חיים על פי הזוהר, פרשת פיקודי

פרשת פקודי

(שמות לח) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וגוֹ". רִבִּי חִיָיא פָּתַח, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ". הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל כָּל הַנְּחָלִים אִלֵּין רָזִין דִּנְחָלִין וּמַבּוּעִין קַדִּישִׁין, דְּאִתְמַלְּיָין, וְנָפְקִין (מבועין קדישין) לְאַנְהָרָא וּלְמַלְּיָיא לְהַאי יַמָּא רַבָּא, וְכֵיוָן דְּהַאי יַמָא רַבָּא אִתְמְלֵי מִסִּטְרָא דְּאִינּוּן נַחֲלִין כְּדֵין הוּא אַפִּיק מַיָּא, וְאַשְׁקֵי לְכָל חֵיוָון בָּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קד) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וְגוֹ". רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ". פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ וְנִתְבָּאֵר, אֲבָל כָּל הַנְּחָלִים - אֵלּוּ סוֹדוֹת הַנְּחָלִים וְהַמַּעְיָנוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמִתְמַלְּאִים וְיוֹצְאִים (מבועים קדושים) לְהָאִיר וּלְמַלֵּא אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל. וְכֵיוָן שֶׁהַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה הִתְמַלֵּא מִצַּד אוֹתָם הַנְּחָלִים, אָז הוּא מוֹצִיא מַיִם וּמַשְׁקֶה אֶת כָּל חַיּוֹת הַבָּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי.

מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים וְגוֹ", וּלְבָתַר, יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׂבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. אִלֵּין אִינּוּן רְתִיכִין דִּלְתַתָּא, דְּכַד יַמָּא נָקִיט לוֹן, כֻּלְּהוּ נָקִיט לוֹן, וְשָׁאִיב לוֹן בְּגַוִיהּ, וּלְבָתַר אַפִּיק מַיִין לְסִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִינּוּן רְתִיכִין קַדִּישִׁין דִּלְתַתָּא, וְאַשְׁקֵי לוֹן. וְכֻלְּהוּ אִתְמְנוּן ואִתְפָּקְדוּן בִּשְׁמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה מ) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּבְגִין כַּךְ, (שמות לה) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.

מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים וְגוֹ". וְאַחַר כָּךְ - יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. אֵלֶּה הֵן הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַיָּם לוֹקֵחַ אוֹתָם, אֶת כֻּלָּם הוּא לוֹקֵחַ וְשׁוֹאֵב אוֹתָם לְתוֹכוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא מַיִם לְצַד אַחֵר, שֶׁהֵן הַמֶּרְכָּבוֹת הַקְּדשׁוֹת שֶׁלְּמַטָּה, וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, וְכֻלָּם הִתְמַנּוּ וְנִפְקְדוּ בְשֵׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהמ) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת.

דף ר""כ ע""ב

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנִי אָדָם. מָה רַב טוּבְךָ. כַּמָה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע בְּאוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא(דף ר""כ ע""ב)קָלָא נָפִיק, וְאַכְרִיז וְאָמַר, אִסְתַּמְרוּ בְּנֵי עָלְמָא, טְרוּקוּ גַּלֵּי חוֹבִין, אִסְתָּלָּקוּ מֵרְשָׁתָא דְּתָפִיס, עַד לָא יִתָּפְסוּן רַגְלַיְיכוּ בְּהַאי רְשָׁתָא. (רל""ה ע""ב) גַּלְגָּלָּא סָחֲרָא תָּדִיר, סָלִיק וְנָחִית. וַוי לְאִינּוּן דְּדַחְיָין רַגְלַיְיהוּ מִגּוֹ גַּלְגָּלָּא, דְּהָא נַפְלֵי לְגוֹ עוּמְקָא, דְּטָמִיר לְאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא.

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךְ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. מָה רַב טוּבְךְ, כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל וְלָדַעַת בְּדַרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא קוֹל וּמַכְרִיז וְאוֹמֵר: הִשָּׁמְרוּ בְּנֵי הָעוֹלָם, סִגְרוּ דַּלְתוֹת הַחֲטָאִים, הִסְתַּלְּקוּ מֵהָרֶשֶׁת שֶׁתּוֹפֶסֶת טֶרֶם יִתָּפְסוּ רַגְלֵיהֶם בָּרֶשֶׁת הַזּוֹ. הַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד, עוֹלֶה וְיוֹרֵד. אוֹי לְאוֹתָם שֶׁדּוֹחִים רַגְלֵיהֶם מִתּוֹךְ הַגַּלְגַּל, שֶׁהֲרֵי נוֹפְלִים לְתוֹךְ הָעֹמֶק שֶׁטָּמוּן לְאוֹתָם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם.

וַוי לְאִינּוּן דְּנַפְלִין וְלָא יְקוּמוּן, וְלָא יִנְהֲרוּ בִּנְהוֹרָא דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּכַמָּה נְהוֹרִין גְּנִיזִין לוֹן, כַּמָה עִדּוּנִין בְּהַהוּא עָלְמָא טְמִירִין לוֹן, דִּכְתִּיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. מָה רַב טוּבְךָ, הָא אוּקְמוּהָ, דָּא הוּא אוֹר דְּגָנִיז לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (בראשית א) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וּכְתִיב (תהלים צז) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַל דָּא מָה רַב טוּבְךָ.

אוֹי לְאוֹתָם שֶׁנּוֹפְלִים וְלֹא יָקוּמוּ, וְלֹא יֵאוֹרוּ בָּאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכַּמָּה מְאוֹרוֹת גְּנוּזִים לָהֶם, כַּמָּה עִדּוּנִים בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם טְמוּנִים לָהֶם, שֶׁכָּתוּב מָה רַב טוּבְךְ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ. מָה רַב טוּבְךְ, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁזֶּהוּ אוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב (בראשית א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְכָתוּב (תהליםצז) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְעַל זֶה מָה רַב טוּבְךְ.

כְּתִיב הָכָא מָה רַב טוּבְךָ, וּכְתִיב הָתָם וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, בְּגִין דְּאִסְתָּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא נְהוֹרָא, וְאִסְתָּכַּל בְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּזְמִינִין לְמֶחטֵי בְּעָלְמָא, וְגָנִיז לֵיהּ לְהַהוּא נְהוֹרָא, לְמִזְכֵּי בֵּיהּ צַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

כָּתוּב כָּאן מָה רַב טוּבְךְ, וְכָתוּב שָׁם וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתוֹ הָאוֹר וְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁעֲתִידִים לַחֲטֹא בָּעוֹלָם, וְגָנַז אֶת אוֹתוֹ הָאוֹר לְזַכּוֹת בּוֹ אֶת הַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

פָּעַלְתָּ, בְּקַדְמִיתָא צָפַנְתָּ, וּלְבָתַר פָּעַלְתָּ. אֶלָּא צָפַנְתָּ כְּמָה דְּאִתְּמַר. פָּעַלְתָּ בְּגִין דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז, בֵּיהּ עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב, וְהַהוּא נְהוֹרָא דְּאַבְרָהָם, גָּנִיז לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבֵיהּ עָבִיד אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, לְאִינּוּן דְּיַתְבֵי תְּחוֹת צִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

פָּעַלְתָּ, בָּרִאשׁוֹנָה צָפַנְתָּ, וְאַחַר כָּךְ פָּעַלְתָּ. אֶלָּא צָפַנְתָּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. פָּעַלְתָּ, בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הָאוֹר הַגָּנוּז בּוֹ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֻמָּנוּת הָעוֹלָם. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, כָּתוּב בְּאַבְרָהָם, וְאוֹתוֹ אוֹר שֶׁל אַבְרָהָם גָּנַז אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבוֹ עָשָׂה אֻמָּנוּת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, לְאוֹתָם שֶׁיּוֹשְׁבִים תַּחַת צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, דְּהָא בְּהַאי אוּמָנוּתָא דְּאִתְעָבִיד בְּהַאי נְהוֹרָא, קַיְימִין בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא, וְקִיּוּמָא דִּילְהוֹן הֲוִי. אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ גָּנִיז, בֵּיהּ קַיְימִין בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא דֵּין. פָּעַלְתָּ, אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא דָּא, דְּבֵיהּ אִתְעָבִיד כֹּלָּא בְּחוּשְׁבָּנָא, אוּמָנוּתָא דְּעָלְמָא, כְּגַוְונָא דָּא אוּמָנוּתָא דְּמַשְׁכְּנָא, דְּאִיהוּ אוּמָנוּתָא כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא.

נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֲרֵי בָּאֻמָּנוּת הַזּוֹ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בָּאוֹר הַזֶּה עוֹמְדִים בְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם וְקִיּוּמָם נִהְיָה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּנוּז, בְּנֵי הָאָדָם עוֹמְדִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. פָּעַלְתָּ, אֶת אֻמָּנוּת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁבּוֹ נַעֲשָׂה הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן. אֻמָּנוּת הָעוֹלָם כְּמוֹ אֻמָּנוּת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא אֻמָּנוּת כְּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

כְּתִיב הָכָא אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, וּכְתִיב הָתָם אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. בְּגִין דְּכָל אִינּוּן תּוֹלָדִין דְּעַבְדוּ וְאַפִּיקוּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא, כֻּלְּהוּ בְּחֵילָא דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז אִתְעָבִידוּ וְנַפְקוּ. פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן בְּהַהוּא חֵילָא נַפְקוּ. מְנָלָן. דִּכְתִּיב וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, דָּא אִיהוּ מִסִּטְרָא (רכ""ב ע""א רל""ו ע""א) דִּימִינָא. וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב דָּא (ר""כ ע""ב) אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וּמַשְׁכְּנָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא אִתְּקַם וְאִתְעָבִיד. וּמֹשֶׁה דְּהֲוָה בֵּינַיְיהוּ, אוֹקִים לֵיהּ.

כָּתוּב כָּאן אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, וְכָתוּב שָׁם אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. מִשּׁוּם שֶׁכָּל אוֹתָן תּוֹלָדוֹת שֶׁעָשׂוּ וְהוֹצִיאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כֻּלָּן בְּכֹחַ שֶׁל אוֹתוֹ הָאוֹר הַגָּנוּז נַעֲשׂוּ וְיָצְאוּ. פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן יָצְאוּ בְּאוֹתוֹ הַכֹּחַ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה - זֶהוּ מִצַּד הַיָּמִין. וְאִתּוֹ אָהֳלִיהָב - זֶהוּ מִצַּד הַשְּׂמֹאל. וְהַמִּשְׁכָּן מִצַּד יָמִין וּשְׂמֹאל הוּקַם וְנַעֲשָׂה, וּמֹשֶׁה שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם הֵקִים אוֹתוֹ.

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה טז) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָּשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת וְגוֹ". וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, הָא אוֹקִימְנָא, כַּד מַחֲשָׁבָה סָלִיק, בִּרְעוּ דְּחֶדְוָה מִטְּמִירָא דְּכָל טְמִירִין דְּלָא אִתְיְידַע וְלָא אִתְדְּבַק, מָטֵי הַהוּא חֶדְוָה, וּבָטַשׁ גּוֹ מַחֲשָׁבָה, וּכְדֵין עָאל בַּאֲתָר דְּעָאל.

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה טז) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת וְגוֹ". וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּשֶׁעָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּרָצוֹן שֶׁל שִׂמְחָה מִטְּמִיר כָּל הַטְּמִירִים שֶׁלֹּא נוֹדָע וְלֹא נִדְבָּק, הִגִּיעָה אוֹתָהּ שִׂמְחָה וְהִכְּתָה לְתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה, וְאָז נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס.

עַד דְּאִתְגְּנִיז בְּחַד הֵיכָלָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ טָמִיר לְעֵיל. וּמִתַּמָּן נַגְדִּין וְאִתְמַשְּׁכָן כָּל נְהוֹרִין, דִּימִינָא דְּנָטִיל בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר נָטִיל כֻּלְּהוּ. וּמֵהַהוּא סְטָר יְמִינָא, אִתְקַן כּוּרְסְיָּיא לְתַתָּא. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַתְקִין לְהַהוּא כּוּרְסְיָּיא בְּחֶסֶד, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְּחוֹתָמָא דְּכֹלָּא. וְלָא יָתִיב עַל הַהוּא כּוּרְסְיָּיא, אֶלָּא בְּחוֹתָמָא דָּא דְּאִיהוּ אֱמֶת. בְּאֹהֶל דָּוִד, דְּאִיהוּ בֵּי כּוּרְסְיָּיא לְתַתָּא.

עַד שֶׁנִּגְנַז בְּהֵיכָל עֶלְיוֹן אֶחָד, שֶׁהוּא טָמִיר לְמַעְלָה. וּמִשָּׁם שָׁפְעוּ וְנִמְשְׁכוּ כָּל הָאוֹרוֹת. שֶׁל יָמִין נָסַע בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ כֻּלָּם נָסְעוּ, וּמֵאוֹתוֹ צַד הַיָּמִין נִתְקַן הַכִּסֵּא לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְקִין אוֹתוֹ הַכִּסֵּא בְּחֶסֶד וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁל הַחוֹתָם שֶׁל הַכֹּל. וְלֹא יוֹשֵׁב עַל אוֹתוֹ כִּסֵּא אֶלָּא בְּחוֹתָם שֶׁהוּא אֱמֶת. בְּאֹהֶל דָּוִד, שֶׁבּוֹ הוּא הַכִּסֵּא לְמַטָּה.

דף רכ""א ע""א

שׁוֹפֵט וְדוֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִיר צֶדֶק. שׁוֹפֵט מִסִּטְרָא דְּדִינָא. וְדוֹרֵשׁ מִשְׁפָּט, מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי. וּמְהִיר צֶדֶק, אִיהוּ כּוּרְסְיָּיא דְּדִינָא, דְּאִיהוּ בֵּי דִּינָא לְתַתָּא. תָּא חֲזֵי, כְּגַוְונָא דָּא, מַשְׁכְּנָא לָא אִתְתָּקַּן אֶלָּא בְּסִטְרָא דָּא כְּגַוְונָא דָּא, דְּחֶסֶד כִּדְקָאָמְרָן לְעֵיל, וְעַל דָּא אִתְמְנוּן תּוֹלָדִין וְאִתָּתְקָנוּ כֻּלְּהוּ לְתַתָּא. (שמות לח) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, הַאי קְרָא(דף רכ""א ע""א)אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר בְּכַמָּה סִטְרִין. אֲבָל כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, בָּרָא לֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוֵי עָלְמָא דָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא. וְכָל אִינּוּן גַּוְונִין דִּלְעֵילָּא, אַתְקִין לוֹן לְתַתָּא, לְאִתְדַּבְּקָא וּלְאִתְקַשְּׁרָא עָלְמָא בְּעָלְמָא.

שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק. שֹׁפֵט - מִצַּד הַדִּין. וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט - מִצַּד הָרַחֲמִים. וּמְהִר צֶדֶק - הוּא כִּסֵּא הַדִּין שֶׁהוּא הַבֵּית דִּין לְמַטָּה. בֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ כֵן הַמִּשְׁכָּן לֹא הֻתְקַן אֶלָּא בַּצַּד הַזֶּה כְּמוֹ זֶה שֶׁל חֶסֶד, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן נִמְנוּ הַתּוֹלָדוֹת וְהִתְתַּקְּנוּ כֻלָּם לְמַטָּה. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ וְנֶאֱמַר בְּכַמָּה צְדָדִים, אֲבָל כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, בָּרָא אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה לִהְיוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה בַּדְּיוֹקָן שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה, וְכָל אוֹתָם גְּוָנִים שֶׁל מַעְלָה הִתְקִינָם לְמַטָּה, לְהַדְבִּיק וְלִקְשֹׁר עוֹלָם בְּעוֹלָם.

וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא, אַשְׁגַּח בְּאוֹרַיְיתָא וּבָרָא לֵיהּ. וְאִסְתָּכַּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, (ויקרא י""ט ע""א כ""א ע""א) כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְקִיֵּים עָלְמָא. בִּתְלַת סִטְרִין אִתְקָיָּים עָלְמָא, וְאִינּוּן חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת. בְּחָכְמָה, דִּכְתִּיב, (משלי ג) יְיָ" בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. בִּתְבוּנָה, דִּכְתִּיב כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעַת, דִּכְתִּיב בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. הָא כֻּלְּהוּ בְּקִיּוּמָא דְּעָלְמָא. וּבְאִלֵּין תְּלָתָא אִתְבְּנֵי מַשְׁכְּנָא, דִּכְתִּיב וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת.

וּכְשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, הִשְׁגִּיחַ בַּתּוֹרָה וּבָרָא אוֹתוֹ. וְהִסְתַּכֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הַכְּלָל שֶׁל הַתּוֹרָה, וְקִיֵּם אֶת הָעוֹלָם. בִּשְׁלֹשָׁה צְדָדִים הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְהֵם חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת. בְּחָכְמָה - שֶׁכָּתוּב (משלי ג) ה" בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. בִּתְבוּנָה - שֶׁכָּתוּב כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעַת - שֶׁכָּתוּב בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. הֲרֵי כֻּלָּם בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וּבִשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכָּתוּב (שמות לא) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת.

וְכֻלְּהוּ תְּלָתָא רְמִיזִין בִּקְרָא דָּא, בְּרֵאשִׁית, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בְּחָכְמָה. בָּרָא אֱלֹהִים, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בִּתְבוּנָה. אֵת הַשָּׁמַיִם, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בְּדַעַת. וְכֻלְּהוּ כְּתִיבֵי בַּעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא. וּבְרָזָא דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, דָּא רָזָא דְּחָכְמָה. מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, דָּא רָזָא דִּתְבוּנָה, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, דָּא רָזָא דְּדַעַת. וְכֹלָּא דָּא לָקֳבֵל דָּא, בְּגִין דְּכָל מַה דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא דֵּין, בָּרָא לֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְכֹלָּא אִתְרְשִׁים בַּעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא.

וְכָל הַשְּׁלֹשָׁה רְמוּזִים בַּפָּסוּק הַזֶּה. בְּרֵאשִׁית, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב בְּחָכְמָה. בָּרָא אֱלֹהִים, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב בִּתְבוּנָה. אֵת הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב בְּדַעַת. וְכֻלָּם כְּתוּבִים בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן. וּבְסוֹד זֶה כָּתוּב, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן - זֶה סוֹד הַחָכְמָה. מִשְׁכַּן הָעֵדֻת - זֶה סוֹד הַתְּבוּנָה. אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה - זֶה סוֹד הַדַּעַת. וְהַכֹּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה - בָּרָא אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְהַכֹּל נִרְשַׁם בַּעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲבִיד מַשְׁכְּנָא, הֲוָה קָאִים מֹשֶׁה תּוֹהֵא, דְּלָא יָדַע מַה לְמֶעְבַּד, עַד דְּאַחְזֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעֵינָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. מַאי בְּתַבְנִיתָם. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּאַחְמֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, דִּיּוּקְנָא דְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, כְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּאִיהוּ לְעֵילָּא, וְכָל חַד וְחַד הֲוָה עָבִיד דִּיּוּקְנָא דִּילֵיהּ כְּדִּיוּקְנָא (דאיהו לעילא וכל חד הוי עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא) דְּאִיהוּ אִתְעַבִיד בְּאַרְעָא.

בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲשֵׂה מִשְׁכָּן, הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד תּוֹהֶה, שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. מַה זֶּה בְּתַבְנִיתָם? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דְּיוֹקַן כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּמוֹ אוֹתוֹ דְּיוֹקָן שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דְיוֹקָן שֶׁלּוֹ כַּדְּיוֹקָן (שהואלמעלה, וכל אחד עושה דיוקן שלו כדיוקן) שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בָּאָרֶץ.

אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא, הֲוָה אַחְמֵי לֵיהּ בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן גַּוְונִין וְדִיּוּקְנִין דְּאִתְעָבֵידוּ לְתַתָּא, כְּהַאי חֵיזוּ דְּאַחְזֵי בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין.

אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה הָיָה מַרְאֶה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים וְהַדְּיוֹקְנָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמַטָּה, כַּמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהֶרְאָה בְתוֹכוֹ כָּל אוֹתָם דְּיוֹקְנָאוֹת.

מַשְׁמַע דִּכְתִּיב אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה, (קל""ח ע""ב) אַתָּה, רָזָא דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא, דְּאַחְזֵי לֵיהּ בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין. וַהֲוָה חָמֵי לוֹן מֹשֶׁה כָּל מִלָּה וּמִלָּה עַל תִּקּוּנֵיהּ, כְּמָה דְּחָמֵי גּוֹ עֲשָׁשִׁיתָא, וְגוֹ חֵיזוּ דְּאַחְזֵי כָּל דִּיוּקְנִין. וְכַד אִסְתָּכַּל בְּהוּ מֹשֶׁה, אִתְקָשֵׁי קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, אַתְּ בְּסִימָנִיךְ, וַאֲנִי בְּסִימָנִי כְּדֵין אִתְיָישַׁב מֹשֶׁה בְּכָל עֲבִידְתָּא.

מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה, אַתָּה - סוֹד הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וְהָיָה מֹשֶׁה רוֹאֶה אוֹתָם כָּל דָּבָר וְדָבָר עַל תִּקּוּנוֹ כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה בְּתוֹךְ עֲשָׁשִׁית וְתוֹךְ מַרְאָה שֶׁמַּרְאָה אֶת כָּל הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהֶם מֹשֶׁה, הִתְקַשָּׁה לְפָנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה בְּסִימָנְךְ וַאֲנִי בְּסִימָנִי. אָז הִתְיַשֵּׁב מֹשֶׁה בְּכָל מַעֲשֶׂה.

כַּד אִתְעָבִיד כָּל עֲבִידְתָּא, אִצְטְרִיךְ מֹשֶׁה לְמִמְנֵי כֹּלָּא, בְּגִין דְּלָא יִיִמְרוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִשְׁתְּאַר כַּסְפָּא וְדַהֲבָא, וְאִסְתְּלִיק לְנַטְלָא לֵיהּ. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמִמְנִי חוּשְׁבָּנָא קַמַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דִּכְתִּיב, (במדבר לכ) וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ" וּמִיִּשְׂרָאֵל.

כְּשֶׁנַּעָשָׂה כָּל הַמַּעֲשֶׂה, הִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לִמְנוֹת הַכֹּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁאָר כֶּסֶף וְזָהָב וְעָלָה לָקַחַת אוֹתָם. וְלָכֵן הִצְטָרֵךְ לִמְנוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (במדבר לב) וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה" וּמִיִּשְׂרָאֵל.

וּבְגִין דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, דְּהָא רוּחָא דְּקוּדְשָׁא, הֲוָה אַחְזֵי לְכֹלָּא, חוּשְׁבָּנָא דְּכָל דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּנְדִיבוּ יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ קוּדְשָׁא הֲוָה אָמַר וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ", כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וְגוֹ". בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, בְּאִינּוּן אוּמָנִין, וּבָעָא לְאַפָּקָא מְהֵימְנוּתָא דִּילְהוֹן קַמֵּי כֹּלָּא.

וְלָכֵן כָּתוּב, אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, שֶׁהֲרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה מַרְאָה לְכֻלָּם אֶת חֶשְׁבּוֹן כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף שֶׁנָּדְבוּ יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה אוֹמֶרֶת: וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ", כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וְגוֹ". מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְרַצָּה בָהֶם בְּאוֹתָם הָאֻמָּנִים, וְרָצָה לְהוֹצִיא אֶת נֶאֱמָנוּתָם לִפְנֵי כֻלָּם.

דף רכ""א ע""ב

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּעֲבִידְתָּא דְּמַשְׁכְּנָא אִתְעָבִיד, הֲוָה סִטְרָא אַחֲרָא אָזִיל וְשָׁאט לְאַסְטָאָה, וְלָא אַשְׁכָּחַת עִילָה עַל מְהֵימְנוּתָא דְּאוּמָנִין, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּפִיף לֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, וְאִיהוּ עָבִיד חוּשְׁבָּנָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּעַל כָּרְחֵיהּ, וְסָלִיק מְהֵימְנוּתָא דִּילְהוֹן לְגַבֵּי כֹּלָּא. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. וְהָא אוֹקִימְנָא, אֵלֶּה: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה מט) גַּם אֵלֶּה (מ""ו ע""ב) תִשְׁכַּחְנָה. וּכְתִיב, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, דְּתַמָּן אִתְמְנֵי וְאִתְפְּקִיד, עַד דְּאִתְעָבִיד חוּשְׁבָּנָא דְּבֵי מַשְׁכְּנָא, קַמֵּי מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ.(דף רכ""א ע""ב)(שמות לח) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. מַאן עֵדוּת. אֶלָּא תְּרֵי זִמְנֵי כְּתִיב הָכָא מִשְׁכָּן, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. וּמִשְׁכָּן אִקְרֵי מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. וּמַאן עֵדוּת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קכב) שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. שְׁמָא דָּא, אִיהוּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. בּא וּרְאֵה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, הָיָה הַצַּד הָאַחֵר הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט כְּדֵי לְהַסְטִין, וְלֹא מָצָא עִלָּה עַל נֶאֱמָנוּת הָאֻמָּנִים, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹפֵף אוֹתוֹ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְהוּא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן שֶׁל נֶאֱמָנוּת בְּעַל כָּרְחוֹ, וְעָלְתָה נֶאֱמָנוּתָם לַכֹּל. וְסוֹד זֶה שֶׁכָּתוּב אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, אֵלֶּה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט) גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה. וְכָתוּב אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁם הִתְמַנָּה וְנִפְקַד עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁכָּן לִפְנֵי מֹשֶׁה וְכָל יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. אֵיזוֹ עֵדוּת? אֶלָּא פְּעָמִים כָּתוּב כָּאן מִשְׁכָּן, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, וְהַמִּשְׁכָּן נִקְרָא מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. וְאֵיזוֹ עֵדוּת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שִׁבְטֵי יָ""הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. שֵׁם זֶה הוּא עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל.

כְּגַוְונָא דָּא (תהלים פא) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, עֵדוּת שֵׁם יָהּ בִּיהוֹסֵף, אִיהוּ עֵדוּת וַדַּאי, אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון סָהֲדִין סַהֲדוּתָא בְּכָל אֲתָר, וְהָכָא אִיהוּ עֵדוּת. וּבְגִין כַּךְ, מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, מַשְׁכְּנָא דְּהַאי עֵדוּת. וְעַל דָּא מַשְׁכְּנָא אִקְרֵי, עַל רָזָא דִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (תהלים קלב) וְעֵדוֹתִי זוֹ אַלַמְּדֵם, בְּגִין דְּהַאי אֲתָר, אִיהוּ סְתִימוּ וּגְנִיזוּ דְּכֹלָּא.

כְּמוֹ כֵן (תהלים פא) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. עֵדוּת שֵׁם יָהּ בִּיהוֹסֵף, הִיא עֵדוּת וַדַּאי. שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ מְעִידוֹת עֵדוּת בְּכָל מָקוֹם, וְכָאן הוּא עֵדוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, הַמִּשְׁכָּן שֶׁל הָעֵדוּת הַזּוֹ, וְלָכֵן נִקְרָא מִשְׁכָּן, עַל סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (שםקלב) וְעֵדתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם. מִשּׁוּם שֶׁמָּקוֹם זֶה הוּא סֵתֶר וּגְנִיזַת הַכֹּל.

אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, עַד הָכָא לָא יְדַעְנָא, אִי הַאי מַשְׁכְּנָא פֻּקַּד, אוֹ הַאי עֵדוּת. אֶלָּא פֻּקַּד וַדַּאי הַאי עֵדוּת. בְּגִין דְּמִן יוֹמָא דְּאִסְתְּלִיקוּ אֲבָהָן מֵעָלְמָא, וְכָל אִינּוּן שְׁבָטִין בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב, וְאִשְׁתָּאָרוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, בְּאִינּוּן עָאקָן, אִתְנְשֵׁי מִנַּיְיהוּ יְדִיעָא דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דָּא, דְּאִיהוּ (רכ""ט ע""ב) שְׁמָא דְּעֵדוּת, קִיוּמָא דִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּאִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון, אוֹקִימוּ עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְכֻלְּהוּ סִטְרִין דְּעָלְמָא.

אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה - עַד כָּאן לֹא יָדָעְנוּ אִם הַמִּשְׁכָּן פֻּקַּד אוֹ הָעֵדוּת הַזּוֹ. אֶלָּא פֻּקַּד וַדַּאי זוֹ עֵדוּת. מִשּׁוּם שֶׁמִּיּוֹם שֶׁהִסְתַּלְּקוּ הָאָבוֹת מֵהָעוֹלָם וְכָל אוֹתָם שְׁבָטִים בְּנֵי יַעֲקֹב, וְנִשְׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת בְּאוֹתָן צָרוֹת, נִשְׁכְּחָה מֵהֶם יְדִיעַת סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן הַזֶּה, שֶׁהוּא שֵׁם הָעֵדוּת, קִיּוּמָם שֶׁל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁשְּׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ בֵּאֲרוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם.

כֵּיוָן דְּאָתָא מֹשֶׁה, אִתְפְּקָד וְאִדְכַּר שְׁמָא דָּא בְּעָלְמָא. דְּכַד הֲוָה בַּסְּנֶה מִיַּד שָׁאִיל עַל שְׁמָא דָּא, דִּכְתִּיב, (שמות ג) וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אוֹמַר אֲלֵיהֶם. וְתַמָּן אִתְפְּקַד שְׁמָא דָּא עַל פִּי מֹשֶׁה.

כֵּיוָן שֶׁבָּא מֹשֶׁה, נִפְקַד וְנִזְכַּר הַשֵּׁם הַזֶּה בָּעוֹלָם. שֶׁכְּשֶׁהָיָה בַּסְּנֶה, מִיָּד שָׁאַל עַל הַשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וְשָׁם נִפְקַד הַשֵּׁם הַזֶּה עַל פִּי מֹשֶׁה.

זוהר פרשת פקודי דף רנ""ז ע""ב

נלמד על גאולה על אהבת השכינה וכל בניה כולנו שבויים בעולם המדמה:

אומר הזוהר הַנְּבִיאִים, שֶׁהֵם צְדָדִים עֶלְיוֹנִים, שְׁתֵּי יְרֵכַיִם שֶׁתּוֹמְכוֹת בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הֵם נוֹטְלִים אֶת הַהֵיכָל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי רוּחוֹת, שֶׁהֵן נֹגַהּ וְזֹהַר, (הוד)הנביאים הם מנצח והוד שהם כנגד הרגליים הרוחניות נצח רגל ימין - נביאים הוד רגל שמאל - חוזים וְאוֹתָן שְׁתֵּי יְרֵכַיִם לְמַטָּה לִתְמֹךְ אוֹתָם הַהֵיכָלוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנִּקְרְאוּ תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. והן לתמוך באחת המיוחדת תורה שבעל פה השכינה הקדושה. "מלכות פה - תורה שבעל פה קרינן לה" (מפתח אליהו) כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ תּוֹמְכִים לַתּוֹרָה, שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אברהם ויצחק חסד וגבורה שתומכים בתפארת שהוא יעקב תורה שבכתב כך גם בתורה שבעל פה תומכים. מי תומך? הנביאים החוזים וכל בני ישראל היא נפלה לגלות יונקים ממנה כוחות החכמה של הגויים.

חוכמה בגויים תאמין - זו האמונה הנקראית שכינה, חכמת תורה שבעל פה, תוכנית הבריאה נמצאת בגויים בשבי לכן חכמתם במעשה ובחומר גדולה, ידי עשו.

קול יעקב לא נשמע - תפקידו לשחרר אחיזתם של הגויים בתורה שבעל פה,לכן אמרה ברוריה - אשת מאיר בעל הנס תשמיע קול כאשר אתה לומד, הקול של יעקב בעסק התורה שבעל פה מנתק את אחיזת הגויים בשכינה, בלימוד תורה צריך להשמיע קול:משנה, גמרא, זוהר, תהילים, מספיק בלחש, אבל שישמיע קול, "השמיעני את קולך" צועקת השכינה לבניה, אלו תומכי המלכות הנביאים החוזים מצד נצח והוד הם נקראים צבאות וְעַל כֵּן זֶהוּ כְּמוֹ זֶה, וְזֶה כְּמוֹ זֶה. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים זֶה בָּזֶה, אָז שׁוֹלֵט עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה (נִרְשָׁם) הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא צְבָאוֹת. מִשּׁוּם שֶׁכָּל אוֹתָם חֲיָלוֹת קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם עוֹמְדִים כָּאן, וְכֻלָּם נִקְרְאוּ מִצַּד הַנְּבוּאָה. מַרְאֶה וַחֲלוֹם מִצַּד הַנְּבוּאָה הָיוּ. כאשר יש חיבור בין הנביאים המוכיחים את העם ויש את העם מתאחד במטרה להציל את השכינה אזי שתי התומכים, נצח והוד מתחברים לשם אחד – צבאות.

כאשר הם מופרדים (כך זה מופיע בסידור של הרשש נצח צב - חצי אות א" מצבאות הוד חצי אות א" השניה ואותיות ות מצבאות)

וְאַף עַל גַּב שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שֶׁבְּתוֹךְ אוֹתָהּ בְּרִית הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרֶה הַשֵּׁם הַזֶּה מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַחֲיָלוֹת יוֹצְאִים מֵהָאוֹת הַזּוֹ, עִם כָּל זֶה, הַיְּרֵכִים, שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת בַּחוּץ, קְרוּיוֹת עַל הַשֵּׁם הַזֶּה, וְאֵלּוּ הֵם שֶׁנִּקְרָאִים בָּרַיְתוֹת. אפילו שנצח והוד מתבטאים דרך היסוד, משנה למלך, הוא המשנה - חלק תורה שבעל פה אלו נצח והוד הם חיצוניים לגוף והם מצד הברייתות ברייתא היא משנה שלא נכנסה בסדר ששה סדרי משנה חיצונית למשנה ולכן מקומה בנצח והוד שֶׁהֲרֵי בָּרַיְתָא מִחוּץ לַמִּשְׁנָה. מִשְׁנָיוֹת עוֹמְדוֹת לְתוֹךְ הַבָּרַיְתוֹת, וְנִקְרָאוֹת יְרֵכַיִם בָּתִּים חִיצוֹנִיִּים, כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. אלו הן חמוקיי ירכייך שלא נכללו ביסוד מִשְׁנָה הִיא סוֹד שֶׁעוֹמֵד לִפְנִים, שֶׁעִקַּר הַכֹּל לוֹמְדִים מִשָּׁם, וְכֵן הַתַּנָּאִים. וְסוֹד (זֶה) שֶׁל זֶה - (שיר ח) אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי. אֶל בֵּית אִמִּי - זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. סוד – משם "יסוד" כל ההשפעה על המלכות היא מהיסוד לכן עסקו התנאים במשנה כפי יוסף "משנה למלך" הוא היסוד, התנאים עמדו מלפני היסוד והשפיעו את לימודם כדי שהיסוד ישפיע על המלכות ויגאל אותה משביה תְּלַמְּדֵנִי - זֶהוּ סוֹד הַמִּשְׁנָה. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָס הַנָּהָר הַזֶּה שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא לְאוֹתוֹ בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כָּתוּב תְּלַמְּדֵנִי. וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁנִּקְרָא מִשְׁנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

כאשר יש ייחוד בין היסוד למלכות זה נקרא "תלמדיני" היא המלכות צריכה את כל הלימוד של התורה שבעל פה כדי לעלות בחזרה. כמו תבנית כלי שמחכה לתכולה שלה ורק כאשר התכולה של הכלי תמלא אותו הוא עולה למקומו. זו המלכות הנקראית כלי ועם ישראל הוא המעביר ליסוד את תכולתה של המלכות שהיא תורה שבעל פה כְּשֶׁנִּמְשְׁכָה הַחוּצָה, נִקְרֵאת בָּרַיְתָא. שְׁתֵּי הַיְרֵכַיִם הֵן בָּרַיְתוֹת, סוֹד הַסּוֹדוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת לְגַלּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִמְסָר סוֹד זֶה, רַק לַחֲכָמִים עֶלְיוֹנִים. אוֹי אִם יִתְגַּלֶּה - וְאוֹי אִם לֹא יִתְגַּלֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹד מֵהַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג בּוֹ אֶת הָעוֹלָם.

כיון שנצח והוד הם כנגד משה ואהרון סוד הגאולה נמצא בהם, בברייתות ובמשה ואהרון ,אומר רבי שמעון אוי אם יתגלה - לאויבי ישראל ואוי אם לא יתגלה לבני ישראל ומסביר בַּיִת רִאשׁוֹן עָמַד בִּימֵי שְׁלֹמֹה כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהוּא נִקְרָא בַּיִת רִאשׁוֹן, וְהַכֹּל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ בַּלְּבָנָה. וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים כֻּלָּם בִּשְׁלֵמוּת, וְהָעוֹלָם עוֹמֵד בִּשְׁלֵמוּת.

בית ראשון כנגד אימא עליונה, בינה, השכינה העליונה,החיבור של זכר ונקבה תורה שבכתב ותורה שבעל פה היו בשלימות והעולם היה בשלימות ימי שלמה אותיות- השלמ. השלם...

וְאַחַר כָּךְ הַחֲטָאִים גָּרְמוּ, וְנִמְשְׁכוּ הַסּוֹדוֹת וְנִדְחוּ מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַחוּצָה. כְּשֶׁנִּדְחוּ לַיְרֵכַיִם, אָז עָמְדוּ בַּחוּץ, שֶׁנִּקְרְאוּ בָּתִּים חִיצוֹנִיִּים, וְהִצְטָרְכוּ לַבָּרַיְתוֹת. כל עוד הייתה שמירת הברית היסוד לא הייתה זליגה לחיצוניים אולם כאשר החלו לפגום בבריתות- ברית תורה, ברית לשון, ברית יסוד. החלו הסודות לזלוג החוצה לנצח ולהוד וזה אחד מ"אוי לנו" של תיקון חצות "אוי לנו על מסירת סודות התורה לחיצוניים" בַּיִת שֵׁנִי עָמְדוּ בַּבָּתִּים הַחִיצוֹנִיִּים בַּיְרֵכִים, וּמֵהֶם חָזְרוּ, וּשְׁרוּיִים (הָיוּ) בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהוּא בַּיִת שֵׁנִי. וְאוֹתָם אֲחֵרִים נִשְׁאֲרוּ בַּחוּץ בַּבָּרַיְתָא, בֵּין הַיְרֵכַיִם. (וְאֵלּוּ עִקָּרָם מִשְׁנָה, שֶׁהִיא בַּיִת שֵׁנִי, וּבָרַיְתָא אֵלּוּ שֶׁשָּׁרוּ בְּבֵית הַיְרֵכַיִם וְהָיוּ וְכוּ") וְהָיוּ לוֹמְדִים מֵהַמִּשְׁנָה, וְהֻנְהֲגוּ מִמֶּנָּה, וְהַיְנוּ סוֹד הַכָּתוּב, (ישעיה ב) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה.

