צדיק הוא ספירת היסוד.
צדיק, הוא היסוד של העולם המקבל שפע מהעליונים לצורך העברת השפע למלכות, השכינה, לקיים "ומלכותו בכל משלה", זאת המלכות המשפיעה חיים על כל הנבראים בין בקדושה ובין בטומאה, כל הנבראים חיותם מניצוץ קדוש המחייה אותם הנקרא "נפש", הזוהר מלמד את האדם הקדוש להכנס לתוך הטומאה ולהוציא את הניצוץ מגופות הטמאים ולהעבירו לקדושה, וזה הוא הצדיק הלבוש במלבושי קדושה המגינים עליו כאשר הוא אוסף את הניצוצות ע"י מסירות נפש, בכך שהוא נכנס לתוך ה"בור" הריק ממים ומלא בנחשים ועקרבים, לתוך מצרים המלאה בגילולים ובעבודת אלילים, מצרים ומכשפיה, יון ותאוותיה, רומי ופושעיה שהם כוחות הרשע, ובכניסתו למקומות אלו מסכן את עצמו בהימשכות לתאוותיהם, לאשת פוטיפר, למאכלים מעודנים, לבגדים מפוארים לכורסאות עור ליהנות מחיי רגע ולזנוח חיי נצח, כאשר לצדיק אין מלבושי קודש המגנים עליו אזי הוא נשבה, הופך להיות אסיר של הכוחות האלו ונזרק לבור הכלא. לצדיקים האמיתיים אין מנוחה כפי שאמר וישב יעקב - מיד קם רוגזו... אין שלווה:, יוסף, דינה, עשו, לבן. וזה שאמר בספר בראשית פרק מז (ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי: שהוא צדיק ורע לו הזוהר מבאר מהו "צדיק ורע לו" ולמה עדיף צדיק ורע לו על "רשע וטוב לו", יוסף הוא שורש כל הצדיקים, מעשיו המתוארים בתורה הם מעשי צדיק, דובר אמת מספר לאחיו על חלומותיו שהם כולם ברוח הקודש, כל שחלם התקיים במלואו. צדיק ורע לו - הצדיק מכניס עצמו למקום הנקרא "רע", זהו מקום המוות מקום הנחשים והעקרבים, מקום "ערוות הארץ", שם הוא מברר את הטוב שיש ברע ופודה אותו בזכות הייסורים שהם מנת חלקם של כל הצדיקים, הוא מונע שינה, אוכל והנאות גשמיות מעצמו, הוא עסוק בכל זמן חיותו בהוצאת השכינה הקדושה משביה, עד לתכלית שיוסף הגיע אליה שהיא שליטה מוחלטת בכל כוחות הרשע, משנה לפרעה, מולך על כל השפע "כלכל", אך עדיין נקרא "משנה", לעומת משיח צדקנו שנקרא "מלך", שישלוט בכל כוחות הטומאה ויבררם עד להשמדם עדי עד.
עוד מבהר הזוהר כי קו האמצע של ספירות מרכבת הקב"ה שהם: כתר (למלך המשיח), דעת (משה רבינו, הגואל הראשון), תפארת (יעקב אבינו), יסוד (יוסף הצדיק) מלכות (יהודה, דוד המלך, רחל אימנו) הוא קו הגאולה, וההכנה לגאולה הראשונה נעשית עוד בטרם יוצאים בני ישראל לגלות מצרים ע"י יעקב שהוא התפארת (תורה שבכתב), יוסף שהוא היסוד המקבל שפע מהתפארת, ומלכות בית דוד, (יהודה עם תמר (תורה שבעל פה) המקבלת שפע מהיסוד וכל זה הוא שלוש מידות תחתונות של קו האמצע בעשר ספירות הנהגת הקב"ה בעולמו כהכנה לגילוי משיח הראשון, משה רבינו, סוד הדעת שהוא מעל התפארת, שממנו נמשך השפע שהיא תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והם האורות העליוניים המחיים את כל העולמות, דרך המלכות שהיא סוד המנורה עם שבעת נרותיה, שהם האורות היורדים ומשפיעים על התחתונים כפי מעשי התחתונים, שהשפע הנמצא למעלה מחכה להתעוררות של מטה המבקשת את השפע שהוא "נס" כפי מעשה יהודית, כפי מעשה המכבים שההתעוררות שלהם גרמה לשפע הניסי להתעורר ולהשפיע את הקדושה על התחתונים ולהרחיק כוחות הטומאה, וצריך לדעת כי כל הנסים שהיו ועתידים להיות קיימים בכח אצל בורא עולם, יציאתם אל הפועל תלויה ברצון התחתון, בהתעוררות של כל אחד בפרטות ושל כל העם בכללות, אזי נזכה גם לנס המובטח לגאולה אמיתית, נצחית הקיימת בכח אצל בורא עולם וממתינה להתעוררות, שלך, שלכם, שלי.......
