תכלית הבריאה – אברהם אבינו – עולם חסד יבנה.

ספר בראשית פרק ב

(ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים:

רבינו בחיי על בראשית פרק ב פסוק ד

וע"ד המדרש בהבראם באברהם שבזכות אברהם נברא העולם, וכן אמרו אמר רבי יודן בהבראם באברהם הן הן האותיות, ואם אתה תמה בדבר ראה מה כתיב (תהלים קד יח) הרים הגבוהים ליעלים, ומה אם הרים הגבוהים לא נבראו אלא בשביל היעלים עאכ"ו (על אחת כמה וכמה) שנברא העולם בזכות אברהם, ובאור המדרש הזה שהעולם נבראו בחסד שנאמר (תהלים פט ג) אמרתי עולם חסד יבנה, ואברהם זכה למדת החסד שנאמר (מיכה ז כ) חסד לאברהם:

ספר בראשית פרק טו

(ו) וְהֶאֱמִן בּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:

(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:

(ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:

אברהם נקרא אב האמונה, ונחשבה לו האמונה לצדקה, יש מפרשים שאומרים כי שאלתו של אברהם במה אירשנה הוא פגם באמונה, אולם שבעים פנים לתורה וזה הסבר נוסף על פי דרכו של הזוהר - ארץ נקראת השכינה, תורה שבעל פה, היא ארץ החיים המובטחת לאברהם וזרעו לחיי נצח, וכפי המאמרים הקודמים שהשכינה, הארץ התורה שבעל פה נשבתה ע"י כוחות הטומאה באמצעות חם אבי כנען,  שאל אברהם את הקב"ה איך אוכל לרשת אותה? איך ניתן לפדותה מידי הסטרא אחרא? אומר לו הקב"ה בספר בראשית פרק טו

(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:

(י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר:

(יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם: השכינה נמצאת אצל הס"מ, בוא תחתום איתו משכון, משכנתא ובכך תפדה השכינה, הסכים אברהם לברית הזו, אמר לו הס"מ מחיר השכינה הוא שיעבוד מוחלט בגשמיות לכל זרעך עד סוף העולם הגשמי, ארבע גלויות, שמד גשמי, רצח וביזה לכל זרעך בגשמיות, אברהם הסכים, כפי שאמר על העיט שירד על הפגרים:

תרגום ירושלמי על בראשית פרק טו פסוק יא

(יא) וכד נחת טייסא לא הוה קרב לפסגיא והדין טייסא הוא עופא מסאבא והדין עופא מסאבא אילין אינון מלכוותא דארעא ע"א ויהי כד יהוין עיצין עיצן בישין על בני ישראל זכותיה דאברהם צדיקיא מבטלא יתהון: זהו עוף הטומאה, כמו שאמרו עוף יעופף הכוונה למלאכים, וזהו מלאך הטומאה שבא לחתום עם אברהם בברית בין הבתרים, צורם מכרם זה אברהם שמכר זרעו בגשמיות לטומאה עבור חיי הנצח והצלת השכינה משביה, וע"י כך ירשנה את השכינה.

משך חכמה על דברים פרק לב פסוק ל

(ל) אם לא כי צורם מכרם - זה אברהם, ב"ר פ' לך (מד-כד), שברר המלכיות (שעבוד מלכויות) שלא יהיו בגיהנם, שהמלכיות הוא בעולם הזה מעון עראי והגיהנם הוא בעולם הנצחי. ע.כ.ל.

צורם נקרא אברהם הקדוש שמכר – עקד את כל זרעו, העקידה בכל אדם מזרעו של אברהם, בכל דור עד לגאולה האחרונה והנצחית, בזכות העקידה זכה לגן עדן, עולם הבא, תורה שבכתב ושבע"פ.

כך חתם אברהם חוזה עם הס"א – עיט – לקבל את השכינה ולהקימה מעפרה, תמורת 4,000 שנים עבדות לעולם הגשמי, 4 גלויות, שמד גשמי בכל מקום שיגיעו, זה המחיר ששילם אברהם, וכל זרעו אחריו, עבור הצלת בתו של הקב"ה השכינה הקדושה, תורה שבעל פה, לכן השתתף גם העיט – העוף הטמא בחתימת הברית שנכרתה ויצא משפט המלך, גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענום ארבע מאות שנה, וגלות שניה, ושלישית ורביעית ובתווך, אינקוזציה, פוגרומים, שואה ומחבלים ומלחמות וכל זאת עבור המשכנתא שהתחייב אבינו להצלת השכינה הקדושה, תורה שבעל פה. ומיד בתום חתימה על ה"משכנתא" לדורות אומר

 (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:

(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:

(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:

(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:

עשר ספירות של הסטרא אחרא, צאצאי חם אבי כנען, ובנוסף ילכו צאצאי אברהם למצרים צאצאו של חם משם יוציאו בכח השיעבוד את השכינה, ולכוש  ילך משה רבינו לבדו, ולכל הארצות הנוספות ילכו וישתעבדו וימסרו גופם לשמד ורצח בכדי לאסוף את ניצוצות השכינה הקדושה, תורה שבעל פה, ובתום הגליות, והעבודה הקשה יזכו לארצות החיים, שעליהם עמלו כל כך קשה באלפי שנים אלו במהרה בימינו אמן.

