ספר דברים פרק לב

(ד) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:

(ה) שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל:

ספר לקוטי תורה - פרשת האזינו (מהאר"י הקדוש זיע"א)

ואם תאמר איך אתה אומר כי כל דרכיו משפט ואנו רואין רשע וטוב לו וכו' לזה השיב בתחלה על הצדיק כי הוא אל אמונה ואין עול ונאמן לשלם שכרו והוא בעולם הבא כענין שומר הברית והחסד לאלף דור שהוא העה"ב שהוא עולם שכולו אמת וארוך אלף דור ואין רוצה לשלם בעולם הזה שהוא עולם קצר, וכנגד הרשע אמר ואין עול מה שמשפיע לו טובה יען כי צדיק הוא ועושה חסד וצדקה עם רשע וגם ישר הוא ובהכרח ישלם שכר הצדיק לעה"ב שיש בו זמן להפרע לו כל הכבוד הראוי לו, וא"ת כיון שכל החרדה לא נעשה אלא להפרע מן הרשעים נראה מזה ח"ו שהפוגם פוגם למעלה לזה אמר אינו כן כי אם שחת האדם לו לא שחת כלומר לא שחת למעלה כלל רק בניו מומם המום אליהם לבנים לבדם, ונקרא מום יען כי יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם והמבטל מצות עשה גורם שיחסר לו האבר שנגד אותה מצוה מעיקרו אבל כשעובר לא תעשה הוא כמו נותן אצבע בעין שעשה מום במה שהיה לו כבר וזה שאמר בניו מומם, והוא יתברך חשב לבלתי ידח ממנו נדח ומגלגל את האדם פעמים ושלש וזה שאמר דור עקש ופתלתול מביא תחלה את האדם וחוטא וצריך להתגלגל פעם ב' לתקן ואדרבא מקלקל יותר וזה עיקש שחוזר ומעקש יותר כסיל שונה באולתו ומגלגל אותו פעם ג' וחוזר לאולתו וזהו פתלתול ועל כן אמר הלה' תגמלו זאת הוא עושה לטובתכם ואתם מכעיסים אותו. ע.כ.ל.

טוב ורע חיים ומוות, חיים זה הקב"ה, ועל דרך משל הקב"ה בשמים, משמע מעלה, ומכאן חיים, זה עליית מדרגה ממצב קיומי מסויים למצב משופר יותר, מעני לעשיר, ממובטל לעובד, מתלמיד למורה מטיפש לחכם. ואילו מוות זה ירידה ממדרגת קיום מסוימת למדרגת קיום נמוכה יותר, הכל כפי מעשי ובחירת האדם, והמסקנה מכל זאת היא שאין חדלון ממשי, אלא רק מעבר ממדרגה מסוימת למדרגה נמוכה או גבוהה יותר, ומלשון הקבלה והפשט, כאשר אדם מתחיל מהלך חדש כל מהלך זה נקרא מלכות, עניה ודלה משמע האדם עדיין לא שולט במהלך החדש כגון ילד שנכנס לראשונה לכיתה א' אט אט הוא עולה ממדרגת המלכות ומתחיל להשמיע את קולו, ומתחיל להשפיע במהלך החדש הזה, וזה היסוד וכן הלאה עד שסיים כיתה א' והגיע לכתר, ברור שהשלב הזה שלו לעד, משמע כיתה א' היא כבר חלק ממנו, אבל אז מגיעה שלב חדש נוסף כיתה ב' ושם מתחילה מלכות חדשה שהיא מעט קשה יותר מהמלכות של כיתה א'. המשל ברור, אולם אם אדם ידע ויפנים סוד זה להווייתו וידע כי הוא חלק ממסלול שנקבע ע"י יוצר הכל, שהוא לימוד ובניית עולמות ועלייה מעולם לעולם כאשר העולם שמאחוריו תמיד יהיה שלו, יש חיים ומוות בגלגול אחד משמע מצב שהאדם מחובר למהות העולם הזה שהוא חומר, וכאשר נפרד מהחומר עולה "כיתה" למקום ששם הכללים אחרים עולם הרוח, וגם שם יש עליית מדרגה מעולם לעולם עד אין סוף ב"ה, ואז כל אשר צובר, הנסיון, הידע, הזכויות בהכרח הופכות להיות שלו ושלו בלבד, וכולם הן לזמן הפנסיה שהם חיי עולם הנצח, זה רכושו וזה מעמדו לעדי עד, כל מעשיו ותכליתו של הקב"ה בבריאת העולמות וכל הנבראים זה להשפיע מטובו בגמר הלימודים והעבודה לנבראיו, וכל אחד יקבל שכרו עפ"י מעשיו. וח"ו הרשעים, שלמרות כל רחמיו יתברך, לא עשו אלא רק קלקלו יגיעו למקום שנקרא אבדון, שהינו המדור התחתון בגיהנם שמשם אין יציאה, על אויבי ישראל. ומאחר ולמדת כי התכלית הינה להיטיב עם הנבראים כפי מעשיהם, אזי כל שצריך לעשות לפעול לפי הוראות היצרן רק הוא יודע את מכלול ההרכבים והפעולות של כל נברא ונברא, והוא אשר נתן את הוראות ההפעלה של הנברא, אשר כל פרט ופרט הוא שונה, מיוחד ותפקיד אשר רק מיועד אך ורק לו, כטיפות הגשם שכל טיפה וטיפה מיוחדת ויש לה מקום משלה ואין טיפה נוגעת בטיפה אחרת. ולכל טיפה, יש תחתון המקבל אותה והיא קשורה אליו, כך האדם כחוליה מיוחדת בשרשרת אין סופית מהקב"ה עד הקב"ה ומעשי כל חוליה בשרשרת משפיעה על כולה אם יורד מוריד מושך אחריו את כל השרשרת ואם עולה גם מעלה את כל השרשרת, ולכן חייב אדם לראות את עצמו כמטה את כל העולם לכף זכות או ח"ו לכף חובה.