רבי שמעון בר - יוחאי, ראש לצדיקים בגן עדן שמימיו לא נראתה קשת בענן, אש קדושה משמים סבבה אותו ואת תלמידיו בכל עת שעסקו בתורה. ללא סבלנות לכוחות הטומאה במאבק מתמיד הוא שאמר כי יש להתגרות ברשעים בעולם הזה - אפילו שהלכה היא שלא להתגרות. כי אדם קדוש ללא רבב יכול להתגרות בכוחות הטומאה ולהכריעם, אין להם אחיזה בו הוא טהור הוא זך כמו שמן זית זך למאור הוא שלם כמו שה תמים שמום אין בו.
13 שנים במערה נכנס לתוך עפר הנחש, כמשל לבש את העולם לגופו והוציא מהנחש את בולעו, את זרע יעקב שנבלע בתוך הנחש הוציא נפשות בכוח מסירות נפשו, לימוד סודות התורה, כוחותיו בעליונים והתחתונים, הציל נפשות עד אין ספור, כפי יעקב שנכנס לתוך בית לבן להוציא משם את נפשות רחל ולאה ובני ישראל, כפי משה רבינו המסוגל להכנס לבית פרעה ולהכריעו, גם רבי שמעון התגרה בפרעה התנין הגדול ובלבן הנבל ויכל להם,
ועל כך באים ומודים לו במשך 2000 שנים כל אותם נפשות שלאחר שהוציא אותם מלוע הנחש נולדו ועברו מסכת ייסורים בזיכוך אחר זיכוך עד שהגיעו אליו למירון לומר לו תודה!!, חלק אחר הזדכך בלימוד התורה הקדושה שהשאיר הצדיק "זוהר", והגיעו למדריגה של קדושים, צדיקים והם באים להודות לו, וחלק מגיע כי אורו של רבי שמעון בר - יוחאי שממלא כל העולמות בתקופת ל"ג בעומר וגם במשך שאר ימי השנה, וכולם מודים שרבי שמעון הוא ראשון לצדיקים שיחיד הוא שהלכה היא כי ביום עלייתו לגנזי מרומים לא עושים "נפילת אפיים".
וזה הנחש, התנין, כוחות הטומאה המלאים בעולמנו רוצים נקמה, הם מכירים בכוחו של רשב"י, הוא מעביר בהם חלחלה, רעדה אחזתם, הם יודעים כי כוחו של רשב"י הגנוז בזוהר הקדוש שוחט אותם בכל פעם שיהודי פותח את ספר הזוהר, קורא בו, שוחט בהמוניהם כאשר מעיין ולומד בו, והם המציאו דרך לפנות לעם ישראל הקדושים ולהפחידם שלא לעסוק בזוהר הקדוש, הם טפטפו את כוס הרעל שלהם לתוך כוס השתייה של בערים, חסרי קדושה ושכל להורות לישראל הקדושים להתרחק מהצדיק וקדושתו, הם שמעדיפים סיפורי עולם הזה, כאילו אין עולם הבא, הם מעדיפים לבנות לעצמם שמות בעולם הזה, לשבת על כורסותיהם המרופדות וכרסיהם המרופדים בבשר ויין ולשכוח ולהשכיח לעם ישראל הקדושים כי הם לתכלית אחת בעולם הזה העכור, לקחת מהטומאה את ניצוצות הקדושה ולהעלותם למקומם, ובהעדר קדושה ישאר העולם הזה "חרוב" כפי מסכת סוטא, סנהדרין מדרשים ועוד שבאלף השביעי העולם הזה יהיה "חרוב", ויבנה עולם חסד, ותחיית המתים והטומאה תעלם, עד אז כל פועלו של היהודי לצעוד בשבילי אבותינו הקדושים שמסרו נפשם עבור כך:
והנה זה דורנו זכה לאור התשובה לאחר שירד למעמקי שער החמישים של הטומאה בכדי לקרב את הגאולה, הם התחפשו לכופרים ברוחניות, גדלו בבית "חילוני", מעולם לא ביקרו בבית כנסת או קראו קריאת שמע ישראל, הם הסתובבו בכל העולם חוו כל חוויות הטומאה האפשריות ובגמר איסוף ניצוצות הקדושה הם מצאו את עצמם במעלית התשובה, מעלה אל האור, מעלה אל הקדושה אל מסירות הנפש, אך וי וי וי..באמצע העלייה תפסו אותם מכחישי הסוד והזוהר, תפסו אותם מכחישי ההשגחה הפרטית והכניסו אותם במוסרות, בכפייה ללמוד הלכות העולם הזה, וחלקם הגדול נושר,
עיסקו בתורת עץ החיים - זוהר וסוד ולעולם אל תזניחו את ההלכה, את התלמוד הבבלי והירושלמי, את המשניות את התנ"ך, מי שמפריד בתורתו הקדושה של הקב"ה הבדלו ממנו, התרחקו ממנו הוקיעו אותו, הוא מהנחש, הוא אחוז בעוונותיו בכבלי שווא וקסם של העולם הזה, אל תפחדו, ההשגחה הפרטית תוביל אתכם למקום מבטחים - רק אם תאמין.
כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק!!!!
דרשת הצדיק המקובל
הרב ניסים פרץ שליט"א
לקראת "הסליחות"
סימן תקפא -
דיני ימי תחנונים
וערב ראש השנה,
א. נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים..:
הדברים נכתבו בע"ה משיעור מוקלט, ולא שונה מלשון הדיבור..
{יח} שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: רמז לעבודת של אלול, שופטים זה לימוד התורה הקדושה, ושוטרים זה לימוד המוסר: לפעמים האדם יודע את ההלכה יודע מה הוא עליו לעשות אבל לא עושה הוא צריך ללמוד וידעת היום והשבות אל לבבך. זה לימוד המוסר ספרי מוסר חשובים. תתן לך בכל שעריך צריך אדם לבדוק בחודש הזה לפני יום הדין, לבדוק את כל השערים שלו, את האוזניים את העניים ואת הפה, לבדוק אותם על ידי שופטים ושוטרים, לבדוק אותם על ידי לימוד ההלכות הקשורות לשמירת העניים והאוזניים פה ידיים רגלים, כל האברים של האדם הינם שערים שדרכם הוא צריך לעבוד את ה' וצריך לבדוק אותם לפני שיבוא יום הדין.
וזה מה שנאמר בפרשה הקודמת {כו} רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:. איזה יום? היום! זה ראש השנה כמו שכתוב באיוב א' {ו} וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה...:, יום שקובע את כל הימים זה ראש השנה, ביום ראש השנה זה לא מצוה פרטית, זה לא תפילה אחת, זה לא אפילו כ"ד שעות, זה נסירה זה תיקון של זו"ן לכללות של כל השנה אז כל השנה כל הימים, הנותרים לכן נכתב היום ה-יום ה היום שקובע את הכל. לכן אמר גם תדע לך, היום הזה יכול לקבוע לך, לכאן ולכאן. לחיים או למוות. ברכה או קללה. טוב ורע. אם האדם זוכה ביום הזה, אז הוא זוכה. לגמרי! בגשמיות וברוחניות אם חס ושלום ולא מצליח לזכות בדין אז הכל מתהפך. ומקובל להבין שבאמת בדורות הקודמים שהיה להם לב רגיש, לב מבין, יכול להיות שלא היתה להם עבודה של אלול, היו באותו היום מתרגשים ועובדים את ה' ומתהפכים לטובה, אבל אנחנו ביום אחד יכולם להבין? ביום אחד יכולים להתרגש? ביום אחד יכולים לעבוד? חכמים מה שראו וצפו מה שהאדם עובר בראש השנה, הוא מסכן הבן אדם הוא מפסיד במאה אחוז, הרי בעל הדין מוצא את האדם לא מוכן הוא בטוח מפסיד. אפילו בעולם הזה, אדם מקבל הזמנה לבית משפט, אם הוא לא הולך מייד לקחת עורך דין לכתוב כתב הגנה הוא מפסיד. ברגע שהוא מקבל מכתב הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא לקחת סנגור, עורך דין, אז גם אנחנו יודעים שעוד שלושים יום, יש יום משפט אז צריך להתכונן. וההתכוננות לקראת היום הגדול הזה, חכמים באו ואמרו, הם העבודה המיוחדת של אלול.
