פרשת יתרו זוהר עשרת הדיברות ניתנו בפרשה זו, אחת מהן "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"  זהו נושא המאמר של היום בע"ה :

א.      למה שבת היא מקור הברכה.

ב.      סדר תפילת 18.

ג.       סדר הכנת שולחן שבת.

ד.       כוונות לחם ומלח.

ה.      כוונות שלוש סעודות ושורשיהן.

ו.        סגולת סעודה שלישית.

ז.        מעלות תלמוד התורה ביום השבת.

זוהר יתרו

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּתוּב (שם א) וַיְבָרֶךָ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָתוּב בַּמָּן (שמות טז) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ מְזוֹנוֹת, אֵיזוֹ בְּרָכָה נִמְצֵאת בּוֹ?

שבת היא מקור הברכה! שואל רבי יצחק איך יכול להיות מקור ברכה, שדווקא ביום הזה אין בו "מן" בנקים סגורים אין עבודה אסור לבשל ל"ט איסורי מלאכה וענפיהן:  אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְשָׁנִינוּ, לָמָּה לֹא נִמְצָא מָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי? מִשּׁוּם שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים:  

שבעה ימים שבע ספירות ששת ימי חול שש ספירות של הזכר חסד - יום א גבורה - יום ב תפארת - יום ג' נצח - יום ד הוד - יום ה יסוד - יום ו כל שפע שיורד יורד דרך המדרגות האלו כפי תפילת 18 :

אלהינו - חכמה

ואלהי אבותינו - בינה

אלהי אברהם - חסד

אלהי יצחק –  גבורה

ואלהי יעקב - תפארת

האל - לאה - דעת

הגדול – חסד

הגבור - גבורה

והנורא - תפארת

אל עליון - כתר של זעיר אנפין

גומל חסדים  - שני חסדים נצח - הוד טובים כי החסדים האלו הם גלויים

קונה הכל – יסוד,  הוא הקונה את כל השפע וצובר אותו כפי יוסף הצדיק כלכל אסף את כל השפע בעולם במצרים כדי שכאשר יצאו ישראל יהיה למצרים זהב וכסף

וזוכר חסדי אבות יש שלושה חסדים שלא התגלו הם עדיין בזכרון ונסביר: יוצר אור הם שני חסדים מגולים מחמישה חסדים שהם כנגד חמישה פעמים אור שנאמר בבראשית יום א ויש עוד שלושה חסדים שאינם גלויים והם בורא חושך בעולם הבריאה ונמשיך:

ומביא גואל -  מי זה הגואל? משה סוד הדעת שכל השפע יורד דרך קו אמצעי כתר דעת תפארת יסוד למען שמו  - מה שמו? יה פעמים יה = 225  וה פעמים וה = 121  שמו = 346

באהבה -  מי זו אהבה?  זו המלכות היא מקבלת את כל השפע שהצטבר ביסוד ואז עולה למקומה בארמון המלך לכן אמר מִשּׁוּם שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן מְזוֹנוֹ לְמַטָּה, כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ, מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁמִּתְבָּרְכִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שבת היא הסיבה לכל ששת ימי המעשה היא הבחינה היחידה שאינה נפגמה בחטא אדם ראשון היא כלי המחזיק ברכה כל שאר הכלים נשברו.

זו גם האישה בבית אשר אין שבירה היא מקור הברכה בזכות האישה בית נקרא בית, עקרת הבית אל תקרא עקרת אלא "עיקר הבית".

חוזר לשבת וּמִשּׁוּם כָּךְ, מִי שֶׁהוּא בְּדַרְגַּת הָאֱמוּנָה, צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָן וּלְתַקֵּן סְעוּדָה בְּלֵיל שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ כָּל אוֹתָם שִׁשָּׁה יָמִים כדי שתשרה ברכה בזכות השבת קודם צריך אמונה מי שהוא בדרגת האמונה אז תשרה הברכה מכיון שהוא כלי המחזיק את הברכה אינו סומך על עצמו על הבנק שלו על מנהל העבודה שלו הוא יודע שהקב"ה יזמן לו את מזונו, את המן, ישירות לביתו כפי דרגת האמונה כך דרגת ההשתדלות, אחרי האמונה אומר הזוהר צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָן וּלְתַקֵּן סְעוּדָה בְּלֵיל שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ כָּל אוֹתָם שִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן מִזְדַּמֶּנֶת הַבְּרָכָה לְהִתְבָּרֵךְ כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת, וְהַבְּרָכָה לֹא נִמְצֵאת בְּשֻׁלְחָן רֵיק, וְעַל כָּךְ צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בִּלְחָמִים וּמְזוֹנוֹת: בשבת הכל בזוג או בשביעיות שתי נרות שמור וזכור: שמור - מלכות זכור - זעיר אנפין. שתי חלות ימין - זעיר אנפין שמאל - מלכות לחם מלח אותן אותיות = 78 = שלוש פעמים שם הויה,  לכן לאחר הברכה של הלחם וביצועו טובלים את הלחם שלש פעמים במלח ומכוונים בראש, שלוש פעמים שם הויה כנגד הלחם שהוא גבורה, וכנגד המלח שהוא חסד המלח ממתק את הגבורות שבלחם:

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת גַּם. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, צָרִיךְ לְהִתְעַנֵּג בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ שֹׂבַע וְעֹנֶג בַּיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם.   

