ירחץ בנקיון כפיו ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים וידקדק לערות עליהם שלשה פעמים מפני שרוח רעה שורה על הידים קודם נטילה ואינה סרה עד שיערה עליהם ג' פעמים ועל כן צריך למנוע מהגיע בידו קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים מפני שרוח רעה שורה עליהם ואם אין לו מים יקנח ידיו בצרור או בכל מיני דמנקי ויברך על נקיות ידים:
בספר קדושת לוי - פרשת וישלח, כתב: וזהו סוד נטילת ידים, כי נטילה לשון העלאה כמו וינטלם וינשאם (ישעיה סג, ט) כלומר שהוא נוטל ונושא את שלשה הידים שהם יד הגדולה יד הרמה ויד החזקה המרומזים אל גימ"ל מדות האמורים למעלה כידוע (חסד, גבורה ותפארת) הוא מעלה ומנשא אותם אל שורשם על ידי כוונתם: יכוין במחשבה בלבד - כל נטילה וכוונתה וזהו פשט הכוונה בקצרה, בעת שפיכת המים על:
יד ימין - שם הויה (יהוה)יד שמאל - כוז"ו
יד ימין - שם א להינויד שמאל - במוכס"ז
יד ימין - שם הויה (יהוה)ידשמאל - כוז"ו
וכשיחבר את שתי ידיו לאמצע הגוף כלפי מעלה יכוין -
שם הויה ושם מ"ה שהוא - יודואותהאואותואוואותהא
ספר אוהב ישראל - פרשת מסעי
והנה התפשטות הכוחות הוא ע"י הידים חמש אצבעות דיד ימין וחמש אצבעות דיד שמאל. ובידים יש עיקר אחיזה לחיצונים ר"ל. ולזה תיקן שלמה המלך עליו השלום נטילת ידים לכל דבר שבקדושה לאכילה שהוא במקום קרבן בעת הזאת, ולשארי דברים שבקדושה ובפרט בלילה בעת השינה אז הוא עיקר זמן אחיזה להם רוצה לומר בידיים שהם התפשטות הכוחות. אמנם כשנותנים על הידים מים שהם בחינת חסדים בזה מסירים אחיזתן:
כאשר האדם ישן, חלק מהרוחניות שלו עוזב את הגוף וזה מה שמאפשר להירדם (בהשארות מוחין בגוף אין יכולת להירדם), במקום החלל שנוצר נכנסים כוחות הטומאה, כאשר האדם מתעורר חוזר החלק הרוחני שלו ומסלק כוחות הטומאה, יציאתם רק דרך אצבעות הידיים, ולכן מיד נוטלים ידיים מבלי לצאת מרשות היחיד שלו (2 מטרים), אדם שלא נוטל ידיים ליד המיטה ומסתובב בביתו עם הטומאה התלויה על אצבעותיו מפזר את הטומאה בביתו והיא הגורמת למחלוקות, דיכאון, חרדה ותאונות ח"ו בבית, וכו'. אף על פי שבפשט הדרך הכתובה פה נקראת חסידות, זוהי חסידות שלא עולה כלום ומסייעת לאדם להרחיק ממנו כוחות השליליים.
שער הכוונות - דרושי ברכת השחר (עפ"י האר"י הקדוש)
ועתה נבאר סדר נטילת ידים של שחרית הנה בתחילה יטול הכלי של המים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית ואח"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים ולא תרחצם יחד ג' פעמים כל יד אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסרוגין כי ע"י כן רוח הטומאה הנקראת שיבת"א [חולין ק"ו ע"ב ושבת ק"ט ע"א] בת מלך היא ומקפצת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם ואם לאו אינה נעתקת וכן נמצא בזוהר בכתב יד:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קח/ב
רבי מונא משום רבי יהודה טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית מכל קילורין שבעולם הוא היה אומר יד לעין תיקצץ יד לחוטם תיקצץ יד לפה תיקצץ יד לאוזן תיקצץ יד לחסודה תיקצץ יד לאמה תיקצץ יד ...לגיגית תיקצץ יד מסמא יד מחרשת יד מעלה פוליפוס תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים ...
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כא/ב
מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה רבי יהושע הגרסי משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין אמר לו היום מימך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין ונתן לו חציין, כשבא אצל רבי עקיבא אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך, סח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים שאטול ידי, אמר לו לשתות אין מגיעין, ליטול ידיך מגיעין, אמר לו מה אעשה שחייבים עליהן מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבריי אמרו, לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו כששמעו חכמים בדבר, אמרו מה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה ומה בבית האסורין כך שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני.:..
כמו שידוע המעשה בימי הבעש"ט ז"ל שהיה בימיו גלגול אחד מכמה מאות שנים שהיה מוטרד מאד.ועיקר הדבר שהתחיל לפגום שהיה מזלזל בנטילת ידים ועל ידי זה נפל ברשת היצר עד שיצא מן העולם בלא הרהור תשובה. לכן מה מאד צריך האדם להשגיח על כל דרכיו אפילו על דבר קטן לבל יאחזו בו החיצונים ח"ו:
צוואת רבי אליעזר הגדול
י. בני, הוי זהיר בכלי של מים סמוך למטתך. וכשתקום בבוקר, אל תטול חלוקך ללבוש בלא נטילת ידים, לא מידך ולא מיד אחר שלא נטל ידיו, כי רוח הטמאה שורה בידים. ואל תעביר אותן על גבי עיניך, פן יכשלו רבים במראות עיניך. כי אין ברכה שורה במראה עין שקבל טומאה. ואי עביד להסתכל בשונאו, שונאו נמלט ואוהבו נכשל:
יב. בני, הוי זהיר בנטילת ידים, כי נטילת ידים. בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם. וכל המזלזל בנטילת ידים, מנודה לשמים, וכל שכן דאין לו חלק לעולם הבא. כשתרחץ ידיך, זקוף אצבעותיך למעלה וברך ליוצרך. ואל תברך, עד שיהיו הידים רחוצות, כי אסור להזכיר קדושת שמו בלכלוך הידים כשהן מזהמות. ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו:
ספר תהילים פרק כו (ו) אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ
מתי אסובב מזבח השם? כשידי רחוצות!
הידיים הן המקבלות ומעבירות שפע רוחני, כוחות הטומאה נאחזות בצפרניים, נטילה נכונה כדרך ההלכה היא המפרידה את החיצוניים לבל יאחזו בידיים, אלו החיצוניים הם המטרידים אדם בעבודתו בקודש: המסוגלות - סגולה להפטר מהרבה צרות הם בנטילת ידיים 3 לסירוגין עד קשרי הידיים, בכל היד ללא חלקים יבשים, בנטלה אחת שיש בה מספיק ל - 6 הנטילות כח גברא אחד, וסגולה זו מסלקת חרדות, יגון, מחשבות זרות, כעס, נפילות, מחלוקות בבית ומחוצהלו, ומעניקה לאדם ישוב דעת, שמחה, קדושה ודבקות בשם.
רק בשתי הזדמנויות מברכים על נטילת ידיים - אחת לאחר שאדם קם משנתו בלילה והתלבש והשניה לפני סעודה עם לחם. לפני שהאדם עוזב את מיטתו לאחר שנת הלילה צריך להעביר את הרוח הרעה השורה על הידיים כמאמרם כאן, בנטלה המוכנה מבעוד לילה, כי הנטלה חייבת להיות מוכנה על ידי מי שנטל ידיו, ואם ימלא את הנטלה כשהוא קם הרי זה נוטל ידיים ממי שלא נטל ידיו קודם כמאמר צוואת רבי אליעזר הגדול, טוב ורצוי ליטול ידיים לפניכל עשייה בקדושה, לפני קריאת תהילים, לפני תפילה, לפני לימוד תורה, ויכוין כי נוטל ידיים לשם קדושה, ותמיד 3 לסירוגין.