באמת באלול יש כמה וכמה ענינים של הכנות אבל אנחנו נדבר על עניין אחד, הלכה:
הלכה ראשונה בהלכות ראש השנה, ידוע תמיד, המילה בראשית כוללת את כל הבראשית את כל התורה כולה, מילה אחת כוללת את הכל למה? כי זוהי המילה הראשונה וגם ההלכה הראשונה של ראש השנה, היא כוללת את כל ההלכות מה ההלכה הראשונה?
סימן תקפא -
דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה, ובו ד' סעיפים
א. נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים..:הלכה של מר"ן, מי יבוא ויחלוק מי יבוא ויגיד? חכמים ברוח קדשם ראו, לא אמרו לנו "נוהגים ללמוד" באו והוסיפו לנו שעה תמימה של סליחות. שעה תמימה של תפילה. להגיד לך שכדי לעמוד על נפשך כדי להעמיד סניגורים אין לך דרך אלא רק האמירה של הסליחות בארבעים יום יצירת הולד. הארבעים יום האלה הם הממתיקים את כל הדינים. הם מבטלים את כל הקליפות. ממשיכים רחמים על העולם. אנחנו יודעים שאפילו חודש לא יספיק לנו לטפל בכל המגרעות, החטאים העוונות בכל החומות. אבל מה אנחנו עושים? אנחנו מטפלים תוך כדי טיפול. אומרים לבורא עולם תרחם עלינו. מתנת חינם, תרחם עלינו. אנחנו לא מבקשים זכויות. אלא שירחם עלינו "א-ל רחום וחנון" אז אמירת הסליחות הינה עניין גדול מאוד. היא ההעמדה של הסנגור. חכמים אין כמוהם "עיני העדה", הם ראו בעניים מה יכול להועיל לאדם? לזכות בדין לזכות ברחמים. לבקש רחמים, לבקש מתנת חינם, תחנונים, הוסיפו לנו חוץ מהשעה של התפילה, הרי אדם שמתפלל שחרית, אם הוא לא מתפלל שעה עגולה זה לא תפילה, זה רק לצאת ידי חובה. עם דילוגים עם הכל. אבל שעה. והוסיפו לנו גם סליחות, הוסיף לנו שעה על שעה. להראות לך שזה מה שיכול לעזור. ובודאי שאם תפילה היא חובה, כדי לצאת ידי חובתה הוא צריך להגיד בתחנונים, סליחות שאינן חובה אם אומר אותן במהירות ולא בכוונה, לא צריך שיגיד אותן כלל. אם אתה אומר אותן לא בצורה הנכונה לא צריך שתגיד אותן כלל, כי זה מקטרג עליך. תגיד בהכנעה אם אתה חושב על מה שאתה אומר, זה נקרא סליחות. זה לא סליחה אם אתה לא מבקש רחמים אם אתה לא אומר בכוונה מבקש סליחה יותר טוב שלא תאמר זה מקטרג עליך. אתה כאילו אומר לקב"ה חטאתי עויתי פשעתי. אני מבקש מהקב"ה שירחם עלי מהמידה שלו מהמידה של רחום וחנון אם לא מפה אז מפה שירחם מכל מידותיו. חייב להגיד כולל את הכל ודאי תמצא מהן, אחת שתדבר אליך ואיתה רחם עלי! לזכות אותי בדין תן לי עוד הזדמנות!. עוד אפשרות ולכן מתי אומרים אותן? נוהגים לאמר סליחות? "מראש חודש אלול עד יום הכיפורים". הוא לא אומר ככה הוא אומר נוהגים לקום באשמורת הבוקר, ולאמר סליחות. למה לא טוב אחר הצהריים? מה יש להתפלל מנחה, או אחרי מנחה? אולי אני מתפלל כל יום בשבע אז אני אגיד בשש סליחות, אבל לא נאמר ככה. אם אתה עושה ככה תבוא עליך ברכה תעשה. יותר טוב מכלום.