שלוש סעודות כנגד שלש עליות רוחניות והם בליל שבת עולים כל העולמות הרוחניים ונפרדים מהטומאה הטומאה נסגרת בתהומא רבה ועולמות הקדושה עולים למקומן שהיו לפני חטא אדם הראשון נוצר חלל בין הטומאה לבין הקדושה לכן כל המוריד את העולמות בחזרה לימי המעשה ע"י עשיית איסור שבת מט"ל מלאכות אסורות גורם שהעולמות ירדו לחלל וזה חלול שבת שאז המלכות צריכה לרדת אחרי החטא שעשה היהודי:

עליה ראשונה מלכות, עליה שניה אחרי המוסף של שבת ניתן כתר ולכן בתפילת מוסף בקדושה אומרים כתר יתן לך הכתר הוא עתיקא קדישא אריך אנפין רעוא דרעוין סבא מקור הרחמים מתגלה וכל מי שבקדושה מתענג אז עליה. עליה שלישית הנכדים זעיר אנפין והמלכות עולים לסבא לאריך אנפין לקבל שפע לכל השבוע ולכן תפילת מנחה של שבת היא התפילה הגבוהה בכל ימי השבוע וזה שאמר וּבַיּוֹם הַזֶּה מָלֵא רֹאשׁוֹ שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין מִטַּל שֶׁנּוֹחֵת מֵהָעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ הַנִּסְתָּר שֶׁל הַכֹּל, וּמַטִּיל לִשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים הַקְּדוֹשִׁים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מִשֶּׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, שֶׁכֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ כְּאֶחָד. זעיר אנפין מקבל מאריך אנפין שפע טל אורות ונותן אותם לאשתו לחקל תפוחין קדישין המלכות.. איזו אהבה.. איזו שלימות.. וְעַל זֶה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג שְׁלֹשׁ הַפְּעָמִים הַלָּלוּ, שֶׁהֲרֵי בָּזֶה תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה - בָּעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין, וּבִשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים. בערב שבת אומרים דא היא סעודתא של חקל תפוחין קדישין. בסעודה שניה דא היא סעודתא דעתיקא קדישא. ובשלישית דא היא סעודתא דזעיר אנפין.

יש סגולה ענקית למיתוק דינים לשחרור אסירים לפרנסה לזיווג ולכל חסרון - לברכה והיא הכנת סעודה שלישית למנין קדוש עם דבר תורה ושירי קודש לכבוד השבת (כללי הפרדה וצניעות – כמובן) הרבה נושעו ע"י שקיימו מצוה חשובה זו כי שם יש גילוי עצום של אריך אנפין מקור הרחמים בזמן שהוא מחלק מתנות לזעיר אנפין ולמלכות וכל מי שמשמח את הרגע מתברך היא סעודתו של זעיר אנפין הסגולה היא בעצם הכנת הארוע השמחה הקדושה דברי התורה ואחר כך לבקש ברכה מהרב על כל ענין.

אנחנו בנים לקב"ה והוא ציווה אותנו לענג את השבת ולהתענג זו לא זכות זו חובה על כן מזהיר הזוהר ואומר וְעַל זֶה צָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג שְׁלֹשׁ הַפְּעָמִים הַלָּלוּ, שֶׁהֲרֵי בָּזֶה תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה - בָּעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין, וּבִשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים. וְצָרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג בָּהֶם וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם. וּמִי שֶׁגּוֹרֵעַ סְעוּדָה מֵהֶם, מַרְאֶה פְּגָם לְמַעְלָה, וְעָנְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם הַהוּא גָּדוֹל.   יהודי שלא עושה כך פוגם איך יכול מישהו לפגום כפי כל הורה שזימן ילדיו לסעודה מאוד חשובה ואחד לא בא כמה צער יש לו זהו פגם או שהוא בא אבל מרושל מטונף כעוס כמה צער עשה כל שכן לקב"ה שיש רק יום אחד בשבוע שאין בו את כוחות הרשע שאין הפרעות רוצה אותנו רוצה שנתחזק באמונה יתן לנו כוחות להמשך הלחימה בשדה הקרב הנורא הזה של החיים תחת ממשלת הזדון והרשע עד גאולה.

