אם לא בריתי חקות שמים וארץ לא שמתי

ומכיון שכבודו מלא הכל ואין מקום לאדם זה שעלה ברצונו לברוא, רוקן חלק מעצמו כמו ואקום, חלל ריק ממנו כביכול, במקום הזה הנקרא צמצום, חלל, ונוצרו הניגודים וההפכים כתוצאה מהעדר הקב"ה, כביכול, במקום החלל קבע ראש והוא עליון, וממנו נגזרו כל הכיוונים מעלה, מטה, ימין ושמאל לפנים ואחור,  וברא "תבנית אדם" ראשו בתחילת הצמצום ורגליו קרוב לסוף הצמצום אדם זה נקרא ראשון הנבראים, אדם קדמון (א"ק) בתוכו ובסביבתו ברא ראשונים, רוחניים הנקראים מלאכים, שרפים, כרובים, ספירות, פרצופים בעולמות – קרא לכולם ואמר כי עלה ברצונו לברוא אדם וכל אחד מנבראיו יכול להיות שותף באדם זה בכך שיתן לו חלק מעצמו, אמרו לפניו "רבונו של עולם אנחנו כולנו מעשי ידייך הכל שלך, תן לאדם מאיתנו מה שתרצה, אמר להם אני מעניק לכם בחירה ליתן כל אחד כפי רצונו מבחירה, כל חילות שמים וארץ, מלאכים, כרובים, שרפים, שמות הקודש, ספירות, פרצופים נתנו חלק מרצונן הנבחר מכח הבחירה שהעניק להם הקב"ה, חוץ מכת אחת, כת מורדת שאמרה לקב"ה "מה אדם ותדעו", אנחנו טובים לך מהאדם, יחטא לפניך, מעשיו ירגיזו ויעציבו אותך – כת זו היא כת הס"מ עזא ועזאל, אמר הקב"ה לכל ברואיו, דעו כי אדם זה שאני בורא יהיה נצחי ויזכה לשפע גדול, כל שיש לו חלק באדם יהיה גם הוא נצחי והפוך כל מי שלא נתן חלק באדם יכחד ויאבד בתום שנות העבודה, כת הס"מ מיד מרדה בקב"ה בכח הבחירה שניתן בה וסיכמו כי יעשו ככל יכולתם להכשיל את תוכנית הקב"ה, כביכול, לגרום לאדם שיהיה כשלון ולא יזכה לנצח המובטח, להחטיאו, ולגרום שהקב"ה ישנה בחירתו ויבחר בהם כנבחרים לחיי הנצח.

כל זה עוד בטרם יצא מהכח לפועל, מה שלימדו אותנו חז"ל כי אלפיים שנים בטרם בריאת העולם יצר הקב"ה את התורה – הכח, כביכול סידר כוחות שקולים זה כנגד זה, כוחות קדושה שהם האדם המיועד להיות נצחי ולזכות בזיו השכינה, מול כוחות הטומאה שהס"מ שולט עליהן וכל תכליתם לשבש כביכול את תוכניתו של הקב"ה, על ידי קטרוג מתמיד על כל מעשה האדם הקדוש, פיתוי והדחה, הלשנה ומסירה, ובעצם בכל מצוה ומצוה וכנגדה בטומאה עבירה ועבירה.

וברגע שהסתדרו הכוחות הללו כפי רצונו יתברך, ויש להגיד כי מהקב"ה לא יצא הרע – העדרו ממקום הצמצום יצר את הרע ובחירתו של הס"מ הוציאה את הפכי הקב"ה מכח הריק לפעול.

עכשיו יש שני אדם – אחד של הקדושה והשני הנקרא בליעל (בלי על – מורד וכופר בתוכנית הקב"ה), שניהם באותה מתכונת באותו סדר, אדם ונחש, הבל וקין, נח וחם, אברהם ולוט, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, משה ופרעה ישראל ושאר אומות העולם, וכולם זכר ונקבה לצורך פריה ורביה בקדושה ובטומאה כל צד מגביר כוחו ע"י פריה ורבייה – ככל שנעשה בקדושה תהיה השפעת כוחות הטומאה חלשה על הילוד והפוך – כל צד מגייס את כל כוחותיו שהילוד יהיה מצידו – חיל בצבא הקדושה או בחילות הטומאה, וכפי העולם הזה וחילות המדינות כך מנהגי הצבאות הרוחניים, יש קרבות, יש שבויים, הרוגים, פצועים, נצחונות הפסדים – עד בוא יום החשבון, זהו אותו יום של תכלית הבריאה, ישראל עלה במחשבה ראשון ואחרון במעשה, זהו האדם השלם, הקדוש בנו בכורו של הקב"ה, עבורו ברא את כל העולמות.

מכאן, מהמקום של התוכנית – התורה, החלה ההוצאה מכח המחשבה אל הפועל.

האדם הרוחני הינו הצורה שברא הקב"ה וממנה משתלשלים כל העולמות וכל הנבראים, וכפי האדם הזה גם האדם הגשמי – והורו לנו חכמי הקבלה כי אפשר לדמות את העולם הרוחני במושגים של העולם הגשמי כדי לסבר את  האוזן, אולם, לסייג כי ח"ו שבעולם הרוחני יש גשמיות, שהכל שם רוחני ואינו יכול להבין או לדמיין או להשיג את העולם הרוחני בכל צורה וחומר של זה העולם הגשמי.

זוהר בראשית עמוד ט"ו דף ב'

בְּשַׁעְתָּא דְסָלִיק בִּרְעוּתָא דְרֵישָׁא חִיוָרָא לְמֶעְבָּד יְקָרָא לִיקָרֵיהּ סָלִיק חַד טְהִירוּ סְתִימוּ בְּרִישָׁא דְכֹלָא נָשָׁב בָּהּ וְאַפִּיק קוּמְרִין טְהִירִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא כֹּלָּא וּסְלִיקוּ וְנַחְתוּ וְאִתְעֲבִיד כֹּלָּא חַד וְהַהוּא טְהִירוּ סְתִימוּ כַּד נָשִׁיב בָּהּ וְאַנְהִיר אִקְרֵי אהי''ה הַהוּא טְהִירוּ סַלְקָא וְנַחְתָא וְזָרִיק זִיקִין נְצִיצִין וְאַנְשִיב בָּהּ (ואפיק בה) וְאַפִּיק חַד חֵילָא טְמִירָא וְאִיקְרֵי שְׁמֵיהּ אֲשֶׁר אהי''ה בִּגְלִיפוּ טָמִיר וְסָתִים אִינוּן קוּמְרִין טְהִירִין דְּאִתְחַבְּרוּ מִגּוֹ חַד טִינָרָא סָתִים נָפְקֵי (נפקו) בְּגִלּוּפָא בְּחֵילָא דְּהַהוּא טְהִירוּ עִלָּאָה וְאִיקְרֵי יהו''ה.  תּוּ נָשִׁיב בָּהּ וְאַפִּיק זִיקִין נְצִיצִין זַרְקִין לְכָל עֵיבָר וְאַפִּיק חַד חֵילָא טְמִירָא נָצִיץ לְכָל סְטָר וְאִיקְרֵי א''ל (חסד). תּוּ הַהוּא טְמִירָא טְהִירוּ סָתִים נָשָׁב בָּהּ וְסַלְקָא וְנַחְתָּא וְסַלִּיק בְּאֶלֶף וּמָאתָן קִיטוּרִין דְנוּרָא וְאַפִּיק חַד חֵילָא טְמִירָא וְאִיקְרֵי אֱלֹהִים וְדָא גְבוּרָה. מֵהַאי מִתְפַּשְּׁטָן חֵילִין טְמִירִין לַהָטִין לְכָל סְטָר מִנְּהוֹן דִּי מִתָקְנָן בְּתִיקוּנֵי יֵאוֹת וּמִנְהוֹן דִּי מִתָקְנָן בְּתִיקוּנֵי אַחֲרָא.

תּוּ נָשִׁיב בָּהּ וְאַפִּיק חַד חֵילָא טְמִירָא דְאִיתְקְרֵי יהו''ה מִדַּת רַחֲמִים וְאִקְרֵי שָׁמַיִם (תפארת), וְקַיְימָא בֵּין תְרֵין חֵילִין דְאִיקְרוּן צבאו''ת מֵהַאי נָפְקַן (נפקו) (נפרקו) כָּל חֵילִין וְכָל מַשִׁירְיָין עִילָאִין כָּל חַד וְחַד לִזְנֵיהּ לְקַיְימָא וּלְהַנְהַגָא עָלְמִין עָלֵיהּ כְּתִיב (תהלים פ''ד) יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בוֹטֵחַ בָּךְ: (עד כאן מההשמטות)

תרגום : כאשר עלה ברצון הראש הלבן (אין סוף), לעשות כבוד לכבודו, העלה שפע נעלם בראש הכל החייה אותו והוציא קליפות מאירות מתחברות כולם כאחד (עולם העקודים, כפי טיפת זרע שבתוכה כלול כל מה שיהיה בתינוק שיוולד), והשפע הסתום כאשר נשב בו והאיר נקרא "אהיה" והשפע עלה וירד וזרק גיצים וניצוצות ונשב בה והוציא כח טמיר ונקרא שמו "אשר אהיה", בחקיקה (גלוף כפי שמגלפים צורה מחומר) נסתרת וסתומה אותם קליפות טהורות שהתחברו מתוך סלע סתום אחד יצאו מהחקיקה בכח של השפע העליון ונקראו יהוה, עוד נשב בו והציא גיצים וניצוצות שנזרקו לעל הצדדים והוציא כח טמיר המאיר לכל עבר  ונקרא "אל" (חסד), וגם השפע הסתום נשב בו ועלה וירד ועלה באלף ומאתיים קשרי אש והוציא כח אחד טמיר הנקרא אלהים שהוא גבורה, ומהם מתפשטים כוחות טמירים לוהטים לכל כיוון מהם נתקנים כפי הטוב ומהם נתקנים בצורה אחרת (רוצה לומר רע). עוד נשב בשפע והוציא כח אחר טמיר הנקרא יהוה מידת הרחמים  הנקרא שמים (תפארת), וקיים בין שתי כוחות הנקראים צבאות ומהם יצאו כל כוחות וכל המרכבות העליונות כל אחד ואחד למינו, לקיים ולהנהיג את העולמות, על זה נאמר (תהלים פ''ד) יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בוֹטֵחַ בָּךְ: (עד כאן מההשמטות)