אבל אם אתה רוצה לעשות מה שכתוב בשולחן ערוך, ורק מה שכתוב בשולחן ערוך, זה יועיל לך ביום הדין. הם ראו, "עיני העדה", הם ראו שצריך לקום באשמורת הבוקר. אומר כף החיים שהקב"ה שט במשך הלילה בח"י אלף עולמות. ובסוף הלילה באשמורת האחרונה, שנקראת אשמורת הבוקר, בסמוך לעמוד השחר, אז הוא שט בזה העולם וזוהי עת רצון ורחמים. חכמים תפסו - אם אתה רוצה להגיד סליחות, שהם רחמים תגיד אותם בשעה של רחמים ורצון. ואני תפילתי, אתה רוצה להתפלל? לך תתפלל ב"שעת רצון", תחפש "עת רצון לפני ה'" שתי נקודות יש פה א. אתה לא יכול לבוא ולהגיד, אני אומר רק שני וחמישי. קשה לי. אני אומר רק שלוש פעמים. לא כתוב ככה! כתוב ארבעים יום. מראש חודש עד יום הכיפורים. אתה רוצה לקיים את ההלכה? או אתה רוצה לחפש היתרים? לך תחפש כמה שאתה רוצה, אתה לא תצליח ביום הדין. הם ראו וידעו. אתה רוצה להגיד סליחות אל תחפש לך זמנים חדשים שלא כתובים בשולחן ערוך. אתה צריך לבטל את עצמך למה שכתוב בשולחן ערוך. בשביל לזכות אין בכוחו ואין בידו. "נוהגים לקום באשמורת הבוקר לאמר סליחות".
ובכן עוד נקודה מאוד חשובה שצריך לאמר בעניין הזה של הסליחות. שאם זה באשמורת הבוקר, והסליחות לוקחות שעה, כלומר חצי שעה בעמוד השחר וחצי שעה אחרי. התפילה אפשר להתחיל אותה לנץ בחמש וחצי. בסדר אולי כלפי התפילה אם אתה איש זריז אולי תספיק אבל מה עם סליחות באשמורת הבוקר. יש לקיים כל מצווה כשהאדם רוצה לקיים אותה. צריך להסתכל בהלכה. ולקיים אותה כמאמרה. ללא כחל ללא סרק. ללא קונצים. בתמימות לב. אתה זוכר מה שחכמים השקיעו בהם (בהלכות). אומר רבינו חיים הכהן, "טוב בימים האלה, לקום לאמר סליחות עם הציבור, מללמוד." האם שמענו כזה דבר בעולם? תמיד תורה כנגד כולם, מה זאת אומרת? איך אתה מחליף לנו סליחות בתלמוד תורה? יש משהו לאמר בערך התורה? אלא הוא בא להגיד מה טמון בתקנה הזו. פה אתה צריך לזכות בדין. אתה צריך להעמיד סנגורים. אז טוב לקום באשמורת ולאמר סליחות עם הציבור, עם החשבון הזה אתה צריך לישון מוקדם, אולי אתה מפסיד קצת לימוד, זה טוב מבחינת מיתוק הדין ואז יהיה לך את כל השנה ללמוד. יהיה לך חיים טובים. והחיד"א כתב יותר. ראיתי תלמידי חכמים, שכל השנה כולה עוסקים, בחיבורים ולזכות את הרבים כשהאדם עוסק בחיבורים, יש לו סוגיה יש לו שו"ת, לשאלה עמוקה בהלכה, הוא לא מסתכל על השעות, עד שהוא לא מוציא את הפסק הוא לא הולך לישון אם הוא יעשה ככה הוא לא יקום לסליחות. אז הוא אומר ראיתי כאלה גדולים שבאלול היו לומדים בגירסא. לא היו לומדים בעיון, כדי לסיים את הלימוד בזמן, ולקום ולאמר סליחות עם הציבור. אי אי אי אי איזה דבר גדול זה, זה עדות של החידה. הרי המעלה הכי גדולה של תלמיד חכם, ועוד שהוא כותב חיבורים לציבור, אומרים לו פה לקום באשמורת, והעדות הכי חזקה. שהוא מתעד לסליחות, זה עדות של שער הכוונה רבי חיים ויטאל אומר, ראיתי רבי הארי"י ז"ל שהיה קם, כל הארבעים יום מחודש אלול עד יום כיפור, והיה אומר סליחות מילה ומילה עם הציבור. אם אנחנו אומרים היום שעה סליחות, בצפת שלפני מאות שנים, בודאי מי יודע