תיקוני הזוהר החדש......

קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַל רַגְלוֹי, וְסָלִיק יְדוֹי לְמָארֵי עָלְמָא וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמָא יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ, לְמֵיהַב לָן תָּקְפָא לִי וּלְכָל חַבְרַיָּא וּלְכָל דְּעָאלִין בִּקְרָבָא דָּא

רבי שמעון נר הקדוש בוצינא זהו נר למה רבי שמעון נמשל לנר
וגם כל מורה וצדיק נמשל לנר ?
מכיון שכאשר רבי שמעון מעביר את ידיעותיו הלאה כמו אש המדליקה נר אחר אבל לא מחסירה מהאש שלה.... הרים ידיו למעלה לרבון העולמים ואמר : "רבון עולם יהי רצון שלך לתת לי כוח חזק לי ולכל החברים שמתעסקים בקרב הזה.
איזה קרב ? לימוד תורה הוא קרב?
בפשט שקלא וטריא חברים ללימוד בהתחלה אויבים בשכל
כל אחד טוען טיעוניו עד שהופכים לאוהבים..
אבל בסוד זהו קרב לחיים או למוות , זהו הצלת השכינה
הנקראת תורה שבעל פה מאבק אכזרי עם קליפות חיילות הטומאה היודעות כל תכסיסי האדם מכיון שהם הראשונים
שניצחו את חוה וחוה זו הפכה להיות בת בריתם (לילי"ת)
וסיפרה להם ונתנה להם את כל סודות האדם.......
עד רבי שמעון שם הצליח רבי שמעון להפריד אותה מידיעות
הסוד, רק ישראל קדושים יכולים להרים חרבות הזוהר הקדוש
רק ישראל טהורים, יכולים להבין מה הזוהר משמעותו..
לא טהור - לא יבין, יחשוב שאלו סיפורים יפים...משלים..
אבל אלו אותיות הזוהר הם ייחודים עליונים שמורידים כוחות עצומים כנגד כוחות הטומאה,
לכן הזוהר נחשב חרב השחיטה של כוחות הטומאה ולכן יש כל כך הרבה מתנגדים לזוהר כי הם עדיין שבויים בכוחות הטומאה
בכוחות הגלות הארוכה..

דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דִּילָךְ לְאַעֲלָא בִּקְרָבָא דָּא בְּלָא כִּסּוּפָא קַמָּךְ, וּלְאַפָּקָא מִתַּמָּן בְּלֹא כִּסּוּפָא קַמָּךְ וְקַמֵּי מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה
אלו הלוחמים
הם מהצד שלך, אומר רבי שמעון בר יוחאי
למי אומר? לקב"ה,
לאיזה מלבוש רבי שמעון מתכוון?
ללבוש זעיר אנפין לבן, שאבדה לו אישתו, השכינה הקדושה
אומר לו: אנחנו מהצד שלך, אתה עץ החיים, אתה תורת הסוד
תן לנו כוח לעלות לפניך ללא בושה בְּלֹא כִּסּוּפָא קַמָּךְ וְקַמֵּי מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה ללא בושה לפניך ולפני.
המלכה העליונה הבינה אימא עלאה:
דְּכַד נַצְּחִין בְּנָהָא קְרָבִין, אִתְּמַר בָּהּ (תהלים קיג) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וְלֹא אָהָא בְּכִסּוּפָא קַמֵּי בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ (שם מה) כָּל כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה וְגוֹ". דְּהָא כַּמָּה כָּרוֹזִין נַפְקִין בְּגִינַהּ
כאשר בניה מנצחים בקרבות נאמר "אם הבנים שמחה".. ולא נהיה בבושה לפני בת המלך שנאמר עליה"כל כבודה בת מך פנימה"
מלך היא בשבי, כרגע היא בחוץ, מחוץ לארמון ועם ישראל קיבל על עצמו להכניס אותה בחזרה לארמון המלך.

דְּהָא כַּמָּה כָּרוֹזִין נַפְקִין בְּגִינַהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ח) בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בְּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹּאמַר
כמה כרוזים יוצאים ככתוב בראש הומיות תקרא- היא צועקת
ומתחננת ומבקשת וסובלת בפתחי שערים בעיר, במושב, בשדה
תאמר- מה היא אומרת?
אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם
דְּהָא כַּמָּה פָּרְשִׁין תַּקִּיפִין הֲווֹ מִתְכַּנְּשִׁין לְאַגָּחָא קְרָבָא עִם חִוְיָא נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, דְּקָטִיל לְאָדָם קַדְמָאָה, וְקָטִיל לְכָל דָּרִין דְּאַתְיָן אֲכַתְרֵהּ
כמה פרשים/חיילים/לוחמים/חזקים
היו מתכנסים לקרבות עם הנחש הקדמוני שהרג את האדם הראשון והורג בכל דור ודור מִנְּהוֹן הֲוָה אָכִיל בְּנוּרָא דִּילֵהּ דְּאִיהוּ גֵּיהִנֹּם, וּמִנְּהוֹן הֲוָה בָּלַע לוֹן חַיִּין כְּגַוְנָא דְּקֹרַח, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (במדבר טז) וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה (במדבר ט""ז, ל""ג). מִנְּהוֹן קָטִיל בְּכַמָּה מִינֵי מִיתָה
מהם באש איזו אש? אש הגיהנם !
הנחש הורג את הנפש, לא הגוף חשוב הוא גורם לאדם להמית עצמו על תאוות מדומיינות לעבור על מצוות התורה, לכפור בקב"ה.. ואז נלקח לגיהנם ונשרף באש כי הנחש פיתה אותו
כך הנחש נלחם..
גם את קורח הוא פיתה והצליח להכניס אותו לשער הגיהנם.
קורח שמזרעו יצא שמואל הנביא.. ועוד רבים וחזקים / תנאים / צדיקים / חכמים שחשבו שיוכלו לנצח את הנחש בתחבולות בפשט.. ברמז..בדרש, בתמימות של נאיביות – ללא ידיעות סודות התורה.
עד שבא רבי שמעון ולימד שאת הנחש הורגים רק כאשר
הורגים את ה"אני" אני ......את התאוות , אני.....את הגשמיות
אני .........את הדבקות לעפר הנחש.. כאשר אתה לא דבק לאוכל הנחש, לגשמיות הוא לא יכול לפתות אותך יותר, לא בנשים יפות – הכל בא מהעפר והכל חוזר לעפר..גם נשים/גברים יפים...
ולא במאכלי תאווה ...הכל חוזר לעפר..אוכל שלא נאכל מותלע, נרקב , ולא שכירות של נח.. ולא זהב וכסף -
כאשר אתה משבר את הדמיון הזהאז יש לך נשק.
יום הדין כנגד הנחש
. וְכַמָּה מָארֵי תְּרִיסִין הֲווֹ מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּפַסְקִין עָלֶיהָ כַּמָּה פְּסָקוֹת בְּקַלִּין וַחֲמוּרִין דִּילֵהּ (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּ"ה וָכֹ"ה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ
וכמה בעלי כוח מלחמה, חיילים לכאורה נכנסים לבתי כנסיות
ובתי מדרשות , אבל....אי אי אי....תאוות החומר, כסאות מרופדים, מזגנים, ארוחות, טישים.."סעודות מצוה", כבוד
מחלוקות, תאוות ממון, שנור והנחש תופס גם אותם
עד ש................." ויפן כה וכה וירא כי אין איש"- אין אף אחד
שבאמת מוכן לוותר על כל מה שכתוב למעלה..

לֵית בְּהוּ חַד דְּקָטִיל לְחִוְיָא וְכָרוֹזִין נַפְקִין מָאן דְּנָצַח קְרָבָא וְקָטִיל לְחִוְיָא יְהֵא הֲלָכָה דִּילֵהּ וְכַמָּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּכָל חַד הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי וְאִנּוּן
אין אף אחד שהרג את הנחש והכרוזים יוצאים ומבטיחים
למי שיהרוג את נחש וישחרר את בת המלך תהיה הלכה כמותו – הלכה – הכלה = כלת משה
וכל כך הרבה הלכות יש וכולן עם מחלוקות לעדה כזו כך, לחצר זו כך, וכו" ולאחרת כך.
חוץ מאחד! שעליו אין מחלוקת ,שברגע שאמרת "הלכה למשה מסיני"נגמר- זו ההלכה משה רבינו הוא היחידי שנלחם עם הנחש
וניצח אותו ונשאר יחידי. שניצח אותו, כמעט! כי ערב רב
הפריע, חגג עם ישראל,הפריע למשה להרוג את הנחש לכן לא נכנס לארץ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. וְאִיהִי אֲרוּסָה לְמֹשֶׁה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְעַד לָאו אִיהִי נְשׂוּאָה לֵהּ עַד דְּיִקְטוֹל לְחִוְיָא וְיֵעוּל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא
עליו נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.-
השכינה הקדושה היא ארוסתו של משה,הוא קיבל אותה בדין
לאחר שהצליח למצוא נקודת התורפה אצל הנחש.
כאשר הגיעו למים ואמר לו הקב"ה " דבר עם הסלע" אמר לו "קדש את אשתך"..- ראה משה שהנחש עדיין עם ישראל
וידע שאסור שהנחש יאכל מעץ החיים וחי לעולם
לכן היכה בסלע ואז מה אמרה לו השכינה "יען כי לא הקדשתני"
לא קידשת אותי, לא התחתנת איתי אתה לא יכול להכנס לחדרי
להתייחד איתי- ארץ ישראל.
היא חדרה של השכינה לכן לא נכנס.

וְעַד לָאו אִיהִי נְשׂוּאָה לֵהּ עַד דְּיִקְטוֹל לְחִוְיָא וְיֵעוּל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא. דִּבְגִין דָּא לָא עָאל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא עַד דְּיִזְכֶּה לָהּ דְּמִדִּתְרֵין לוּחִין אִתְּבָּרוּ פָּרְחָא מִנֵּהּ וּבְגָלוּתָא רְבִיעָאָה יִזְכֶּה לָהּ וּבְגִינָהּ יִזְכֶּה לְאַעֲלָא לְאַרְעָא קַדִּישָׁא.
ומכיון שהם לא נשואים עד שיהרוג את הנחש ויוציא כל בלעו מפיו
לא יכנס לארץ ישראל.
אבל בסוף הגלות הרביעית מה שהיה הוא
מ ה
ש היה
ה וא
משה
משה יעלה בגלות הרביעית, אתה יודע מאיפה הוא יעלה?
אם תדע מה משה עושה כרגע יחד עם יוסף, יחד עם דוד
יחד עם שלושת האבות? היית מצטרף אליהם?...!!!!!
נפש
רוח
נשמה
נשמת האבות
יוסף משה אהרון ודוד בגן עדן עליון, רוחם גן עדן תחתון
אבל נפשם אי אי אי אי נפשם בשבי? בעומק שער החמישם
של הקליפה הקשה ביותר, הם בתוך לוע הנחש מעלים את אחרוני
השבויים, את אחינו ואחיותנו, מוצאים יקר מזולל את השכינה
הקדושה מעלים אותה לגאולה ומוסרים עצמם בכל רגע
לרעל הנחש לייסורים- אלו הם שבעת הרועים...
על כן אזור חלצייך לוחם, הידמי לאימהות הקדושות לצדקניות שבזכותן ניגאלנו.
היה כפי אברהם – רדוף חסד, האכל עניים, פרסם שמו יתברך בכל העולם, ואת היי כפי שרה, בתוך האוהל, מסלקת עבודה זרה מיצחק מבנייך, מדביקה אותו בקדושה – בלי פלזמה וטכנו לוגיה ו"ליבה"...
ואם לא כפי אברהם – אז תהיה יצחק מסור נפשך, כנס למקומות הטומאה והצל את אחייך, ספר להם על הקב"ה, משוך אותם לעולם הבא באהבה, 
ואת היי כפי רבקה, גדלי זרע קודש יעקב, סלקי טומאה חזקי קדושה.
ואם לא ואין לך מספיק יכולת וכוח, אז כנס לאוהל יעקב – הדבק בתורה, למד תורה יומם ולילה עבור עם ישראל עבור השכינה, ואת היי עקרת הבית כפי רחל אם הבנים כפי לאה.
וגם אם שם לא מצאת עצמך, היה משה רבינו, שר התפילות התפלל כל יום 515 תפילות אל תרפה על כל אחד מישראל, 
ואת היי כפי ציפורה גיזרי את עורלות בנייך – שמירת הלשון, שמירת המחשבות, שמירת הרהורי הלב, שמירת הברית, שמירת העיניים.
וגם אם שם לא מצאת עצמך = היה כפי אהרון רודף שלום, עושה שלום בין כל ישראל, בכל מקום של מחלוקת הכנס שלום.
וכן על דרך זו..
אלו הם אבותינו הקדושים שבזכותם אנחנו חיים..............

תיקוני זוהר - דף כא ע""א] נדרש בפייס בוק – שיעור זוהר יומי פרשת יתרו

אליהו הנביא הוא פנחס בן אלעזר הכהן הוא יד ימינו של משה רבינו הוא שומר השכינה הוא שומר הברית הוא נוטל לאבות בכל בוקר את ידיהם הוא משכין שלום בין ישראל לאביהם הוא מלאך אבל גם אדם שניים כאלו יש אחד חנוך... הפך להיות מלאך השם השולט בכל המלאכים נקרא נער נקרא עבד השכינה מטט רון והשני אליהו הנביא. 

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, ...(פתח) וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּמַלְכוּת קַדִּישָׁא, דְאִיהִי נְפִילָא בְגָלוּתָא, טוֹל רְשׁוּתָא דְלָא תָזוּז מִינָן, 

אמר רבי שמעון לאליהו הנביא אני משביע אותך - בבקשה של שבועה במלכות הקדושה - השכינה היא נפלה בגלות ......... 