זוהר חדש – בראשית – סתרי אותיות. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה יֵשׁ לָאֲנָשִׁים לְהִשָּׁמֵר מֵחֲטָאֵיהֶם וּלְהִתְעַסֵּק בִּרְצוֹן רִבּוֹנָם, שֶׁהֲרֵי שִׁבְעָה צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֶחֱזִיקוּ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵב שָׁלֵם, וְהֵם שִׁבְעַת עַמּוּדֵי עוֹלָם מַמָּשׁ. בִּימֵיהֶם הִתְגַּבֵּר בָּעוֹלָם הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל, וְיִשְׂרָאֵל עַל שְׁאָר הָעַמִּים. וְכֵיוָן שֶׁהֵם נִשְׁלְמוּ, קָמוּ מִצַּד שְׂמֹאל שִׁבְעָה בָּתֵּי דִינִים מַמָּשׁ, שֶׁכֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁהֵעִירוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁלֹּא חָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁעָבְדוּ שִׁבְעָה בָּתֵּי דִינִים עֲבוֹדָה זָרָה, וּמִי שֶׁבָּאוּ מֵהֶם. וְאֵלּוּ הֵם: יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, וּבַעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה, וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי, וְיֵהוּא בֶן נִמְשִׁי, וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, וּמְנַחֵם בֶּן גַּדִּי, וְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה טו, ט) אֻמְלָלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, זוֹ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיָּלְדָה אוֹתָם. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבֵּן לֹא עוֹשֶׂה רְצוֹן אָבִיו, עַל אִמּוֹ מֻטָּל לְהַלְקוֹתוֹ וּלְהַנְהִיגוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי לא, א) דִּבְרֵי לְמוּאֵל בֶּן מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ. מַה זֶּה אִמּוֹ? וַדַּאי בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה, וְלֹא אָבִיו. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהִיא נִּתְמַנְתָּה עַל הַבַּיִת, וְכָל הַגְּנָזִים וְכָל כְּלֵי הַקְּרָב נִמְסְרוּ בְּיָדֶיהָ, וְהִיא רוֹצָה לְהַנְהִיג אֶת בָּנֶיהָ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. וְעַל שֶׁהִיא לֹא הִנְהִיגָה אֶת הַשֶּׁבַע הַלָּלוּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְלֹא הִלְקְתָה אוֹתָם, הִסְתּוֹבְבוּ לְצַד שְׂמֹאל, וְשָׁלַט הַשְּׂמֹאל עַל הַיָּמִין וְהָלְכָה עִמָּהֶם בַּגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה טו, ט) אֻמְלָלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה. בֹּא וּרְאֵה, הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בָהֶם, שֶׁהוּא יָרָבְעָם, הֵעִיר בָּעוֹלָם אֶת צַד הַשְּׂמֹאל וְעָשָׂה שְׁנֵי עֲגָלִים, שֶׁהֲרֵי הָעֵגֶל הוּא מֵהַצַּד שֶׁל שׁוֹר, שֶׁהוּא בַּשְּׂמֹאל. וּמַה שֶּׁהָיוּ - שְׁנַיִם. הַסּוֹד שֶׁל שְׁנֵי כֹּחוֹת הַשְּׂמֹאל בָּאוּ מִמֶּנּוּ. אָז הִתְחִילָה הַלְּבָנָה לְהִפָּגֵם, עַד שֶׁנִּשְׁלְמוּ אוֹתָם הַז' שֶׁמִּצַּד הַשְּׂמֹאל. כֵּיוָן שֶׁבָּא הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה, אָז נִפְגְּמָה הַלְּבָנָה, וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל וּשְׁכִינָה עִמָּהֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עוֹלָה בְּשִׁבְעָה, וּבְשִׁבְעָה יוֹרֶדֶת, בְּשִׁבְעָה נִשְׁלֶמֶת וּבְשִׁבְעָה נִפְגֶּמֶת. בְּשִׁבְעָה נִשְׁלֶמֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסוֹד הָאֱמוּנָה. וְהַצַּדִּיקִים הָאֲחוּזִים בָּהּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יוֹסֵף מֹשֶׁה אַהֲרֹן