איך היו אומרים את זה אולי שעתיים. שעה לימוד של האר"י, ועוד שהיה אשכנזי, לוריא אשכנזי לא היה ספריד לא חייב להגיד שיגיד שבוע לפני ראש השנה את הסליחות, הוא עזב את מנהג אבותיו, וישב ואמר סליחות מילה במילה עם הציבור. הרי הדבר הזה אומר דרשני. הייחודיות של הארי. הלימוד של האר"י לכאורה לא שווה את הסליחות של היהודים הפשוטים התמימיםשאומרים "אדון הסליחות" איך אפשר להגיד דבר כזה? זה אומר שהאר"י בגודל חוכמתו, השגתו ותפיסתו, הבין את הסודות העצומים שיש בזה. כמו שגילה סודם הרש"ש אמר שהסליחות בנויות מתורה אלפא ביתא. סליחות משתיים עשרה אלפא ביתא. כל סליחה שמתחילה באלף בית גימל, מא-ת ומת-א או בא=ת ב=ש אלו סליחות שבו התורה בו קובעת. סליחות שעטופות בתורה הקדושה. הם פותחים שתיים עשרי שערים לתפילותינו. הן פותחים את הכל. מבטלים את הכל. ובתפילה נכנסת ובוקעת אם כן. מהדבר הזה אנחנו לומדים את הערך. את הערך הגדול והעצום של אמירת סליחות. ועל כן מי שרוצה, להיטיב עם נפשו, להיטיב עם עם ישראל, לזכות בדין, אין ברירה התוספת הזו של התפילה, שעה, היא דבר חשוב מאוד. וכמובן אומר רבינו האר"י אם חס ושלום קרה פעם אחת, שנניח הוא קם מאוחר, ויש לו עכשיו רבע שעה, לפני עמוד השחר, האם יגיד סליחות עם הציבור או יגיד תיקון חצות? תיקון חצות עדיף. בתיקון חצות יש בו גם תיקון וגם סליחות. צריך סליחות. אלא, מה יש פה? יש פה רעיון עצום. תיקון חצות הוא קודם, כלומר, גם אם יש לך זמן, אתה צריך להקדים את התיקון חצות. הוא גם קודם מבחינת הרעיון. למה? אתה בא להגיד סליחות והקב"ה אומר בשביל עצמך אתה קמת? להגיד סליחות על עצמך? ומה עם השכינה? כשאני צעקתי בחצות הלילה, בעטתי ברקיעים, בכיתי על שהחרבתי את ביתי לא שמעת את הקול שלי, אז גם אני לא שומע את הקול שלך. אבל אם אדם מקדים לסליחות את התיקון ואומר שמעתי הקב"ה את הקול שלך אומר הקב"ה בני אתה שמעת את הקול שלי עכשיו מה אתה רוצה? כל מה שאתה רוצה ומבקש אני אתן לך. כולי אוזן. לסליחות שלך. אז זה קודם. תיקון חצות. תקום מוקדם ותגיד תיקון חצות וסליחות. אם כל השנה אתה לא זוכה, אבל עכשיו אתה ממילא קם לסליחות, תקום עוד קצת מוקדם ותגיד תיקון חצות. ברכות השחר תיקון חצות ואח"כ סליחות. באופן מתון ובקבלה, לא במרוצה, זה כל העניין של הסליחות. ראינו אבותינו ואבות אבותינו, הדורות הקודמים, זכיתי לראות איך היו, בתי הכנסת באלול מלאים אנשים נשים וטף גם הנשים היו קמות ומכינות את הקפה והתה, והילדים. כל אחד היה מעיר את הילדים שלו, לסליחותוהילדים היו משתתפים בקול נעים. והיו אומרים אותם לאט לאט מתון מתון, איך הדמעות יורדות לאדם מהמנגינות המיוחדות הממיסות את הלב, מעוררים הלב, וככה כתוב, שבשעת הדין בראש השנה מכל אמירה מכל סליחה וסליחה, נוצרים מלאכים וכל המלאכים האלה עם המנגינות של הסליחות, באים בשעת הדין, ומנגנים את הסליחות שהוא אמר, והם מכריעים את הכף. הם אומרים ריבונו של עולם הסתכל על האדם הזה ראה כמה יפה אמר את הסליחות, אנחנו נוצרנו ממנו, מהדמעות שלו מהסליחות מהתפילות שלו תכתוב אותו לחיים טובים.