מהי גלות? רבים לא מבינים משמעות של גלות השכינה השכינה מעולם לא יצאה מתחום ארץ ישראל בשום מקרה, הגלות של השכינה היא ירדה ממקומה בעולם האצילות וגלתה לעולמות התיקון הרוחניים לעולם הבריאה בפנימיות שלה, לעולם היצירה – באמצע, בעולם העשיה בחיצוניות שלה רגליה יורדות מות המלכות של עולם העשיה רגליה נכנסות לתוך עולם הנחש ומחייות שם את כל ניצוצות הקדושה וזו הגלות. שם אוחזת בה ידו של ישמעאל "ידו בכל" והוא יונק ממנה במקומה בקשר שלה לעולם הגשמי שהוא הר הבית בית המקדש שמעולם לא זזה שכינה משם יניקה של ישמעאל מהשכינה היא חיות לכל כוחות הטומאה הוא ישמעאל כפי בעולם הגשמי בעל הנפט האנרגיה גם בעולם הרוחני הוא בנו של אברהם ולכן נותן לכל אחיו מצד הטומאה את חיותם הרוחנית והגשמית לכן גלות זו נקראית גלות ישמעאל שהיא הגלות הקשה, שאמר הקב"ה לאברהם שישמור עליו וברך אותו בעולם הזה רק בעולם הזה. 

אליהו הנביא הוא מצד הקדושה הוא מלאך הברית ברית מילה בוא מופיע בכל ברית קודש כנגדו בטומאה ברית ישמעאל ברית של טומאה של זימה בני ישמעאל רדופים זימה, בני אדום רדופים שפיכות דמים. גורשו כל כוחות הקדושה מהר הבית השכינה לבדה המלאכים מחוץ להיכל.. טוֹל רְשׁוּתָא דְלָא תָזוּז מִינָן, דְּהָא שְׁכִינְתָּא וְחֵילָהָא נָטְרִין לָךְ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיהו לג ז) הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ חוּצָה, לְבַר מֵהֵיכָלִין צועיקם חוצה מלאכי שלום מר יבכיון: 

מי נשאר לעזור לשכינה במאבקה? אומר רבי שמעון, אתה אליהו! רק אתה נשארת! ועכשיו גם אנחנו איתך,. טוֹל רְשׁוּתָא דְלָא תָזוּז מִינָן: תבקש רשות שלא תזוז מאיתנו לעזור לך לשמור על השכינה הקדושה... לָא אִית מָאן דִּמְקַבֵּל צְלוֹתִין דְּיִשְׂרָאֵל, כַּמָּה צִפָּרִין מְצַפְצְפִין בִּצְלוֹתִין לְגַבֵּי אִמָּהוֹן, דְּאִינוּן מְקַנְנָן עַל אַרְעָא, דְנָטְרִין לָךְ, וְכֻלְּהוּ אִתְקְרִיאוּ צִפָּרִים, אין מי שמקבל תפילת ישראל כמה נשמות - ציפורים מצייצות וצוחות וצועקות את מר הגלות ואין עונה עַל שֵׁם קַן צִפּוֹר דְּאִיהִי אִימָּא קַדִּישָׁא, דְאִתְּמַר בָּהּ (דברים כב ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (תהלים פד ד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת:, על שם קן הציפור קן של השכינה נחרב לפני שנחרב עלתה השכינה מדרגה אחר מדריגה מבקשת שעם ישראל יעשו תשובה ואין עונה ועוד מדריגה עד המדריגה העשירית ונטשה את העולם ועלתה לעולמות העליונים והגיע אל ארמון מלך מלכי המלכים וביקשה להכנס שאל אותה הקב"ה מה לך כאן? אמרה לו בניי לא רוצים אותי גירשו אותי מארמוני, שרפו אותו, החריבו הבית. אמר לה אין מקומך איתי... בפשעכם שולחה אימכם... לכי איתם לגלות... צאי לך בעקבי הצאן. 

ירדה למטה חיפשה מסתור מצאה כמה צדיקים מיד נחרבו בתי כל הצדיקים נשארו מעטים שעשו לה קן בתוכם, וזה גם ציפור מצאה בית דרור קן לה. דרור - חופש – חרות, חרות על הלוחות תורה שעוסקים בתורה נותנים בית לשכינה. 

בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּדְרוֹר קֵן לָהּ דָּא אִימָּא עִלָּאָה יוֹבֵל, דְּאִתְּמַר בָּהּ (ויקרא כה י) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, רק בתורה השכינה חוזרת לפרוח לשמוח. 

וּדְרוֹר קֵן לָהּ דָּא אִימָּא עִלָּאָה יוֹבֵל - ואם לא תורה אז אימא עליונה הנקראת תשובה. בְּזִמְנָא דְצִפּוֹר מָצְאָה בַיִת דְּאִיהִי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאִתְבְּנִיאַת וְאִתְתַּקְנַת, מִיָּד דְּרוֹר דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, אַשְׁכְּחַת קֵן לָהּ לְעִילָא. 

ועשו לי מקדש ןשכנתי בתוכם בית מקדש בתוך הלב להכין, להיות מקדש , קן לשכינה הקדושה. 

יש לה חוקים היא תבוא כל פעם שתעסוק בתורה במצוות בחסד בצניעות בשמירת הברית היא יכולה להיות במקדש קבוע אצלך בלב כאשר אצלך הקביעות של הקדושה קיימת של התורה יש קובע עיתים לתורה.. חמש דקות כאן.. חמש דקות שם.. כך גם השכינה שורה אצלו. ויש דבוק בשכינה 24 שעות במחשבה בשינה באכילה בהליכה במידות בקבלת עול מלכות כפי המקום בלב כך השכינה נמצאת אין לה בית משלה:

וּמִיָּד אֲשֶׂר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ, אִלֵּין שִׁית בְּנִין דִּילָהּ, שִׁית סְפִירָן, דְּאִינוּן שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כֻּלְּהוּ פָרְחִין לְגַבָּהּ,: שישה ימים שש ספירות שם אין לה בית כי הם נפגמו לכן נקראים ימי חול: חלול - חלל, טוב ורע מעורבים. ויש יום אחד בשבוע שהיא חוזרת לביתה המפואר ושם היא זוכרת את מה שקרה כל השבוע מי היה איתה מי הכין לה בית מי דאג לה בכה איתה שמר עליה שמח אותה וביום השבת היא גומלת לו כי היא מלכת שבת שלא נפגמה כפי ימי השבוע כך יהיו השבתות שלו.

וְאֶפְרוֹחִים דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כֻּלְּהוּ פָרְחִין עִמָּהּ בְּגָלוּתָא, וּבְזִמְנָא דְאִנּוּן בֵּיצִים, דְּלֵית לוֹן גַּדְפִין בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה לְפָרְחָא, אִתְּמַר בָּהּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. והאפרוחים מי אלו במשל של הציפור אלו שאין להם לא רגליים ולא כנפיים תלויות רק בציפור מחכות ל"נס" עצלנים אלו ש"אין לי כוח" ואפרוחים יש להם רגליים בלי כנפיים הם עושים רק לצרכיהם ובעלי הכנף אלו הבנים האוהבים שעפים עם אימם ומגינים עליה אִי הָכִי מַאי כִּי יִקָּרֵא קַן, אֶלָּא בְזִמְנָא דְלֵית לָהּ לִשְׁכִינְתָּא אֲתַר לְשַׁרְיָא תַּמָּן בִּקְבִיעוּ, אִיהִי אָזְלַת בְּמִקְרֶה, וְדָא אִיהוּ כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ וכו" הם נמצאים בקביעות של קדושה לא במקרה לא רק בזמנים מסוייים כל הקובע מקום לתפילתו, ללימודו - המקום הוא בלב מקום קבוע של ששת ימי המעשה לעסוק בתורה ובמצוותיה לא צריך בשביל זה בית מדרש מפואר עם כסאות מרופדים ומנורות מזהב אפשר ללמוד תורה.. בדרך, בבית, באוהל, באוטובוס, בחדר בכל מקום גם לעבוד גם לטייל גם לאכול הכל כשהתורה היא הפנימיות שלי אני לוקח אותה איתי לכל מקום .

אֲבָל נִשְׁמָתָא דְלֵית לָהּ קְבִיעוּ בִצְלוֹתָא אוֹ בְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא אִי אִזְדַּמְנַת לָהּ בְּמִקְרֶה, הָכִי אִיהִי שַׁרְיָא עֲלָהּ בְּמִקְרֶה, וְדָא אִיהוּ כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ וכו". אבל נשמה שאין לה קביעות בתפילה בתורה אלא במקרה כשמזדמן כך גם השכינה שורה על האדם כשמזדמן ואם היא לא מוצאת קן נקי בטוח אז הכל מתהפך אימא העליונה מופיעה מידת הדין מי היא ם סתומה קנ – ם = נקם 

וְעוֹד קַן צִפּוֹר לְעִילָא, אִיהוּ כָּרְסַיָּא, וְקַן דִּילָהּ לְתַתָּא מטטרו""ן, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (במדבר יד יח) וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, דְתַמָּן קַן, וְאִיהוּ קַנֹּא וְנוֹקֵם, בְּזִמְנָא דְלָא אַשְׁכְּחַת קִינָא לְשַׁרְיָיא :

ואז העבד מטט רון לוקח את אותיות קן ו - ם ומחברן לנקמה על מי? על מי שלא עשה קן לשכינה מי שבגד באימו מי שהשאיר את אימו להתבוסס בדמה ואז נשרפים יערות בתים ואנשים ומלחמות ושמי ברזל נמתחים.. וגם אז יש הרבה שאומרים זה מקרה זה לא קשור אפילו שמידת הדין כבר הורגת עדין לא מתבוננים בהנהגה של הקב"ה דָּא דְאִתְּמַר בָּהּ (יהושע ה ד) מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם, מה קרה להם מתו בדרך בצאתם ממצרים לא יכלו לעזוב את מצרים את היצרים את התאוות את המאכלים והבתים היפים ונסיעות לחו"ל וערבי זמר ושירה ושמחת הוללים חשבו להיות כמו המצרים האמריקאיים - לא תהיו אתם! עם נבחר לכם יש עולם אחר! וְאִיהוּ קַנֹּא וְנוֹקֵם, וְעוֹד בַּדֶּרֶךְ, דָּא קְבוּרַת רָחֵל, דְּאִיהִי בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (ירמיהו ט א) מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, וְאִינוּן תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּמִתַּמָּן קָא עָבְרִין כַּד אָתָאן לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל. 

רחום וחנון אפילו שנאמרו דברים אלו הבטחתו יקיים בזכותכם לומדי תורה עכשיו קבורת רחל שם סימן בדרך הבטחה. שבזכות רחל בזכות היותה במקום שהיא נמצאת כשעולים ומזכירים לצור העולמים את רחל השכינה שגורשה מביתה זה אלפי שנים בזכותה יבואו שני המשיחים שם יעברו לפני שיגאלו את ישראל שנזכה לגאולה ברחמים במהרה בימינו אמן...תזכו למצוות 

תרגום הזוהר פָּתַח וְאָמַר כִּי אֶבֶן מִקִּיר וְגוֹ"
אבל דעו לכם יקיריי שלשון הזוהר היא המתקנת, התרגום נועד להסביר, אך לשון ארמית היא מסוד קליפת נוגה, מהי קליפת נוגה?
כאשר יש חיבור בין הפכים לדוגמא דף לבן ומחובר אליו דף שחור
מה יהי צבע הקו המחבר בינהם?
שחור? לבן? אפור? כלומר מציאות שלישית שהיא לא לבן ולא שחור,אבל היא מציאות דמיונית,, כי מה שיש זה רק שחור ולבן.
הקו יהיה אם כן לא שחור ולא לבן אבל גם שחור וגם לבן.
בין עולמות הקדושה לבין עולמות הטומאה מפריד קו- הוא נקרא קליפת נודה, חציו הימיני קדושה, חציו השמאלי טומאה. אין מעבר בין שני הצדדים, רק דרך מאוד מסויימת, שקבע המאציל העליון- היא דרך עם ישראל- עם ישראל נמצא כל ימות השבוע בקן זה
עם ישראל בכח הקדושה יכול להעביר קדושה לטומאה או טומאה מבוררת לקדושה.
קו קליפת נוגה -חציו טוב, החצי הדבוק לקדושה.
החורים הם עם ישראל-
אם נשתמש בדמיון מסננת פותחים וסוגרים- הרוצה להיטמא פותחים לו כך כתוב, מה פותחים לו?
כניסה לצד של קליפת נוגה מצד הרע.
יהודי מהלך על הקו הזה, יש גדר, גדר ההלכה, וכל הפורץ גדר נחש נושכהו- זו קליפת נוגה הכללית.

ישנם 70 שורשי שפות, יש יותר שפות אבל שורשים יש 70.
יש לשון הקודש ויש ארמית
ארמית היא קליפת נוגה של הקול והדיבור, היא נקראית אחוריים ללשון הקודש, יש בכוחה להתחזות כי אחותה היא הצד הרע של קליפת נוגה.
המלאכים לא מבינים ארמית כי הם בקדושה המוחלטת.
יהודי העוסק בארמית גם בלי להבין- שולח כוח , מעין סוכן סמוי
מקליפת נוגה לתוך כוחות הטומאה ועל ידי גריסה,בלי הבנה- פודה נפשות ! לכן ארמית נקראית תיקון הנפש.
גריסה בזוהר בארמית מסלקת אנחה ויגון וחרדה ושגעון וכו
כל זה למה?
מכיון שכל המחלות שהזכרתי הם כרת- חלק מהנפש נכרת בגלל עבירה ונמסר לכוחות הטומאה ע"י שיהודי חצה את הגדר, פתח
את קליפת נוגה מצד הטוב לצד הרע. איפשר לכוחות הטומאה
לגנוב לו חלק מנפשו. 
חסרון החלק מורגש ע"י הנפש הכללית שבגוף, החלק נכנס למקום הטומאה שם - השדים הנקראים חרדה ויגון וכו",
הניצוץ הקטן משדר לשורש את הרגשותיו, הנפש משדרת לאדם ולפתע יש חרדה.
בקריאות ראשונות יש חרדה מוגברת כי הקליפות נלחמות, הם מרגישות שהניצוץ עומד להשתחרר, הם מגיברות אחיזתן.
אלו שלא מבינים- מפסיקים באמצע ומפסידים. ואלו החזקים ממשיכים ביתר עוצמה בזעקה עד שהניצוץ משתחרר.
מה מרגישים?
שמחה המתפשטת בכל הגוף, חדוה, אשריכם ישראל 
העיקר לא לפחד-הידיעה מסירה את הפחד!
המלחמה- תשחרר..
זוהי ארמית . ולכן קיראו, גירסו זוהר , בעיקר ספר התיקונים
יש בו כוחות עצומים. אני יודע, אני חוויתי מה שאני מעביר לכם
אני בעל נסיון גדול בזה..
עד יום עלייתנו לגנזי מרומים אנחנו בקו הזה.. מה ששומר שלא יהיו גניבת ניצוצות- זו קיום הלכות , שמירת הבריתות, שמירת העיניים, האוזניים, הפה, המחשבות, הרהורי לב, ברית יסוד, צניעות, שמירת שבת, דבקות מוחלטת בבורא עולם- להיות דבק שלא נפרד לקב"ה.

קצת מזוהר מתורגם-
פָּתַח וְאָמַר כִּי אֶבֶן מִקִּיר וְגוֹ": כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר מֵחַטָּאָיו שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
פותח באזהרה שלא לחטוא לפני הקב"ה.
יש בני אדם שיש להם שתי נהגות- אחת בעיני הציבור ואחת בבית לבד. שתיהן שונות.
ליד הציבור הוא מר מכובד- אוכל עם סכין ומזלג ועונה בנימוס לכל דבר.. בבית הוא מר גס רוח..
אומר הזוהר מִי מֵעִיד עָלָיו. הִנֵּה אַבְנֵי בֵּיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ מֵעִידִים עָלָיו, מי מעיד על מעשיו בסתר?
אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו- קירות ביתו מעידים עליו
בפשט האבנים, העצים.
בדרש קירות ביתו- בית זה הגוף שלו, הגוף מעיד על כל מעשי האדם וחותם על עדותו.
ביום הדין אומרים לו כך וכך עשית, הנה אפילו הגוף שלך העיד,
הנה חתימתך..
אבל הזוהר רצה להמחיש את ענין העצים והאבנים
בֹּא וּרְאֵה, מַטֵּה אַהֲרֹן, שֶׁהוּא עֵץ יָבֵשׁ, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֵאשִׁית הַנִּסִּים. וּשְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת נַעֲשׂוּ בּוֹ,
מטה אהרון- עץ יבש
מעשה הראשון של ניסי מצרים, שני דברים קרו בעץ היבש:
אחד הפך אותו לבריה אחרת , תנין - נחש. והשני הפיח בעץ רוח חיים. מה הכונה? 
כאשר חרטומי מצרים גם עשו בכשפים תנינים מהמטות שלהם-
המטה של אהרון, העץ בלע אותם , לא הנחש שעשה אהרון,העץ. וזה היה נס גדול מול החרטומים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תִּפַּח רוּחָם שֶׁל אוֹתָם הָאוֹמְרִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים.
רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי היה עם אביו במערה 13
שנים וזכה..אי אי אי מה הוא זכה....
אומר כפי שעשה אהרון בעץ- כך יעשה הקב"ה מגלי עצמות של המתים.
התחיית המתים אֵלּוּ הַגּוּפִים שֶׁכְּבָר הָיוּ בָּהֶם רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְשָׁמְרוּ מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטְמִין אוֹתָם בְּעָפָר, הִנֵּה אַחַר כָּךְ בָּעֵת שֶׁיִּתְחַדֵשׁ הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אַחַר גְּמָר הַתִּקּוּן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה.
יש במאמר זה המון חידושים אפשר לשבת שמונים שנים ולקחת את כל מחשבי העולם ואת כל המדפסות ולא נצליח לעמוד על חלק של הסודות.
יתחדש העולם אחר גמר התיקון, מהו חידוש העולם?
עולם חדש או עולם זה רק מחודש?
עולם חסד יבנה, כלומר חוץ מהשאלה יש עוד עולם שיבנה בזכות חסדי ישראל.. 
הקב"ה "הוליד" מה הוליד? את כל המציאות ואין אצל הקב"ה שום שינוי, "אני לא שניתי "כך אמר כלומר שכל מה שהקב"ה ברא- יתקיים, לנצח יתוקן, ישופץ, יוספו לו דברים אבל יתקיים לנצח
מה לא יתקיים לנצח? 
מה שהבורא לא ברא- חרטומי מצרים יצרו נחש דמיוני, הדמיון לא יתקיים.
העדרו של הקב"ה בצמצום, יצר רע, מוות- הם לא יתקיימו."בילע המוות לנצח ומחה דמעה מעל כל פנים"
תיהיו ברוכים.

אני מברך כל אחד ואחת שהשתתפו בבית המדרש, למדו תורה, ביררו ניצוצות, שימחו את השכינה הקדושה,,
הקב"ה יתמלא רחמים עליכם ועל משפחותיכם וימלא כל חסרונותיכם לטובה אמן.

הזוהר הקדוש הוא אויר הנשמה, כפי שהגוף זקוק לאויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרד"ס התורה מסירות נפש מוחלטת לקיום ולימוד התורה בטהרה ובקדושה, נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו. כמו שאמר: זוהר חלק ב" דף ב/א - פרשת שמות: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים, אלין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא, תרגום: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים אלו הם המסתכלים בסודות החכמה:, חכמת התורה הקדושה שהיא תוכנית הבריאה של כל העולמות וכל הנבראים, עם ישראל הנמצאים בשבי הקליפה הקשה, קליפת מצרים, שמד, רצח, עינויים וכל זאת מפחד הקליפה שיודעת כי עם ישראל הוא בנו של הקב"ה שבא להשמיד את הטומאה ולהאיר את כל העולמות באורו יתברך, וזאת ע"י מסירות נפשם להכנס למקומות הרוע, לקבל על עצמם ייסורים קשים בכדי לפדות את ניצוצות הקדושה שירדו לטומאה ומחיות את הטומאה, אלו הנפשות השבויות "הבנים השובבים", שחלקם נפל בחטא אדם ראשון, וע"י נח שהשתכר ובא בנו חם ולקח ממנו את הקדושה ופיזרם בזרעו שאחד מהם הוא מצרים, והן ע"י ידי כל אחד מישראל שחטא בפגם היסוד וילד בנים אומללים שהפכו להיות המזיקים שלו. ונשלח ממרום איש האלהי"ם משה רבינו נשמת ישראל, ומגלה לבני ישראל כי הם בניו של הקב"ה, ויש להם תכלית, ויש להם תורה, ובעל הבית האמיתי שלהם אינו פרעה, אלא הבורא בעצמו יתברך. כך גם בפרטות של האדם שגופו המצר על נפשו והופך אותה עבד לתאוותיו הגשמיות, מפחד שמא לא תהיה לו פרנסה, והקב"ה מערה עליו רוח קדושה והוא נזכר בתכלית ומתקדש, והמאבקים והנסיונות לא עוזבים אותו, וכאשר הוא משבר את התאוות ומוסר נפשו על קידוש שמו יתברך שולח הקב"ה את הנשמה שהיא הגואל הפרטי של האדם ואם זכה בנשמה הרי הוא בדרך לגאולה הפרטית, וזאת על ידי עסק התורה, פרד"ס התורה, רק כאשר יעסוק בכל הפרד"ס יזכה לנשמה הקדושה, כפי שאמר בתיקוני הזוהר כי הנפש עוסקת בפשט, הרוח עוסקת ברמז ובדרש ואילו הנשמה עוסקת רק בסוד, ואם לא עסק בסוד אזי לא זוכה לנשמה, שהיא אותיות נ - משה, גואל, שבא משער הנון שהוא הסוד.

חסרון ויתרון

אדם המרגיש חסרונו זהו יתרונו – כי הוא נברא, הוא נאצל – אינו יוצר עצמו, כל מה שיש לו זה מהבורא יתברך – שם, צורת גוף, משפחה, חכמה וכן כל הצבעים והמידות והצורות של כל איבריו הרוחניים והגשמיים - וכאשר הוא מבין ויודע את בוראו אז הוא יודע כי הוא חסר הכל, אין לו דבר משל עצמו, כל יתרון שיש בו זו מתנת חינם שקיבל מהבורא.

(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

רַעְיָא מְהֵימְנָא – פרשת וארא – הבאתי רק תרגום והמעיין יבורך.

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה" אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ". מִצְוָה זוֹ רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת. רֵאשִׁית רִאשׁוֹנָה לְכָל הַמִּצְווֹת - לָדַעַת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּכְּלָל. מַה זֶּה בַּכְּלָל? לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ שַׁלִּיט עֶלְיוֹן שֶׁהוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם, וּבָרָא אֶל כָּל הָעוֹלָמוֹת, שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל חֵילוֹתֵיהֶם. וְזֶהוּ בַּכְּלָל. וְסוֹף הַכֹּל בִּפְרָט, לָדַעַת אוֹתוֹ בִּפְרָט.

וּכְלָל וּפְרָט הוּא רֹאשׁ וָסוֹף, סוֹד שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד, וְנִמְצָא אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּכְלָל וּפְרָט, אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּלָל וּפְרָט. תִּקּוּן שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּלָל וּפְרָט. מִשּׁוּם כָּךְ, רֵאשִׁית הַכֹּל - שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ שַׁלִּיט וְדַיָּן עַל הָעוֹלָם, וְהוּא רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, וּבָרָא אֶת הָאָדָם מִן הֶעָפָר, וְנָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וְזֶהוּ בְּדֶרֶךְ כְּלָל.

כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא הָיוּ מַכִּירִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁבָּא מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם, לִמֵּד אוֹתָם מִצְוָה רִאשׁוֹנָה זוֹ, שֶׁכָּתוּב וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה" אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם וְגוֹ". וְאִלְמָלֵא מִצְוָה זוֹ, לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּכָל אוֹתָם נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶם בְּמִצְרַיִם. כֵּיוָן שֶׁיָּדְעוּ מִצְוָה זוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל, נַעֲשׂוּ לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת.

וּלְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁכְּשֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בְּכָל אוֹתָן מִצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלִּמֵּד אוֹתָם מֹשֶׁה, בֵּין אוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וּבֵין אוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ, אָז לִמֵּד אוֹתָם בְּדֶרֶךְ פְּרָט. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ד) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. הַיּוֹם דַּוְקָא, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה רְשׁוּת מִקֹּדֶם לָכֵן. כִּי ה" הוּא הָאֱלֹהִים - זֶה בְּדֶרֶךְ פְּרָט. בְּדָבָר זֶה כַּמָּה סוֹדוֹת וּסְתָרִים יֵשׁ בּוֹ, וְזֶה וְאוֹתוֹ שֶׁבַּהַתְחָלָה הַכֹּל דָּבָר אֶחָד, זֶה בִּכְלָל וְזֶה בִּפְרָט.

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב (משלי א) יִרְאַת ה" רֵאשִׁית דָּעַת - הַתֵּרוּץ, זֶה בְּדֶרֶךְ פְּרָט לָדַעַת מִי הִיא יִרְאַת ה". וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לִירָא מִמֶּנּוּ עַד שֶׁלֹּא יֵדַע, אֲבָל כָּאן כָּתוּב רֵאשִׁית דַּעַת, לָדַעַת אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא רֵאשִׁית, לָדַעַת אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ פְּרָט.

לָכֵן מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לְהַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְלָל וּפְרָט, בַּהַתְחָלָה וּבַסּוֹף, וְסוֹד זֶה - (ישעיה מד) אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן. אֲנִי רִאשׁוֹן בִּכְלָל, וַאֲנִי אַחֲרוֹן בִּפְרָט. וְהַכֹּל בִּכְלָל אֶחָד וְסוֹד אֶחָד. כֵּיוָן שֶׁיֵּדַע אֶת זֶה בִּכְלָל, יַשְׁלִים אֶת כָּל אֵיבָרָיו, וּמִי הֵם? מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת, שֶׁהֵם מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבְרֵי הָאָדָם. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁתַּלֵּם בָּהֶם עַל זֶה בִּכְלָל, אָז יֵדַע בְּדֶרֶךְ פְּרָט, שֶׁזֶּה הוּא רְפוּאָה לְכֻלָּם, וְיֵדַע אֶת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁמִּתְחַבְּרִים לָתֵת רְפוּאָה לְכָל הָאֵיבָרִים.

וְאִם תֹּאמַר, כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵיךְ נוֹתְנִים רְפוּאָה לְכָל הָאֵיבָרִים? וַדַּאי כָּךְ הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. הַשָּׁנָה וְהַיָּמִים שֶׁלָּהּ נוֹתְנִים רְפוּאָה לְכָל הָאֵיבָרִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, [בִּזְמַן] שֶׁהָאֵיבָרִים מְרִיקִים בְּרָכוֹת לִימוֹת הַשָּׁנָה, וְאָז רְפוּאָה וְחַיִּים תְּלוּיִים עָלֵינוּ מִלְמַעְלָה וּמִתְמַלְּאִים מֵהַכֹּל. מִי גָרַם לָהֶם? יְמוֹת הַשָּׁנָה.

אַף כָּךְ גַּם לְמַטָּה, כְּשֶׁאָדָם יַשְׁלִים אֶת גּוּפוֹ בְּאוֹתָן מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֵין לְךָ כָּל יוֹם שֶׁלֹּא בָא לְהִתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁהֵם מִתְבָּרְכִים מִמֶּנּוּ, אָז חַיִּים וּרְפוּאָה תְּלוּיִים עָלָיו מִלְמַעְלָה. מִי גָרַם לוֹ? אוֹתָם יְמוֹת הַשָּׁנָה. יְמוֹת הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבָּרְכִים מִלְמַעְלָה מִסּוֹד שֶׁל אָדָם, כָּךְ גַּם מִתְבָּרְכִים לְמַטָּה מִסּוֹד שֶׁל אָדָם.

אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּאוֹתָם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרָאִים אָדָם, שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לד) אָדָם אַתֶּם. אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא קְרוּיִים אָדָם. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אָדָם, יֵשׁ לָהֶם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹתָן מִצְווֹת הַתּוֹרָה לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד בְּסוֹד שֶׁל אָדָם.

כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, דָּבָר רִאשׁוֹן הוּא אָנֹכִי. אָנֹכִי עוֹלֶה לְסוֹדוֹת [עוֹלָמוֹת] רַבִּים, וְכָאן הוּא סוֹד שֶׁל מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ בַּכְּלָל. מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב אָנֹכִי, הֲרֵי רוֹמֵז שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ שַׁלִּיט עֶלְיוֹן [שֶׁהוּא] עַל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי ה" אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, מִצְוָה רִאשׁוֹנָה בִּכְלָל. בִּפְרָט, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (בראשית כא) ה" אֱלֹהֶיךָ. זֶה פְּרָט, וְזֶה כְּלָל וּפְרָט, מִצְוָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ. (ע"כ רעיא מהימנא).

זוהר פרשת שמות – תרגום – מעלת רבי שמעון בר - יוחאי

רַבִּי חִיָּיא הַגָּדוֹל הָיָה הוֹלֵךְ לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לִלְמֹד מֵהֶם. הָלַךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרָאָה פַּרְגּוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה מַפְסִיק בַּבַּיִת. תָּמַהּ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר, אֶשְׁמַע דָּבָר מִפִּיו מִכָּאן.שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר, בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. כָּל הַכִּסּוּף שֶׁכּוֹסְפִים יִשְׂרָאֵל [מִלִּפְנֵי] מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כִּצְבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים.מָה הַטַּעַם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם הוּא תָּמִיד מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ - יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם. דָּבָר אַחֵר - הַצְּבִי, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.שָׁמַע רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִם עֶלְיוֹנִים [פּוֹסְקִים] עוֹסְקִים בַּבַּיִת, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחוּץ?! בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינָה בַּחוּץ, מִי יֵצֵא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אִם אֲנִי אֶשָּׂרֵף - [כְּחוֹל] לֹא אֶשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִחוּץ אֵלֵינוּ. שֶׁתִּכָּנֵס הַשְּׁכִינָה, וְתִהְיֶה אֵשׁ שְׁלֵמָה. שָׁמַע קוֹל שֶׁאוֹמֵר: עֲדַיִן לֹא נִסְמְכוּ הַסּוֹמְכִים, וְהַשְּׁעָרִים עֲדַיִן לֹא הֻתְקְנוּ, וּמִקְּטַנֵּי [וּמֵאָהֳלֵי] הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן, שֶׁכָּעֵת הוּא. לֹא יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר.יָשַׁב רַבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְנֶאֱנַח. פָּתַח וְאָמַר, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. נִפְתַּח שַׁעַר הַפַּרְגּוֹד, לֹא נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא. זָקַף רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר, מִזֶּה נִשְׁמָע שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְמִישֶׁהוּ בַּחוּץ, וְאָנוּ בִּפְנִים?! קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָלְכָה הָאֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ עַד מְקוֹם רַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיצוֹץ אוֹר הַקְּלִיטָה בַּחוּץ, שֶׁל הַמַּפְתֵּחַ וְאָנוּ כָּאן בִּפְנִים?! הִתְאַלֵּם פִּיו שֶׁל רַבִּי חִיָּיא.כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס פְּנִימָה, הוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְלֹא זָקַף רֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, קוּם הַעֲבֵר יָדְךָ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בָּזֶה, שֶׁלֹּא רָגִיל בּוֹ. קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְהֶעֱבִיר יָדוֹ עַל פִּי רַבִּי חִיָּיא. פָּתַח פִּיו רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, רָאֲתָה עֵינִי מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי. הִזְדַּקַּפְתִּי שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי, שֶׁטּוֹב לָמוּת בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב טוֹב שֶׁדּוֹלֵק.בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְקִים שְׁבִיבֵי אֵשׁ לְכָל עֵבֶר, וְכָל שְׁבִיב וּשְׁבִיב עוֹלֶה לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים מֶרְכָּבוֹת, וְכָל מֶרְכָּבָה נִפְרֶדֶת לְאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעַתִּיק הַיָּמִים שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא מִזְדַּעֲזֵעַ מִמֶּנּוּ לְמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים עוֹלָמוֹת.עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם עִדּוּן הַצַּדִּיקִים, עַד שֶׁנִּשְׁמָע בְּכָל הָרְקִיעִים, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם בִּזְמַן אֶחָד, תְּמֵהִים וְאוֹמְרִים: זֶהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה מַרְעִישׁ הַכֹּל, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנָיו. זֶהוּ הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ כָּל הַכִּסְאוֹת וְכָל הָרְקִיעִים וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת רִבּוֹנָם.אֵין פּוֹתְחִים וְאֵין מְסַיְּמִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁמָע (שֶׁיִּשְׁתַּמֵּעַ) בְּכָל הָרְקִיעִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה פִּתְחוֹן פֶּה. כְּשֶׁמְּסַיֵּם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִי רוֹאֶה אֵיזֶה שִׁירִים? מִי רוֹאֶה אֵיזוֹ חֶדְוָה שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְרִבּוֹנָם? מִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהוֹלְכִים בְּכָל הָרְקִיעִים? כֻּלָּם בָּאִים בִּשְׁבִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, מַעֲלִים רֵיחוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן עַד עַתִּיק הַיָּמִים, וְכָל זֶה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן.

ספר שמות פרק א (ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

הנפש שהיא הרמה הנמוכה של הרוחניות משועבדת למצרים, לתאוות הגוף הגשמי, וכאשר זוכה האדם ל"רוח" מלשון "ותחי רוח יעקב", הרוחניות מקבלת תוספת כוח ומתחילה לזעוק ולצעוק לה" בספר שמות פרק ג (ז) וַיֹּאמֶר ה" רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: ומיד שולח הקב"ה את הנ-שמה אותיות משה משער הנון שהיא הבינה הנקראת אהיה, ואין הנשמה רוצה להגיע אל העולם העכור הזה ביודעה כי הגוף סרבן, כופר, אינו רוצה בגאולה הוא רוצה תאוות החיים הגשמיים והנשמה מתעקשת להישאר בייחוד עם בוראה ואז מפתה הקב"ה את הנשמה בשמחה, בברכת הכהן, במידת החסד שיש בעולם התיקון בספר שמות פרק ד (יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: (יד) וַיִּחַר אַף ה" בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: והנשמה (משה) מנסה לשחרר את האדם לעבוד את בוראו, והיצר הרע, פרעה לא מכיר בשם הויה ב"ה וב"ש, הוא מכיר כוחות גשמיים, רוחניות ירודה, אפילו הנשמה מאירה לאדם ומראה לו ניסים, כפי שכל בעל תשובה חש בתחילת התשובה, קשה לו האמונה, קשה לו לחשוב כי הקב"ה ידאג לו ולפרנסתו, עדיין השוטרים (השוטים) אומרים לו בספר שמות פרק ה (כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה:(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה" עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: אתה חייב "השתדלות", כוחות הטבע, מלכות הרשעה שולטת צריך להשמר, "ונשמרתם לנפשותיכם", וכו", מיד מרפים את בעל התשובה והוא הופך כמותם עבד לתאוות כבוד ממון וגוף, הוא שכח, בפרק ו (ט) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: השכיחו ממנו את התכלית שלשמה החל מעשה התשובה, הוא שכח את זעקות נפשו ממצולות, ממצרים לפתע תפסו אותו השוטרים ואומרים לו אל תגדל, תסלק את משה, את הנשמה, והנשמה מבקשת מבוראה לשוב אליו אינה מבינה מדוע הקב"ה לא מסלק את כל המפריעים לאדם להדבק בבורא כמותה, מדוע לא משמיד את המצרים מיד, בפרק ה (כב) וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה" וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: להפך, כל בעל תשובה יודע כי מרגע תחילת התשובה החלו: בעיות לא מוסברות בגשמיות, הפסד ממון, מחלות שונות, גירושין, ועוד צרות והוא שואל בפרק ה (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: ומשיב לו הקב"ה הרי כל חייך חיית תחת שיעבוד היצר הרע, המצר לך, כעת הגיע הזמן להפרע ממנו בפרק ו (א) וַיֹּאמֶר ה" אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ: כוחה של הנשמה, כוח משה, התורה הקדושה תגרום ליצר הרע לימוג, להיחלש ואפילו להעלם בכוח מסירות הנפש של בעלי התשובה, הם מחמירים בכל, מוסרים נפש בכל כוחם, לומדים יומם ולילה, כי הם יודעים טבעו של היצר הרע, הם בורחים ממנו באישון לילה, בתקון חצות, הם רצים ללא הפסקה אחר הקדושה, אחר השכינה הקדושה, כל זאת כאשר הם לא נדבקים ברפיון של אלו שעדיין אחוזים בחיי העולם הזה, בתאוות הגשמיות, בכבוד וברדיפה אחר ממון, הם רודפים אחר הקב"ה. ובמקום הזה, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.

זוהר חלק א דף כח/ב

ועלייהו אתמר והנחש היה ערום מכל חית השדה וגו", ערום לרע, מכל חיוון דאומין דעלמא עעכו"ם, ואינון בנוי דנחש הקדמוני דפתי לחוה, וערב רב ודאי אינון הוו זוהמא דאטיל נחש בחוה, ומההיא זוהמא נפק קין, וקטל להבל רועה צאן, דאתמר ביה בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל, בשג"ם ודאי איהו מש"ה, וקטיל ליה, ואיהו הוה ברא בוכרא דאדם. ועם כל דא משה בגין לכסאה על ערייתא דאבוהי נטל בת יתרו דאתמר ביה (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה, והא אוקמוה אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כמה דאת אמר (שם ד יא) וחבר הקיני נפרד מקין, תרגום: ועליו נאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה וגומר, ערום לרע, מכל חיות של אומות העולם עובדי כוכבים ומזלות, והם בני הנחש הקדמוני שפיתה את חוה, והערב רב הם הזוהמה שהטיל הנחש בחוה ומהזוהמה נולד קין ורצח את הבל שהיה רועה צאן ועליו נאמר בשגם הוא בשר, זה הבל, בשגם (345) ודאי שזה משה (345), (גילגולו של הבל), והרג אותו זה בכורו של אדם, וכדי לתקן את פגם האדם הראשון שהוא אביו התחתן משה עם בת יתרו שנאמר (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה, ולמה נקרא קיני, שנפרד מקין, כמה שנאמר (שם ד יא) וחבר הקיני נפרד מקין: הסבר: קין תולדה של טוב ורע, נחש ואדם, יתרו קיבל את חלקו הטוב של קין לברר אותו ולקן אותו ע"י שסייע למשה שהוא הבל תיקן חלק זה ואף חזר בתשובה שלימה, לומר לך זה קין רוצח הראשון, יתרו שעבד כל העבודה הזרה האפשרית, הקב"ה קיבל תשובתו שאין דבר העומד בפני תשובה.

שמות פרק ו (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה" לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

אחדות מושלמת אין סופית ונצחית, ללא הפכים, ללא כיוונים, ללא תכלית, פשוטה – אחד יחיד ומיוחד ברוך הוא וברוך שמו, נסתר ונעלם, ללא השגה והבנה, אין כל דמיון יכול לדמותו, וכל צורה לתארו. שלימות לא מובנת לשכל אנושי או רוחני, הוא "אין סוף" פנימי לכל הבריאה ומקיף את כל הנבראים בפרטות ובכללות, את כל הנבראים ברא כפי הנהגות הרוחניות שהם כפי משפחה - סבא (עתיקה קדישא, אריך אנפין), אבא (הנקרא חכמה, כפי הנהגות אבא) אמא (הנקראת בינה, כפי הנהגות אמא) בן (הנקרא פנים קטנות, זעיר אנפין (ז"א), שהוא כפי העולם הזה ו" קצוות, ו"ק, הנקרא שמים ונקרא תורה שבכתב), בת (הנקראת מלכות, שכינה תחתונה, רחל, בת שבע, בכל, כה, ועוד שמות כפי הנהגותיה את חיילותיה שהם עם ישראל, היא התורה שבעל פה) והם ארבע עולמות רוחניים אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, והעולם הזה שהוא תחתית עולם העשיה, עולם הקליפה הגשמית, שכל ברייה בעולם זה עטופה בקליפת העור (הרוע) עולם הנחש, עולם העפר (פרעה) וזוהי כללות הנהגותיו של אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, הוא מתגלה בהנהגה שמשליט בתקופה או בדור, או בפרטות של כל אדם שהיא ההנהגה הפרטית. וכולם הם זכר ונקבה ואומר הזוהר כי כל תפקידו של האדם הוא לחבר את המידות האלו שהם זכר ונקבה, וזו הבת, השכינה התורה שבעל פה נמצאת בשבי הנחש, ובניה ישראל התחייבו להם ולזרעם לפדותה מתוך הנחש, מתוך פרעה וכל בני "חם" האחרים, ולעלותה לחתן שהוא אחיה, כפי שאמר רעייתי, אחותי (שיר השירים) וממצרים פדו חלק השכינה שהיה שם, וכעת השכינה וחיילותיה ובניה המצולקים והחבולים בורחים מתוך ההפיכה שעשו במצרים, הוציאו את כל חיותו של הנחש משם ועל כן מצרים הפרעונית עומדת להיחרב בעשר מכות כנגד כל משפחת הטומאה על (סבא, אבא ואמא, בן ובת של כוחות הטומאה, כי זה כנגד זה עשה ה") עשר ספירות מכה לכל ספירה, ומשם ילכו עם הקודש לחתונת הבן עם הבת שהוציאו משביה שהחופה היא מתן התורה הקדושה לעם קודש שימשיך למקומות נוספים לאסוף את השכינה בעוד שלוש גלויות שמצפות לו, בעוד ייסורין ושמד עד הגאולה האחרונה במהרה בימינו אמן