הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל 
האתר משומר למען זכרו על ידי מפעל הזוהר העולמי (Ha-Zohar.info) ולימוד הזוהר היומי (DailyZohar.com)

   פרשת בראשית    פרשת נח    פרשת לך לך    פרשת וירא    פרשת חיי שרה    פרשת תולדות    פרשת ויצא
   פרשת וישלח    פרשת וישב    פרשת מקץ    פרשת ויגש    פרשת ויחי    פרשת שמות    פרשת וארא
   פרשת בא    פרשת בשלח    פרשת יתרו    פרשת משפטים    פרשת תרומה    פרשת תצוה    פרשת כי תשא
   פרשת ויקהל    פרשת פיקודי    פרשת ויקרא    פרשת צו    פרשת שמיני    פרשת תזריע    פרשת מצורע
   פרשת אחרי מות    פרשת קדושים    פרשת אמר    פרשת בהר    פרשת בחוקותי    פרשת במדבר    פרשת נשא
   פרשת בהעלותך    שלח לך    פרשת קרח    פרשת חוקת    פרשת בלק    פרשת פינחס    פרשת מטות
   פרשת מסעי    פרשת דברים    פרשת ואתחנן    פרשת עקב    פרשת ראה    פרשת שופטים    פרשת כי תבוא
   פרשת כי תצא    פרשת ניצבים וילך    פרשת האזינו    פרשת זאת הברכה
 
    עמוד הבית
    צור קשר
    תחילת הבריאה
    מבנה העולמות
    ראש השנה
    תם עוונך בת ציון
    הנהגות וסגולות
    אדם
    גאולה
    לאלפים
    חיים על פי הזוהר
    אלול
    24 אלף תלמידי רבי עקיבא
    פתיחת אליהו
    רבי שמעון בר יוחאי
    תיקוןני זוהר חדש
    כללי סודות ורזי התורה
    מעלת עיסוק בזוהר
    מהו צדיק ?
    הליכות אור - נוער וחינוך
    סוד הקפת התיבה
    מפעל הזוהר העולמי
    סוד קליפת נוגה
    נפש, רוח, נשמה..
    הצלת רבי יצחק
    ערב רב
    טעמי המצוות
    קריאת שמע בכוונה
    להידמות לאבות
    ט"ו בשבט
    שבת קודש
    שיויתי השם
    רבי שמעון מבטל מוות
    מעלת הלילה
    חיזוק באמונה
    נטילת ידיים
    רחל
    ויעבור
    יום הכיפורים
    ייחודים בתנועה
    מדרש האותיות
    פרשיות השבוע - וידאו
    סוכות
    צפיחית בדבש
    מעוט הירח
    תלמוד ארץ ישראל
    תפילה בציון רשב"י
    סדר עליית הנשמה
    תמונות
    לב נתיבות עשר מאמרות
    חנוכה
    שיעורי תורה בצ'ט
    ברכות השחר
    סגולות שבת
    מזמור יט - פרוש הזוהר
    מדרש רות - זוהר
    הקדמה 6 מצוות
    שיעורי וידאו - זוהר
    פסח
    שביעי פסח ועומר
    עמלק העייף, ישראל יעף
    מעלת משה רבינו
    משיח
    המלחמה האחרונה 1
    אלפיים שנות תפילה
    מדרשי זוהר
    בראשית תמן - תיקון 48
    שום תשים עליך מלך
    כבד את אביך...
    אידרא זוטא
    יסודות הזוהר
    להשיב את הבן לאב
    נסתם הפתוח ונפתח הסתום
    אנכי ה'
    קריאת זוהר כללית
    שיעורי זוהר בקול
    אלול ושיעורים תשרי
    למה אנחנו כאן?
    רפ"ח
    ממלכת כהנים
    פרשות השבוע
    חגי השנה
    סודת הזוהר
    דרשות הרב בטקסט
    תורה וישראל חד הם
    מפתח החכמה ביראה
    ראשי ישן
    הנהגות הימים
    מבצע ה - 70
    שיעורי עץ החיים
    מחיה המתים
    נבואת פרס אירן
    חיטה ומשיח
    נצח זמן ומקום
    נישואין גירושין
    פורים
    מוצאי שבת
    סוד הפרצופים - בפשט
    מלאכים המלווים
תרומות לברכות בעלון
ובאתר נא להשאיר את נוסח
הברכה.
התרומות מיועדות להחזקת האתר
הדפסת עלוני הזוהר
הכנת סרטי וידאוו ייחודים, שיעורי זוהר 
 

 

שיעור מוקלט על הפרשה 
 
 
 
 
 
 

 

בס"ד                                                                                    ‏‏יום ראשון י"ב אלול תשע"א

 

דרשת הצדיק המקובל  הרב ניסים פרץ שליט"א

(הדברים נכתבו בע"ה משיעור מוקלט, ולא שונה מלשון הדיבור..)

פרשת "כי תבוא" התשע"א

 

וִיהִי נֹעַם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

פרשת כי תבוא

דברים פרק-כו


{א} וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: {ב} וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: {ג} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: {ד} וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: {ה} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:


והיה כי תבוא אל הארץ "והיה לשון שמחה. אין שמחה יותר גדולה מלבוא לארץ. בפרט אל הארץ העליונה שאדם זוכה לירש על ידי המצוות את הארץ את הארץ העליונה העולם הבא. אשר ה' אלוקך נותן לך נחלה וירישת וישבת בה. מצווה על האדם לירש את הארץ! זה לא בא בחינם כשאדם הולך לבית עולמו העולם שהוא בנה בעצמו. הנה הגיע האדם לארץ ישראל, אז התורה מצווה עליו ואומרת
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא  מה זה מראשית פרי האדמה מצוות ביכורים. "מראשית" אומר רש"י אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כלומר תאנה בכורה, ראשונה קושר עליה גמי וסימן ואומר, "הרי זו מצוות ביכורים" כשהיא תהיה מושלמת וכשהיא תהיה מבושלת אקח אותה ואשים אותה בטנא. מה זה טנא? סל, כלי. ומיפה ומעטר את זה ולקחת והלכת אל המקום, הולך משמה לירושלים עיר הקודש ומביא את הטנא מלא ביכורים. ביכורים מביאים משבעת המינים בלבד. לא מכל הפירות רק שבעת המינים. ואז הוא בא אל הכהן ונותן לו. ואומר לו והגדתי אליו היום לה' באתי לארץ אשר נשבע ה' ונתן לנו והנה. ולקח הכהן את הטנא מידך כמו קורבן לוקח את זה ושם את זה לפני מזבח ה' זהו אתה קיימת את המצווה, עכשיו הכהן לוקח ואוכל זה הקורבן, אבל אתה קיימת את המצווה. זה כמו כל מצוות עשה דאוריתא, יש בה את המעשה! זה המעשה.

ומשורשי המצווה שיכיר האדם שהשפע והברכה בא לו מאת ה' ולכן תביא את הראשית את ההתחלה, הוא בהכרת הטוב מי נתן לו את הכל, ומיד מכבד את הקב"ה ומביא, ומכבד יותר את עצמו, מי שאין לו הכרת הטוב, הוא לא יודע לכבד את עצמו, ומזלזל בעצמו, לא בשני. הכרת הטוב הוא היסוד והבסיס של כל התורה כולה. שהאדם לא יאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי" הקב"ה נתן לי, ה' נתת לי אז בזה מסתיימת המצווה, שאדם מכיר תודה מכיר טובה מכיר בכוחו של הקב"ה יודע שהוא לא עשה כלום ולכן הוא מביא ואז כשהוא הולך לאכול את מה שנשאר את הראשית הוא נתן, הוא אוכל ושבע ויש לו ברכה ויש לו הצלחה, למה? כל דבר שעושים בו מצווה השארית שבזה יש לו ברכה והצלחה. אתה הרווחת כסף לקחת ונתת צדקה, מה שנשאר לך יהיה בו ברכה!! ואם לא, אז פה תקלה, פה הפסד, פה נשבר. חצי מהכסף הלך לאיבוד. אין ברכה. אז גם פה אתה לוקח את הראשית ואתה מכיר שאין כוחי ועוצם ידי בזה ה' נתן אז  כמה שנשאר זה ה' נתן. יש בו ברכה.

אבל יש עוד פסוק {ה} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: לא מצאנו בשום מצווה כזה דבר. חוץ מהמצווה עצמה שאתה מביא הנה קיימתי את המצווה. הבאתי, לא מספיק!! אתה צריך לשבת ליד הסל וליד הכל ולפני מזבח ה' ואתה צריך להגיד עניית הדברים, אתה צריך להגיד את הדברים האלה, וענית. אומר רש"י: "וענית בהרמת קול" תגיד בקול {ה} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

 

 

 

א. צריכים להבין, למה דוקא במצווה הזו יש, וענית ואמרת כל המצוות למה אין בהם דיבור?

ב. אם כבר וענית ואמרת, אז יציאת  מצריים בסיס לכל המצוות זה שאומר  שירדנו למצרים, וירא אותנו וה' הציל אותנו ויביא אותנו לארץ ישראל. הבסיס לכל התורה והמצוות יציאת מצרים. ביציאת מצריים הוכח לעיני הכל שה' יתברך הוא כל יכול ואין טבע ואין מנהגו של עולם יש רק תורה ומצוות, הוצאתי אתכם מעבדים בשביל להיות עבדי.

אבל יש פה נקודה ארמי אובד אבי מי זה ארמי אובד אבי? לבן הארמי, מה הקשר להגיד ארמי אובד אבי לבין ביכורים? יציאת מצרים מובן. "ענית ואמרת" אבל מה זה ארמי עובד אבי מה הקשר?