בית שני הוא מבחינת מלכות, שכינה תחתונה, הוא עומד מחוץ ליסוד יש קשר ליסוד ע"י התנאים שעסקו במשנה אבל לא כמו בית ראשון שהיסוד היה שלם הייחוד היה שלם בית שני נקרא "משנה" לבית ראשון ולכן נכתבה המשנה ועסקו בה אבל הם היו מחוץ ליסוד כנגד הקליפה כנגד העורלה אַחַר כָּךְ גָּרְמוּ הַחֲטָאִים, הָעֳבַר שִׁלְטוֹן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, (וְאַף עַל גַּב) שֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ לֹא הָיָה כְּמוֹ בַּיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בּוֹ שָׁלוֹם תָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ תָּמִיד הָיָה בְתוֹכוֹ, וְלָכֵן הָיָה בְשָׁלוֹם. בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיָה בּוֹ שָׁלוֹם כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁבָּעָרְלָה יֵשׁ תָּמִיד קִטְרוּג. שלטונו של בית ראשון היה בו שלום תמיד כי המלך שנקרא שלום היה בו תדיר...

כפי ששואלים על "שלום בית" אני תמיד עונה כאשר "השלום" שהואהקב"ה נמצא בבית יש שלום בית וכאשר אין קב"ה בבית אין שלום...

בבית שני לא היה שלום כיון שהכל היה משנה למלך לא המלך הייתה גם עורלה טומאה חטאים קטרוג יניקה מהקדושה ונחרב וגלות וְנִדְחוּ מִבַּיִת שֵׁנִי הַחוּצָה, וְיָרְדוּ מִשָּׁם לַחֲמוּקֵי הַיְרֵכַיִם לְמַטָּה (וְאַחַר כָּךְ יָרְדוּ מִשָּׁם וְנִדְּחוּ מֵאוֹתָם הַחֲמוּקֵי שֶׁל מַטָּה) עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיים לְמַטָּה בָּרַגְלַיִם, עד העקבים של הרגליים עקבי דמשיחא ירדו ישראל לעקב, שם יש קללה "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" הנחש נמצא שם תדיר והוא נשך את ישראל נשיכות של 2000 שנים ואנחנו לא ברחנו, לא נטשנו את המערכה, הקב"ה!! אנחנו איתך, תמיד איתך,זו ירידת הדורות מהיסוד בית ראשון לנצח והוד בית שני לעקביים סוף הגלות ועל כך אמר עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיים לְמַטָּה בָּרַגְלַיִם, וּכְשֶׁיָּשְׁבוּ בָרַגְלַיִם, אָז - (זכריה יד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּדְחוּ וְלֹא נֶעֶזְבוּ מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָמִים נֶאֶחְזוּ בוֹ.

ועמדו רגליו על הר הזיתים ויבקע הר יבקע מלשון יעקב יחזרו האבות הקדושים חג"ת חסד גבורה תפארת, יתגלה היסוד המתוקן וְהָעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּדְחוּ וְלֹא נֶעֶזְבוּ מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָמִים נֶאֶחְזוּ בוֹ. לומר דחייה של הקב"ה את ישראל היא לצורך ירידה עד העקב עד מפגש עם הנחש למלחמה האחרונה "גוג ומגוג" וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמוֹדֵד בַּשִּׁעוּר שֶׁל קַו הַמִּדָּה אֹרֶךְ הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַיְרֵכַיִם עַד הָרַגְלַיִם, יָכוֹל לָדַעַת אֶת מִדַּת הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת כל שיעור של ספירה הוא אלף שנים שש ספירות - ששת אלפים שנים אולם האלף השישי הוא כנגד יום השישי לפני כניסת שבת כמה זמן מקבלים שבת לפני שקיעת חמה 18 דקות החשבון של החכמים (נחוניה בן הקנה, רבי אברהם אזולאי סבו של החיד"א ועוד),היה שבשנת התש"ע תתחיל הגאולה וְזֶהוּ סוֹדּ בֵּין קוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה, וְהַכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל הַבָּרַיְתוֹת וְכָל הַתַּנָּאִים וְכָל הָאָמוֹרָאִים עוֹמְדִים בִּמְקוֹם כָּרָאוּי, אֵלּוּ לִפְנִים וְאֵלּוּ לַחוּץ, בְּאוֹתָם חֲמוּקֵי הַיְרֵכַיִם (וְאֵלּוּ לַחוּץ) וּלְמַטָּה מֵהַבִּרְכַּיִם. וּבְכֻלָּם נִקְרָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְכֻלָּם יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל וְגָלוּ. סוד בין מחצדי חקלא קוצרי השדה, שדה התפוחים, חקל תפוחין קדישין, אלו הצדיקים שכל מעשיהם מכוונים עבור השכינה הם יודעים את הסוד לכן עומדים כולם ולומדים את סוד התורה מלשון יסוד, להשפיע על השכינה.

זה סוד הזוהר שכולו נועד ללמד את פדיון ניצוצות הקדושה את התורה שבעל פה את השכינה מלוע הנחש ומלמד איך להכנס ללוע הנחש בייחודיים וכוונות ולהוציא בולעו מפיו זה שאמר "שבע יפול צדיק" הוא מפיל את עצמו לתוך הנחש מקבל נשיכות ייסורים נפילות אבל הוא אחוז במטרתו להוציא את השכינה, את אימא, את רחל, מבית לבן הרמאיוּבְכֻלָּם יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל וְגָלוּ. וְאָז, כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַגָּלוּת בְּהַמְשָׁכַת הָרַגְלַיִם, אָז - וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַיּוֹם הַהוּא, וְתָעֳבַר אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה עָרְלָה מִן הָעוֹלָם, וְיַחְזְרוּ יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם לִשְׁלֹט כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ עָרְלָה הוֹרִידָה אוֹתָם לְמַטָּה עַד עַכְשָׁו. ובכל ישראל ירדו: בחכמה, ביראה, בידיעת הלכות, בתפילה, באחדות, ירדו עד שנדמו כמעט לנחש עד שקשה להבחין בין ישראל לבין גוי למה? כיון שישראל העליון קיבל על עצמו להכנס לבית לבן, לביתו של הנחש, להתחפש להיות כמו סוכן סמוי, ובזמן היותו כזה חילוני כופר לא מקיים מצוות הוא רצוי בבית לבן ואז הוא אוסף בחשאי את ניצוצות הקדושה.

נשמתו עובדת ללא ידיעת הגוף, ללא ידיעת הנפש, שבכל לילה בוכה תחת השמיכה.

וכאשר סיים את אסוף הניצוצות קורא למלך, לאבא.

מעוררת בו הנשמה הרהורי תשובה הוא הולך להרצאה, והרב אומר מי רוצה ציצית? והנשמה שלו צועקת אני, אני,.. והוא רץ ומקבל ציצית ומחבק ומברך ושב הביתה עם כל הניצוצות שאסף. ומה הפלא שבעלי תשובה הופכים להיות לומדי תורה מעולים מתעלים מעל אלו שנולדו חרדים מִכָּאן וָהָלְאָה, שֶׁהָעָרְלָה הַזּוֹ תִּתְקַצֵּץ וְתַעֲבֹר מִתּוֹךְ הָעוֹלָם, אָז - (דברים לג) וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב. בְּאוֹתָהּ עֵין יַעֲקֹב, וְלֹא יִמָּצֵא מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וכאשר תקוצץ העורלה ישחט הנחש יאספו כל ניצוצות המלכות השכינה תחזור לארמון המלך אז וישכן ישראל בטח בדד ללא רע ללא טומאה מחבק את עץ החיים וזוכה לכל ההבטחות של הנביאים ושל הקב"ה עבורך ישראל בני בכורי תזכו למצוות שתבוא הגאולה...

שמות פרק לה(א) וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לַעֲשׂת אֹתָם:

אומר רבנו האר"י הקדוש בשם הזוהר, אותיות "עדת" הם "דעת", "ויקהל את כל עדת" הקהיל את כל הדעת. "פרשת ויקהל" באה אחרי חטא העגל, שגרם שהדעת נשברה, התפזרה בכל העולם. מי יכול לתקן? רק הדעת של משה שלא היה בחטא בעגל. אמר להם משה, אף על פי שעשינו תשובה, עכשיו צריך לתקן את כל ניצוצות הקדושה. ע"י שמשה רבינו חיבר אותם אל הדעת המתוקן שלו, לכן ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לַעֲשׂת אֹתָם:"איך הוא תיקון הדעת? ע"י עשיית המשכן ע"י חיבור כל הכלים כל אל הדעת המתוקן בכל דור ודור, להתחבר לצדיקים המתוקנים, לצדיקו של עולם לקב"ה, לצדיקי האמת, לחיבורם, ובפרט לתיקוני הזוהר שרשב"י ע"ה חיבר כוונות מיוחדות לתקן את כל הנשמות של עקיבתא דמשיחא. כאשר אדם מתחבר ללימוד הוא מתחבר לדעת של המחבר, בפרט כאשר הוא מתחבר לחבורה מתוקנת ההולכת בדרכי השם. קשה לאדם להיות לבד, את זה חידש הבעש"ט שקבע חבורה סביב רבם, גם כשהם איתו וגם כשהם אינם איתו, עצם היותו שייך לחבורה, לרב שהוא הדעת הכוללת של החבורה. כל יהודי ויהודי חייב שיהיה לו רב והרב שיהיה לו רב עד שהכל מתחבר למשה רבינו ל"דעת המתוקן", חייב שיהיה לו רב חי, שיהיה איתו בקשר, שיפתור לו את הספקות, בפרט שהיום חשיפה לספרים חיצוניים, עיתונות, תקשורת מבלבלת את הדעת. כאשר יש לך רב אתה עושה על פי דעת תורה ויש בזה ברכה, וגם שרב טעה, אתה לא טעית אתה עשית דעת תורה, וזה מה שאמרו אפילו שוגגין אפילו מזידין על פי פסק בית דין, זה ששמע בקולם לא חטא, הם חטאו לכן הם מביאים פר חטאת או העלם, האדם שהולך על פי רבו לא טעה, הוא עושה את רצון השם.

ועוד, משה חיבר אותם ביניהם "ויקהל" "האספו", אסיפה אחת, כנישתא – כינוס, חיבר אותם אחד לשני לא רק לרבם, עשה ביניהם חיבור של קהילה שאוהבים אחד את השני מחזקים אחד את השני, בכללות הקהילה, הדעת של כל אחד ואחד מתחברת, אפילו אחד מהקהילה קשה לו, עסוק בפרנסה, הוא כל השבוע רץ אחר הפרנסה. היותו קשור לקהילה משייך אותו לדעת המתוקנת, ואז אמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהֹוָה.." יש לו את יום השבת אז הוא מתחבר בפועל לקהילה ומשתתף איתם בכל מעשיהם בששת ימי המעשה, בפרט שביום השבת הוא לא נמשך אחר הסעודות ואחר היין והשינה אלא רץ להתחבר עם הקהילה עם החבורה, וביום השבת הלימוד הוא כפול אלף, ובחבורה כפול כל משתתף ועם הרב כפול רבבה, יכול למלא מיליוני שעות בלימוד של מספר שעות ביום השבת עם הקהילה עם הרב.. אחדות ישראל בידי הקב"ה, אתה תתאחד עם המשפחה שלך, עם החבורה שלך עם הרב שלך והקב"ה יאחד את כולנו בדעת אחת עד יבוא גואל צדק אמן.

(יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ...:

מ ח צ י ת - קרוב לאות צ" חי, רחוק מאות צ" מת.
צדיק הוא היסוד המושפע מהספירות העליונות להשפיע למלכות שהיא השכינה, דלה ועניה אין לה מעצמה כלום, היא נקראת נפש, והיא הצריכה שבניה יפדו אותה משביה על ידי שנותנים חיים לצדיק, מתקרבים לצדיק, עושים צדקה בכסף, ומקיימים צדקה שהם:
צ (90) אמירת אמן ביום,
ד (4) קדושות ביום,
ק (100) ברכות ביום,
ה (5) חמשה חומשי תורה, לעסוק בתורה על כל צדדיה

למה אותיות גדולות בתנ"ך

מה שהיה הוא גואל ראשון וגואל אחרון הוא משה רבינו עליו נאמר שיר השיריםרַבִּי רְחוּמָאי פָּתַח, (ישעיה יא) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה" רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה"צפרא טובא,יום של הגשמה,שפע,אור ואהבהנחה עליו רוח ה" שיר השיריםרַבִּי רְחוּמָאי פָּתַח, (ישעיה יא) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה" רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה", הָא הָכָא אַרְבַּע רוּחוֹת, וְלֹא זָכָה בָּהֶם אָדָם, זוּלָתִי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּלְבָד.מלך המשיח זוכה במה שלא זכה אף אדם לפניו רוח ה" - כתר חכמה בינה רוח עצה - דעת = עץ ה - שם חמישה חסדים בדעת רוח גבורה ויראת ה" יראה היא מלכות משום מה חסר ספירת החסד למה? כיון שמשיח יעורר גבורות בעולם יעורר מלחמות יוציא לפועל את נקמת ה" בגויים על כל מה שעוללו לישראלרוחו של משיח קיימת מאז בריאת העולם רוח אלהים מרחפת על פני המים זו רוחו של משיח היא מתגלה ופועלת בעולם אחרי 4000 שנים מאז בריאת העולם כפי שאמרו במסכת סוטא, סנהדרין ובמדרשים ששת אלפי שנה יהיה העולם אלפים שנים תהו ובהו - עד בואו של אברהם 2000 שנה תורה - מאברהם עד חורבן הבית השני 2000 שנה ימות משיח מחורבן הבית השני ועד הגאולה האחרונה ובשביעי חרוב עולם המעורבב בטוב ורע ייעלם עולם חסד יבנה הוא העולם הנצחי ישנה מחלוקת רמב"ם רמב"ן רמב"ם אומר העולם הבא הנצחי כולו רוחני לא יהיה בו שום גשמיות הרמב"ן אומר יהיה מעט גשמיות לצורך פריה ורביה שניהם מסכימים שיהי שינוי בכמות הגשמית היה תהיה מזערית או כלל לא ישנו מדרש האומר שאחרי גילוי משיח יזכה הגוף הגשמי לתחייה לארבעים שנים של חיי גשמיות טובים ללא רע זה שכרו של המלבוש הגשמי אולם לאחר 40 שנה יהפוך כל החומר לרוחניות מוחלטת על כן כיוונו אותנו חכמי ישראל להגביר הרוחניות להגביר צבירת זכויות רוחניות לעולם הנצחי ולנטוש את העולם הגשמי ככל שניתן כיון שהגוף הגשמי משמש אותנו לעבודה הרוחנית יש צורך לדאוג לו במינמום האפשרי נמשיך בזוהר וְהָכְתִיב (יחזקאל לז) מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ. אַרְבַּע לָא כְתִיב, אֶלָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת. זֶהוּ רוּחַ שָׁלֵם מארבע רוחות זוהי רוח שלימה מדוע? סוד ההתכללות של זכר ונקבה משפיע ומושפע וְהָכְתִיב (יחזקאל לז) מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ. אַרְבַּע לָא כְתִיב, אֶלָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת. זֶהוּ רוּחַ שָׁלֵם אָמַר לֵיהּ הֵיאַךְ. אָמַר לֵיהּ, זֶה הַבָּא מִתּוֹךְ אַהֲבַת נְשִׁיקָה. הֵיאַךְ נְשִׁיקָה מֵאַהֲבָה אֵינוֹ אֶלָּא בַּפֶּה, וּמִתְחַבְּרָן רוּחַ בְּרוּחַ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם כָּלוּל מִשְׁתֵּי רוּחוֹת, רוּחוֹ וְרוּחַ חֲבֵירוֹ, נִמְצְאוּ שְׁנֵיהֶם בְּאַרְבַּע רוּחוֹת. שאל אותו איך הרי זכר ונקבה הם שניים אמר לו כפי נשיקה רוח שלו ורוח שלה אצלה - שני רוחות רוח שלה ורוח שלו - אצלו שני רוחות יחד ארבע סוד ההתכללות הרוחני הינו העברת שפע של צד לצד השני השפע הרוחני הוא כמו העברת אש מנר להדליק נר אחר זה לא מחסיר וזה מוסיף סוד התכללות זכר ונקבה הוא נקרא מצד החסד היא נקראית מצד הגבורה היא מעבירה לו את כל החסידם שאצלה ואז הוא חסד מלא הוא מעביר את כל הגבורות שלו אליה ואז היא גבורות שלם וְכָּל שֶׁכֵּן הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה בְּהִתְחַבְּרָם, שָׁם אַרְבַּע רוּחוֹת יַחַד. וְהַבֵּן הַבָּא מֵהֶם, זֶהוּ רוּחַ הַבָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וְזֶהוּ רוּחַ שָׁלֵם. ואז יקראו אדם רוח אחד שלם הכלולים מזכר ונקבה שכל אחד מכיל את השני זהו החיבור המושלם בין זכר ונקבה הוא מלא בכל מה שיש בה היא מלאה בכל מה שיש בו אין סודות אין משחקים ומסיכות ברוחניות זה קורה באמת בעל שעושה משהו מחוץ לבית שלא היה עושה ליד אשתו אשתו מרגישה היא כועסת עליו ולא יודעת למה הנשמה שלה הייתה ותמיד נמצאת עם בעלה והנשמה משדרת משהו לא בסדר והיא מרגישה אמת מארץ תצמח חיי הזוגיות המושלמת היא הידיעה שבני הזוג ברוחניות תמיד יחד אינם נפרדים כל תקלות של בני זוג הם מהעלמת מידע משקר ממשחקים ומסיכות כאשר האמת היא השלטת ביחסים דבר לא יפגע בזוגיות מתחיל נושא חדש רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֲמַר, יְתֵיב הֲוֵינָא עַל פִּילֵי דְרוֹמִי רַבָּתָא, וַחֲמֵינָא חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי. נְפַקְנָא לְגַבֵּיהּ, אָעֵילְנָא לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתָאי. בָּדִיקְנָא לֵיהּ, בְּמִקְרָא בְּמִשְׁנָה בְּתוֹסֶפְתָּא וּבְהַגָּדָה, וְלָא אַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ. היה רבי ברכיה בשער רומי וראה אדם הבא לקראתו יהודי שנראה זקוק לעזרה לקח אותו רבי ברכיה לביתו בדק את ידיעותיו של האדם הז במקרא, משנה בהגדה כו" ולא קיבל תשובות נראה לו מעמי הארץנָזִיפְנָא בֵּיהּ, וְלָא אֲתֵיב לִי מִידֵי. אַפֵּיל גַּרְמֵיהּ אֲחוֹרֵי דַשָּׁא, וּדְמָךְ. אֲמֵינָא, הוּא וְכַלְבָּא יֵיכְלוּן כַּחֲדָא. נזף בו, ולא הושיב אותו בביתו האדם הזה נשכב ליד הדלת ונרדם אמר רבי ברכיה הוא מתנהג כמו כלב אני אתן לו לאכול כמו הכלבים דְּהָכֵי אָמַר רִבִּי מִנְיוֹמֵי סָבָא דְגוּשׁ חַלְבָא, מַהוּ (ישעיה נו) וְהַכְּלָבִים עַזִּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים וְגו". לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁהֵם עַזִּי פָנִים כַּכֶּלֶב, עַזִּי נֶפֶשׁ בְּכֹלָּא. מַאי טַעְמָא. ומביא מימרא מרבי מניומי מגוש חלב והכלבים עזי נפש אלו הם עמי הארץ למה? מִפְּנֵי (שם) שֶׁלֹּא יָדְעוּ הָבִין. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַשְׁרֵי קְדוּשָׁתֵיהּ בְּגַוַּויְיהוּ, וְעַל דָּא אִינוּן עַזִּי נֶפֶשׁ. וּבְגִין כָּךְ הוּא וְכַלְבָּא יֵיכְלוּן כַּחֲדָא. כיון שאין בהם ידיעת התורה ולא מצוות הקב"ה לא משרה עליהם קדושה לכן אמר האדם הזה כמו כלב אני אתייחס אליו כמו אל כלב כַה אִיתְעַר, קָם וּקְרֵיב לְגַבֵּי פָּתוֹרָא, מָאִיךְ רֵישׁוֹי וְלָא אֲמַר מִידֵי. חָמֵינָא וְאִסְתַּכַּלְנָא בְּעֵינוֹי, דְּחַיְיכָן. אֲמַר לִי, וַדַּאי מֵאוֹרְחוֹי דְּמָרָךְ אִתְרַחַקְתְּ, דְּהוּא תַּקֵּין פָּתוֹרָא עַד דְּלָא יֵיתֵי אָדָם, וְעַד דְּלָא יִפְקוֹד לֵיהּ, וְיִבְדּוֹק לֵיהּ. כאשר התעורר האדם האורח התקרב לשולחן וחייך אמר לרבי ברכיה כנראה התרחקת מאדונך - מהקב"ה הקב"ה הכין שולחן פאר לאדם לפני שהאדם נוצר ולא בדק אותו ולא חקר אותו אלא קודם דאג לצרכיו אִי תוֹסִיף לְמֵהַךְ בְּאוֹרְחָא דָא, לָא יִתְקַיְימוּן לָךְ בְּנִין. מִיַּד אַהֲדַר וַאֲמַר, יֵיחוֹן לָךְ, וְיִתְקַיְּימוּן לָךְ. אם תוסיף ללכת בדרך זו של בדיקה למי אתה נותן צדקה ואת מי אתה מאכיל לא יתקיימו בניך זו כוונת הצדקה מצד החסידות שכל המושיט יד לצדקה יש ליתן לו ולכל רעב יש להאכיל אם תבדוק את האדם לפני שאתה נותן לו תדקה צדקה גם הקב"ה יבדוק אותך לפני שמבטל מעליך גזירה או לפני שנותן לך מתנה אל תבדוק ולא יבדקו אותך מיד אחר שקילל חזר בו ואמר יחון אותך ויחיו בניך אֲמֵינָא לֵיהּ אַמַּאי אֲהַדְּרַת מִלָּה וְאִתְנֶחַמְתְּ. אֲמַר לִי, אָסוּר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵילֵיט גַּרְמֵיהּ וְכָל שֶׁכֵּן אָחֳרָא, בְּגִין דְּקִלְּלַת חָכָם אֲפִילּוּ עַל תְּנַאי יִתְקַיֵּים. אמר לו ניחמת אותי על שחזרת בך אמר לו האורח אסור לו לאדם לקלל עצמו וכל שכן אחרים כיון שקללת חכם מתקיימת אפילו על תנאי אֲמֵינָא, הָכֵי הוּא וַדַּאי, דִּכְתִיב (בראשית לא) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְאִתְקַיִּים. וְאַנְתְּ בָּדִיקְנָא בָּךְ, וּלְוָוטָךְ לָאו כְּלוּם. אמר לו רבי ברכיה זה נכון אבל אני בדקתי אותך ואתה לא חכם לכן קללתך לא שווה כלום פָּתַח וְאָמַר, (שמות לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךְ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. קְלָלָא דָא עַל תְּנַאי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחִיל לְחוֹבֵיהוֹן בְּגִינֵיהּ דְּמשֶׁה, וְאַף עַל פִּי כֵּן אִתְמְחֵי מִפָּרְשָׁתָא מַעַלְיָיתָא בְּאוֹרַיְיתָא, אמר לו משה רבינו קלל עצמומשה רבינו קילל עצמו ואמר לקדוש ברוך הוא אם לא תסלח לעם ישראל ואתה רוצה למחות אותם מחני נא מספרך זה התקיים בפרשת השבוע ואתה תצוה - שמו של משה אינו נופיע בכל הפרשה מיד התעשת רבי ברכיה ראה שמולו עומד תלמיד חכם שָׁאֵילְנָא לֵיהּ בְּמִקְרָא בְּמִשְׁנָה וּבְתוֹסֶפְתָּא וּבְהַגָּדָה, וַהֲוָה בָּקִי בְּכוֹלָּא. אֲמֵינָא אַמַּאי בְּקַדְמִיתָא לָא אֲתֵיבַת לִי, כַּד בָּדִיקְנָא בָּךְ. אֲמַר, שֵׁינְתָא אָנֵיס לִי. תְּרֵין יוֹמִין הֲווֹ דְּלָא דָּמִיכְנָא. וְהַשְׁתָּא דְּשֵׁינְתָא אֲתָא לְעֵינַי, לָא אָתֵיבְנָא לָךְ. שאל אותו בכל פרד"ס התורה והיה בקיא אמר לו למה אתמול ששאלתי אותך לא ענית אמר לו הייתי עייף מאור מאוד לְבָתַר דְּאָכַל וְשָׁתָה, פָּתַח וְאָמַר, (שה""ש א) שִׁיר הַשִּׁירִים. ש רַבְרְבָא, וְהִיא תִּנְיָינָא מִסּוֹפָא דְּאַתְוָוֵי דְּאַלְפָא בֵּיתָא. ב דִּבְרֵאשִׁית רַבְרְבָא, וְהִיא תִּנְיָינָא מִשֵּׁירוּתָא דְּאַלְפָא בֵּיתָא, מַאי טַעְמָא. אחרי שאכל ושתה החל לדרוש באותיות התורה שיר השירים אות ש של שיר השירים היא אות גדולה כמו ב של בראשית כמו א של דברי הימים כמו מ של משלי מה הטעם למה רמזה התורה כאשר כתבה אות גדולה בְּגִין דְּשי""ן רָזָא דִּרְתִיכָא עִילָּאָה, וְעַל דָּא אִיהִי בִּתְלַת סַמְכִין, דְּהָא אֲבָהָן אִינוּן רְתִיכָא. וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים רָזָא דִּרְתִיכָא עִילָּאָה אִיהִי, וּבְגִין כָּךְ שֵׁירוּתָא דִילֵיהּ בְּשי""ן. ב, אִיהִי בֵּיתָא דְּעָלְמָא, דְּעוֹבָדָא דְעָלְמָא אִיהִי. ש 0 שלושה קווים ש - שלושה קווים ימין שמאל ואמצע הם מרכבת העולם שלושת האבות - המרכבה העליונה כיון ששיר השירים נקרא קודש קודשים והם שלושת האבות לכן ש גדולה ב של בראשית היא הבית של העולם מאות ב של בראשית נברא העולם ב - בינה אימא עליונה ממנה יצאו שבעת הספירות התחתונות ממנה יצאו שבעת ימי העולם הזה אִלֵּין אִינוּן: א דְּהִבְרֵי הַיָּמִים. ב דִּבְרֵאשִׁית. מ דְּמִשְׁלֵי. ש דְּשִׁיר הַשִּׁירִים. אִלֵּין ד" אַתְוָון בְּרֵישׁ סִפְרִין, אִינּוּן אַתְוָון רַבְרְבָן. וּמַאן דְּיָדַע בְּהוּ, יוֹדֵעַ רָזָא דְּכָל סִפְרָא. וְהַהוּא אָת אוֹלִיף רָזָא דְּכָל סִפְרָא. הם אותיות הגדולות שכל מי שידע סודן ידע ללמוד את כל הספר רק מהמילה הראשונה של האות הגדולה כפי בראשית ב - בינה ראשית - חוכמה בבית יש נקודה היא קוץ יוד הכתר ברא שית - ברא שש קצוות של העולם למעלה למטה ימין שמאל לפנים ואחרו ב של בראשית - ת של בראשית = בת המלכות תִּיקּוּנָא דִילֵיהּ, דִּיוּקְנָא וְסִתְרָא דְּאָדָם בִּתְרֵין גְּוָונִין. רֵישָׁא דִלְעֵילָא, אִיהוּ נְקוּדָה קַדְמָאָה דְּשָׁלְטָא עַל כֹּלָּא, בִּגְלִיפוּ, דְּאִתְעַטַר לְאִתְפַּשְׁטָא תְּחוֹתֵיהּ. וא""ו דְּאִיהוּ רָזָא וּדְיוֹקְנָא דְאָדָם. הוּא, וּבַת זוּגֵיהּ דלת דִּלְתַתָּא, דְּאִתְאַחֲהַת מִסִּטְרוֹי. וְדָא אִיהוּ שְׁלִימוּ דְּאָדָם. כל תיקון העולם ובני אדם לדעת מבנה אדם הקב"ה ברא את כל העולמות את כל הנבראים בדמות וצלם אדם אדם קדמאה ראשון הנבראים ראשו למעלה זו הנקודה שבה יש את כל תבנית האדם כפי המוח שלנו מהמוח מפעילים את כל איברי הגוף כך גם המילה הראשונה בכל ספר בתוכה כלול כל איברים ופרקי הספר ומשם מתפשטת למטה כך שם הויה הקדוש יצא מנקודה קטנה הנקראית קוצו של י התפשטה והפכה לאות י מאות י התפשטה והפכה להיות ה מהקו בתוך ה יצא אות ו מאחוריו של ו יצאה אותה זהו עולם העקודים הכל היה קשור הנקודה קטנה משם התפשט לנקודות כמו טיפת זרע הכוללת בתוכה כל מה שיהיה התינוק ואומר ואו הוא סוד אדם איך? אדם הוא זכר ונקבה א יוד למעלה זכר ו הקיר בינהם צלע שנוסרה י תחתונה נקבה ושניהם בצורת ו בְּגַוְונָא אָחֳרָא, בְּאֶמְצָעִיתָא דִּיוּקְנָא דְּאָדָם, וְאִתְאַחִידָא בֵּיהּ מִתְּרֵין סִטְרִין, כְּגַוְונָא דִדְרוֹעִין, מִסִּטְרָא דָא וּמִסִּטְרָא דָא. וְדָא א, דִּיוּקְנָא וְרָזָא דִילֵיהּ, אָדָם אִיהוּ. וְעַל דָּא רְשִׁימָא אל""ף, בְּרֵישׁ סִפְרָא דְדִבְרֵי הַיָּמִים, דְּהָא לָא אָתָא הַהוּא סִפְרָא אֶלָּא לְאַשְׁלָמָא אָדָם בְּסִתְרוֹי וְדַרְגּוֹי, וזו א של דברי הימים שהיא אות א גדולה דברי הימים הוא ספר המשלים את דרגות האדם את סדר הדורות עובר לאות ב" של בראשית שהיא גם אות גדולה אִיהִי בֵּיתָא דְּכָל עָלְמָא, מְסַחֲרָא לִתְלַת סִטְרִין, עֵילָא וְתַתָּא וְכָל עוֹבָדִין כְּלִילָן בְּגַוָּוהּ, סַחֲרָא תְּלַת סִטְרִין דְּכָל עָלְמָא, וְאִשְׁתָּאַר סִטְרָא דְצָפוֹן דְּלָא אִתְבְּנֵי, דְּאִיהוּ מָדוֹרָא בִּישָׁא, דְּתַמָּן שָׁרַת רָעָה דְּכָל עָלְמָא. כְּדָּבָר אַחֵר, (ירמיה א) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה שהיא הבית של כל העולם היא הבינה ויש לה שלוש צלעות למעלה למטה ימין אך צד שמאל הגבורה צפון פתוח למה? מצפון תפתח הרעה שזה הצפון עדיין לא נבנה הוא מדורם של כוחות הרשע המלך הצפוני וזהו הצלע החסר בבנין השלם שאותו ישראל בונים זהו גם הפתח ממנו יונקים כוחות הרשע ומעשה העליונים כמעשה התחתונים השמש משולה לקב"ה כפי שהשמש עושה סטייה לצד דרום ואינה משפעת לצפון כפי הדרום כך הקב"ה את השפע לנחש לכוחות הרשע אינו נותן ישירות אלא רק על ידי חטאות ישראל או על ידי השעיר המשתלח על ידי מים אחרונים חובה יניקתם של כוחות הרשע מפתח ב של בראשית שם נמצא ישראל כפי מעשיו יהיו כוחות הרשע בחולש או בחוזק וְעַל דָּא, ב" אִיהִי בֵּיתָא וּבִנְיָינָא דְּכָל עָלְמָא, אִיהִי בְּרֵישׁ אוֹרַיְיתָא, רַבְרְבָא רְשִׁימָא, לְאַחֲזָאָה עַל כָּל סִפְרָא. ועל כן בית היא הבנין של כל העולם היא בראש התורה גדולה וממנה תלמד את כל ספר בראשית שהוא מאבק מתמשך בבנין צלע הרביעית שלוש צלעות מושלמות אברהם יצחק ויעקב צלע חסירה מלכות בית דוד השכינה היא נמצאית בשבי אצל המלך הצפוני לכן נשאר הפתח בבית כאשר יסתיים פדיון שביה יסתם הפתח ויהפוך להיות אות ם סתומה היא אות ם שבסוף ספר בראשית המילה מצרים היא סוף ספר בראשית ואז יתגלו אותיות היסוד של בניית עולם החסד הם = אותיות ב ם מ"ב - 42 אותיות שבהן נבנה העולם בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו כנגד אבג יתץ קרע שטן נגד יכש בטר צתג חקב טנע יגל פזק שקו צית ואות מ גדולה הפותחת בספר משלי למה אות גדולה ולמה מ מ" פְּתִיחָא, רָזָא דְנוּקְבָא שְׁלֵימָתָא, אֵשֶׁת חַיִל מִתְעַטְרָא בְּעִטְרָהָא. וְעַל דָּא, כָּל סִפְרָא דְמִשְׁלֵי, לָאו אִיהִי אֶלָּא תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּהַאי אֵשֶׁת חַיִל, וּלְמֵיתַב דַּעְתָּא דִבְנֵי נָשָׁא סוד הנקבה המושלמת אשת חיל עטרת בעלה כל ספר משלי הוא מוסר לא עבור אשת חיל אלא עבור השמרות ואזהרות לְאִסְתַּמְּרָא מֵאִשָּׁה רָעָה. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה רָעָה, וּלְאִתְקָרְבָא לְהַאי אֵשֶׁת חַיִל, בְּפוּלְחָנָא עִילָּאָה. וְעַל דָּא מ רַבְרְבָא בְּרֵישׁ סִפְרָא, עַל הַהוּא רָזָא אָזְלָא. להשימר מאישה רעה ולהתקרב לאשת חיל בעבודת הקודש העליונה ועל כן מ גדולה מ היא מלכות פתח למטה מרמז על הולדה שכל מעשה הזוגיות הינו לצורך מצות הבורא הראשונה לפרייה ורבייה ולא לצורך זימה ומילוי תאוות בהמיות והוא ההבדל בין אשת חיל ובין אשה רעה תַח וְאָמַר, (קהלת ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. וממשיך באותו נושא על יחסי הזוגיות שאסור להם לבי הזוג לנבל פיהם אֶלָּא הָכֵי מַסְקָנָא, דְּאָסוּר לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְמִשְׁתָּעֵי מִלֵּי דִזְנוּתָא אֲפִילּוּ בְּאִיתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְקַשֵּׁי, וְיֵיתֵי לְהִרְהוּרִין בִּישִׁין אָחֳרָנִין, וִיהֵא דָּשׁ בְּאִידְרֵיהּ, וְיִזְרַע חִטִין אָחֳרָנִין. שעל ידי מילי תועבה יכנסו אלו המילים לעובר וכך יוולד ילד מלא תאוות זימה וְעוֹד. שֶׁעַל זֶה, לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יוֹלִיךְ אוֹתוֹ עוֹף הַשָּׁמַיִם, וּמַעֲמִיד אוֹתוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כמה אדם צריך לשמור על מוצאות פיו הקול - קול יעקב, עולה תמיד לפני הקב"ה כל קול של יהודי עושה רושם בכל העולמות ......

זוהר פרשת שמות – תרגום – מעלת רבי שמעון בר - יוחאי

רַבִּי חִיָּיא הַגָּדוֹל הָיָה הוֹלֵךְ לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לִלְמֹד מֵהֶם. הָלַךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרָאָה פַּרְגּוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה מַפְסִיק בַּבַּיִת. תָּמַהּ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר, אֶשְׁמַע דָּבָר מִפִּיו מִכָּאן.שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר, בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. כָּל הַכִּסּוּף שֶׁכּוֹסְפִים יִשְׂרָאֵל [מִלִּפְנֵי] מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כִּצְבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים.מָה הַטַּעַם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם הוּא תָּמִיד מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ - יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם. דָּבָר אַחֵר - הַצְּבִי, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.שָׁמַע רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִם עֶלְיוֹנִים [פּוֹסְקִים] עוֹסְקִים בַּבַּיִת, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחוּץ?! בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינָה בַּחוּץ, מִי יֵצֵא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אִם אֲנִי אֶשָּׂרֵף - [כְּחוֹל] לֹא אֶשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִחוּץ אֵלֵינוּ. שֶׁתִּכָּנֵס הַשְּׁכִינָה, וְתִהְיֶה אֵשׁ שְׁלֵמָה. שָׁמַע קוֹל שֶׁאוֹמֵר: עֲדַיִן לֹא נִסְמְכוּ הַסּוֹמְכִים, וְהַשְּׁעָרִים עֲדַיִן לֹא הֻתְקְנוּ, וּמִקְּטַנֵּי [וּמֵאָהֳלֵי] הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן, שֶׁכָּעֵת הוּא. לֹא יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר.יָשַׁב רַבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְנֶאֱנַח. פָּתַח וְאָמַר, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. נִפְתַּח שַׁעַר הַפַּרְגּוֹד, לֹא נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא. זָקַף רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר, מִזֶּה נִשְׁמָע שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְמִישֶׁהוּ בַּחוּץ, וְאָנוּ בִּפְנִים?! קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָלְכָה הָאֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ עַד מְקוֹם רַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיצוֹץ אוֹר הַקְּלִיטָה בַּחוּץ, שֶׁל הַמַּפְתֵּחַ וְאָנוּ כָּאן בִּפְנִים?! הִתְאַלֵּם פִּיו שֶׁל רַבִּי חִיָּיא.כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס פְּנִימָה, הוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְלֹא זָקַף רֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, קוּם הַעֲבֵר יָדְךָ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בָּזֶה, שֶׁלֹּא רָגִיל בּוֹ. קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְהֶעֱבִיר יָדוֹ עַל פִּי רַבִּי חִיָּיא. פָּתַח פִּיו רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, רָאֲתָה עֵינִי מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי. הִזְדַּקַּפְתִּי שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי, שֶׁטּוֹב לָמוּת בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב טוֹב שֶׁדּוֹלֵק.בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְקִים שְׁבִיבֵי אֵשׁ לְכָל עֵבֶר, וְכָל שְׁבִיב וּשְׁבִיב עוֹלֶה לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים מֶרְכָּבוֹת, וְכָל מֶרְכָּבָה נִפְרֶדֶת לְאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעַתִּיק הַיָּמִים שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא מִזְדַּעֲזֵעַ מִמֶּנּוּ לְמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים עוֹלָמוֹת.עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם עִדּוּן הַצַּדִּיקִים, עַד שֶׁנִּשְׁמָע בְּכָל הָרְקִיעִים, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם בִּזְמַן אֶחָד, תְּמֵהִים וְאוֹמְרִים: זֶהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה מַרְעִישׁ הַכֹּל, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנָיו. זֶהוּ הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ כָּל הַכִּסְאוֹת וְכָל הָרְקִיעִים וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת רִבּוֹנָם.אֵין פּוֹתְחִים וְאֵין מְסַיְּמִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁמָע (שֶׁיִּשְׁתַּמֵּעַ) בְּכָל הָרְקִיעִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה פִּתְחוֹן פֶּה. כְּשֶׁמְּסַיֵּם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִי רוֹאֶה אֵיזֶה שִׁירִים? מִי רוֹאֶה אֵיזוֹ חֶדְוָה שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְרִבּוֹנָם? מִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהוֹלְכִים בְּכָל הָרְקִיעִים? כֻּלָּם בָּאִים בִּשְׁבִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, מַעֲלִים רֵיחוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן עַד עַתִּיק הַיָּמִים, וְכָל זֶה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן.

(לד) וַיֹּאמֶר ה" אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה:

זוהר חלק ב דף ריט/א :סימנא דא אתמסר בידנא, די בכל אתר דקאמרי בכוונה ורעותא דלבא עובדא דקטרת, דלא שלטא מותנא בההוא אתר, ולא יתזק, ולא יכלין שאר עמין לשלטאה על ההוא אתר.תרגום: (אמר רשב"י) סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים בכוונה ברצון הלב, מעשה הקטורת, לא ישלוט המוות באותו מקום, ולא יינזק, ולא יכולים שאר העמים לשלוט במקום ההוא:זוהר מתורגם מפרשת כי תשא - זוֹ הַקְּטֹרֶת, כָּל מִי שֶׁמֵּרִיחַ בְּאוֹתוֹ הֶעָשָׁן, כְּשֶׁעוֹלֶה אוֹתוֹ הָעַמּוּד מֵאוֹתוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן, הָיָה מְבָרֵר לִבּוֹ בְּבֵרוּר וְאוֹר, בְּשִׂמְחָה וְרָצוֹן, לַעֲבֹד אֶת אֲדוֹנוֹ, וּמַעֲבִיר מִמֶּנּוּ זֻהֲמַת וְטִנּוּף הַיֵּצֶר הָרָע, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. מִשּׁוּם שֶׁקְּטֹרֶת הִיא שִׁבְרוֹן לַיֵּצֶר הָרָע וַדַּאי בְּכָל הַצְּדָדִים. וּכְמוֹ שֶׁהַצִּיץ הָיָה עוֹמֵד עַל נֵס, אַף כָּךְ הַקְּטֹרֶת. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת הַצַּד הָאַחֵר פְּרָט לַקְּטֹרֶת. בֹּא וּרְאֵה, שֶׁהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְגוֹ", שֶׁהֲרֵי הַשֶּׁבֶר שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר אֵינוֹ אֶלָּא קְטֹרֶת. מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי אֵין שִׂמְחָה וַחֲבִיבוּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ הַקְּטֹרֶת, וְעוֹמֶדֶת לְבַטֵּל כְּשָׁפִים וּדְבָרִים רָעִים מִן הַבַּיִת. רֵיחַ וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הוּא מְבַטֵּל, כָּל שֶׁכֵּן הַקְּטֹרֶת. דָּבָר זֶה הוּא גְזֵרַת קִיּוּם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל וְקוֹרֵא בְּכָל יוֹם אֶת מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, נִצּוֹל מִכָּל דִּבְרֵי כְשָׁפִים שֶׁל הָעוֹלָם, וּמִכָּל הַפְּגָעִים הָרָעִים, וּמֵהִרְהוּר רַע, וּמִדִּין רַע וּמִמַּגֵּפָה, וְלֹא יִנָּזֵק כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁאֵין יָכוֹל הַצַּד הָאַחֵר לִשְׁלֹט עָלָיו, וְצָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם בְּנֵי אָדָם הָיוּ יוֹדְעִים כַּמָּה עֶלְיוֹן הוּא מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיוּ נוֹטְלִים כָּל מִלָּה וּמִלָּה מִמֶּנָּה, וּמַעֲלִים אוֹתָהּ עֲטָרָה עַל רֹאשָׁם כְּמוֹ כֶּתֶר שֶׁל זָהָב. וּמִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בּוֹ, לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת וּלְכַוֵּן בּוֹ בְּכָל יוֹם, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וִיסַלֵּק מַגֵּפָה מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם, וְיִנָּצֵל מִכָּל דִּינֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִצְּדָדִים רָעִים, וּמִדִּינֵי גֵיהִנֹּם, וּמִדִּין שֶׁל מַלְכוּת אַחֶרֶת. הסבר: בכל מקום שיש טומאה וקליפה יש ניצוץ קדוש ששבוי בקליפות ומחייה אותם, והם אחד עשרה סממני הקטורת, שהם עשר ספירות של הקליפה האוחזת ויונקת מהסממן האחד עשרה שהוא הניצוץ הקדוש, כאשר אומרים את הקטורת בכוונת הלב אזי משתחרר הניצוץ הקדוש ולקליפות אין חיות ולכן אין המוות שולט יותר במקום.
ספר פרי עץ חיים - שער עולם העשיה - פרק ד
כי י"א סמני הקטורת הם י"ס(עשר ספירות) דעשיה. והנה יש י"ס דקליפה, עוד לוקח כח א" של הקדושה המחיה אותה והם י"א. ואלו י"ס דעשיה, עם אותו הכח של הקדושה המחיה י"ס דקליפה, הם י"א סמני הקטורת. וכשאנו מסלקין הכח המחיה אותם, אז אותן י"ס דקליפה נשארים מתים, ואין להם חיות, וזהו הטעם שהקטורת מבטל מותנא, כי הוא שממית המלאך המות, ואין לו עוד חיות ואין בו כח להמית אח"כ, ולכן אנו אומרים אותו קודם כל תפלה בשחרית ובמנחה. אך בערבית שהוא לילה אין בנו כח, לכן בזמן המגפה ח"ו נוהגין לומר וטוב הוא. ומורי זלה"ה היה נוהג בזמן המגפה לאומרו אחר חצות לילה, כי אז נכנעת ממשלתן, ובפרט אם יאמרו יו"ד אנשים ביחד ויהיו יראי ה". ולפי שכוונתינו להעלות העולמות, ולכן בכל תפלה אנו אומרים אותו קודם, כדי שלא יעלו עם העולמות. וכן אחר תפלת שחרית אנו אומרים הקטורת, כדי שלא יינקו מן השפע היורד, ע"כ:

פרשת ויקהל

(שמות לה)וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ". רִבִּי חִיָּיא פָּתַח,(שמואל א טו)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי לְכוּ סוּרוּ רְדוּ וְגוֹ". תָּא חֲזֵי, מָה כְּתִיב בַּעֲמָלֵק,(שמואל א" טו)פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ". וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכֻלְּהוּ קְרָבִין דְּעָבְדוּ שְׁאָר עַמְמִין לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מַאי טַעְמָא לָא אַקְשֵׁי קַמֵּיהּ, כְּהַאי קְרָבָא דְּעָבַד עֲמָלֵק לְגַבַּיְיהוּ. אֶלָּא וַדַּאי, קְרָבָא דְּעֲמָלֵק הֲוָה בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְתָּקַּף חִוְיָא בִּישָׁא לְעֵילָּא, ואִתְתָּקַּף לְתַתָּא.

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ". רַבִּי חִיָּיא פָּתַח,(שמואל א טו)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ וְגוֹ". בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בַּעֲמָלֵק, פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ". וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּכָל הַקְּרָבוֹת שֶׁעָשׂוּ שְׁאָר הָעַמִּים לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל, מָה הַטַּעַם לֹא הָיָה קָשֶׁה לְפָנָיו כְּמוֹ הַקְּרָב שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק אִתָּם? אֶלָּא וַדַּאי הַקְּרָב שֶׁל עֲמָלֵק הָיָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הִתְחַזֵּק הַנָּחָשׁ הָרָע לְמַעְלָה, וְהִתְחַזֵּק לְמַטָּה.

מדרש שיר השירים – בריאת בעולם

המשך זוהר שיר השירים פָּתַח רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר, (תהלים פד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה" צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי בית לשכינה הנמשלה לציפור קן שלה הוא בית המקדש יש בית מקדש עליון ויש תחתון ושניהם קשורים זה בזה ונשבע הקב"ה שלא יכנס לעליון עד שלא יכנס לתחתון תַּמָּן תָּנִינָן, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, אַתְרִין וְדוּכְתִּין קַדִּישִׁין, עִילָּאִין יַתִּיר מִשְּׁאָר דּוּכְתֵּי יִשּׁוּבָא. כך גם ארץ ישראל לעומת שאר המקומות עשה את ארץ ישראל עליונה מעל כל הארצוצ הארצות מבחינה רוחנית עיני השם בה - בארץ ישראל מראשית הנה ועד אחריתה ואילו בשאר מקומות העמים שולטים השרים הממונים לכן אמר אין רוח הקודש ואין נבואה בחוץ לארץ הנבואה היחידה שניתנה בחוץ לארץ אחרי מתן תורה היא ע"י הנביא יחזקאל שניבא על נהר כבר אומר הזוהר על נהר היוצא מעדן יכל לנבא אבל בחוץ לארץ אין נבואה כלל וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דִּיצִירָה דְּבַר נָשׁ. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרֵיר הַהוּא זַרְעָא, וּמְנַפְּצֵיהּ, כְּהַאי דִּמְבָרֵיר וּמְנַפֵּץ חִטִין, תַּבְנָא לְחוּד, וְקַשׁ לְחוּד, עַד דְּבָרֵיר חִטִין עַל דּוּכְתַּיְיהוּ. כיון שכל הבריאה היא מתכונת - אדם כך הארץ וכך האדם וְהַכֹּל כְּמוֹ יְצִירַת הָאָדָם. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר אוֹתוֹ הַזֶּרַע וּמְנַפֵּץ אוֹתוֹ, כְּמוֹ זֶה שֶׁמְּבָרֵר וּמְנַפֵּץ חִטִּים, תֶּבֶן לְחוּד וְקַשׁ לְחוּד, עַד שֶׁמְּבָרֵר אֶת הַחִטִּים עַל מְקוֹמָם. יש מוץ, תבן קש, ויש חיטה החיטה היא ארץ ישראל כל שאר הארצות הם התבן והמוץ והקש כָּךְ נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֶג מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וְאוֹתוֹ הַשֶּׁלֶג מִתְחַמֵּם בְּכַמָּה גְוָנִים, וְהִטִּיל אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם שֶׁל הָאִשָּׁה. מִכָּאן שֶׁאִשָּׁה לֹא מִתְעַבֶּרֶת עַד שֶׁתִּשְׁפֹּךְ מַיִם, וּבְאוֹתָם הַמַּיִם מַטִּיל הַזָּכָר שֶׁלֶג, זֶהוּ הַזֶּרַע שֶׁהוּא מְחֻבָּר יַחַד, יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ שֶׁל הָאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁלֶג כְּנֶגֶד הַמַּיִם. כפי הפריה של עובר כך הפרה הקב"ה את כל הבריאה הנקבה הוא מקום הצמצום הטיפה הזכרית היא התורה בה כלולים כל הנברים הנבראים לְאַחַר שֶׁהִטִּיל אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְתוֹךְ הַמַּיִם, בֵּרֵר אוֹתוֹ וְנִפֵּץ אוֹתוֹ, וְעָשָׂה בַּהַתְחָלָה טַבּוּר, שֶׁהִיא נְקֻדָּה אַחַת מִתּוֹךְ הַבְּחִירָה שֶׁל הַשֶּׁלֶג, וְאוֹתוֹ טַבּוּר הוּא נְקֻדָּה שֶׁל צִיּוֹן. ציון הוא טיבור העולם מרכז העולם ממנו הושתת שם במקום אבן השתיה הר הבית שם מקום בריאת העולם וּמִשָּׁם הִתְפַּשְּׁטוּ אַרְבָּעָה חוּטִים לְאַרְבָּעָה צְדָדִים שֶׁל הָעוֹלָם - מִזְרָח וּמַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם. מֵאוֹתוֹ הַחוּט שֶׁנִּמְשָׁךְ מִצַּד הַמִּזְרָח, מִמֶּנּוּ נַעֲשֶׂה גוּף. מַתְחִיל בַּמִּזְרָח, וּמְסַיֵּם בַּמַּעֲרָב. הַגּוּף הוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נִרְשָׁם בְּאוֹתִיּוֹת אדנ"י. אֲדוֹן וְרִבּוֹן כָּל הָעוֹלָם. אדני - זהו שמה של המלכות של השכינה זה גם שנאמר על ישמעאל ידו בכל יוד של שם אדני שם הוא אוחז כיון ששם זה נמצא במקום המקדש ושם ישמעאל היום שולט ממנה מאות יוד שואב ויונק כל כוחו ועושרו. מֵאוֹתוֹ הַחוּט שֶׁנִּמְשָׁךְ מִצַּד הַדָּרוֹם, שֶׁהוּא הַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַשֶּׁלֶג וְתָקְפּוֹ, מִמֶּנּוּ נֶעֶשְׂתָה זְרוֹעַ יָמִין, וְהוּא בְּחִירַת הָעֹנֶג. וְזֶה גַן עֵדֶן שֶׁנִּכְנַס בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהוּא לְעֹנֶג הַנְּשָׁמוֹת, וְזֶה טָמִיר וְגָנוּז, הַיָּמִין שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. ימין העולם - אברהם הוא המרכבה הראשונה מֵאוֹתוֹ הַחוּט שֶׁנִּמְשָׁךְ מִצַּד הַצָּפוֹן, מִמֶּנּוּ נַעֲשֵׂית וְנִבְרֵאת זְרוֹעַ שְׂמֹאל. וְזֶה הַגֵּיהִנֹּם. מֵאוֹתָהּ פְּסֹלֶת שֶׁל הַשֶּׁלֶג. וְהוּא לָעֹנֶשׁ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים. לכן ראה יצחק את עשו וראה את הגיהנם ונבהל כי עשו הוא הגהנם הגבורה מצד הרע לעומת יצחק הגבורה מצד הטוב הָרֹאשׁ נִתְתַּקֵּן בַּשָּׁמַיִם. וְהָיָה הָעוֹלָם בְּלִי רֹאשׁ, עַד שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הוּקַם בָּרֹאשׁ. והם חכמה בינה ודעת וכשנחרב שוב חזרו לבקש בתפילות חוננו חכמה בינה ודעת שהם הראש שנעלם שהסתלק הַפֶּה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁהִתְתַּקֵּן בָּרֹאשׁ, סִינַי. וְהוּא רָשַׁם אֶת הַפֶּה הַזֶּה תּוֹךְ הַמַּיִם, מֵהַבֵּרוּר שֶׁל הַשֶּׁלֶג. הַיְרֵכַיִם וְכָל שְׁאָר הָאֵיבָרִים, בְּכָל שְׁאָר הָאָרֶץ. הפה של העולם הוא פה של משה רבינו פה אל פה אדבר בה ובו השכינה דיברה מהפה שלו כה תדבר משה היה סתום פה וּכְשֵׁם שֶׁלָּאִשָּׁה יֵשׁ צִירִים וַחֲבָלִים בִּשְׁעַת הַלֵּדָה, כֵּן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא הָאָרֶץ לְאוֹר הָעוֹלָם, הָיוּ הַמַּיִם עוֹלִים וְיוֹרְדִים, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הוֹצִיא מִן הַקַּרְקַע רְעָמִים וּזְוָעוֹת, וְנָסוּ הַמַּיִם אלו ירידת מי השפיר אצל אישה לפני הלידה כך גם יצירת העולם זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. וְיָצְאָה הָאָרֶץ, וְנִשְׁאֲרָה נְמוּכָה וּמְלֻכְלֶכֶת, כַּוָּלָד הַזֶּה שֶׁיּוֹצֵא נָמוּךְ כַּמֵּת וּמְלֻכְלָךְ מֵהַלֵּדָה. וּכְשֵׁם שֶׁמְּפַעְפְּעִין אֶת הַוָּלָד עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר, וְנוֹתְנִים אֵשׁ וְנֵר לְגַבּוֹ לְחַמְּמוֹ, וּמַרְאָה לְהָאִיר - כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָרֶץ, כְּשֶׁיָּצְאָה מִתּוֹךְ הַמַּיִם. וְהַכֹּל בְּפָסוּק אֶחָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם עז) קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, מִיָּד - רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ. עַד כָּאן נִסְתַּם הַפֶּה, עַד שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל, וְהַפֶּה נִפְתַּח בְּרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְזֶה סִינַי שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה, וְשָׁם נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר. רק בסיני משה דיבר והשם עונה לו שם נסתם הפתוח - הטיבור ונפתח הסתום - הפה וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִסְתַּם הַפָּתוּחַ, וְנִפְתַּח הַסָּתוּם. נִסְתַּם הַפֶּה - שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ הַדִּבּוּר (מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק מֹשֶׁה). הֵפֶךְ מִן הָאָדָם. נִפְתַּח הַטַּבּוּר - בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּמִשָּׁם אוֹכֵל מַה שֶּׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת, וְשׁוֹתֶה מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ שׁוֹתָה. וְכָל הָעוֹלָם נִזּוֹן מִתַּמְצִית אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. החטא של העגל החזיר את עם ישראל לעיבור נוסף חזרה לרחם כיון שישראל נפגם הוא חוזר לרחם כפי מעשה התשובה תשובה נמצאת בבינה ברחם של הבינה כאשר אדם עושה תשובה עולים ניצוצות נפשו שחטאו ונכנסים לרחם העליונה ויוצאים זכים ונקיים כך שזדונותיו החטאים הופכים להיות לו לזכויות כי הוא עיבר אותם והוליד אותם נקיים מכל החטא וכל הקליפות שדבקו בו וּמִשּׁוּם כָּךְ, מְקוֹמוֹת וַאֲתָרִים הֵם בָּעוֹלָם, בְּשֶׁבַח שֶׁל אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. גַּן הָעֵדֶן, שֶׁהוּא זְרוֹעַ הַיָּמִין שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, יֵשׁ בּוֹ מְקוֹמוֹת וַאֲתָרִים לְשֶׁבַח אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְשָׁם הוּא עֵץ הַחַיִּים, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. כפי גוף האדם שיש איברים חיוניים ומשובחים כך העולם יש מקומות שהם חיוניים לקיום העולם ויש מקומות פחות חשובים יש מקומות של טוב וגם מקומות של רע הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תָּמִיד תְּשׁוּקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹכֵךְ מִלְּזַמֵּר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. חוזר להר הבית לנקודת ציון שם המזבח התחתון - השכינה היא העולה היא הקורבן היא הציפור המצפצפת למזבח העליון - אימא בינה תשובה אור שבעת הימים כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק עַל הַפְּתִילָה, וְהַפְּתִילָה כְּתִקּוּנָהּ, הָאוֹר מֵאִיר וְצַח, וְהַכֹּל נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ. וְכָל זְמַן שֶׁהַפְּתִילָה נֶעְדֶּרֶת וְהַשֶּׁמֶן חָסֵר מִן הַפְּתִילָה, הָאוֹר נִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּאוֹתוֹ הָאוֹר כְּלוּם. וכל זמן שמנורת התמיד דלקה והוה שמן זך כתית טהור היה אור שבעת הימים מאיר על כל העולם על כל הנבראים על כל האיברים כָךָ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְתוּקָנִים וּמְסוּרְגָּלִים כִּפְתִילָה זוֹ, אוֹר שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה דוֹלֶקֶת עֲלֵיהֶם, וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם. כְּדוּגְמַת הָאוֹר עַל הַפְּתִילָה, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם, לְנֶגֶד מַעְלָה. וְאוֹתוֹ הַשִּׁיר הוּא הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּשִּׁירִים, קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. נֶעְדַּר הַפְּתִילָה, כִּבְיָכוֹל נֶעְדַּר הָאוֹר, וְנִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ. כפי מעשה ישראל כל עוד הם ישרים ומלאי שמן זית זך השמן - נשמה טהורה וכאשר חטאו הסתלקה הנשמה אין שמן למנורה ונעדר אור שבעת הימים והעולם נכנס לחשיכה וּשְׁלֹמֹה צווֵֹחַ וְאוֹמֵר, וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְחוּרֹתֶיךָ. הֱיֵה מִתְתַּקֵּן וּמְסַרְגֵּל עַצְמְךָ בְּמִצְוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁהַמָּאוֹר הַהוּא לוֹהֵב בַּפְּתִילָה. ומביא מוסר לאדם שכל עוד השמן דולק בתבערת הנעורים כוחו במותניו אז ידבק בבוראו אז יקיים מצוות בכל כוחות הבחרות וכעת עם ישראל זקן בא בימים עייפים ומותשים אלו הם לא ימי הנעורים אלו הם ימי הזקנה תשישות דור נמוך קומה מעומס הגלויות (קהלת יב) עַד אֲשֶׁר לֹא יָבוֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, בִּזְּמַן שֶׁהַלְּבָנָה מִתְמַעֶטֶת, וְתִשְׁלוֹט הָרָעָה, וְהַיָּמִים שֶׁלָּהּ הֵם יָמִים שֶׁאֵין בָּהֶם חֵפֶץ. עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, זֶה נָהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן, דִּכְתִיב (בראשית ב) וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן. דִּכְתִיב בּוֹ, (איוב יד) וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. וְהָאוֹר, זֶה הָאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִתְעַטֵף בּוֹ, וְהוּא יְמִינוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איכה ב) הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ. נהר חרב ויבש אור נעדר אומר הרמח"ל מתי תצפה לגאולה כאשר החשיכה תגבר עד מאוד מה תדע אז? כפי שנסגרו דלתות שמיים ונפתחו חריכים חלונות קטנים כך בסוף יהיה ייסגרו החלונות הקטנים ותרד חשיכה איומה לעולם והחלונות נסגרים כיון שמיד לאחר סגירתם יפתחו שוב שערי שמים ואור ענק יציף את הבריאה אור שמעולם לא היה על כן חייב אדם להכין כלים לאור הזה העומד להתגלות אור שובר כלים סדוקים וחלשים צריך להטהר לקיים מצוות לחומרא להתפלל מעומקא דליבא מעומק הלב לעסוק בחסדים בקרוב רחוקים באהבת חינם ולשיר לקב"ה שתבוא הגאולה..שתבוא הגאולה משיח שיבוא

שואל אדם איך אפשר להגיע לדרגתו של משה רבינו ולמה הקב"ה לא עשה אותי משה רבינו או דוד המלך או לפחות הרב עובדיה למה עשה אותי מי שאני? "כי תשא את ראש בני ישראל" תשא - למעלה מלשון נשיאות מלשון הרם ראשם. מה ענין מנין במספר? למה לא בשמות כמו סקר האוכלוסין שעושים?

שם - הוא המהות של האדם בעולם הזה, תפקידו, כשאתה אומר משה רבינו אתה מתכוון לענוה, למסירות נפש לתורה להלכות לתפילה, אבל כאשר סופרים מספר אז גם משה וגם חוטב עצים הוא מספר אין לו חשיבות כתפקיד הוא מספר הכלול בסך הכל.

בעולם הזה כאשר בא האדם עם כל הכוחות שקיבל מהקב"ה ומוציא את כל הכוחות אל הפועל במאה אחוז של ניצול הכוחות כפי משה רבינו כפי האבות. על כך אמרו מתי יהיו מעשי דומים למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב הם הוציאו את כל הכוחות שטבע בהם הקב"ה אל הפועל ולכן זכו לדרגתם. אם אדם לא ישאל למה אני לא משה? או רוטשילד? או הרב עובדיה יוסף? אלא יוציא את הכוחות שבו המיוחדים לו בעולם הזה. יכול לבוא לעולם הבא ולזכות למדרגתו של משה רבינו, הוא אומר לקב"ה אני השתמשתי בכל הכלים שנתת לי, אם היית נותן לי כלים של משה רבינו הייתי משה, אבל בכלים שנתת לי השתמשתי במאה אחוז שלהם, על כן זכאי לקבל את השכר של דרגת משה רבינו ושל האבות. בעולם האמת הוא לא שם, הוא נשמה מיוחדת שקיבלה תפקיד מיוחד שרק הוא יכול לעשות אין אף אחד שיכול לעשות לתקן להתפלל להעלות ניצוצות קדושה כמוך! רק אתה מסוגל לעשות את תפקידך! וזה מה שהקב"ה אומר למשה "תשא את ראש בני ישראל" תרים את ראשם כל אחד מהם חשוב לי כמוך, כל ישראל -אחד- בשבילו שווה היה לי לברוא את העולם כפי מעשה בראשית המלאכים נוצרו מליונים או מילארדים הדומם עשרות מיליארדים החיות אין להם מספר רק את האדם יצר "אדם אחד" מיוחד. לומר לך כל העולם נוצר בשביל אדם אחד, בשבילך! עבורך! אתה האדם המיוחד שעבורו בניתי ויצרתי את הכל "חיי עולם נטע בתוכנו" בכל אחד נטע עולם מיוחד שרק שלו שרק הוא בונה אותו אלו הם פיקודי הפקודות של החייל המיוחד שנשלח לשדה הקרב לנצח במלחמה להיות שייך לצבא השם יתברך וכל חייל חשוב בפני עצמו כל חייל יכול לעשות תפקיד המיועד רק לו ואז אין קנאה אין תחרות בלהיות מישהו אחר, אתה הוא אתה, ותהיה אתה!! כדי לקיים את הנשיאות שלך, את נשיאות הראש "לי ראש" – ישראל, עבור ישראל, זו תכלית הבריאה ישראל המושלם הבנוי מפרטי בני ישראל כל פרט הוא חלק בשלם ואין השלם - שלם אם יחסר בו פרט אחד, אתה חלק מישראל השלם.

וזה הבדל בין שם ובין מנין כל יהודי משלים מנין לא צריך להיות תלמיד חכם או משה רבינו הפשוט שבישראל משלים מניין לתפילה לקדושה. מיליארד סינים ישמעאלים ואחרים לא משלימים מנין,יהודי אחד שלא התפלל מעולם, לא מכיר "שמע",יכול להשלים מניין של תלמידי חכמים בלעדיו אין מנין, אין תפילה, אין קדיש וקדושה.

זו מעלת מספר לעומת שם, בעולם הבא כולם שווים כל אחד לפני מעשיו האם השלים את כל תפקידו או התעצל קינא באחרים אם קיים במלואו את הכוחות שהקב"ה נתן לו אזי הוא בדרגת משה רבינו אם החסיר יחזור להשלים. אשריכם ישראל אומר רבי שמעון פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהלים יד) כִּי צַדִּיק ה" צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. פָּסוּק זֶה אָמְרוּ בוֹ הַחֲבֵרִים מַה שֶּׁאָמְרוּ. אֲבָל כִּי צַדִּיק ה" צַדִּיק הוּא וּשְׁמוֹ צַדִּיק, וּמִשּׁוּם כָּךְ צְדָקוֹת אָהֵב. יָשָׁר וְהוּא יָשָׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב) צַדִּיק וְיָשָׁר. וְעַל זֶה יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, וִיתַקְּנוּ דַרְכֵיהֶם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כָּרָאוּי. צדיק וישר אין עוול כפי שעשה אותך לתפקיד המיוחד שלך יתן לך שכר מלא והוא דבקות בקב"ה באין סוף הנצחי ללא מסכים להנות מזיו השכינה לבקר בהכילו בהיכלו וּבֹא רְאֵה, כְּשֶׁדָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא דָן אוֹתוֹ אֶלָּא לְפִי רֹב בְּנֵי הָאָדָם. וּבֹא רְאֵה, כְּשֶׁחָטָא אָדָם בָּעֵץ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, גָּרַם לְאוֹתוֹ עֵץ שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ הַמָּוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְגָרַם פְּגָם לְהַפְרִיד אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ, הפריד את התורה שבעל פה - האישה מהתורה שבכתב - הבעל זהו פירוד עץ הדעת טוב ורע עץ החיים - אין בו הפכים אין בו טוב ורע כולו טוב שלימות של תורה שבכתב ושבעל פה זכר ונקבה דבוקים אחד בשני בלי פירוד בלי נסירה שהייתה באדם וחוה הם היו נשארים יחד לולא החטא אדם מושלם הוא זכר ונקבה יחד דבוקים, ללא פרוד המפריד - הנחש - =פרעה העולם הזה עם תאוות בהמיות שאין בהן כלום רק כוח מדמה הצליח ומצליח להפריד ולמשול באדם, בפרודם של זכר ונקבה ע"י קטרוג מתמיד זכר על נקבה נקבה על זכר קנאת אחד ואחת בשני הרצון למשול אחד ואחת בשני להיות צודקים אחד כנגד השני, זה הפרוד. "כי תשא" סופר רק את הזכרים שהם נשואין נשואים מגיל 20 שנה ומעלה למה? לומר לכם זכר ונקבה נספרים כאחד מספר אחד כלול מזכר ונקבה אין בהם פירוד הם שלימים רק כאשר הם - אחד = אדם.

גָּרַם לְאוֹתוֹ עֵץ שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ הַמָּוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְגָרַם פְּגָם לְהַפְרִיד אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ, וְעָמַד הַחֵטְא שֶׁל הַפְּגָם הַזֶּה בַּלְּבָנָה עַד שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי. כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי, הָעֳבַר אוֹתוֹ הַפְּגָם שֶׁל הַלְּבָנָה וְעָמַד לְהָאִיר תָּמִיד הפרוד של זכר ונקבה המשיך עד מעמד הר סיני שם נגמר הפגם הוסרה הקללה לכו לאהליכם משמע התחברו זכר ונקבה והיו שוב לאדם אחד ושוב בא המפריד בתחפושת חדשה לא נחש דמוי אדם ערב רב והפעם הזכר שבאדם פותה הודח כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, שָׁבָה הַלְּבָנָה כְּמִקֹּדֶם לִפְגָמָהּ, וְשָׁלַט הַנָּחָשׁ הָרָע, וְאָחַז בָּהּ וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו וְנִפְגְּמָה. ושוב הורידו את התורה שבעל פה - השכינה - הנקבה הלבנה לתוך תהומא רבא לתוך פי הנחש משה רבינו נקרא תורה שבכתב הוא בעלה של התורה שבעל פה מעמד הר סיני היה אמור להיות חתונתם לעדי עד חיבור אל עץ החיים הוריד את תורת עץ החיים הם הלוחות הראשונים וּכְשֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וְהָעָבְרוּ מֵהֶם אוֹתָם כְּלֵי זַיִן הַקְּדוֹשִׁים, יָדַע וַדַּאי שֶׁהֲרֵי הַנָּחָשׁ אָחַז בַּלְּבָנָה לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו וְנִפְגְּמָה. אָז הוֹצִיא אוֹתָהּ בַּחוּץ. שבר את הלוחות ופרחו האותיות לאן פרחו? כל נשמות ישראל הקדושים שהיו ושיהיו היו שם כל נשמה חטפה קפצה על התורה של עץ החיים ולקחה אותה אל תוכה וכשבאה הנשמה הזו לעולם הוציאה מהכח את האותיות שלקחה הם הצדיקים החכמים הסופרים של עם ישראל רבי יהודה הנשיא נשמתו לקחה את המשנה וכשבא לעולם כתב את המשניות שקיבלה נשמתו בשבירת הלוחות רבי שמעון בר יוחאי לקח את הזוהר והוציא אותו אל הפועל וכן כל חכמי ישראל ולכן התורה שבעל פה ההלכות המדרשים המשנה הגמרא ספרי המוסר הם כולם ניתנו לנשמות ישראל במעמד הר סינ סיני וכל אלו הספרים הם תורתו של הקב"ה הלוחות שנשברו. וזה "כי תשא", לכל נשמה יש בכוח מה שלקחה במעמד הר סיני.

שאו ראשיכם הרימו ראש היו גאים בהיותכם בני עם קודש שבתוך כל אחד חלק מתורת עץ החיים עכשיו הוציאו את התורה מהכח אל הפועל אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְנִדְבָּקִים בַּתּוֹרָה, וּמְקַיְּמִים הַפָּסוּק שֶׁכָּתוּב, (יהושע א) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ". וּבִשְׁבִילָהּ יִזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב (דברים ל) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ וְגוֹ" רק על ידי התורה על ידי דבקות בנשמה הפרטית שלך והוצאה מהכח אל הפועל את מה שטבע בך הקב"ה מה שקיבלת בסיני תוכל להגיע למדרגתו של משה רבינו, לא להיות משה להיות אתה עם מסירות נפש מלאה כפי של משה רבינו שר התורה: כי משה אמת ותורתו אמת... שתבוא הגאולה אכיר.

תִּקּוּן שִׁשִּׁיזֶהוּ תִקּוּן כ"ז מתיקוני הזוהר – המאמר נמסר בשיעור בפייס בוק בקבוצת זוהר יומי.

וּבִזְמַן שֶׁאֹחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כְּמוֹ הַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת, שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָא, וְאַחַר כָּךְ הָיָה פוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אֹחַז בּוֹ וְאֶקְשֹׁר אוֹתוֹ עִם כַּמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים שירת אהבתה של השכינה הקדושה לקב"ה שירת נשמת ישראל = הכללי והפרטי של כל אחד מאיתנו לקשור את הקב"ה לליבנו למעשינו, להוויתנו לקשור עצמינו לקב"ה בכל דרכינו בעולם החשוך, וּבִזְמַן שֶׁאֹחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כְּמוֹ הַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת, שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָא, וְאַחַר כָּךְ הָיָה פוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אֹחַז בּוֹ וְאֶקְשֹׁר אוֹתוֹ עִם כַּמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים מתחננת ומבקשת ומבטיחה שבגאולה האחרונה תקשור ותאחז את הקב"ה שלא יעזבה לעולם עוד שֶׁבְּכָל גָּלוּת וְגָלוּת הָיָה הוֹלֵךְ מִמֶּנִּי, וְהָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת עָלָיו אֶת כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. את שאהבה נפשי ראיתם למצוא את הקב"ה ע"י חיפוש והתבוננות בכל פרט מפרטי הבריאה המגלים לך בכל רגע את היותו את מציאותו את ההרמוניה המופלאה בכל פרטי הבריאה את הפרפר שמוביל אבקני פרח זיכרי לפרח ניקבי ומפרה אותו ותוך כדי כך הפרפר לוגם את שכרו על עמלו צוף מתוק כך אני ואתה עמלים להפרות את הבריאה באורו של הקב"ה בתורתו אהבתו להיות אור לגויים, להפיץ להלל את שמו יתברך שידעו כולם כי ה" הוא האלהים הוא מקור כל הכוחות, הוא מקור הכל הוא המציאות ואין מציאות מלבדו

והיא ואנחנו מתחננים ומבקשים את שאהבה נפשי ראיתם יושב סתר עליון ישת חושך סתרו הקב"ה יושב בחושך, במסתרים כמו אבא במשחק מחבואים עם בנו והבן נבהל ומפחד ומחפש את אבא, ואבא משאיר סימנים ומתבוננן כיצד הילד מחפש כמה הילד אוהב אותו? כמה באמת משתוקק לוכמה הוא באמת בוכה ואומר אבא..אבא שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, וְכַמָּה פְּעָמִים עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, שֶׁהֵן הַגָּלֻיּוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, חולת אהבה אני חסר אני כואב ודואב ומבקש ומתחנן עייף, צמא ורעב אין לי יותר כוח אבא גלה לי איכן אתה וזו הגאולה האחרונה בבכי ובתחנונים תבואו לא ישאר כוח נשב על העפר מותשים, מושפלים, מוכים ונזעק ונצעקוְכַמָּה פְּעָמִים עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, שֶׁהֵן הַגָּלֻיּוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר לִי, עַד שֶׁהוּא הָיָה.

על כך אני בוכיה על חללי בת עמי מחללי הקדושה על כך באמת צריך להתאבל, אך, לבקש רחמים. הנחש וחיילותיו התעצמו עד מאוד הם משקיעים כל כוחם על כל יהודי שלא ישוב, שלא יתקדש ואלו שכן צריכים לצעוק עבורם לקב"ה לאהוב אותם לפדות אותם משביים לא לקטרג עליהם לא לגעור בהם להראות דוגמא אישית לנהוג כפי בני מלך בנות מלך וְכָעֵת בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בָּרַח דּוֹדִי בְּכַעַס רַב, וְשָׁאַלְתִּי בַּעֲבוּרוֹ, וְלֹא מָצָאתִי מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָבָר, וּמִשּׁוּם זֶה אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּבֹא וְאֹחַז בְּיָדָיו שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי, וַאֲנִי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, אֲחַזְתִּיו - בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ - בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.

גבר צריך גשמיות להרגיש את הקשר לבורא הוא צריך את המרכבה הגשמית לאור התפילין לכן מניח תפילין ואז נכנסים מוחין ידיעת השם אהבתו אהבת התורה.

אשריכן בנות ישראל שלכן אין צורך במרכבה הגשמית אור התפילין בתוככן, הקשר אל הבורא שלכן הוא ללא אמצעי גשמי התורה חיה בתוככן אתן לא צריכות את הגשמי לכן הקב"ה שומע תפילת האימהות וכל דמעת בת מלך לא שבה ריקם לכן השכינה היא נקבה - שיריה, בכייה, זעקתה בוקע כל הרקיעים משבר כל המסכים מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה את חללי בת עמי כך אומרת רחל שלא מפסיקה לבכות ולזעוק בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁיָּבֹא דוֹדָהּ אֵלֶיהָ, יֹאמַר לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, כרם ישראל עמלי התורה עמלי החסדים כולכם מלאי מצוות כרימון השכינה מתפארת בכל בניה ואומרת לדודה לקב"ה האם לא די! האם לא תם עוונם? והוא אומר לה תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותף להגלותך כיון שראשי נמלא טל הקב"ה התמלא בטל דמעות בשק דמעות של כל אימהות ישראל בכל הדורות והוא מבקש לפרוק את הצער והכאב כי בבכי תבואו זה לא רק בכי שלנוזה בכי של 2000 שנות גלות של צער זה בכי מתמשך של אחת יחידה ומיוחדת רחל והיא תיקח את דודה את הקב"ה לכרמים שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה בָּהֶם, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. ותראה לו כי לא עזבנו ולא נעזוב לעולם, לנצח נצחים את הקב"ה את תורתו קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: זָקֵן זָקֵן, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, הֲרֵי יֵשׁ כְּרָמִים שֶׁאֵינָם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁשָּׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, וְהֵם הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל הָעֵרֶב רַבכרמי שלי לא נטרתי כי שפחה ירשה גבירתה, זו המרשעת של הערב רב ששבתה את השכינה ששרפה את ביתה שכל בניה שבי בידי כרמי הגויים כרמי הערב רב שמכלים, ומשמדים, והורגים בכל דור בכל מקום אבל, גם שם בגלות בתוך כרמי הגויים בחדרי חדרים נשמעה קול אימא המלמדת את בנה שמע ישראל ה" אלהינו ה" אחד וכאשר קמו הצוררים הנאצים וטבחו ושרפו ניצלו כמה ילדים ונילקחו למנזרים וכשהסתובב צדיק בכל המנזרים אחר המלחמה למצוא את היתומים התנגדו לו, רצו שהילדים יהיו עובדי עבודה זרה והוא ביקש והתחנן רק מילה אחת אגיד ומי שיבוא איתי הוא יהודי והם הסכימו וכינסו את כל הילדים באולם והוא עמד על השולחן ואמר שמע ישראל ומיד מכל פינה ועבר נשמע בכי וצעקה וקולות ילדים אומרים זה קולה של אימא שלי היא אמרה זאת כל ערב לפני שינה וכך ניצלו אלפי יתומים זרע קודש כרם ישראל כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, אֵלּוּ וַדַּאי אוֹתָם שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ, אֵלּוּ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים שֶׁלְּךָ, שָׁם נָתַתִּי אוֹתָם לְךָ קדושים, טהורים מעט ליכלוך מתנקה ומיד הם צועקים שמע ישראל אבא אנחנו אוהבים אותך רק אתמול הוא לא ידע שמע הוא לא ידע שבת היום הוא צדיק מעט ליכלוך לנקות.

