רחל, מרכבת השכינה, עבור רחל יגאל הקב"ה את בני ישראל, עבור דמעותיה של אימנו שלא פסקו מאז יוסף בנה, מאז מסרה נפשה עבור בנימין, "מאמא" רחל, שנקברה בפרשת דרכים, רחל שנשבתה ע"י חטא האדם וחוה, רחל סוד הבאר, רחל עיקר הבית, עקרת הבית, בית ישראל, רחל שמסרה סימניה לאחותה למען תהיה אם הבנים, שבטי יה, רחל העקרה שבאמת לא היו לה בנים, רחל שבכל לילה יורדת לעולמות נמוכים לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה, שבכל לילה זועקת ומתייפחת על נפשות הבלעות, ומאכילה אותם אור הגאולה ומעלה אותם, ומתעייפת ומתחננת לבניה הצדיקים לקום בלילה ולעזור לה לצאת מהעולמות התחתונים ב"תיקון רחל", שכל תפילת 18 עבורה נעשתה, להקימה מעפרה ומיגונה, ותמאן להינחם, כי לא נגאלו עדיין הנפשות, עדיין אין ישראל השלם, חסר את הנפשות הבלועות בטומאה, עפר יעקב בשבי הנחש.

מלחמת הקדושה בטומאה נעשית ע"י חיילים, חיל קדושה מול חיל טומאה החייל חייב לדעת אילו כלים עומדים לרשותו למלחמה, חייבת להיות לו מפה של מקום האויב, מפה של הצבא אליו הוא שייך, וזה בקדושה כלים כלי מלחמה הם = כלי (60) גימטרייה הלכה (60), שישים מסכתות, ללמוד ההלכה על בורייה שמחוץ להלכה שהיא הגדר של מחנה הקדושה נמצא הנחש המוכן לנשוך, והמפה היא סדר עולמות הקדושה, סדר הפרצופים והשמות הנלמדים בזוהר הקדוש ובספרי "האר"י הקדוש", כאשר האדם הולך בדרך ההלכה, יודע את ההנהגות הרוחניות אזי הוא יכול להכנס למחנה האויב לפדות את ניצוצות הקדושה ולצאת בשלום, וח"ו כאשר הוא לא יודע את מחנה האויב ולא יודע את ההנהגות הרוחניות הרי כשהוא נכנס למחנה האויב אזי גם הוא נלקח בשבי, וזה שאמר יעקב אבינו (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יהוה לִי לֵאלֹהִים: אלהים זו מידת המלכות השולטת על האדם, אלהים נקרא גם דיין, מלך, שופט, רב, אלהים אחרים שהם כוחות הטומאה, ואילו שם "הויה" הוא הקב"ה, רק כוח הקדושה, וזה שאמר שאם שם הויה יהיה השליט שלי אזי אשוב בשלום לבית אבי, כי יעקב נכנס למחנה האויב, מצויד בהלכה שלמד בבית מדרש של "שם ועבר", ידע את כל ההנהגות הרוחניות, מצויד בכל שמות הקודש ומלווה במחנה מלאכים נכנס לבית לבן, להוציא מהשבי את השכינה הקדושה (רחל) ואת אם הבנים (לאה), ואת שבטי יה, 12 בנים, ורק לאחר שהציל את כל הנפשות האלו מהטומאה שב בשלום לבית אביו.

כפי תפילת שמונה עשרה, המתפלל הוא יעקב שיורד לעולם הטומאה לאסוף ניצוצות קדושה ולהעלות את השכינה לעולם האצילות, ומכיון שכל ניצוץ מחייה את כוחות הטומאה הם לא מוותרים על הניצוץ, כמו לבן ורודפים אחר המתפלל שלקח את הניצוץ מהם, וזה המחשבות הזרות שבתפילת שמונה עשרה כביכול "אלהים אחרים", והמתפלל צריך להמליך שם הויה על עצמו, ולהצטער על המחשבות הזרות, הצער וההמלכה של שם הויה גורם לניצוץ להשתחרר וזה שב לבית אביו, לעולם הקדושה לארץ ישראל בשלום, הכלל שבאות מחשבות זרות הוא לא להגרר אחריהן, מיד להצטער ולבקש מהקב"ה (שם הויה) עזרה והצלה, (רק במחשבה).

תרגום: פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (בראשית לג) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ. בוא וראה, ההוא הרשע עשו, נתן עיניו על הנשים ובגללו ניתקן תיקוניהן (סדר עמידתם לפני עשו), יעקב שם את השפחות ראשונות, ובניהם אחריהם שנחשבים יותר, לאה אחריהם ובניה אחריה, לאחר מכן יוסף ואחריו רחל והוא עבר לפניהם. כאשר השתחוו כולם מה כתוב (בראשית לג) וַתִּגַּשְׁנָה הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוִין. ואחר כתוב, וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וְיִשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וְגוֹ'. ונאמר שיוסף אחריה היה ורחל לפניו, אלא: בן טוב, בן אוהב, צדיק העולם יוסף, כיון שראה את עיני עשו הרשע מסתכל בנשים פחד על אימו, ויצא לפניה, ופרש זרועותיו עליה וכיסה אותה כדי שלא יתן הרשע עיניו באימו, כמה נמתח?, שש אמות לכל כיוון וכיסה עליה ולא יכלו עיני הרשע לשלוט עליה. כפי זה, וישא בלעם את עיניו, כתוב עינו (עין אחת), זו העין הרעה, כשרצה להסתכל עליהם "וירא את ישראל שוכן לשבטיו", מהו שוכן לשבטיו? אלא שבטו של יוסף שהיה שם, ושבט בנימין, שבט יוסף שלא שלטה בו עין הרע ככתוב , (בראשית מט) בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף. מה זה בן פורת?, שנמשך להגן על אימו בן פורת עלי עין, שלא שולטת בו עין הרע, שבט בנימין ככתוב (דברים לג) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן. וכתוב (דברים לג) יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח. מהו לבטח? שלא פוחד מעין הרע ולא פוחד מפגעים רעים. אמר הרשע הזה אני אעבור שורה זו שלא יתקיים (הגנות יוסף ובנימין) ואני אסתכל על כמו שצריך, רחל הייתה שם (סוד השכינה), ראתה את עינו של הרשע מתכוננת להרע (לשים עיו הרע), מה עשתה?, עלתה למעלה ופרשה כנפיה עליהם וכיסתה על בניה, ככתוב וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל, כיון שראה את רוח הקודש (רחל, השכינה), עיניה מכוונות, מיד ותהי עליו רוח אלהים, (רוח השכינה הנקראת אלהים) על מי?, על ישראל, שפרשה כנפיה וכיסתה אותם, מיד שב הרשע לאחור. בתחילה בן  (יוסף) כיסה על אימו (רחל), ועכשיו אימא (רחל, השכינה), מכסה על בנה. אמר הקב"ה בזמן שכיסה (יוסף) על רחל אימו שלא תשלוט עין הרע של הרשע עליה, חייך, כאשר תבוא עין הרע אחרת להסתכל על בנך ועל בני, אמך תכסה ותגן עליהם, אתה הגנת על אימך, אימך תגן עלייך.