יכולה להכנס בלב האדם מחשבה כזו "חושב שהוא עושה טובה לקב"ה בקיום המצוות" חושב שהקב"ה צריך אותו בקיום המצוות,  ואז מה הוא יכול להגיד לקב"ה ריבונו של עולם!  מה אתה רוצה במצוות ביכורים? קילו תאנים? אני מבטיח לך, אני נותן לך שני קילו! רק תעזוב אותי,  מה? כל יום אני אלך לרדת לשדות אין לי מה לעשות?, לראות איזה תאנה ראשונה ולקשור מסביבה גמי, סימן? ריבונו של עולם אני אחכה עד שהכל יהיה מוכן ואני אקטוף לך את כל התאנים הכי גדולות ואני אביא לך לא קילו אחד שתי קילו, אבל תעזוב אותי!  מה אני כל יום אלך נבדוק מי? איזה תאנה ביכרה בתוך שדהו ואקשור סימן, חסר לי מה לעשות? ריבונו של עולם, צריך לסוע לפה ולפה איך אני אעשה את זה?

אי אי אי אומר לו הקב"ה אתה יודע מה אתה אומר? היה אחד והוא קדם אליך, ארמי עובד אבי,  תסתכל לבן הארמי מה עשה? לבן הארמי הוא רימה את יעקב אבינו . יעקב אבינו עבד בביתך ב"רחל בתך הקטנה". ידע שהוא רמאי אמר לו אם הוא יגיד לו אני אעבוד בשביל בתך, יגיד לו גם זו בתי (לאה)  אם יגיד לו אעבוד, חוזה עשה איתו עם עורך דין, אם היה אומר ברחל בתך, אין עוד רחל בתך אומר זה לא בעיה בשבילו, ילך למרשם התושבים וירשום שזו לאה וזו רחל. ואז יראה בתעודת זהות מה כתוב הנה זו רחל. אתה טעית זו לאה. הוא יכול להתווכח איתו מה עשה לו? בחוזה "אעבדך ברחל בתך הקטנה" פה אתה לא יכול להגיד כלום היא הקטנה, ואף על פי כן מה קרה בבוקר? התעורר והנה לאה. אז הוא אומר לו מה עשיתי לי אז אמר לו "אי אפשר ככה להחליף הגדולה בקטנה אי אפשר" אני אתן לך את שתיהן, החוזה קיים אבל אני לא יכול להקדים אז מה הוא עשה?

ארמי עובד אבי מה הוא עשה? הוא קלקל את הבכורות היה צריך לצאת יוסף הבכור בגלל שהכניס לו את לאה נהיה ראובן הבכור, וראובן היה מה שהיה שהוא נפסל בבכורה, אבל כל האחים לא יודעים שום דבר, הם יודעים הוא היה הבכור. הוא השני הוא השלישי יוסף הקטן.

יעקב אבינו כל הזמן חושב, מי זה הבכור המחשבה שלו היתה רחל והבן של רחל הוא הבכור, הוא הבכור במחשבה הוא השתמש בו וכיבד אותו כבכור.  אבל האחים לא קיבלו את זה כל הזמן שנאו אותו כל הזמן דברו עליו רעה ונהיה מזה בעיה גדולה ובגלל זה ירדו למצריים וירעו אותנו במצרים, וה' הוציא אותנו ואומר הרמב"ם אני לא כמו ארמי אני לא כמו לבן,  אל תגיד  מה ההבדל בין בכור זה ובכור זה מה ההבדל בין לאה לרחל לא ישימו לב אל תזלזל בביכורים בבכורות, ביכורים זה מלשון בכור הנה זה זלזל בבכורים תראה מה קרה? גרם לנו צרות. אל תגיד לי ריבונו של עולם מה אתה רוצה כאילו אני נותן לך שתי קילו אני רוצה שתעשה את מה שאני רוצה. אתה לא יכול לרדת לסוף דעתי. החקר אלו"ה  תמצא. טוב שמוע מזה מתוק. אל תעשה חשבונות על רווח לקב"ה הרווח הכי גדול לקב"ה שאתה בתמימות בתום לב בלי חשבונות עושה בדיוק מה שהוא רוצה. ה' רוצה את הבכורות תרד בבקשה כל יום לשדה כי תאנה היא לא מתבשלת בבת אחת. היא צריכה, כל יום יש עוד תאנה אתה צריך להסתכל לרדת ולראות התאנים הראשונים, אל תזלזל בביכורים לכן אנחנו מזכירים "ארמי אובד אבי" אז לגופו של עניין איפוא מצאנו כזה דבר בכלל לדבר, "וענית ואמרת".  

אז אפשר לאמר כיוון שהדבר הזה הוא קצת מוזר שהאדם צריך לרדת לתוך שדהו לכן "ענית ואמרת" בכדי שיבין "וענית ואמרת",  אבל אפשר לאמר שמהמצווה הזו נלמד לכל המצוות. אם אתה מקיים מצווה אתה זוכה לקיים מצווה למה לא תרויח עוד משהו למה אתה רוצה רק לצאת ידי חובה? אתה מניח תפילין "ברוך אתה..." אולי תדבר קצת עם הקב"ה "וענית ואמרת" תלמד מהמצווה הזאת יסוד ובסיס כל מצווה שאתה מקיים אתה נותן אותה לקב"ה, יש לך הזדמנות תדבר איתו קצת. "וענית ואמרת" תגיד כמה מילים כמו פה "ארמי אובד אבי..." תדבר!! ריבונו של עולם איזה זכות נתת לי להניח תפילין אי אבא רחום וחנון, איזה דבר. יהי רצון שהתפילין שלך יכנסו בתוך הלב שלי! בתוך המח שלי! והציצית תדבר אתה הולך לתת צדקה! תדבר כמה מילים עם הקב"ה על הערך של הצדקה ותעשה את זה "וענית ואמרת".

אומר ה"אור חיים הקדוש" מה זה ואמרת "ה' האמירך יום". אתה האמרת וה' האמירך יום מה זה האמיר? מלשון להגביה לרומם, אם ענית אם אתה מדבר בהכנעה בענווה בפני ה' אתה מדבר דיבורים כאלה זה מרומם אותך, ואמרת!! אתה מתרומם אתה מתעלה לדרגות גבוהות אז זה,  אם האדם מנצל את הזמן של קיום המצווה  זו שעת רצון כשאדם עושה מצוות ה' תנצל אותה את שעת רצון. וענית ואמרת זה הנכון ללמוד ממצוות ביכורים.

כתוב בנועם אלימלך "בכל הדברים שבעולם הן בתורה והן בתפילה הן במצווה  ובמצוות מעשיות ירגיל עצמו לאמר בזה הלשון הריני עושה זה לשם יחוד קודשא ויחוד שכינתא לעשות נחת רוח ליוצרנו וכו'...

 

יהי רצון שה' יאמיר את מזלם של ישראל יגאל אותם גאולת עולמים.

 

 

 

 
 

ספר דברים פרק כו

(א)   וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה" אֱלֹהֶיךָ

(ב)   נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:

 

נושאי הפרשה

מצות הבאת הבכורים

וידוי מעשרות

חשיבות עם ישראל בעיני השם

כתיבת התורה על אבנים

העברת האבנים להר עיבל

בניית מזבח מאבנים שלימות

הברכה בהר גריזים

הקללה בהר עיבל

הברכות בשמירת מצוות התורה

הקללות באי קיום המצוות

סיבת הצרות

המשך הקללות

חסדי השם ממצרים ועד הנה

ציווי לשמירת הברית עם הקב"ה

 
       

זוהר חדש כי תבוא - הנחמות שבקללות
פרשת כי תבא
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֲזַל לֵיהּ וַעֲרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד, וְאִתְגְּנֵיז בְּחַד מְעַרְתָּא, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אִתְרְחֵישׁ לוֹן נִיסָּא, וּנְפַק לְהוֹ חַד חֲרוּבָא, וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּיא. אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּבָא, וְשָׁתָאן מֵאִינוּן מַיִין. הֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטוֹב, אָתֵי לוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִמְנֵי, וְאוֹלִיף לוֹן. וְלָא יָדַע אֵינַשׁ בְּהוּ.

זוהר חדש פרשת כי תבוא
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָלַךְ לוֹ וּבָרַח לְמִדְבַּר לוֹד, וְנִגְנַז בִּמְעָרָה אַחַת, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ. הִתְרַחֵשׁ לָהֶם נֵס, וְיָצָא לָהֶם חָרוּב אֶחָד וּמַעְיַן מַיִם אֶחָד. אָכְלוּ מֵאוֹתוֹ חָרוּב, וְשָׁתוּ מֵאוֹתָם מַיִם. הָיָה אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בָּא אֲלֵיהֶם כָּל יוֹם פַּעֲמַיִם, וּמְלַמֵּד אוֹתָם. וְלֹא יָדַע אִישׁ עֲלֵיהֶם.
לאחר שברחו רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר אל המערה במדבר לוד היא פקיעין של היום
בסוד
נגנזו - נכנסו למערה - למקום סודות התורה
אליהו היה נגלה להם פעמים ביום - כיון שרק על ידי ייחוד שמו יתברך, פעמים ביום קריאת שמע מקבלים ידיעות התורה, יש על ידי מלאכים, יש על ידי צדיקים ויש על ידי אלהיו הנביא
המתגלה בשני אופנים
באורח שכלי - מדבר בתוך המחשבה של האדם
ובאורח גלוי מתגלה בגופו הנמצא ב"עין הסערה" רק לאותם שעיניהם קדושות
יוֹם אֶחָד הָיוּ שׁוֹאֲלִים הַחֲכָמִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאוֹמְרִים קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הֵן כְּנֶגֶד בַּיִת רִאשׁוֹן. קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה כְּנֶגֶד בַּיִת שֵׁנִי וְגָלוּת אַחֲרוֹן. הַקְּלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים יֵשׁ בָּהֶן הַבְטָחוֹת וַחֲבִיבוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ'. וְכָתוּב, וְאַף גַּם זֹּאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם.
הקללות שמופיעות בתורת כהנים ספר ויקרא נקרא תורת כהנים
יש בו נחמה כיון שהנבואה הזו היא כנגד בית ראשון
גלות שנקצב זמנה - 70 שנים ולאחר מכן חזרו
כולם ידעו את הקצבה
אבל הקללות שבמשנת התורה - ספר דברים ובמיוחד בפרשת "כי תבוא"
אין בה נחמות ואין בה קצבה
שאלו חכמי בית המדרש ובראשם רבי יהודה בר אליעי
מי יפרש לנו משנה תורה זו

הַקְּלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה אֵין בָּהֶן הַבְטָחוֹת, וְאֵין בָּהֶן נֶחָמָה כְּלָל, כַּכָּתוּב בַּקְּלָלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים.

