים ואת המעשים, האדם צריך רק לקבל מלכותו של הקב"ה אליו לפנות, להתחנן, להתפלל כי רק ממנו תבוא הישועה לאדם, כך גם בדור זה, אפילו שלאדם לא חסר מזון, ויש רופאים שמרפאים, ואירגוני חסד שנותנים, וילדים בריאים ב"ה, צריך להמליך את הקב"ה על כל פעולה ופעולה שלא יחשוב או ידמה לרגע כי השליחים הם הממונים, או השליטים, יש רק שליט אחד לעולם הגדול והקטן, בכללות ובפרטות הוא הכל יכול בהשגחה מדויקת ופרטית לכל נברא, יודע תעלומות כל חי ובידו הכל, איתו תדבר, אליו תתפלל ממנו תבקש ואלו הם הסגולות, הקמעות והברכות היחידות שבאמת פועלות.   ספר בראשית פרק ו - סיבת הגלויות והייסורים (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:  (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה': (ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: (מאמר זה הוא לקט מדברי הזוהר הקדוש) אמחה מלשון מחית, בצק, רסק, אעשה את כל נפשות רסק אחד ואחלק אותם שנית, דרך הצדיק היחידי, נח, איש צדיק, תמים מלשון שלם, והתכנסו כולם לתיבה של נח גם בחיצוניות וגם בתיבה של נח בגופו ממש התכנסו כל הנפשות כפי אדם ראשון שבתוכו היו כל נפשות העולם, ולאחר שחטא נפלו כל הנפשות ללוע הנחש, כפי שאמר בספר בראשית בפרק כח ליעקב אבינו יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: וזה הנפש, העפר האוכל של הנחש, כי אכל את יעקב, ולאחר שחטאו בני אדם בהשחתת זרע, גם בבני אדם וגם בחיות, והתערבו עליונים ותחתונים עד שמאס הקב"ה בכל הבריאה. ונח נבחר ע"י הקב"ה להתחיל התחלה חדשה, ואז קיבץ הקב"ה את כל הנפשות בזרע נח וכנסם לתיבה יחד עם כל דוגמאות הבריאה, ולאחר המבול יצא נח, ומיד התלבש עליו היצר הרע, הס"א וראה את נח שותל גפנים, שאל את נח מה אתה שותל? אמר נח גפן להוציא יין לשמח את ליבי כפי שאמר בספר בראשית פרק ט (כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: אמר לו הס"מ אני שותף איתך, אמר לו נח אני שתלתי אתה תשקה, מיד לקח הס"מ, דם קופים, כבשים, אריות וחזיר והשקה את הגפן וממנה יצאו כל הגפנים בעולם, והם שגורמים לאדם ששותה לשם שכרות להיות בתחילה תמים כמו כבשה, מצחיק כמו קוף, אמיץ כמו אריה ולבסוף כפי החזיר כפי שאמר (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: אבד הצדיק, מחזיק הברית, נח שנולד מהול והקב"ה הפקיד את כל נפשות הקדושה, את השכינה, את זרע הקודש בגופו, איבד דעתו וגרם לשבי כל הנפשות בידי הנחש כפי האדם קודמו כפי שאמר (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ע/א: וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן רב ושמואל חד אמר סרסו וחד אמר רבעו מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי..: חם, מרכבת הנחש, הס"מ, הוא אסף לתוכו את הרשעות ומיד כשמצא הזדמנות לקח מאביו את כל ניצוצות הקדושה, את כל הנפש שנאספה אליו, כתוצאה ממסירת נח את השליטה לשיכר, לשכרות, איבד שליטה על עצמו, ואפשר לסטרא אחרא לקחת את השכינה שוב בשבי, ונשלטו כל נפשות הקדושה והשכינה ע"י חם וצאצאיו, שם הסתגר במערה מפחד חם, ויפת התכנס עד סוף הדורות שממנו יצא גוג, וניצוצות הקדושה שחם גנב מנח, אביו התפזרו בכל זרעו שהם: כפי שמופיע בספר בראשית פרק י' (ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: (ז) וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן: (ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:.. (יג) וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים: (יד) וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים: (טו) וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת: (טז) וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: (יז) וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הָעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: (יח) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי:.. (כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם: ואלו הם כל מקומות הימצאות ניצוצות הקדושה שהם השכינה, התורה שבעל פה, זו הגלות של השכינה ולשם צריך עם ישראל ללכת ולהחזיר השכינה למקומה, וראה כי אם תעקוב אחרי מסעי ישראל בכל הדורת תמצא כי בני ישראל אכן גלו לכל מקומות מושב בני חם, בתחילה אברהם כנגד נימרוד, לאחריו כנען, ולאחריו מצרים וכוש ואח"כ היבוסי והאמורי והגרגשי וכן על דרך זו לאורך כל הדורות בכדי לברר את האוכל שהם ניצוצות הקדושה מן הפסולת בני חם. וזהו כל הברור שעם ישראל צריכים לעשות בעולם הזה, לברור הטוב מהרע ולהעלותו למקומו בקודש, והם כאשר האדם עוסק בפריה ורביה ויעשה זאת בקדושה הרי הוא מברר טוב מרע, וכאשר ח"ו עושה זאת בזילות ולא בקדושה יתרה הרי הוא מוליד זרע מרעים, מערבב טוב ורע (כפי קורח ועדתו) וגורם לזרעו להשתעבד ליצר הרע וכנען ואזי הוא עבד ליצריו הגשמיים, ודע שכפי כוונת ההורים בעת הייחוד כך זרעם אחריהם יהיה, קדוש או ח"ו סיגים שהם ערב רב לאחר שכוונותיהם היו מעורבים בטוב ורע, השם יצילנו ויצליח לכל עם ישראל זרע קודש, לעם קודש הנדבק במלך הקודש ותורתו מהקודש.   שער הגלגולים - הקדמה כ' (מכתבי האר"י הקדוש) ..כי הנה עתיד משה עצמו יחזור בגלגול בדרא בתראה (בדור האחרון) ואז יקום, וזהו הנך שוכב עם אבותיך וקם. גם אז בדרא בתראה, יתגלגלו כל דור המדבר עם הערב רב, וזהו וקם העם הזה וגו'. והענין הוא, כי אין לך דור ודור שמשה רבינו ע"ה אינו בתוכו בסוד וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא, כדי לתקן את הדור ההוא. וגם דור המדבר עצמו, עם הערב רב, כלם יתגלגלו בדרא בתראה (בדור האחרון), כימי צאתך מארץ מצרים. וגם משה יקום בתוכם, כי כלם הם מסוד הדעת, משה, ודור המדבר, וגם הערב רב, כמבואר אצלינו בפרשת שמות. הסבר: מדבר על מעלת משה רבינו, (כידוע כי אין כל ברייה בעולמו של הקב"ה שאינה מכילה נפש - ניצוץ קדוש המחייה אותה) משה לקח את הערב רב ממצרים להעלותם תחת כנפי השכינה, והם אשר השחיתו את עם ישראל שאמר לו הקב"ה " לך רד כי שחת עמך" זה העם הנוסף שהעלית למצרים, חידוש הזוהר כי משה חי גם בתוך נח לפני המבול ובזוכרו כי הקב"ה ציפה שנח יתקן את בני דורו, בתפילה ובתוכחה, והם הם העולמות שברא הקב"ה והחריבן מחה אותם מהיקום, שאינו חדלון אלא ערבב אותם כמו מחית תפוחי אדמה ולכן נקראים "ערב רב" מלשון ערבוב רב של מספר נפשות, וזאת ה אחרונה בשם הויה שהיא הנפש (י חיה, ה נשמה, ו רוח ו - ה נפש), ומשה שלא נזהר כמו נח (לגנאי ו/או לשבח) מהערב רב הפיל את אות ה' של שם הויה בתוכם, והם הנגע רע שבתוך ישראל כי נגע רב הוא ראשי תיבות של - נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, עמלקים, שכולם הם דור המבול שהתערבבו אחד בשני וגם עם החיות והבהמות, והם הערב רב אשר יישארו לסוף הגלות הרביעית הזו, ויהיו המנהיגים של ישראל לביש, ומולם יעמוד משה רבינו (היינו התורה,) כפי שעמד מול פרעה ומול קורח ועדתו שהרי שהוא כללות נשמת ישראל שבא משער הנון (אותיות משה עם נון - נשמה,) ועליו נאמר "דור הולך ודור בא" ואין דור פחות משישים רבוא שנאמר אישה אחת ילדה שישים רבוא בכרסה והוא משה, שבכל דור ודור מאז האדם הראשון, עבור דרך נח שגם בו התנוצץ משה, דרך האבות שאמרו שאות "ש" שבמשה הם שלושת האבות, דרך משה עצמו, דוד המלך ואחר כך דרך הצדיקים ושמעון בר - יוחאי הוא ניצוץ של משה, ועוד אמרו שבכל מקום שנשמעים בו דברי תורה מתנוצץ משה רבינו שהוא נשמת ישראל וחוזר להעלות את ה' האחרונה של שם הויה הקדוש שהיא סוד השכינה, ובכח התורה שקיבל משה ונתנה לישראל עולה השכינה וניצוצות הקדושה למקומן בקודש, לברר הטוב מהרע, אוכל מפסולת, ובאין מקדש ואין קורבנות, נשלמה פרים שפתינו, וזה לעסוק בתורה וע"י כך מתברר הטוב ונעקר הרע ואז יעלה משה את בני ישראל נקיים מיצר רע ומנג"ע ר"ע אל ארץ ישראל הנצחית במהרה בימינו אמן.   ספר בראשית פרק ט - איסור הפלה מהתורה (ו) שפך דם האדם באדם(איזהו אדם בתוך אדם – הווה אומר עובר במעי אימו) דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם: ואם חטאה בכך צריכה לשפוך "דמה", בתענית, צדקה והכאה על חטא.   ספר בראשית פרק יא - אברהם מגלה את הקב"ה (כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: בעבור אברהם ברא הקב"ה את עולמו כפי שדרשו בהבראם, עבור אברהם, שהוא סיבת הבריאה, לפני לידתו הודיעו לנימרוד כי יוולד תינוק שימרוד במלכותו, ציווה להרוג את כל התינוקות שנולדו, כשנולד אברהם התמלא כל הבית אור, לקחה אימו אמתלאי בת כרנבו את אברהם התינוק למערה והניחה אותו שם, אמרה לו זה שהאיר בך יגדל אותך והלכה, שלח הקב"ה את המלאך גבריאל שטיפל בתינוק, תוך שלושה חודשים צמח וגדל כבחור בן עשרים, יצא וראה את החמה, אמר אולי זה הבורא ועבד את החמה כל אותו יום, בלילה ראה את הלבנה מיד שינה ועבד אותה כל הלילה, ובבוקר שעלתה החמה שוב אמר לא החמה ולא הלבנה הם הבורא, יש יד נעלמה שמסובבת את שניהם, מיד התגלה הקב"ה לאברהם. הוא לא ירש אמונה, הוא גילה את הקב"ה מתוך חיפוש, שאלה ותמימות, תמימות הינה שלימות, ידיעת האמת והשקר, וכשגילה את הקב"ה והמליכו, התגלה אליו הקב"ה והמליכו, ובמשל, שאל אברהם את הקב"ה איך זה שקוראים בנשימה אחת "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב?, הרי יצחק ויעקב ירשו אמונה איך עשיתם שווים אלי, אמר לו הקב"ה לך נתונה ברכה מיוחדת "מגן אברהם", וחייך שבאחרית הימים יהיו בניך פזורים, חסרי ירושת אמונה, לא ירשו את האמונה מהוריהם, אלא כולם, כל בניך יהיו בחינתך, כל אחד ואחד יחפש אותי, ולאחר שימצא אותי וימליך אותי אזי אתגלה אליו..... וזה שאמר הנביא ירמיה פרק לא (לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד: זה מה שלימד אותנו אברהם אבינו, גם אם כל העולם עובד את "נימרוד", אתה תחפש ותמצא את הקב"ה, ואז הוא יתגלה לך....