באין מקדש, וכהנים ולוים, ואין איתנו יודע עד מה, הרי שכל מה שניתן לנו לעשות הוא ללמוד דרך הצדיקים הגדולים בכל הדורות, מה עשו הם כדי לפדות את ניצוצות הקדושה, כיצד הם פעלו, בפנימיות ובחיצוניות, הדברים הנאמרים כאן נלקטו בעיקר מדברי הזוהר הקדוש, מהנהגות הצדיקים, מספרי האר"י הקדוש:

כאשר כל העולם עבד צלמים והכריז על בני אדם כעל אלהים, בא אברהם אבינו וגילה את בורא עולם והמליך אותו, והיה מוכן להשרף על קדושת שמו יתברך, ולשחוט את בנו היחידי, שכל מעשיו היו לעבוד את בוראו ללא כל פחד על עצמו וזרעו, בא יצחק ולימד את הכופרים שהקריבו את בניהם ובנותיהם לשדים, כי הוא מוכן להשחט עבור קידוש מלך העולם, בא יעקב וגילה כי השלימות האמיתית היא בקדושה ויכול להכנס לתוך טומאת לבן ולהבריח את העדרים (ניצוצות הקדושה) מהקצה התחתון של הטומאה לעולם הקדושה, בא יוסף וגילה שכאשר אדם מקיים מצוות קידוש השם במלואה זוכה לשלוט בטומאה

והופך להיות מלכה ושליטה של הטומאה, בא משה רבינו וגילה כי ידיעת השם מקנה לאדם יכולת לנצח ולהפחיד את מלך הטומאה פרעה, הנחש (הנחש עפר לחמו - העפר אותיות פרעה)

אברהם כנגד עבודה זרה - עבודה זרה בימינו אינה קיימת כפי העבר, ליתן כוח לנברא כלשהו, חומר כלשהו שאינו שליחות מהבורא יתברך זוהי עבודה זרה של ימינו - כלל ראשון המלכת הקב"ה על כל מעשינו, מחשבותינו, וכל האירועים שקורים איתנו בין בידיעתנו ובין שלא בידיעתנו.

יצחק כנגד שפיכות דמים - אינה דווקא שפיכות דמים גשמית, יכול להלבין פני חברו, לדבר לשון הרע, לחשוב מחשבות רעות, לנהוג בחוסר התחשבות במקומות צבור כגון: נהיגה בכביש, לנהוג בחוסר אכפתיות בגופו - ונשמרתם לנפשותכם, כי שפיכות דמים הינה גם כנגד עצמו.

יעקב כנגד גילוי עריות - תקנה היא לפנינו כי אין אף אישה מותרת ללא קידושין, שמירת עיניים, שמירת המחשבות.

יוסף כנגד כוחות הטומאה - נזרק לבור, הבור ריק מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו - ניקיון הגוף והנפש בטהרת המקוה, (אין שום מצוה בימינו המסוגלת לטהרת המחשבות ולהרגשת ניקיון הנפש כמו טבילה במקוה 40 סאה לפני תפילת שחרית) נטילת ידיים כפי החומרא (תמיד 3 לסירוגין), בגדים נקיים ומסודרים, לא להשחית הזקן, (דיקנא קדישא, אומר הזהר העובר על כך פוגם בדמות העליונה) לגלח או לספר קצוץ את השיער בקדמת ואחורי הראש, תמיד ללבוש טלית קטן, גם בשינה, לקום לתיקון חצות שהיא עזר גדול לשכינה לצאת מהגלות, בכי על גלות על השכינה, וכלא יכול לבכות, יבכה על כך שהוא לא יכול לבכות, לייחד השכינה עם הקב"ה לפני כל מצוה בין הצריכה ברכה ובין הלא צריכה ברכה.

תלמוד תורה כנגד משה רבינו - אומר הזוהר על הפסוק "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה - ציפור זו השכינה הקדושה (ציפור גימטריה שכינה ע"ה) מצאה בית, נחרב ביתה, ומצאה בית חדש אלו לומדי התורה בקביעות כאשר השכינה יודעת כי האדם בכל יום בזמן קבוע וידוע לומד תורה הרי הוא הופך להיות משכן לשכינה ומסייע לה להכנס לעולם הטומאה ולהוציא משם ניצוצות קדושה, וזה דרור מלשון חופש ואין חופש אלא תלמוד תורה, ולימוד התורה צריך שיעסוק בכל הענפים, ביממה חלק במקרא, במשנה, בהלכות, בגמרא ובמדרשים, ובסוד - כל אחד כפי השגתו וכפי שליבו חפץ, באחד ירבה ובשני ימעיט אך  לא יחסיר אף חלק. יחבר מידת יום ולילה בערות ולימוד התורה, יחבר מידת לילה ויום (עלות השחר) - ודע כי עיקר תיקון השכינה הינו בלילה אחר חצות, והעוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו כל אותו יום ומובטח לו שכל מעשיו יצליחו ולא תאונה לו כל רעה, וישיג השגות גדולות ככתוב אין חדש תחת השמש (כאשר השמש מאירה - ביום אי אפשר לחדש) אך בלילה כאשר השמש איננה אזי סוד ה' ליראיו ולחושבי שמו יתברך.

דוד המלך כנגד מסירות הנפש - והיא במזמור כה אשא נפשי, בנפילת אפיים שהיא בעצם ירידת הנשמה אל עולם הטומאה, עולם המתים כאשר לפני המזמור אומר :

האדם "הריני מוסר נפשי על קדושת השם יתברך ומקבל על עצמי ארבע מיתות בית דין : סקילה, שריפה, הרג וחנק,

בפועל בעולם הרוחני יורדת הנשמה אל תוך עולם המתים ומתחזה למת, שם מתקבצים אליה ניצוצות הקדושה השייכים לשורשיה, ומשם נמלטת כמזמורי התהילים הרבים - כגון בספר תהילים פרק כג

(ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:

(ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: נפשי, כלומר הנפשות השבויות, הניצוצות השבויים ישובו, בגיא צלמות, בעולם המוות שם נשבתה השכינה, ובעוד מזמורים רבים שבהם דוד המלך נלחם מלחמת הקדושה בטומאה וכמעט וניצחה כל זאת אם הקב"ה היה נותן לדוד עוד 10 שנים של גבורות להלחם בכוחות הטומאה כמו שאמר בספר תהילים פרק צ