לגאולה וישועה יהי רצון שבזכות הסליחות והזוהר הקדוש תבוא הגאולה.
שולחן ערוך- סימן תקפא - דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה, ובו ד" סעיפים
נלקט מדברי הרב ניסים פרץ שליט"א.
א. נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים... יוםשקובע את הכל לשנה החדשה, יום שקובע חיים ומוות טוב או רע, הוא יום ראש השנה, לקרת היום הזה באו חכמים ואמרו להכין את עצמך, אחת מההכנות היא ההלכה הראשונה בשולחן ערוך, הוסיפו לנו שעה שלימה של סליחות של תפילה, וזו הדרך היחידה למתק את כל הדינים – 40 ימים שלימים כפי יצירת העובר, באשמורת הבוקר, זו ההלכה! כל אמירת סליחות בזמן אחר, בקיצור זמן, אינו מועיל, "עיני העדה". בשער הכוונות - דרושי ראש השנה הקדמה: ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חדש אלול עד יוה"כ העיד לי כהר"י סאגי"ש ז"ל שהוא ראה למורינו ורבינו האר"י ז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הצבור: מחבר שולחן ערוך אומר, האר"י הקדוש אומר, חכמים אמרו, נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים. אומר בעל "כף החיים" שבסוף אשמורת האחרונה לפני עלות השחר זוהי שעת הרחמים ו"עת רצון" הגדולה ביותר. אתה לא יכול לומר אני אומר רק ימי שני וחמישי, או רק שלושה ימים, לא כתוב כך בשולחן ערוך, הם ראו 40 ימים שלימים ללא חסרון בדיוק, והדבר השני אמרו באשמורת הבוקר, לא אחרי לא לפני, קיים את הלכה במדוייק ואז תקבל את השפע, מיתוק הדין של ראש השנה מלא, לכל השנה שתבוא עלינו לטובה ...
אני לדודי ודודי לי - נמשלו ימי אלול לימים שהמלך יוצא מארמונו ומטייל בין אנשי ממלכתו, וזהו הקב"ה שנאמר בספר ישעיה פרק נה (ו) דִּרְשׁוּ ה" בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב:
אחדלחטאת ואחד לעולה כאשר אדם קם לאשמורת אחרונה ומגיע לפני עלות השחר לבית הכנסת לומר סליחות כאילו הקריב קורבן חטאה ומתכפרים לו עוונותיו וזה אחד לחטאת, וגם מרצה את הקב"ה כאילו הקריב גם קורבן עולה. ואלו הם ארבעים יום לפני יום הכיפורים, ענין ארבעים ימים שבהן נקבע כיצד יהיה העובר, כך גם כל שפע שמגיע מאיתו יתברך בין חסדים ובין דינים, בארבעים יום אפשר למתק הדינים, ולמשוך חסדים כמו תינוק שנשמר בימי העיבור במעי אימו כפי התנהגותה יהיה העובר, וזה העובר הוא פסק הדין שנחתם ביום הכיפורים לגבי כל אדם כפי מעשיו בכל השנה שקדמה ובעיקר ב - 40 ימי העיבור, זהו סוד קריאת שיר השירים 40 יום ופרק שירה 40 יום. בספר איוב פרק א (ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה"..: ויהי לשון צער, "היום" יום הדין - ראש השנה, שבאים כל המקטרגים והמסנגרים על האדם לפני הקב"ה אלה מספרים חובותיו ואלה מספרים זכויותיו, ומתוך משקל הצדק יוצא פסק הדין, אולם כאשר אדם עוסק כל ימי אלול בבקשת סליחה ובוידוי על כל מעשיו, ואין הכוונה רק לוידוי הכתוב בספרים, צריך האדם לעשות רשימה אמיתית בינו לבין בוראו קודם ראש השנה ולספר לקב"ה על כל עבירותיו שעשה כל השנה קלות וחמורות וגם לבקש על אלו שנשכחו ממנו, וזה מודה ועוזב ירוחם כי כאשר באים המקטרגים ומספרים לקב"ה אומר הקב"ה להם כבר הקדים אתכם האדם וסיפר לי על כל שעשה וגם סלחתי לו, וזו תרופה בדוקה ליום הדין המשמש ובא, וגם ישנם עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים לפני שנחתם פסק הדין, ועשרה ימים עד "הושענה רבה" לפני שיוצאים השליחים עם פסק הדין להוציאו אל הפועל - רחמיו על כל מעשיו, והוא רחום יכפר עוון, ואלו הם ימי הסגולה שלך....