זוהר חלק א דף עח/א

דהא קב"ה יהיב ליה לאברהם רוחא דחכמתא, והוה ידע ומצרף (צנורי) סטרי דישובי עלמא ואסתכל בהו, ואתקל בתיקלא, וידע חילין די ממנן על סטרי ישובא כד מטא לגו נקודה דאמצעיתא דישובא תקיל בתיקלא ולא הוה סליק בידיה, אשגח למנדע חילא די ממנא עלה, ולא יכיל לאתדבקא ברעותיה תקיל כמה זמנין, וחמא דהא מתמן אשתיל כל עלמא אשגח וצרף ותקל למנדע, וחמא דהא חילא עלאה דעלה לית ליה שעורא עמיק וסתים, ולאו איהו כגווני דסטרי דרגי דישובא, אשגח ותקיל וידע, דהא כמה דמההיא נקודה אמצעיתא דישובא, מניה אשתיל כל עלמא לכל סטרוי, הכי נמי ידע דהא חילא דשרי עלה, מתמן נפקו כל שאר חילין דממנן על כל סטרי עלמא, וכלהו ביה אחידן, כדין (בראשית יא לא) ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. עוד אשגח ותקיל וצריף למיקם על ברירא דמלה דההוא אתר, ולא הוה ידע, ולא יכיל למיקם עלה לאתדבקא, כיון דחמא תוקפא דהאי אתר ולא יכיל למיקם עליה, מיד ויבאו עד חרן וישבו שם מאי טעמא דאברהם, אלא דאיהו הוה ידע וצריף, בכל אינון שלטנין מדברי עלמא בכל סטרי דישובא, והוה תקיל וצריף אינון דשלטין בסטרי דישובא, מדברי ככביא ומזליהון, מאן אינון תקיפין אלין על אלין, והוה תקיל כל ישובי דעלמא, (ולא) והוה סליק בידוי, כד מטא להאי אתר, חמא תקיפו דעמיקין, ולא יכיל למיקם ביה כיון דחמא קב"ה אתערותא דיליה ותיאובתא דיליה, מיד אתגלי עליה ואמר ליה לך לך...

אתרגם בקצרה המאמר – כאשר הערה הקב"ה רוח חכמה לאברהם בה ידע אברהם אבינו לצרף ולשקול כוחות רוחניים הנמצאים בכל נקודה ושולטים על כל ישוב וישוב, כאשר הגיע לנקודה הפנימית של העולם המרכזית ראה כי הכח השולט בנקודה הזו עמוק וסתום ואין לו יכולת לדעת ולהגיע למקור הכח הזה, עוד ידע כי כל שאר הכוחות יצאו מהכח הזה השולט על נקודה האמצעית של העולם וממנה הושתת כל העולם, מיד (בראשית יא לא) ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. כאשר התקרב לחרן בקרבתו לנקודה הזו – כנען – חקר וצרף וניסה בכל חכמתו הקדושה להגיע למקורו של הכח שממנו הושתת העולם וממנו כל שאר הכוחות השולטים על שאר חלקי הישוב ונבהל מעוצמתו של הכח הטמיר והבלתי ניתן להשגה ולא יכל למקם את עצמו בכנען, צערו ותשוקתו של אברהם לגלות את הכח האחד הראשון שממנו נובעים כל הכוחות התגלה הקב"ה לאברהם ואמר לו לך לך. מתוך חקירתו וחוכמתו גילה אברהם את הקב"ה כפי שאמר בספר היצירה פרק ו (ח) וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכל הושיבו בחיקו ונשקו בראשו [נ"א - על ראשו] קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון. קשר עשרים ושתים אותיות בלשונו, והמקום גילה לו סודו. משכם במים דלקם באש רעשם ברוח בערם בשבעה [נ"א - בשלהבת] נהגם בי"ב מזלות.

