כתוב שאם אדם היה מחכה לכניסת השבת היה מתקן את כל העולמת ומכיון שהחטא היה לפני כניסת השבת צריך היה לתקן את הפגם,  בשבת מתגלה הכתר, האדם הראשון החל מלחמה בס"א לאחר אכילת הפרי  מעץ הדעת טוב ורע כאשר הכתר של הקדושה טרם התגלה, ואילו אצל הס"א הכתר היה קיים, כך נלחם האדם הראשון בס"א כשאין לו כתר ומולו עמד כתר דטומאה, על כן הפסיד את המערכה ההיא, אולם בימים אלו התגלה הכתר כפי שמופיע בספר הפליאה לרבי נחוניה בן הקנה. . אור כתר העשייה מתגלה, וכידוע כאשר כתר מתגלה אין דעת, וזה שאמר הקב"ה , בספר עמוס פרק ח (יא) הנה ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה: (יב) ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו: (יג) ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא: הרעב הרוחני של חוסר דעת, אור הכתר החזק משפיע בפרטות על כל אדם ואדם, ולכן בדור זה אין אבא ואמא מכיון שהכתר הוא עליון עליהם ואז יקומו בנים באבות וכל אחד מהילדים מקבל השפעה שלא דרך הוריו, ותלמידי חכמים לא מקבלים מרבם, ובעלי תשובה מבולבלים משפע האור ואינם מוצאים מנוח ורגיעה במקום אחד, אור הכתר מכבס את הנשמה, מצרף את הזהב ושורף הסיגים, על  כן יסורי הדור הזה קשים מנשוא, אין דעת חכמים, אין כללות, אין חצרות, יש רק פרטות, כל אחד ואחד כפי מעשיו, אין כל הבדל בין אדם לאדם מבחינת מעמדו, אין כבוד למעמד. כל מה שעושה הקב"ה לטוב עושה, ומי שמכיר את דרך הספירות, הפרצופים והעולמות, יודע כי כאשר מתגלה כתר, לאחריו תגיע מלכות עליונה ובמקרה הזה, סוף העשייה ותחילת היצירה, עולם זך, עולם המלאכים, עולם המידות המתוקנות, לא יוכל אדם לעלות מדרגת העשייה לדרגת היצירה עם מידות לא מתוקנות, וזה אור הכתר מתקן, בספר עץ חיים - שער כג פרק ז מ"ק : "ז"א מתחלק לג' חלוקות בחי' ראשונה כתר ב' מוחין ג' גופא והם הו"ק כתר רחמים גמורים". תכלית הבריאה, כמו שנאמר היא רצונו הפשוט של הקב"ה להשפיע מטובו לבריותיו,  וכדי לקבל ההשפעה הטובה יש צורך בהכנת הכלים ומירוקם, הכנת הכלים נעשתה במשך כל הדורות, מירוקם לקראת ההשפעה שצריכים לקבל, וזהו אור הכתר הממרק ברחמים גמורים, אעפ"י שנראה לממורק כאילו יסוריו הינם בלתי אפשריים ובלתי תכלית ח"ו, הינם הכנה, מעבר קרוב לעולם החדש, מעל כתר עשייה ממתינה מלכות דיצירה, אשר היא נקיה וזכה, עולם המלאכים, עולם המידות המתוקנות, אין אפשרות להכנס למלכות זו עם כלים מלוכלכים, וזהו הברור הסופי בעולם החומר, החומר עצמו יתכלה כאשר יכלו הנשמות מהגוף, כמאמר חז"ל במסכת כלה פרק שני:  דא"ר יוחנן אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף דכתיב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי:  ואלו הן ניצוצות הקדושה המחייות את החומר, ולאחר שיאספו כולן, לא תהיה חיות לחומר על כן יכלה. ספר עץ הדעת טוב - פרשת עקב, מפי רבי חיים ויטאל זיע"א ובפרדה ממנה נאמר עליה והארץ כבגד תבלה כי זה יהיה בסוף האלף הששי כי אז יושלם להתברר לגמרי טוב מרע והרע שהיא החומר יכלה לגמרי והכל ישאר טוב ולא רע כלל, גם בזו ההקדמה יתבאר לנו תמיהה גדולה איך יתכן מה שאנו רואים שהנפש אין לה קיום בגוף אלא ע"י המזון החומרי והרי המזון גשמי והנפש רוחנית והענין כי בהיות שהאדם כלול מחומר ומן הד' (4) צורות שהם הדוממת והצומחת והמתנונעת (חיה) והמדברת כנ"ל כאשר אוכל המאכל ההיא המורכב מחומר וצורתו אז חומר האדם ניזון וגדל מן החומר אשר באותו מאכל וצורת האדם נגדלת ע"י מה שמברר ולוקח את הצורה אשר בזה המאכל. כי אם הוא בעל חיים אז ג' חלקי צורות שבאדם זולת חלקי הנפש העליונה המדברת כולן נזונות משם ואמנם כל זה הוא ע"י המזון שהאדם אוכל ע"י ברכת הנהנין שמברך עליהם. והנה בחינת הרוחנית שהיא הצורה אשר תוך המזון ההיא אם צומח אם חי אם דומם הכל נמשך בו מפיו של השם יתברך וכמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם והכוונה כי כאשר השם יתברך הוציא מפיו יהי רקיע יהי מאורות וכדומה תיכף ההבל ההוא היוצא מפיו יתברך היה מתלבש תוך החומר ונעשה צורה פלוני' או פלונית על דרך שהיה בבריאת האדם כי האומרו נעשה אדם אז ויפח באפיו וכו' מכח המאמר היוצא אז מפיו יתברך. ':עכ"ל   ספר זכריה פרק יג (א) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה: (ב) והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ: (ג) והיה כי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם יהוה ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו: (ד) והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש: (ה) ואמר לא נביא אנכי איש עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי: (ו) ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי: (ז) חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על הצערים: (ח) והיה בכל הארץ נאם יהוה פי שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה: (ט) והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי: ספר זכריה פרק יד (א) הנה יום בא ליהוה וחלק שללך בקרבך: (ב) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשגלנה \{תשכבנה\} ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר: (ג) ויצא יהוה ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב: (ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: (ה) ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה ובא יהוה אלהי כל קדשים עמך: (ו) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות יקפאון \{וקפאון\}: (ז) והיה יום אחד הוא יודע ליהוה לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור: (ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה: (ט) והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד: (י) יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד מקום שער הראשון עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך: (יא) וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח: (יב) וזאת תהיה המגפה אשר יגף יהוה את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עמד על רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם: (יג) והיה ביום ההוא תהיה מהומת יהוה רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו: (יד) וגם יהודה תלחם בירושלם ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרב מאד: (טו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת:   זוהר פרשת פקודי דף רנ"'ז ע''ב   נלמד קצת על גאולה על אהבת השכינה וכל בניה כולנו שבויים בעולם המדמה: למה? אומר הזוהר הַנְּבִיאִים, שֶׁהֵם צְדָדִים עֶלְיוֹנִים, שְׁתֵּי יְרֵכַיִם שֶׁתּוֹמְכוֹת בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הֵם נוֹטְלִים אֶת הַהֵיכָל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי רוּחוֹת, שֶׁהֵן נֹגַהּ וְזֹהַר, (הוד)  הנביאים הם מנצח והוד שהם כנגד הרגליים הרוחניות נצח רגל ימין - נביאים הוד רגל שמאל - חוזים וְאוֹתָן שְׁתֵּי יְרֵכַיִם לְמַטָּה לִתְמֹךְ אוֹתָם הַהֵיכָלוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנִּקְרְאוּ תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. והן לתמוך באחת המיוחדת תורה שבעל פה השכינה הקדושה. "מלכות פה - תורה שבעל פה קרינן לה" (מפתח אליהו) כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ תּוֹמְכִים לַתּוֹרָה, שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אברהם ויצחק חסד וגבורה שתומכים בתפארת שהוא יעקב תורה שבכתב כך גם בתורה שבעל פה תומכים. מי תומך? הנביאים החוזים וכל בני ישראל היא נפלה לגלות יונקים ממנה כוחות החכמה של הגויים.   חוכמה בגויים תאמין - זו האמונה הנקראית שכינה, חכמת תורה שבעל פה, תוכנית הבריאה נמצאת בגויים בשבי לכן חכמתם במעשה ובחומר גדולה, ידי עשו. קול יעקב לא נשמע - תפקידו לשחרר אחיזתם של הגויים בתורה שבעל פה,  לכן אמרה ברוריה - אשת מאיר בעל הנס תשמיע קול כאשר אתה לומד, הקול של יעקב בעסק התורה שבעל פה מנתק את אחיזת הגויים בשכינה, בלימוד תורה צריך להשמיע קול:  משנה, גמרא, זוהר, תהילים, מספיק בלחש, אבל שישמיע קול, "השמיעני את קולך" צועקת השכינה לבניה, אלו תומכי המלכות הנביאים החוזים מצד נצח והוד הם נקראים צבאות וְעַל כֵּן זֶהוּ כְּמוֹ זֶה, וְזֶה כְּמוֹ זֶה. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים זֶה בָּזֶה, אָז שׁוֹלֵט עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה (נִרְשָׁם) הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא צְבָאוֹת. מִשּׁוּם שֶׁכָּל אוֹתָם חֲיָלוֹת קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם עוֹמְדִים כָּאן, וְכֻלָּם נִקְרְאוּ מִצַּד הַנְּבוּאָה. מַרְאֶה וַחֲלוֹם מִצַּד הַנְּבוּאָה הָיוּ. כאשר יש חיבור בין הנביאים המוכיחים את העם ויש את העם מתאחד במטרה להציל את השכינה אזי שתי התומכים, נצח והוד מתחברים לשם אחד – צבאות. כאשר הם מופרדים (כך זה מופיע בסידור של הרשש נצח צב - חצי אות א' מצבאות הוד חצי אות א' השניה ואותיות ות מצבאות)  וְאַף עַל גַּב שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים שֶׁבְּתוֹךְ אוֹתָהּ בְּרִית הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרֶה הַשֵּׁם הַזֶּה מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַחֲיָלוֹת יוֹצְאִים מֵהָאוֹת הַזּוֹ, עִם כָּל זֶה, הַיְּרֵכִים, שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת בַּחוּץ, קְרוּיוֹת עַל הַשֵּׁם הַזֶּה, וְאֵלּוּ הֵם שֶׁנִּקְרָאִים בָּרַיְתוֹת. אפילו שנצח והוד מתבטאים דרך היסוד, משנה למלך, הוא המשנה - חלק תורה שבעל פה אלו נצח והוד הם חיצוניים לגוף והם מצד הברייתות ברייתא היא משנה שלא נכנסה בסדר ששה סדרי משנה חיצונית למשנה ולכן מקומה בנצח והוד שֶׁהֲרֵי בָּרַיְתָא מִחוּץ לַמִּשְׁנָה. מִשְׁנָיוֹת עוֹמְדוֹת לְתוֹךְ הַבָּרַיְתוֹת, וְנִקְרָאוֹת יְרֵכַיִם בָּתִּים חִיצוֹנִיִּים, כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. אלו הן חמוקיי ירכייך שלא נכללו ביסוד מִשְׁנָה הִיא סוֹד שֶׁעוֹמֵד לִפְנִים, שֶׁעִקַּר הַכֹּל לוֹמְדִים מִשָּׁם, וְכֵן הַתַּנָּאִים. וְסוֹד (זֶה) שֶׁל זֶה - (שיר ח) אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי. אֶל בֵּית אִמִּי - זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. סוד – משם "יסוד" כל ההשפעה על המלכות היא מהיסוד לכן עסקו התנאים במשנה כפי יוסף "משנה למלך" הוא היסוד, התנאים עמדו מלפני היסוד והשפיעו את לימודם כדי שהיסוד ישפיע על המלכות ויגאל אותה משביה תְּלַמְּדֵנִי - זֶהוּ סוֹד הַמִּשְׁנָה. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָס הַנָּהָר הַזֶּה שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא לְאוֹתוֹ בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כָּתוּב תְּלַמְּדֵנִי. וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁנִּקְרָא מִשְׁנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כאשר יש ייחוד בין היסוד למלכות זה נקרא "תלמדיני" היא המלכות צריכה את כל הלימוד של התורה שבעל פה כדי לעלות בחזרה. כמו תבנית כלי שמחכה לתכולה שלה ורק כאשר התכולה של הכלי תמלא אותו הוא עולה למקומו. זו המלכות הנקראית כלי ועם ישראל הוא המעביר ליסוד את תכולתה של המלכות שהיא תורה שבעל פה כְּשֶׁנִּמְשְׁכָה הַחוּצָה, נִקְרֵאת בָּרַיְתָא. שְׁתֵּי הַיְרֵכַיִם הֵן בָּרַיְתוֹת, סוֹד הַסּוֹדוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת לְגַלּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִמְסָר סוֹד זֶה, רַק לַחֲכָמִים עֶלְיוֹנִים. אוֹי אִם יִתְגַּלֶּה - וְאוֹי אִם לֹא יִתְגַּלֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹד מֵהַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג בּוֹ אֶת הָעוֹלָם. כיון שנצח והוד הם כנגד משה ואהרון סוד הגאולה נמצא בהם, בברייתות ובמשה ואהרון ,אומר רבי שמעון אוי אם יתגלה - לאויבי ישראל ואוי אם לא יתגלה לבני ישראל ומסביר בַּיִת רִאשׁוֹן עָמַד בִּימֵי שְׁלֹמֹה כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהוּא נִקְרָא בַּיִת רִאשׁוֹן, וְהַכֹּל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ בַּלְּבָנָה. וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים כֻּלָּם בִּשְׁלֵמוּת, וְהָעוֹלָם עוֹמֵד בִּשְׁלֵמוּת. בית ראשון כנגד אימא עליונה, בינה, השכינה העליונה,  החיבור של זכר ונקבה תורה שבכתב ותורה שבעל פה היו בשלימות והעולם היה בשלימות ימי שלמה אותיות  - השלמ. השלם...  וְאַחַר כָּךְ הַחֲטָאִים גָּרְמוּ, וְנִמְשְׁכוּ הַסּוֹדוֹת וְנִדְחוּ מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַחוּצָה. כְּשֶׁנִּדְחוּ לַיְרֵכַיִם, אָז עָמְדוּ בַּחוּץ, שֶׁנִּקְרְאוּ בָּתִּים חִיצוֹנִיִּים, וְהִצְטָרְכוּ לַבָּרַיְתוֹת. כל עוד הייתה שמירת הברית היסוד לא הייתה זליגה לחיצוניים אולם כאשר החלו לפגום בבריתות  - ברית תורה, ברית לשון, ברית יסוד. החלו הסודות לזלוג החוצה לנצח ולהוד וזה אחד מ"אוי לנו" של תיקון חצות "אוי לנו על מסירת סודות התורה לחיצוניים" בַּיִת שֵׁנִי עָמְדוּ בַּבָּתִּים הַחִיצוֹנִיִּים בַּיְרֵכִים, וּמֵהֶם חָזְרוּ, וּשְׁרוּיִים (הָיוּ) בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהוּא בַּיִת שֵׁנִי. וְאוֹתָם אֲחֵרִים נִשְׁאֲרוּ בַּחוּץ בַּבָּרַיְתָא, בֵּין הַיְרֵכַיִם. (וְאֵלּוּ עִקָּרָם מִשְׁנָה, שֶׁהִיא בַּיִת שֵׁנִי, וּבָרַיְתָא אֵלּוּ שֶׁשָּׁרוּ בְּבֵית הַיְרֵכַיִם וְהָיוּ וְכוּ') וְהָיוּ לוֹמְדִים מֵהַמִּשְׁנָה, וְהֻנְהֲגוּ מִמֶּנָּה, וְהַיְנוּ סוֹד הַכָּתוּב, (ישעיה ב) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה. בית שני הוא מבחינת מלכות, שכינה תחתונה, הוא עומד מחוץ ליסוד יש קשר ליסוד ע"י התנאים שעסקו במשנה אבל לא כמו בית ראשון שהיסוד היה שלם הייחוד היה שלם בית שני נקרא "משנה" לבית ראשון ולכן נכתבה המשנה ועסקו בה אבל הם היו מחוץ ליסוד כנגד הקליפה כנגד העורלה אַחַר כָּךְ גָּרְמוּ הַחֲטָאִים, הָעֳבַר שִׁלְטוֹן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי, (וְאַף עַל גַּב) שֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ לֹא הָיָה כְּמוֹ בַּיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בּוֹ שָׁלוֹם תָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ תָּמִיד הָיָה בְתוֹכוֹ, וְלָכֵן הָיָה בְשָׁלוֹם. בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיָה בּוֹ שָׁלוֹם כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁבָּעָרְלָה יֵשׁ תָּמִיד קִטְרוּג. שלטונו של בית ראשון היה בו שלום תמיד כי המלך שנקרא שלום היה בו תדיר... כפי ששואלים על "שלום בית" אני תמיד עונה כאשר "השלום" שהוא  הקב"ה נמצא בבית יש שלום בית וכאשר אין קב"ה בבית אין שלום... בבית שני לא היה שלום כיון שהכל היה משנה למלך לא המלך הייתה גם עורלה טומאה חטאים קטרוג יניקה מהקדושה ונחרב וגלות וְנִדְחוּ מִבַּיִת שֵׁנִי הַחוּצָה, וְיָרְדוּ מִשָּׁם לַחֲמוּקֵי הַיְרֵכַיִם לְמַטָּה (וְאַחַר כָּךְ יָרְדוּ מִשָּׁם וְנִדְּחוּ מֵאוֹתָם הַחֲמוּקֵי שֶׁל מַטָּה) עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיים לְמַטָּה בָּרַגְלַיִם, עד העקבים של הרגליים עקבי דמשיחא ירדו ישראל לעקב, שם יש קללה "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" הנחש נמצא שם תדיר והוא נשך את ישראל נשיכות של 2000 שנים ואנחנו לא ברחנו, לא נטשנו את המערכה, הקב"ה!! אנחנו איתך, תמיד איתך,  זו ירידת הדורות מהיסוד בית ראשון לנצח והוד בית שני לעקביים סוף הגלות ועל כך אמר עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיים לְמַטָּה בָּרַגְלַיִם, וּכְשֶׁיָּשְׁבוּ בָרַגְלַיִם, אָז - (זכריה יד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּדְחוּ וְלֹא נֶעֶזְבוּ מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָמִים נֶאֶחְזוּ בוֹ. ועמדו רגליו על הר הזיתים ויבקע הר יבקע מלשון יעקב יחזרו האבות הקדושים חג"ת חסד גבורה תפארת, יתגלה היסוד המתוקן וְהָעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּדְחוּ וְלֹא נֶעֶזְבוּ מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָמִים נֶאֶחְזוּ בוֹ. לומר דחייה של הקב"ה את ישראל היא לצורך ירידה עד העקב עד מפגש עם הנחש למלחמה האחרונה "גוג ומגוג" וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמוֹדֵד בַּשִּׁעוּר שֶׁל קַו הַמִּדָּה אֹרֶךְ הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַיְרֵכַיִם עַד הָרַגְלַיִם, יָכוֹל לָדַעַת אֶת מִדַּת הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת כל שיעור של ספירה הוא אלף שנים שש ספירות - ששת אלפים שנים אולם האלף השישי הוא כנגד יום השישי לפני כניסת שבת כמה זמן מקבלים שבת לפני שקיעת חמה 18 דקות החשבון של החכמים (נחוניה בן הקנה, רבי אברהם אזולאי סבו של החיד"א ועוד),  היה שבשנת התש"ע תתחיל הגאולה וְזֶהוּ סוֹדּ בֵּין קוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה, וְהַכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל הַבָּרַיְתוֹת וְכָל הַתַּנָּאִים וְכָל הָאָמוֹרָאִים עוֹמְדִים בִּמְקוֹם כָּרָאוּי, אֵלּוּ לִפְנִים וְאֵלּוּ לַחוּץ, בְּאוֹתָם חֲמוּקֵי הַיְרֵכַיִם (וְאֵלּוּ לַחוּץ) וּלְמַטָּה מֵהַבִּרְכַּיִם. וּבְכֻלָּם נִקְרָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְכֻלָּם יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל וְגָלוּ. סוד בין מחצדי חקלא קוצרי השדה, שדה התפוחים, חקל תפוחין קדישין, אלו הצדיקים שכל מעשיהם מכוונים עבור השכינה הם יודעים את הסוד לכן עומדים כולם ולומדים את סוד התורה מלשון יסוד, להשפיע על השכינה. זה סוד הזוהר שכולו נועד ללמד את פדיון ניצוצות הקדושה את התורה שבעל פה את השכינה מלוע הנחש ומלמד איך להכנס ללוע הנחש בייחודיים וכוונות ולהוציא בולעו מפיו זה שאמר "שבע יפול צדיק" הוא מפיל את עצמו לתוך הנחש מקבל נשיכות ייסורים נפילות אבל הוא אחוז במטרתו להוציא את השכינה, את אימא, את רחל, מבית לבן הרמאי   וּבְכֻלָּם יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל וְגָלוּ. וְאָז, כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַגָּלוּת בְּהַמְשָׁכַת הָרַגְלַיִם, אָז - וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַיּוֹם הַהוּא, וְתָעֳבַר אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה עָרְלָה מִן הָעוֹלָם, וְיַחְזְרוּ יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם לִשְׁלֹט כָּרָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ עָרְלָה הוֹרִידָה אוֹתָם לְמַטָּה עַד עַכְשָׁו. ובכל ישראל ירדו: בחכמה, ביראה, בידיעת הלכות, בתפילה, באחדות, ירדו עד שנדמו כמעט לנחש עד שקשה להבחין בין ישראל לבין גוי למה? כיון שישראל העליון קיבל על עצמו להכנס לבית לבן, לביתו של הנחש, להתחפש להיות כמו סוכן סמוי, ובזמן היותו כזה חילוני כופר לא מקיים מצוות הוא רצוי בבית לבן ואז הוא אוסף בחשאי את ניצוצות הקדושה. נשמתו עובדת ללא ידיעת הגוף, ללא ידיעת הנפש, שבכל לילה בוכה תחת השמיכה. וכאשר סיים את אסוף הניצוצות קורא למלך, לאבא. מעוררת בו הנשמה הרהורי תשובה הוא הולך להרצאה, והרב אומר מי רוצה ציצית? והנשמה שלו צועקת אני, אני,.. והוא רץ ומקבל ציצית ומחבק ומברך ושב הביתה עם כל הניצוצות שאסף. ומה הפלא שבעלי תשובה הופכים להיות לומדי תורה מעולים מתעלים מעל אלו שנולדו חרדים מִכָּאן וָהָלְאָה, שֶׁהָעָרְלָה הַזּוֹ תִּתְקַצֵּץ וְתַעֲבֹר מִתּוֹךְ הָעוֹלָם, אָז - (דברים לג) וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב. בְּאוֹתָהּ עֵין יַעֲקֹב, וְלֹא יִמָּצֵא מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וכאשר תקוצץ העורלה ישחט הנחש יאספו כל ניצוצות המלכות השכינה תחזור לארמון המלך אז וישכן ישראל בטח בדד ללא רע ללא טומאה מחבק את עץ החיים וזוכה לכל ההבטחות של הנביאים ושל הקב"ה עבורך ישראל בני בכורי תזכו למצוות שתבוא הגאולה...  תִּקּוּן שִׁשִּׁי  זֶהוּ תִקּוּן כ"ז מתיקוני הזוהר – המאמר נמסר בשיעור בפייס בוק בקבוצת זוהר יומי. וּבִזְמַן שֶׁאֹחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כְּמוֹ הַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת, שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָא, וְאַחַר כָּךְ הָיָה פוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אֹחַז בּוֹ וְאֶקְשֹׁר אוֹתוֹ עִם כַּמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים שירת אהבתה של השכינה הקדושה לקב"ה שירת נשמת ישראל = הכללי והפרטי של כל אחד מאיתנו לקשור את הקב"ה לליבנו למעשינו, להוויתנו לקשור עצמינו לקב"ה בכל דרכינו בעולם החשוך, וּבִזְמַן שֶׁאֹחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶה לֹא יִהְיֶה לִי כְּמוֹ הַפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת, שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָא, וְאַחַר כָּךְ הָיָה פוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אֹחַז בּוֹ וְאֶקְשֹׁר אוֹתוֹ עִם כַּמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים מתחננת ומבקשת ומבטיחה שבגאולה האחרונה תקשור ותאחז את הקב"ה שלא יעזבה לעולם עוד שֶׁבְּכָל גָּלוּת וְגָלוּת הָיָה הוֹלֵךְ מִמֶּנִּי, וְהָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת עָלָיו אֶת כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. את שאהבה נפשי ראיתם למצוא את הקב"ה ע"י חיפוש והתבוננות בכל פרט מפרטי הבריאה המגלים לך בכל רגע את היותו את מציאותו את ההרמוניה המופלאה בכל פרטי הבריאה את הפרפר שמוביל אבקני פרח זיכרי לפרח ניקבי ומפרה אותו ותוך כדי כך הפרפר לוגם את שכרו על עמלו צוף מתוק כך אני ואתה עמלים להפרות את הבריאה באורו של הקב"ה בתורתו אהבתו להיות אור לגויים, להפיץ להלל את שמו יתברך שידעו כולם כי ה' הוא האלהים הוא מקור כל הכוחות, הוא מקור הכל הוא המציאות ואין מציאות מלבדו    והיא ואנחנו מתחננים ומבקשים את שאהבה נפשי ראיתם יושב סתר עליון ישת חושך סתרו הקב"ה יושב בחושך, במסתרים כמו אבא במשחק מחבואים עם בנו והבן נבהל ומפחד ומחפש את אבא, ואבא משאיר סימנים ומתבוננן כיצד הילד מחפש כמה הילד אוהב אותו? כמה באמת משתוקק לו             כמה הוא באמת בוכה ואומר אבא..אבא שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, וְכַמָּה פְּעָמִים עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, שֶׁהֵן הַגָּלֻיּוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, חולת אהבה אני חסר אני כואב ודואב ומבקש ומתחנן עייף, צמא ורעב אין לי יותר כוח אבא גלה לי איכן אתה וזו הגאולה האחרונה בבכי ובתחנונים תבואו לא ישאר כוח נשב על העפר מותשים, מושפלים, מוכים ונזעק ונצעק  וְכַמָּה פְּעָמִים עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת, שֶׁהֵן הַגָּלֻיּוֹת, בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר לִי, עַד שֶׁהוּא הָיָה.  על כך אני בוכיה על חללי בת עמי מחללי הקדושה על כך באמת צריך להתאבל, אך, לבקש רחמים. הנחש וחיילותיו התעצמו עד מאוד הם משקיעים כל כוחם על כל יהודי שלא ישוב, שלא יתקדש ואלו שכן צריכים לצעוק עבורם לקב"ה לאהוב אותם לפדות אותם משביים לא לקטרג עליהם לא לגעור בהם להראות דוגמא אישית לנהוג כפי בני מלך בנות מלך וְכָעֵת בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בָּרַח דּוֹדִי בְּכַעַס רַב, וְשָׁאַלְתִּי בַּעֲבוּרוֹ, וְלֹא מָצָאתִי מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָבָר, וּמִשּׁוּם זֶה אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּבֹא וְאֹחַז בְּיָדָיו שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי, וַאֲנִי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, אֲחַזְתִּיו - בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ - בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. גבר צריך גשמיות להרגיש את הקשר לבורא הוא צריך את המרכבה הגשמית לאור התפילין לכן מניח תפילין ואז נכנסים מוחין ידיעת השם אהבתו אהבת התורה. אשריכן בנות ישראל שלכן אין צורך במרכבה הגשמית אור התפילין בתוככן, הקשר אל הבורא שלכן הוא ללא אמצעי גשמי התורה חיה בתוככן אתן לא צריכות את הגשמי לכן הקב"ה שומע תפילת האימהות וכל דמעת בת מלך לא שבה ריקם לכן השכינה היא נקבה - שיריה, בכייה, זעקתה בוקע כל הרקיעים משבר כל המסכים מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה את חללי בת עמי כך אומרת רחל שלא מפסיקה לבכות ולזעוק בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁיָּבֹא דוֹדָהּ אֵלֶיהָ, יֹאמַר לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, כרם ישראל עמלי התורה עמלי החסדים כולכם מלאי מצוות כרימון השכינה מתפארת בכל בניה ואומרת לדודה לקב"ה האם לא די! האם לא תם עוונם? והוא אומר לה תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותף להגלותך כיון שראשי נמלא טל הקב"ה התמלא בטל דמעות בשק דמעות של כל אימהות ישראל בכל הדורות והוא מבקש לפרוק את הצער והכאב כי בבכי תבואו זה לא רק בכי שלנו  זה בכי של 2000 שנות גלות של צער זה בכי מתמשך של אחת יחידה ומיוחדת רחל והיא תיקח את דודה את הקב"ה לכרמים שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה בָּהֶם, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. ותראה לו כי לא עזבנו ולא נעזוב לעולם, לנצח נצחים את הקב"ה את תורתו קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: זָקֵן זָקֵן, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, הֲרֵי יֵשׁ כְּרָמִים שֶׁאֵינָם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁשָּׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, וְהֵם הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל הָעֵרֶב רַב  כרמי שלי לא נטרתי כי שפחה ירשה גבירתה, זו המרשעת של הערב רב ששבתה את השכינה ששרפה את ביתה שכל בניה שבי בידי כרמי הגויים כרמי הערב רב שמכלים, ומשמדים, והורגים בכל דור בכל מקום אבל, גם שם בגלות בתוך כרמי הגויים בחדרי חדרים נשמעה קול אימא המלמדת את בנה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכאשר קמו הצוררים הנאצים וטבחו ושרפו ניצלו כמה ילדים ונילקחו למנזרים וכשהסתובב צדיק בכל המנזרים אחר המלחמה למצוא את היתומים התנגדו לו, רצו שהילדים יהיו עובדי עבודה זרה והוא ביקש והתחנן רק מילה אחת אגיד ומי שיבוא איתי הוא יהודי והם הסכימו וכינסו את כל הילדים באולם והוא עמד על השולחן ואמר שמע ישראל ומיד מכל פינה ועבר נשמע בכי וצעקה וקולות ילדים אומרים זה קולה של אימא שלי היא אמרה זאת כל ערב לפני שינה וכך ניצלו אלפי יתומים זרע קודש כרם ישראל כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, אֵלּוּ וַדַּאי אוֹתָם שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ, אֵלּוּ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים שֶׁלְּךָ, שָׁם נָתַתִּי אוֹתָם לְךָ קדושים, טהורים מעט ליכלוך מתנקה ומיד הם צועקים שמע ישראל אבא אנחנו אוהבים אותך רק אתמול הוא לא ידע שמע הוא לא ידע שבת היום הוא צדיק מעט ליכלוך לנקות. בכי בת מלך, תבכי, תרחצי את בנייך תשטפי אותם בדמעה. תבכו אחי על כל יהודי שבחשיכה ריחצו אותו בתפילה בתחנון כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר - שִׁלְטוֹנָם שֶׁל שְׁאָר הַמְמֻנִּים שֶׁל הָעַמִּים, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ - שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב. הנה הסתו, החושך מסתלק, הנה העמים רדופים על ידי עצמם סכסך מצרים במצרים סכסך ישמעאל בעשיו ושלטונם ימוג כפי שקיעת החמה ובושה החמה היא שלטון העמים הולך ושוקע במצולות ים, ערים נשטפות כלכלה קורסת, היום לו ציפינו קרב היום בו לפתע יופיע המלך בהיכלו והילד הנפחד והנבהל שמחפש את אבא יושב על הרצפה ולא יכול לזוז עוד מלא בכי וצער ואז אבא מגיע מתכופף אליו מרים אותו ומחבק ועוטף ואומר לו רק רגע קט עזבתייך הנה אני בני ישראל, שמע ישראל   בְּאוֹתוֹ זְמַן יָבֹא אֵלֶיהָ, שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, בִּשְׁנֵי בָתִּים, שֶׁהֵם בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי לְמַטָּה. שׁוּבִי שׁוּבִי - בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְמַעְלָה - וְנֶחֱזֶה בָּךְ ויתגלה ויתעלו שני בתי המקדש ויתחברו עם בית המקדש העליון וזה ארמון המלך הבית שלנו ונחזה \ותפקחנה עיניים רוחניות ומה שראתה שפחה על הים לא ראו הנביאים ונראה מה שלא נראה מעולם הקב"ה יתגלה ועמדו רגליו על הר הזיתים ויבקע הר הזיתים ונחצה הים הקדמוני ומי טהרה ישטפו את כל העולם והשטנה והרוע והרשעה ימוגו כאילו לא היו מעולם   וּמִיָּד יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יהו"ה מָלָךְ. בְּאוֹתוֹ זְמַן הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, אֵלּוּ הָאָבוֹת, זְכֻיּוֹתֵיהֶם הִתְגַּלּוּ עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא אֶרֶץ הַחַיִּים וכל הטובים וכל חסידי אומות עולם וכל הצדיקים וכל ישראל יראו באבות הקדושים באימהות הקדושות ותתגלה ארץ החיים ויתגלה עץ החיים ויתחברו ויתייחדו כל העולמות בייחוד אחד שלם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן. ומשה רבינו וכולנו אז נשיר ונרנן ונשבח לקול צלילי כינור נעים זמירות ישראל, דוד המלך,  ורחל תרחף מעל כולנו בכנפי השכינה ותרעיף את אהבתה דמעות העצב יהפכו לדמעות שמחה אי אי המאמר ממשיך ומתאר את כל שלבי הגאולה והשמחה ועד אז אחי ואחיותי יש עבודה יש אחים בחשיכה צאו וזעקו בקשו והתחננו למדו התפללו על כל אחד מישראל שיתעורר עוד רגע קט..... שתבוא הגאולה משיח שיבוא.... תהיו ברוכים.   ם

מלכות חדשה, עליית מדרגה.

כל הסגולות האמיתיות והשיקריות, וכן כל הברכות שמקבל מכל אדם בין רב גדול ובין אדם פשוט, הכל מועיל אך, במידה מעוטה ביותר, כי עיקר התיקון של הדור הזה כפי מאמר הזוהר בפרשת שמות מפי בוצינא קדישה, המאור הגדול רבי שמעון בר-יוחאי זיע"א, בזוהר חלק ב דף ז/ב "רבי שמעון זקף ידוי, ובכה ואמר, ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקיה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דכד ייתי קב"ה לפקדא לאיילתא, יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה, בכל אינון דמשתכחי עמה, בכל עובדוי דכל חד וחד, ולא ישתכח זכאי, דכתיב (ישעיה סג ה) ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל, זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא, יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא, ועל ההוא זמנא כתיב, (זכריה יג ט) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו'." בקצרה המאמר מתאר את זמן הגאולה כאשר יפקוד הקב"ה את כנסת ישראל, ויבחון כל אחד ואחד כפי זכויותיו ולא כפי שבחן בעבר את כלל ישראל, כל אחד ואחד יצרף כצרוף הזהב, והמשמעות הינה כפי דבריי הקודמים כי לא יעזור לאדם יותר, אדם אחר ולא משנה מעמדו בין צדיק ובין מלאך, הקב"ה בעצמו היחידי והמיוחד יבחן כל אחד ואחד כפי מעשיו ולא כפי מעשי רבו, אביו, סבו וכו', צריך אדם להשמע לדעת חכמים ולא לסטות מכל אשר יורו אותו, אבל האחריות למעשיו ולתקונו הם רק שלו, לא יתלה את תקונו באדם.

טוב ורע חיים ומוות, חיים זה הקב"ה, ועל דרך משל הקב"ה בשמים(כי באמת הקב"ה בכל מקום), משמע מעלה, ומכאן חיים, זה עליית מדרגה ממצב קיומי מסויים למצב משופר יותר, מעני לעשיר, ממובטל לעובד, מתלמיד למורה מטיפש לחכם. ואילו מוות זה ירידה ממדרגת קיום מסויימת למדרגת קיום נמוכה יותר, הכל כפי מעשי ובחירת האדם, והמסקנה מכל זאת היא שאין חדלון ממשי, אלא רק מעבר ממדרגה מסויימת למדרגה נמוכה או גבוהה יותר, ומלשון הקבלה והפשט, כאשר אדם מתחיל מהלך חדש כל מהלך זה נקרא מלכות, עניה ודלה משמע האדם עדיין לא שולט במהלך החדש כגון ילד שנכנס לראשונה לכיתה א' אט אט הוא עולה ממדרגת המלכות ומתחיל להשמיע את קולו, ומתחיל להשפיע במהלך החדש הזה, וזה היסוד וכן הלאה עד שסיים כיתה א' והגיע לכתר, ברור שהשלב הזה שלו, לעד! משמע כיתה א' היא כבר חלק ממנו, אבל אז מגיעה שלב חדש נוסף כיתה ב' ושם מתחילה מלכות חדשה שהיא מעט קשה יותר מהמלכות של כיתה א'. המשל ברור, אולם אם אדם ידע ויפנים סוד זה להוויותו וידע כי הוא חלק ממסלול שנקבע ע"י יוצר הכל, שהוא לימוד ובניית עולמות ועלייה מעולם לעולם כאשר העולם שמאחוריו תמיד יהיה שלו, יש חיים ומוות בגלגול אחד משמע מצב שהאדם מחובר למהות העולם הזה שהוא חומר, וכאשר נפרד מהחומר עולה "כיתה" למקום ששם הכללים אחרים עולם הרוח, וגם שם יש עליית מדרגה מעולם לעולם עד אין סוף ב"ה, ואז כל אשר צובר, הנסיון, הידע, הזכויות בהכרח הופכות להיות שלו ושלו בלבד, וכולם הן לזמן הפנסיה שהם חיי עולם הנצח, זה רכושו וזה מעמדו לעדי עד, כל מעשיו ותכליתו של הקב"ה בבריאת העולמות וכל הנבראים זה להשפיע מטובו בגמר הלימודים והעבודה לנבראיו, וכל אחד יקבל שכרו עפ"י מעשיו. וח"ו הרשעים, שלמרות כל רחמיו יתברך, לא עשו אלא רק קלקלו יגיעו למקום שנקרא אבדון, שהינו המדור התחתון בגיהנם שמשם אין יציאה, על אויבי ישראל. ומאחר ולמדת כי התכלית הינה להיטייב עם הנבראים כפי מעשיהם, אזי כל שצריך לעשות לפעול לפי הוראות היצרן רק הוא יודע את מכלול ההרכבים וההפעולות של כל נברא ונברא, והוא אשר נתן את הוראות ההפעלה של הנברא, אשר כל פרט ופרט הוא שונה, מיוחד ותפקיד אשר רק מיועד אך ורק לו, כטיפות הגשם שכל טיפה וטיפה מיוחדת ויש לה מקום משלה ואין טיפה נוגעת בטיפה אחרת ולכל טיפה, תחתון המקבל אותה והיא קשורה אליו, כך האדם כחוליה מיוחדת בשרשרת אין סופית מהקב"ה עד הקב"ה ומעשי כל חוליה בשרשרת משפיעה על כולה אם יורד מוריד מושך אחריו את כל השרשרת ואם עולה גם מעלה את כל השרשרת, ולכן חייב אדם לראות את עצמו כמטה את כל העולם לכף זכות או ח"ו לכף חובה.

הנה מתקיימות הנבואות אחת אחרי השניה, קיבוץ גלויות, הפרחת השממות, הבנים האהובים בארץ האבות, הנה קבר רחל אמנו על אם הדרך, מחכה לבניה, ועיניה זולגות דמעות בראותה את בניה החבולים, המצולקים, הפצועים והנכים, שבים אליה, הנה מערת המכפלה, אבותינו ואמותינו, עומדים וידיהם מכות אחת על רעותה, בראותם את עז גבורת השם יתברך, וקיום הבטחתו לבניהם, הנה "זה" עומד אחר כותלנו, הכותל המערבי של בית זבולנו, עומד ניצב, איתן, קורא תיגר על כל העולם, עם ישראל חי, הנה מגדל דוד המלך, נעים זמירות ישראל, עומד ונבל בידו המוציא צלילי עדן לקולו המשבח, מהלל, מפאר ומרומם את השם יתברך ויתעלה, ובאה מלחמה בששה ימים נוצחו שוב המנוצחים, במכת בזק ואש בפלא עצום, בנסים גלויים, עמד כל העולם על רגליו וזרח אור לגויים.

אוי לגאווה, אוי ל"אני ועוצם ידי", אוי לו לעם שמשבח בני אדם ושוכח אלוהים, יום כיפור, צום ותענית ותפילה, ומלחמה מבישה, וכמעט העם נכחד, והארץ נכבשה, ואחרי לימוד ובושה וכלמה, על גאווה אומללה, שוב נס, שוב נצחון בכח עוזו יתברך. אנא אבי שמע לקול כאבי, אני מתפלל שתסיר מעלינו את קלפת הגלות.

עשה הקב"ה זה מול זה – כל בריאה, נס, מעשה פלא – נתן בהם כח הבחירה, לראות את הנס, ולהאדיר שמו באמונה שלימה, או ח"ו להסביר שעפ"י הטבע התרחש הדבר, כי אם לא כך היה, ניטלה הבחירה. וזהו עץ הדעת – לבחור בין הטוב – הקב"ה, ובין הרע – הטבע, מקרה, הסתברות, ועוד הסברי החומר.

על זה אני בוכיה

אמר הכותב, חלפה עוד שנה, עוד עשור ועדיין לא נגאלנו, והנה מגיע יום הכיפורים שנת התשע"א, (5,771) לבריאת העולם, והגאולה נדחית מיום ליום, מתי יהיה פדיון לבנים הרחוקים משולחן אביהם אלפי שנים, וכבר רובם שכחו כי הם בני המלך הגדול והנורא ששלח אותם בשליחות אחת ומיוחדת, להביא את בתו, אחותם מהשבי, לאסוף את כל ניצוצותיה, את כל מלבושיה. הם כבר נדבקו ביושבי הארץ ומנהגיהם, הם מבקשים רק עבור חיותם בארץ האויב, וצועקים הב הב, תן לנו עושר, תן לנו פרנסה, בריאות, בנים, בתים, כבוד, ורק מעטים מעיזים כנגדם וזועקים את זעקתה של השבויה, של האחת שבעבורה נברא העולם – השכינה הקדושה, מבוזה ומושפלת, שפחה ירשה את הגבירה ושולטת ביד רמה ע"י תאוות גשמיות עכורות באחיה, בבניה, בעמה.  כפי שאמר רבי שמעון בר – יוחאי בתיקוני הזוהר החדש – ספר שני:

דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא וְלֵית בָּכוּ מָאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לְרַצָּאָה לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא כַּמָּה מָארֵי מִדְרָשׁוֹת דְּאִנּוּן חֲבֵרִין לְגַבַּיְכוּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן. וְצַוְחִין בָּהּ בְּכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב. כְּגַוְנָא דְּגֵיהִנֹּם דְּצָוַח  הַב הַב, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת הַב הַב. הַב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דֵּין. הָב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְלֵית מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא, לְסַלְקָא בֵּהּ שְׁכִינְתָּא מִן גָּלוּתָא, וּלְיַחֲדָא לָהּ עִם בַּעְלָהּ דְּאִנּוּן אֲטִימִין דְּעַיְנִין סְתִימִין דְּלִבָּא, וּבְגִין דָּא קָלָא נָפַק בְּכָל לֵילְיָא כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּסַלְקִין נִשְׁמָתִין קַמֵּהּ, וְהַהוּא קָלָא אָמַר קְרָא כְּדִכְתִיב (ישעיה מ) קוֹל אוֹמֵר קָרָא. זִיל וְאִמָּא לוֹן דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְתָא לְחַבְּרָא שְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תרגום הנה השכינה נמצאת בגלות ואין בכם מי שיתעורר לגביה לרצות אותה לבעלה, ולא עוד כמה תלמידי בתי מדרשות, החברים שלכם, צווחים בכל יום ולילה בתורה שבעל פה, בכמה קושיות, וצווחים בה (בתורה שבעל פה), ככלבים שאומרים הב הב, (תן תן), כפי שהגהינום צווח הב הב  (תן תן לי נשמות חוטאות), ככתוב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת הַב הַב. תן לנו עושר בעולם הזה, תן לנו עושר (זכויות) לעולם הבא, כפי שדרשו לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. ואין מי שישתדל בתורה (לשמה – לשם אות ה' בשם הויה שהיא השכינה), לעלות את השכינה מהגלות, ולייחד אותה עם בעלה, אלו הם סתומי עיניים, סתומי לב, ובגלל זה יוצא קול בכל לילה כאשר יורד הקב"ה לגן עדן, ועולות הנשמות (הראויות), לפניו, והקול ההוא אומר "קרא", ככתוב  (ישעיה מ) קוֹל אוֹמֵר קָרָא, לך אמור להם שישתדלו בתורה כדי לחבר את השכינה עם הקב"ה.

ורבו מבקשי שקר העולם, תאוות הגוף ולבושי המותגים של גויים זמניים, חידושי טכנולוגיה וטלפונים משוכללים. כל זאת כי עזבו את מקור החיים מעיין נובע של התורה הקדושה, במסירות נפש שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, עזבו את תורת הסוד, העולמות העליונים, מטעמי ארצות החיים הנצחיים, והולכים אחרי שטי כזב המבקשים להבין תורת הבריאה בשכל בהמי, בשכל גשמי, ולא מבינים כי התורה חקוקה בנשמה של אחד מישראל, וכל מה שישראל צריך לעשות הוא להאיר את הנשמה עד שתגלה לו כל סודותיה שניתנו לה מיום הבריאה, ובמעמד סיני, עמל התורה הוא לא בהבנה שכלית גשמית, אלא בהבנת השכל הרוחני, שכל הנשמה שמאיר כאשר האדם מלביש את הבהמיות בטהרת הגוף, מקוה של ארבעים סאה בכל יום, נוטל ידיים לחומרא, מקבל עול מלכות שמיים בקריאת שמע ישראל לפני נץ החמה ומתפלל בנץ החמה, עושה חסדים, מלמד זכות, ממעיט בהנאות החיים הגשמיים אזי יכול להפוך להיות כלי לנשמתו שתגלה לו סודות עליוניים, סודות הבריאה הכללית ובריאתו הפרטית, כפי יום הכיפורים, ללא אכילה ושתיה, ללא סיכה וייחוד, יותר מהמלאכים, עם ישראל עומד לפני מלך מלכי המלכים בטהרה ובקדושה ואם יתמיד בכך בכל השנה, הרי אז הוא בן מלך שממלא יעודו, הוא מעלה את השכינה, ואת כל בניה למקומם לעולם הבא.

אש תמיד בוערת במזבח הפנימי של כל יהודי, להקריב עצמו כעולה לקב"ה, לחזור לשורש העליון ממנו בא, אש אהבה לאחד היחיד והמיוחד, שברא כל העולמות למצוה אחת ויחידה שמכילה בתוכה את כל המצוות, "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך", לאהוב את ה' משמעו תמיד, בכל מצב ומציאות, ואי אפשר לאהוב מישהו או משהו מבלי לדעת מהו אותו משהו או מישהו ולכן אמר "דע את אלהי אביך ועבדהו", לדעת את הקב"ה, מידותיו, עולמותיו, בריותיו, מלאכיו, ספירות, פרצופים, חוקים ומשפטים, לדעת את רצונו, לדעת מה תכלית יצר לכל טיפה, לכל ברייה ולכל אחת תכלית אחרת. והבעיר אש הנקראת נשמה, בוערת באש אהבה "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", שחשה הנשמה לבוראה מתוך ידיעתה אותו, מתוך הכרותה את כל בריאתו, והנשמה נעלמת בעולם הנקרא נעלם, ואינה מאירה באדם כל עוד הוא עצמו לא מוכן למסור עצמו על המזבח כפי אברהם את יצחק, כפי עשרת הרוגי מלכות כפי כל צדיקי עמנו הקדוש שמסרו נפשם בכל דור ודור על מזבח השם על קדושת שמו יתברך, והנשמה מאירה כאשר האדם מכווין אור מיוחד אליה שמבעיר אותה בתוכו ואז הוא יודע, לפתע עולה בו זכרון ידיעת הבורא, ושורף את כל החמץ והשאור המפריד אותו מידיעת בוראו ויוצרו בכח אש התמיד וחש אהבה בלתי אמצעית אהבה שלא על מנת לקבל שכר, אהבה של מסירות מוחלטת, אהבה של שיעבוד גמור ללא סייגים, ללא עכבות לקב"ה. כמו שאמר בזוהר חלק ב דף רטז/א דמאן דפלח מגו אהבה, אתדבק באתר עלאה לעילא, ואתדבק בקדושה דעלמא דאתי, בגין דהא סליק לאתעטרא לאתדבקא בסטר ימינא. ואי תימא דפולחנא דאיהו מסטרא דיראה לאו איהו פולחנא, פולחנא יקירא איהו, אבל לא סליק לאתדבקא לעילא, וכד פלח מאהבה, סליק ואתעטר לעילא ואתדבק בעלמא דאתי, ודא איהו בר נש דאזדמן לעלמא דאתי, זכאה חולקיה, דהא שליט על אתר דיראה, דהא לית מאן דשליט על דרגא דיראה, אלא אהבה רזא דימינא. רזא דיחודא, דאצטריך ליה לההוא דאתחזי לעלמא דאתי, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא, וליחדא שייפין, ודרגין עלאין ותתאין, לאכללא כלהו, ולאעלאה כלהו באתר דאצטריך, לקשרא קשראן, ודא איהו רזא דכתיב (דברים ו ד) שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד: תרגום: מי שעובד את הקב"ה מאהבה נדבק למעלה למעלה, בקדושת העולם הבא, כיון שהוא אחוז בצד הימין (אברהם אוהבי), עבודת השם מיראה היא עבודה יקרה אבל לא עולה ונדבקת למעלה, וכאשר הוא עובד מאהבה, עולה ומתעטר למעלה ונדבק בעולם הבא, וזהו אדם המזומן לעולם הבא, זכאי חלקו, והוא שולט על מקום שנקרא יראה, שאין שליטה על יראה אלא ע"י אהבה שהוא סוד ימין (חסד, אברהם אבינו, ראש המאמינים), וזה הוא סוד הייחוד שצריך למי שנדבק בעולם הבא, לייחד שמו של הקב"ה, לייחד כל האיברים, כל הדרגות התחתונות והעליונות, להכליל הכל ולהעלותם למקומם, לקשר קישורים, וזהו סוד "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".: עכ"ל והאור המיוחד והמאיר את הנשמה הדבוקה בבוראה, היודעת את כל סודות ורזי התורה נמצא רק בזוהר הקדוש, המדליק את אור הנשמה באהבה לקב"ה ולכל מה שברא ע"י מסירות נפש מוחלטת, דבקות בתורה ומצוותיה, ידיעת השם עד כאב, ידיעת כאבו של הקב"ה וגעגועיו לבנו ישראל שהלך ואבד בין הגויים, כל אלו תמצא בזוהר הקדוש. חכם עיניו בראשו ויתבונן בכל הצדיקים, ויראה שאלו העוסקים בזוהר ובתורת הסוד, ראשונים ב"נץ החמה", לאחר טבילה במקווה טהרה, חבושים בכלי המלחמה של רש"י ורבנו ת"ם, ובמנחה ב"שימושא רבה", עורכים תיקוני השובבים, משתטחים על קברי צדיקים, תיקון חצות, מסירות נפש מוחלטת ומשעובדת לעבודת השם, תמיד בשמחה, זקנים ארוכים ובגדים צנועים, ונראים תמיד כאילו חוט של חסד מרחף עליהם תמיד ואתה מתקרב  אולי יברכו אותך, רוצה להדבק בהם, אתה יכול, וכדאי לך, אפילו שהיצר הרע, אפילו שהפשטנים אומרים לך "קודם תמלא כרסך בבשר ויין", אומר לך: הזוהר הוא אויר לנשמה, צריך האדם למלא כרסו בש"ס ופוסקים ללמוד הלכות, אולם, זה לא מונע ממנו לנשום אויר, אויר הנשמה נמצא גם בש"ס וגם בפוסקים הקדושים, גם בתהילים, גם במשנה בכל מקום של קדושה יש: בשר שהוא הלכות, ויין שהוא גמרא, ואויר שהוא זוהר. לגום מלוא ראותייך זוהר ( אויר) קדוש ואחוז בחרב הקוטלת את המסכים וההפרעות בדבקות לקב"ה, ובאהבת הקב"ה ובניו יבוא גואל במהרה בימינו אמן. 

בספר דברים פרק לג (כז) מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד:

מעון הקב"ה קדום להכל, ומתחת זרועות העולם שהם אברהם יד ימינית יצחק יד שמאלית ויעקב יד הרמה היד האמצעית, והם המגרשים אויב השם, כוחות הטומאה כמו אדם המניף ידיו לסלק המזיקים המעופפים סביבו, ויאמר השמד כי הם אוכלנו כפי שעם ישראל הקדוש עפר, ואני עפר ואפר אמר אברהם, כעפר הארץ יהיה זרעך וכו',) והנחש עפר לחמו, אכל את יעקב (הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב), כאשר ישראל חוטא הוא נכנס ללוע הנחש הרוחני ואז הוא אוכלו של הנחש, וכאשר הוא עושה מצוות הוא מוציא מהנחש את בולעו שהם נפשות ישראל שחטאו ונפלו לתוך הנחש, ובתוך הנחש הם נמצאים בעולם החטאים והתאוות ונדבקים במעשי הגויים, במלבושיהם, במאכליהם, ונקראים שבויים, מה שבדורנו קוראים להם תינוק שנשבה. והלכה היא כי אין אסיר יכול לשחרר עצמו מבית האסורים, צריך סניגור, או לוחם שיכנס ללוע הנחש וישלוף את השבוי משם, זה מעשי הצדיקים שמוסרים נפשם להציל נפשות ישראל השבויים, בכח הזוהר הקדוש אפשר לשבת בבית המדרש, בבית ובבית הכנסת ולעסוק בזוהר בלימוד מעמיק, בסברות בנייה והריסה ובניית כלי מלחמה ב"סטרא אחרא" עד השמדם עדי עד, גם בגריסה בעלמא ללא הבנה ועיון, כח הפה הקדוש של יהודי שהוגה מילות ה"זוהר" מזמן את כל כוחות הקדושה למלחמה בכוחות הטומאה ומציל ופודה נפשות הקרובים והרחוקים אליו, ואלו הם זרועות עולם המושכים ממעון הקב"ה את ה של המעון שהיא כח הגבורה (אות ה' היא אות הדין), המאבק הזה בין שתי כוחות טוב ורע, עם ישראל אור העולם נגד הסטרא אחרא חושך העולם, ואנחנו באנו חושך לגרש, להאיר את אורו של הקב"ה אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, אומות העולם יודעים כי אנחנו החורבן שלהם, כפי שאמר יעקב לעשו, בספר בראשית פרק לג

(יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, בימים שלאחר שייפדה את כל הילדים השבויים, אז יבוא יעקב חשבון עם עשו על כל האכזריות והשמד שעשה לעם ישראל בכל הדורות ועד אז הרי אנחנו כולנו בשבי יחד עם השכינה ועם הקב"ה עד הפדיון המיוחל.

מעכבי הגאולה - בתיקוני הזוהר דף עג/ב

ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה, והיא אמרת מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, בההוא זמנא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח, וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא יתוב לעלמא, דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה, דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהי י' מינה, ואשתארת ב' יבישה, וי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא, והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח כמה דאתמר, ואיהו רוח הקדש, ואיהו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': 

תרגום: וסוד המילה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה, והיא אומרת מה אקרא, כל הבשר חציר, כולם כבהמות האוכלות חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד שעושים לעצמם עושים, ואפילו כל המשתדלים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם עושים, בעת ההיא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב לעולם, וזוהי רוחו של משיח, אוי למי שגרם (שהמשיח) ילך ולא ישוב לעולם, אלה שעשו את התורה יבשה, ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה, שגרמו שהסתלק מעיין החכמה שזו אות יוד ממנה, ונשארה ב' (בינה) יבשה, אוי להם שגרמו לעוני וחרב וביזה והרג ואובדן בעולם, וזו רוחו של משיח שהסתלקה והיא רוח הקודש והיא רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'.

אבותינו הספרדים מכל הגלויות מבבל, מתוניס, מרוקו, אלג'יר ועוד, כולם עסקו בעיקר בתורת הזוהר והסוד, זכורים לכל בני גילי מראות אבותינו הקדושים הלבושים בג'ילביה לבנה יושבים בחבורות בבתי כנסת ועוסקים בזוהר, מי בגריסה ומי בלימוד, גם בחסידות האשכנזית ששורשה הוא הבעל שם טוב זיע"א עסקו בזוהר ובתורת הסוד והייחודים. זה היה עיקר הלימוד. להחזיר העטרה ליושנה הוא לעסוק כפי אבותינו בזוהר הקדוש, לפרש אותו, ללמוד ממנו הלכות שלא סותרות שולחן ערוך ולחזק ידיעת טעמי המצוות. אור הגאולה אורו של משיח מנצנץ נבואות אחרית הימים כבר כאן, מלך פרס כבר קם ומתכנן בפועל ולמעשה כיצד לקיים את הנבואה האומרת ש"יקום מלך פרס וירצה להשמיד את העולם", וכל אומות העולם עולים על ירושלים בכל כלי המלחמה של זמנינו שהם בעיקר "תקשורת" ואיומים מכל צדדינו, חמס בדרום הצטייד ומוכן עם טילים המכסים כל הארץ, יש אומרים טילים כימיים וביולוגיים, חיזבאללה בצפון התחמש יותר מכל מדינה בעולם בטילים ארוכי טווח המגיעים לכל חלקי הארץ, אירופה נשלטת ע"י המוני מהגרים מוסלמיים שהם כבר אזרחיה, ארצות הברית נשלטת ע"י נשיא חציו מוסלמי הקורץ לאומות האיסלם כי אין הגנה ממנו על ישראל, בתי המשפט שלנו נשלטים ע"י כוחות הטומאה המבקשים לכלות את החינוך היהודי, את הדת היהודית, בתוכנו מבקשים להפריד בשומרי אמוני ישראל ע"י חלוקה לספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאיים חרדים ציוניים ועוד. עם ישראל היקרים בפז, בני הקב"ה, אברהם אבינו ראה ימים אלו בחזיונו, יעקב רצה לגלות נבואה זו לבניו, משה רבינו גילה בהסתר ימים אלו בתורה, כל הנביאים ניבאו לימים אלו, התנאים הקדושים כתבו על הימים האלו, וכולם הסכימו שלא כדאי לחיות בעולם של ימים המתקרבים עלינו (בע"ה לטובה), אולם הם, כולם, נתנו לנו כלים החזקים מכל "פצצת אטום" הם העניקו לנו ידיעות על השגחת בורא עולם, על מיתוק הדינים, על הטלת אימה ופחד על כל שונאינו, הם הזהירו אותנו משאננות, "ממצוות אנשים מלומדה", הם התחננו לפנינו שלא להכעיס את בורא עולם, הם לימדו אותנו על ההשגחה המשתנה מעולם לעולם, ממקום למקום, הם גילו לנו כי ארץ ישראל היא פתח השמים שרק בישראל השכינה שורה, שרק בישראל יש רוח הקודש, שרק בישראל אפשר לפשוט את שחרות וקדרות הגולה ולהלביש את המלכה בלבושי מלכות לבן, שאז היא לא תהיה "שחורה", והפעם תיטור את כרמיה, את כרם ישראל ולא תגיד "כרמי שלי לא נטרתי". כי השכינה היא התורה שבעל פה, היא הולבשה שחור ע"י לימודי הפשט והפשטנים לצורך הגלות, כדי שעם ישראל יוכל להתקיים בין העמים מבלי לגלות את תכלית הבריאה, מבלי לגלות את סודות התורה שכל מטרתה הוא ברור ניצוצות הקדושה מהעולם הגשמי ובכך לגרום לחורבן כל אומות העולם העכו"ם וכל העולם הגשמי לעולם מתוקן, עולם נצחי, עולם הבא.  כל כך הרבה צדיקים אמרו כאשר הגיעו לארץ ישראל "הלואי והייתי שוכח כל מה שלמדתי בחוץ לארץ" לנקות השכל הקדוש מטומאת העמים כפי שאמר בספר תפארת שלמה על התורה - פרשת דברים:  הנה זה הדבר שאמרו חז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל כי להיותם מקבלים אור הגדול של התורה העתידה צריכים לשכוח את שלמדו כבר:... בכדי לקבל את אור תורת הגאולה, את התורה שעליה אמר הקב"ה בספר ירמיה פרק לא (לב) כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: כדי שהקב"ה יכתוב את תורתו על ליבנו צריך לנקות את הלב משחרות וקדרות הגולה, לפתוח שערי שמים בסודות התורה, שכל יהודי יכוון בתפילתו לברר את כל ניצוצות הקדושה, לייחד ייחודים, לעסוק בתורת הזוהר שעליה נאמר כי בחיבור הזה יצאו מהגלות ברחמים, זה לא נאמר על אף חיבור!!, בעלי תשובה מקבלים כבר את האור הזה, הם לא ידעו את תורת הגלות קודם, ולכן הם נמצאים באור הגאולה, רואים את זה על פניהם. ואתה?

זוהר חלק א דף כה/ב - שנת התש"ע באלף השישי (ו')

דבר אחר אלה תולדות השמים וגו', אלין אינון דאתמר בהון (שמות לב ד) אלה אלהיך ישראל, ביומא דיתמחון אלין, כאלו ההוא יומא עביד קב"ה שמיא וארעא, הה"ד (בראשית ב') ביום עשות ה' אלהי"ם ארץ ושמים, בההוא זמנא יהא קב"ה עם שכינתיה, ויתחדש עלמא, הה"ד (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו', דא איהו ביום עשות. בההוא זמנא ויצמח ה' אלהי"ם מן האדמה כל עץ נחמד וגו', אבל בקדמיתא עד דיתמחון אלין לא נחית מטרא דאורייתא, וישראל דדמיין לעשבין ולאילנין לא יצמחון, ורזא דמלה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה וגו', בגין דאדם אין, דאינון ישראל בבי מקדשא, לעבוד את האדמה בקרבנין. דבר אחר וכל שיח השדה, דא משיח ראשון טרם יהיה בארעא, וכל עשב השדה טרם יצמח, דא משיח שני ולמה, בגין דלית תמן משה למפלח לשכינתא, דעליה אתמר ואדם אין לעבוד את האדמה, ורזא דמלה (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף, עד כי יבא שיל"ה דא משה, חושבן דא כדא, ול"ו יקה"ת עמים, אתוון ולו"י קה"ת....:

תרגום

דבר אחר, אלה תולדות השמים וגו', אלו שעליהם נאמר אלה אלהיך ישראל, ביום שימחו מהעולם, הוא היום שכאילו עשה הקב"ה את השמים והארץ, ככתוב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (עשות - שנת תש"ע באלף השישי ו'), בזמן ההוא יהיה הקב"ה עם השכינה ויתחדש העולם, ככתוב (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו', זה הוא ביום "עשות". בזמן ההוא ויצמח הר אלהים מן האדמה כל עץ נחמד וגו', אבל קודם עד שלא ימחו אלו (ערב רב, נגע רע) לא ימטיר את גשם התורה, וישראל הדומים לעשבי ולעצים לא יצמחו, וסוד המלה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה וכו', בגלל שאדם אין, שהוא ישראל בבית המקדש לעבוד את האדמה (שכינה) בקורבנות. דבר אחר וכל שיח השדה זה משיח ראשון טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח זה משיח שני, ולמה שבגלל שאין את משה רבינו לעבוד את השכינה שעליו נאמר ואדם אין לעבוד את האדמה, וסוד הענין הוא (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה זה משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו זה משיח בן יוסף, עד כי יבא שיל"ה זה משה, גימטריה זהה (משה - שילה) ול"ו יקה"ת עמים, אותיות ולו"י קה"ת....:  

ירמיה מט

(לט) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁוב \{אָשִׁיב\} אֶת שְׁביּת \{שְׁבוּת\ ( גימטריה תש"ח)} עֵילָם נְאֻם ה':

עיקר העבודה של היהודי, הינו תקון השכינה, תקון חצות, יחוד שמו יתברך, לימוד תורה לשמה, טהרה, וקדושה מול ה"אחד היחיד והמיוחד" ללא מתווכים, ללא "אלהים אחרים", כפי הצדיקים האמיתיים כפי דרכם בקודש, כפי שהם עשו, שמרו על טהרה וקדושה, על לימוד תורה לשמה, כתבו פירושים וחידושים נפלאים על התורה הקדושה, לא לדרוש אל המתים, לא לכתוב מכתבים לצדיקים שאינם בין החיים, כן להסתמך על זכויותיהם, כן להזכיר מאמריהם בפני צור העולמים, ובבחינת דובב שפתי ישנים, ובעיקר לעבוד את בורא העולמים, איתו לדבר, אליו לכתוב, לשורר לו שירים, לנגן לו ניגונים, לאהוב אותו, לאהוב את כל בניו, להרבות חסד ואמת, להסתובב בין הישנים, אחינו אשר טרם זכו להכיר באמת היחידה, ולהעירם בשמחה, לשמוח בהיותנו בניו של כל יכול, ובעיקר לא לבייש את אבינו עוד, לא למחלוקות בתוכנו, למצוא את המכנה המשותף המאחד, בהלכות, בתפילה, בהנהגות, להרבות זכויות לכל בניו של הקב"ה, לא לקטרג על אף אחד מישראל, להרבות טוב, נועם, חיוך, חכמה, תפילה, צדקה, חסד ואהבה. הנה מסתכלים ובוחנים אותנו אחינו שעדיין דבוקים בנימוסי הגויים, מסתכלים על ההתנהגות של העסקנים, ה"מאכערים" למיניהם, על הפגנות אלימות, על גזל ושוחד, (שהיה ושלא היה) ולא מבינים כיצד זה נקראת תורת השם, זה לא!,  חייבים אנחנו להראות את נועם הליכותיה של התורה ולא את קורח, דתן ואבירם, לא את חטא המרגלים, ועגל הזהב, לא לקין (קנאה, רצח, כבוד) בתוכנו, לא להקשיב לנחש ולערב רב שנמצאים בכל אחד מאיתנו, בתוכנו, לא להיכנע ליצריי הגויים, תם עידן חנופה לגויים, אין הם רוצים בטובתנו, מעולם לא רצו ולעולם לא ירצו, הן עם לבדד ישכון, כאשר, בגויים לא יתחשב, להתרחק מהם, לא לקבל מהם צדקה ו/או הוראה, לא להתלבש כמותם, לא לאכול מאכליהם, לא ללמוד מהם ולא ללמוד איתם, פרוד מוחלט מהגויים ואחדות מוחלטת בתוכנו, להתאחד עם האחד שאין לו שותף.

ו) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ:

תיקוני זהר דף א/ב

ומתמן ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, האי דאתמר בה והארץ הדום רגלי, דא שכינתא דאיהי כלילא מעשר ספירן, ומתמן אתקריאו ישראל מלכים צדיקים חוזים נביאים מארי תורה גבורים חסידים נבונים חכמים ראשי אלפי ישראל (הם): ומשם ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, עליה נאמר והארץ הדום רגלי, זוהי השכינה שהיא כלולה מעשר ספירות, ומשם נקראים ישראל: מלכים, (מלכות) צדיקים, (יסוד) חוזים, (הוד) נביאים, (נצח) בעלי תורה, (תפארת) גבורים, (גבורה) חסידים, (חסד) נבונים, (בינה) חכמים, (חכמה)  ראשי אלפי ישראל (כתר): וכפי המאמר שמסווג את כל בני ישראל כחלק מהשכינה הקדושה שנמצאת בגלות, שוכבת בעפר הנחש, מתחננת על נפשה, אפשר לראות בחוש, אלפי שנות גלות וצער לכל אחד מבני ישראל, בדור האחרון הזה, צרות תכופות על כל אחד ואחד מי בגשמיות, ברוחניות, בבריאות, בשלום בית, בזש"ק, בזיווג ועוד, וזה צער הגלות וצער השכינה, הזוהר מלמד אותנו לקבל את הייסורים האלו באהבה, בידיעת התכלית, כפי רשב"י ואלעזר בנו, 13 שנים בתוך מערה בעבודת השם שלהם, זיכוך אחר זיכוך עד לחיבור מוחלט לאור האין סוף, לידיעת כל סודות התורה והבריאה, עד הסרת כל המסכים המבדילים מהקב"ה, אלו העוונות והחטאים, הם המסכים הם רקיעי הברזל המונעים את התפילה המונעים מאיתנו להדבק בקב"ה ובתורה הקדושה, בשכינה שהיא הסוד שגילה רבי שמעון בר - יוחאי בחיבור המיוחד הזוהר הקדוש, וזה שאמר:

 תיקוני זהר דף א/ב

ורשותא אתיהיב לון לאלין נשמתין דאתתרכו מאתרייהו בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה, לקננא בהאי חבורא, דאתמר בה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ולית צפור אלא שכינתא, דאיהי מתתרכא מאתרהא הדא הוא דכתיב (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, את לרבות שכינתא תתאה, האם שכינתא עלאה, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ') ובפשעיכם שלחה אמכם, דתרוייהו אתתרכו מאתריהון, ובגין דא שלח תשלח תרין שלוחין חד מבית ראשון וחד מבית שני, לקיימא ביה אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שכינתא עלאה, ותהילתי לפסילים שכינתא תתאה, כן איש נודד ממקומו דא קודשא בריך הוא דאתמר ביה י"י איש מלחמה, דאתתרך אבתרייהו: והרשות ניתנה לנשמות שגורשו ממקומן אחרי הקדוש ברוך הוא והשכינה (תורה שבכתב ותורה שבעל פה), לקנן בחיבור הזה (ספר הזוהר), עליה נאמר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ואין ציפור אלא שכינה (ציפור גימטריה שכינה), שהיא גורשה ממקומה, כפי הכתוב (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, "את" לרבות האם (בינה) שכינה עליונה, כפי הכתוב (ישעיה נ') ובפשעיכם שלחה אמכם, שתיהן גורשו ממקומן, על זה נאמר שלח תשלח שהם שני שילוחין אחד בית ראשון והשני בית שני, לקיים את הפסוק ביה אני י"י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שכינה עליונה, ותהילתי לפסילים שכינה תחתונה, כן איש נודד ממקומו זה הקב"ה שנאמר י"י איש מלחמה, שנגרש אחריהן: ועיקר עילוי, והחזרת השכינה מגלותה הוא בתפילת שמונה עשרה שעולה מעולם לעולם עד מקומה הקבוע שהוא עולם האצילות, הזוהר וספרי האר"י הקדוש וסידור הרש"ש הקדוש הם כולם סוד תפילת 18 וההכנה אליה, כפי שאמר דוד המלך ע"ה, "ואני תפילה", צריך האדם להגיע לזיכוך, טהרה, ידיעת פשט ההלכה, רמזיה וסודותיה עד היותו המבריח מהקצה אל הקצה, מבריח את ניצוצות השכינה מעולם הטומאה לעולם הקדושה, לדעת מה עושה התפילה באיזה עולם, באיזה מידה ובאילו שמות מתקנים את השכינה, למה תפילת נץ החמה ראויה יותר, זהו לימוד הזוהר הקדוש שבזכותו נגאל ברחמים. 

תיקוני זהר דף כד/א

"כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגומר:" תרגום: כאשר יתגלה ספר הזוהר בדור האחרון ובגללו וקראתם דרור בארץ, וגו':

הזוהר הוא יציאה משעבוד החומר לחרות ודרור הרוח. כך לפי כל סימני הגאולה שהודיעו לנו, כי החשיכה גברה, ואין איתנו עוד מי יודע, ואנחנו כצאן ללא רועה, כל דאלים גבר, ובא אור הזוהר מסלק החשיכה ומלמד אותך לבנות מקדש לקב"ה והוא ישכון בתוכך ממש לא רק מסביבך, והברכה תשרה בביתך ועל שולחנך כשאתה מדבר עם הקב"ה דברי תורה, ואתה רץ לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים המקבלים פני שכינה, וקם בלילה ללמוד תורה, ומחמיר על עצמך ולא על הסובבים אותך, ושומר על טהרה, וטובל במקווה, ומצטער על גלות השכינה ורץ לקרב רחוקים, ומשתף את העניים בכל השפע שהקב"ה מעניק לך, בין שפע רוחני של חכמת התורה, שעסק התורה סגולה לכל הבעיות, ואדם שיודע ללמוד תורה ומקבל שפע מחכמת התורה שהיא עץ החיים חייב להעביר אל יתר אחיו את התורה הקדושה. ומי שמקבל שפע גשמי, שניתן לך כדי להגביר את החסדים בעם ישראל, להמשיך השפע לנזקקים, לחולים, לעניים, להחזיק לומדי תורה, להפיץ ספרי תורה בחינם, לפתוח תלמודי תורה ומדרשות. אלו שני סוגי הצדיקים, האחד בשפע הרוחני שמקבל ומעבירו הלאה, והשני בשפע גשמי להרבות החסד, ושניהם הם כפי צינור המעביר מים מנקודה שהיא הקב"ה לנקודה הבאה שהיא הנצרכים ברוחניות ובגשמיות, ואז הוא צינור נקי ונקרא צדיק, ואילו ח"ו מקבל השפע שומר לעצמו אזי הצינור נסתם ומזדהם ונקרא רשע ח"ו והם כפי שהזוהר מסביר לנו את מלחמת החורמה שיש לנו עם הערב רב , נג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים עמלקים, רפאים, ענקים), שכל תכליתם היא להרחיק אותנו מהאמונה בבורא עולם, הם מפריעים לנו ברוחניות, מחשבות זרות, בילבולים, עצבות, דכאון וכו', ובגשמיות בטכנולוגיה חדשה, בטלפונים ומסכי "פלזמה", בעיתונים, בפרסומות ועוד בישין מרעין שרק מרחיקים אותנו מעבודת השם, מבניית המקדש, מעשיית המנורה בעלת שבע קנים שזה סוד התפילה,להבריח מהקצה של הטומאה את ניצוצות הקדושה לקצה הקדושה כפי שעשה השלם באדם, יעקב אבינו, להתפלל בדביקות, להרחיק את כל המסיטים והמקטרגים בתפילה, לבקש בתפילה על כל ישראל, גם אלו שעדיין לא גילו את אורו של הקב"ה, וזה כל מה שהעלון הזה מנסה להביא זעיר קטן מעוצמתו של הזוהר הקדוש, ושל הצדיק רבי שמעון בר יוחאי לעסוק בו ובתורתו, וכל המנסה להפריד אותך מהתורה הקדושה הרי הוא הערב רב - הבדל ממנו.