מִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה הִיא !!!

במדבר פרק ב' ב' אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:

ספר השל"ה הקדוש - דרך חיים תוכחות מוסר פרשת במדבר

.. המנין היה כדי להשרות עליהם שכינה. כל אדם יעשה כן, יחשוב את עצמו לדבר שבמנין וכאלו הכל תלוי בו, גם יחשוב הכל תלוי בפעולתו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל קדושין מ, ב, לעולם יחשוב האדם כאלו העולם חצי חייב וחצי זכאי, וכן הוא גם כן, עשה עבירה נמצא מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, עשה מצוה מכריע את עצמו ואת כל העולם לכך זכות, ככה יחשוב תמיד: איש על דגלו באותות לבית אבותם: האר"י ז"ל היה אומר, כמו שיש ד' דגלים, כך יש ד' כתות בישראל חלוקים באיזה מנהגים, ספרד אשכנז קטלוניא אטליא, וכל אחד ישאר בדגלו לנהוג מנהגו. ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

זוהר חלק ג דף קע/א: אוּלָם דַּעֲזָרָה לְגוֹ. בְּהַאי עֲזָרָה, אִית תְּרֵיסָר פִּתְחִין, לְפוּם חוּשְׁבָּן שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל. בְּפִתְחָא חֲדָא, כְּתִיב רְאוּבֵן. וּבְפִתְחָא אַחֲרָא, כְּתִיב שִׁמְעוֹן. וְכֵן כָּל שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל, רְשִׁימִין עַל אִינּוּן פִּתְחִין. בְּזִמְנָא דִּיסַלְקוּן לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מָארֵיהּ דְּעָלְמָא. מַאן דְּעָיִיל בְּפִתְחָא דְּרָשִׁים בֵּיהּ רְאוּבֵן, אִי מִשִּׁבְטָא דִּרְאוּבֵן אִיהוּ, מְקַבְּלִין לֵיהּ פִּתְחִין, וְאִי לָא פַּלְטִין לֵיהּ לְבַר. וְכֵן בְּכֻלְּהוּ, דְּלָא יְקַבְּלוּן פִּתְחִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאִיהוּ מֵהַהוּא שִׁבְטָא דְּרָשִׁים בְּהוֹן. וּבְדָא יִתְחַקְּקוּן וְיִשְׁתְּמּוֹדְעֻן כָּל חַד וְחַד. תרגום: באולם העזרה בפנימיות (עולם הרוחני) יש תריסר פתחים כפי חשבון  שבטי ישראל, בפתח אחד כתוב ראובן, בפתח אחר כתוב שמעון וכן כל שבטי ישראל רשומים על הפתחים. בעת שעולים לראות לפני ריבון העולם, מי שעולה לפתח שכתוב בו ראובן והוא משבט ראובן מקבלים אותו בפתח, ואם לא פולטים אותו החוצה וכן על הדרך הזאת בכל פתחי השבטים, לא מקבלים מי שלא שייך לאותו שבט שרשום וחקוק ומכיר כל אחד ואחד.

שער הכוונות - דרושי עלינו לשבח, מפי האר"י הקדוש

..בעיקרי המנהגים עצמם שיש הפרשים רבים ושנויים רבים בענין נוסח התפלות בעצמם חוץ מענין הפזמונים והפיוטים הנוספים בתוך התפלות אלא בנוסח הברכות והתפלות עצמם יש שנויים רבים בין סדורי התפלות בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטלוניא ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה הכה בענין הזה אמר לי מורי (האר"י הקדוש) ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער א' מיוחד לו והם סוד י"ב שערים הנזכרים בסוף יחזקאל...

פרק א (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:

כלל ופרט וכלל - כלל: כל עדת בני ישראל, פרט: שמו, שם משפחתו, שבטו, שם הוריו, וכלל: כל זכר לגלגלתם. מהותו של האדם נגזרת משורשו, וזה השורש מגיע עד אבות הראשונים והם מתפשטים כענפים 12 שבטי יה, ולכן קרא בפרשת "קרח"  הראובני, השמעוני -, וכו' בתחילה בן של אות ה' שהיא אימא ולבסוף אות י' שהוא אבא, לומר לך שהאדם ראובן או שמעון הוא בן של אימו ואביו ורק כאשר הם סובבים אותו אזי הוא נקרא בן משבטי יה אבא ואימא, דבוק בשורשו וכל אבותיו משתתפים איתו בתיקונו, הם בעולמות העליונים והוא בעולם התחתון, מדרגה לדרגה עד אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, כפי המאמר בעלון זה "מנהג ישראל תורה הוא" ומשלים את בנין ישראל "בני בכורי", השפע המשתלשל מ"אין סוף" ברוך הוא עד מלכות יהודה שהיא דלה ועניה המקבלת מיוסף הצדיק את כל השפע שנמשך אליו מנצח והוד שהם בני ישראל, שנמשך אליהם משלושת האבות שנמשך אליהם מאימא ואבא שנמשך אליהם מהכתר העליון, כך דרגה משפיעה  על דרגה, וכאשר הנברא משנה מקומו/מסורת ומנהגי אבותיו, אין שפע נמשך והוא פוגם בבנין ישראל, וזה תפילת 18, שהיא סוד התכללות כל ישראל לבנות ולגדל את המלכות הקדושה עד שיושלם בנינה על ידי בניה, ולכל בן תפקיד אחר, לכן טוב יעשה האדם וידבק בשורשיו, מוצאו, עדתו, מנהג אבותיו ובא לציון גואל א.כ.י.ר

פרוש על האמור:למדנו מהשל"ה הקדוש כי אדם אחד יכול להכריע כל העולם לזכות או לחובה, למדנו האר"י שישנם ד' מחנות בישראל, למדנו הזוהר כי ישנם 12 שערים בעולם הרוחני כפי השתייכות הנשמה לשבטה. האדם הינו קודם לכל אחד, פרט שיש לו יכולת בחירה ובכוחו להשפיע על כל הכלל, זאת אם ילך בדרך מסורת אבותיו, הליכותיהם, הליכותם, מנהגיהם, אבל גם צריך להדבק בשורשו הרוחני של כל אחד מאחד משבטי ישראל, או מאיזה ספירה מעשר הספירות וקשריהן הוא, מאיזה פרצוף רוחני. ובימינו שקצת התערבבו אלו באלו, צריך האדם לחזור לשורשו ולהדבק בדרך אבותיו.  כל שבט ושבט קיבל דגלו ואחוזתו, כל שינוי שעושה במנהגי אבותם דוחה עצמו מהמקום.