דף פ"ב עמוד ב' – פרשת לך לך

תָּא חֲזֵי, כָּל הַהוּא לֵילְיָא דְּשָׂרָה הֲוַת לְגַבֵּיהּ דְּפַרְעֹה אָתוּ מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי לְזַמְרָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן, אָמַר לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻּלְּכוּ זִילוּ וְעֲבִידוּ מַכְתְּשִׁין רַבְרְבִין בְּמִצְרַיִם, רְשִׁימוּ לְמַאן דְּאֲנָא זַמִּין לְמֶעְבַּד לְבָתַר, (דא) מַה כְּתִיב וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים וְגו'. תרגום: בוא וראה כל אותו לילה ששרה אימנו היתה אצל פרעה באו מלאכי עליון לזמר לקב"ה בשירים ותשבחות, אמר להם הקב"ה כולכם לכו ורדו ועשו נגעים גדולים במצרים, רשימו (רושם, הכנת הכלי) אצל מי שאני עתיד לעשות אחר כך, מה כתוב: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וכו'", הסבר: מאמר זה הוא חלק ממאמר ארוך המדבר על ההתעוררות התחתונה שמעוררת את השגחה העליונה, אברהם אבינו, שגילה את הקב"ה והנהגותיו בעליונים ובתחתונים, זיהה במצרים את ה"אוכל" של עם ישראל שהיא השכינה הקדושה שחלקה נמצא בשבי במצרים, ועל צאצאיו מוטל יהיה להוציאה ממצרים תמורת שיעבוד ועבדות, בחוכמתו ידע כי שרה אישתו תגיע לבית פרעה, בפרק יב (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:, נפשו של אברהם אבינו שהוא כללות ישראל היא המלכות, השכינה והיא נמצאת בשבי הנחש, התנין הגדול, פרעה, כדי לזהות ולסמן אותה עשתה שרה כפי כל יהודי בתפילת שמונה עשרה – היא מסרה את נפשה עבור השכינה והשאירה מעצמה "רשימו" אות ה, שהיא אות ה' שהוספה ביוסף הצדיק – בספר תהילים פרק פא  (ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע..: שם היא תעורר את ההשגחה העליונה להשאיר "רשימו" ליוסף הצדיק, ולמשה רבינו שעתידים להיות בבית פרעה, וגם להשאיר "רשימו" של הנגעים שיקבל פרעה מהקב"ה.  ומאחר שהיא עוררה את ההשגחה העליונה מיד פעל הקב"ה ואמר למלאכים רדו ועשו הכנה למכות מצרים ולנגעי פרעה.

כך צריך לפעול על יהודי, לעורר את ההשגחה העליונה ע"י מסירות נפש, הקרבת עצמו למען כללות ישראל, ויזכה הוא וזרעו לארץ החיים המובטחת.

זוהר חלק ב דף רכ/ב

וירא אלהי"ם את האור כי טוב, וכתיב (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ועל דא מה רב טובך, כתיב הכא מה רב טובך, וכתיב התם וירא אלהי"ם את האור כי טוב, אשר צפנת, בגין דאסתכל קודשא בריך הוא בההוא נהורא, ואסתכל באינון חייביא דזמינין למחטי בעלמא, וגניז ליה לההוא נהורא, למזכי ביה צדיקיא לעלמא דאתי, כמה דאתמר. פעלת, בקדמיתא צפנת, ולבתר פעלת, אלא צפנת כמה דאתמר, פעלת, בגין דההוא נהורא דגניז, ביה עביד קודשא בריך הוא אומנותא דעלמא, מנלן, דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם כתיב, וההוא נהורא דאברהם, גניז ליה קודשא בריך הוא, וביה עביד אומנותא דעלמא, דכתיב פעלת. לחוסים בך, לאינון דיתבי תחות צלא דקודשא בריך הוא.

תרגום: וירא אלהי"ם את האור כי טוב, וכתוב (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ועל כך מה רב טובך, כויב כאן מה רב טובך, וכתיב אחר וירא אלהי"ם את האור כי טוב, אשר צפנת, מכיון שכאשר הסתכל הקב"ה באור, וראה את הרשעים העתיד לחטוא בעולם, וגנז את האור לזכות בו את הצדיקים לעולם הבא, כמו שנאמר "פעלת", בהתחלה "צפנת", ואחר כך "פעלת", צפנת זאת אומרת פעלת, האור הגנוז הוא האור שבו ברא הקב"ה את כל הבריאה, מהיכן למדנו זאת?, ככתוב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם כתוב, וזה האור של אברהם (אור החסד), אותו גנז הקב"ה ובו עשה את העולם, ככתוב לחוסים בך, לאלו היושבים תחת צלו של הקב"ה, מדרשים, גמרא, פרשנים שונים ודברי הזוהר והקבלה – כולם המדברים בתכלית הבריאה שהיא נשמת אברהם אבינו – אור החסד של הקב"ה הצפון לצדיקים לעתיד לבא – עולם חסד יבנה בלשון עתיד.

וצריך, אתה לדעת כי כל אורות/מידות שברא הקב"ה בכח בעולמות הרוחניים חייבים להתגשם בכדי שיצאו מהכח אל הפועל – כללותם של שבעת המידות – חסד – אברהם אבינו, גבורה – יצחק אבינו, תפארת – יעקב אבינו, נצח – משה רבינו, הוד – אהרון הכהן, יסוד – יוסף הצדיק, מלכות – דוד המלך.

הם השרשים העליונים, המרכבה, שכבר אלו, הקדושים, התגשמו בעולם והוציאו את הכח הטמון בהם מכח מחשבתו יתברך, כפי שנאמר ישראל עלה במחשבה, ראשון למחשבה ואחרון למעשה, מתוכם יוצאים ענפים רבים שהם שישים רבוא נשמות ישראל הקדוש.

