פרשת השבוע מפי המקובל והצדיק רבי ניסים פרץ זצוק"ל
במדבר פרק-ח {א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: אומר רש"י: אל מול פני המנורה: אל מול הנר האמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של המנורה (לכן נקרא, הנר הזה, פני המנורה) ...לפי הפרוש הזה, אם יכוון את כל הנרות אל העמוד המרכזי יהיו רק 6 נרות, שלושה מצד אחד ושלושה מצד שני, למה אמרה התורה 7 נרות? זו אחת הקושיות שמקשה "אור החיים הקדוש" רבי חיים בן עטר, ועוד קושיה {ג} וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה: {ג} ויעש כן אהרן. רש"י: להגיד שבחו של אהרן שלא שנה: עולה בדעתך שאהרון לא יעשה, בטח יעשה, אבל רש"י מוסיף : להגיד שבחו של אהרון שלא
שינה.: אוי ואבוי אם היה משנה, איזה שבח זה לומר שלא שינה?: חכמים אומרים "נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה", מדבריהם למדנו כפי שיש ירושלים ובית המקדש של מטה יש ירושלים ובית המקדש של מעלה, מזבח של מטה מזבח של מעלה, ארון למעלה ארון למטה, מנורה של מטה מנורה של מעלה. כמו שדוד המלך ע"ה אומר בתהילים קכ"ב {ג} יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: {ד} שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה': ירושלים של מעלה וירושלים של מטה חיבור אחד. דוד המלך כל ימי חייו שואף היה לחבר מעלה ומטה, בית מקדש של מטה עם בית מקדש של מעלה ולא זכה. כעת אפשר להבין: אמר הקב"ה למשה תבקש מאהרון שיעשה, לא רק כדי לצאת ידי חובה, להדליק את הנרות, תגיד לו שאני מבקש, כשהוא מדליק למטה גם שידליק את המנורה של מעלה וכאשר יעשה זאת, שיוריד את כל האור את כל השפע אל המנורה של מטה שישראל יקבלו את האור את כל השפע, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה – של מעלה - יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, של מטה, כלומר "כעיר שחוברה לי יחדיו", למה זה שבעה ולא שישה? כי פה לא מדובר במנורה של מטה, היה צריך על ידי המנורה של מטה להדליק את המנורה של מעלה, ואחר כל לקחת את כל שבעת הנרות של מעלה ולהביאם למנורה של מטה, בשבעה נרות האלו נמצאים כל האורה של העולם, אתם מדליקים כדי להמשיך את האור של מעלה למנורה למטה, {ג} ויעש כן אהרן. רש"י: להגיד שבחו של אהרן שלא שנה. בלי שינוי אותו אור של מעלה משך אותו עם כל הכוונות והייחודים והוריד את כל האור העליון לאור התחתון ללא שינוי, אם היית עולה למעלה ומסתכל על המנורה העליונה ואחר כך את המנורה התחתונה – היית רואה שהוא עשה ופעל והוריד בדיוק ללא שינוי את האור של מעלה, להגיד שבחו ויעש כן, היה יכול מהתרגשות לשכוח את הכוונות, אהרון הצליח לעשות בשלימות את כוונות שהקב"ה רצה במנורה הוא פעל בהם, הוא פעל במנורה של מטה והדליק את המנורה של מעלה, להגיד שבחו שלא שינה.

במדבר פרק יב (א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:

בזוהר, ובמדרשים מובא בצורה מפורטת כל הלכות לשון הרע אשר קיבצם הצדיק מחבר "החפץ חיים", לעולם לא יוכל אדם לדעת מסברא מהן הלכות לשון הרע, יעשה האדם עם עצמו חסד וילמד לפחות בכל יום שתי הלכות מהספר הקדוש "חפץ חיים" כדי שלא יכשל ולא יכשיל.

בראשית פרק ג (א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: (ב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: (ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: (ד) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן:

לשון הרע של הנחש, שקר ותככים, לשון הרע לא יוצאת מכח הדיבור ללא שומע, לכן גדול עונשו של השומע לשון הרע מהמדבר, זו הפעם הראשונה שיצאה לשון הרע בעולם שגררה בעקבותיה, מוות, צער, ירידה מדרגה רוחנית גבוהה לתחתית הגשמיות העכורה, שהיא צרעת האדם נסגר בעולם צר ורע לעת (זמן) קצובה, כפי מרים שנסגרה מחוץ למחנה הקדושה, לשבעה ימים, כך האדם נסגר בעולם צר ורע לעת קצובה שהיא שבעת אלפים שנה שהאדם יתקיים בעולם הסגור והרע הזה מחוץ למחנה הקדושה, ובגלל לשון הרע הזה מחכה כל מחנה ישראל הקדוש לעשות דרכו לארץ המובטחת (עולם הנצח) עד תום עונש הסגר שנגזר על אדם וכל תולדותיו בעוון שהחל בלשון הרע. זה בכללות האדם, ובפרטות כל אדם המדבר לשון הרע, וכל אדם השומע לשון הרע, הרי הוא מושך עליו רוח הטומאה של אבי אבות הטומאה הנחש הקדמוני, ואזי הוא נזרק מחוץ למחנה הקדושה אל מקום הסגר במדבר המלא בנחשים ועקרבים הנושכים בו ועושים בו כרצונם כי הוא נמצא ברשותם, לשון הרע הוא כל דיבור על אדם או קבוצה דברי אמת או שקר שאין בהם נפקא מינה (תועלת), הלכות הלשון חייבים ללמוד אין השכל והבינה יכולים להסביר לאדם הלכות אלו, "על בינתך אל תשען" ובכלל ירגיל האדם עצמו למעט דיבור על אחרים בין לטובה ובין לרעה, ירגיל עצמו ואחרים שאין הוא שומע דברי לשון הרע ויגער בכל מי שמנסה לדבר איתו לשון הרע.