קָם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי וְאָמַר, חֲבָל עַל חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל בַּר יוֹחַאי, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ עָלָיו. וְאִלּוּ יָדְעוּ, אֵין רְשׁוּת לְגַלּוֹת אוֹתוֹ.
שלוש שנים היה צפון במערה, מקבל סודות עליונים, מצחצח נפשות דור עקבתא דמשיחא
משאיר לדור האחרון את ספר הזוהר שרק על ידי עסוק בו יצאו מהגלו ברחמים
אף אחד לא ידע היכן הוא
וגם מי שחשב או שידע נאסר עליו לומר משהו מפני אימת קיסר רומא
שגזר דין מוות על רבי שמעון בר - יוחאי

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי יְהוּדָה קָם יוֹם אֶחָד בַּבֹּקֶר, רָאָה אֶת כָּל אוֹתָם עוֹפוֹת שֶׁהֵם הָיוּ טָסִים, וְיוֹנָה אַחַת הוֹלֶכֶת בֵּינֵיהֶם. קָם עַל רַגְלָיו וְאָמַר: יוֹנָה, יוֹנָה נֶאֱמָנָה, מִיּוֹם הַמַּבּוּל דְּמוּת הָעָם הַקָּדוֹשׁ לָךְ יָפֶה וְלָךְ נָאֶה. לְכִי וַעֲשִׂי לִי שְׁלִיחוּת אַחַת לְבַר יוֹחַאי, בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.
כנסת ישראל נמשלה ליונה
הִסְתּוֹבְבָה אוֹתָהּ הַיּוֹנָה וְעָמְדָה לְפָנָיו. כָּתַב פֶּתֶק אֶחָד, וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר. וְעָמְדָה הַיּוֹנָה וְלָקְחָה אוֹתוֹ בְּפִיהָ, וְהָלְכָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְשָׂמָה אוֹתוֹ בִּכְנָפֶיהָ.
------

הִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַפֶּתֶק וּבָכָה, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְאָמַר: אֲנִי בּוֹכֶה עַל הַפְּרֵדָה מִן הַחֲבֵרִים, וַאֲנִי בּוֹכֶה עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא הִתְגַּלּוּ לָהֶם, מַה יַּעֲשׂוּ הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים אִם יַשְׁגִּיחוּ בָּזֶה?
רבי שמעון כולו היה עבור הדור האחרון
ללמד אותם את הסודות הנוראים שעל ידי כך הם יביאו לגאולה
דאג ואמר איך יראו קללות אלו וימשיכו
מי יפרש להם את הקללות,,
בֵּינְתַיִם בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְרוֹאֶה שֶׁבּוֹכֶה. אָמַר, הָיִיתִי מְזֻמָּן לִשְׁלִיחוּת אַחֶרֶת כָּעֵת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח אוֹתִי לְשַׁכֵּךְ אֶת דִּמְעוֹתֶיךְ. אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, לֹא הָיָה צָרִיךְ כָּעֵת לְגַלּוֹת לַצַּדִּיקִים הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.
הנה שומר הקב"ה את צדיקיו, דואג להם, מנחם אותם

אֲבָל כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בַּקְּלָלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת יֵשׁ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם פְּסוּקִים, וְכֻלָּם כְּנֶגֶד דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. בַּקְּלָלוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת יֵשׁ בָּהֶן חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד פָּרָשִׁיּוֹת וְדַרְכֵי הַתּוֹרָה.
שלושים ושתיים פסוקים
הם ל"ב נתיבות חכמה - הם שבילי התורה
ואילו בקללות של פרשת כי תבוא
יש 53 פסוקים - כנגד ג"ן פרשיות התורה
בְּגָלוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁל בַּיִת רִאשׁוֹן עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתָם שְׁבִילִים נִסְתָּרִים שֶׁל הַסֵּתֶר, הִתְגַּלָּה חֶטְאָם, וְהִתְגַּלָּה קִצָּם, וְהַנֶּחָמָה וְהַהַבְטָחָה שֶׁלָּהֶם
עברו עבירות בסתר - גילה להם את הקץ
בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל בַּיִת שֵׁנִי עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וְשָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת וּדְרָכִים שֶׁנִּגְלוּ, נִסְתָּם חֶטְאָם וְנִסְתָּר קִצָּם, וְלֹא כָתוּב בָּהֶם הַבְטָחוֹת וְנֶחָמוֹת.
בבית שני עברו בגלוי על כל התורה
ונסתר קצם
נסתרה הנחמה, הנחמה נמצאית בתוך הקללות
רק מוסתרת
בֵּינְתַיִם עָבְרָה רוּחַ אַחַת וְהִפְרִידָה אוֹתָם, וְעָלָה אֵלִיָּהוּ בְּתוֹךְ גַּלְגַּל שֶׁל אֵשׁ, וְנִשְׁאָר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבָכָה וְנִרְדַּם עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה.
כל חידוש, כל נבואה, כל גילוי של רוחניות
בגשמיות מיד מעורר מקטרגים, זו הרוח שהפרידה ומנעה מאליהו להמשיך...אבל
בֵּינְתַיִם בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְאָמַר: קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתְךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בִּכְבוֹדְךְ.
המקטרג לא הצליח לעורר דין, להפך עורר זכות
לגלות לרבי שמעון את סודות הפרשה

כָּל הַהַבְטָחוֹת וְהַנֶּחָמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּתוּבוֹת בַּקְּלָלוֹת הַלָּלוּ.
כך אמר אליהו הנביא לרשב"י
בֹּא וּרְאֵה, מֶלֶךְ שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ, וְאַף עַל גַּב שֶׁקִּלֵּל אוֹתוֹ וְהִלְקָה אוֹתוֹ, אַהֲבַת מֵעָיו עָלָיו. כְּמַרְאֶה רֹגֶז חָזָק, אָז רַחֲמָנוּתוֹ עָלָיו. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - אַף עַל גַּב שֶׁקִּלֵּל, דְּבָרָיו הֵם בְּאַהֲבָה.

נִרְאִים בַּגָּלוּי כִּקְלָלוֹת, וְהֵם טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הַקְּלָלוֹת הָיוּ בְּאַהֲבָה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵן בְּאוֹתָן הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁכֻּלָּן הָיוּ בַּדִּין הַקָּשֶׁה.
--------------

בְּאֵלּוּ יֵשׁ דִּין וְאַהֲבָה, כְּאָב הָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ וּרְצוּעַת הַמַּלְקוּת לָקַח בְּיָדוֹ, עָשָׂה נְהִימָה גְדוֹלָה וְקוֹלוֹת גְּדוֹלִים. וְהַמַּלְקֻיּוֹת כְּלוּלוֹת בְּרַחֲמִים.
וְקָשֶׁה מִכָּל אוֹתָן הַקְּלָלוֹת - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כח) גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה יַעְלֵם ה' עָלֶיךְ עַד הִשָּׁמְדָךְ.
התורה הקדושה היא מנוע וכוח הבריאה כולה
וכי יש משהו בכל עולמות הנבראים שלא כתוב בתורה?
אז מה הכוונה כל חולי וכל מכה אשר לא כתובה
אם היא לא כתובה - אין דבר כזה. כי הכל כתוב בתורה.
ועוד כתב יעלם - לא יהיה
כָּאן הֵן הַהַבְטָחוֹת שֶׁל הָאָב עַל בָּנָיו, בְּאַהֲבָה רַבָּה. לֹא כָתוּב יַעֲלֶה, אֶלָּא יַעְלֵם, יִכְבֹּשׁ אוֹתָם וִיכַסֶּה אוֹתָם בַּנֶּקֶב שֶׁל מְקוֹמָם, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ הַחוּצָה, וְיִהְיוּ כְבוּשִׁים וּמְכֻסִּים בְּנִקְבֵיהֶם.
------

עַד הִשָּׁמְדָךְ - מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יַשְׁמִיד אֶת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְזִכְרוֹנָם יִהְיֶה קַיָּם תָּמִיד, שֶׁכָּתוּב (ישעיה סו) כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם, וְכָתוּב (ירמיה לא) כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה כוּ'.
הקב"ה התורה וישראל חד הם
לעולם לא ישמיד הקב"ה את ישראל
כי כל העולם יחזור לתהו
כי הוא נשבע
כי הוא הבטיח