בכי בת מלך, תבכי, תרחצי את בנייך תשטפי אותם בדמעה. תבכו אחי על כל יהודי שבחשיכה ריחצו אותו בתפילה בתחנון כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר - שִׁלְטוֹנָם שֶׁל שְׁאָר הַמְמֻנִּים שֶׁל הָעַמִּים, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ - שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב. הנה הסתו, החושך מסתלק, הנה העמים רדופים על ידי עצמם סכסך מצרים במצרים סכסך ישמעאל בעשיו ושלטונם ימוג כפי שקיעת החמה ובושה החמה היא שלטון העמים הולך ושוקע במצולות ים, ערים נשטפות כלכלה קורסת, היום לו ציפינו קרב היום בו לפתע יופיע המלך בהיכלו והילד הנפחד והנבהל שמחפש את אבא יושב על הרצפה ולא יכול לזוז עוד מלא בכי וצער ואז אבא מגיע מתכופף אליו מרים אותו ומחבק ועוטף ואומר לו רק רגע קט עזבתייך הנה אני בני ישראל, שמע ישראלבְּאוֹתוֹ זְמַן יָבֹא אֵלֶיהָ, שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, בִּשְׁנֵי בָתִּים, שֶׁהֵם בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי לְמַטָּה. שׁוּבִי שׁוּבִי - בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְמַעְלָה - וְנֶחֱזֶה בָּךְ ויתגלה ויתעלו שני בתי המקדש ויתחברו עם בית המקדש העליון וזה ארמון המלך הבית שלנו ונחזה \ותפקחנה עיניים רוחניות ומה שראתה שפחה על הים לא ראו הנביאים ונראה מה שלא נראה מעולם הקב"ה יתגלה ועמדו רגליו על הר הזיתים ויבקע הר הזיתים ונחצה הים הקדמוני ומי טהרה ישטפו את כל העולם והשטנה והרוע והרשעה ימוגו כאילו לא היו מעולםוּמִיָּד יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יהו"ה מָלָךְ. בְּאוֹתוֹ זְמַן הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, אֵלּוּ הָאָבוֹת, זְכֻיּוֹתֵיהֶם הִתְגַּלּוּ עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא אֶרֶץ הַחַיִּים וכל הטובים וכל חסידי אומות עולם וכל הצדיקים וכל ישראל יראו באבות הקדושים באימהות הקדושות ותתגלה ארץ החיים ויתגלה עץ החיים ויתחברו ויתייחדו כל העולמות בייחוד אחד שלם שמע ישראל ה" אלהינו ה" אחד. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן. ומשה רבינו וכולנו אז נשיר ונרנן ונשבח לקול צלילי כינור נעים זמירות ישראל, דוד המלך,ורחל תרחף מעל כולנו בכנפי השכינה ותרעיף את אהבתה דמעות העצב יהפכו לדמעות שמחה אי אי המאמר ממשיך ומתאר את כל שלבי הגאולה והשמחה ועד אז אחי ואחיותי יש עבודה יש אחים בחשיכה צאו וזעקו בקשו והתחננו למדו התפללו על כל אחד מישראל שיתעורר עוד רגע קט..... שתבוא הגאולה משיח שיבוא.... תהיו ברוכים.

תיקוני הזוהר החדש......

קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַל רַגְלוֹי, וְסָלִיק יְדוֹי לְמָארֵי עָלְמָא וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמָא יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ, לְמֵיהַב לָן תָּקְפָא לִי וּלְכָל חַבְרַיָּא וּלְכָל דְּעָאלִין בִּקְרָבָא דָּא

רבי שמעון נר הקדוש בוצינא זהו נר למה רבי שמעון נמשל לנר
וגם כל מורה וצדיק נמשל לנר ?
מכיון שכאשר רבי שמעון מעביר את ידיעותיו הלאה כמו אש המדליקה נר אחר אבל לא מחסירה מהאש שלה.... הרים ידיו למעלה לרבון העולמים ואמר : "רבון עולם יהי רצון שלך לתת לי כוח חזק לי ולכל החברים שמתעסקים בקרב הזה.
איזה קרב ? לימוד תורה הוא קרב?
בפשט שקלא וטריא חברים ללימוד בהתחלה אויבים בשכל
כל אחד טוען טיעוניו עד שהופכים לאוהבים..
אבל בסוד זהו קרב לחיים או למוות , זהו הצלת השכינה
הנקראת תורה שבעל פה מאבק אכזרי עם קליפות חיילות הטומאה היודעות כל תכסיסי האדם מכיון שהם הראשונים
שניצחו את חוה וחוה זו הפכה להיות בת בריתם (לילי"ת)
וסיפרה להם ונתנה להם את כל סודות האדם.......
עד רבי שמעון שם הצליח רבי שמעון להפריד אותה מידיעות
הסוד, רק ישראל קדושים יכולים להרים חרבות הזוהר הקדוש
רק ישראל טהורים, יכולים להבין מה הזוהר משמעותו..
לא טהור - לא יבין, יחשוב שאלו סיפורים יפים...משלים..
אבל אלו אותיות הזוהר הם ייחודים עליונים שמורידים כוחות עצומים כנגד כוחות הטומאה,
לכן הזוהר נחשב חרב השחיטה של כוחות הטומאה ולכן יש כל כך הרבה מתנגדים לזוהר כי הם עדיין שבויים בכוחות הטומאה
בכוחות הגלות הארוכה..

דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דִּילָךְ לְאַעֲלָא בִּקְרָבָא דָּא בְּלָא כִּסּוּפָא קַמָּךְ, וּלְאַפָּקָא מִתַּמָּן בְּלֹא כִּסּוּפָא קַמָּךְ וְקַמֵּי מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה
אלו הלוחמים
הם מהצד שלך, אומר רבי שמעון בר יוחאי
למי אומר? לקב"ה,
לאיזה מלבוש רבי שמעון מתכוון?
ללבוש זעיר אנפין לבן, שאבדה לו אישתו, השכינה הקדושה
אומר לו: אנחנו מהצד שלך, אתה עץ החיים, אתה תורת הסוד
תן לנו כוח לעלות לפניך ללא בושה בְּלֹא כִּסּוּפָא קַמָּךְ וְקַמֵּי מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה ללא בושה לפניך ולפני.
המלכה העליונה הבינה אימא עלאה:
דְּכַד נַצְּחִין בְּנָהָא קְרָבִין, אִתְּמַר בָּהּ (תהלים קיג) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וְלֹא אָהָא בְּכִסּוּפָא קַמֵּי בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ (שם מה) כָּל כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה וְגוֹ". דְּהָא כַּמָּה כָּרוֹזִין נַפְקִין בְּגִינַהּ
כאשר בניה מנצחים בקרבות נאמר "אם הבנים שמחה".. ולא נהיה בבושה לפני בת המלך שנאמר עליה"כל כבודה בת מך פנימה"
מלך היא בשבי, כרגע היא בחוץ, מחוץ לארמון ועם ישראל קיבל על עצמו להכניס אותה בחזרה לארמון המלך.

דְּהָא כַּמָּה כָּרוֹזִין נַפְקִין בְּגִינַהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ח) בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בְּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹּאמַר
כמה כרוזים יוצאים ככתוב בראש הומיות תקרא- היא צועקת
ומתחננת ומבקשת וסובלת בפתחי שערים בעיר, במושב, בשדה
תאמר- מה היא אומרת?
אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם
דְּהָא כַּמָּה פָּרְשִׁין תַּקִּיפִין הֲווֹ מִתְכַּנְּשִׁין לְאַגָּחָא קְרָבָא עִם חִוְיָא נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, דְּקָטִיל לְאָדָם קַדְמָאָה, וְקָטִיל לְכָל דָּרִין דְּאַתְיָן אֲכַתְרֵהּ
כמה פרשים/חיילים/לוחמים/חזקים
היו מתכנסים לקרבות עם הנחש הקדמוני שהרג את האדם הראשון והורג בכל דור ודור מִנְּהוֹן הֲוָה אָכִיל בְּנוּרָא דִּילֵהּ דְּאִיהוּ גֵּיהִנֹּם, וּמִנְּהוֹן הֲוָה בָּלַע לוֹן חַיִּין כְּגַוְנָא דְּקֹרַח, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (במדבר טז) וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה (במדבר ט""ז, ל""ג). מִנְּהוֹן קָטִיל בְּכַמָּה מִינֵי מִיתָה
מהם באש איזו אש? אש הגיהנם !
הנחש הורג את הנפש, לא הגוף חשוב הוא גורם לאדם להמית עצמו על תאוות מדומיינות לעבור על מצוות התורה, לכפור בקב"ה.. ואז נלקח לגיהנם ונשרף באש כי הנחש פיתה אותו
כך הנחש נלחם..
גם את קורח הוא פיתה והצליח להכניס אותו לשער הגיהנם.
קורח שמזרעו יצא שמואל הנביא.. ועוד רבים וחזקים / תנאים / צדיקים / חכמים שחשבו שיוכלו לנצח את הנחש בתחבולות בפשט.. ברמז..בדרש, בתמימות של נאיביות – ללא ידיעות סודות התורה.
עד שבא רבי שמעון ולימד שאת הנחש הורגים רק כאשר
הורגים את ה"אני" אני ......את התאוות , אני.....את הגשמיות
אני .........את הדבקות לעפר הנחש.. כאשר אתה לא דבק לאוכל הנחש, לגשמיות הוא לא יכול לפתות אותך יותר, לא בנשים יפות – הכל בא מהעפר והכל חוזר לעפר..גם נשים/גברים יפים...
ולא במאכלי תאווה ...הכל חוזר לעפר..אוכל שלא נאכל מותלע, נרקב , ולא שכירות של נח.. ולא זהב וכסף -
כאשר אתה משבר את הדמיון הזהאז יש לך נשק.
יום הדין כנגד הנחש
. וְכַמָּה מָארֵי תְּרִיסִין הֲווֹ מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּפַסְקִין עָלֶיהָ כַּמָּה פְּסָקוֹת בְּקַלִּין וַחֲמוּרִין דִּילֵהּ (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּ"ה וָכֹ"ה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ
וכמה בעלי כוח מלחמה, חיילים לכאורה נכנסים לבתי כנסיות
ובתי מדרשות , אבל....אי אי אי....תאוות החומר, כסאות מרופדים, מזגנים, ארוחות, טישים.."סעודות מצוה", כבוד
מחלוקות, תאוות ממון, שנור והנחש תופס גם אותם
עד ש................." ויפן כה וכה וירא כי אין איש"- אין אף אחד
שבאמת מוכן לוותר על כל מה שכתוב למעלה..

לֵית בְּהוּ חַד דְּקָטִיל לְחִוְיָא וְכָרוֹזִין נַפְקִין מָאן דְּנָצַח קְרָבָא וְקָטִיל לְחִוְיָא יְהֵא הֲלָכָה דִּילֵהּ וְכַמָּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּכָל חַד הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי וְאִנּוּן
אין אף אחד שהרג את הנחש והכרוזים יוצאים ומבטיחים
למי שיהרוג את נחש וישחרר את בת המלך תהיה הלכה כמותו – הלכה – הכלה = כלת משה
וכל כך הרבה הלכות יש וכולן עם מחלוקות לעדה כזו כך, לחצר זו כך, וכו" ולאחרת כך.
חוץ מאחד! שעליו אין מחלוקת ,שברגע שאמרת "הלכה למשה מסיני"נגמר- זו ההלכה משה רבינו הוא היחידי שנלחם עם הנחש
וניצח אותו ונשאר יחידי. שניצח אותו, כמעט! כי ערב רב
הפריע, חגג עם ישראל,הפריע למשה להרוג את הנחש לכן לא נכנס לארץ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. וְאִיהִי אֲרוּסָה לְמֹשֶׁה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְעַד לָאו אִיהִי נְשׂוּאָה לֵהּ עַד דְּיִקְטוֹל לְחִוְיָא וְיֵעוּל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא
עליו נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.-
השכינה הקדושה היא ארוסתו של משה,הוא קיבל אותה בדין
לאחר שהצליח למצוא נקודת התורפה אצל הנחש.
כאשר הגיעו למים ואמר לו הקב"ה " דבר עם הסלע" אמר לו "קדש את אשתך"..- ראה משה שהנחש עדיין עם ישראל
וידע שאסור שהנחש יאכל מעץ החיים וחי לעולם
לכן היכה בסלע ואז מה אמרה לו השכינה "יען כי לא הקדשתני"
לא קידשת אותי, לא התחתנת איתי אתה לא יכול להכנס לחדרי
להתייחד איתי- ארץ ישראל.
היא חדרה של השכינה לכן לא נכנס.

וְעַד לָאו אִיהִי נְשׂוּאָה לֵהּ עַד דְּיִקְטוֹל לְחִוְיָא וְיֵעוּל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא. דִּבְגִין דָּא לָא עָאל לְאַרְעָא קַדִּישָׁא עַד דְּיִזְכֶּה לָהּ דְּמִדִּתְרֵין לוּחִין אִתְּבָּרוּ פָּרְחָא מִנֵּהּ וּבְגָלוּתָא רְבִיעָאָה יִזְכֶּה לָהּ וּבְגִינָהּ יִזְכֶּה לְאַעֲלָא לְאַרְעָא קַדִּישָׁא.
ומכיון שהם לא נשואים עד שיהרוג את הנחש ויוציא כל בלעו מפיו
לא יכנס לארץ ישראל.
אבל בסוף הגלות הרביעית מה שהיה הוא
מ ה
ש היה
ה וא
משה
משה יעלה בגלות הרביעית, אתה יודע מאיפה הוא יעלה?
אם תדע מה משה עושה כרגע יחד עם יוסף, יחד עם דוד
יחד עם שלושת האבות? היית מצטרף אליהם?...!!!!!
נפש
רוח
נשמה
נשמת האבות
יוסף משה אהרון ודוד בגן עדן עליון, רוחם גן עדן תחתון
אבל נפשם אי אי אי אי נפשם בשבי? בעומק שער החמישם
של הקליפה הקשה ביותר, הם בתוך לוע הנחש מעלים את אחרוני
השבויים, את אחינו ואחיותנו, מוצאים יקר מזולל את השכינה
הקדושה מעלים אותה לגאולה ומוסרים עצמם בכל רגע
לרעל הנחש לייסורים- אלו הם שבעת הרועים...
על כן אזור חלצייך לוחם, הידמי לאימהות הקדושות לצדקניות שבזכותן ניגאלנו.
היה כפי אברהם – רדוף חסד, האכל עניים, פרסם שמו יתברך בכל העולם, ואת היי כפי שרה, בתוך האוהל, מסלקת עבודה זרה מיצחק מבנייך, מדביקה אותו בקדושה – בלי פלזמה וטכנו לוגיה ו"ליבה"...
ואם לא כפי אברהם – אז תהיה יצחק מסור נפשך, כנס למקומות הטומאה והצל את אחייך, ספר להם על הקב"ה, משוך אותם לעולם הבא באהבה,
ואת היי כפי רבקה, גדלי זרע קודש יעקב, סלקי טומאה חזקי קדושה.
ואם לא ואין לך מספיק יכולת וכוח, אז כנס לאוהל יעקב – הדבק בתורה, למד תורה יומם ולילה עבור עם ישראל עבור השכינה, ואת היי עקרת הבית כפי רחל אם הבנים כפי לאה.
וגם אם שם לא מצאת עצמך, היה משה רבינו, שר התפילות התפלל כל יום 515 תפילות אל תרפה על כל אחד מישראל,
ואת היי כפי ציפורה גיזרי את עורלות בנייך – שמירת הלשון, שמירת המחשבות, שמירת הרהורי הלב, שמירת הברית, שמירת העיניים.
וגם אם שם לא מצאת עצמך = היה כפי אהרון רודף שלום, עושה שלום בין כל ישראל, בכל מקום של מחלוקת הכנס שלום.
וכן על דרך זו..
אלו הם אבותינו הקדושים שבזכותם אנחנו חיים..............

תיקוני זוהר - דף כא ע""א] נדרש בפייס בוק – שיעור זוהר יומי פרשת יתרו

אליהו הנביא הוא פנחס בן אלעזר הכהן הוא יד ימינו של משה רבינו הוא שומר השכינה הוא שומר הברית הוא נוטל לאבות בכל בוקר את ידיהם הוא משכין שלום בין ישראל לאביהם הוא מלאך אבל גם אדם שניים כאלו יש אחד חנוך... הפך להיות מלאך השם השולט בכל המלאכים נקרא נער נקרא עבד השכינה מטט רון והשני אליהו הנביא.

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, ...(פתח) וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּמַלְכוּת קַדִּישָׁא, דְאִיהִי נְפִילָא בְגָלוּתָא, טוֹל רְשׁוּתָא דְלָא תָזוּז מִינָן,

אמר רבי שמעון לאליהו הנביא אני משביע אותך - בבקשה של שבועה במלכות הקדושה - השכינה היא נפלה בגלות .........

מהי גלות? רבים לא מבינים משמעות של גלות השכינה השכינה מעולם לא יצאה מתחום ארץ ישראל בשום מקרה, הגלות של השכינה היא ירדה ממקומה בעולם האצילות וגלתה לעולמות התיקון הרוחניים לעולם הבריאה בפנימיות שלה, לעולם היצירה – באמצע, בעולם העשיה בחיצוניות שלה רגליה יורדות מות המלכות של עולם העשיה רגליה נכנסות לתוך עולם הנחש ומחייות שם את כל ניצוצות הקדושה וזו הגלות. שם אוחזת בה ידו של ישמעאל "ידו בכל" והוא יונק ממנה במקומה בקשר שלה לעולם הגשמי שהוא הר הבית בית המקדש שמעולם לא זזה שכינה משם יניקה של ישמעאל מהשכינה היא חיות לכל כוחות הטומאה הוא ישמעאל כפי בעולם הגשמי בעל הנפט האנרגיה גם בעולם הרוחני הוא בנו של אברהם ולכן נותן לכל אחיו מצד הטומאה את חיותם הרוחנית והגשמית לכן גלות זו נקראית גלות ישמעאל שהיא הגלות הקשה, שאמר הקב"ה לאברהם שישמור עליו וברך אותו בעולם הזה רק בעולם הזה.

אליהו הנביא הוא מצד הקדושה הוא מלאך הברית ברית מילה בוא מופיע בכל ברית קודש כנגדו בטומאה ברית ישמעאל ברית של טומאה של זימה בני ישמעאל רדופים זימה, בני אדום רדופים שפיכות דמים. גורשו כל כוחות הקדושה מהר הבית השכינה לבדה המלאכים מחוץ להיכל.. טוֹל רְשׁוּתָא דְלָא תָזוּז מִינָן, דְּהָא שְׁכִינְתָּא וְחֵילָהָא נָטְרִין לָךְ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיהו לג ז) הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ חוּצָה, לְבַר מֵהֵיכָלִין צועיקם חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:

מי נשאר לעזור לשכינה במאבקה? אומר רבי שמעון, אתה אליהו! רק אתה נשארת! ועכשיו גם אנחנו איתך,. טוֹל רְשׁוּתָא דְלָא תָזוּז מִינָן: תבקש רשות שלא תזוז מאיתנו לעזור לך לשמור על השכינה הקדושה... לָא אִית מָאן דִּמְקַבֵּל צְלוֹתִין דְּיִשְׂרָאֵל, כַּמָּה צִפָּרִין מְצַפְצְפִין בִּצְלוֹתִין לְגַבֵּי אִמָּהוֹן, דְּאִינוּן מְקַנְנָן עַל אַרְעָא, דְנָטְרִין לָךְ, וְכֻלְּהוּ אִתְקְרִיאוּ צִפָּרִים, אין מי שמקבל תפילת ישראל כמה נשמות - ציפורים מצייצות וצוחות וצועקות את מר הגלות ואין עונה עַל שֵׁם קַן צִפּוֹר דְּאִיהִי אִימָּא קַדִּישָׁא, דְאִתְּמַר בָּהּ (דברים כב ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (תהלים פד ד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת:, על שם קן הציפור קן של השכינה נחרב לפני שנחרב עלתה השכינה מדרגה אחר מדריגה מבקשת שעם ישראל יעשו תשובה ואין עונה ועוד מדריגה עד המדריגה העשירית ונטשה את העולם ועלתה לעולמות העליונים והגיע אל ארמון מלך מלכי המלכים וביקשה להכנס שאל אותה הקב"ה מה לך כאן? אמרה לו בניי לא רוצים אותי גירשו אותי מארמוני, שרפו אותו, החריבו הבית. אמר לה אין מקומך איתי... בפשעכם שולחה אימכם... לכי איתם לגלות... צאי לך בעקבי הצאן.

ירדה למטה חיפשה מסתור מצאה כמה צדיקים מיד נחרבו בתי כל הצדיקים נשארו מעטים שעשו לה קן בתוכם, וזה גם ציפור מצאה בית דרור קן לה. דרור - חופש – חרות, חרות על הלוחות תורה שעוסקים בתורה נותנים בית לשכינה.

בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּדְרוֹר קֵן לָהּ דָּא אִימָּא עִלָּאָה יוֹבֵל, דְּאִתְּמַר בָּהּ (ויקרא כה י) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, רק בתורה השכינה חוזרת לפרוח לשמוח.

וּדְרוֹר קֵן לָהּ דָּא אִימָּא עִלָּאָה יוֹבֵל - ואם לא תורה אז אימא עליונה הנקראת תשובה. בְּזִמְנָא דְצִפּוֹר מָצְאָה בַיִת דְּאִיהִי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאִתְבְּנִיאַת וְאִתְתַּקְנַת, מִיָּד דְּרוֹר דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, אַשְׁכְּחַת קֵן לָהּ לְעִילָא.

ועשו לי מקדש ןשכנתי בתוכם בית מקדש בתוך הלב להכין, להיות מקדש , קן לשכינה הקדושה.

יש לה חוקים היא תבוא כל פעם שתעסוק בתורה במצוות בחסד בצניעות בשמירת הברית היא יכולה להיות במקדש קבוע אצלך בלב כאשר אצלך הקביעות של הקדושה קיימת של התורה יש קובע עיתים לתורה.. חמש דקות כאן.. חמש דקות שם.. כך גם השכינה שורה אצלו. ויש דבוק בשכינה 24 שעות במחשבה בשינה באכילה בהליכה במידות בקבלת עול מלכות כפי המקום בלב כך השכינה נמצאת אין לה בית משלה:

וּמִיָּד אֲשֶׂר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ, אִלֵּין שִׁית בְּנִין דִּילָהּ, שִׁית סְפִירָן, דְּאִינוּן שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כֻּלְּהוּ פָרְחִין לְגַבָּהּ,: שישה ימים שש ספירות שם אין לה בית כי הם נפגמו לכן נקראים ימי חול: חלול - חלל, טוב ורע מעורבים. ויש יום אחד בשבוע שהיא חוזרת לביתה המפואר ושם היא זוכרת את מה שקרה כל השבוע מי היה איתה מי הכין לה בית מי דאג לה בכה איתה שמר עליה שמח אותה וביום השבת היא גומלת לו כי היא מלכת שבת שלא נפגמה כפי ימי השבוע כך יהיו השבתות שלו.

וְאֶפְרוֹחִים דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כֻּלְּהוּ פָרְחִין עִמָּהּ בְּגָלוּתָא, וּבְזִמְנָא דְאִנּוּן בֵּיצִים, דְּלֵית לוֹן גַּדְפִין בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה לְפָרְחָא, אִתְּמַר בָּהּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. והאפרוחים מי אלו במשל של הציפור אלו שאין להם לא רגליים ולא כנפיים תלויות רק בציפור מחכות ל"נס" עצלנים אלו ש"אין לי כוח" ואפרוחים יש להם רגליים בלי כנפיים הם עושים רק לצרכיהם ובעלי הכנף אלו הבנים האוהבים שעפים עם אימם ומגינים עליה אִי הָכִי מַאי כִּי יִקָּרֵא קַן, אֶלָּא בְזִמְנָא דְלֵית לָהּ לִשְׁכִינְתָּא אֲתַר לְשַׁרְיָא תַּמָּן בִּקְבִיעוּ, אִיהִי אָזְלַת בְּמִקְרֶה, וְדָא אִיהוּ כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ וכו" הם נמצאים בקביעות של קדושה לא במקרה לא רק בזמנים מסוייים כל הקובע מקום לתפילתו, ללימודו - המקום הוא בלב מקום קבוע של ששת ימי המעשה לעסוק בתורה ובמצוותיה לא צריך בשביל זה בית מדרש מפואר עם כסאות מרופדים ומנורות מזהב אפשר ללמוד תורה.. בדרך, בבית, באוהל, באוטובוס, בחדר בכל מקום גם לעבוד גם לטייל גם לאכול הכל כשהתורה היא הפנימיות שלי אני לוקח אותה איתי לכל מקום .

אֲבָל נִשְׁמָתָא דְלֵית לָהּ קְבִיעוּ בִצְלוֹתָא אוֹ בְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא אִי אִזְדַּמְנַת לָהּ בְּמִקְרֶה, הָכִי אִיהִי שַׁרְיָא עֲלָהּ בְּמִקְרֶה, וְדָא אִיהוּ כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ וכו". אבל נשמה שאין לה קביעות בתפילה בתורה אלא במקרה כשמזדמן כך גם השכינה שורה על האדם כשמזדמן ואם היא לא מוצאת קן נקי בטוח אז הכל מתהפך אימא העליונה מופיעה מידת הדין מי היא ם סתומה קנ – ם = נקם

וְעוֹד קַן צִפּוֹר לְעִילָא, אִיהוּ כָּרְסַיָּא, וְקַן דִּילָהּ לְתַתָּא מטטרו""ן, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (במדבר יד יח) וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, דְתַמָּן קַן, וְאִיהוּ קַנֹּא וְנוֹקֵם, בְּזִמְנָא דְלָא אַשְׁכְּחַת קִינָא לְשַׁרְיָיא :

ואז העבד מטט רון לוקח את אותיות קן ו - ם ומחברן לנקמה על מי? על מי שלא עשה קן לשכינה מי שבגד באימו מי שהשאיר את אימו להתבוסס בדמה ואז נשרפים יערות בתים ואנשים ומלחמות ושמי ברזל נמתחים.. וגם אז יש הרבה שאומרים זה מקרה זה לא קשור אפילו שמידת הדין כבר הורגת עדין לא מתבוננים בהנהגה של הקב"ה דָּא דְאִתְּמַר בָּהּ (יהושע ה ד) מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם, מה קרה להם מתו בדרך בצאתם ממצרים לא יכלו לעזוב את מצרים את היצרים את התאוות את המאכלים והבתים היפים ונסיעות לחו"ל וערבי זמר ושירה ושמחת הוללים חשבו להיות כמו המצרים האמריקאיים - לא תהיו אתם! עם נבחר לכם יש עולם אחר! וְאִיהוּ קַנֹּא וְנוֹקֵם, וְעוֹד בַּדֶּרֶךְ, דָּא קְבוּרַת רָחֵל, דְּאִיהִי בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (ירמיהו ט א) מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, וְאִינוּן תְּרֵין מְשִׁיחִין, דְּמִתַּמָּן קָא עָבְרִין כַּד אָתָאן לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל.

רחום וחנון אפילו שנאמרו דברים אלו הבטחתו יקיים בזכותכם לומדי תורה עכשיו קבורת רחל שם סימן בדרך הבטחה. שבזכות רחל בזכות היותה במקום שהיא נמצאת כשעולים ומזכירים לצור העולמים את רחל השכינה שגורשה מביתה זה אלפי שנים בזכותה יבואו שני המשיחים שם יעברו לפני שיגאלו את ישראל שנזכה לגאולה ברחמים במהרה בימינו אמן...תזכו למצוות

תרגום הזוהר פָּתַח וְאָמַר כִּי אֶבֶן מִקִּיר וְגוֹ"
אבל דעו לכם יקיריי שלשון הזוהר היא המתקנת, התרגום נועד להסביר, אך לשון ארמית היא מסוד קליפת נוגה, מהי קליפת נוגה?
כאשר יש חיבור בין הפכים לדוגמא דף לבן ומחובר אליו דף שחור
מה יהי צבע הקו המחבר בינהם?
שחור? לבן? אפור? כלומר מציאות שלישית שהיא לא לבן ולא שחור,אבל היא מציאות דמיונית,, כי מה שיש זה רק שחור ולבן.
הקו יהיה אם כן לא שחור ולא לבן אבל גם שחור וגם לבן.
בין עולמות הקדושה לבין עולמות הטומאה מפריד קו- הוא נקרא קליפת נודה, חציו הימיני קדושה, חציו השמאלי טומאה. אין מעבר בין שני הצדדים, רק דרך מאוד מסויימת, שקבע המאציל העליון- היא דרך עם ישראל- עם ישראל נמצא כל ימות השבוע בקן זה
עם ישראל בכח הקדושה יכול להעביר קדושה לטומאה או טומאה מבוררת לקדושה.
קו קליפת נוגה -חציו טוב, החצי הדבוק לקדושה.
החורים הם עם ישראל-
אם נשתמש בדמיון מסננת פותחים וסוגרים- הרוצה להיטמא פותחים לו כך כתוב, מה פותחים לו?
כניסה לצד של קליפת נוגה מצד הרע.
יהודי מהלך על הקו הזה, יש גדר, גדר ההלכה, וכל הפורץ גדר נחש נושכהו- זו קליפת נוגה הכללית.

ישנם 70 שורשי שפות, יש יותר שפות אבל שורשים יש 70.
יש לשון הקודש ויש ארמית
ארמית היא קליפת נוגה של הקול והדיבור, היא נקראית אחוריים ללשון הקודש, יש בכוחה להתחזות כי אחותה היא הצד הרע של קליפת נוגה.
המלאכים לא מבינים ארמית כי הם בקדושה המוחלטת.
יהודי העוסק בארמית גם בלי להבין- שולח כוח , מעין סוכן סמוי
מקליפת נוגה לתוך כוחות הטומאה ועל ידי גריסה,בלי הבנה- פודה נפשות ! לכן ארמית נקראית תיקון הנפש.
גריסה בזוהר בארמית מסלקת אנחה ויגון וחרדה ושגעון וכו
כל זה למה?
מכיון שכל המחלות שהזכרתי הם כרת- חלק מהנפש נכרת בגלל עבירה ונמסר לכוחות הטומאה ע"י שיהודי חצה את הגדר, פתח
את קליפת נוגה מצד הטוב לצד הרע. איפשר לכוחות הטומאה
לגנוב לו חלק מנפשו.
חסרון החלק מורגש ע"י הנפש הכללית שבגוף, החלק נכנס למקום הטומאה שם - השדים הנקראים חרדה ויגון וכו",
הניצוץ הקטן משדר לשורש את הרגשותיו, הנפש משדרת לאדם ולפתע יש חרדה.
בקריאות ראשונות יש חרדה מוגברת כי הקליפות נלחמות, הם מרגישות שהניצוץ עומד להשתחרר, הם מגיברות אחיזתן.
אלו שלא מבינים- מפסיקים באמצע ומפסידים. ואלו החזקים ממשיכים ביתר עוצמה בזעקה עד שהניצוץ משתחרר.
מה מרגישים?
שמחה המתפשטת בכל הגוף, חדוה, אשריכם ישראל
העיקר לא לפחד-הידיעה מסירה את הפחד!
המלחמה- תשחרר..
זוהי ארמית . ולכן קיראו, גירסו זוהר , בעיקר ספר התיקונים
יש בו כוחות עצומים. אני יודע, אני חוויתי מה שאני מעביר לכם
אני בעל נסיון גדול בזה..
עד יום עלייתנו לגנזי מרומים אנחנו בקו הזה.. מה ששומר שלא יהיו גניבת ניצוצות- זו קיום הלכות , שמירת הבריתות, שמירת העיניים, האוזניים, הפה, המחשבות, הרהורי לב, ברית יסוד, צניעות, שמירת שבת, דבקות מוחלטת בבורא עולם- להיות דבק שלא נפרד לקב"ה.

קצת מזוהר מתורגם-
פָּתַח וְאָמַר כִּי אֶבֶן מִקִּיר וְגוֹ": כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר מֵחַטָּאָיו שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
פותח באזהרה שלא לחטוא לפני הקב"ה.
יש בני אדם שיש להם שתי נהגות- אחת בעיני הציבור ואחת בבית לבד. שתיהן שונות.
ליד הציבור הוא מר מכובד- אוכל עם סכין ומזלג ועונה בנימוס לכל דבר.. בבית הוא מר גס רוח..
אומר הזוהר מִי מֵעִיד עָלָיו. הִנֵּה אַבְנֵי בֵּיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ מֵעִידִים עָלָיו, מי מעיד על מעשיו בסתר?
אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו- קירות ביתו מעידים עליו
בפשט האבנים, העצים.
בדרש קירות ביתו- בית זה הגוף שלו, הגוף מעיד על כל מעשי האדם וחותם על עדותו.
ביום הדין אומרים לו כך וכך עשית, הנה אפילו הגוף שלך העיד,
הנה חתימתך..
אבל הזוהר רצה להמחיש את ענין העצים והאבנים
בֹּא וּרְאֵה, מַטֵּה אַהֲרֹן, שֶׁהוּא עֵץ יָבֵשׁ, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֵאשִׁית הַנִּסִּים. וּשְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת נַעֲשׂוּ בּוֹ,
מטה אהרון- עץ יבש
מעשה הראשון של ניסי מצרים, שני דברים קרו בעץ היבש:
אחד הפך אותו לבריה אחרת , תנין - נחש. והשני הפיח בעץ רוח חיים. מה הכונה?
כאשר חרטומי מצרים גם עשו בכשפים תנינים מהמטות שלהם-
המטה של אהרון, העץ בלע אותם , לא הנחש שעשה אהרון,העץ. וזה היה נס גדול מול החרטומים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תִּפַּח רוּחָם שֶׁל אוֹתָם הָאוֹמְרִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים.
רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי היה עם אביו במערה 13
שנים וזכה..אי אי אי מה הוא זכה....
אומר כפי שעשה אהרון בעץ- כך יעשה הקב"ה מגלי עצמות של המתים.
התחיית המתים אֵלּוּ הַגּוּפִים שֶׁכְּבָר הָיוּ בָּהֶם רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְשָׁמְרוּ מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטְמִין אוֹתָם בְּעָפָר, הִנֵּה אַחַר כָּךְ בָּעֵת שֶׁיִּתְחַדֵשׁ הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אַחַר גְּמָר הַתִּקּוּן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה.
יש במאמר זה המון חידושים אפשר לשבת שמונים שנים ולקחת את כל מחשבי העולם ואת כל המדפסות ולא נצליח לעמוד על חלק של הסודות.
יתחדש העולם אחר גמר התיקון, מהו חידוש העולם?
עולם חדש או עולם זה רק מחודש?
עולם חסד יבנה, כלומר חוץ מהשאלה יש עוד עולם שיבנה בזכות חסדי ישראל..
הקב"ה "הוליד" מה הוליד? את כל המציאות ואין אצל הקב"ה שום שינוי, "אני לא שניתי "כך אמר כלומר שכל מה שהקב"ה ברא- יתקיים, לנצח יתוקן, ישופץ, יוספו לו דברים אבל יתקיים לנצח
מה לא יתקיים לנצח?
מה שהבורא לא ברא- חרטומי מצרים יצרו נחש דמיוני, הדמיון לא יתקיים.
העדרו של הקב"ה בצמצום, יצר רע, מוות- הם לא יתקיימו."בילע המוות לנצח ומחה דמעה מעל כל פנים"
תיהיו ברוכים.

אני מברך כל אחד ואחת שהשתתפו בבית המדרש, למדו תורה, ביררו ניצוצות, שימחו את השכינה הקדושה,,
הקב"ה יתמלא רחמים עליכם ועל משפחותיכם וימלא כל חסרונותיכם לטובה אמן.

הזוהר הקדוש הוא אויר הנשמה, כפי שהגוף זקוק לאויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרד"ס התורה מסירות נפש מוחלטת לקיום ולימוד התורה בטהרה ובקדושה, נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו. כמו שאמר: זוהר חלק ב" דף ב/א - פרשת שמות: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים, אלין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא, תרגום: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים אלו הם המסתכלים בסודות החכמה:, חכמת התורה הקדושה שהיא תוכנית הבריאה של כל העולמות וכל הנבראים, עם ישראל הנמצאים בשבי הקליפה הקשה, קליפת מצרים, שמד, רצח, עינויים וכל זאת מפחד הקליפה שיודעת כי עם ישראל הוא בנו של הקב"ה שבא להשמיד את הטומאה ולהאיר את כל העולמות באורו יתברך, וזאת ע"י מסירות נפשם להכנס למקומות הרוע, לקבל על עצמם ייסורים קשים בכדי לפדות את ניצוצות הקדושה שירדו לטומאה ומחיות את הטומאה, אלו הנפשות השבויות "הבנים השובבים", שחלקם נפל בחטא אדם ראשון, וע"י נח שהשתכר ובא בנו חם ולקח ממנו את הקדושה ופיזרם בזרעו שאחד מהם הוא מצרים, והן ע"י ידי כל אחד מישראל שחטא בפגם היסוד וילד בנים אומללים שהפכו להיות המזיקים שלו. ונשלח ממרום איש האלהי"ם משה רבינו נשמת ישראל, ומגלה לבני ישראל כי הם בניו של הקב"ה, ויש להם תכלית, ויש להם תורה, ובעל הבית האמיתי שלהם אינו פרעה, אלא הבורא בעצמו יתברך. כך גם בפרטות של האדם שגופו המצר על נפשו והופך אותה עבד לתאוותיו הגשמיות, מפחד שמא לא תהיה לו פרנסה, והקב"ה מערה עליו רוח קדושה והוא נזכר בתכלית ומתקדש, והמאבקים והנסיונות לא עוזבים אותו, וכאשר הוא משבר את התאוות ומוסר נפשו על קידוש שמו יתברך שולח הקב"ה את הנשמה שהיא הגואל הפרטי של האדם ואם זכה בנשמה הרי הוא בדרך לגאולה הפרטית, וזאת על ידי עסק התורה, פרד"ס התורה, רק כאשר יעסוק בכל הפרד"ס יזכה לנשמה הקדושה, כפי שאמר בתיקוני הזוהר כי הנפש עוסקת בפשט, הרוח עוסקת ברמז ובדרש ואילו הנשמה עוסקת רק בסוד, ואם לא עסק בסוד אזי לא זוכה לנשמה, שהיא אותיות נ - משה, גואל, שבא משער הנון שהוא הסוד.