באלו הימים של סליחות ורחמים מתרבים אויבים מבחוץ, העולם הגשמי רותח, איום פצצת אטום מאיראן (פרס), איומי חיזבאללה מלבנון, איומי חמס מעזה, איומי הטורקים מאיסטנבול, איומי ברק חוסיין אובמה מאדום (אמריקה), ובתוכנו נביאי זעם וכליון, מנבאים לנו מלחמה עקובה מדם, מנבאים לנו שואה נוספת על עם רדוף "אוד מוצל", אחד אומר "שמעתי" מקובלים האומרים ש"מידת הדין מתוחה", אחד אומר "שמעתי" שהמקובלים אומרים "שמלחמה עקובה מדם תוך חודש או חודשיים". לעומתם אומר הזוהר הקדוש, ישנה אחת, יפת תואר שהיא השכינה הקדושה הנמצאת בשבי הטומאה וכל מה שנעשה בעולמות הרוחניים ובעולמות הגשמיים, נעשה עבורה בלבד, אתה מכיר אותה, אתה יודע מי היא, היא הסיבה להיותך כאן, היא הסיבה לכל הסבל והייסורים שאתה עובר בעולם העכור הזה, היא מחכה לך!, היא רוצה שתציל אותה, אתה רוצה להציל אותה? מכיון שכאשר אתה מציל אותה אתה מציל גם את עצמך ואת כל הסובבים אותך, היא השכינה הקדושה, היא התורה שבעל פה שאתה חלק ממנה, היא הסיבה, היא אימא של כלל ישראל בנו בכורו של הקב"ה, היא האבידה שאנחנו מצווים להשיב למקומה, היא הציפור שאנחנו צריכים לשלח מהקן, היא מעורבבת בערב רב ועלינו להפריד אותה מהטומאה ששבתה אותה, עליה הוציאו רבים "שם רע", כינו אותה ארץ אוכלת יושביה, עלינו מוטל להחזיר עטרה לשמה הטוב, "כנסת ישראל", היא הנערה המאורסה לקב"ה, היא מחנה הקדושה, היא המשכון אצל העבד, היא תשאר אצל העבד (עבד כי ימלוך ושפחה תירש גבירתה), עד לתשלום מלא של המשכון, פדיון כל נפשות הבלועות בידי הטומאה, בידי גנבי הנפש, ועל כן אנחנו בני ישראל הקדושים קיבלנו בירושה את המשכון הזה, את ההתחייבות של אבותינו להציל את השכינה משביה, למגר את כל הטומאה מכל עולמות הבריאה שהטוב והמטיב ברא כדי להיטיב, אנחנו מהלכים עם מפה ששירטט לנו משה רבינו, גדרות ההלכה לחומרה, הוא תיאר לנו במדויק כיצד ללכת במקום הטומאה והשקר, כיצד להימנע מלהידבק בטומאה בזמן שאנחנו משחררים את השכינה ואת נפשות הבלועות, הוא הזהיר אותנו לבנות מידות מוצקות וטובות, להיזהר מלפרוץ גדרות ההלכה כי ישך אותנו הנחש, להרבות את האור בחושך, לעסוק בגמילות חסדים ובצדקה, להרבות בתפילות ובתחנונים, לעסוק בכל פרד"ס התורה ולהגביר הלימוד בתורה שבעל פה שכל הלכה מבוררת עפ"י פרד"ס צדדיה היא שחרור נוסף של השכינה שהיא התורה שבעל פה, ובפרשה זו בזוהר הקדוש מבאר לנו רבי שמעון בר - יוחאי כי משה רבינו יחד עם שני המשיחים, בן דוד ובן יוסף הם נמצאים במקום הנמוך ביותר של התהום הגדולה מקום הקליפות והטומאה ומסיעים לכל אדם שמגיע לשם לברר את ניצוצות הקדושה, הם יהיו שם עד שאחרון הניצוצות יצאו והם יצאו עם הניצוץ האחרון שהוא הגאולה - עד שיתמו כל הנשמות בגוף הבליעל של הנחש.

דרשת הצדיק המקובל  הרב ניסים פרץ שליט"א

פרשת "כי תצא"

וִיהִי נֹעַם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

ספר דברים פרק כא

(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:

בפרשת השבוע כי תצא, מלאה במצוות עשה ולא תעשה, מצוות בן אדם למקום, בן אדם לחברו. בינהם מצוות מעקה,  פרק כב  (ח) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ: ודברי הכתוב בהווה, בתוך בית יש קירות אז אין חשש או סכנה, אבל בגג! "ועשית מעקה לגגך"  לא תשים דמים בביתך, מצות לא תעשה, ועשית מעקה לגגך, המצווה הזו יש עליה ברכה. אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה. מלשון הפסוק ועשית מעקה. זה מצוות עשה מהתורה וגם לאו לא תעשה.

והתורה ממשיכה מה זה? לא תשים דמים בביתך! אם אדם יפול וימות, אז דמיו  עליך אתה אחראי, לא שמת מעקה. אבל למה כתוב כי יפול הנופל ממנו?

רש"י על דברים פרק כב פסוק ח   כי יפול הנופל - ראוי זה ליפול ואף על פי כן, לא תתגלגל מיתתו על ידך שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב:

אומר רש"י בשם הגמרא ההוא שכבר יפול, מעשיו כבר גרמו לו שנגזר עליו ליפול. אז בעצם אדם כבר מת, כבר נגזר עליו מיתה. שלא תתגלגל מיתתו על ידך.  שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, אתה תעשה מעקה. אם ה' רוצה להפיל אותו, יעלה על המעקה ויפול. ואז הדינים לא עליך. אל תהיה סיבה. וזה הפשט הפשוט של הכתוב.

אומר רבינו הבן איש חי נראה לנו בס"ד פרשה זו תרמוז, על מצוות התשובה:

הנה ראש השנה יום הדין, מתקרב, אומר אוי ואבוי מה יהיה? יום הדין, אם ימצא אותי במצב שאני נמצא בו, לא ישאר ממני כלום, חייבים לשנות חייבים להתחדש, לבנות דרך חדשה, יותר טובה, מהדרך שאני בה, מקדמת את פני הדין של ראש השנה. אדם צריך לדעת שהעולם לא הפקר יש דין ויש דיין. בראש השנה נידונים על המחשבה הכי קטנה. אין שום דבר שהולך מדין. כולם בסקירה אחד וכל אחד לחוד על כל נקודה ונקודה, מה עושה איש ומחשבותיו, אז מה צריך לעשות צריך?  לבנות בית חדש!!. שיבוא הדין ויגיד איפה זה שהיה כל השנה פה? הוא היה במחשבים שלנו וראינו מה הוא עושה, הוא הלך הבן אדם הזה נגמר הוא בבית חדש. כי תבנה  בית חדש. ובאמת כשאדם עושה תשובה, הוא מתחדש. נהיה אדם אחר כמו שאמר הרמב"ם כשעושה תשובה "אחר אני" אני אדם אחר. לא אותו אדם שהיה. ההוא היה מתועב לפני ה' וזה אהוב חביב, אז כי תבנה בית חדש, מרמז על מצוות התשובה, ועשית מעקה לגגך. ועשית מעקה, אדם באמת מחמת יום הדין, אם זה גם יראת ה' הוא פוחד לראות עונש, מי יחיה מי ימות, אתה לא יודע מה המעשים האלו שאתה עושה, מי יהיה עני מי יהיה עשיר, אדם מחמת הפחד, עושה שינוי יכול להיות שהשינוי הזה, הוא רק שינוי זמני לפעמים אדם מלחץ, עושה עצמו כאילו הוא יותר טוב. אבל הוא עושה את זה רק בשביל עד אחרי הכיפור. ואחר כך חזרה חמה לשחרותה, הוא חוזר לאותו דבר. למה? הכל זה מכפייה, הוא לוחץ את עצמו בכדי שעכשיו יהיה הכל בסדר. לוקח את הכל שם תחת השטיח שיראה הכל נקי הכל מסודר, אבל בעצם הכל אותו דבר,  ולכן ועשית מעקה לגגך. איך אומר הבן איש חי גגך זה המחשבה, זה הגג של האדם, אל תעשה תשובה מפחד זה סתם! עכשיו אתה עושה דברים כדי  כמו רואה שוטר מגיע אז אתה שם חגורה מהר ואז הוא הולך אתה מוריד את החגורה!! לא!! תשב ותחשוב, מה אתה עושה את זה בשביל השוטר? חוגר חגורה? חגורה היא בטיחות היא חשובה,  ועשית מעקה לגגך. לך תעשה את התשובה מתוך הכרה מתוך השקפת עולם, מתוך מחשבה והבנה אמיתית שם תכניס את התשובה. כדי גם יעברו הימים של אלול אתה נשאר אתה מבין שככה צריך להתנהג. שככה צריך להיות. אתה לא לומד תורה בגלל שזה אלול. אתה לומד תורה בגלל שהתורה היא החיים שלנו, כי ככה צריך להיות  איך אפשר בלי זה? אתה  תתבונן בגג שלך במחשבה שלך תבנה השקפת עולם חדשה, אמיתית עם שתעמוד לימים רבים,  ועוד פשוטו לעשות מעקה, גדרים, סייגים.

אדם שעושה תשובה, כיוון שהוא כבר נכשל, בפעמים הקודמות, "כי יפול הנופל" הוא כבר היה שמה. הוא כבר נפל כמה פעמים. אז בקלי קלות יכול לחזור חזרה אפילו שעשית באמת תשובה אמיתית אבל, סוף כל  סוף עדיין הטבעים ועדיין הרישומו קיימים,  "עובר עברה" בקלי קלות יכול לחזור למה שהיית אז מה אתה צריך לעשות? גדרים וסייגים. דוגמא למשל אדם שנכשל בראיות אסורות ועריות מזמינים אותו לאיזה חתונה, והוא יודע מה יש שמה? מה יראה? ה' ירחם אין מחיצה, אין הפרדה בין נשים לגברים, כולם באים בצורה לא צנועה . אז מה אתה הולך? תגיד מזל טוב יום קודם או אחרי תן לו את הצ'ק ותתנצל, תגיד לא הרגשתי טוב לבוא,  האם אפשר להרגיש טוב עם כזה דבר?  לא עושה את זה בכדי לפגוע זו אבל תעשה מעקה. עשה גדרים. פה אני לא הולך. איפה? ברית מילה, אליהו הנביא אם אין מחיצות,  מה זה ברית מילה? ה' ירחם אליהו הנביא זכור לטוב, הוא יכול חס וחלילה לפגוע באנשים שבאים ככה בצורה כזאת. לא משנה מה,  אתה צריך להזהר לעשות מעקה, מכיוון שאתה יכול ליפול בחזרה לכל המקומות וכן על אדם אדם יודע שהוא הולך למקום כזה שהוא הולך עם האנשים האלה הם מחזירים אותו חייב עם החברים האלה אפילו חברים טובים אבל אדם יודע, "צדיק יודע נפש בהמתו" אדם יודע בדיוק מה קורה איתו. עם אנשים כאלו אתה חוזר להיות מה שהיית, זה מחזיר אותך לעבר, כי פה אתה נופל היית כבר פעם שמה!!,  אדם צדיק שאף פעם לא חטא. אין לו כל כך פחד. גם הוא צריך להזהר הוא רואה דבר שהוא לא רגיל והוא בורח ממנו הוא לא מתפתה לזה זה לא אצלו ברגש. הוא אף פעם לא חטא. הוא רואה משהו או מריח משהו מרחוק, הוא מרגיש שזה לא מתאים לחיים הרוחניים שלו, זורק את הכל. אבל אתה שכבר היית שם היינו "יפול הנופל", זה נמצא עדיין אצלך. בתוך ההרגשה של הגוף. וקלי קלות תוכל לחזור בחזרה.

 אז כי תבנה בית חדש ועשית לך מעקה לגגך. יהי רצון וה' יתברך יהפוך את השנה הזאת לטובה הקב"ה תופס בראש השנה את ההגה אומר אני בעל הבית. נתתי לכם לחיות, עשיתם מה שרציתם, עכשיו אני אעשה מה שאני רוצה. תופס את ההגה מסובב אותו איך שרוצה. לפי הבחירה לפי הבני אדם. כדי שחס ושלום לא יקחו את העולם לכיוון ההפוך ה' מסובב את הכל להחזיר את הכל כל רעה שהסתובבה מחמת הבחירה של בני האדם הוא מחזיר אותה לטובה, אם זה בצורה כזו או כזו יהי רצון שהכל יהיה ברחמים ותהיה שנה טובה ומתוקה. ממש. ויומתקו הגבורות והדינים בעזרת ה' וביאת הגואל, ויבוא המלך המשיח והגואל יבוא בזכות הזוהר הקדוש. בזכות רבי שמעון בר יוחאי...ובעיקר תיקוני זוהר.

תיקוני הזוהר הקדוש תיקון כ"א דף נה ע''א

 וּבְגִין דָּא עָתִיד רַעִיָא מְהֵימְנָא לְמֶהֱוִי בְגָלוּתָא בַתְרָאָה, וּבֵיהּ יִתְקַיֵּים (ישעיה נג ה) וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעִינוּ, אִתְעֲבִיד חוֹל בְּגִינַיְיהוּ, מְדוּכָּא בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ בְּמַכְתְּשִׁין דְּיִסּוּרִין דַּעֲנִיּוּתָא, בְּכַמָּה דוֹחֲקִין דְּסָבִיל עֲלַיְיהוּ, וּבְגִינֵיהּ (שמות לב ד) וַיִּנָּחֶם יהו''ה עַל הָרָעָה וְגוֹמֵר, וְהֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נג ה) וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ:

תרגום:  וּמִשּׁוּם זֶה עָתִיד הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן לִהְיוֹת בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, וּבוֹ יִתְקַיֵּם וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ, נַעֲשֶׂה חֹל בִּגְלָלָם, מְדֻכָּא בַּעֲונוֹתֵינוּ, בְּמַכּוֹת שֶׁל יִסּוּרִים שֶׁל עֲנִיּוּת, בְּכַמָּה דְחָקִים שֶׁסּוֹבֵל עֲלֵיהֶם, וּבִגְלָלוֹ וַיִּנָּחֶם יהו''ה עַל הָרָעָה וְגוֹמֵר, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ, מה שהיה הוא - ראשי תיבות משה הגואל הראשון והגואל האחרון על יד התורה על ידי הייסורים - הוא מחולל מפשעינו על ידי יציאה למדבר, לקריעת ים סוף כל אירועי התורה התרחשו בגשמיות וכולם מתרחשים ברוחניות, בכל עת בפרטות של כל אדם ובכללות של כל עולם ים סוף - הוא ים של תורה - אין סוף...אמר הקב"ה למשה מה תצעק - כנס לים, רק בים תוכל להנצל רק בים תתחבר אלי, רק על ידי התורה האין סופית, הנצחית, המקיימת את כל העולמות היא תוכנית הבריאה היא דלק הבריאה היא האדמה המצמיחה חידושי תורה היא היולדת צדיקים היא מגלה חכמים (וזה חידוש ששמענו מפי הרב יעקב עדס) על נשמת ישראל ותורה בהקשר הזה. בסוד מדברים על ייחוד זיווג "פנים אל פנים" שהוא ייחוד הגאולה - כאשר יהיה הייחוד המיוחל פנים בפנים, מה שלא קרה עד עכשיו תהיה זו בחינה של מעבר מעץ הדעת טוב ורע לעץ החיים - כולו טוב נצחי ללא הפכים. מעלתו של משה רבינו הלא היא כתובה מפי הקב"ה בתורה - חומש דברים סוף התורה והכל הולך לפי החותם...סוף התורה היא תמצית כל התורה כמו שבראשית מכילה בתוכה את כל התורה ומה אומר הקב"ה על משה בסוף התורה:בספר דברים פרק לד (ט) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: (י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים: ידעו פנים אל פנים הנה סוד הגאולה - פנים אל פנים - משה הוא הגואל, כי הוא כבר נגאל. הוא נמצא במקום שאליו יוליך ויוביל את ישראל מקום עולם הנצח – הר סיני הנצחי אבל יש עוד כל נשמות ישראל היו כבר במעמד הזה, כאשר ניתנה התורה כתוב: בספר דברים פרק ה (ג) לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְהֹוָה אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים:  (ד) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: כל נשמות ישראל קיבלו ייחוד "פנים בפנים" כל נשמות ישראל נגאלו - כיון שנאמר: זיווג פנים בפנים הוא הגאולה נשמות נגאלו נפשות - עוד לא! נשמה - היא משה הפרטי עולם הבא הוא שער הנון נ - משה – נשמה, הנשמה יורדת לעולם הזה לגאול את הנפש להביאה פנים אל פנים לדבר פה בפה היא יורדת ומשחררת את העבד ממצרים היא מוציאה אותו למדבר - לניתוק מתאוות מצרים - מחיי הבהמה היא לוקחת אותו לים התורה ומלמדת אותו סוד קריעת ים סוף, קורעת לו את כל הגשמיות עד שהוא כמעט טובע, ראשו בתוך המים ורק אז הוא צועק והנשמה אומרת לו מה תצעק? כנס והוא נכנס - אם הוא אמיץ כנחשון בן עמינדב הוא מוסר נפשו ואם הוא דתן ואבירם הוא רוצה לחזור לסיר הבשר להשאר על שפת הים הוא פוחד וכאשר הוא נכנס - התורה מנסה את אהבתו ומובילה אחריו שובל של כוחות דמיוניים סוסי פרעה וחילו כוחות המדמה - דתן, אבירם, פרעה - הערף, העפר, הסוסים והבהמות שואלים נו? מה יהיה עם פרנסה, בריאות, בנים, ? התורה היא כמו נערה מחוזרת צנועה, ביישנית ויפה אינה מראה "פנים" לכל אחד צריך להתאמץ לעלות מעל הטבע להיות "על טבעי" להתעייף, לנבור , לבכות, למנוע שינה, להתאהב בה ורק לאחר שהיא משוכנעת שאתה מאוהב בה היא תסיט את כיסויי פניה, לשניה אחת נצחית היא תכניס אותך ל"על טבעי" לנצח כל תורה שתעסוק בה מאותו רגע תהיה גלוי "על טבעי" התורה תדבר איתך תסביר לך לא יהי קושייה ומחלוקת אורה היפה יעטוף אותך וכל סביבותיך ירצו לשמוע תורה מפיך כי אתה נגאלת בזיווג פנים בפנים אתה נתת לנשמה לפדות את נפשך על ידי היותך נחשון בן עמינדב ולא דתן ואבירם שצועקים יחד עם קורח משה אמת ותורתו אמת משה אמת ותורתו אמת.

תיקוני הזוהר הקדוש תיקון כ"א דף נה ע''א (2)

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ, וּבִגְלָלוֹ שְׂמֹאל דּוֹחָה אֶת הַבֵּינוֹנִיִּים, שֶׁהִיא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְיָמִין מְקָרֶבֶת אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהוּא פֶסַח, זְרוֹעַ יָמִין לְקַבֵּל שָׁבִים, וְיָקִים אוֹתָם מִנְּפִילָתָם וְאוֹחֵז בִּידֵיהֶם, וְיֹאמַר לָהֶם קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם משה רבינו מחולל עשה אותו חו"ל - נקבר בחוץ לארץ כך היינו חושבים... אמר לו הקב"ה - עלה על הר העברים עבר - אתה לא תקבר המקום הטומאה משה חי ויקבור אותו בגי מול בית פעור משה - הנשמה - חי נצחי ומכוון כל ישראל בכל מקום משה הנפש - בתוך שערי הטומאה, נלחם עם כל כוחות הרשע בכל קטרוג שיש על ישראל הוא עומד מולם וכולם נכנעים לפני שר התורה כי משה מסר נפשו באהבתו את ישראל ואם אין מחני נא אני לא קיים, אין אני יש רק ישראל אחדות, אהבה, שיתוף אמר לו הקב"ה "פסול לך" עבורך אני נותן את התורה היא שלך מה עשה הלך וחילקה לכל נשמות ישראל וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ, וּבִגְלָלוֹ שְׂמֹאל דּוֹחָה אֶת הַבֵּינוֹנִיִּים, שֶׁהִיא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְיָמִין מְקָרֶבֶת אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהוּא פֶסַח, זְרוֹעַ יָמִין לְקַבֵּל שָׁבִים, וְיָקִים אוֹתָם מִנְּפִילָתָם וְאוֹחֵז בִּידֵיהֶם, וְיֹאמַר לָהֶם קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם לימדם איך למתק את הדין לפני יום הדין עלה - ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים עד ששמע - "סלחתי כדברייך" ולימדם להסיר העורולות - החמץ לפני פסח שהוא גאולת הנפש ומקים אותם בכל נפילתם על ידי פדיון נפש, תורה, הלכות ואוחז בידי כל הפוסקים וחכמי התורה, וגדולי הדור, וצדיקי העם כולם נשענים על משה רבינו וממנו שואבים כוח כי בכל מקום שיש תורה שם משה בכל חידוש – משה בכל מסירות נפש משה וּבְשָׁבוּעוֹת יֵצְאוּ בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁמַּתַּן תּוֹרָה הוּא רַחֲמִים, וּמְגַלֶּה לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה, וְיִתְכַּנְּסוּ לִירוּשָׁלַיִם, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, וְרַחֲמִים עַל בָּנָיו, וּבוֹ כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ. לימדם סודות התורה נגלה לישיבת רבי שמעון בר יוחאי רעיא מהימנא איך להפריד מוץ מתבן איך להלחם בכוחות הרשע איך לגות את היבשה- את האויב אז יציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד על ידי הגלוי שלהם אפשר להשמידם בְּאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹפָ''ר מְהֻפָּ''ךְ קַדְמָ''א זָקֵ''ף קָטָ''ן, מִתְהַפֶּכֶת מֶמְשֶׁלֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מִזֶּרַע אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, מִתְעַלֶּה וּמִזְדַּקֵּף, על ידי השופר מתהפכים אוייבי ישראל, מורא עולה בהם כפי בלב כל אחד וישראל, מתעלה ומזדקף זקיפות קומה מראה על כניסת הנשמה זקף קטן בהתחלה - תחילתה של עקביתא דמשיחא ומתגבר, וקול השופר מתעצם ועולה תרועה, יללה, יבבה, תקיעה וְנֶאֱמַר בּוֹ זָקֵ''ף גָּדוֹ''ל, בְּיָמִין הִתְעַלּוּ מִן הַגָּלוּת, בִּגְלַל שֶׁמּוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה, שֶׁדַּרְגָּתוֹ הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא שָׁבוּעוֹת ואז זקף גדול עם ישראל מתוערר כמו גיבור שהיה רדום ומנער את כל קליפת הגלות, חשיכת העמים.. בְּאוֹתוֹ זְמַן אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, וּבְסֻכּוֹת וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם, שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, וּמֻקָּף בְּשִׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד כְּבָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לְקַיֵּם כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ....

וְהָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם עֵרֶב רַב,

נֶאֱמַר בָּהֶם סוֹ''ף פָּסוּ''ק !

פרשת כי תצא – זוהר הקדוש פתח רעיא מהימנא – גילוי נשמת משה רבינו לישיבת רשב"י.

אֲבָל רַבָּנָן, וַוי לְאִינּוּן דְּאַכְלִין תֶּבֶן תְּבֵל דְּאוֹרַיְיתָא (חמור דאורייתא דאתחשיב ח'כם מ'ופלא ו'רב ר'בנן) וְלָא יָדַע בְּסִתְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא קַלִין וַחֲמוּרִין דְּאוֹרַיְיתָא, קָלִין תֶּבֶן דְּאוֹרַיְיתָא, חוּמְרָא דְּאוֹרַיְיתָא, חִטָּה, חֵט ה', אִילָנָא דְּטוֹב וְרָע.  (דף רע''ו ע''א) לֵית דַּרְכָּא דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, לְמִרְכַּב עַל חֲמָרָא, אֶלָּא עַל סוּסְוָון. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (חבקוק ג) כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבוֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. דְּאֵין מְזַלְזְלִין בְּמַלְכוּתָא, לְמִרְכַּב מַטְרוֹנִיתָא עַל חֲמָרָא. כָּל שֶׁכֵּן מַלְכָּא, לֵית דֵּין אֲתָר הֶדְיוֹט עֶבֶד, דְּאָרְחֵיהּ לְמִרְכַּב עַל חֲמָרָא. וּבְגִין דָּא כְּתִיב בֵּיהּ בְּמָשִׁיחַ, (זכריה ט) עָנִי (דף רע''ו ע''א) וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר. עָנִי אִיהוּ תַּמָּן בְּסִימָן, עֵרוּבִין נִדָּה יְבָמוֹת, וּשְׁאַר מַתְנִיתִין בִּכְלָל. וְלָא אִתְקְרֵי תַּמָּן מֶלֶךְ, עַד דְּרָכִיב בְּסוּסְיָא דִּילֵיהּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִיהוּ לְבַר מֵאַתְרֵיהּ, לָאו אִיהוּ מֶלֶךְ. וְכַד אִתְהַדָּר לְאַתְרֵיהּ, (זכריה יד) וְהָיָה יְיָ' לְמֶלֶךְ. וְהָכִי יִשְׂרָאֵל, אִתְּמַר בְּהוֹן, כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים. כְּגַוְונָא דְּאַבָּא, אִינּוּן בְּנוֹי. לָאו אִינּוּן בְּנֵי מְלָכִים, עַד דִּיהַדְרוּן לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְאִי תֵּימָא דְּהֶדְיוֹט דָּא, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ הֶדְיוֹט לְגַבֵּי מָארֵיהּ, עָלֵיהּ אִתְּמַר, אַל תְּהִי בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָהּ בְּעֵינֶיךָ. וְהֶדְיוֹט דָּא לְגַבֵּי מַלְכָּא עֶבֶד מְטַטְרוֹן. וְאָדָם קַדְמָאָה דְּלָא נָטַר יְקָר דְּיָהֲבוּ לֵיהּ, נַחְתּוּ לֵיהּ לְמֵיכַל עִם חֲמוֹרִים (חמריה), וְאָמַר אֲנִי וַחֲמוֹרִי נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד. וְיִשָּׂשׂכָר בְּהַאי חֲמָרָא, זָכָה לְאִתְקְרֵי (בראשית מט) יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם.

תרגום: אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ, אוֹי לְאוֹתָם שֶׁאוֹכְלִים תֶּבֶן תְּבֶל שֶׁל הַתּוֹרָה (חמו''ר של התורה שנחשב ח'כם מ'פלא ו'רב ר'בנן) וְלֹא יוֹדֵעַ בְּסִתְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא קַלִּים וַחֲמוּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה. קַלִּים תֶּבֶן שֶׁל הַתּוֹרָה. וְחֻמְרָה שֶׁל הַתּוֹרָה חִטָּה, חֵט ה', עֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע.  אֵין דֶּרֶךְ שֶׁל מֶלֶךְ וּמַלְכָּה לִרְכֹּב עַל חֲמוֹר, אֶלָּא עַל סוּסִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (חבקוק ג) כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךְ מַרְכְּבֹתֶיךְ יְשׁוּעָה. שֶׁאֵין מְזַלְזְלִים בַּמַּלְכוּת לְהַרְכִּיב הַמַּלְכָּה עַל חֲמוֹר. כָּל שֶׁכֵּן מֶלֶךְ, אֵין זֶה מְקוֹם הֶדְיוֹט עֶבֶד, שֶׁדַּרְכּוֹ לִרְכַּב עַל חֲמוֹר. וְלָכֵן כָּתוּב בַּמָּשִׁיחַ (זכריה ט) עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר. עָנִי הוּא שָׁם בְּסִימָן: עֵרוּבִין, נִדָּה, יְבָמוֹת. וּשְׁאָר מִשְׁנָיוֹת בִּכְלָל. וְלֹא נִקְרָא שָׁם מֶלֶךְ, עַד שֶׁרוֹכֵב בְּסוּסָה שֶׁלּוֹ, כְּנֶסֶת יִשִׂרָאֵל. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָֹ הוּא מִחוּץ לִמְקוֹמוֹ, אֵינוֹ מֶלֶךְ. וּכְשֶׁחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, (זכריה יד) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ. וְכָךְ יִשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר בָּהֶם, כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים. כְּמוֹ שֶׁהָאָב, הֵם בָּנָיו. אֵינָם בְּנֵי מְלָכִים, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ..: ספר זכריה פרק ט  (ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת: חמור עולם החומר, אכילה ושתיה משה רבינו צועק על הפשטנים המובילים את העם לחומר, לחיי העולם הזה, משכיחים מהם כי הם בני מלך מלכי המלכים ולתכלית אחרת נועדו מעולם זה, לבנות "מלכות שדי" עולם הנצח, עולם הקדושה, לדעת את ה' יתברך, מידותיו, הנהגותיו הרוחניות, לדעת את האויב המעכב ביאת גואל צדק, בנין בית המקדש – הזוהר מבקש ומתחנן, סודות התורה הם סוס של בן מלך – הוא מלך המשיח, רכיבתו על חמור או על סוס היא כפי הנהגות ישראל – יבחרו בחומר ובלבנים של חיי עולם הבהמה, יבוא עם "עני רוכב על חמור", יבחרו לדעת את הבורא, להדבק בדרכו של רבי שמעון בר יוחאי ושאר צדיקי עולם, יבוא רוכב על סו"ס (סוד וסוד),

דף רע''ט ע''א - פרשת כי תצא

כי תצא דף רפ"א ע"א

וְלָא לְמַגָנָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְעַבְדֵּי גְּמִילוּת חֲסָדִים, וּמְצַלִּין, וְלָא אִתְפְּרַק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לְחַבֵּר יָתָהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּגְמִילוּת חֶסֶד, הָא אוֹקְמוּהָ, דְּהָא אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, דְּכָל פִּקּוּדִין דְּעָבִיד, לְמִפְרַק בְּהוּ שְׁכִינְתֵּיהּ, וּבְהָא עָבִיד חֶסֶד עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מַאן דְּגָמִיל חֶסֶד בִּשְׁכִינְתֵּיהּ, עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּמִיל. בְּגִין דְּכַד חָבוּ יִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בָּעֵי לְיַסְּרָא לוֹן, אִימָּא הֲוַת רְבִיעָא עָלַיְיהוּ, עַד דְּנַפְקוּ לְתַרְבּוּת רָעָה. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה עָבִיד. תָּרִיךְ בְּנֵי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְאִיהוּ אוֹמֵי, דְּלָא יֶהְדַּר לְאַתְרֵיהּ, עַד דְּמַטְרוֹנִיתָא אִתְהַדְּרַת לְאַתְרָהָא. וּמַאן דְּהָדַר בִּתְשׁוּבָה, וְגָמִיל חֶסֶד בִּשְׁכִינְתָּא, וּבְכָל אוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין דִּילָהּ, וְלָאו אִיהִי (איהו) אֶלָּא לְמִפְרַק שְׁכִינְתָּא, דָּא עָבִיד חֶסֶד עִם קוֹנוֹ, וּכְאִילּוּ פָּרִיק לֵיהּ וּלִשְׁכִינְתֵּיהּ וְלִבְנוֹי.: תרגום: ולא לחינם אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין עובדי כוכבים ומזלות. וכמה בני אדם ישנם שמתעסקים בתורה ובגמילות חסדים ומתפללים, ולא נגאל הקב"ה ולא השכינה ולא ישראל. אלא כאשר עוסק בתורה כדי לחבר בה את הקב"ה (והשכינה), וגמילות חסד כפי שדרשו אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שכל המצוות שעושים כדי לגאול את השכינה אזי הם עושים חסד עם הקב"ה, כך הוא מי שעושה חסד עם השכינה עם הקב"ה הוא גומל חסד, כאשר חטאו בני ישראל והקב"ה רצה לייסרם אימא רבצה עליהם, עד שיצאו לתרבות רעה, מה עשה הקב"ה גירש את בני המלך עם המלכה (אימם), ונשבע שלא יחזור לארמונו עד שהמלכה תחזור, ומי שחוזר בתשובה וגומל חסד עם השכינה בכל התורה ומצוותיה עושה רק כדי לגאול את השכינה זה הוא העושה חסד עם קונו וכאילו גאל את הקב"ה את השכינה ואת בני ישראל.

תיקוני הזוהר – תיקון ו' דף כ"ב

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וְעוֹד מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת אִלֵּין חַלּוֹנוֹת דְּבֵי כְנִישְׁתָּא, דְּאַבָּא וּבְנוֹי אִינוּן בְּבֵית (הכנסת) אֲסִירָן, וְאִיהוּ בְּכָל יוֹמָא אַשְׁגָּחוּתֵיהּ עֲלַיְהוּ, וְיָהִיב לוֹן מְזוֹנָא.

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וְעוֹד, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, אֵלּוּ הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית כְּנֶסֶת, שֶׁהָאָב וּבְנוֹ הֵם בְּבֵית (הכנסת) אֲסוּרִים, וְהוּא בְּכָל יוֹם הַשְׁגָּחָתוֹ עֲלֵיהֶם וְנוֹתֵן לָהֶם מָזוֹן.

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, אִם אִית מָאן דְּיִתְעַר בִּתְיוּבְתָּא לְתַבְרָא בֵּית אֲסוּרִין דִּלְהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מט ט) לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, אֶלָּא אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ, בַּעֲסָקִין דִּלְהוֹן, בְּאוֹרְחִין דִּלְהוֹן, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ, בְּבִצְעָא דְהַאי עָלְמָא, לְיַרְתָא הַאי עָלְמָא, וְלַאו אִינוּן מִסִּטְרָא דְאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שמות יח כא), אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אלהי''ם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע, אֶלָּא כֻּלְּהוּ צָוְוחִין בִּצְלוֹתִין בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי כַכְּלָבִים, הַב לָנָא מְזוֹנָא, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיֵּי, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים, וְאִינוּן עַזֵּי נֶפֶשׁ כַּכְּלָבִים, דְּאִינוּן אוּמִין דְּעָלְמָא דְצָוְוחֵי לְגַבֵּיהּ וְלֵית לוֹן בֹּשֶׁת אַנְפִּין, דְּלָא אִית מָאן דְּקָרָא לֵיהּ בִּתְיוּבְתָּא, דְיַחֲזוֹר שְׁכִינְתֵּיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִיהִי מְרַחֲקָא מִנֵּיהּ, לְמֶהדַר לְגַבֵּיהּ, וְאִדַּמְיָין לִכְלָבִים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים קו לה) וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְאִינוּן עִרֶב רַב, דְּכָל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְהוּ עָבְדִין.

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, אִם יֵשׁ מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה לִשְׁבֹּר אֶת בֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁלָּהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, אֶלָּא אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ, לַעֲסָקִים שֶׁלָּהֶם, לַדְּרָכִים שֶׁלָּהֶם, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ, בַּבֶּצַע שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינָם מִצַּד אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם אַנְשֵׁי חַיְל, יִרְאֵי אֱלֹהִי''ם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שנְאֵי בָצַע, אֶלָּא כֻּלָּם צוֹעֲקִים בַּתְּפִלָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ כְּלָבִים, הַב לָנוּ מָזוֹן וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיִּים, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים, וְהֵם עַזֵּי נֶפֶשׁ כִּכְלָבִים. שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁצּוֹעֲקִים כְּנֶגְדּוֹ וְאֵין לָהֶם בֹּשֶׁת פָּנִים, שֶׁאֵין מִי שֶׁקּוֹרֵא לוֹ בִּתְשׁוּבָה שֶׁיַּחֲזִיר אֶת שְׁכִינָתוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא מְרֻחֶקֶת מִמֶּנּוּ, לַחֲזֹּר אֵלָיו, וְנִדְמִים לִכְלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְאוֹתָם עֵרֶב רַב, שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, הֵם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְעַצְמָם.

(דף כב ע''ב) וְעוֹד אִינוּן שָׁאֲלִין מְזוֹנָא וְכִסּוּיָא וְעוֹנָה, דְאִיהִי עוֹנַת זְוִּגַיְיהוּ, דְאִתְּמַר בָּהּ (שמות כא ו) שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע, וְלָא אִית מָאן דְּשָׁאִיל מְזוֹנָא דְאִיהִי תוֹרָה, שְׁאֵרָהּ דִשְׁכִינְתָּא, וְאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה, דְאִתְּמַר בָּהּ (משלי א ח) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ, כְּסוּתָהּ (דף כב ע''ב) דָּא כִסּוּיָא דְצִיצִית, וְעַטִּיפוּ דִילֵיהּ, וּתְפִלִּין דְּיָד, דְּאִתְּמַר בָּהּ (תהלים קב א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְעוֹנָתָהּ דָּא קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, דְּאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ לִשְׁכִינְתָּא, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף (שמות כא יא), לֵית לֵיהּ כִּסּוּפָא מִן שְׁכִינְתָּא, חָצִיף אִיהוּ, וְעוֹד אֵין כָּסֶף לָא יְהֵא לֵיהּ כִּסּוּפָא לְעָלְמָא דְאָתֵי.

וְעוֹד הֵם מְבַקְשִׁים מָזוֹן וּכְסוּת וְעוֹנָה, שֶׁהִיא עוֹנַת זִוּוּגָם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע, וְאֵין מִי שֶׁשּׁוֹאֵל מָזוֹן, שֶׁהוּא תוֹרָה, שְׁאֵרָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה, וְהִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ. כְּסוּתָהּ זֶה כִּסּוּי הַצִּיצִית וְעִטּוּף שֶׁלָּהּ, וּתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. וְעֹנָתָהּ זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ. שֶׁאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ, לַשְּׁכִינָה, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף, אֵין לוֹ בּוּשָׁה מִן הַשְּׁכִינָה, הוּא חָצוּף. וְעוֹד אֵין כָּסֶף, לֹא יִהְיֶה לוֹ כִּסּוּפִים לָעוֹלָם הַבָּא.

הסבר: השכינה בשבי הגלות, הקב"ה "מלך אסור ברהטים" כביכול אסיר עם השכינה, ואומר מפתחות בית האסורים נמצאים בידי בניי, עם ישראל, והמפתח הוא תשובה אמיתית, תשובה מאהבה, מידיעת התכלית, מידיעת התיקון, הצדיקים יודעים זאת לכן מסתפקים במועט, רק לצורך חיות הגוף שישרת את הנשמה כפי אברהם אבינו לאחר שזכה בישמעאל אמר לקב"ה לו רק יחיה ישמעאל לפניך כשהבטיח לו שיהיה לו בן משרה אימנו, וכן על דרך זו שהצדיקים קיבלו כי מה שקיים אצלם יהיה מבורך. לגבי העתיד מה שיבוא. אם יבוא? טוב ואם לא, גם טוב ומה שברשותם ימשיך להתקיים לטובה. הקב"ה יודע מה צריך האדם בעולמנו כדי להגיע לתקונו, יש פער בין מה שהאדם צריך ומה שהוא רוצה ומבקש, ככל שהאדם קרוב לקב"ה הרי הוא מבקש מה שהוא צריך, וככל שהוא רחוק הוא מבקש מה שהוא רוצה. לצורך מילוי תאוותיו הגשמיות  בלי קשר לצרכיו הרוחניים, ולעיתים מבקש רוחניות לצורך תאוות של כבוד, ממון, רבנות ועוד, כל זאת אינו רצון הבורא ולא לצורך תיקונו. "רצונך שאחזיר את העולם לתהו" שאמר הקב"ה לרבי פדת, הינו המשמעות שרצונו של האדם שלא יודע תיקונו יתמלא ואז באמת יחזור העולם לתהו כי אף אחד לא יתקן ולא ימלא אחר יעודו, כי תאוות הגשמיות ישתלטו על האדם, שיש לו מנה רוצה מאתיים וכפול ועוד, כמו שאמר לעלוקה שתי בנות הצועקות כל הזמן הב הב, תן לנו עושר, תן לנו בריאות, תן לנו יופי תן לנו חכמה לכבוד, הב הב!!!. כפי שאמר יעקב אבינו לקב"ה בספר בראשית פרק כח: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: צרכים מועטים לצורך חיות הגוף ולא לתענוגותיו, ועיקר בקשותיו יהיו להחזיר השכינה מהגלות, לקבץ נדחי ישראל, את כל ניצוצות הקדושה לעולם הנצח, לא לעולם זה. ביום הכיפורים אין אוכל ושתיה רמז לעולם הנצחי שאין בו לא אוכל ושתיה ולא תאוות העולם הזה. יום הכיפורים, שעם ישראל הם מלאכי השם יתברך, חיים תחת כנפי השכינה חיי נצח.

דף רע''ט ע''ב - פרשת כי תצא

וְאִתְקְרֵי בּוֹר, דְּנָפַל שָׁמָּה שׁוֹר, דָּא דִּכְתִיב בְּיוֹסֵף, (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (בראשית לז) וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה. נוּקְבָּא בִּישָׁא. וְהַבּוֹר רֵק, דְּכוּרָא (נ''א דבורא), רֵק בְּלָא תּוֹרָה, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. וְדָא גָּלוּתָא רְבִיעָאָה, דּוֹר דִּרְשָׁעִים מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, רַמָּאִים כִּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, דְּעַקְרִין מִלֵּי דְּרַבָּנָן, וְדַיְינִין לְשַׁקְרָא, עָלַיְיהוּ אִתְּמַר, (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּאִלֵּין רַשִׁיעַיָּא עֵרֶב רַב, וְדָא בְּסוֹף גָּלוּתָא. וּבְגִין דָּא קֵץ דְּפוּרְקָנָא נוֹקֵב עַד הַתְּהוֹם רַבָּה. וְרַעְיָא מְהֵימָנָא, תְּהוֹם הוּא הַמָּוֶת בְּהִיפוּךְ אַתְוָון, וְלֵית מָוֶת אֶלָּא עֲנִיּוּתָא, אַנְתְּ נְחִיתַת תַּמָּן. וְהָא קָא אִתְבְּרִיר לְעֵילָּא, קַמֵּי תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים, וְכֻלְּהוּ נַחְתִין בְּגִינָךְ בִּתְהוֹמָא לְסַיְּיעָא לָךְ. תרגום: ונקרא בור שם נפל שור, ככתוב ביוסף (דברים לג) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (בראשית לז) וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה. הנקבה הרעה (אימם של כוחות הטומאה) והבור ריק שהוא הזכר (הרשע) ריק ללא תורה, אבל נחשים ועקרבים יש בו, זו הגלות הרביעית (הגלות הזו), דור של רשעים מלא נחשים ועקרבים, העוקרים הלכות דרבנן, ודיינים שקרנים, עליהם נאמר (איכה א) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ בְיִשְׂרָאֵל, באלו הרשעים של ה"ערב רב", וזה בסוף הגלות, ובגלל זה קץ הגאולה עד תהום הגדולה, והרועה הנאמן (משה רבינו), תהום בהיפוך אותיות הוא המות, ואין מוות אלא עניות שאתה ירדת לשם (דלה ועניה השכינה הקדושה), וכאשר זה התברר למעלה ירדו כל התנאים והאמוראים לתהום הגדולה לסייע לך: הסבר: תהום הגדולה, מקום משכנם של כוחות הטומאה, שם נמצאים השכינה הקדושה עם שני משיחים, בן יוסף ובן דוד, יוסף שנזרק לבור המלא נחשים ועקרבים וסוכת דוד הנופלת, יוסף הצדיק הוא שורש לכל הצדיקים בכל דור ודור שמוסרים נפשם עבור השכינה הקדושה, מקבלים על עצמם סוד הייסורים והגלות, יורדים למקום הנחשים והעקרבים ומבררים את ניצוצות הקדושה, ושורש דוד המלך הם כל תלמידי החכמים העוסקים בברור ההלכות על בוריין מתוך עניות ודלות וכל רצונם לבנות בית לקב"ה, ואומר כי בגלות האחרונה יתגברו "ערב רב", והם יהיו מנהיגי וראשי הדור, הם שיפנו נגד ההלכה, הם יהיו הדיינים השקרנים, ובזמן הזה יתעוררו כל נשמות התנאים והאמוראים ויראו את צערו של משה רבינו הנאבק בכל הנחשים והעקרבים בתוך התהום הגדולה כדי להציל את השכינה הקדושה, ויבואו כל הנשמות האלו בדור האחרון לסייע למשה רבינו, ולהציל את השכינה הקדושה, הם אשר ייאבקו בכל מעכבי הגאולה, כוחם העצום יתגלה בסוף הימים, לפתע יגיח דור חדש, דור ללא מורא, דור של אמת צרופה שהוא יוביל את עם ישראל בראש מורם כנגד ה"ערב רב" עד לגאולה השלימה.

כאשר האדם הפרטי מעורב בערב רב, שהם תאוות החיים הגשמים, אין בו מסירות נפש אמיתית, וכל אדם יודע על עצמו מגרעותיו וסיבת עבודת השם שלו, יש העובדים את השם במסירות נפש, באהבת השם, או פחד מעונש, וגם אלו הרודפים אחרי כבוד או אחרי הממון, וסיבות אחרות, רק כאשר הוא בטוח כי הוא עובד את השם מאהבה ומסירות נפש יכול לייחד שמו וללמוד את שמותיו של הקב"ה, סודות התורה, סדר העולמות מסתדר בתוכו, משמים מכוונים אותו לייחד שמו יתברך, זו לא בחירה זוהי זכות שזוכים לה מי שנקרא בן לקב"ה שמגלים לו משמים את סוד הייחוד ומלמדים אותו סודות הבריאה, סדר העולמות והפרצופים, בתפילת שמונה עשרה אין לו מחשבות נוספות חוץ מהתפילה, והוא כולו דבקות בבורא יתברך ובעולמות הרוחניים, אך דע! כי יש מחיר ללימוד זה, מכיון שהלימוד הזה מקצץ והורג את הנג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים, עמלקים, רפאים, ענקים - ראה פרשת שופטים) את הערב רב את הסטרא אחרא, הרי שהם לא מוכנים להשחט ללא מלחמה ומלחמתם היא בעיקר במחשבה, כל אדם שהתנסה בלימוד הזוהר בתחילה ובלימוד קבלה לשמה, עובר ניסיונות קשים של מחשבות זרות מכל הנג"ע ר"ע שהם מחשבות זימה, מחשבות כפירה, רפיון וייאוש, תאוות גשמיות, ולבסוף כאשר מחזיק מעמד וניצח את המחשבות האלו מגיע הנסיון הקשה מכולם וזהו היוהרה והגאווה, רק כאשר מכניע אותם אז מתגלה לו כל השפע האמור. ולפיכך רק כאשר תוקפות המחשבות האלו, רק כאשר זה מפריע בהתקרבות לשם, ויש רצון להתקרב ויש צער על המחשבות האלו אזי ידע האדם כי הוא בדרך הנכונה, כי כאשר אדם לא מפריע לסטרא אחרא ולנג"ע ר"ע אשר בתוכו ומסביבו הרי הוא לא עובד את השם, אם לא קשה לך בעבודת השם אתה לא עובד את השם, גם אם נראה לך שאתה עושה הכל בסדר, לומד תורה ומתפלל, מקיים את המצוות ונותן צדקה, וטוב לך ולא קשה לך, אתה לא מקצץ את הערב רב אתה שותף לו, כמו מסע אופניים כאשר אתה מתאמץ אז ידוע כי אתה בעלייה וכאשר אין מאמץ אתה בירידה.  

בחיים על פי הזוהר, למד את כל פרד"ס התורה, קלף את הקליפות והמסכים בינך לבין הקב"ה ותראה כי תפילותיך נענות, ושמחת הקדושה מלווה אותך כל העת ואז תהיה מוכן באמת למסור נפשך לבוראך.

זוהר כי תצא – דף רפא

(דברים כ''ה) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְיָ' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְגוֹ'. פִּקּוּדָא דָּא, לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹמֵי, דְּלָא יַחֲזוֹר עַל כֻּרְסֵיהּ, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ. פָּתַח רַעְיָא מְהֵימָנָא וְאָמַר. וַדַּאי, בְּגִין דָּא הֲווֹ אַזְלֵי בְּמַדְבְּרָא וְעַל יַמָּא, וְלָא יֵיעֲלוּן בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ דַּעֲמָלֵק....  תרגום,: קָם רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְהִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבָכָה וְאָמַר, כֵּן יְהִי רָצוֹן שֶׁלּוֹ שֶׁיַּחֲשִׁיב אוֹתִי כְּבֵן, שֶׁהַמַּעֲשִׂים שֶׁלִּי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ יִהְיוּ אֵלָיו כְּמוֹ בֵן שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּהֶם אַחַר אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁאוֹהֵב אוֹתָם יוֹתֵר מֵעַצְמוֹ וְנַפְשׁוֹ, רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ, הָיָה חוֹשֵׁב לָהֶם לְאַיִן לַעֲשׂוֹת בָּהֶם רָצוֹן שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא וְלִפְדּוֹת אוֹתָם בָּהֶם. וְאַף עַל גַּב שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁהַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ, הָרַחֲמָן רוֹצֶה אֶת הַלֵּב. בְּאוֹתוֹ זְמַן בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשֵּׁק אוֹתוֹ, וְאָמַר, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי שֶׁאַתָּה הוּא בֵּן שֶׁלִּי וְשֶׁל הַשְּׁכִינָה. רַבָּנָן וּמַלְאָכִים נַשְּׁקוּ בֵן! קָמוּ כֻלָּם וְנָשְׁקוּ לוֹ, וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְרַב וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ', תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְגוֹ' (דברים כה). מִצְוָה זוֹ לְהַכְרִית אֶת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְכִסְאוֹ עַד שֶׁיִּקַּח נְקָמָה מִמֶּנּוּ. פָּתַח רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמַר, וַדַּאי מִשּׁוּם זֶה הָיוּ הוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר וְעַל הַיָּם, וְלֹא יִכָּנְסוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּטֹּל נְקָמָה מֵעֲמָלֵק.  עָמָלֵק מַהוּ לְמַעְלָה? שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִשָּׁם, וּמִשּׁוּם זֶה שָׂנְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, וְלָכֵן עֲמָלֵק רָשׁוּם בִּשְׁמָם - ע''ם מִבִּלְעָם, ל''ק מִבָּלָק. וְזָכָר וּנְקֵבָה הֵם עֲמָלֵקִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (במדבר כג) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל.  כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע פָּנִים: יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, רָחֵל, לֵאָה. יִשְׂרָאֵל עִם לֵאָה, יַעֲקֹב עִם רָחֵל, כְּנֶגֶד (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן - כָּךְ יֵשׁ אַרְבַּע פָּנִים לַעֲמָלֵק: קֶסֶם, וְנַחַשׁ, עָמָל, וָאָוֶן. עָמָל רָשׁוּם בַּעֲמָלֵק, וְהָמָן שֶׁהָיָה מִצַּד עֲמָלֵק - (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְכָל אַלּוּפֵי עֵשָׂו מֵעֲמָלֵק הָיוּ. וּלְמַעְלָה עֲמָלֵק, סָמָאֵל. עָמָל, נַחַשׁ, אָוֶן, וּמִרְמָה. שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֶסֶ''ם - ק' מֵעֲמָלֵק, ס''ם מִסָּמָאֵל. נַחַ''שׁ, אֵ''ל מִסָּמָאֵל (כאן חסר).:

ספר דברים פרק כא

(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:

(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:

אור החיים הקדוש על דברים פרק כא פסוק יא

 אכן יסוד הדבר וסודו הוא על פי דבריהם ז"ל שאמרו שבחטא אדם הראשון נשבו כמה נשמות יקרות ביד סטרא אחרא והם נשמות הגרים, וצא ולמד כמה וכמה גדולי עולם באים מהאומות, ורות המואביה תוכיח, וכמה גדולי עולם (סנהדרין צו:) שמעיה ואבטליון, ואונקלוס הגר, וכאלה רבות:

 עוד אגלה לך סוד אחד, תמצא נשמה טהורה דבוקה בנשמה טמאה, ואין כח בטהורה להטות הטמאה להטיב והיא מונחת שם עד עת דרור, וצא ולמד כיוצא בזה מנשמת רבי חנינא בן תרדיון שהיתה דבוקה בשכם בן חמור, כרמוז בתיבת רחב"ת ידים (בראשית לד כא) כאמור בדברי המקובלים, ומצינו שהנפש הלזו לא עשתה מפעל טוב (בחמור) [בשכם] ויצתה כשדבק בדינה מצאה הנפש מינה ונדבקה בו כאומרו ותדבק נפשו בדינה (בראשית לד ג), ושמור לך כלל זה:

 ויש נפש קדושה בין הקליפה, שבמקום שכונתה תטה לב השוכנת בתוכו להטיב, ויגרשו חלק הרע או ימתקוהו, והם הגרים המתגיירים מן האומות מעצמן, כרות המואביה וכנעמה, וכמו שראינו בעינינו גרים שמעצמם באים ומתגיירים:

יש מקום אחד רחוק מהשגת בני אדם הדבוקים בחומר החושב שיחיה לעולם,

מקום הייסורים הבלתי מתכלים,

ייסורים ללא תכלית משל עצמן,

ייסורי ה"שבויים",

אין מצוה חשובה יותר ממצות פדיון שבויים, הנפשות הבלועות אותן נפשות שהחסירו בחייהן, ונדחו, אלו נפשות שבשבי הקליפה, וכאשר אדם מוכן למסור את כל אשר לו, בין בחיים אלו ובין אחרים, לצורך הצלת אותן הנפשות הדחויות, ידע כי, ייסורים קשים מנשוא ממתינים לו, כי הן המחיות את הקליפות, וכל הייסורים, שהן מנת חלקן יפלו על אותו האדם העוסק בהצלת ופדיון אותן האומללות, אך דעו לכם, כי אין זו בחירה של החומר או השכל החומרי, אדם מגיע להצלת ופדיון הנפשות הללו רק על ידי בחירת הנשמה הנעלמת שלו, כאשר אדם מטהר ומתחטא ומתקדש מתחיל להאיר, האור שלו הינו כמו פנס ביער, כל הברחשים והנחשים נמשכים/חוששים אל האור הזה, וזה שאמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים פרק צב (ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת: (ח) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד: אותם הקליפות, הרשעים מציצים ומסתכלים ורוצים לינוק מאור הקדושה, ואזי "להשמדם עדי עד", כי האדם הקדוש בכוח הקדושה מזמן אליו את הקליפות האחוזות וחיות מהנפשות הבלועות, וכאשר מתקרבים אליו יונק את הניצוץ הקדוש מתוך הקליפות ומרוקן את הקליפה ממקור חיותה, ואז אחת משתיים, אם חזק בקדושה מצליח לעשות זאת עם ייסורים, והפך ח"ו יונקים ממנו הקליפות והוא עצמו הופך לנפש שבויה, ואזי מתחיל מחול "שדים" בתוכו, מחשבות זרות, תאוות לא לו. וזהו כל התקון, אסוף, פדיון הנפשות הבלועות. לא יחשוב האדם מה לי ולהן?, עם ישראל ערבין זה לזה, לא  נאמר כמשל, ידוע כי בכל תחרות קבוצתית אין מנצחים עד שאחרון מחברי הקבוצה מגיע לקו הסיום, כך אנחנו, עם ישראל, לא נסיים את התיקון ולא ננצח בקרב הארוך את עשו וישמעאל עד שאחרון מאחינו יגיעו לקו הסיום, כי יש הנחשלים ונכשלים מאחור, וחייבים הראשונים להיות אחרונים לדחוף ולעודד אותם, כי הקבוצה היא גוף אחד שלם, שתכליתו היא אחדות ישראל, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. אלו השבויים שנמצאים במקום שנקרא פשע, משם צריך להשיבם.