על כן חייב כל יהודי לשמור שבת לקיים שלוש סעודות לענג ולהתענג ועוד שיש אורחים תוספת נפש תוספת רוח תוספת נשמה בכל מקרה הם באים וכמה צער יש להם כאשר המארח לא מתייחס או מחלל שבת ח"ו אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מִשּׁוּם כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל נִמְצָא בּוֹ, נִזְכַּר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. שלוש פעמים שבע שבע שבע כנגד שלוש ארוחות כנגד שלוש אבות כנגד שלש פרצופים כנגד שלושה קוי התיקון ימין שמאל ואמצע.

 כְּשֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה בָּא לַסְּעוּדָה, הָיָה אוֹמֵר כָּךְ: הַתְקִינוּ סְעוּדָה שֶׁל הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. הַתְקִינוּ סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ. וְהָיָה יוֹשֵׁב וְשָׂמֵחַ. כְּשֶׁהִשְׁלִים סְעוּדָה שְׁלִישִׁית, הָיוּ מַכְרִיזִים עָלָיו: (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ.   רבי שמעון העיד על עצמו שמעולם לא הפסיד שלוש סעודות של שבת.

 וּבֹא רְאֵה, בְּכָל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים צָרִיךְ אָדָם לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת הָעֲנִיִּים, וְאִם הוּא שָׂמֵחַ לְבַדּוֹ וְלֹא נוֹתֵן לַעֲנִיִּים - עָנְשׁוֹ רַב, שֶׁהֲרֵי לְבַדּוֹ שָׂמֵחַ, וְלֹא נוֹתֵן שִׂמְחָה לְאַחֵר כלל כל חג ומועד חייבים לשמח עניים לא משנה כמה העיקר לתת ממה שקיבלת לחלק למסכנים כך שמחת החג מובטחת עָלָיו כָּתוּב (מלאכי ב) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וזה שמתקמצן, חוסך, חושד שאולי העני מתחזה. הקב"ה מפנה אליו עורף.

אבל זה נאמר על חגים ומועדים. מה עם שבת? וְאִם הוּא שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נוֹתֵן לְאַחֵר - לֹא נוֹתְנִים עָלָיו עֹנֶשׁ כְּבִשְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, שֶׁכָּתוּב פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. אָמַר פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלֹא פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם. וְכָתוּב (ישעיה א) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. וְאִלּוּ שַׁבָּת לֹא אָמַר.

שבת היא בחינת העולם הבא כיון שעלו כל העולמות הם עלו לעולם הבא, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הָאֱמוּנָה נִמְצֵאת בְּשַׁבָּת, נוֹתְנִים לָאָדָם נְשָׁמָה אַחֶרֶת, נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה, נְשָׁמָה שֶׁכָּל הַשְּׁלֵמוּת בָּהּ, כְּדֻגְמַת הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת שַׁבָּת. מַה זֶּה שַׁבָּת? שֵׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֵׁם שֶׁהוּא שָׁלֵם מִכָּל צְדָדָיו.   בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטְּרִים הָאָבוֹת, וְכָל הַבָּנִים יוֹנְקִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל שְׁאָר הַחַגִּים וְהַזְּמַנִּים בַּיּוֹם הַזֶּה רִשְׁעֵי הַגֵּיהִנֹּם נָחִים.

בַּיּוֹם הַזֶּה כָּל הַדִּינִים נִכְפִּים וְלֹא מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם אין התעוררות דינים בשבת אבל יש המשכיות לדברים קודמים בשבת לא מתחיל דין אבל יכול להמשיך בַּיּוֹם הַזֶּה הַתּוֹרָה מִתְעַטֶּרֶת בַּעֲטָרוֹת שְׁלֵמוֹת. בַּיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחָה וְתַפְנוּק נִשְׁמָעִים בְּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים עוֹלָמוֹת.

לימוד תורה בשבת:

עולם העשיה - אחדים

עולם היצירה - עשרות

עולם הבריאה - מאות

עולם האצילות - אלפים וזהו יום אחד  כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כיום בעולם האצילות הוא כאלף שנים

פשט - עולם העשיה

רמז - עולם היצירה

דרש - עולם הבריאה

סוד - בעולם האצילות

לימוד של  דקה של רמז בשבת כפול עשר שנים דרש בשבת כפול מאה שנים סוד זוהר כפול אלף שנים כל דקה של לימוד תורה בשבת הוא שכר של אלפי שנות לימוד.

שינון בשבת תענוג – ראשי תיבות שבת.