זוהר עמוד ר"ב דף ב' – כיפורים ושכינה
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (בראשית לג) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים. הַאי קְרָא, בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא אִתְּמַר, בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דִּבְנֵי עָלְמָא קַיְימֵי בְּדִינָא, וְיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין בְּתִיּוּבְתָּא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְכַפְּרָא עַל חוֹבַיְיהוּ. וְהַהוּא מְקַטְרְגָא קַיְּימָא עָלַיְיהוּ, דְּחָשִׁיב לְאוֹבָדָא לוֹן עַל חוֹבַיְיהוּ, שַׁלְחֵי לֵיהּ הַהוּא דּוֹרוֹנָא, וּכְדֵין כְּתִיב, (בראשית לג) כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנַי. לְבָתַר דִּמְקַבֵּל הַהוּא מְקַטְרְגָא לְהַהוּא דּוֹרוֹנָא, אִתְהַפָּךְ לְהוּ סַנֵּיגוֹרָא. (דף ר''ג ע''א) זָקִיף וְחָמֵי לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, כֻּלְּהוּ מִתְעַנָן בְּתַעֲנִיתָא, יְחֵפֵי רַגְלִין. חָמֵי נָשִׁין, חָמֵי יַנּוּקִין, כֻּלְּהוּ בְּתַעֲנִיתָא, כֻּלְּהוּ נְקִיִּים בְּנַקְיוּ. וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָךְ. שְׁמָא קַדִּישָׁא לָךְ. מִי אֵלֶּה לָךְ. שָׁאִיל עַל יַנּוּקֵי, וְאָמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ. וְכִי אֲמַאי אִצְטְרִיךְ לְאָתָבָא לֵיהּ כְּלוּם. אֶלָּא כֵּיוָן דִּמְקַבֵּל הַהוּא שׁוֹחַד, אִתְהַפָּךְ לְהוּ סַנֵיגוֹר. זָקִיף עֵינוֹי, וְחָמֵי לוֹן לְיִשְׂרָאֵל כְּגַוְונָא דָּא, חָשִׁיב דִּבְגִין דְּחִילוּ דִּילֵיהּ אִינּוּן קַיְימִין כַּךְ. שָׁאִיל עַל יַנּוּקֵי, וְאָמַר מִי אֵלֶּה לָךְ. (ואמר באורח סתים הילדים) מַהוּ מִי אֵלֶּה לָךְ. אֶלָּא אָמַר, תִּינַח אַתּוּן דְּחַבְתּוּן קַמֵּי מַלְכָּא. אֲבָל אִלֵּין יַנּוּקֵי, אֲמַאי קַיְימִין הָכִי, מִי אֵלֶּה לָךְ. וַיֹּאמַר הַיְלָדִים, רוּחַ קֻדְשָׁא אָמַר, וְעַל דָּא זָקִיף טַעֲמָא. וַיֹּאמַר הַיְלָדִים. בְּאֹרַח סָתִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ, וְכִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר אֶת עַבְדֶּךָ. אֶלָּא רוּחַ קֻדְשָׁא אָמַר, אִלֵּין אִינּוּן יַנּוּקֵי דְּלָא חָאבוּ, וְלָא טָעִימוּ טַעֲמָא דְּחֶטְאָה, וּמָסַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּידָא דְּהַהוּא מְמָנָא דִּילָךְ, וְקָטִיל לוֹן בְּלָא חוֹבָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (קהלת ד) וּמִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ. וְדָא הוּא אֶת עַבְדֶּךָ.