דָּוִד. בְּשִׁבְעָה נִפְגֶּמֶת, הַשִּׁבְעָה בָּתֵּי הַדִּין הַלָּלוּ, וְגֹרְשָׁה מֵהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁהֲרֵי שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים רְשָׁעִים הָיוּ לָהֶם לְאוֹתָם ז' בָּתֵּי דִין, וְאָז אוֹתָם עַמּוּדִים שֶׁלְּמַעְלָה נִשְׁבְּרוּ, אוֹתָם י"ב שְׁבָטִים שֶׁסְּבִיב הַשְּׁכִינָה, וְיִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַגָּלוּת. אֶלָּא יְהוּדָה שֶׁחִכּוּ לוֹ, עַד עֲשָׂרָה. בֹּא וּרְאֵה, עַד שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם לְמַטָּה, עֲשָׂרָה מְלָכִים רְשָׁעִים לֹא נֶחְרְבָה וְלֹא הִסְתַּלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנָּה, וּמִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהִיא עֲשִׂירִית, וְנִקְרֵאת שְׁבִיעִית, (וְהֵם עֲשָׂרָה מְלָכִים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהִיא עֲשִׂירִית, וְנִקְרֵאת שְׁבִיעִית) וְהֵם עֲשָׂרָה הַמְּלָכִים שֶׁלְּמַטָּה: רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, יְהוֹרָם, אֲחַזְיָהוּ, אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יְהוֹאָחָז, יְהוֹיָקִים, יְהוֹיָכִין. וּכְשֶׁהָיָה הָעֲשִׂירִי שֶׁבָּהֶם רַע וְלֹא נִדְבַּק בַּתּוֹרָה, אָז נָתַן מָקוֹם לְצַד הַשְּׂמֹאל לִשְׁלֹט עָלָיו וְעַל יְרוּשָׁלַיִם, וְאָז הִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם גָּלוּ. עַל כֵּן כָּתוּב (ירמיה ו, ד) אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה יוֹם, זֶהוּ הַחֶסֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא יוֹם. כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב, זֶה סוֹד הַשְּׂמֹאל, שֶׁהִתְחִיל לִשְׁלֹט, שֶׁהֲרֵי מִכָּאן בָּא הַכֹּחַ לְצַד הַשְּׂמֹאל. בֹּא וּרְאֵה, שְׁלֹמֹה הוּא בָּאֶמְצַע, בֵּין צַד הַיָּמִין לְצַד הַשְּׂמֹאל, וְחָכְמָתוֹ עָלְתָה בְּסוֹד הַיָּמִין, בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי אִמּוֹ לִמְּדָה אוֹתוֹ, וּבְיָמָיו עָמְדָה הַלְּבָנָה בִּשְׁלֵמוּת. מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם, שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבְסוֹף יָמָיו הִתְחִילָה הַלְּבָנָה לְהִפָּגֵם, וְאָז כָּתוּב וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה', וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו. לֹא מִלֵּא דַּוְקָא, לֹא הִשְׁלִים מַה שֶּׁהָיָה לוֹ לְהַשְׁלִים הַכֹּל אַחֲרֵי דָוִד, שֶׁהוּא מֵאוֹתָם שִׁבְעַת הָעַמּוּדִים, וְלֹא מִלֵּא הַלְּבָנָה, אֶלָּא שֶׁנִּפְגְּמָה. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא מוֹנִים אוֹתוֹ, לֹא עִם שִׁבְעָה צַדִּיקִים עַמּוּדֵי עוֹלָם, וְלֹא עִם אוֹתָם שֶׁמָּרְדוּ בְּרִבּוֹנָם, אֶלָּא הוּא בָּאֶמְצַע. מִצַּד הַיָּמִין שָׁלֵם, וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל פָּגוּם. מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב (מלכים-א' יא, יא) קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה, זֶה הַסּוֹד שֶׁהַמֶּלֶךְ קָרַע אֶת בִּגְדֵי מַלְכוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי הַמַּמְלָכָה הִיא עַל שְׁלֹמֹה, וְאִמּוֹ נִקְרֵאת, וְזוֹ בַּת שֶׁבַע, וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב (משלי ל, כב-כג) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. בֹּא וּרְאֵה, לָעֶבֶד הַזֶּה לֹא נִתְּנָה מַלְכוּת, אֶלָּא מִכָּאן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ, וְאָז הִתְחִילָה הַשִּׁפְחָה לִשְׁלֹט.
|