פרשת לך לך דף ע"ט עמוד ב'

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמָא דְּגִלּוּיָא קַדְמָאָה דְּאִתְגְּלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵיהּ דְּאַבְרָהָם פָּתַח בְּלֶךְ לְךָ, דְּהָא עַד הָכָא לָא מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי טַעְמָא פָּתַח לֶךְ לְךָ. אֶלָּא הָא קָאֲמְרוּ דְּרָמַז בְּחוּשְׁבְּנִיהּ מְאָה דְּהָא לְמֵאָה שְׁנִין אִתְיְילִיד לֵיהּ בַּר.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל מַה דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא כֹּלָּא רָזָא דְחָכְמְתָא אִיהוּ, בְּגִין דְּאַבְרָהָם לָא הֲוָה דָּבִיק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין כְּדְקָא חָזֵי, אָמַר לֵיהּ לֶךְ לְךָ, וְדָא רֶמֶז לְהַהוּא אֲתַר דְּבָעֵי לְאִתְקְרָבָא בַּהֲדֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִיהוּ דַּרְגָּא קַדְמָאָה לְאָעֳלָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין כָּךְ לֶךְ לְךָ.

וְהַאי דַרְגָא לָא יָכִיל אַבְרָהָם לְאִתְאַחֲדָא בֵּיהּ עַד דְּיֵיעוּל לְאַרְעָא דְּתַמָּן יְקַבֵל לֵיהּ לְהַהוּא דַרְגָא..... כְּגַוְונָא דָא אַבְרָהָם לָא עָאל בְּקִיּוּמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַד דְּעָאל לְאַרְעָא.

תרגום : אמר רבי שמעון, מה הטעם שהגילוי הראשון שנגלה הקב"ה אל אברהם פתח ב"לך לך", שהרי עד עכשיו לא דיבר איתו הקב"ה, מהו הטעם שפתח ב"לך לך", שאומרים שרמז לו  ב"לך לך" (גימטריה 100) שבגיל 100 נולד לו בן. אבל, בוא וראה, כל מה שעושה הקב"ה בארץ הכל הוא סוד החכמה, מכיון שאברהם לא היה  (עדיין) דבוק בקב"ה כראוי, אמר לו "לך לך", וזהו רמז למקום שצריך להתקרב אל הקב"ה, (ארץ ישראל, המלכות)  וזו הדרגה הראשונה לעלות אל הקב"ה,  ובגלל זה "לך לך". לזו הדרגה לא יכול היה אברהם להתאחד עד שיעלה לארץ (כנען, ישראל), ששם יקבל את הדרגה הזו. כפי (המאמר הגדול על דוד המלך, כאן), זה לא עלה בבריתו של הקב"ה עד שלא נכנס לארץ..:

הסבר: ממאמר זה ומאמרים נוספים בזוהר, בגמרא, ובמדרשים למדנו שאין קדושה מחוץ לארץ ישראל, אפילו אברהם אבינו היה צריך להכנס לארץ כדי להגיע לדביקות בקב"ה, כמו שאמרו  בתלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כה/א:  פתח עליה רבי אבא, ראוי היה רבינו (רבי יהודה הנשיא בבבל) שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה ליה...: רש"י מועד קטן דף כה/א : בבל גרמה לו - שאין שכינה שורה בחוץ לארץ:, השכינה שהיא המלכות זו הדרגה הראשונה מלמטה כדי להיכנס אל העולם הרוחניים, ובחוץ לארץ יש 70 שרי אומות העולם שהם נקראים אלהים אחרים – על כן אמר לאברהם לך לך מארצך, שהיא ארץ עובדי אלהים אחרים (70 שרי אומות העולם), וממולדתך, זו אימם של הגויים והעכו"ם, ומבית אביך, שאפילו הוא היה עובד עבודה זרה, אל הארץ – זו השכינה, מלכותו של הקב"ה אשר אראך – שם תוכל להראות ולראות בקדושה המוחלטת שנמצאת רק בארץ הקודש.

כאן למדנו שאין השכינה שורה בחוץ לארץ, גלות השכינה היא הגלות של המלכות מעולם האצילות לעולם הבריאה ולא בעולם הגשמי הזה. קושיות רבות אחת מהן נבואת יחזקאל שניתנה בבבל – היא ניתנה על נהר כבר שהוא נהר השואב מימיו מה"חדקל" שהוא אחד מהנהרות היוצאים מגן – עדן (עפ"י הזוהר), רוח הקודש שדיברו חכמים מחוץ לארץ ישראל היא רוח נשמתם הגבוהה שנתקשרה לארץ ישראל ומשם יצאו חידושי תורתם, ולנו לא נותר אלא לדבוק בדברי הזוהר הקדוש האומר שכל היוצא מארץ ישראל – אין לו אלוה, פושט את בגדי הקדושה, לובש בגדי טומאה והולך לפרנס את הקליפות – ההלכה מתירה למקרים מצומצים לצאת מארץ ישראל – פרנסה, לימוד תורה, ושידוך – מעבר לכך זו פרשנות של....

ישמעאל

ספר בראשית פרק טז

(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ:

(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:

מעולם לא זזה השכינה ממקום המקדש, הר הבית הקדוש שאין לנו רשות להכנס לקדושה מפני טומאת המת שכולנו נגועים בה.

ישמעאל בנה של הגר, טומאת אברהם אבינו, זכה לקבל את מקום השכינה לזמן קצוב מראש, ידו בכל - "בכל" נקראת השכינה, כפי שאמר בת הייתה לאברהם אבינו "בכל" שמה, שם השכינה שניתנה לאברהם ע"י הקב"ה להצילה משוביה כפי שמובא במאמרים כאן, השכינה נקראת בשם "א-דני", אות אחרונה של שמה אות יוד, וזה מקום המשכן אות יוד שבהפוך האותיות הוא "ידו", ידו של ישמעאל אוחזת "בכל" שהיא השכינה ויונק ממנה עוצמה וכוח גשמי בעולם הזה וכך "יד כל בו", שכל שאר העמים ניזונים ממנו, כפי שרואים שהישמעאלים מחזיקים בכל מאגרי הנפט בעולם וכל הגויים מתרפסים בפניהם כדי לקבל מהם את הנפט שמניע את כל האנרגיה, חשמל, כלי רכב, מטוסים ועוד בעולם הגשמי.  ישמעאל – י = 10 שמעאל = 441 (אמת)– אחוז ויונק בספירת המלכות היוד של ברית המילה – ידו בכל. נקראים פרא אדם – הפוגע בפאר – השכינה. ישראל – 541 = 100 הם עשר ספירות = 441 אמת. נקראים אדם, שלימות – תם. והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל-פני כל-אחיו ישכן:– נמצא אחוז בשכינה ומכיון שכך כל אחיו הגויים נמצאים מתחתיו, נאחזים בו ויד כל (הגויים) בו.

מדרש הנעלם פרשת לך לך מאמר ב'

וישמע אברם כי נשבה אחיו. רבי אבא פתח, כנגד יצר הרע כדאיתא לעיל. הא תנינן, כיון שנפרד יצר הרע מן הגוף של צדיק לאיזה מקום הולך, למקום הרשעים, שלא יקטרגו עמו:

מאי משמע. דכתיב ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים וגו', למקום רשעים וחטאים, שם אהלה לשבת יצה"ר שם מהו עושה. חוטא עמם, ומחטיא, עד שנשבה בעונותיו ונלכד:

ונשמת הצדיק מה הוא עושה. וישמע אברם זו היא הנשמה, כי נשבה אחיו, זה יצה"ר. וירק את חניכיו ילידי ביתו, אלו הם הצדיקים המחונכים במצות, ובדרך הטוב, כדקאמר רבי אבהו, כיון שרואה הצדיק שהרשע נעזב ונלכד בעונותיו, הולך לאחוז בו, אולי יחזירהו בתשובה, ומקרבו ומלמדו. הה"ד, וירדוף עד דן, עד עיקר דינו רודף להצילו מדינה של גיהנם: וכן הוא דרך הצדיקים, לרדוף אחרי הרשעים כדי להחזירם למוטב. מה כתיב בהו. ויחלק עליהם לילה וגו'. וזהו נשמת הצדיקים, שמייסרים ומבקשים להם, כדי שלא ילכו בדרך רשעתם. הוא ועבדיו ויכם, הנשמה והצדיקים רודפים אחריהם, ומוכיחין להם, ומייסרים להם:

וירדפם עד חובה, מודיעים להם רעתם, ורודפים אחריהם, עד שמגלים להם רעתם ורשעתם, למען יבושו ממעשיהם. וזהו וירדפם עד חובה. הנשמה עושה כך, ומודיעה להם דרכם הרעה, וזהו עד חובה. והאיך הם הולכים, לשמאל ולא לימין: מה כתיב אחרי כן. וישב את כל הרכוש וגם את לוט. א"ר אבהו, בעל כורחם הם חוזרים בתשובה. דכתיב וגם את לוט אחיו ורכושו השיב. ואפילו יצה"ר, שב בתשובה. וא"ר אבהו, בוא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחרים לחזור בתשובה. מנ"ל. ממה דכתיב אחריו, ומלכי צדק מלך שלם: תאני רבי חייא רבה, בשעה שנשמת הצדיק, המחזיר בתשובה לאחרים, יוצאה מן הגוף. מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו, הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק, שנאמר ומלכי צדק, זהו מיכאל ראש שומרי שערי צדק. מלך שלם, זו ירשלים של מעלה. הוציא לחם ויין, שמקדים ויוצא לקראתו, ואומר לו שלום בואך:

זוהר מזהיר בשלל גווני התורה הקדושה, מסביר ומבאר סוד השתלשלות המצוות ושורשיהן, מידותיו של הקב"ה שטבע בעולמו חסד ודין ומה שביניהם, מהות ברור האוכל - קדושה מהפסולת - טומאה, דבקות בקב"ה ובתורתו הקדושה על כל שביליה ונתיבותיה בפשט, ברמז, בדרש ובסוד, לדעת הליכותיה בעולם הזה ודרכיה לעולם הבא, להכין צידה לעולם הנצחי, המובטח לכל אשר יעסוק בה יומם ולילה. וזה שאמר בספר בראשית פרק יב (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן...: הנפש שהיא הנמצאת בשבי הקליפות לאחר מעשה חם באביו נח, אלו הן הנפשות אשר פדה אברהם אבינו מידי הסטרא אחרא והם שלו ושל זרעו לנצח נצחים, וזהו פרוש הזוהר לכל התרחשויות התורה הקדושה שמסביר ברוחניות את האירועים שקרו ואת מקרה הנפש, הרוח והנשמה ופעולותיהם כפי תכליתם, למה אנחנו בעולם השפל הזה?, למה עוברות עלינו כל כך הרבה צרות? אפילו שאנחנו עמו הנבחר של בורא כל העולמות, מהו הסתר הפנים? הזוהר מבאר ומפשט בהסתכלות בדיעבד את העתיד הצפון לזרעו הקדוש של אברהם, סיבת המצוות ושורשיהן, אהבת השם ודבקות בתורה הקדושה, ובעיקר פדיון נפש הקדושה, הניצוץ, התורה שבעל פה, השכינה מיד שוביהן  - כוחות הטומאה, הסטרא אחרא, הנחש. מאבק של אלפי שנים עומד להסתיים בנצחון הרוח על החומר, הזוהר אומר החומר ייעלם, הגשמיות העכורה תעלם כלא הייתה כל תכלית החומר הייתה הטעייה לטומאה, לקחת את הנפש השבויה מיד שוביה ולהעלותה למקומה בקדושה, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים פרק מט (יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת:.. שכל כך הרבה מקומות גשמיים נקראים על שמות בני אדם, וסופם כסוף כל אותם שנקראים בשמם, חורבן הגוף הגשמי ועלייה לעולם הרוחני, הנצחי. וזהו לך לך, לך בעולם הזה לך, עבורך, לאסוף מכנען את ניצוצות הקדושה, למצרים ולהכניס את רוח שרה בארמון פרעה להצלת יוסף ומשה שיחיו בארמון הזה, להציל את דוד המלך מסדום ועמורה ע"י לוט ושתי בנותיו, לקחת את נפש יצחק מידי חמשת המלכים שהם אות ה' השבויה, לחתום משכנתא לדורות עם הסטרא אחרא בברית בין הבתרים להוצאת השכינה "בכל" שמה ע"י מסירת מקרה הגשמיות לידי כוחות הטומאה הגויים שישלטו בגופם של ישראל עד סוף התיקון, לקיים כל מצוות התורה בשלימות במסירות נפש מלאה, עד שתקרא ע"י אדון הכל בספר ישעיה פרק מא (ח) וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי:.. ישראל בנו בכורו של הקב"ה, יעקב עבדו ואברהם אוהבו, (בן, עבד, אוהב), המקיים כל מצוות אביו, מלכו ואהובו, להשכים בבוקר בבוקר לשחוט את היצר הרע ע"י מסירות נפש להעיר השחר, לקרוא קריאת שמע לפני נץ החמה לאחר טבילה במקווה טהרה המסוגל לטהרת המחשבות יותר מכל מצווה, להניח שני זוגות תפילין מבלי לחשוש מצחוקם ולעגם של עמי הארצות, ליטול ידיים בכל הזדמנות לטהר עצמך ורעיונותיך, לעסוק בתורה יומם ולילה, בדרך, בישיבה באוטו (בוס), בעבודה ואפילו בכולל ובישיבה ללמוד לאהוב את הקב"ה מתוך ספרי המוסר, ללמוד ההלכות ושורשיהן בפשט ובסוד, לדעת לכוון בתפילה עפ"י הזוהר הקדוש, האר"י הקדוש. גם אם כל העולם חושב שנמרוד הוא "אלהים", אתה תהיה אברהם, תחפש ותמצא את הקב"ה, בהתבוננות בעיני הזוהר הקדוש שהוא אור הגנוז המסוגל לקחת אותך לעולמות העליוניים ולהראות לך את גנזי המלך את כל סודות הבריאה וסיבתן. נמרוד ולוט תמיד יגידו לך לצאת לציד, לפרנסה, לבריאות, לשמירת הגוף, אברהם יגיד לו, ליצר הרע הזה ספר בראשית פרק יג ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:  אתה תעשה הפך מקרי החומר והגשמיות מסור נפשך לעולם הנצח.

פרשת לך לך – דף ע"ו עמוד ב'  - שורש האדם

סִתְרֵי תוֹרָה (דף ע''ו ע''ב) תּאנָא בְּתּוּקְפָּא דְּהֻרְמָנוּ דְמַלְכָּא, אַנְצִּיב חַד אִילָנָא רַבָּא וְתַּקִּיף גּוֹ נְטִיעָן עִלָאִין, נְטִיעַ אִילָנָא דָּא, בִּתְּרֵיסַר תְּחוּמִין אִסְתַּחַר, בְּאַרְבַּע סִטְרִין דְעָלְמָא פְּרִישָׂא רַגְלֵיהּ. תּ''ק פַּרְסֵי מַטְלָנוֹי, כָּל רְעוּתִּין דְּאִנּוּן פָּרְסִין בֵּיהּ תָּלְיָין, כַּד אִתְּעַר הַאי, כֻּלְהוּ מִתְּעָרִין בַּהֲדֵיהּ לֵיתּ מַאן דְּנָפִּיק מֵרְעוּתֵּיהּ לְבָתַּר, כֻּלְהוּ בִּרְעוּתָּא חָדָא בַּהֲדֵיהּ, קָם מִלְּעֵילָא (ס''א נחית) אִתְּנָחִיתּ בְּמַטְלָנוֹי לְגוֹ יַמָּא. מִנֵּיהּ יַמָּא (אתגלי) אִתְּמַלְיָיא. אִיהוּ מְקוֹרָא (דכל ד''א לכל) מַיִין דְּנָבְעִין. תְּחוֹתֵּיהּ מִתְּפַּלְּגִין כָּל מֵימוֹי דִּבְרֵאשִׁיתּ, שַׁקְיוּ דְּגִנְתָּא בֵּיהּ תַּלְיָין. כָּל נִשְׁמְתִּין דְּעָלְמָא מִנִּיהּ פָּרְחִין. נִשְׁמְתִּין אִלֵּין עָאלִין בְּגִנְתָּא לְנָחֲתָּא לְהַאי עָלְמָא. נִשְׁמָתָּא כַּד נָפְּקָא אִתְּבָּרְכָא בְּשֶׁבע בִּרְכָאן לְמֶהֱוֵי אַבָּא (ד''א ל''ג לרוחא ודם) לְגוּפָּא (ולמהוי) בִּסְלִיקוּ (דדיוקנא עלאה הדא הוא דכתיב ויאמר יי אל אברם הא נשמתא עלאה אבא (ד''א ל''ג לרוחא ודם) לגופא בסליקו) דְּדִיוּקְנא עִלָּאָה. כַּד בַּעְיָא (נפשא) לְנָחֲתָּא לְהַאי עָלְמָא, אוֹמֵי לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא לְמִיטַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָּא וּלְמֶעְבַּד רְעוּתֵּיהּ. וּמָסַר לָהּ מְאָה מַפְּתְּחָאן דְּבִרְכָאן. ...

תרגום: (מסתרי התורה), משנה: בכוח רשות המלך התייצב עץ גדול וחזק בנטיעה העליונה, נטע עץ זה, בשנים עשר גבולות נתחם, בארבע צדדי העולם פרש שורשיו, 500 פרסות מסעיו, כל הרצונות של אלו הפרסות תלויות בו, כאשר מתעורר כולם מתעוררים לרצון הזה, אין מי שיוצא מרצונו, לאחר מכן כולם ברצון אחד איתו, עומד מלמעלה יורד במסעיו לתוך הים, ממנו (מתגלה) מתמלא הים, הוא המקור של כל, מים שנובעים, תחתיו נחלקים כל מימי בראשית, השקאות הגן בו תלויים, כל נשמות העולם ממנו יוצאים, נשמות אלו נכנסות בגן לרדת לזה העולם, כאשר יוצאת הנשמה מתברכת בשבע ברכות, להיות אבא לגוף ולהיות בעליה של הצורה העליונה, ככתוב "ויאמר יי אל אברם " זו הנשמה העליונה אבא בעליה של הדיוקן העליון, כאשר צריכה הנשמה לרדת לעולם הזה משביע אותה הקב"ה לשמור ולקיים מצוות התורה, ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות בכל יום, להשלים הדרגות העליונות כחשבון לך לך (100), ...:

 הסבר: משנה זו עוסקת בשורש כל הנשמות שכולם יצאו מ"עץ החיים", הנקרא פרצוף זעיר אנפין, שתחום בשתים עשרה שבטים, ובארבע אותיות שמו י-ה-ו-ה, והוא המשפיע חמשה חסדים שהם כלולים ממאה וביחד 500 פרסות, כל השפע המגיע לאדם הוא מהחמישה חסדים אלו, ומשפיע למלכות הנקראת "ים", וממנו מתמלאת המלכות ועולה בחזרה למקומה, תוך שהיא משפיעה שפע לכל בניה – נשמות ישראל, "גן" נקראת התורה על 53 פרשיותיה שכל חידוש וכל פירוש של התורה נובע ממנו, (זעיר אנפין), וכל הנשמות שיוצאות ממנו עוברות דרך התורה ולומדות את כל התורה, ומתברכות בכל הברכות שהם שבע כמנין שבע ספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות – הנשמה שהיא אבא של הרוחניות והגשמיות של האדם עולה בכל עת לדיוקן העליון שלה, שהוא השורש ממנו יצאה, ויכולה לעלות רק כאשר היא ממלאת את מה שציווה אותה הקב"ה לפני יציאתה לעולם הזה – קיימי את כל מצוות התורה, ובכל יום ברכי 100 ברכות שהם המפתחות לעליית הנשמה בכל לילה להתחדש ולקבל שפע להמשך מסעה.

כלל ראשון ממשנה זו – להתחבר לשורש הנשמה שיצאה מאחת משבע הספירות וזאת ע"י בדיקה למי משבעת הרועים מתאימים מעשייך בכל חייך, ולהדבק במידותיו של אותו רועה (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד) המתאים למידותיך, מעשייך ומחשבותייך.

כלל שני – לקשר עצמך לשורש השבט ממנו יצאת וזאת ע"י דבקות במסורת אבותייך ללא שום שינוי.

כלל שלישי – שיוייתי השם לנגדי תמיד – לשים שם הויה מול ענייך במחשבתך כל היום.

כלל רביעי – לעסוק בתורה שבכתב ובע"פ.

כלל חמישי – לקיים מצוות התורה לשמה.

כלל שישי - לברך בכל יום 100 ברכות.

זוהר פרשת לך לך צ"ג עמוד ב'

פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגו'. מִלָּה דָא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא מַאי טַעְמָא כְּתִיב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְכִי כֻּלְהוּ יִשְׂרָאֵל צַדִּיקֵי נִינְהוּ. וְהָא כַּמָּה חַיָּיבִין אִית בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל כַּמָּה חַטָּאִין וְכַמָּה רַשִּׁיעִין דְּעָבְרִין עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא.

אֶלָּא הָכִי תָנָא בְּרָזָא דְמַתְנִיתִין. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּעָבְדִין קָרְבָּנָא דְרַעֲוָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּמַקְרִיבִין בְּנַיְיהוּ לִתְמַנְיָא יוֹמִין לְקָרְבָּנָא, וְכַד אִתְגְּזָרוּ עָאלוּ בְּהַאי חוּלָקָא טָבָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּכְתִיב, (משלי י) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. כֵּיוָן דְּעָאלוּ בְּהַאי חוּלָקָא דְצַדִּיק אִקְרוּן צַדִּיקִים, וַדַּאי כֻּלָּם צַדִּיקִים. תרגום: פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגו', כבר דרשו במילה זו, מהו הטעם שנאמר "ועמך כולם צדיקים", וכי כל ישראל באמת צדיקים?, ומצאנו כי יש חייבים וחוטאים בישראל, וכמה רשעים העוברים על כל מצוות התורה, אלא כך שנינו בסוד משנה זו, זכאים אלו בני ישראל שמקריבים קורבן של רצון לקב"ה כאשר מקריבים את בנם ביום השמיני לקורבן, וכאשר כורתים ברית מילה, עולים בחלק הטוב של הקב"ה ככתוב (משלי י) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, כיון שעלו בחלק של הצדיק נקראים צדיקים, ואז ודאי שכולם צדיקים: הסבר: עשר ספירות עליונות הם מידות שקבע הקב"ה בעולמו: כל נברא הפועל עפ"י המידה המסוימת בשלימות נקרא על שם המידה – כפי אברהם אבינו שפעל במידת החסד בצורה מושלמת הפך להיות מרכבת החסד, ונקרא איש החסד, וכן יצחק אבינו שפעל במידת הגבורה נקרא על שם הגבורה, ויעקב שפעל במידת האמת, השלימות, התפארת נקרא על שמה. היסוד נקרא צדיק, שהוא יסוד עולם, וכל מי שפועל במידה זו נקרא צדיק על שם הספירה הנקראת צדיק, ופעולתה של הספירה היא לקבל שפע מהספירות שמעליה ולהוריד השפע למלכות, חייב היסוד (הצדיק) להעביר כל השפע בשלימות ללא זליגה ונזילה ישירות למלכות הקדושה.

"פגם היסוד" הוא העורלה החופפת את היסוד ויונקת מהשפע שאמור לרדת למלכות, לימד הקב"ה את אברהם את סוד העורלה וכיצד להסירה וזו ברית המילה, כל יהודי העובר ברית מילה מיד נקרא על שם ספירת היסוד – צדיק, אולם לבד מעורלה הגשמית שנכרתת ביום הברית ישנה עורלה רוחנית המתלבשת על היסוד כתוצאה מזימונה ע"י האדם – ע"י תאווה, ע"י חוסר שמירת עיניים, ע"י מחשבות לא טהורות, ועד כדי מעשים שגורמים לשפע שהיה אמור להגיע למלכות הקדושה להגיע לשפחה הרעה אימם של השדים, וכתוצאה מזליגה של השפע נולדים "שדים", מזיקים לאותו אדם, הם רוחניים ונוקמים על כל שאביהם הורידם לעולם הטומאה במקום להכניסם למלכות, בין ע"י מקרה לילה ובין ע"י מעשים אסורים, ואז הוא נקרא רשע על שם מלכות הרשעה שבה הוא פעל. כעת האדם הזה צריך לתקן את פגם היסוד, משמע, לכרות את העורלה, לקיים ברית מילה חדשה, ובנוסף לתקן את הטיפות שיצאו ממנו למלכות הרשעה. וזאת בעיקר ע"י חרטה וקבלה לעתיד שלא לגום עוד, ולתקן הניצוצות שיצאו ממנו ע"י קריאת שמע ישראל על המיטה עם כל הכוונות, להתענות תעניות "שובבים", והייסורים שיבואו על האדם בע"ה יתוקנו הניצוצות והפגם, ויעלו שוב למקומם בקדושה.