עצות והנהגות מהזוהר הקדוש:

כאשר יש דין על אדם, מקדים הקב"ה ושולח לאדם לעשות חסד או צדקה, ולכן חשוב לא לדחות אף קבצן (אפילו במטבע קטן) או בקשה לעזרה שיש בידו לעשות.

כל בקשה מאת השם עולה וזמנה ארבעים יום כמו עיבור של תינוק, במשך ארבעים יום אפשר להוסיף זכויות לאותה בקשה, זמן עת רצון הוא בעלות השחר לזמר לפני הקב"ה בין בשיר השירים, שירת הבריאה ותהילים, רצוף ללא הפסק, ולבקש את הבקשה האחת גם עבור אחרים הזקוקים לה.

מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, הקב"ה מקדים לאדם כלים למימוש המחשבה הטובה, ולכן תחשוב טוב יהיה טוב.

הרוחניות חיה ונושמת ומחפשת מקום לגור אצל האדם, כאשר האדם אומר "אני שמח" השמחה באה להתגורר אצלו, כאשר אומר "טוב לי" הטוב בא לגור אצלו, לכן יתרגל האדם לומר רק דברים טובים על עצמו אפילו שהוא מרגיש אחרת כדי לא לתת כוח לאותה רוחניות שלילית לגור אצלו.

מרבי משה קארדאבירו (רמ"ק)

שלא יכעוס כלל שהכעס מביא לאדם לידי כמה עבירות וצא ולמד קל וחומר ממרע"ה וכבר ידעת מרז"ל בזוהר על ענין פגם הכעס בפסוק חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו וגו' ובפסוק טורף נפשו באפו ואפילו יקומו כנגדו יהיה מן הנעלבים:

לשלם נדר או התחייבות לבית מדרש או לבית כנסת אפילו אמר "בלי נדר".

כאשר האדם מצטער צער השכינה והגלות הרי הוא פודה אותה משביה, וכאשר החלק שהאדם פדה עולה למקומו בקדושה הרי היא סניגורו של האדם בכל צרה שתבוא.

אדם הנוהג להתפלל אחר הנץ, יתעטף בטלית ויניח תפילין בביתו וזוכה לליווי של מלאכים, אולם כאשר רגיל להתפלל בנץ החמה יקדים ויהיה בין העשרה הראשונים שמקבלים פני שכינה שמעלתה למעלה מהמלאכים, ואם יכול לשתי הנהגות הרי הוא מבורך במלאכים וקבלת פני שכינה.

ירגיל עצמו ליטול ידיים 3 לסירוגין, שמסוגל כנגד מחשבות זרות ובלבול.

יטבול פעם אחת ביום, שמטהרת  ומקדשת האדם.

להיות כלי לקדושה ולהרחיק הטומאה

נחרב הבית, ואין לנו כהנים, ואין לנו אפר פרה אדומה, ודרכי הטהרה נעלמו מעיני העדה, אבל יש לנו ב"ה דברי חז"ל, דברי הצדיקים האמיתיים שלימדו אותנו כיצד לשמור על טהרה. אין בדברים שאכתוב משום ציווי, אבל חכם הרוצה באמת ובתמים להתקרב לקונו, להתרחק מטמטום השכל, מגשמיות מחניקה ומשמימה, להתקדש, להכין עצמו כלי לקדושה, להרחיק המזיקים ממנו ומצאצאיו ינהג במעט חומרות אלו וישיג השגות גדולת, ובעיקר שמחת הקדושה : 

כל יום, לפני תפילת שחרית יטבול במקוה טהרה ויכוון שטבילה זו לקדושה, אין היום אף מצוה שמקדשת ומטהרת את האדם כמו טבילה לפני תפילת שחרית, ברוך השם בכל רחוב או לידו יש מקווה טהרה לגברים, עם מקלחות, יתקלח תמיד לפני המקווה.

ירבה ליטול ידיים 3 לסירוגין, סגולה להרחיק מחשבות רעות.

יקדש ביתו בתהילים, פיטום הקטורת, משניות, תיקוני הזוהר לפחות חמישה עמודים מלאים בכל יום.

לפני שינה יגרוס תיקוני הזוהר הקדוש ומדרש אליהו רבא ואליהו זוטא, שמסוגל לשמור על האדם בעת שנתו.

יכוון בקריאת שמע על המיטה בכוונה גדולה ויאמר את כל סדר שמע על המיטה.

ישתדל בכל מאודו לקרוא תיקון חצות, לבכות על גלות השכינה,

לא יקפיד על מאומה בביתו ועל ילדיו גם לצורך חינוך, יעשה עצמו כועס ולא יכעס על מאומה כי הכעס הוא משכן הטומאה הוא פתח הגיהנם,

לא יחלוק על אשתו בשום דבר בפני ילדיו ואחרים, וגם שיחלוק עליה, כשהם לבד ובכבוד רב ופיוס רב.

יתפלל בכוונה עצומה ככל יכולתו,

לא יגרום לשום מחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש,

לא ידבר על אף אדם אין לטוב ואין לרע, רק במקום שיש נפקא מינה חשוב, ירבה ללמוד הלכות שמירת הלשון.

יקפיד על מה שנכנס לפיו, בין בשתיה ובין במאכל, ובמקום של ספק, אזי אין ספק זה!!! לא!!! נכנס לגופי!!!

ילמד שולחן ערוך והלכות בכל יום לפי הסדר, בעיקר הלכות הנוגעות לו ביום יום והלכות שבת.

ירבה לשוחח עם הקב"ה בכל דבר שמעיק לו, בכל שמחה,.

כלל גדול שיוויתי ה' לנגדי תמיד, לא יפסיק לרגע מחשבתו וקשרו עם בורא עולם. ועוד אפשר למצוא בהנהגות הצדיקים שהיו בכל הדורות ובזה בוודאי שיזכה לכל הישועות שהוא צריך לעבודתו בעולם זה.

ואחרי שקראת כל זאת, שים לב למקטרג שפוסל בראשך את רוב הדברים הנאמרים לחומרה בכל מיני תירוצים במקום שהכי קל שם אתה יורד ובמקום שהכי קשה שם אתה עולה, כמו נסיעה באופניים במקום שאין מאמץ אתה בירידה, ובמקום שיש מאמץ אתה בעלייה!!!!!.

זוהר חלק א דף צה/ב - תיקון היסוד

(בראשית כח ג) ואל שדי יברך אותך, מהו אל שדי ההוא דברכאן נפקן מניה הוא דשליט על כל כתרין תתאין, וכלא מדחלתיה דחלין ומזדעזעין, בגין כך מאן דאתגזר כל אינון דלא קדישין אתרחקן מניה ולא שלטין ביה, ולא עוד אלא דלא נחית לגיהנם, דכתיב (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים וגו', (כל אינון דאתגזרו אקרון צדיקים, ובגין כך לעולם יירשו ארץ, דלא ירית האי ארץ אלא ההוא דאקרי צדיק, אוף הכא ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו'):

תרגום

ובתיקוני זהר דף סו/א

וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך, אלין תרין סמכי קשוט, זז מות מן ביתא דאיהי שכינתא, ולא אתקריב לגבה, הדא הוא דכתיב והזר הקרב יומת, ואתוון דמזוז"ת אינון ממש ז"ז מו"ת, ובגין דא מאן דנטיר ברית מילה דאיהו חותמא דיליה, זז מות מניה, דאיהו שטן, יצר הרע, רע, טמא, צפוני, מלאך המות, ולא יתקריב לגביה, ולא ימות על ידיה:

תרגום

וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך, אלו הם שני עמודים (נצח והוד) סומכי האמת (תתן אמת ליעקב, שיעקב נקרא תפארת, ונצח והוד הם תורה שבכתב ותורה שבע פה שעליהן הוא נסמך), זז מוות מהבית שהוא השכינה ולא מתרב אליה, ככתוב "והזר הקרב יומת", ואותיות מזוזת הם ממש זז מות, ובגלל זה כל מי ששומר על ברית המילה (היסוד), שהוא החותם שלה (שם ש"די), זז ממנו המות, שהוא השטן, היצר הרע, טמא, צפוני, מלאך המות, ולא מתקרב אליו וגם לא ימות על ידו:

ומאן דמשקר בברית מילה, הוא משקר בחותמא דמלכא, דאיהו רשים ביה שד"י מלבר ה' מלגאו, מנא לן מהאי קרא משמע, מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה, רישי תיבות מיל"ה, סופי תיבות הויה, ובודאי מאן דמשקר בברית מילה, אסתלק מניה ה' ושד"י, ושריא עליה שטן דאיהו אל אחר, חויא שריא באתר דהויה מלגאו, וסם מות שריא באתר דשדי מלבר, ודא איהו דאמר קרא את מקדש ה' טמא וכו', אם לא תב בתיובתא, וסביל כמה יסורין:

תרגום

ומי שמשקר בברית המילה, הוא משקר בחותם המלך, שהוא רשום בו שד"י מבחוץ ושם הויה בתוך, מהיכן לנו שזה כך? מהכתוב , מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה - ראשי תיבות מילה, וסופי תיבות שם הויה, ובודאי מי שמשקר בברית המילה מסתלק ממנו שם שד"י ושם הויה, ושורה עליו שטן שהוא אל אחר, הנחש במקום שהיה שם הויה בפנים, וסם המות במקום שהיה שם שד"י, וזה שאמר המקרא את מקדש ה' טמא וכו' ואם לא שב בתשובה וסובל כמה יסורים וכו':

עיקרו של מאמר זה בא להסביר חשיבות מזוזה כשרה בדלתות ושערי ביתו של היהודי, שבכח שמות הקודש המוזכרים נשמרים כל דרי הבית, ובא להזהיר את האדם כי גם בגופו יש שער כניסה ויציאה של קדושה, שזהו מקום ברית המילה, ששם חקוקים בכח מצוות המילה שמות הקודש, ומי שפוגם בברית הרי הוא מטמא את שמות הקודש ומוחק אותם ממש מבריתו ואזי המזוזה הרוחנית ששומרת על נפשו פסולה והוא נתון לכוחות הטומאה שישלטו עליו ח"ו. עיקר המאבק בין כוחות הקדושה והטומאה הם יעקב ועשו, שיעקב זרעו בעפר, והנחש עפר לחמו, יעקב מוציא את זרעו משבי הקליפה, וזו נלחמת על חייה כי העפר (הזרע) הוא מקור חיותה ותעשה ככל יכולתה להחטיא את צאצאי יעקב לשז"ל ח"ו, ולכן חייב האדם לתקן תיקון הברית, לחנך ילדיו לשמירה על הברית, להציל את כל זרע יעקב מהנחש ואז יבוא הכתוב בספר ירמיה פרק ל (י) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: לאדם שחטא בחטא זה, בין בשוגג, בין במזיד בין ער ובין ישן יעשה חסד לעצמו ולכל הנפשות שנכלאו בטומאה בגלל עוון זה ויעשה תיקון שעיקרו הוא תשובה: וידוי, חרטה וקבלה לעתיד שלא לחטוא עוד, יקפיד על קריאת "שמע על המיטה" בדקדקנות יתרה על כל חלקיה כפי שמופיע בסידורים, בתפילת 18 יכוון בברכת "תקע בשופר..:, כפי המופיע ברוב הסידורים את תיקון שז"ל, יטבול במקווה טהרה ככל יכולתו לפני תפילת השחרית, ויתן צדקה במקום תענית, יעסוק בתורה ככל יכולתו ואז יתוקן פגם זה בע"ה.