וְהוֹאִיל וּבִשְׁבוּעָה הוּא שֶׁלֹּא יֻשְׁמְדוּ יִשְׂרָאֵל, עֲתִידִים שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַמַּכּוֹת וְהַחֲטָאִים טְמִירִים וּמְכֻסִּים, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ הַחוּצָה לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל עַד הַזְּמַן שֶׁיִּכְלוּ מִן הָעוֹלָם, מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
הַסּוֹף שֶׁל כֻּלָּם וְהַסִּיּוּם שֶׁל כֻּלָּם - (דברים כח) וֶהֱשִׁיבְךְ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךְ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךְ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה
ואין קונה - כי לי ישראל עבדים, אף אחד לא יקנה אותכם
אפילו תרצו להיות כמו כל העמים
הם לא ירצו אותכם - אני אכניס בתוכם שנאה אליכם
הם יסגרו אותכם בגיטאות,
לא יתערבבו בכם
כי אתם זרע קודש
בניי - בני בכורי
עבדיי שלי, את כבודי לאחר לא אתן..
ועוד

כָּאן הַבְטָחוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף הַיָּמִים. וֶהֱשִׁיבְךְ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת - הַהַבְטָחָה לָשׁוּב וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים וְאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.
אתם תראו ניסים ונפלאות כימי צאתכם ממצרים
אתם תחזרו להרגשת הגאולה לראות נסים כמו שהיו במצרים
תקופת המעפילים זוכרים...ניסו להטביע את העולים
בָּאֳנִיּוֹת - כָּאן הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ בַּעֲנִיּוּת, שֶׁתִּכְלֶה הַפְּרוּטָה מִן הַכִּיס. אֲבָל עֲתִידִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לָבא עַל יִשְׂרָאֵל עַל סְפִינוֹת הַיָּם
הנה משטי עזה
טורקיה שולחת ספינות מלחמה

וְיַחְשְׁבוּ לְהַשְׁמִיד אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, וְכֻלָּם יִטְבְּעוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים.
והם יוטבעו בים - זו נבואה לימים קרובים..ממש עיתונות של היום

וְשָׁם הִיא שִׂמְחָה גְדוֹלָה. כָּתוּב כָּאן בָּאֳנִיּוֹת, וְכָתוּב שָׁם (ישעיה מג) בָּאֲנִיּוֹת רִנָּתָם. מַה לְּהַלָּן רִנָּה - אַף כָּאן רִנָּה.
הגילוי של הקב"ה יהיה בקרוב, זאת לא צריך נביא או חוזה
כל בר דעת שקורא את הנביאים
ומקשר אותם לימים אלו רואה
הגאולה כבר כאן
נותר רק הגילוי

בַּדֶּרֶךָ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךְ. מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם לֹא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת גְּבוּרָתוֹ לְהַרְאוֹתָהּ בָּעוֹלָם וּשְׁעַת רָצוֹן, אֶלָּא בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ. כִּי כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם - בְּאוֹתוֹ דֶרֶךְ, וּבְאוֹתוֹ גָוֶן יַעֲשֶׂה לְךְ.
כפי שעשה במצרים וגילה גבורתיו
כך יעשה בזמן בקרוב
או למעשה כבר התחיל
עם כל המהומות שמתרחשות בעולם
גם איתני הטבע
גם נפילת ממלכות
גם כלכלה קורסת
גם טבעת חנק על ישראל
שֶׁהֲרֵי לְאַחַר מִכָּל שְׁאָר הַצְּדָדִים יִתְכַּנְּסוּ עַל יִשְׂרָאֵל, וְיַחְשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה יֹאבְדוּ, וְהֵם מְכוּרִים לִירִיבֵיהֶם.
ישראל יחשבו
אוי לנו כי נמכרנו
אוי לנו - אובמבה לא מציל אותנו
ביבי מתחבא
ברק במגדלים
מה יהיה
זו טבעת חנק של קיראה אחרונה
הנוסעים מתבקשים לעלות
לרכבת התשובה
והזעקה
והמלכת המלך הגדול והנורא
ישתבח שמו לעד
הוא מבקש את הלב, להפוך לב אבן
ללב תורה ובשר
לב של תשובה
לב שם בן ובת המבקשים
אבא אין לנו על מי להשען
אלא על אבינו שבשמיפ
ועוד

אֶלָּא וְהִתְמַכַּרְתֶּם, בִּלְבַבְכֶם תַּחְשְׁבוּ שֶׁאַתֶּם מְכוּרִים, וְאֵין זֶה כָּךְ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וְאֵין קֹנֶה, וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.
וְכָל זֶה לְסוֹף הַיָּמִים, וְהַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה, וְהַכֹּל נִסְתָּר, כַּכָּתוּב (שם כט) לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב, יִסְתַּכֵּל וְיֵדַע לָשׁוּב לְרִבּוֹנוֹ.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּאֵיזֶה מָקוֹם הִתְגַּלְּתָה גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל בַּקְּלָלוֹת הַלָּלוּ?
באיזה תאריך תהיה הגאולה שואל רבי שמעון בר יוחאי?

אָמַר, הַשְׁגַּח וְדַיֵּק, מָקוֹם רַע מִכֻּלָּם, שָׁם זֶה יֶשְׁנוֹ.
אמר לו במקום של הקללה הכי נוראה

הִשְׁגִּיחַ וְדִיֵּק, וּמָצָא שֶׁכָּתוּב (שם כח) וְהָיוּ חַיֶּיךְ תְּלֻאִים לְךְ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךְ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַחֲבֵרִים יוֹדְעִים הַזְּמַן, אוֹתָם חַיִּים תְּלוּיִים לְפָנֵינוּ וּמְסֻפָּקִים, וְזֶהוּ עִקָּר, וְהַדְּבָרִים יַצִּיבִים.
זהו מקום גלוי הקץ המדוייק
וְהָיוּ חַיֶּיךְ תְּלֻאִים לְךְ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךְ.
בפסוק הזה!!!!
החזיר תשובה לחכמי בית המדרש

כָּתַב פֶּתֶק לְעֵת עֶרֶב, וְשָׂם אוֹתוֹ בְּפִי הַיּוֹנָה, וְהָלְכָה אֶל רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁהָיָה בִמְקוֹמוֹ וְעֵינָיו מְצַפּוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ, אָמַר: יוֹנָה, כַּמָּה אַתְּ נֶאֱמָנָה מִכָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם. קָרָא עָלֶיהָ, (בראשית ח) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ.

נָטַל הַפֶּתֶק, וְנִכְנַס לַחֲבֵרִים וְהֶרְאָה לָהֶם, וְסִפֵּר לָהֶם הַמַּעֲשֶׂה. תָּמְהוּ. בָּכָה רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: וַי! אַף עַל גַּב שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים עָלָיו - (קהלת יא) מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא. הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם בַּר יוֹחַאי, הַחֲבֵרִים עִמּוֹ, וּמִתְעוֹרְרִים מִמֶּנּוּ וְלוֹמְדִים מִמֶּנּוּ.
אַשְׁרֵי נַפְשׁוֹ שֶׁל בַּר יוֹחַאי, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ נִסִּים, וְהוּא גוֹזֵר - וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, וְעָתִיד לִהְיוֹת רֹאשׁ לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּגַן עֵדֶן. וִיקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וְיִרְאֶה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִשְׁתַּעֲשַׁע עִם הַצַּדִּיקִים, וְיֹאמַר לָהֶם: בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרָכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ

 
פרשת כי תבוא

ספר דברים פרק כו

(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:

ייסוריי האדם החלו מתחילת בראשית, לכל אורך התורה הכתובה ושבע"פ למדנו כי עם ישראל תמיד היה בסבל וייסורים, מעולם לא הגיע אל הנחלה והשקט, אל הפסקת ייסוריי הנפש והגוף, מי בעניות הרוח ומי בעניות החומר, מי בעוונות ומי בצדיקות, יצר הרע לא עזב, להפך רק מתגבר, הטומאה נושכת ואומות העולם מנסים בכל כוחם לצמצם את עם ישראל, ולהשמידו בין בגשמיות ובין רוחניות, למרות הניסים וההשגחה הפרטית והקדושה והשמחה בלימוד התורה, מעולם לא נגאלנו ממש, ואם כך הוא המצב, אין לנו אלא דברי הנביאים והחכמים שבכל דור ודור, המסבירים בין בתוכחה ובין בנעימות כי העולם הזה הוא רק זמני, הוא עולם תיקון, הוא לא הארץ אשר הובטחה, עוד לא.

יעקב אבינו שלם בשבעים נפש, שהם כללות עם ישראל עשר ספירות משבע ספירות שהם שבעים נפש – ואז ירדו למצרים, כפי האדם הזוכה לנשמה כאשר מוסר נפשו, במסירת הנפש בשלמות, על 7 ספירותיה, יורד לעולם המוות (מצרים), שם עובד ואוסף ניצוצות ובגמר האסוף צועק אל השם, והקב"ה אומר "שמעתי את צעקתם" משמע מעלים את ניצוצות הקדושה, שעולים רק בתפילה ונקראים מיין תתאין (מים תחתונים – "ואד עולה מהאדמה"), ואז זוכים לנשמה – למשה הבא משער הנון (משה נ - אותיות נשמה) להציל הנפש (ישראל) משוביה המצרים. הנה יציאת מצרים היא הגלות המתמשכת בעולם הגשמי – היינו גוף האדם היא מצרים והנפש היא עם ישראל והרוח הוא המעורר לזעוק לקב"ה , והנשמה היא משה שנשלח ע"י הקב"ה משער הנון – (נ משה), והגוף ממאן לשלוח את הנפש לעבוד את הקב"ה לקבל תורה, והוא הערףהקשה – פרעה שכבד ליבו הוא רוצה מטעמי העולם השפל הבהמי לרוות את הכבד הצמא לדמים. והנשמה מתגברת וקופצת לים, ואז חוצים את ים סוף, שזה ים התורה בכדי לקבל את אור הכתר העליון בהר סיני,

וזה קבלה, קבלה איננה דברי פרשנות לתורה או כוונות הרש"ש, או תורת האר"י זיע"א, או תורת הסוד. קבלה מלשון לקבל אור הנשמה העליון, להיות כלי לקבלת החלק של המקבל באור הרוחני השייך לו מששת ימי הבריאה, לקבל את משה רבינו הפרטי של זה האדם. ויזכה לתורת אמת שקיבל משה בלוחות הראשונים שהם עץ החיים, ובוודאי שיזכה להתהלך בארצות החיים ולעלות לארץ ישראל העליונה, ועל כן אמר והיה - שהם אותיות "הויה" בסדר הנכון מלמטה למעלה, אותיות וה מחוברות, עולות לאותיות יה שגם מחוברות ואז אין פירוד ואין רוע ואין עמלק ובלע המוות לנצח, במהרה בימינו אמן.

דברים פרק כט (יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: (יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

זוהר דף צא ע''א

תָּא חֲזֵי, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. וְכִי סֵפֶר הֲוָה לֵיהּ. אֶלָּא אוּקְמוּהָ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו וְכוּ'. הֵיאַךְ אַחְמֵי לֵיהּ, אִי תֵימָא דְּחָמָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְּאִנּוּן זְמִינִין לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. כְּמַאן דְּחָמָא בְּחָכְמְתָא מַה דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא. לָאו הָכִי, אֶלָּא חָמָא בְּעֵינָא כֻּלְהוּ. וְהַהוּא דִּיוּקְנָא דְּזַמִּינִין לְמֵיקַם בֵּיהּ בְּעָלְמָא כֻּלְהוּ חָמָא בְּעֵינָא, מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּמִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא כֻּלְהוּ נַפְשָׁאן דְּזַמִּינִין לְמֵיקַם בִּבְנֵי נָשָׁא כֻּלְהוּ קָיְימִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא דִּיוּקְנָא מַמָּשׁ דְּזַמִּינִין לְמֵיקַם בֵּיהּ (דף צא ע''א) בְּעָלְמָא..... תָּא חֲזֵי כָּל מִלּוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקִיּוּמָא אִנּוּן וְקָיְימוּ קַמֵּיהּ עַד דְּנָחֲתוּ לְעָלְמָא. כְּגַוְונָא דָא כְּתִיב, (דברים כט) כִּי אֵת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹה וְגו' הָא אוּקְמוּהָ דְּכֻלְהוּ בְּנֵי נָשָׁא דְּזַמִּינִין לְמֶהֱוֵי בְּעָלְמָא כֻּלְהוּ אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן.

תרגום:

בוא וראה, אמר רבי שמעון, כתוב זה ספר תולדות אדם, וכי היה לו ספר, אלא כך דרשו, הקב"ה הראה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו' (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח/ב: דאמר ריש לקיש מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו דור),

איך הראה לו?, אם ברוח הקודש, ראה את אלו שעתידים להיות בעולם, כמו החכמה שמראה את שעתיד להיות?, לא כך היה, אלא ראה בעין את כולם, את הדמות והדיוקן של כל מי שיהיה בעולם, את כולם ראה בעיניו, מהו הטעם, מכיון שמיום שנברא העולם כל אותם נפשות העתידים להיות עומדים לפני הקב"ה באותה צורה ודמות כפי שעתידים להיוולד בעולם, ...בוא וראה כל מיליו של הקב"ה התקיימו כולם לפניו (בכח), עד שירדו לעולם הזה (יצאו מהכח אל הפועל), כפי הכתוב בפרשתנו

(דברים כט) כִּי אֵת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹה וְגו',

וכבר דרשו שכל בני האדם העתידיים לחיות בעולם הזה כולם נמצאו שם (במעמד הר – סיני, במסעות המדבר ועם עם ישראל בכל מקומותיהם)

הסבר: מאמר זה ממשיך להסביר את הימצאות כללות ישראל יחד, תמיד בין אלו שקיימים בגוף הגשמי ובין אלו שהלכו לעולמם ובין אלו שטרם יצאו מהכח אל הפועל, ומכאן למדנו כלל חשוב כי כללות ישראל עלתה במחשבתו של הקב"ה ופרטות של כל אחד ואחד מבני אדם, שרק ישראל נקראים בני אדם, כפי שאמר:

בספר יחזקאל פרק לד

(ל) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה': (לא) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה':


זוהר - פרשת וישב דף קפד/ב:

חַד בָּרוּךְ וְחַד אָרוּר. כְּגַוְונָא דָא מִסִּטְרָא דְיִצְחָק נָפְקוּ תְּרֵין בְּנִין, חַד מְבוֹרָךְ, וְחַד דְּאִתְלַטְיָא לְעֵילָא וְתַתָּא. דָּא אִתְפָּרַשׁ לְסִטְרֵיהּ, וְדָא אִתְפָּרַשׁ לְסִטְרֵיהּ. דָּא דִּיּוּרֵיהּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְדָא דִּיּוּרֵיהּ בְּטוּרָא דְשֵׂעִיר. דִּכְתִיב, (בראשית כה) אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה. דָּא אַתְרֵיהּ בְּאֲתַר דְּמִדְבָּרָא וְחָרְבָא וּשְׁמָמָה, וְדָא יוֹשֵׁב אֹהָלִים. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דְאִצְטְרִיךְ.

וּבְגִין כָּךְ תְּרֵין דַּרְגִּין אִינוּן, בָּרוּךְ וְאָרוּר, דָּא לְסִטְרֵיהּ וְדָא לְסִטְרֵיהּ. מֵהַאי נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן דְּעָלְמִין לְעֵילָא וְתַתָּא וְכָל טִיבוּ וְכָל נְהִירוּ וְכָל פּוּרְקָן וְכָל שֵׁזָבוּתָא. וּמֵהַאי נָפְקִין כָּל לְוָוטִין וְכָל חַרְבָּא וְכָל דָּמָא וְכָל שְׁמָמָא וְכָל בִּישִׁין וְכָל מְסָאֲבוּ דְעָלְמָא.

תרגום:

אחר ברוך ואחד ארור כגון מצד יצחק יצאו שני בנים, אחד מבורך ואחד ארור למעלה ולמטה, זה פרש לצדו וזה פרש לצדו, זה מגוריו בארץ הקודש וזה בהר שעיר, ככתוב (בראשית כה כז) איש יודע ציד איש שדה, זה מקומו במקום של מדבר וחרבה ושממה, וזה יושב אהלים, וכל אחד כפי שצריך, שתי דרגות הם ארור וברוך, זה לצידו וזה לצידו, משם יוצאות כל הברכות לעולם העליון והתחתון, כל הטוב והאור וכל גאולה והצלה. ומהשני כל קללות, וכל חרב ודם, וכל שממה וכל הרע וכל הטומאה שבעולם.

הסבר: שלושה ארור ראשונים בבראשית, והם נחש, פיתה את חוה וגרם למות ורוע בעולם, קין הרוצח הראשון, הקנאי והכעסן הראשון, חם בנו של נח, שסירס את אביו וגנב את כל ניצוצות הקדושה מאביו, לאחר שהקב"ה קיבצם אצל נח בסוף המבול. כנגדם שלושה ברוך בבראשית, והם אברהם, יצחק ויעקב, הם התחייבו בשמם ובשם זרעם להחזיר השכינה למקומה, להחזיר כל ניצוצות הקדושה לקודש, לברור את הטוב מהרע. מהם נלמד כיצד להיות ברוך או כיצד לא להיות ארור. מאברהם אבינו נלמד שגם אם כל העולם אומר לך תמליך את נמרוד, תמליך על עצמך אדם בשר ודם, תעבוד את האדם בשר ודם, לא תעבוד אותו, כי יש לך אדון אחד, אתה עבד של אדון הכל, אתה בן של אדון הכל, אל תתן לשום אדם למלוך עליך ולא משנה מה שמו ומה הוא לובש, וכאשר תמליך את מלך מלכי המלכים הקב"ה, יומם ולילה על כל מעשייך, מחשבותייך אזי אתה ברוך לאל עליון. מיצחק נלמד לעקוד את הגוף הגשמי, אחד לעולה ואחד לחטאה,(ר"ת אלול) להמעיט בשינה ומאכלי תאווה, למסור נפשך כפי יצחק. מיעקב נלמד להוציא את רחל ולאה מתוך ההפיכה, את השכינה משבייה, ע"י תיקון חצות, תפילה בכוונה, ייחוד שמו יתברך, ואת הבנים להוציא מלבן הרשע, המכשף, מקסמי ותאוות העולם, להכניסם לארץ ישראל, הרוחנית, להורות להם דרך הקודש והטהרה, דרך לימוד התורה ומסירות נפש לעם ישראל אחיהם, ואז ברוך אתה וברוכה שנת התשע("א) - וה.


זהר חדש פרשת כי תבוא
מאמר הבטחות ונחמות שבקללות במשנה תורה.

תרגום – המאמר המקורי בסוף התרגום.

רבי שמעון בר - יוחאי הלך לו וברח למדבר לוד, ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא להם חרוב ומעיין מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותם מים. ואליהו ז"ל, היה בא אליהם ב' פעמים בכל יום, ולימד אותם. ואיש לא ידע מהם. (מ. שבת ל"ג)

יום אחד היו שואלים החברים בבית המדרש, נאמרו קללות שבתורת כהנים, כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה (פרשת כי תבוא) הם כנגד בית שני והגלות האחרונה. בקללות שבתורת כהנים יש בהן הבטחות ואהבת הקב"ה לישראל, שכתוב. "וזכרתי את בריתי יעקב וגו". וכתוב, " ואף גם זאת בהיותם בארץ אויבהם וגו". והקללות שבמשנה תורה, אין בהם הבטחות, ואין בהן נחמה כלל, כמו שכתוב בקללות הראשונות..ולא היו יודעים איך לישב את זה.

קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר, אוי על חסרונו של בר יוחאי, (שחסר לנו) ואין מי שיודע ממנו (את מקומו), ואם היו יודעים, אין רשות לגלותו:

ר' יוסי ב"ר יהודה, קם יום אחד בבוקר, ראה כל אלו העופות שהיו מעופפות, ויונה אחת הלכה אחריהם, קם על רגליו ואמר, יונה, יונה הנאמנת, מימי המבול, הצורה של העם הקדוש (כנסת ישראל נמשלה ליונה), לך יפה לך נאה, לכי ועשי לי שליחות אחת לבן יוחאי, במקום שהוא שם. היונה סובבה ועמדה לפניו. כתב מכתב אחד ואמר מה שאמר. והיונה ושמה המכתב בכנפיה והלכה לרבי שמעון בר - יוחאי, הסתכל רבי שמעון בר - יוחאי באותו המכתב, ובכה, הוא ור' אלעזר בנו. ואמר, בוכה אני על שנפרשתי מן החברים ואני בוכה, על דברים אלו שאינם נגלים להם. מה יעשו הדורות האחרונים אם יסתכלו בזה. בתוך כך בא אליהו ז"ל. ראה שבכה. אמר, בשליחות אחרת הייתי מוכן עתה, ושלחני הקב"ה לשכך את דמעותיך. אהה רבי, לא היה צריך עתה לגלות דברים אלו לצדיקים. אבל כך אמר הקב"ה, הקללות הראשונות, הם כנגד שבילי התורה ובקללות אחרונות יש בהן נ"ג (53) פסוקים, כנגד ג"ן (53) פרשיות ודרכים שבתורה. בגלות הראשונה של בית ראשון עברו ישראל השבילים האלו שבסתר (שאין עוונם גדול) ע"כ נגלה עוונם ונגלה הקץ שלהם והנחמה וההבטחה שלהם. בגלות האחרונה של בית שני, עברו ישראל על ג"ן פרשיות שהם הדרכים הגלויים, (שעוונם גדול) ע"כ סתם עוונם, וסתם הקץ שלהם, ואין כתובות בהם הבטחות ונחמות (רק קללות) בתוך כך עברה רוח אחת, והפרידה ביניהם, ועלה אליהו בגלגל של אש. ונשאר רבי שמעון בר - יוחאי, ובכה, וישן בפתח המערה. בתוך כך בא אליהו ז"ל, ואמר, קום רבי שמעון התעורר משנתך. אשרי חלקך, שהקב"ה רוצה בכבודך, כל ההבטחות והנחמות של ישראל כתובים באלו הקללות. בקללות האלו (פרשת כי תבוא) יש דין ואהבה, כאב האוהב את בנו, ומחזיק בידו הרצועה להכאה, והוא שואג שאגה גדולה, וקללות גדולות. והמכות כלולות ברחמים. והקשה מכל אלו הקללות, כמו שכתוב, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך. כאן ההבטחות של האב על בנו הן באהבה רבה, יעלה, לא כתוב , אלא יעלם, שפירושו שיכבוש אותם ויכסה אותם בנקב במקומם שלא יצאו לחוץ, ויהיו כבושים ומכוסים בתוך הנקב שלהם. עד השמדך, זה לא יהיה לעולם ולעולמי עולמים, שהרי נשבע הקב"ה שלא יכלה את ישראל לעולם ולעולמי עולמים, וזיכרונם יהיה עומד תמיד, שכתוב, כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתוב, כה אמר ה', אם ימדו שמיים מלמעלה וכו'. וכיון שהוא בשבועה שישראל לא יכלו, על כן המכות וכל המחלות עתידים להיות נסתרים ומכוסים שלא יצאו לחוץ להרע אותם, עד הזמן שיכלו מעולם, מה שלא יכול להיות לעולם ולעולמי עולמים. הסוף של כל הקללות והסיום שלהם, הוא, והשביך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותם והתמכרתם שם לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה. ראו הבטחות ונחמות, שעתיד הקב"ה לעשות לישראל באחרית הימים, שכתוב, והשיבך ה' מצרים באניות שהוא הבטחה לשוב ולעשות נסים ואותות שעשה הקב"ה במצרים בימים הראשונים, ככתוב, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. "באניות", הפרוש הוא כאן, כמו שאמרת, שאתה דורש בעניות, (כי הא' התחלפה בע') שתכלה הפרוטה מהכיס, אבל עתידים כל בני העולם לבא על ישראל באניות הים, ויחשבו לכלות את ישראל מן העולם. וכולם יהיו נטבעים בתוך הים, כמו שעשה בימים הראשונים (למצרים בים סוף). ושם היא שמחה גדולה. כי כתוב כאן באניות, וכתוב שם באניות רנתם, מה להלאה רנה, אף באניות שבכאן רנה.

בדרך אשר אמרתי לך מיום שנברא העולם לא גילה הקב"ה גבורתו שתראה בעולם, ולא שעת רצון, אלא בדרך ההוא. (למצרים) כי אשר ראיתם את מצרים. באותו הדרך, ובאותו האופן, יעשה לך.

כי לאחר שכל הצדדים האחרים (מאומות העולם) יתקבצו על ישראל, יחשבו ישראל, שבעת ההיא יאבדו, והם יהיו נמכרים לאויביהם, זה שאמר והתמכרתם שם, ונמכרתם לא כתוב, אלא והתמכרתם, דהיינו שתחשבו בלבבכם שנמכרתם, ואינו כן, כי, ואין קונה, כתוב, שאין מי שיכול לשלוט עליכם.

וכל זה יהיה באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה. והכל סתום. כמו שכתוב, למען תשכילו את כל אשר תעשון. מי שיש לו לב, יסתכל, וידע לשוב לאדונו. אמר לו ר"ש, באיזה מקום נתגלתה גאולת ישראל בקללות אלו, אמר לו (אליהו) הסתכל והבט במקום הרע ביותר מכל הקללות, שם הוא (גילוי זמן הגאולה). הסתכל והביט ומצא. שכתוב, והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. (פירושו) אע"פ שהחברים יודעים זמן (הקץ) החיים האלו (הגשמיים?), תלויים שם (ועם כל זה) הוא בספק. הוא העיקר, והדברים נכונים.

כתב רבי שמעון מכתב לעת ערב, ושם אותו בפה היונה, והלכה אל ר' יוסי, שהיה במקומו ועיניו מחכות, כיון שראה אותה, אמר, יונה כמה את נאמנת, מכל עוף השמים. קרא עליה, ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. לקח המכתב ובא אל החברים, והראה להם, וסיפר להם את המעשה, תמהו. בכה ר' יהודה, ואמר אוי, אע"פ שאין אנו יודעים אותו (מקומו של רבי שמעון) מקום שיפול העץ שם הוא, דהיינו המקום שבן יוחאי שמה, החברים עמו, ומתעוררים ממנו ולומדים ממנו

אשרי נפשו של בן יוחאי, שהקב"ה עשה עמו ניסים, והוא גוזר והקב"ה מקיים, והוא עתיד להיות ראש לצדיקים היושבים בג"ע, ויקבל את פני השכינה ויראה את הקב"ה, וישתעשע עם הצדיקים, ויאמר להם, בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו.

מאמר קללות שבתורה פרשת כי תבוא - זוהר חדש

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֲזַל לֵיהּ וַעֲרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד, וְאִתְגְּנֵיז בְּחַד מְעַרְתָּא, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אִתְרְחֵישׁ לוֹן נִיסָּא, וּנְפַק לְהוֹ חַד חֲרוּבָא, וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּיא. אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּבָא, וְשָׁתָאן מֵאִינוּן מַיִין. הֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטוֹב, אָתֵי לוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִמְנֵי, וְאוֹלִיף לוֹן. וְלָא יָדַע אֵינַשׁ בְּהוּ.

יוֹמָא חַד הֲווֹ חַכִּימַיָיא בְּבֵי מִדְרְשָׁא שׁוֹאֲלִין, וְאָמְרִין, קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אִינוּן כְּנֶגֶד בַּיִת רִאשׁוֹן. קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה כְּנֶגֶד בַּיִת שֵׁנִי וְגָלוּת אַחֲרוֹן. בַּקְּלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אִית בְּהוּ הַבְטָחוֹת, וַחֲבִיבוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב, (ויקרא כו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגו'. וּכְתִיב וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם. קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, לֵית בְּהוּ הַבְטָחוֹת, וְלֵית בְּהוּ נֶחָמָה כְּלָל, כְּמָא דִכְתִיב בַּקְּלָלוֹת קַדְמָאִין. וְלָא הֲווֹ יָדְעֵי.

קָם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי וַאֲמַר, חֲבָל עַל גְּרִיעוּתָא דְּבַר יוֹחָאי, וְלֵית מַאן דְּיָדַע מִנֵּיהּ. וְאִלּוּ יָדְעֵי, לֵית רְשׁוּ לְגַלָּאָה לֵיהּ.

ר' יוֹסֵי בֶּן רִבִּי יְהוּדָה, קָם יוֹמָא חַד בְּצַפְרָא, חָמֵי כָּל אִינוּן עוֹפִין דְּאִינוּן הֲווֹ טָאסָן, וְשַׁפְנִינָא חָדָא אָזְלָא בַּתְרַיְיהוּ. קָם עַל רַגְלוֹי וַאֲמַר, שַׁפְנִינָא, שַׁפְנִינָא מְהֵימְנָא, מִיּוֹמָא טוֹפָנָא דִּיוּקְנָא דְּעַמָּא קַדִּישָׁא, לְךָ יָאוֹת וּלְךָ נָאֶה, זִיל וַעֲבֵיד לִי שְׁלִיחוּתָא חָדָא לְבַר יוֹחָאי, בַּאֲתַר דְּאִיהוּ תַּמָּן.

אִסְתַּחֲרָא הַהוּא שַׁפְנִינָא וְקָמַת קַמֵּיהּ. כְּתַב פִּתְקָא חָדָא, וַאֲמַר מָה דַאֲמַר. וְקָמַת שַׁפְנִינָא וּנְטָלַת בְּפוּמָהּ, וַאֲזָלַת לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְשַׁוִּיאַת לֵיהּ בִּכְנָפָא. אִסְתַּכַּל בְּהַהוּא פִּתְקָא, וּבְכָה, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. וַאֲמַר, בָּכֵינָא עַל פְּרִישׁוּתָנָא מִן חַבְרַיָא, וּבָכֵינָא עַל מִלִּין אִלֵּין, דְּלָא אִתְגַּלְּיָין לְהוֹ, מַה יַּעַבְדּוּן דָּרֵי בַּתְרָאי, אִי יַשְׁגִּיחוּן בְּהַאי.

אַהְהָכֵי, אֲתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטוֹב, חֲמֵי דִּבְכֵי, אֲמַר בִּשְׁלִיחוּתָא אָחֳרָא הֲוֵינָא זַמִּין, הַשְׁתָּא, וְשַׁדְּרַנִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשַׁכְּכָא דְּמָעִיךְ. אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, לָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ הַשְׁתָּא לְגַלָּאָה לְצַדִּיקַיָיא מִלִּין אִלֵּין.

אֲבָל כָּךְ אֲמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּקְלָלוֹת קַדְמָאִין אִית ל''ב קְרָאֵי, וְכָלְהוֹ לָקֳבֵיל שְׁבִילֵי דְאוֹרַיְיתָא. בִּקְלָלוֹת בַּתְרָאי אִית בְּהוּ נ''ג קְרָאֵי, לָקֳבֵיל פָּרְשִׁיָּין וְאוֹרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא.

בְּגָלוּת קַדְמָאָה דְבַיִת רִאשׁוֹן, עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אִינוּן שְׁבִילִין סְתִימִין דְּסִתְרָא, אִתְגְּלֵי חוֹבַיְיהוּ, וְאִתְגְּלֵי קִיצָא דִילְהוֹן, וְנֶחָמָתָא וְאַבְטָחוּתָא דִילְהוֹן. בְּגָלוּת בַּתְרָאָה דְּבַיִת שֵׁנִי, עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל ג''ן פָּרָשִׁיּוֹת אוֹרְחִין דְּאִתְגַּלְּיָין, אִסְתִּים חוֹבַיְיהוּ, וְאִסְתִּים קִיצַיְיהוּ, וְלָא כְתִיב בְּהוּ הַבְטָחוֹת וְנֶחָמוֹת.

אַדְּהָכֵי, עֲבַר חַד רוּחָא, וְאַפְרֵישׁ לוֹן, וְסָלֵיק אֵלִיָּהוּ גּוֹ גַּלְגַּלָּא דְנוּרָא, וְאִשְׁתָּאַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבְכֵי, וְאַדְמוּךְ אַפִּיתְחָא דִמְעַרְתָּא. אַדְּהָכֵי, אֲתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטוֹב, אֲמַר, קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אִתְעַר מִשְׁנָתָךְ, זַכָּאָה חוּלָקָךְ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרָךְ. כָּל הַבְטָחוֹת וְנֶחָמוֹת דְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַנֵּי קְלָלוֹת כְּתִיבֵי.

פּוֹק וַחֲזֵי, מַלְכָּא דִּרְחֵים לִבְרֵיהּ, וְאַף עַל גַּב דְּלַטְיֵיהּ וְאַלְקְיִיהּ, רְחִימוּ דִמְעוֹי עֲלֵיהּ. כַּד אַחֲזֵי רוּגְזָא תַּקִּיף, כְּדֵין רַחְמָנוּתָא עֲלֵיהּ. כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּלַיֵּיט, מִלּוֹי בִּרְחִימוּ. אִתְחַזְיָין בְּאִתְגַּלְיָיא לְוָוטִין, וְאִינוּן טַבְוָון סַגִּיאָן, בְּגִין דְּאִלֵּין קְלָלוֹת בִּרְחִימוּ הֲווֹ. מַה דְּלָא הֲוָה כֵּן בְּאִינוּן קַדְמָאִין, דְּכָלְהוֹ הֲווֹ בְּדִינָא תַּקִּיף.

בְּאִלֵּין אִית דִּינָא וּרְחִימוּ, כְּאַבָּא דִּרְחֵים עַל בְּרֵיהּ, וּרְצוּעָה דְּמַלְקִיּוּתָא נָקִיט בִּידֵיהּ, עֲבֵיד נְהִימוּ סַגְיָא, וְקָלִין רַבְרְבִין. וּמַלְקְיוּתָא כְּלִילִין בְּרַחֲמֵי.

וְקַשְׁיָא מִכָּל אִינוּן קְלָלוֹת, דָּא הוּא דִכְתִיב, (דברים כח) גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ. הָכָא אִינוּן הַבְטָחוֹת דְּאַבָּא עַל בְּרֵיהּ, בִּרְחִימוּ סַגֵּי. יַעֲלֶה לָא כְתִיב, אֶלָּא יַעְלֵם, יַכְבֵּשׁ לוֹן, וִיכַסֵּי לוֹן בְּנוּקְבָא דְדוּכְתַּיְיהוּ, דְּלָא יִפְקוּן לְבַר, וִיהוֹן כְּבוּשִׁין וּמְכוּסִין בְּנוּקְבַיְיהוּ.

עַה הִשָּׁמְדָךְ, מַה דְּלָא יְהֵי לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָיא, דְּהָא אוֹמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא יְשֵׁיצֵי יַת יִשְׂרָאֵל לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, וְדוּכְרָנֵיהוֹן יְהֵי קַיָּים תְּדִירָא. דִּכְתִיב, (ישעיה סו) כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם. וּכְתִיב, (ירמיה לא) כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְּמַעְלָה כו'.

וְהוֹאִיל וּבְאוֹמָאָה אִיהוּ דְּלָא יִשְׁתֵּיצוּן יִשְׂרָאֵל, זְמִינָא דִּיהוֹן כָּל מַכְתְּשִׁין וּמַרְעִין טְמִירִין וּמְכוּסִין, דְּלָא יִפְקוּן לְבַר לְאַבְאָשָׁא לוֹן, עַד זִימְנָא דְּיִשְׁתֵּיצוּן מִן עָלְמָא, מַה דְּלָא יְהֵא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.

סוֹפָא דְכוּלְהוֹן וְסִיּוּמָא דִילְהוֹן, (דברים כח) וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה. הָכָא הַבְטָחוֹת וְנֶחָמוֹת, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא. וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת, אַבְטָחוּתָא לַאֲתָבָא וּלְמֶיעְבַּד נִסִּין וְאָתִין דַּעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, בְּיוֹמִין קַדְמָאִין. כְּדָּבָר אַחֵר (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.

בָּאֳנִיּוֹת, הָכָא אִיהוּ, כְּמָה דַּאֲמַרְתְּ, דְּאַתְּ דָּרֵישׁ בַּעֲנִיּוּת, שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס. אֲבָל, זְמִינִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיתֵי עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל עַל סְפִינָן דְּיַמָּא, וְיַחְשְׁבוּן לְשֵׁיצָאָה לוֹן מִן עָלְמָא, וְכָלְהוֹ טְבִיעִין גּוֹ יַמָּא, כְּמָה דַּעֲבַד בְּיוֹמִין קַדְמָאִין.

וְתַמָּן אִיהוּ חֶדְוָה סַגִּיאָה. כְּתִיב הָכָא בָּאֳנִיּוֹת, וּכְתִיב הָתָם (ישעיה מג) בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם. מַה לְּהַלָּן רִנָּה אַף כָּאן רִנָּה.

בַּדֶּרֶךָ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ. מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, לָא גַּלֵּי גְּבוּרְתֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְחֲזָאָה בְּעָלְמָא, וְשַׁעֲתָא דִרְעוּתָא, אֶלָּא בְּהַהוּא דֶּרֶךְ. כִּי כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם, בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ, וּבְהַהוּא גַּוְונָא יַעֲבֵיד לָךְ.

דְּהָא לְבָתַר מִכָּל שְׁאָר סִטְרִין יִתְכַּנְּשׁוּן עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, וְיַחְשְׁבוּן יִשְׂרָאֵל, דִּבְזִמְנָא דָא יִתְאַבְדוּן, וְאִינוּן זְבִינִין לְבַעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים כח) וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם, וְנִמְכַּרְתֶּם לָא כְתִיב, אֶלָּא וְהִתְמַכַּרְתֶּם, בִּלְבַבְכוֹן תַּחְשְׁבוּן דְּאַתּוּן זְבִינִין, וְלָאו הָכֵי, דְּהָא וְאֵין קוֹנֶה כְּתִיב, וְלֵית מַאן דְּיָכֵיל לְשַׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ.

וְכָל דָּא, לְסוֹף יוֹמַיָּא. וְתַלְיָיא כּוֹלָּא בִּתְיוּבְתָּא. וְכוֹלָּא סְתִים. כְּמָא דִּכְתִיב, (שם כט) לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. מַאן דְּאִית לֵיהּ לִבָּא, יִסְתַּכֵּל וִידַע לַאֲתָבָא לְמָארֵיהּ.

אֲמַר לֵיהּ ר' שִׁמְעוֹן, בְּאָן אֲתַר אִתְגַּלְּיָיא פִּירְקָנָא דְיִשְׂרָאֵל בְּהַנֵּי קְלָלוֹת. אֲמַר, אַשְׁגַּח וְדַיֵּיק, דּוּכְתָּא בִּישָׁא מִכָּלְהוֹ, תַּמָּן הֲוֵי.

אַשְׁגַּח וְדַיֵּיק וְאַשְׁכַּח, דִּכְתִיב, (שם כח) וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. וְאַף עַל גַּב דְּיָדְעֵי חַבְרַיָא זְמַן, אִינוּן חַיִּים, תְּלוּיִן קַמָּן וּסְפֵיקָן. וְעִיקָרָא אִיהוּ וְיַצִּיבָן מִלִּין.

כְתַב פִּתְקָא לְעִידָן רַמְשָׁא, וְשַׁוֵּיהּ בְּפוּם שַׁפְנִינָא, וַאֲזָלַת לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּהֲוָה בְּדוּכְתֵּיהּ, וְעֵינוֹי מְחַכָּאן. כֵּיוָן דַּחֲמָא לָהּ, אֲמַר, שַׁפְנִינָא. כַּמָּא אַתְּ מְהֵימְנָא מִכָּל עוֹפָא דִשְׁמַיָא, קָרָא עֲלֵיהּ, (בראשית ח) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ.

נְטַל פִּתְקָא, וְעָאל לְגַבֵּי חַבְרַיָיא, וְאַחְמֵי לוֹן. וְסָחֵי לוֹן עוֹבָדָא, תְּוַוהוּ. בְּכָה רַבִּי יְהוּדָה וַאֲמַר, וַוי, אַף עַל גַּב דְּלָא יַדְעִינָן לֵיהּ, (קהלת יא) מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא. אֲתַר דְּבַר יוֹחָאי תַּמָּן, חַבְרַיָּיא בַּהֲדֵיהּ, וּמִתְעָרִין מִנֵּיהּ וְאוֹלְפִין מִנֵּיהּ.

זַכָאָה נַפְשֵׁיהּ דְּבַר יוֹחָאי, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבֵיד עִמֵּיהּ נִסִּין, וְאִיהוּ גָּזֵיר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְקַיִּים. וַעֲתֵיד לְמֶהֱוֵי רֵישָׁא לְצַדִּיקַיָיא, דְּיַתְבֵי בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן. וִיקַבֵּל אַפֵּי שְׁכִינְתָּא, וְיֶחֱמֵי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִשְׁתַּעְשַׁע עִם צַדִּיקַיָּיא, וְיֵימָא לְהוֹ, בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרָכָה לִפְנֵי ה' עוֹשֵׂנוּ.


קללות או ברכות?, תלוי למי.

נפרש בע"ה בדרך המאמר מזוהר פרשת כי תבוא:

אליהו הנביא אומר כי הפסוק המדבר על והשביך ה' מצרים באניות, ואומר תחליף א של אניות באות ע (אחע"ה) ואז מדבר על עניות שלא מצא הקב"ה לישראל בגלות מידה טובה מעניות בחומר כדי שיעסקו בתורה.

והיה שמיך נחושת והארץ אשר תחתיך ברזל. נסבר כי שמיך כפי נחש הנחשת שגרם לישראל להסתכל למעלה לקב"ה ואליו להתפלל על השכינה הקדושה שהן ארבע אמהות השבטים בלהה, רחל, זלפה לאה, שהם אותיות ברז"ל תחת רגליך כי השכינה בעפר. וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, שזהו אחד הפסוקים המזעזעים בפרשה ונסביר בדרך שהלכנו, ואכלת מפרי בטנך כלומר בנים ובנות שתוליד הם יתנו לך אוכל לעת זקנה, מבשר שיתנו לך בניך ובנותיך. וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת, ונסבר, לימדו אותנו כי התורה היא תוכנית הבריאה, הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, מתוך כך אין שום דבר שקיים בעולם שלא כתוב בתורה, באחר משבעים פניה ופרדס פירושיה, ולכן אין מכה כזו שלא כתובה בתורה. ועוד מצאתי ב"מרוה לצמא" במדור שערי אורה: בשו"ת הרדב"ז אמר כי שמות הויה שהם רחמים גמורים המופיעים בפרשה ממתיקים את כל הקללות, והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד, אומר הרה"ק המגיד מקאזניץ על התפילה שאינה בכוונה הרי היא "נבלה" וכאשר יש תפילה זכה עם כוונת הלב האמיתית אזי כל ה"נבילות", היינו התפילות הלא כשרות עולות איתה עם עוף השמים המוליך את הקול שהם המלאכים המעלים את התפילות. רמז רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע כי הפסוק הגר אשר בקרבך יעלה מעליך מעלה ואתה תרד מטה, שהגר זו הנשמה שבאה בעולם זה כגר, היא תעלה מעלה, ואילו הגוף החומרי ירד מטה. ולסיכום נאמר כי הקללות הן ברכות למקיים את התורה, ואילו לרשעים ולכופרים במזיד ברי להם הן בהחלט קללות


זוהר חדש - תיקונים


אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ.

אמרו נשמות של הישיבה העליונה

זו דרגא של העמוד האמצעי

שעתיד להתגלות בדור של מלך המשיח

העמוד האמצעי

התינוק - פנים קטנות - זעיר אנפין

זה הילד ישראל שמו -

הוא הבן של מלך מלכי המלכים

והוא עבר תהליכי גדילה ולמידה

ונפילות וקימה

וגלויות

הכל כדי להיות ראוי להיקרא בן של הקב"ה

בנים אתם לה"

הוא נגלה בכל דור

וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ"ה שֶּׁהָיָ"ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ"ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ""ן שִׁבְתּ""וֹ הִשְׁגִּי""חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

סוד שלו הוא מה שכתוב

מה -

שהיה

הוא

משה

משה - הוא כללות ישראל

ממכון

שבתו

השגיח

משה

ישראל לעתיד לבוא, נבנה

מפנימיות וחיצוניות

של כל נשמות ישראל

יש את השורשים - הם האבות

הנביאים

מלכות בית דוד

הצדיקים - משורש יוסף

וכל העם קשור לשורש מהם

אבל - הראש

הדעת

הוא משה רבינו

הוא הפנימיות

הוא המקשר אל הקב"ה

פסול לך את הלוחות

לך, עבורך, כל שאר העם יינקו ממך!

הרועה הנאמן - רעיא מהמינא

קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא,

קום רעיא מהמנא - קום רועה נאמן

הגיע זמן לפקוד את העדר

עליהם נאמר

אני ישנה וליבי ער

כמה כולם ישנים - בדור האחרון הזה

פתוחים לעולם הזה, לתאוותיו

לעולם נעלם המשקר, המדמה..

וסותמים עינהם לראות את האמת

על ידי

סודות התורה

דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

כל רז נקרא אור

רז = גימטירה 207

אור = 207

להאיר לאחת המיוחדת

בת עין

בת של ע - ...ע = 70

היא המלכות

השכינה הקדושה

שמעליה 7 רועים

שומרים

שבע הכלולים מעשר - 70 נפש בני יעקב

שכל תכליתם היא

בת עין

שכינה

שומרני כאישון בת עין

להיות שומרי השכינה, שומרי המלכה

למסור נפש עבור הבת, היחידה שהלכה לאיבוד

ביער העמים, מבוזה ומושפלת

צועקת ומייללת

לבניה ולבנותיה

שובו - שובו הביתה

לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

להאיר בה בתוכה את אור התורה

היא דלה ועניה אין לה מעצמה כלום

רק שאריות שבניה נותנים לה

כאשר הם לא מבקשים עבור עצמם

כל היום

תן לי...תן לי

הב ..הב לי

אפילו בעלי התורה

לומדים עבור עצמם

ואין לה מנחם

ואין לה עזרה

חוץ

מאלו העוסקים בסוד

יודעים את סודה של המלכה

שהיא העולם הבא

היא התכלית

והם נדבקים רק בה

ואתה הרועה הנאמן

משה רבינו

עתיד להתגלות בדור האחרון

וללמד את ישראל את סודותיה

מעלותיה

של כלת משה

דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא.

כפי אז

משה קיבל תורה מסיני

כולם קיבלו ממשה

הנביאים

החוזים

הצדיקים

החכמים

הוא כמו אור החמה המאיר לכוכבים וללבנה

כי אין לכל הכוכבים והלבנה

אלא מה שמקבלים מהשמש

וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא.

בגלל זה נאמר פני משה כפני החמה

קום תאיר

קום תדליק את נשמות ישראל

קום תפתח לב כל אחד מישראל

כפי שעשית

כולם בחשיכה

אין איתנו מי יודע מה

קום עד שהאמת

תצעק

קום עד שכל ישראל יאמרו שוב

נעשה ונשמע

קום וקבור את קורח ועדתו

קום גיבור מחה את העמלק

קום משה רבינו

הגיע זמן הגאולה

 



חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים