|
ישתבח שמו של המאציל העליון שנתן לו תורה ומצוות ולימד את רבי שמעון בר - יוחאי את סודותיו ואשר לא שמר את הסוד לעצמו אלא חילק אותו לכל בר ישראל, (מבשר"י אחזה אלוה - מרשב"י אחזה אלוה) והרי הם כתובים בזוהר הקדוש והם שמותיו של הקב"ה שכל הנבראים הם חלק משמותיו של הקב"ה מי בחסד ומי בגבורה מי בקדושה ומי בטומאה, והכל הם צירוף אחר צירוף להרחיק הקטנות ולמשוך הגדלות, לדחוק הגשמיות ולהמשיך הרוחניות, לברר טוב מרע אוכל מפסולת עד להיות שמו של הקב"ה אחד - לא בחשבון של 1,2,3. ולפני אחד אין מה לספור, אלא אחד מלשון אחדות מוחלטת שאין בה הפכים, אין בה טוב ורע, אין בה למעלה ולמטה, אחד יחיד ומיוחד שלם בארבע אותיות שמו: י - ה - ו - ה ישתבח ויתברך ויתעלה, ובעולמות הפרוד קיים התיקון = הם שלוש עולמות פירוד בהם מתקיימים המפרידים שהם כוחות הטומאה ובהם נלחמים המאחדים והמייחדים שהם כוחות הקדושה. שלוש עולמות: עולם הבריאה, עולם הנשמה שם יש כמעט אחדות מלאה, מיעוט רע ורובו טוב, למטה עולם היצירה, עולם הרוח חציו טוב וחציו רע, ומתחתו עולם העשיה רובו רע ומיעוטו טוב, ולמטה עולם העשיה הגשמי הזה כולו רע ובתוכו כבשה אחת דלה ועניה, ה' אחרונה בשמו יתברך, כנסת ישראל, עם ישראל, השכינה הקדושה, תורה שבעל פה, נפש שבויה בתוך לוע הנחש הארור המבקש לדחות את סופו, את שחיטתו ע"י הדבקת הנפש הקדושה לנפש הטמאה בתאוות עולם החומר, עולם התאוות הגשמיות, ובכוח הצדיק שמסר גופו ונפשו ונכנס לעפר שלוש עשרה שנים בתוך מערה וחי על חרובים ומים אנחנו כולנו לומדים או נלמד את סוד הברור, כל אחד מישראל יעסוק בסופו של ברור, תקון וצרוף בזוהר הקדוש בין בגלגול זה ובין בגלגול אחר, מכיון שלימוד פשט, הליכות העולם הזה, סיפורי התנ"ך ושיוכם לעולם הזה הם כולם מצד הנפש, התלמוד הבבלי והירושלמי בפשט הלימוד הוא ברוח ובנפש, ואילו הסוד, הזוהר הקדוש וחיים על פי הזוהר הם בעולם הנשמה, ולכל יהודי יש שלוש דרגות אלו בכח: נפש, רוח ונשמה והוא צריך לעמול בכדי שהדרגות האלו יצאו מהכח אל הפועל, בין בגלגול זה ובין בגלגול אחר, ואדם העוסק רק בפשט נתון בכל עת למרות מלכות הנחש, אין לו כח ועזר וסמך לשמור על נפשו, כאשר הוא זוכה לרוח אז מתעלת הנפש בכח הרוח לעיתים כפי שקובע עיתים לתורה, ונקרא עבד עברי, וכאשר זוכה לנשמה, שהיא סודות ורזי התורה הקדושה הרי הוא בן לקב"ה, כל זמנו ומעשיו ומחשבותיו דבוקים בתורה ובקב"ה, בשכבך ובקומך, ובלכתך בדרך ואין כח לנחש להפיק זממו על נפשך המוגנת ע"י רוח ונשמה מאורו של הקב"ה יתעלה, ובכח הנשמה מחזיק חרב פיפיות בידו ההורגת ושוחטת את כל כוחות הטומאה שלו ושל סביבותיו, ואז טוב לצדיק וטוב לשכנו, או לשוכניו שהם כל נפשות שפודה בכח מסירות נפשו מידי הנחש ומעלה אותם בכח נשמתו בכל פעם שקורא קריאת שמע ובמילה "אחד" מוסר את נפשו. ואז הוא מקיים מצות הפרשה: לעבוד בכוחות הטומאה ולהוציא מהם את נפשות הבלועים הנמצאים בחם בן נח שהוא עבד כנען, ובכך לקרב את הגאולה ב.ב.א.כ.י.ר
רִבִּי פִּינְחָס הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּי דְּרִבִּי רְחוּמָאִי בְּכֵיף יַמָּא דְּגִנוֹסָר. וּבַר נַשׁ רַב וּקְשִׁישָׁא דְיוֹמִין הֲוָה וְעֵינוֹי אִסְתַּלָּקוּ מִלְּמֶחמֵי. רבי פנחס בן יאיר הוא חמו של רשב"י על חמורו של פנחס נאמר - צדיק החמור היה אוכל רק אוכל מעושר היה שובת בשבת ממש ישב בחוף כנרת אצל רבי רחומאי -מראשוני התנאים והי זקן וכבר מאור עיניו אינו איתו אָמַר לְרִבִּי פִּינְחָס וַדַּאי שְׁמַעְנָא דְּיוֹחָאִי חַבְרָנָא אִית לֵיהּ מַרְגָּלִית אֶבֶן טָבָא, אמר לרבי פנחס שמעת את הכרוז משמים ליוחאי חברינו יש מרגלית טובה אבן וְאִסְתַּכְּלִית בִּנְהוֹרָא דְּהַהִיא מַרְגָּלִית נָפְקָא כִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא מִנַּרְתְּקָהּ וְנָהֲרָא כָּל עָלְמָא והסתכלתי על האבן הזו באור שלה ואורה מאיר כשמש שיצאה מנרתיקה ומאירה את כל העולם וְהַהוּא נְהוֹרָא קָאִים מִשְׁמַיָּא לְאַרְעָא וְנָהִיר כָּל עָלְמָא עַד דְּיָתִיב עַתִּיק יוֹמִין וְיָתִיב עַל כֻּרְסְיָיא כְּדְקָא יְאוּת האור הזה יורד משמים לארץ ומאיר את כל העולם עד שהושיב את עתיק יומין על הכסא כפי שצריך אי אי אי אור המרגלית - הוא רבי שמעון בר יוחאי לפני לידתו ראו חכמי ישראל את התיקון הגדול שיעשה עד שיושיב את כל הפרצופים העליונים במקומם ילמד את ישראל את תכליתו שהוא בניית הפרצופים העליונים השלמת מלכויות שנפלו העלאת ניצוצות הקדושה זה רבי שמעון מרגיש ממלכות מרעיש שמים וארץ עוד אומר לרבי פינחס וְהַהוּא נְהוֹרָא כָּלִיל כֹּלָּא בְּבֵיתָךְ. וּמִנְּהוֹרָא דְּאִתְכְּלִיל בְּבֵיתָךְ. נָפַק נְהִירוּ דַּקִּיק וּזְעֵיר וְנָפִיק לְבַר וְנָהִיר כָּל עָלְמָא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ. פּוֹק בְּרִי, פּוֹק, זִיל אַבַּתְרֵיהּ דְּהַהִיא מַרְגָּלִית דְּנָהִיר עָלְמָא, דְּהָא שַׁעֲתָא קָיְימָא לָךְ. האור הזה - המרגלית הזו כלולה בבית שלך ומהאור שהתכלל בביתך יוצא אור דק קטן ויוצא החוצה ומאיר לכל העולם איזה זכות יש לך צא בני צא לך להביא את המרגלית המאירה את העולם זה שעת רצון שלך צא בתו של רבי פינחס בן יאיר היא האור המאיר את העולם שאין יכולת לזכר לעבוד לבד חייב הוא את זוגתו היא המלכות שלו היא אשר קמה בעוד לילה ותתן טרף לביתה היא יכולה לרדת לעולמות התחתונים ולסייע לבעלה במלחמתו עם הנחש היא יודעת את הנחש היא מכירה את כל חולשותיו
של רבי פנחס נישאה לרבי שמעון בר יוחאי
הזיווג שנעשה כדי להביא את שתי הנשמות האלו לעולם היה זיווג קדוש של ליל שבת קודש עם ייחודים ותפילה ומניעת הנאת הגוף והזימה שתי הנשמות ירדו לעולם ונולדו ומיד חתמו ברית של נישואים לעתיד
צרוף אחר צרוף עבר רבי שמעון למד את כל הפשט גרם למחלוקות בין חכמי ישראל על תפילת ערבית חובה או רשות חקר את האמת לא חשש מדבר כאשר בנו הרומאים הרשעים שווקים ורחובות נאים וגשרים ומרחצאות ישבו רבי יוסי רבי מאיר
רבי שמעון בר יוחאי ורבי יהודה בן גרים אמר רבי יהודה מה נאים מעישיהם על הבניה הזו רבי שמעון אמר עבורם עשו לגבות כסף לצוד נשים יהודה בן גרים סיפר את מה שאמרו הגיע למלכות הרשעה מיד הוציאו פסק דין רבי יהודה בר אלעי ששיבח יהיה ראש המדברים לעולם לא יקדים אדם דיבור אליו רבי יוסי ששתק יגלה - לגלות רבי שמעון בר יוחאי שקטרג ייהרג מיד ברח עם בנו רבי אלעזר לבית המדרש שם שהה כמה ימים ולאחר מכן הלכו לפקיעין למערה שם - פשטה החמה נרתhקה אור החמה אור המרגלית התגלה שם במערה יצא רשב"י מהכח אל הפועל אור המרגלית שראו לחכמי ישראל 12 שנים מלאים יום ולילה תיקן רבי שמעון בר יוחאי את כל התיקונים עד ביאת משיח לבש את כל הנחש גל גופו התלבש בעפר הארץ רחץ בדמו קיבלו ציווי כל כוחות הבריאה לגלות לרשב"י את כל סודותיהם נגלו לו כל מראות העולמות העליונים תיקן את כל הפגמים תיקן את הנפשות הבלועות העלה אותם משאול נלחם עם הס"מ וחיילותיו ניצח אותם זה רבי שמעון
נָפַק מִקַּמֵּיהּ וְקָאִים לְמֵיעַל בְּהַהִיא אַרְבָּא וּתְרֵין גּוּבְרִין בַּהֲדֵיהּ. חָמָא תְּרֵין צִפֳּרִין דְּהֲווּ אַתְיָין וְטָסִין עַל יַמָּא, רָמָּא לוֹן קָלָא וְאָמַר צִפֳּרִין צִפֳּרִין דְּאַתּוּן טָאסִין עַל יַמָּא, חֲמֵיתוּן דּוּךְ דְּבַר יוֹחָאִי תַּמָּן יצא רבי פינחס לחפש את רבי שמעון ראה שתי ציפורים שהיו עפות מעל הכנרת ציווה אותם בקולו ואמר ראיתם את מקומו של רבי שמעון
עַד דְּנָפַק, הָא אִנּוּן צִפֳּרִין אַתְיָין וּבְפוּמָא דְּחָדָא מִנַיְיהוּ פִּתְקָא חָדָא וּכְתִיב בְּגַוָּוהּ דְּהָא בַּר יוֹחָאִי נָפַק מִן מְעַרְתָּא (הוא) וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ.
חזרו הציפורים עם פתק בפיהם כתוב הנה רבי שמעון יוצא מהמערה ורבי אלעזר איתו אֲזַל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכַּח לֵיהּ מְשַׁנְיָא וְגוּפֵיהּ מַלְיָא חֲלוּדִין. הלך לקראת רבי פינחס וראה את רבי שמעון ובנו מצולקים מלאי חלודה ועפר כחושים ומאירים כאור השמש של בראשית החל לבכות ולשמוח ובכי של כאב על המראה בָּכָה (דף יא ע''ב) בַּהֲדֵיהּ וְאָמַר וַוי דַּחֲמִיתִיךְ בְּכָךְ. אָמַר זַכָּאָה חוּלָקִי דַּחֲמֵית לִי בְּכָךְ דְּאִלְמָלֵא לָא חֲמִיתָא לִי בְּכָךְ לָא הֲוֵינָא בְּכָךְ אמר לרבי שמעון אוי לי שראיתי אותך ככה אמר לו אשרייך שראית אותי ככה אם לא הייתי כפי המראה הזה לא הייתי בכלל זו הייהת התכלית שלי להגיע לשורש התיקון להעלות את כל הנפשות עד ביאת משיח צדקנו פתחתי לכל הנפשות הבלעות פתח הוא ספר הזוהר כל נפש שתיקנתי כאשר היא תפתח את ספר הזוהר יעלה אור הפתח שלה והיא תצא מהשבי של הנחש והיא תתעלה למקומה בשורש זה יהיה בדור האחרון הם יהיו כולם בעלי תשובה הן ישובו בזכות מפתח הזוהר הקדוש ברוך ה' לעולם אמן ואמן
זוהר שמות
רַבִּי חִיָּיא הַגָּדוֹל הָיָה הוֹלֵךְ לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לִלְמֹד מֵהֶם. הָלַךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרָאָה פַּרְגּוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה מַפְסִיק בַּבַּיִת. תָּמַהּ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר, אֶשְׁמַע דָּבָר מִפִּיו מִכָּאן.
שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר, בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. כָּל הַכִּסּוּף שֶׁכּוֹסְפִים יִשְׂרָאֵל [מִלִּפְנֵי] מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כִּצְבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים.
מָה הַטַּעַם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם הוּא תָּמִיד מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ - יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם. דָּבָר אַחֵר - הַצְּבִי, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
שָׁמַע רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִם עֶלְיוֹנִים [פּוֹסְקִים] עוֹסְקִים בַּבַּיִת, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחוּץ?! בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינָה בַּחוּץ, מִי יֵצֵא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אִם אֲנִי אֶשָּׂרֵף - [כְּחוֹל] לֹא אֶשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִחוּץ אֵלֵינוּ. שֶׁתִּכָּנֵס הַשְּׁכִינָה, וְתִהְיֶה אֵשׁ שְׁלֵמָה. שָׁמַע קוֹל שֶׁאוֹמֵר: עֲדַיִן לֹא נִסְמְכוּ הַסּוֹמְכִים, וְהַשְּׁעָרִים עֲדַיִן לֹא הֻתְקְנוּ, וּמִקְּטַנֵּי [וּמֵאָהֳלֵי] הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן, שֶׁכָּעֵת הוּא. לֹא יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר.
יָשַׁב רַבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְנֶאֱנַח. פָּתַח וְאָמַר, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. נִפְתַּח שַׁעַר הַפַּרְגּוֹד, לֹא נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא. זָקַף רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר, מִזֶּה נִשְׁמָע שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְמִישֶׁהוּ בַּחוּץ, וְאָנוּ בִּפְנִים?! קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָלְכָה הָאֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ עַד מְקוֹם רַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיצוֹץ אוֹר הַקְּלִיטָה בַּחוּץ, שֶׁל הַמַּפְתֵּחַ וְאָנוּ כָּאן בִּפְנִים?! הִתְאַלֵּם פִּיו שֶׁל רַבִּי חִיָּיא.
כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס פְּנִימָה, הוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְלֹא זָקַף רֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, קוּם הַעֲבֵר יָדְךָ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בָּזֶה, שֶׁלֹּא רָגִיל בּוֹ. קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְהֶעֱבִיר יָדוֹ עַל פִּי רַבִּי חִיָּיא. פָּתַח פִּיו רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, רָאֲתָה עֵינִי מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי. הִזְדַּקַּפְתִּי שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי, שֶׁטּוֹב לָמוּת בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב טוֹב שֶׁדּוֹלֵק.
בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְקִים שְׁבִיבֵי אֵשׁ לְכָל עֵבֶר, וְכָל שְׁבִיב וּשְׁבִיב עוֹלֶה לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים מֶרְכָּבוֹת, וְכָל מֶרְכָּבָה נִפְרֶדֶת לְאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעַתִּיק הַיָּמִים שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא מִזְדַּעֲזֵעַ מִמֶּנּוּ לְמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים עוֹלָמוֹת.
עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם עִדּוּן הַצַּדִּיקִים, עַד שֶׁנִּשְׁמָע בְּכָל הָרְקִיעִים, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם בִּזְמַן אֶחָד, תְּמֵהִים וְאוֹמְרִים: זֶהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה מַרְעִישׁ הַכֹּל, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנָיו. זֶהוּ הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ כָּל הַכִּסְאוֹת וְכָל הָרְקִיעִים וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת רִבּוֹנָם.
אֵין פּוֹתְחִים וְאֵין מְסַיְּמִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁמָע (שֶׁיִּשְׁתַּמֵּעַ) בְּכָל הָרְקִיעִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה פִּתְחוֹן פֶּה. כְּשֶׁמְּסַיֵּם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִי רוֹאֶה אֵיזֶה שִׁירִים? מִי רוֹאֶה אֵיזוֹ חֶדְוָה שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְרִבּוֹנָם? מִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהוֹלְכִים בְּכָל הָרְקִיעִים? כֻּלָּם בָּאִים בִּשְׁבִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, מַעֲלִים רֵיחוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן עַד עַתִּיק הַיָּמִים, וְכָל זֶה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן.
זוהר חלק ב דף רא/א
ארים רבי אבא קליה ואמר, ווי רבי שמעון, אנת בחיין ואנא בכינא עלך, לא עלך בכינא, אלא בכינא על חברייא ובכינא על עלמא, רבי שמעון כבוצינא דשרגא, דאדליק לעילא ואדליק לתתא, ובנהורא דאדליק לתתא, נהירין כל בני עלמא (נ"א נהיר לעילא), ווי לעלמא כד יסתלק נהורא דלתתא בנהורא דלעילא, מאן ינהיר נהורא דאורייתא לעלמא:
תרגום: הרים רבי אבא קולו ואמר, אוי רבי שמעון, אתה בחיים ואנחנו בוכים עלייך, לא עלייך אנחונ בוכים, אלא אנחנו בוכים על החברים ובוכים על העולם, רבי שמעון כאש של הנר, שמדליק למעלה ומדליק למטה, שבאור שמדליק למטה מאירים כל בני העולם, אוי לעולם כאשר יסתלק האור של מטה מהאור של מעלה, מי יאיר אור של התורה לעולם:
הסבר: והשאיר לנו את אורו בספר הזוהר הקדוש, כל ספרי המוסר, כל ספרי הצדיקים כולם שואבים אורם וכוחם מאור הזוהר הקדוש, האר"י הקדוש ישב למעלה משש עשרה שנים ולמד והפך ועסק בזוהר הקודש עד שלימדו לרבי חיים ויטאל וזה הוציא לאור את חיבורו "עץ החיים" ושער הכוונות ועוד, והבעש"ט כל חיבוריו מתוך הזוהר, ורבי נחמן מברסלב כל חיבוריו נלקטו מהזוהר הקדוש ועוד ועוד...ואתה אחי האהוב לא הגיע הזמן, עוד לא הבנת כי הזוהר וחיים עפ"י הזוהר היא הדרך שבה ייצאו עם ישראל מהגלות, מה אתה פוחד מערב רב שממלא ראשך בחיי העולם הזה ומבטיח לך כס כבוד והבלי חומר, קום עלה אל רכבת רבי שמעון בר יוחאי, למד סוד העולמות, סיבת היותך, סיבת הבריאה, דרכי התיקון והאמונה.
זוהר חלק ב דף פו/ב - פרשת יתרו: מעלתו של רשב"י
פתח רבי יהודה ואמר, (דברים ל כ) כי הוא חייך וארך ימיך, מאן דזכי באורייתא ולא אתפרש מינה, זכי לתרין חיין, חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי, דכתיב חייך, תרי, וכל מאן דיתפרש מינה כמאן דמתפרש מן חיי, ומאן דמתפרש מרבי שמעון כאילו מתפרש מכלא, ומה בהאי קרא דאיהו פתח פתחא לא יכילנא למיעאל בה, פתגמי אורייתא דסתימין על אחת כמה וכמה, ווי לדרא דרבי שמעון בן יוחאי יסתליק מניה, דכד אנן קיימין קמיה דרבי שמעון, מבועין דלבא פתיחין לכל עיבר וכלא מתגליא, וכד אתפרשנא מניה לא ידענא מידי וכל מבועין סתימין. אמר רבי חזקיה, היינו דכתיב (במדבר יא כה) ויאצל מן הרוח אשר עליו, ויתן על שבעים איש הזקנים, כבוצינא דא דנהרין מניה כמה בוצינין, והוא בקיומיה שכיח, כך רבי שמעון בן יוחאי מארי דבוצינין, הוא נהיר לכלא ונהורא לא אעדי מניה ואשתכח בקיומיה.:
תרגום: פתח רבי יהודה ואמר, כי הוא חייך וארך ימיך, מי שזוכה בתורה ולא פורש ממנה, זוכה לשני חיים, אחד בעולם הזה ואחד בעולם הבא, שכתוב חייך, שניים. וכל מי שפורש ממנה פורש מן החיים, ומי שפורש מרבי שמעון כאילו פורש מהכל. ומה בזה הפסוק שפתח פתח ואני לא יכול להכנס בו, דברי תורה שסתומים על אחת כמה וכמה, אוי לדור שרבי שמעון בר יוחאי יסתלק ממנו, שכאשר אנחנו עומדים לפני רבי שמעון, מעיינות הלב פתוחים לכל עבר והכל מתגלה, וכאשר אנחנו פורשים ממנו, לא ידענו כלום וכל מעיינות סתומים. אמר רבי חזקיה, זהו שכתוב "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים", כנר זה שמאירים ממנו כמה נרות, והוא בקיומו מצוי, כך רבי שמעון בר יוחאי בעל הנרות, הוא מאיר לכל והאור לא סר ממנו ונמצא בקיומו:
הסבר: והנה השאיר לנו "בעל הנרות" הקדוש רבי שמעון בר יוחאי את דבריו בספר הזוהר ומובא בגמרא ובדברי חז"ל כי העוסק בדברי התנאים או האמוראים מעורר שורש נשמתם ונדבק בהם ממש לגלות לעוסק בדבריהם, את פרוש דבריהם הקדושים, והזוהר היא הדרך ללמוד את סודות התורה, את הרוחניות, את סוד הגלגול, סודות התפילה וייחוד שמו, סוד הפרצופים העליונים, דבקות בבורא עולם, אמונה שלימה בהשגחה הפרטית, מאיסות בחומר ובתאוות הגשמיות, ידיעת סגולות לימוד התורה בלילה, תפילה בנץ החמה, זוג תפילין רש"י ורבנו ת"ם, טהרת מקווה ונטילת ידיים ליד המיטה לפני הקימה, זיכוי הרבים וקירוב רחוקים, ועוד מסירות נפש שלומדי הזוהר מקיימים כפי משנתו של גדול הצדיקים, ראש לצדיקים בגן עדן, שטוב לסמוך עליו בשעת הדחק שכעת שעת הדחק שעכשיו זה לפני קבלת תורת הגאולה האחרונה, קול תרועות השופר נשמעות בכל העולם, אש ותימרות עשן, קולות משמים וארץ מרעידים את כל הלבבות, כל אומות העולם מתייראים, איים נחרבים, מלחמות בכל קצוות עולם ומסביבנו אויבים רבים מידי, ואין לנו לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים שמבקש וקורא אלינו בניו, ספר שמות פרק כ (א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: (ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: כי זה ישראל בנו בכורו של הקב"ה, כפי שלימד אותנו הזוהר בנים אתם לה', בנים הם נשמות שזכו להאחז בעץ החיים שהוא עולם האצילות שזו תורת הסוד, חיילי השכינה בכל מקום צדיקים שבכח מסירות נפשם כפי שהורה להם הזוהר הקדוש ולא אף לימוד אחר זכו להיות צדיקים, כי הזוהר מוציא משעבוד מצרים המבקשים תאוות עולם גשמי כלה זה והופך את העוסק בו לבן חורין, לבן של החרות אימא עליונה שהיא הבינה שהיא התורה הקדושה ואז רוצה האדם הזה לשמוע את קולו של הקב"ה הוא כבר לא מתיירא שמה ימות אם ישמע את קולו, כי בעולם הזה אנחנו מתים בלי קולו של הקב"ה ודרך הזוהר רואים את הקול - תא חזי....
רבי שמעון בר - יוחאי, ראש לצדיקים בגן עדן שמימיו לא נראתה קשת בענן, אש קדושה משמים סבבה אותו ואת תלמידיו בכל עת שעסקו בתורה. ללא סבלנות לכוחות הטומאה במאבק מתמיד הוא שאמר כי יש להתגרות ברשעים בעולם הזה - אפילו שהלכה היא שלא להתגרות. כי אדם קדוש ללא רבב יכול להתגרות בכוחות הטומאה ולהכריעם, אין להם אחיזה בו הוא טהור הוא זך כמו שמן זית זך למאור הוא שלם כמו שה תמים שמום אין בו. 13 שנים במערה נכנס לתוך עפר הנחש, כמשל לבש את העולם לגופו והוציא מהנחש את בולעו, את זרע יעקב שנבלע בתוך הנחש הוציא נפשות בכוח מסירות נפשו, לימוד סודות התורה, כוחותיו בעליונים והתחתונים, הציל נפשות עד אין ספור, כפי יעקב שנכנס לתוך בית לבן להוציא משם את נפשות רחל ולאה ובני ישראל, כפי משה רבינו המסוגל להכנס לבית פרעה ולהכריעו, גם רבי שמעון התגרה בפרעה התנין הגדול ובלבן הנבל ויכל להם, ועל כך באים ומודים לו במשך 2000 שנים כל אותם נפשות שלאחר שהוציא אותם מלוע הנחש נולדו ועברו מסכת ייסורים בזיכוך אחר זיכוך עד שהגיעו אליו למירון לומר לו תודה!!,
חלק אחר הזדכך בלימוד התורה הקדושה שהשאיר הצדיק "ספר הזוהר", והגיעו למדרגה של קדושים, צדיקים והם באים להודות לו, וחלק מגיע כי אורו של רבי שמעון בר - יוחאי שממלא כל העולמות בתקופת ל"ג בעומר וגם במשך שאר ימי השנה, וכולם מודים שרבי שמעון הוא ראשון לצדיקים שהוא היחיד בהלכה היא כי ביום עלייתו לגנזי מרומים לא עושים "נפילת אפיים". וזה הנחש, התנין, כוחות הטומאה המלאים בעולמנו רוצים נקמה, הם מכירים בכוחו של רשב"י, הוא מעביר בהם חלחלה, רעדה אחזתם, הם יודעים כי כוחו של רשב"י הגנוז בזוהר הקדוש שוחט אותם בכל פעם שיהודי פותח את ספר הזוהר, קורא בו, שוחט בהמוניהם כאשר מעיין ולומד בו, והם המציאו דרך לפנות לעם ישראל הקדושים ולהפחידם שלא לעסוק בזוהר הקדוש, הם טפטפו את כוס הרעל שלהם לתוך כוס השתייה של בערים, חסרי קדושה ושכל להורות לישראל הקדושים להתרחק מהצדיק וקדושתו, הם שמעדיפים סיפורי עולם הזה, כאילו אין עולם הבא, הם מעדיפים לבנות לעצמם שמות בעולם הזה, לשבת על כורסותיהם המרופדות וכרסיהם המרופדים בבשר ויין ולשכוח ולהשכיח לעם ישראל הקדושים כי הם לתכלית אחת בעולם הזה העכור, לקחת מהטומאה את ניצוצות הקדושה ולהעלותם למקומם, ובהעדר קדושה ישאר העולם הזה "חרוב" כפי מסכת סוטא, סנהדרין מדרשים ועוד שבאלף השביעי העולם הזה יהיה "חרוב", ויבנה עולם חסד, ותחיית המתים והטומאה תעלם, עד אז כל פועלו של היהודי לצעוד בשבילי אבותינו הקדושים שמסרו נפשם עבור כך:
והנה זה דורנו זכה לאור התשובה לאחר שירד למעמקי שער החמישים של הטומאה בכדי לקרב את הגאולה, הם התחפשו לכופרים ברוחניות, גדלו בבית "חילוני", מעולם לא ביקרו בבית כנסת או קראו קריאת שמע ישראל, הם הסתובבו בכל העולם חוו כל חוויות הטומאה האפשריות ובגמר איסוף ניצוצות הקדושה הם מצאו את עצמם במעלית התשובה, מעלה אל האור, מעלה אל הקדושה אל מסירות הנפש, אך וי וי וי..באמצע העלייה תפסו אותם מכחישי הסוד והזוהר, תפסו אותם מכחישי ההשגחה הפרטית והכניסו אותם במוסרות, בכפייה ללמוד הלכות העולם הזה, וחלקם הגדול נושר, אבל לא יתום ישראל - רובם ברחו לברסלב, לחסידויות, שם עיקר התורה מבוססת על הזוהר הקדוש, ואני צועק ומתחנן - עיסקו בתורת עץ החיים - זוהר וסוד ולעולם אל תזניחו את ההלכה, את התלמוד הבבלי והירושלמי, את המשניות את התנ"ך, מי שמפריד בתורתו הקדושה של הקב"ה הבדלו ממנו, התרחקו ממנו הוקיעו אותו, הוא מהנחש, הוא אחוז בעוונותיו בכבלי שווא וקסם של העולם הזה, אל תפחדו, ההשגחה הפרטית תוביל אתכם למקום מבטחים - רק אם תאמין.
כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק!!!!
מעלתו של רבי שמעון בר - יוחאי
בתיקוני זהר דף כג/ב - אדהכי הא אליהו קא נחית מעילא, בכמה חיילין דנשמתין, וכמה מלאכיא סוחרניה, ושכינתא עלאה עטרה על כלהו, כתר בריש כל צדיק, בההוא זמנא קלא אתער באילנא דלעילא בנגונא, וכמה עופין דנשמתין שריין תמן בענפוי, הדא הוא דכתיב רבה אילנא ותקיף וכו', ויימא הכי, רבי רבי אנת הוא אילנא דרבה ותקיף באורייתא, בענפין דילך דאינון איברין קדישין, כמה עופין שריין תמן, דנשמתין קדישין כגוונא דלעילא, דאתמר ביה ובענפוהי ידורן צפרי שמיא, וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חבורא דילך, כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגומר:
תרגום
תוך כדי ירד אליהו מלמעלה עם חיילות הנשמה (עולם הבריאה), וכמה מלאכים (עולם היצירה), סובבים אותם, והשכינה (מלכות האצילות) העליונה כתר על כולם, כתר בראש כל צדיק, בזמן ההוא קול יתעורר באילן העליון בניגון, וכמה עופות הנשמה הנמצאים שם בענפיו, כפי הכתוב רבה אילנא ותקיף וכו', בענפים שלך שהם האיברים הקדושים, כמה עופות נמצאים שם, הנשמות הקדושות כפי למעלה, שנאמר ובענפיו יגורו עופות השמים, וכמה בני אדם למטה יתפרנסו מהחיבור הזה שלך (ספר הזוהר), כאשר יתגלה למטה בדור האחרון בקץ הימים (ימין). וזה סוד הצדיק שמלמד הזוהר כי כל צדיק הוא כמו עץ - שורשים, גזע, ענפים, ובענפים מקוננים עופות אלו הן הנשמות החוסות בענפי הצדיק, כך רבי שמעון בר - יוחאי שעליו נאמר - "נעשה אדם נאמר בעבורך", שידע להכנס לתוך הנחש, לתוך העפר כל השבוע ולמשוך משם נפשות הבלועות, כפי שעשה יוסף הצדיק כשירד לבור של הנחשים והעקרבים, כך כל צדיק בזמנו נקרא ומשמש כצדיק רק כאשר נכנס לתוך הקליפה, לתוך הנחש, עבר את הניסיונות ויצא בשלום עם הנפשות שהציל, כך היה אמור להיות נח הצדיק היחידי באותו דור, דור של כפירה, עבודה זרה, זימה וחמס, ערבוב עליונים ותחתונים וחיות במינם ובשאינם מינם, נח, תיבה לכל נפשות הבריאה, הקב"ה כנס לתוכו את כל הרוחניות הקדושה לאחר שמחה את כל היקום, כביכול עשה מחית (פירה, בצק) מכל הבריאה ואותה כנס בנח לעולם חדש, וזה הצדיק שלא הצליח לשמר את הקדושה, השכינה, הנפשות בענפיו על כי שמע לעצת הנחש וכפי האדם הראשון ששתה מגפן שסחטה לו חוה, כך גם נח שתה, השתכר ובא חם שהיה מרכבה לנחש ולכוחות הטומאה וגנב מאביו את כל הקדושה שהתפזרה בכל צאצאיו הטמאים, והם במהלך כל הדורות עשו שימוש של עבודה זרה בקדושה הזו - כישוף וקסמים, מכונות ומחשבים הכל מכח נפשות הבלועות, מכח התורה שבעל פה שהיא שבויה בידי כוחות הטומאה, ועם ישראל קיבל על עצמו להצילה משביה וכל מעשיו צריכים להיות ביום ובלילה עסק הצלת השכינה/ תורה שבעל פה משביה, חידושי תורה, הלכות, מוסר, משנה, גמרא זוהר, קבלה יומם ולילה עד כלות נפשות הבלועים בחם, כנען וכל צאצאיהם, וזה חיים על פי הזוהר המלמד את האדם מידות, שכינה מה היא, הלכות וסיבתן, מסירות נפש מרצון חופשי של בן חורין, חרות מעבדות החומר, התאוות, העצב והדכאון, חרות מהשחתה של הנפש, חרות ממבול פרטי, זוהר שכולו חיי העולם הבא.
מדרש רות מאמר חנוך נער מט"ט : רשב"י מבטל את המוות
פתח רבי נהוראי ודרש, וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים. וחכך, אלו תלמידי חכמים, שהם כיין הטוב. מה יין הטוב, עומד בכאן וריחו הולך למרחוק. אף תלמידי חכמים, הם במקום אחד, ותורתם הולכת למרחוק בכל מקום:
ואף כשהם בקבר, שפתותיהם רוחשות תורתן. הה"ד (זה מה שכתוב), דובב שפתי ישנים. כל שכן במקום שעומדים עמודי עולם, על אחת כמה וכמה. דהא אפילו מלאכי השרת, אין להם כח לעמוד לפניהם:
דהא זימנא חדא הוה דבר בלוד, (פעם אחת היתה מחלת דבר בלוד) אתא רבי שמעון בן יוחאי למתא (הגיע רשב"י למקום המתים). אמרו ליה לרשב"י, מאי נעביד.( שאלו את רשב"י מה נעשה?) קם ועבר במתא, וחמא בני נשא שכיבן. (עבר בין המתים וראה בני אדם שוכבים) אמר, כל האי במתא, ואנא הכא, גזרנא דליבטל: (אמר כל זה במתים, אני כאן וגוזר שהמוות יתבטל)
שמעו ברת קלא דהות אמרה, פוקו מהכא, (שמעו בת קול אמרה צאו מכאן) דהא רבי שמעון בן יוחאי הכא, (רבי שמעון בר - יוחאי נמצא כאן) דקב"ה גוזר והוא מבטל. הוה תמן ר' חנינא, (היה שם רבי חנינא) אתא ואמר ליה לרבי מאיר, (הלך וסיפר לרבי מאיר) אמר ליה רבי מאיר, שבחא דיליה מן יכול למיקם ביה, אי לאו כמשה: אמר רבי מאיר (בעל הנס), שבח של רשב"י מי יכול להתנגד לו אפילו במשה כתוב: פתח ואמר, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים עליה קטורת. וכתיב, ויקח אהרן וגו'. וכתיב, והנה החל הנגף בעם. וכתיב, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. כולי האי אצטריך ליה למשה למטרח. כל זאת היה צריך משה רבינו לטרוח ורשב"י במימריה, הקב"ה גוזר, והוא מבטל מותנא: ורשב"י במילה, הקב"ה גוזר והוא מבטל מוות:
תולדות רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר
מועתק מאתר הזוהר העולמי - ברשות.
א) לידתו בגליל; תלמיד מובהק לרבי עקיבא
א. רבי שמעון בן יוחאי, ראש ה"חברייא קדישא" שהשתתפו בחיבור ספר הזוהר הקדוש, היה אחד מן התנאים הגדולים בדור השני שאחר חורבן בית שני, בזמן גזירות קשות של מלכות רומי על עם ישראל. שאר חברי ה"חברייא" הם: רבי אלעזר בנו, רבי אבא, רבי יהודה, רבי יוסי בר יעקב, רבי יצחק, רבי חזקיה בר רב, רבי חיא, רבי יוסי ורבי יוסא.
ב. התנא הדגול רבי שמעון בן יוחאי נולד בארץ ישראל, בארץ הגליל, ונאסף על עמיו זקן ושבע ימים בכפר מירון, לא הרחק מעיר צפת, ביום ל"ג בעומר.
ג. היה תלמידו המובהק של התנא הגדול רבי עקיבא, שקרא אותו "בני" (מעילה דף ז' עמוד א’). תיכף אחר נשואיו הלך רשב"י ללמוד תורה בבני ברק בישיבת רבי עקיבא, שם ישב ולמד במשך י"ג שנה מבלי לבקר בביתו במשך כל זמן זה (ויקרא רבה פרק כ"א, ח).
ד. דביקותו ברבו הדגול היתה כל כך, עד שכשנאסר רבי עקיבא ונתפס בבית הסוהר, מסר רשב"י נפשו לחדור לשם לשמוע ממנו תורה (פסחים דף קי"ב עמוד א').
ה. בעת שהותו אצל רבו רבי עקיבא הסתיר את גדלותו מעיני כל, עד שאמר עליו רבו "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך", כדלהלן.
אמר רבי בא: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה [סומך בסמיכת חכמים] את תלמידיו . . ורבי עקיבא - את רבי מאיר ואת רבי שמעון. אמר: ישב רבי מאיר תחילה. נתכרכמו פני רבי שמעון [שהיה סובר שאינו חושב אותו לכלום - פני משה]. אמר לו רבי עקיבא: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך [כלומר, מכיר אני בך שכחך גדול הוא, ורבי מאיר שהוא יותר זקן ממך אמרתי שישב בתחילה, פני משה]. (ירושלמי סנהדרין פרק א' הלכה ב')
ו. רבי שמעון בן יוחאי היה מחמשת התלמידים של רבי עקיבא שנשארו בחיים אחרי שמתו כ"ד אלף תלמידם של רבי עקיבא, ואותם החמשה תלמידים העמידו והחזיקו את התורה בזמן הקשה ההוא (יבמות דף ס"ב עמוד ב').
ז. דביקותו ברבו רבי עקיבא היתה עד כדי כך, שפעם אחת, אחרי פטירת רבו, כשנפלט מפיו אמרה שלא היתה לכבודו של רבי עקיבא, נצטער על זה כל כך, והתענה כל כך תעניתים עד שנשחרו שיניו מרוב התעניות (נזיר דף נ"ב עמוד ב’).
ח. כל מקום שנזכר בש"ס "רבי שמעון" סתם - הוא רבי שמעון בן יוחאי (פירוש רש"י שבועות דף ב' עמוד ב’).
ב) ישיבתו הקדושה בצידון ושם היה גם חיבור ספריו.
א. רבי שמעון בן יוחאי ייסד ישיבה גדולה בעיר צידון, ושם הרביץ תורה להרבה תלמידים.
ב. מלבד הלכותיו הנזכרות בש"ס, חיבר גם מדרשים באגדה בלול עם הלכה, ונקראים "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי", "ספרי", ועל כולם היה מקור ספר הזוהר הקדוש, שהוא קובץ מאמרים, רמזים, דרשות וסודות שנתגלה להם ע"י משה רבינו רעיא מהימנא ואליהו הנביא, וכן מה שחידשו הוא ובנו רבי אלעזר ושאר התלמידים, ה"חבריא קדישא". כותב המאמרים העמוקים מפי רבי שמעון בן יוחאי היה רבי אבא, לפי ציווי רשב"י ביום פטירתו (זהר חלק ג' דף רפ"ז עמוד א’. ועיין הקדמת מוהרח"ו זי"ע בספר עץ חיים, בדפוס ירושלים תשמ"ח, דף י"ז ד"ה הלא תראה).
ג) רבי שמעון ובנו רבי אלעזר התחבאו במערה י"ג שנה ולמדו שם תורה ביחד
א. לאחר שמת רבי עקיבא כשנהרג על יד המלכות נהגו תלמידיו ושאר חכמי ישראל להתאסף בכרם עיר "יבנה". פעם אחת ישבו שם יחד רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי, ודברו מענינים שונים, עד שבא להם לדבר על דבר ממשלת רומי. רבי יהודה בר אלעאי היה משבח, ואמר: "כמה נאים מעשים של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". רבי יוסי שתק. אבל רבי שמעון לא יכל להתאפק, ענה ואמר: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורכם, תקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמם, גשרים לקחת מהם מכס". בעת שדברו נמצא שם איש אחד, יהודה בן גרים שמו, כי תולדתו מן אב ואם שנתגיירו, והוא לא הבין ולא ידע שנצרך להשמר בדברים כאלה, וסיפר דבריהם למיודעיו, ועל ידי זה נשמעו דבריהם למלכות רומי.
ב. מאד חרה אף הרומאים על רבי שמעון בן יוחאי, יען כי דבריו הם בזיון למלכות. עשו משפט על זה, ויצא הפסק:
יהודה בר אלעאי ששיבח יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג. מיד נודע הדבר לרבי שמעון שנחרץ משפטו ליהרג וירא לנפשו, ברח מביתו ויתחבא בחדר נסתר שאצל בית המדרש, גם בנו רבי אלעזר ישב אצלו לשמשו, אשת רבי שמעון הביאה להם בכל יום לחם לאכול ומים לשתות, וכך ישב שם איזה ימים.
ג. ויהי כאשר נודע לרבי שמעון שהגזרה בתוקפה ושמחפשים אותו, אמר לבנו: "תדע בני, שאני מפחד כל היום, יען כי נשים דעתן קלה עליהן, ויכול להיות כאשר יצערו אותה תודיע איה אנו נמצאים, לכן עלינו לברוח מכאן". ויברחו משם בלילה ויתחבאו במערה שהיא במקום ציה מן הישוב, ואין איש עובר שם, ונעשה להם נס שצמחו שם עצי חרובין ותאנים, גם נגלה להם מעין של מים טובים, וניזונו מהם.
ד. וכאשר הבינו שלא בקרוב יכלו לצאת משם, דאגו שבגדיהם לא יבלו, לכן פושטו בגדיהם וכסו את גופם עד צוארם בחול הנמצא שם. כאשר היו צריכים להתפלל לבשו בגדיהם. אחר התפלה פשטו בגדיהם, כדי שלא יבלו. כל היום היו שניהם עמלים בתורה. שום נפש חיה לא ידע מלבד אליהו הנביא שהיה רגיל לבוא אצלם לגלות להם סתרי תורה.
ככה ישבו שמה י"ב שנה. לאחר י"ב שנה מת קיסר רומי, ושם היה חוק המלכות שכאשר מת הקיסר נתבטלו גזרותיו. אז בא אליהו אל המערה ויבשר להם שהגזרה נתבטלה, ורשאים המה לצאת ולבוא אל ביתם. ויצאו מן המערה.
ד) יציאתם מן המערה פעם ראשונה:
א. כאשר הלכו בדרך היו שמחים רק בבתי בראי, אבל לא היו טובי לב בבתי גוואי. בקרבם היתה טמונה תרעומת, מדוע היו נחתכים מן העולם י"ב שנה על לא חמס בכפם. ואחר הליכתם איזו פרסאות ונתקרבו למקום ישוב נלאו, וישבו לנוח מעט.
ב. באותה שעה ראו, אשר לא רחוק ממקומם במקום שיח השדה בא איש אשר מלאכתו היא ללכוד עופות השמים על ידי רשת שמפזר גרגירי תבואה בתוך הרשת, וכאשר נכנס הצפור בתוך הרשת לאכול הגרגירים נשמע קול דפיקת הדלת שנסגרת פתאום, והצפור נלכדה. לפעמים נכנסה הצפור ונלכדה, ולפעמים נכנסה ולא תלכד ויוצאת שלמה.
ג. הטו אזנם רבי שמעון ורבי אלעזר, וישמעו, שכאשר נכנסת צפור הנלכדת, נשמע תחלה בת קול מן השמים תיבת "ספקלא", שמשמעותה היא שתספק דלת הרשת ותלכד הצפור. וכאשר נכנסת הצפור ואינה נלכדת, נשמע תחלה בת קול מן השמים תיבת "דימוס", שמשמעותה היא שנפטרת ממיתה. אז אמר רבי שמעון לבנו: "הלא תראה בני, כי גם את הצפור אינה נלכדת בלי גזר דין מן השמים, מכל שכן האדם שאינו נלכד בפח בלי גזרה מן השמים. זאת אומרת שאין לנו לחשוב שנלכדנו במערה רק על פי גזרת קיסר רומי, כי אם בלתי ספק, שכך נגזר מן השמים, וסבת הדבר גלוי וידוע לפני הקב"ה, ואסור לנו להתרעם ולהרהר אחר מדותיו". ובכן נתישבה דעתם וילכו הלאה.
ה) נגזר עליהם לחזור למערה
א. כאשר התחילו להתקרב יותר אל הישוב, ויעברו לפני שדה ויראו והנה יהודים חורשים בשדה וזורעים תבואה, ויתמהו עליהם ויאמרו בכעס: "מה עושים האנשים המשוגעים הללו?! מניחין עסק התורה, שהיא חיי עולם, ועוסקים בחיי שעה!" ובשביל חרון אפם כל מקום שנתנו עיניהם בכעס מיד נשרף. אז יצתה בת קול מן השמים ואמרה להם: "האם להחרב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם". ובעבור זה היו מוכרחים לחזור ולשוב לאותה המערה, ונשתהו שם עוד י"ב חודש.
ב. לאחר שנים עשר חודש נשאו ידיהם לשמים ויאמרו: "אב הרחמן! הלא אף גם רשעים אין נשפטים בגיהנם יותר מן י"ב חודש, אם כן די לנו להיות נידונים כמשפט הרשעים". תפלתם נתקבלה. שוב יצתה בת קול ואמרה: "צאו ממערתכם". ויצאו שניהם מן המערה ללכת לביתם.
ו) איך יצאו לחפשי מן המערה
א. כאשר התקרבו פעם שנית אל הישוב, עוד לא נחה דעתו של רבי אלעזר, ולא יכול לסבול התנהגות האנשים מבית ישראל, כיון שבזמן היותו במערה, לא ידע דבר כך לעמל התורה, ולכן כמעט ששכח הצטרכות הגשמי של אנשי עולם הזה. ויבט עליהם בתמהון וברוגז, וגרם בזה הזיקות לאנשים. ובכל מקום שהיה רבי אלעזר מזיק במבטו, היה רבי שמעון אביו מרפא.
ב. כאשר ראה רבי שמעון מעשי בנו, התחיל לדבר לבנו לרכך לבבו, והמליץ על ישראל לאמר: "תדע בני! כי די לעולם אני ואתה שיתקיים בזכות שנינו".
ג. עוד נזדמן לפניהם שראו בערב שבת בין השמשות, איש זקן רץ לביתו, ובידו שתי חבילות הדס. וישאלו אותו: "למה לך אותן שתי חבילות הדס?". אמר להם: "להריח בהן לכבוד שבת". אמרו לו: "ומדוע עשית מהם שתי חבילות, ולא די לך שיהיו חבילה אחת?". אמר להם: "אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור".
ד. אמר רבי שמעון לבנו: "ראה כמה חביבין מצות על ישראל! לכן הנח רוגזך מהם". ומאז והלאה נתישבה דעתו וירך לבו, ולא הזיק יותר לאיש במבטו.
ה. רבי פנחס בן יאיר חותן רבי שמעון שמע כי חתנו בא לביתו, הלך אליו לקבל פניו. רבי שמעון היה מלא פצעים מן החול שכסה את גויתו י"ג שנים במערה, ועל ידי זה נחלש כל גופו, והלך לטבריא לרחוץ בחמי טבריא לחזק גויתו ולהתרפא. ויבא אליו שמה רבי פנחס חותנו.
ו. כאשר הלך רבי שמעון לרחוץ בחמי טבריא, הלך עמו חותנו ויסוך את גויתו בשמן זית לרפא את פצעיו. ויהי כאשר ראה רבי פנחס את פצעי חתנו, לא יכול להתאפק מבכי, כי נתמלא רחמנות עליו, ויפלו דמעות עיניו על גוף חתנו, וכאשר דמעות עינים מלוחין הן כמי מלח, הרגיש רבי שמעון עקיצת הדמעות במקום הפצעים ויכאב לו. שאל רבי שמעון את חותנו: "למה חותני תבכה ותכוה פצעי גוי מדמעות עיניך?", ויענהו רבי פנחס: בוכה אני על צרתך ומכאובך, ואוי לי שראיתך בכך!", ויאמר אליו רבי שמעון: "לא כן חותני! כי אם אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי תורה כל כך". הדבר ידוע כי טרם שנפרד רבי שמעון אל המערה, כשהיה רבי שמעון מקשה קושיא בלימודם, היה רבי פנחס מתרץ לו שנים עשר תירוצים. ואחר כך כאשר שב מן המערה, כשהיה רבי פנחס מקשה קושיא בלימודם, היה רבי שמעון מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים.
ז. לאחרי צאתו מהמערה, הלך רשב"י לבחור 8 תלמידים (והם: רבי אבא, רבי יהודה, רבי יוסי בר יעקב, רבי יצחק, רבי חזקיה בר רב, רבי חיא, רבי יוסי ורבי ייסא), אשר יחד עמו ועם ר' אלעזר בנו היוו את ה"אידרא רבא". (זהר חלק ג', אדרא רבא, דף קכ"ז עמוד ב’).
לפני שנתפרדה ה"אידרא רבא", נפטרו שלשה תלמידים: רבי יוסי בר יעקב, רבי חזקיה בר רב ורבי ייסא. תלמידים אלו התמלאו באור האלקי, ולכן עברו לעולם הנצח. התלמידים שנשארו בחיים ראו כיצד שלושת חבריהם נישאים בידי מלאכים. ואמר רבי שמעון דבר ונשתככו החברים. צעק ואמר, אולי חס ושלום נגזרה גזירה עלינו להענש, כי נגלה על ידינו מה שלא נגלה מיום שעמד משה על הר סיני, ברגע זה יצאה בת קול מן השמים ואמרה אשרי אתה רבי שמעון ואשרי חלקך וחלק החברים החיים עמך, כי נגלה לכם מה שלא נגלה לכל צבאות מעלה. (זהר שם דף קמ"ד עמוד א’).
|
|