כתוב בשולחן ערוך: הרב דורש בשבת הגדול בעיניני ההלכה והאגדה של פסח להדריך את העם הלכה למעשה,

אומר הזוהר בפרשת שמות – עַד דְּיִקְרַב יָמִין, פֶּסַח דְּרוֹעָא יְמִינָא. לְקַיֵּים בָּהּ, (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת וְהַאי אִיהוּ בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. לְקַיֵּים בְּהוֹן (ישעיה נד) וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְיָ".עַד שֶׁיִּקְרַב יָמִין, פֶּסַח זְרוֹעַ יָמִין. לְקַיֵּם בָּהּ (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, וְזֶהוּ בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל, לְקַיֵּם בָּהֶם (ישעיה נד) וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה".

עודאומר הזוהר הקדוש פרשת ויקרא:אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לָמָּה לָנוּ לְהַטְרִיחַ כָּל זֶה, מִקְרָא שָׁלֵם הוּא, שֶׁהֲרֵי בַּלַּיְלָה הַזֶּה הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ מִתְעוֹרֵר וְנִמְצָא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה" שִׁמֻּרִים. מַה זֶּה שִׁמֻּרִים? שְׁנַיִם, הַזִּוּוּג שֶׁל הַלְּבָנָה עִם הַשֶּׁמֶשׁ. לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדרֹתָם, שֶׁהֲרֵי מִכָּאן וָהָלְאָה נִתְאַחֲדוּ וְנִקְשְׁרוּ בַקֶּשֶׁר שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְיָצְאוּ מֵרָשׁוּת אַחֶרֶת. מִשּׁוּם כָּךְ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר מְתַקְּנִים אֶת עַצְמָם, וּמְבַעֲרִים חָמֵץ מִבֵּינֵיהֶם וְנִכְנָסִים לָרָשׁוּת הַקְּדוֹשָׁה, וְאָז מִתְעַטְּרִים חָתָן וְכַלָּה בְּעַטְרוֹת הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, וְצָרִיךְ אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין.אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָנֵי אַרְבַּע כַּסֵי דְּהַהוּא לֵילְיָא אֲמַאי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, לָקֳבֵיל ד" גְּאוּלוֹת. אֲבָל שַׁפִּיר הוּא בְּסִפְרָא דְּרַב יֵיסָא סָבָא, דְּקָאָמַר הוֹאִיל וְזִוּוּגָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי לֵילְיָא בְּכָל סִטְרִין, וְזִוּוּגָא הוּא בְּאַרְבַּע קִשְׁרִין, דְּאִינּוּן ד" דַּרְגִּין, וְלָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, כַּד זִוּוּגָא דָּא אִשְׁתְּכַח, ואֲנָן בְּחֶדְוָותָא דִּלְהוֹן אִתְּעַרְנָא, בְּגִין דְּהָא זָכֵינָא בְּהוּ, דְּמַאן דְּאָחִיד בְּדָא, זָכֵי בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא אִשְׁתַּנֵי לֵילְיָא דָּא מִכָּל שְׁאָר לֵילָוָון, וּבָעֵינָן לְמֶעְבַּד שְׁמָא בְּכֹלָּא, וּלְמֶחְדֵי בְּהַאי לֵילְיָא, בְּגִין דְּחֶדְוְותָא הוּא לְעֵילָּא וְתַתָּא.אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ שֶׁל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לָמָּה? אָמַר רַבִּי אַבָּא, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת. אֲבָל יָפֶה הוּא בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב יֵיסָא סָבָא, שֶׁאָמַר, הוֹאִיל וְהַזִּוּוּג הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּכָל הַצְּדָדִים, וְהַזִּוּוּג הוּא בְּאַרְבָּעָה קְשָׁרִים, שֶׁהֵם אַרְבַּע דְּרָגוֹת, וְלֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, כְּשֶׁהַזִּוּוּג הַזֶּה נִמְצָא, וְאָנוּ בְשִׂמְחָתָם מִתְעוֹרְרִים, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי זָכִינוּ בָהֶם, שֶׁמִּי שֶׁאוֹחֵז בָּזֶה - זוֹכֶה בַכֹּל. וְעַל כֵּן הִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל שְׁאָר הַלֵּילוֹת, וּצְרִיכִים לַעֲשׂות שֵׁם בַּכּל וְלִשְׂמחַ בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.משמעותו – שהפסח הוא מצד החסד – זכרתי לך חסד נערוייך לכתך אחר במדבר, הכל נעשה בזיווג העליון ולא ולא מצידנו, שהכל נמשך מהקב"ה, ואם תשאל למה ציוו כל הרבה מצוות דאורייתא ודרבנן, ואתה אומר שזה לא מצד שלנו, הסיבה היא שמצד שהאור שהקב"ה משפיע הוא כל כך גדול, שכל מעשינו הוא לקלוט את האור של הקב"ה לתוכנו לתוך הגוף ולתוך הנשמה, וזה נרמז בפסוק של "אני השם לא שניתי, אותו האור שהשפיע על עם ישראל להוציאם ממצרים לא השתנה כל שנה אותו האור.. אתם בני ישראל לא כליתים" הפשט הפשוט אם קורה לכם משהו, זה מצדכם אני לא שניתי, אבל הפירוש הנוסף הוא לא כליתם לא משלון כליה מלשון כלי -אתם בני ישראל לא הכנתם כלים, אני משפיע את האור, אותו האור אותה הארה, אותו הכח הקב"ה משפיע בכל שנה בליל הסדר, לכן חכמים באו ורצו שכל נשמה תזכה, נתנו לה כלים והם "קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִיד. רָחְצָה. מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן. בָּרֵךְ. הַלֵּלנִרְצָה":

נלך בעקבותיהם ונסביר מהם הכלים שצריכים להכין בלילה הזה, הבסיס של הסדר הוא סיפור ההגדה – מגיד – הוא שורש והפנימיות של כל הסדר, מצות "והגדת לבנך ביום הזה" בכל השנה יש לזכור יציאת מצרים, אבל בלילה הזה כתוב והגדת לבנך ביום ההוא, ואם אין לו בן או משפחה, יספר לעצמו על ידי הסיפור וההגדה אתה ממשיך, מאיר ומרחיב את האור בכל העולמות עד עולם העשיה, כמו המרבה לספר ביציאת מצרים הרי הוא משובח, כמו שהפסוק אומר מתחיל בגנאי ומספר בשבח, כולם מתחילים בגנות, ומסיים שהאדם משתבח, הסגולה של הלילה הזה להפוך את האדם לחלוטין משחור ללבן, מוציא אותו ממצרים מהמידות הרעות שהן צרות ומגבילות את האדם, לא משחררות אותו, זה פרעה היצר הרע, מחשבות ששולח לאדם לראשו, בלילה הזה מתחיל בגנאי ומסיים בשבח, יוצא ממצרים ומפרעה, להרחיב את הסיפור, כמו רב של ישיבה מתחיל בקושיה, ומסדר את ההגדה שלו, הדרש שלו עד שמסדר את הקושיה, כך האדם כדי שההגדה תהיה מעניינית מתחילים בקושיה "מה נשתנה"4 קושיות כנגד 4 עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, אומרים המפרשים שבקושיות האלו כלולים כל הקושיות שיש ליהודי בעולם בכל הדורות בכל העניינים, ובסיפור ההגדה "עבדים היינו לפרעה" נמצאים כל התירוצים על כל הקושיות שבעולם, סידור ההגדה שסידרו אנשי הכנסת הגדולה העשוי ברוב טעם ודעת, לכן תכין עצמך ל"מגיד" תכין קושיות ותרוצן, לדוגמא, קושיה אחת: אין אף לילה שאומרים הלל, בלילה הזה אנחנו אומרים שתי פעמים "הלל" איפה זה רמוז? "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּלִים אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים": (שער ז" חג המצות) שבכל הלילות אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים . פירוש - כי בלילה הזה, יש ב" זווגים, דאו"א וזו"ן, (אבא ואימא, זעיר אנפין ונוקבא) הרמוזים במלת מטבילים, כי זווג ז"א הנקרא מ"ה,(יוד הא ואו הא = 45, שם מה)וד" אותיות הויה, סה"כ מ"ט. וגם כן זווג של אבא ואימא ע"ב (יוד הי ויו הי), וי" אותיות, הם פ"ב, גי" בלי"ם, וזה שתי פעמים: שבכל הלילות לא מגיעים לזיווגים גבוהים כאלה ובלילה הזה שתי פעמים – ועוד סיבה, מצרים זה המקום הצר ביותר – הגרון, ואחורי הגרון בעורף – פרעה, וכאשר ישראל מושכים השפע מהראש לגוף, מצרים ופרעה יונקים מהשפע שהם מוחין דקטנות, שמות אלהים, הקב"ה עשה נס, הוא הוריד מוחין של גדולין ומהמוחין האלו לא יכולים לינוק החיצוניים, הם יונקים משם ב"ן, אבל הלילה הזה ירד שם מ"ה, מה נשתנה. לכם גולת הכותרת של הלילה הזה הוא המגיד, אבל הקב"ה אוהב את ישראל, וסידר לנו עיטורים, אוכל ויין, כדי שיישארו וילמדו את ההגדה כל הלילה, גם את הסעודה עשה מצוות, אבל הם רק קישוט להגדה, והכלים הם ארבע כוסות וארבע כזיתות, כל אחד מאיתנו יודע שצריך להניח תפילין רש"י ורבנו ת"ם – כנגד ארבע מוחין, ע"ב (יוד הי ויו הי, ס"ג יוד הי ואו הי, מ"ה יוד הא ואו הא, ב"ן יוד הה וו הה) ארבע מוחין שהם חכמה מצד אבא ארבע כזיתות, בינה מצד אימא ארבע כוסות יין, חסדים וגבורות, (חו"ב חו"ג מ"ה וב"ן), עיקר העבודה זה המשכת המוחין, כיון שהקב"ה ברא את העולם בשבעה ימים זה גוף, חסר הראש, לעולם אין ראש, ללא עיניים ללא אוזנים, התפילין של רש"י ארבע פרשיות מצד אימא מצד הבינה, ועוד תפילין רבנו ת"ם גם שם ארבע פרשיות – כל המצוות שאדם עושה הם כפי התפילין, להניחם יחד, כך כתוב בזוהר ובכתבי האר"י ובשולחן ערוך, בליל הסדר מניחים יחד את התפילין, כך אדם צריך לעשות כל השנה, כפי ארבע כוסות ארבע כזיתות, ואלו הם עיקר הכלים לקבלת אור נס הפסח והגאולה, לכן צריך שיהיה היין למהדרין, והמצות למהדרין, במזיגה של כל כוס וכוס להדיח ולשטוף, והסבה לצד שמאל שאם לא הסב צריך לחזור, ובסוד כל הלילה הזה הוא הכנעת השמאל, הדינים וכל כוחות הטומאה מצרים ופרעה, לכן מסיבים לצד שמאל.

רחצה – אומר רבינו האר"י זה כדי לשטוף את זוהמת מצרים, צריכים לשטוף את הגוף – את הכלי רחץ כלים פנימים, רחצה כלים אמצעים ומים אחרונים כלים חיצונים, כרפס, לא תחליף לכרפס כמו שעושים, כרפס הוא עולה גימטריה 360 – אות שין. הוא מוחין דקטנות אחרי שנכנסו מוחין דגדלות ומכוח זה נמתקים כל הדינים של כל השנה, כרפס עולה גימטריה ש"ס, על ידי מוחין של כרפס כאילו למד את כל הש"ס התמלא בש"ס לכל השנה.

שלוש מצות כנגד חכמה בינה ודעת - מצה האמצעית היא בינה, ולכן נפרסה, וצורתה ד"ו, לבצוע חלק גדול אות ו", והחלק השני הקטן נגד הד", כי מספר ו" יותר מן מספר ד". חצי המצה של אות ו" אנו מניחין לאפיקומן, וחציו השני" שצורתו ד", אנו מחברין אותה עם המצה הראשונה השלימה, ומברכין עליה המוציא, ואכילת מצה, המוציא נגד השלימה, ואכילת מצה נגד הפרוסה הב":

אנו אומרים הא לחמא עניא, (די אכלו) כמאמר רז"ל מה דרכו של עני בפרוסה. והענין, כי תחלה צורתה ה", ונפרסה, ואנו לוקחין חציה שהיא אות ד", הנקרא לחמא עניא, כי ד" פירוש דלה ועניה, והנה בחיבורה עם ראשונה, אז נעשית צורת ד"י (אכלו) , נגד השלימה שהיא י", וד" נגד הפרוסה. ולהיותה פרוסה, אנו צריכין לחברה עם השלימה, ואז תקרא שלימה ד"י. הרי בארנו ב" ציורין, ד"י חכמה, וד"ו נגד בינה. והמצה התחתונה" ג" ווין, שהוא מצה ג", ולכן כנגדה ג" ווין שבציור ה", הרי נתבאר סוד המצה, ובזה נשלם כל גדלות ב" דאבא, כי נכנסו כולם ביחד.

אחרי מוציא מצה – מרור כמו בכרפס מיתקנו את הדינים כך במרור – גימטריה 446 = מות: ממתק את המות הופך אותו לחיים. כורך לזכר המקדש ביחד כהלל הזקן, שולחן עורך זה גם אחד מהסימנים לקיים מצוות השמחה, ולהשאיר מקום לאכול את האפיקומן בחשק וברצון.

צפון וברך, כאן כולם מברכים על כוס של יין, לאחר מכן מברכים בורא פרי הגפן ומכוונים לפטור יין של ההלל, הלל הגדול, שירה על היין שזה "מה נשתנה הלילה הזה" שאמרו חכמים מיום שנחרב בית המקדש לא שרים על היין, וזה סגולה להכנס לבית המקדש, כל ישראל בבית המקדש בלילה הזה.

הקערה צריכה להיות שלימה גם אחרי חלוקת הסימנים – כיון שהם עשר ספירות של החכמה ישארו שלימות,

נרצה, מה היא המצוה – משל לאדם שכל חייו חלם להפגש עם המלך, ויום אחד זכה בפייס ובכסף שזכה אמר עכשיו אני יכול להכנס לבית המלך, הגיע לשער הראשי, הצליח לשכנע את השומר ליתן לו להכנס תמורת מאה דולר, בשער השני שילם לשוער מאתיים דולר וכך בכל שער שילם לשוער יותר ויותר, עד שהגיע לדלת של המל, שם שוער גבוה חזק, ואז האדם מציע לשומר 10,000 דולר להכנס למלך, השוער אומר לו בעד אף סכום לא אוכל לתת לך להכנס, כי אם אתן לך להכנס יהרגו אותי, מה אעשה עם הכסף, אבל אני מוכן לתת לך טלפון של המלך, לך הביתה תתקשר למלך, הסכים האיש וחזר לביתו והתקשר למך מספר ארוך – "קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִיד. רָחְצָה. מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן. בָּרֵךְ. הַלֵּלנִרְצָה" המלך עונה לאדם והאדם מברך את המלך והמלך מזמין אותו לארמון – זה נרצה, רצויים מעשיו של יהודי המקיים את מצוות המלך, כוס חמישית לאליהו הנבייא שיבוא במהרה בימינו ויבשר לנו גאולה אמן.