תרגום: פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (בראשית לג) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים, מקרא זה, בסוד החכמה נאמר, ביום הכיפורים כאשר בני העולם עומדים בדין, וישראל שבים בתשובה לפני הקב"ה לכפר על עוונותיהם, בא המקטרג ועומד עליהם וחשב לאבד אותם על עוונותיהם, שולחים לו מתנה (שעיר משתלח), ככתוב (בראשית לג) כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנַי. לאחר שהמקטרג מקבל את המתנה הופך להיות סניגורם זוקף ורואה את ישראל, כולם נמצאים בתענית, יחפי רגליים, מסתכל על הנשים, מסתכל על הילדים, כולם בתענית, כולם נקיים בתכלית הנקיון, ויאמר מי אלה לך?, שואל על הילדים ואמר אשר חנן אלהים את עבדך, וכי למה היה צריך להשיב לו דבר?, כיון שקיבל שוחד נהפך להיות סניגורם, זוקף את עיניו ורואה את ישראל בתענית חושב שבגללו הם עומדים כך, שואל על התינוקות, ואמר מי אלה לך, מה זה מי אלה לך?, אלא אמר, מילא אתם (הבוגרים) שעברתם על מצוות המלך, אבל אלו התינוקות למה גם הם בתענית?, מי אלה לך?, ויאמר הילדים, זה נאמר על ידי רוח הקודש, ועל כך נזקף הטעם, ויאמר הילדים, סתם, אשר חנן אלהים את עבדך, וכי רוח הקודש אמר את עבדך?, אלא רוח הקודש אמרה אלו הם תינוקות של חטאו, ולא טעמו טעמו של חטא ומסר אותם הקב"ה ביד הממונה שלך (ס"מ), ורצח אותם ללא שחטאו, כמו שנאמר (קהלת ד) וּמִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ., וזהו את עבדך. הסבר: ורצח אותם ללא שחטאו, כיצד יצא דין על ילדים ותינוקות שלא חטאו, כיצד זה פרעה הרשע רחץ בדמם של 150 תינוקות בכל בוקר וערב, כיצד זה, שמד, ואינקובציה (גירוש ספרד עם מליוני יהודים שנטבחו) כיצד זה שואה עם הצורר הגרמני ועוד ידו של מלאך הטומאה הס"מ על החרב שוחטת ומפוצצת את עם הקודש?, וכיצד עם הקודש ממשיך לדבוק בקב"ה ובתורתו ומקדש שמו ברבים יתעלה וישתבח. אלא אומר הזוהר הקדוש בספר תהילים פרק מד (יח) כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ: ברית בין הבתרים בין אברהם אבינו ובין הקב"ה לשחרר את "בכל" "זאת" – השכינה הקדושה מציפורני הס"מ וחיילותיו, הסכם של "משכנתא" אברהם חתם עם "העיט" הס"מ הסכם שישחרר את השכינה הקדושה טיפין טיפין על כל טיפת דם שיקח מצאצאי אברהם הקדושים, זה העולם הגשמי שנמסר לס"מ וחיילותיו גויי הארצות, תמורת העולם הבא לאברהם וזרעו, בעולם הזה ישחטו בנו, יקיזו את דמינו ואנחנו בגלל "כל" ו "זאת" לא שקרנו ולא נשקר בבריתנו, בבריתו של אברהם אבינו, ובבית המקדש יכולנו להחליף דם שעיר המשתלח, דם כבשים ופרים בדמינו, ובאין מקדש, אנו משלמים בדמינו, בייסורנו כדי לזכות ולהעלות את השכינה הקדושה למקומה ואנחנו איתה במהרה בימינו.
זוהר חדש: מדרש לך לך מאמר פתחי לי פתח של תשובה .
אמר רבי שמעון, רחמנותו של הקב"ה אצל כנסת ישראל, הה"ד (ככתוב) פתחי לי, פתח של תשובה, למען תזכי לכל טוב שבעולם. שראשי נמלא טל, זהו ראש העולם. קווצותיי רסיסי לילה, זהו קצה העולם. כלומר, ראש העולם וקצהו, מלאתי כל טוב בשבילך, ולא פתחת לי באותו זמן. ולאחר כן כשהציק לה מה כתוב, קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו:
דבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי, זו היא הנשמה, אצל הגוף, בעוד שהנשמה בגוף, אינם רוצים להעיר דרכי התשובה. אמר רבי פנחס, בשעה שהנשמה רוצה לצאת מן הגוף, מתחרטת למה לא שבה בתשובה עד שיצאה מן הגוף, ונשאר הגוף ככלי אין חפץ בו:
ואמר רבי פנחס, כל שבעת הימים נפשו מתאבלת עליו. ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי, תדע לך, בעוד שהנשמה בגוף, והגוף עומד בכח, היא, תשובה מעלייתא(מעולה) ולא בשעתא דלא יכיל (ולא בשעה שלא יכול):
אמר רבי פנחס, משל למה הדבר דומה, לאדם העומד על שולחנו, והיה רעב ותאב לאכול, ובעוד שהיה אוכל, עמד עני על הפתח, שאל ממנו להאכילו, ולא החזיר לו פנים, (סילק את העני) הלך אותו העני בפחי נפש:
לאחר שעה, הגישו עוד לפניו לאכול, היה בטנו מלא מכל, כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד, אמר תנו לו לזה העני. היה חכם אחד עומד עליו, אמר לו שוטה, אלו יכולת לאכול לא נתת לו, עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותנו לעני:
כך הוא האדם בעולם הזה, הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון, בא העני שהוא היצר הטוב, ושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה, ולעסוק בתורה, ואינו רוצה, מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון:
לאחר זמן תופסין אותו בקולר, כשרואה שאינו יכול להרויח יותר, אומר אחזור בתשובה. שמא יתנו לו שעה לכך, או שמא לא יתנו לו. אמר לו הקב"ה, שוטה, עכשיו שאינך יכול עוד להרויח יותר את אומר אחזור בתשובה, דאלו היית יכול להרויח עוד לא היית חוזר בתשובה, בעודו כך יצאת נשמתו:
כוונת יום הכיפורים
חמישה פרצופים ברא הקב"ה בבריאת העולמות – כפי משפחה אחת – סבא הנקרא עתיקא קדישא (אריך אנפין), אבא (חכמה) אימא (בינה), בן (זעיר אנפין) שנקרא תורה שבכתב, בת (מלכות, שכינה) הנקרת תורה שבעל פה.
חמישה פרצופים אלו הם כללות ופרטות הבריאה, תמצא אותם בכל הנבראים, ומחדש בכל יום ובכל שבוע ובכל חודש ובכל שנה מעשה בראשית, וכעת אנו עוסקים בחידוש השנה, פרצופי בן ובת המתחדשים לשנה החדשה – כפי כוונות ראש השנה שבהם הפיל המאציל העליון תרדימה על הזכר ובעשרת ימי תשובה הם ננסרים, כדי להביאם פנים בפנים אחד אל השני, וביום הכיפורים הם עולים לאימא העליונה הנקראת "עולם הבא" שבו אין אכילה ושתיה, שם הם מתברכים, ומתכפרים להם ולמלוויהם כל העוונות, כפי חתן וכלה ביום חתונתם, ואלו הם העליות של חמש תפילות יום הכיפורים כפי הכתוב בשער הכוונות – (מפי האר"י הקדוש) דרושי יום הכיפורים דרוש ד
והטעם הוא כי כל תפלות יום הכיפורים הוא לצורך בנין רחל נוקבא דזעיר אנפין העיקרית כדי שתתעטר ותתקשט ע"י אימא עילאה כנזכר ולכן היא העולה בתחילה עד כתר דאימא והוא נשאר למטה ואינו עולה עד תפלת המנחה ואז בתפלת המנחה עולים ז"א ולאה עד ראש התבונה ובחזרה עולים עד החזה דבינה עליונה ובתפלת הנעילה עולים עד ראש הבינה לפי שאינו כמו רחל שעלתה תחילה בדעת הבינה כו' אבל ז"א לעולם עולה כשיעור מדתו ושיעור קומה שלו ועתה כבר ז"א ולאה ורחל שלשתם שוים כי עלו עד הכתר דבינה ובחזרת הנעילה עולים שלשתם ז"א ורחל ולאה עם אימא עילאה בדיקנא דא"א:
הסבר: רחל ולאה הם סוד הנקבה, האישה של זעיר אנפין, שתיהן כאחת. ובשעת הנעילה הם כולם עולים לעתיקא קדישא להתברך ע"י הסבא, בהמשך מגיעים ימי הסוכות שהם שבעת ימי "שבע ברכות", ובשמחת תורה מלווים את החתן (תורה שבכתב) והכלה (תורה שבעל פה) לביתם וזו שמחת תורה.
|