בראשית פרק כז

(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:

קול יעקב, תולעת יעקב, מה כוחה של התולעת רק בפיה כך יעקב כוחו רק בפיו, זהו קול התפילה, קול לימוד התורה, קול מזמורי התהילים, קול השופר המרעיד קירות הלב, קול זעקתה של השכינה הזועקת בכל לילה אותה שומעים הצדיקים ובוכים בכייתה, וזועקים בקול יעקב להוציא רחל, השכינה, תורה שבעל פה משביה בידי עשו, כי אלו הידיים של עשו אוחזות במלכות (תורה שבעל פה), ממנה כל חכמתם, כפי שאמרו רבותינו "חכמה בגויים תאמין", כי האמונה שהיא השכינה היא החכמה שמקיימת את כל הבריאה כנאמר "ומלכותו בכל משלה", והם יכולים לעשות (עשו) בידיים חכמה גשמית, תעשייה, טכנולוגיה, מטוסים, חלליות ומחשבים. אך לעתיד לבוא קול יעקב שיתעורר בכח הברכה (כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ:

בתיקוני הזוהר - פתיחת אליהו מסביר מהו טל "שראשי נמלא טל, מאי נמלא טל, אלא אמר קודשא בריך הוא, הרי לך סימנא שראשי נמלא טל, ה"א שכינתא בגלותא, שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל, ודא איהו יו"ד ה"א וא"ו, אבל אות ה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל, אלא יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו, דסליקו אתוון לחשבן ט"ל, דאיהו מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין,..:

תרגום

מהו שראשי נמלא טל, אלא אמר הקב"ה הרי לך סימן שראשי טל אות הא (6) זאת השכינה (תורה שבעל פה) בגלות, השלימות שלה והחיים שלה זהו טל, וזה (תורה שבכתב) אות יוד (20) ואות הא (6) ואות ואו (13) עולים האותיות לחשבון טל (39), שהוא ממלא את השכינה מהמבוע של המקור העליון. וזהו קול יעקב שממלא את הדיבור שהיא השכינה, קול ודיבור הוא ייחוד של התורה שבכתב (שהתורה ניתנה בקול), והתורה שבעל פה (שניתנה בדיבור מאב לבן), כפי שאמר:

בתיקוני זהר דף צג/ב תקונא חד ושתין: בראשית דא מחשבה, אלקי"ם דא אימא עלאה עובדא, דתרוייהו דחילו ורחימו, את השמים דא קלא, ואת הארץ דא דבורא...:

תרגום

בראשית זו מחשבה, (חכמה) אלהי"ם זו אימא עליונה (בינה) מעשה, כי שניהם (חכמה ובינה) יראה ואהבה, את השמים (זעיר אנפין, תורה שבכתב) זהו קול, ואת הארץ (שכינה, תורה שבעל פה) דיבור..: לסיכום נאמר כי אין קיום לתורה שבעל פה ללא התורה שבכתב, ואין התורה שבכתב מתקיימת בעולם הזה אלא כדי להשפיע על התורה שבעל פה, כי שניהם הם כח החיות לכל העולמות הגשמיים והרוחניים, והאדם חייב לחבר את שתי התורות האלו בקול ודיבור, ללמוד בתורה שבכתב ולהרחיב את התורה שבעל פה ע"י קול יעקב שחייב אדם ללמוד בקול "השמעיני את קולך", ודיבור שמוציא את חמשת מוצאות הפה שהם: אחעה (גרוניות) גיכק (חיכיות), דטלנת (לשוניות) זסצרש (שיניות) בומף (שפתיות), גורם לכ"ב אותיות של התורה לעלות משביין ולהתחבר עם בעלה שהיא התורה שבכתב.

שולחן ערוך - טור יורה דעה סימן רמו

וכל המשמיע קולו בשעת לימודו תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח...: