ספר בראשית פרק מא (א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: (ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר: (ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: (ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: (ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: (ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם: עולמות הקדושה למעלה ולמטה זהים בצורתם והנהגתם עולמות הטומאה - אלו משפיעים על אלו על ידי מעשה האדם הקדוש, כאשר יהודי עושה מצוה עולים מעולמות הטומאה ניצוצות קדושה ומתקנים את עולמות הקדושה. וכשחס וחלילה עושה עבירה מוריד ניצוץ מעולמות הקדושה אל עולמות הטומאה ומחזק אותם. אלו הפרות הרעות האוכלות את הטובות כתוצאה ממכירת האחים את יוסף, אלו השיבולים השדופות האוכלות את הבריאות והטובות. כאשר מרימים יד על צדיק כאשר מבזים צדיק כאשר מחללים כבוד תלמידי חכמים מגיעים שנים רעות, שנות רעב ובצורת, יוצאים לגלות, מחולקים ומופרדים ללא הכוונה, בבלבול מוחלט, אין מלך בישראל וכל הישר בעיניו יעשה יש דעת תורה, יש הלכות פסוקות, שמירת הלשון, שמירת הברית, שמירת העיניים, שמירת שבת. - היוצר יצרן בני אדם הקב"ה נתן ספר הוראות לשימוש במכונה הנקראת אדם, כאשר לא מקיימים את הוראות היצרן הכלי מתקלק, ואחר שהוא מתקלקל כל מעשיו מקולקלים - למדו הלכות פשוטות, לימדו הנהגות בסיסיות, לימדו שמירת הלשון, שימרו על ברית המילה, שימרו שבת כהלכתה ותראו ניסים ונפלאות בפרטות ובכללות. ובו בעת עיסקו בסוד - וככל שתקדשו את עצמיכים כך סודות התורה יפתחו, מעיינות החוכמה יגברו. זוהר מתורגם פרשת ויגש בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הֶעֱמִיד אוֹתוֹ וְשָׁתַל עַל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ, וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁעֲלֵיהֶם, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ שֶׁל הַשְּׁבִיעִי שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק נִזּוֹנִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְעָלָיו עוֹמְדִים, וּבוֹ נִסְמָכִים, וְהוּא הַיְסוֹד וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמה) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְגוֹ'. עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, לְאוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחָה עֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ מֵהַמֹּחַ הַנִּסְתָּר שֶׁל כָּל הַנִּסְתָּרִים לַכֹּ"ל הַזֶּה. וְאָז, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. שֶׁהַכֹּל הַזֶּה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר אֶל הַכַּלָּה, שֶׁהִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְאָז הוּא לְרַחֵם עַל הָעוֹלָם, וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה וְשַׁעֲשׁוּעַ. וְאָז מַה כָּתוּב? פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וְגוֹ'. וְזֶה רְצוֹן הָרְצוֹנוֹת, שֶׁיּוֹרֵד מִן הַמֹּחַ הַנִּסְתָּר לַכֹּל הַזֹּאת, וְכֵיוָן שֶׁהַכֹּל הַזּוֹ מִתְבָּרֶכֶת, כָּל הָעוֹלָמוֹת הִתְבָּרְכוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב צַדִּיק ה' וְגוֹ', קָרוֹב ה' וְגוֹ', רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְגוֹ'. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא אֶת זֶה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּסוֹד שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, כָּךְ בָּרָא בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן שִׁשָּׁה צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְאֶחָד שְׁבִיעִי, כַּכָּתוּב (קהלת ז) גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. וּכְשֶׁגָּרְמוּ הַחֲטָאִים וְדָחוּ אֶת אוֹתוֹ כֹּל, שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק, מִמְּקוֹמוֹ, כַּכָּתוּב (עמוס ב) עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי גָזַרְתִּי שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְיִהְיֶה אוֹתוֹ הַצַּדִּיק שַׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, וְיִהְיוּ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם מִתְבָּרְכִים עַל יָדוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, שֶׁהֲרֵי אֵין בְּכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁיַּעֲשֶׂה פֵּרוֹת, אֶלָּא רַק הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הַזֶּה. וּבֵן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהָעַיִן הַזּוֹ קִיּוּם הַגַּלְגַּל, שֶׁאֵין יָכוֹל הַגַּלְגַּל לְהִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּבַת הָעַיִן שֶׁלּוֹ, כָּךְ יוֹסֵף הוּא כְּעַיִן לְכָל אוֹתָם הַשִּׁשָּׁה שֶׁסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, מִיָּמִין שְׁלֹשָׁה וּמִשְּׂמֹאל שְׁלֹשָׁה, וְהוּא מְקַיֵּם אוֹתָם, וְכָךְ הוּא לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם לֹא עוֹמֵד אֶלָּא עַל אוֹתָם הַשִּׁשָּׁה, וְהַשְּׁבִיעִי שֶׁמֵּעֲלֵיהֶם. וְקָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיק בְּסוֹד הַשַּׁבָּת, וְנָח בּוֹ, וְהִנִּיחַ בּוֹ כָּל הַבְּרָכוֹת לְבָרֵךְ אֶת כָּל שְׁאָר הַיָּמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות כ) וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. מִי זֶה יוֹם הַשַּׁבָּת? הֱוֵה אוֹמֵר, זֶה הַצַּדִּיק. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם חִלַּלְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת הַזּוֹ שֶׁאֲנִי גָזַרְתִּי שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ עַל כָּל שְׁאָר הַיָּמִים, וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתוֹ עֶבֶד עֲבָדִים - אַף אַתֶּם תִּסְבְּלוּ אוֹתָהּ עֲבוֹדָה קָשָׁה. (בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה שָׁנִים יָשַׁב אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁלֹּא רָאָה אֶת אָבִיו עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. הֲרֵי הֵם יָשְׁבוּ בְּמִצְרַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, לְכָל שֵׁבֶט מֵאוֹתָם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁמָּכְרוּ אוֹתוֹ. לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן הָיוּ מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְכֻלָּם, תּוֹרִיד מֵהֶם עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁנִּכּוּ לָהֶם בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה בִּשְׁבִיל עֲשָׂרָה שְׁבָטִים קְדוֹשִׁים שֶׁמֵּתוּ שָׁם בְּמִצַריִם, נִשְׁאֲרוּ מָאתַיִם וְעֶשֶׂר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית מב) רְד"וּ שָׁמָּה.) אָמַר לָהֶם יַעֲקֹב, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, רְדוּ לַגָּלוּת, וְנַכּוּ אוֹתָם הַחֲטָאִים וְלֹא יֵחָרֵב הָעוֹלָם בְּרָעָב, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּכֶם מִי שֶׁיָּזוּן אֶתְכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פְּרָט עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַצַּדִּיק שֶׁמְּכַרְתֶּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמה) פּוֹתֵחַ אתֶ יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. עַל יְדֵי מִי? עַל יְדֵי "כֹּל". חָזַר וּפֵרַשׁ מִי הַכֹּל הַזֶּה - צַדִּיק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב צַדִּיק ה' וְגוֹ'. וּכְמוֹ זֶה לְמַטָּה, עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַזֶּה, הָיְתָה לוֹ לָעוֹלָם הַצָּלָה בְּאוֹתָן שֶׁבַע שְׁנוֹת רָעָב. וְעַל שֶׁמָּנְעוּ בְּרָכוֹת מִשֶּׁבַע הַדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, הִתְעוֹרְרוּ דְרָגוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר עֲלֵיהֶם בַּחֲטָאֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב הַשָּׁלֵם לְמִצְרַיִם, הוּא וְכָל אוֹתָם הַשְּׁבָטִים, וְרָאוּ הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל יְדֵי אוֹתוֹ הַצַּדִּיק נִזּוֹן הָעוֹלָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית מב) הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ. הוּא הַמַּשְׁבִּיר - מַה זֶּה מַשְׁבִּיר? אֶלָּא מוֹשֵׁךְ הוּא בָּרִאשׁוֹנָה מִן הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כַּכָּתוּב עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיר לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁיּוֹסֵף נִקְרָא כֹּל? שֶׁכָּתוּב (מלכים-א ה) וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע. וְלָמַדְנוּ, כַּלְכֹּל זֶה יוֹסֵף, שֶׁכָּתוּב וַיְכַלְכֵּל, וְכָתוּב (בראשית מט) מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. ספר בראשית פרק מא (מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: ספר יחזקאל פרק כט (ג) דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהי"ם הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי: פרעה, העפר, הערף, התנים, שהוא הנחש אוכל העפר, עפר זרע יעקב, ניצוצות הקדושה אשר בתוך מצרים נתנו כוח עצום לפרעה עד כדי שהאמין כי הוא אלוה, והוא עשה את עצמו. זהו היצר הרע מצד הטומאה המבקש לשלוט על יוסף, שהוא מרכבת היסוד, המשפיע, המשביר, הכלכל של כל העולמות, כי המלכות שמקבלת השפע מהיסוד נמצאת בשבי הנחש, ובכח המלכות, השכינה הקדושה, התנין, פרעה, הנחש  מרים את ראשו, ואילו יוסף שהיה אסיר, שהוא היסוד המשפיע, הוא הצדיק שאף על פי שצדיק הוא נסתר יוסף חרג ויצא מסתרו כדי לגלות מלכותו של הקב"ה בעולמו וזה יכול לעשות רק צדיק שעמד במבחן שמירת הברית, אזי הוא היסוד נקרא מלך שמולך על יצרו, אין פרעה( הערף) יכול כנגדו כי הוא נמצא במקום של ברית קודש שלימה. עיקר הפרעות שיש לאדם מצד הנחש מצד פרעה הוא פגם הברית, מקום העורלה שם מקומו של הנחש משם הוא יונק כאשר המקום פגום לאדם יש ייסורים כי הנחש נושכו, פרעה מולך עליו כביכול, כפי שאמר: בזוהר חלק א דף קצז/א פרשת מקץ: תא חזי, מלכותא קדישא לא קביל מלכותא שלימתא עד דאתחבר באבהן, בגין דקב"ה עבד לה למלכות עלאה לאתנהרא מרזא דאבהן, וכד יוסף הצדיק נחת למצרים בקדמיתא, איהו משיך לה לשכינתא לבתר עמיה, דהא שכינתא לא אזלא אלא בתרא דצדיק, ובגין כך אתמשך יוסף למצרים בקדמיתא, ונטיל כל עותרא דעלמא כדקא יאות, ולבתר נחתת שכינתא למצרים וכלהו שבטין בהדה. ובגיני כך יוסף דנטר ליה לברית, זכה לאתעטרא באתריה, וזכה למלכותא דלעילא, ולמלכותא דלתתא, ועל דא כל מאן דנטר ברית קדישא כאילו קיים אורייתא קדישא כולה, דהא ברית שקיל ככל אורייתא: תרגום: ראה, המלכות הקדושה (השכינה) לא נשלמת עד שמתחברת עם האבות (המלכות מקבלת השפע מחסד גבורה ותפארת ע"י היסוד), מכיון שהקב"ה עשה שהמלכות העליונה (בינה), מאירה ע"י האבות, (חסד, גבורה, תפארת - פרצוף זעיר אנפין) וכאשר ירד יוסף למצרים הוא משך את השכינה (המלכות איתו) מכיון שהשכינה לא הולכת אלא רק עם צדיק וזאת הסיבה שנמשך יוסף למצרים בתחילה (כי שם תחילת ברור ניצוצות הקדושה שעם ישראל צריך לברר עד גאולת השכינה משביה), ונטל את כל עושר העולם כראוי, ולאחר מכן ירדה השכינה וכל השבטים אחריה. וזאת כי יוסף שמר את הברית, זכה למלכות מצרים, וזכה למלכות העליונה ולמלכות התחתונה, ולכן כל מי ששומר אות ברית קודש כאילו קיים את התורה הקדושה כולה, שהברית שקולה כנגד כל התורה:   קצ"ו עמוד ב'- זוהר פרשת מקץ פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וְגו'. תָּא חֲזֵי, הַאי קְרָא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, וְאוּקְמוּהָ. רְאֵה חַיִּים, אִלֵּין חַיִּין דְּעַלְמָא דְּאָתֵי, דְּזַכָאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בֵּיהּ כְּדְקָא יְאוּת. עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּבָהּ כְּתִיב אַהֲבָה. דִּכְתִיב, (ירמיה לא) וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךָ, אֵימָתַי. בְּשַׁעְתָּא דְסִטְרָא דִימִינָא אָחִיד בָּהּ. דִּכְתִיב, (ירמיה לא) עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. (קהלת ט) כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלְךָ, בְּגִין דְּאִיהִי אִתְקַשְּׁרַת בַּחַיִּים, וְאִיהִי עוֹלָם דְּחַיִּין שָׁרְיָין בֵּיהּ. דְּהָא עַלְמָא דָא, לָא שַׁרְיָין בֵּיהּ חַיִּים. בְּגִין דְּאִינוּן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָא מָטָאן הָכָא אִינוּן נְהוֹרִין דְּהַהוּא שִׁמְשָׁא, וְאִסְתַּלָּקוּ מֵעַלְמָא מִיּוֹמָא דְּאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא. דִּכְתִיב, (ישעיה יג) חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגו'. מַאי חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, דְּסָלִיק נְהוֹרֵיהּ וְלָא נָהִיר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבַד וְגו'. כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים, דָּא הוּא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, וּבְעִינָן לְמֵיעַל סִיהֲרָא בְּשִׁמְשָׁא וְשִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, דְּלָא לְאַפְרָשָׁא לוֹן. וְדָא הוּא חוּלָקָא דְּבַר נָשׁ, לְמֵיעַל בְּהוּ לְעַלְמָא דְאָתֵי. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, (קהלת ט) כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בַּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ שָׁמָּה. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ. כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת, וְכִי הוּתְּרָה רְצוּעָה לְמֶעְבַּד בַּר נָשׁ כָּל מַה דְּיָכִיל. אֶלָּא, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ כְּתִיב, מַאי בְּכֹחֲךָ. דָּא נִשְׁמָתֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דְּאִיהִי חֵילָא דְּבַר נָשׁ, לְמִזְכֵּי בָהּ לְעַלְמָא דֵין וּלְעַלְמָא דְאָתֵי. דָּבָר אַחֵר בְּכֹחֲךָ, דָּא הִיא אִשָּׁה דְקָאֲמָרָן, דְּאִיהִי חֵילָא לְאִתְתַקְפָא בָּהּ, בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִזְכֵּי בָהּ בְּהַאי עַלְמָא בְּהַאי חֵילָא, בְּגִין דְּיִתְתַּקַּף בָּהּ בְּהַהוּא עַלְמָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּלְבָתַר דְּיִפּוּק בַּר נָשׁ מֵהַאי עַלְמָא, לֵית בֵּיהּ חֵילָא לְמֶעְבַּד מִידִּי וְלוֹמַר, הַשְׁתָּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אַעֲבִיד עוֹבָדִין טָבִין. דְּוַדַּאי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בַּשְׁאוֹל אֲשֶׁר וגו'. אִי לָא זָכֵי בַּר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא, לָא יִזְכֵּי בֵּיהּ לְבָתַר בְּהַהוּא עַלְמָא. וְאוּקְמוּהָ, מַאן דְּלָא אַתְקִין זְוָודִין לְמֵיהַךְ מֵהַאי עַלְמָא, לָא יֵיכוּל בְּהַהוּא עַלְמָא. וְאִית עוֹבָדִין טָבִין דְּעָבִיד בַּר נָשׁ בְּהַאי עַלְמָא, דְּיֵיכוּל מִנַּיְיהוּ הָכָא. וְכֹלָּא אִשְׁתָּאַר לְעַלְמָא דְאָתֵי וּלְאִתְּזְנָא מִנַּיְיהוּ. תָּא חֲזֵי, יוֹסֵף זָכָה בְּהַאי עַלְמָא וְזָכָה בְּעַלְמָא דְאָתֵי, בְּגִין דְּבָעָא לְאִתְאַחֲדָא בְּאִשָּׁה יִרְאַת יְיָ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית לט) וְחָטָאתִי לֵאלהִים. וּבְגִין כָּךְ זָכָה לְמִשְׁלַט בְּהַאי עַלְמָא, וְזָכָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. מַה כְּתִיב, (בראשית מז) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף. וְהָכִי אִתְחֲזֵי, דְּהָא הַהוּא נָהָר דְנָגִיד וְנָפִיק, אִיהוּ לָקִיט כֹּלָּא, וְכָל עוּתְרָא בֵּיהּ קָיְימָא. וְדָא הִיא רָזָא דִּכְתִיב, (בראשית א) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וְכֹלָּא אִיהוּ כְּדְקָא יְאוּת, וַדַּאי יוֹסֵף בָּעֵי לְמִשְׁלַט עַל מַלְכוּתָא. תרגום פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וְגוֹ'. בֹּא רְאֵה, הַפָּסוּק הַזֶּה הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן, וּבֵאֲרוּהוּ. רְאֵה חַיִּים - אֵלּוּ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזּוֹכֶה לוֹ כָּרָאוּי. (עולם הבא נקרא בינה – אימא עליונה, שכינה עליונה, אות ה' ראשונה שבשם הויה, תשובה, ) עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ כָּתוּב אַהֲבָה, שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא) וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ. מָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁצַּד הַיָּמִין אוֹחֵז אוֹתָהּ, שֶׁכָּתוּב (שם) עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. (מלכות, אימא תחתונה, שכינה תחתונה, אות ה' אחרונה בשם הויה, היא נקראת דין, בעלה נקרא חסד – ע"י החסד הוא מוציא אותה משביה, מושך אותה מתוך כלאה – כפי תפילת שמונה עשרה בכל כריעה בתפילה מושכים את המלכות משביה אל עולם האצילות – כריעה ראשונה אות י' של שם הויה מושכת אות א של שם אדוני – יא כריעה שניה אות ה' של שם הויה מושכת אות ד של שם אדני – יא הד כריעה שלישית אות ו של שם הויה מושכת אות נ של שם אדני – יא הד ונ כריעה רביעית אות ה אחרונה מושכת אות י' של שם אדני – יא הד ונ הי. וזה משכתיך חסד – שם הויה הוא חסד המושך שם אדני שהוא שם אדני). כָּל יְמֵי חַיֵי הֶבְלֶךָ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא נִקְשֶׁרֶת בַּחַיִּים, וְהִיא הָעוֹלָם שֶׁשּׁוֹרִים בָּהּ חַיִּים. שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא שׁוֹרִים בּוֹ חַיִּים, (עולם זה נקרא עולם המוות, בית קברות נקרא "בית החיים" – שמשם עולים לעולם החיים, ה' ממית ומחייה – קודם ממית קודם יורדת הנשמה לעולם המתים לאסוף זכויות, ניצוצות, נפשות הנמצאים בשבי של המוות – ולאחר 120 עולים לארצות החיים – כפי דומם, צומח , חי – שאנחנו הורגים ורק אז מכניסים לגופינו – הדומם, הצומח והחי – ממצב תחתון עולה מדרגות ונהיה חלק מהאדם – כך האדם לאחר שמת בעולם הזה עולה למדריגה גבוהה יותר והיא ארץ החיים הנצחיים בצל השכינה או בארמון המלך – כפי מעשיו)  מִשּׁוּם שֶׁהֵם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלֹא מַגִּיעִים לְכָאן אוֹתָם הָאוֹרוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּתוּב (ישעיה יג) חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ'. מַה זֶּה חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ? שֶׁסִּלֵּק אֶת אוֹרוֹ וְלֹא מֵאִיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם נז) הַצַּדִּיק אָבָד וְגוֹ'. (השמש – הכוונה לבחינה הרוחנית הנקראת זעיר אנפין, ע"י בית המקדש האיר אור החכמה העליונה גם בעולם המוות – ובאין מקדש חשך אורו ונמצא רק בתורה הקדושה) כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים - זֶהוּ הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַלְּבָנָה. וּצְרִיכִים לְהַכְנִיס הַלְּבָנָה בַּשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּלְּבָנָה שֶׁלֹּא לְהַפְרִידָם, וְזֶה הוּא חֵלֶק הָאָדָם לְהִכָּנֵס עִמָּם לָעוֹלָם הַבָּא. (ע"י ייחוד קב"ה ושכינתא עולים הבחינות הרוחניות של האדם – השכינה שהיא המלכות – היא הכניסה לעולם הבא – אדני שפתי תפתח – היא פותחת את שערי העולם הבא, ומלכותו בכל משלה) מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (קהלת ט) כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. הַפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ. כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת, וְכִי הֻתְּרָה הָרְצוּעָה שֶׁאָדָם יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל? אֶלָּא כָּתוּב לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ. מַה זֶּה בְּכֹחֲךָ? זוֹ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהִיא הַכֹּחַ שֶׁל הָאָדָם, לִזְכּוֹת בָּהּ לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. (הנשמה שייכת לקב"ה – אינה חלק מהשכר – היא כוחו של האדם לבצע עבודתו בעולם הזה וע"י העשייה הזו הוא זוכה לשכר – את הנשמה הוא מחזיר מכיון שהנשמה היא רק השאלה – הלוואה) דָּבָר אַחֵר בְּכֹחֲךָ - זוֹ הָאִשָּׁה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהִיא הַכֹּחַ לְהִתְחַזֵּק בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְצָרִיךְ בֶּן אָדָם לִזְכּוֹת בָּהּ בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכֹחַ זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר בָּהּ לָעוֹלָם הַהוּא. (כל כוחו של הזכר מהנקבה, היא אשר מאפשרת לו לעבוד את הקב"ה – ללא אשה הזכר נקרא חצי גוף – אין בכוחו לייחד ייחודים, אין בכוחו ללמוד תורה – האישה היא הכח המניע או המונע) מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאַחַר שֶׁיָּצָא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, אֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת דָּבָר וְלוֹמַר, עַכְשָׁו מִכָּאן וָהָלְאָה אֶעֱשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים. שֶׁוַּדַּאי שֶׁאֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר וְגוֹ'. אִם לֹא זוֹכֶה אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יִזְכֶּה בּוֹ אַחַר כָּךְ לָעוֹלָם הַהוּא. וּבֵאֲרוּהָ, מִי שֶׁלֹּא מַתְקִין צֵידָה לָלֶכֶת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יֹאכַל בָּעוֹלָם הַהוּא. וְיֵשׁ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיֹּאכַל מֵהֶם כָּאן, וְהַכֹּל נִשְׁאָר לָעוֹלָם הַבָּא וּלְהִזּוֹן מֵהֶם. בֹּא רְאֵה, יוֹסֵף זָכָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזָכָה בָּעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהֵאָחֵז בְּאִשָּׁה יִרְאַת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט) וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ זָכָה לִשְׁלֹט בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל. מַה כָּתוּב? (שם מז) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף, וְכָךְ רָאוּי. שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, הוּא לוֹקֵט הַכֹּל, וְכָל הָעֹשֶׁר עוֹמֵד בּוֹ. וְזֶה סוֹד הַכָּתוּב (שם א) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, וְהַכֹּל הוּא כָּרָאוּי, וַדַּאי יוֹסֵף צָרִיךְ לִשְׁלֹט עַל הַמַּלְכוּת.   סוד החלום ספר בראשית פרק מא (א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: ובספר במדבר פרק יב (ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: זוהר חלק א דף פג/א: א"ר שמעון, תווהנא היך בני עלמא לא משגיחין למנדע מלי דאורייתא, ועל מה קיימי, פתח ואמר, (ישעיה כו ט) נפשי אויתיך בלילה, אף רוחי בקרבי אשחרך, האי קרא אוקמוה ואוקימנא ליה, אבל תא חזי, נפשא דבר נש כד סליק לערסיה נפקת מניה וסלקא לעילא, ואי תימא דכלהו סלקאן, לאו כל חד וחד חמי אפי מלכא, אלא נפשא סלקא, ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו (נשימו) דקסטא דחיותא דלבא. ונפשא אזלא ובעיא לסלקא, וכמה דרגין לדרגין לסלקא, שטאת והיא אתערעת בהני קומרין טהירין דמסאבותא, אי היא דכיאת דלא אסתאבת ביממא, סלקא לעילא, ואי לאו דכיאת, אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו, ולא סלקא יתיר, ותמן מודעי לה מלין, ואיהי אתדבקת מאינון מלין דזמן קריב, ולזמנין דחייכין בה, ומודעין לה מלין כדיבין, וכדין אזלא כהאי גוונא כל ליליא, עד דיתער בר נש ותאבת לאתרה, זכאין אינון צדיקייא, דגלי לון קב"ה רזין דיליה בחלמא, בגין דיסתמרון מן דינא, ווי לאינון חייבי עלמא דמסאבין גרמייהו ונפשייהו. תא חזי אינון דלא אסתאבו, כד סלקי בערסייהו, נפשא סלקא ועאלת בין כל הני דרגין בקדמיתא, וסלקא ולא אתדבקת בהו, ולבתר אזלא ושטאת, וסלקא כפום אורחה, ההיא נפשא דזכת לסלקא, אתחזיאת קמי דסבר אפי יומין ואתדבקת ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עלאה, למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה ודא הוא בר נש דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי, ודא היא נפשא דכסיפא דילה כד סלקא בקב"ה (תדיר), ולא אתדבקת בהני זינין טהירין אחרנין, והיא אזלת בתר זינא קדישא, באתרא (ד"א, בתר אתרא) דנפקת מתמן, ובגין כך כתיב נפשי אויתיך בלילה, בגין למרדף בתרך, ולא לאתפתאה בתר זינא אחרא נוכראה.: תרגום: אמר רבי שמעון, תוהה אני איך בני העולם לא משגיחים לדעת דברי התורה, ועל מה הם קיימים? פתח ואמר, (ישעיה כו ט) נפשי אויתיך בלילה, אף רוחי בקרבי אשחרך, מקרא זה נדרש, אבל בוא וראה, נשמת האדם כאשר הולך לישון יוצאת ממנו ועולה למעלה, האם כולן עולות?, לא כל אחת זוכה לראות פני מלך, אלא נשמה עולה ובגוף נשאר רשימו, כיס החיות (הרוחנית) בלב. והנשמה הולכת ורוצה לעלות, וכמה דרגות על דרגות לעליה, משוטטת והיא נפגשת ברוחות הטומאה, אם היא טהורה ולא נטמאה ביום, עולה למעלה, ואם נטמאה במשך היום נשארת עם רוחות הטומאה ולא עולה יותר, והם מודיעים לה דברים, והיא נדבקת בדברים של הזמן הקרוב, ולעיתים צוחקים עליה, ומודעים לה דברי שקר והבל, וכך עובר על הנשמה שנטמאה בעבירות כל לילה, עד ששב האדם התשובה ואז היא עולה למקומה, זכאים אלו הצדיקים שהקב"ה מגלה להם סודות בחלום, כדי שיישמרו מן הדין, אוי לאותם חייבים, המטמאים עצמם ונפשם, ראה אלו שלא נטמאו כאשר עולים למיטתם, נשמתם עולה דרך כל דרגות הטומאה ולא נדבקת בהם, ואחר כך הולכת ועולה כפי דרגתה, היא נשמה זכאית לעלות, ונראית אל מול יוצר הימים ונדבקת ברצונה להתראות בתשובה העליונה לראות בנועם המלך ולבקר בהיכלו, וזהו אדם שיש לו חלק תמידי בעולם הבא, וזהו נשמה שכיסופיה לעלות אצל הקב"ה תדיר, ולא נדבקת באלו רוחות הטומאה האחרות והיא הולכת אחר רוחות הקדושה במקום שממנו יצאה, וזה שאמר נפשי אויתיך בלילה, לרדוף אחריך (הקב"ה), ולא להתפתות אחר הסטרא אחרא הנוכרית: הסבר: החלום הינו נבואה, או "חלומות שווא ידברו", כאשר האדם קדוש, אזי החלום הינו נבואה, וכאשר האדם טמא ומלא חטאים אזי "שווא ידברו", כאשר הנשמה עולה בלילה ליתן דין וחשבון לפני בוראה היא עולה בעולמות הרוחניים שמעל העולם הגשמי שם נמצאות הקליפות או ה"שדים", אם היא נקיה מכל חטא ועון אזי אין להם יכולת לעכבה, ואז היא עולה ישר לראות פני מלך בעולמות הקדושה, כל אחת כפי מדרגתה, והפך אזי נתפסת ע"י רוחות הטומאה שמכזבים לה. החלום הולך אחר פתרונו, לכן טוב יעשה אם יספר חלומו למי שאוהב אותו מובא בספר ראשית חכמה - שער התשובה - פרק שלישי : אמר ר' אם ראית חלומות קשים וחזיונות קשים והפוכים או שאתה מתיירא מהם קפוץ לג' דברים ואתה ניצול, דאמר רבי יודן בשם רבי אליעזר ג' דברים מבטלים גזירות רעות, תפלה צדקה ותשובה, ושלשתם בפסוק אחד (דברי הימים-ב ז, יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם.     (יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם: במדרש רבה, דברים: אמר רבי אליעזר אם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה.. יוסף יודע כי לאחים יש חטא מכירתו, ואין הם זכאים, כל מעשיו עם האחים קודם התגלותו להם הייתה ניקוי חטא מכירתו בכדי שיבואו זכאים ונקיים למצרים, כי כפי שאמר רבי אליעזר אם יש דין למטה אין דין למעלה כי לא שופטים אדם פעמיים על אותה עבירה, עד לאותו מפגש לא הביעו האחים חרטה על חטא מכירת יוסף, וכפי מעשה התשובה שהוא וידוי וחרטה, יוסף הביא את האחים להתוודות על חטא מכירתו כפי  הכתוב: (כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: דרכו של היצר הרע לייעץ לאדם שלא להתוודות על חטא, ובכך הוא כביכול שותף עם האדם, זה חשיבות התדבקות בצדיק היכול לעזור לאדם למצוא במה חטא, וכדאי לו לאדם בכל יום לפשפש במעשיו, למצוא את החטאים הקטנים והגדולים בכל ערב לפני השינה, להתוודות עליהם באמת ובשברון לב, ללכת לישון נקי מכל חטא ועוון, ואז תראה נשמתו בחצות לילה פני מלך. ספר בראשית פרק מב (א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ:  (ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: זוהר חלק ב דף קצח/א/ב ..פתח ואמר, (תהלים קמו ה) אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהי"ו, וכי אל יעקב ולא אל אברהם ולא אל יצחק, אלא אל יעקב, בגין דיעקב לא אתרחיץ באבוהי ולא באמיה, כד ערק קמי אחוי ואזל יחידאי בלא ממונא, כמה דאת אמר (בראשית לב יא) כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ואיהו אתרחיץ ביה בקודשא בריך הוא, דכתיב (שם כח כ) אם יהיה אלהי"ם עמדי ושמרני וגו', וכלא שאיל מקמיה דקודשא בריך הוא, ויהב ליה. שברו על ה' אלהי"ו, שברו, ולא אמר תקותו ולא בטחונו, אלא שברו, אל תקרי שברו אלא שברו, דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו, ולאתברא תבירו על תבירו, וכלא על ה' אלהי"ו, כמה דאת אמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כלהיום, (תהלים סט ח) כי עליך נשאנו חרפה. כגוונא דיעקב, דכתיב (בראשית מב א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים, דהא תבירו דגלותא חמא דהוה ליה במצרים, ושוי תוקפיה בקודשא בריך הוא, ובנוי דיעקב סבלו תבירו דגלותא, ולא אשתנו מגו רזא דמהימנותא דאבהתהו, ושמא דקודשא בריך הוא הוה בגלותא רגילא בפומייהו, ..: תרגום: פתח ואמר (תהלים קמו ה) אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהי"ו, וכי "אל יעקב" ולא אל אברהם ולא אל יצחק, אלא אל יעקב, מכיון שיעקב לא נסמך על אביו ולא על אימו כאשר ברח מפני אחיו והלך יחיד ללא ממון, כמו שנאמר (בראשית לב יא) כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והוא נסמך על הקב"ה ככתוב (שם כח כ) אם יהיה אלהי"ם עמדי ושמרני וגו', ואת כל מבוקשו ביקש מהקב"ה ונתן לו. שברו על ה' אלהי"ו, שברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו, אלא שברו אל תקרא שברו (סברו) אלא שברו, טוב להם לצדיקים לשבר עצמותם, ולשבר שבר על שבר והכל על ה' אלהי"ו, כמו שנאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום, (תהלים סט ח) כי עליך נשאנו חרפה. כגון דיעקב, ככתוב (בראשית מב א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים, שזה שבר הגלות ראה שיהיה במצרים, ונסמך בכוחו על הקב"ה, ובני יעקב שסובלים שבר הגלות, לא השתנו וסומכים בסוד האמונה של האבות הקדושים, ושמו של הקב"ה בגלות הארוכה רגיל בפיהם: הסבר: שבר, מלשון קלקול חלק שלם שהתפרק לחלקים, זהו סוד הגלות שבר כלי הקדושה (שבירת הכלים, שבירת המלכים) שנפלו והתפזרו בתוך קליפות הגויים, בתוך הטומאה, אברהם אבינו גילה סוד השבירה והתחייב בברית בין הבתרים לתקן את מלכותו של הקב"ה, ע"י ארבע גלויות שהתחייב לזרעו, ויעקב שזיהה שבר בתוך מצרים שהיא הגלות הראשונה מיד זירז את בניו ללכת למקום השבר ולאסוף את ניצוצות הקדושה ב"רדו" (210) שנים, וכדי לאסוף הניצוצות שהם שברים גם בני ישראל צריכים להיות שבר, שע"י הייסורים, שבירת התאוות והרצונות הגשמיים הם מטהרים את הניצוץ מטומאת הגילולים והחטאים ומתקנים את מלכותו של הקב"ה וע"י כך זוכים להתכלל עם המלכות ולזכות לחיי נצח. וזאת ע"י יוסף, הצדיק שומר הברית הוא הפותח פתח להכנס לתוך גילולי מצרים לתוך עולם הטומאה ולקחת משם ניצוצות הקדושה ואין מי שימחה בידו כי כל מי ששומר ברית קודש אין הקליפות יכולות לו כי אין להם פתח לאחוז בצדיק או לינוק ממנו והוא מולך עליהם ושולט בהם. דומה הדבר למכרה יהלומים ובתוכו נחשים ועקרבים, כאשר אדם יורד למכרה זה ללא הגנה הרי שהנחשים והעקרבים נושכים ומרעילים אותו, ואילו האדם שיורד עם הגנה המבריחה את הנחשים והעקרבים יכול לאסוף היהלומים ואין דבר המפריע לו. זה שאמר הזוהר למעלה כי יעקב לא נסמך על אבותיו או על אימו, אלא על הקב"ה בלבד שהקב"ה מגן ומסייע לו בגלל שהוא שומר הברית ולא פגם באמונה, וזה שברו על ה' אלהי"ו, גם כשהוא בתוך השבר אזי ה'  - אלהי"ו.   ספר בראשית פרק מא (א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: זוהר חלק א דף קצד/א : רבי יצחק אמר, שבע פרות הטובות דרגין אינון עלאין על אחרנין, ושבע הפרות הרעות דרגין אחרנין דלתתא, אלין מסטרא דקדושה ואלין מסטרא דמסאבא. שבע השבלים.., וכלהו דרגין קיימין אלין על אלין ואלין לקבל אלין, וכלהו קא חמא פרעה בחלמיה.: תרגום: רבי יצחק אמר, שבע פרות הטובות הם הדרגות העליונות על האחרות, ושבע הפרות הרעות דרגות אחרות למטה, אלו מצד הקדושה ואלו מצד הטומאה, כל הדרגות קיימות אלו על אלו (קדושה על הטומאה) ואלו כנגד אלו (עץ הדעת טוב ורע, חושך ואור), כל זאת ראה פרעה בחלום:  הסבר: שבע דרגות, שבע מלכויות שנפלו ונשברו לחלקים קטנים הנקראים ניצוצות - רפ"ח ניצוצות המחיות את הקליפה ואת כל העמים, לכן אצל פרעה שבע השנים הטובות קודמות לשבע השנים הרעות, קודם ניצוצות הקדושה שמחיות אותו אחר כך מגיע יוסף, עם השכינה וחיילותיה, הם הכוח המקדים. היסוד, הצדיק המברר את הטוב מהרע, את רפ"ח הניצוצות מתוך הטומאה, ומכין מקום ומעמד לבני ישראל להכנס לתוך טומאת העמים ולברר כל אחד את חלקו במלכויות שנשברו, בתחילה הם עושים זאת בהסתר עד שהטומאה מגלה את מזימתם ומיד הופכת אותם לעבדים ומתנכלת להם ופוחדת מהם, ומנסה להשמידם כי בני ישראל הקדוש נכנסו לתוכם בעורמה, בתחבולה, עם ישראל הוא רעל לעמי הטומאה הוא מברר את הטוב מהרע, את חיותם לוקח מהם ולאחר שמסיים מגיעה הנשמה ומוציאה אותם חוצה המקום שבורר ומיד נחרב. זו תכלית עם ישראל בכל הגלויות, לקחת בחזרה את מה שנגנב ע"י הנחש, ע"י הסטרא אחרא שהשתמשה בכל התחבולות הנבזיות כדי לשלוט בקדושה ולהשפילה ולהשתמש בה למילוי תאוות בצע, זימה וכפירה באל אחד יחיד ומיוחד, עם ישראל הקדוש, זרע קודש הוא חיל נאמן לקב"ה, הוא מוסר נפשו כנגד הקליפה לעשות רצונו יתברך בזמן קצוב, כפי שאמר: בזוהר חלק א דף קצד/א ויהי מקץ וגו', רבי חזקיה פתח ואמר, (קהלת ג א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, תא חזי כל מה דעבד קב"ה לתתא לכלא שוי זמנא וזמן קצוב, זמן שוי לנהורא ולחשוכא, זמנא שוי לנהורא דשאר עמין דאינון שלטין השתא על עלמא, וזמנא שוי לחשוכא דאיהו גלותא דישראל תחות שלטנותא דלהון, זמנא שוי קב"ה לכלא, בגין כך לכל זמן. ועת לכל חפץ, מאי ועת לכל חפץ, זמנא ועדן הוא לכלא, לכל ההוא רעותא דאשתכח לתתא.: תרגום: ויהי מקץ וכו', רבי חזקיה פתח ואמר (קהלת ג א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, ראה שכל מה שעשה הקב"ה למטה, השווה זמנים וקצב זמן שווה לאור וזמן שווה לחושך, זמן שווה לאור לשאר העמים לשלוט עכשיו על העולם, וזמן שווה לחושך שהוא גלות ישראל תחת השלטון של העמים, זמן שווה לכולם על כך אמר "לכל זמן ועת לכל חפץ, מהו ועת לכל חפץ? זמן ותקופה לכל חפץ שנמצא למטה..: הסבר: שזה הזמן שנקבע כפי שאמרו בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז/א : אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא: ששת אלפים שנה ניתנו לעולם, ואחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא: שהם כנגד שבעת המלכויות שנשברו שבכל אלף שנים נאספת מלכות ספירת האלף, כאשר כל ניצוצות המלכות של ספירת האלף נאספים ע"י עם ישראל אזי גם המעצמה שהייתה מלכות הרשעה של אותו אלף נחרבת ומושמדת, - מלכות מצרים, יוונים, רומאים, בבלים, ישמעאלים והמלכות האחרונה - אדום שזהו האלף השישי שהוא כנגדה והוא גם כנגד ספירת היסוד שהוא יוסף, כפי שאמר בילקוט שמעוני בראשית - פרק ל: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף כיון שנולד שטנו של עשו דאמר ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה בידנו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל: וזהו מקץ - כי קץ הימים ( ששת ימים, ששת אלפים), הוא קץ לעמי הטומאה, והוא קץ לחושך שעם ישראל נמצא בו, הגאולה קרובה יותר מתמיד כל אדם קדוש רואה בחוש הנהגת הקב"ה בדור האחרון הזה - מפעל התשובה, ניסי המלחמות וקיבוץ גליות, התעצמות כל העמים כנגד ישראל, איום מלך פרס כפי שמופיע במדרש, רדיפת התורה, וכל זאת צריך למלא ליבנו בשמחה כי הנה בא הגואל, חושך העמים ובוקר ישראל א.כ.י.ר.     (ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: רדו שמה = בעוד רדו (210) שנים יתגלה משה, רדו כמנין עשר פעמים שם הקדוש אהיה אשר התגלה למשה בסנה - אהיה אשר אהיה (א של אשר מתחלפת באחע"ה באות ע' וזהו עשר פעמים אהיה), אחרי שעשר ספירות יתמלאו בשם הקדוש "אהיה" שזהו גלות וגאולת ישראל ממצרים יתגלה "שמה" שהוא משה שאז "ונחיה ולא נמות", כי משה יתן לישראל את עץ החיים שהיא התורה הקדושה לאחר שבשם "אהיה" יכה עשר מכות את המצרים לשבר את כל גילולי מצרים ומכשפיה, כי זה משה הוא הנשמה = נ (שער החמישים) שמה, אותיות משה, נשמת ישראל, כך בפרטות של האדם כאשר הוא נולד מקבל נפש שזו "הנפש אשר עשו בחרן", ואחר כך במסירות נפשו להציל השכינה מבית לבן מקבל רוח "ותחי רוח יעקב", ולאחר ששמר על היסוד שהוא יוסף, ויורד לתוך הטומאה לאסוף הניצוצות מתוך מצרים זועקת הרוח מגודל העבודה הקשה והייסורים (ואת צעקתם שמעתי, שמות ג' ז') ואז נשלחת הנשמה לגאול את האדם מעבדות מצרים, והוא מוכן לקבל את התורה, מצוותיה, חוקותיה ומשפטיה, ואז הוא נקרא ישראל "לי ראש", הוא קיבל את הראש שהוא חכמה, בינה ודעת ע"י משה שהוא סוד הדעת כידוע ליודעי ח"ן בתפילת שמונה עשרה שע"י ברכת האבות זוכה למוחין שהם חכמה בינה ודעת, ויכול להשפיע על המלכות את חסרונה ולגדל אותה ולהביאה אל בית המלך פנים בפנים שזה סוד הגאולה האחרונה.