זוהר חלק א דף קסז/א
ועשרה זינין אינון דחרשין וקוסמין בכתרין תתאין, וכלהו עבד לקבליה, עשרה זינין אינון, דכתיב (דברים יח י יא) קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, הא עשרה אינון..... תרגום: עשרה מינים הם של מכשפים וקוסמים בספירות התחתונות, והכל עשה כנגד (עשר ספירות דקדושה), והם: 1) קוסם 2) קסמים, 3) מעונן 4) ומנחש 5) ומכשף, 6) וחובר חבר 7) ושואל, 8) אוב 9) וידעוני 10) ודורש אל המתים, והם עשר:
הסבר: עשר ספירות הטומאה והם כנגד עשר ספירות הקדושות, וכאשר יהודי עוסק באחד מאלו העשרה מינים בטומאה הרי הוא מערבב בחזרה את הניצוצות שתוקנו בטומאה, ובימים אלו שיש כח גדול לטומאה כי היא יודעת כי רגע שחיטתה קרוב ואז בכל כוחה מבלבלת את עם ישראל ומביאה אלינו את כל המינים האלו בשמותיהם החדשים: כמו "אסטרולוגיה עפ"י הקבלה", "אנרגיה מהזוהר" "מרפא קבלי" ועוד הבלים וסגולות שונות ומשונות שנלמדו אצל עובדי עבודה זרה מסין, הודו וממקומות אחרים - אלו הם מעונן ומנחש ושואל, בעוונותינו נשתכחה תורה שלימה מגדולי העם, הם כבר לא יודעים לכתוב קמיע על דרך האמת ועוד. ישנם רבים רודפי בצע וכבוד וחלקם אף התגלו ופורסמו מעלליהם אשר גרמו לחילול השם, אשר עושים שימוש בשמות קודש, קמיעות, השבעות שלא כדרך אבותינו ועליהם אמר אמר הנביא בספר מיכה פרק ג (יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה" יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה" בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה:(יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: ומכיון שתכלית היותנו בעולם הזה הוא לברר הטוב מהרע, להחזיר הקדושה למקומה ולבטל הרשעות והרוע, גילתה לנו התורה כי התעסקות שלימה, במסירות נפש מוחלטת בתלמוד תורה, קיום המצוות, תפילה ומעשי חסד הם אשר יקרבו הגאולה, אלו כל הסגולות, אלו כל הקמיעות, אלו כל הישועות, חידלו מהאדם אשר יש לו נגיעות של כבוד ובצע כסף, עיבדו את השם, לימדו ולמדו תורה, עסקו במעשי צדקה וחסד על לומדי התורה, עם הישיבות הקדושות, פיתחו את ליבם של כל ישראל לאביהם בשמים בלי הבדל מה הוא לובש ובמה הוא עוסק, עיזבו כעס, קינאה ותחרות, למדו אהבת חינם, דברו עם הקב"ה, אהבו את הקב"ה, המליכו את הקב"ה על כל מעשיכם, מחשבותיכם, רצונכם, ובעיקר לימדו כיצד לברר הטוב מהרע על ידי ככתוב וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: והיום הזה קרוב יותר מתמיד, הכינו עצמכם לגאולה שלימה, נצחית לחיי נצח, לתחיית המתים, לבית מקדש, לראות את האבות הקדושים לשמוח עם הקב"ה במהרה אמן.
אף על פי שאנחנו נמצאים בשעה דנחמתא עדיין אנחנו רואים דינים קשים על ישראל פגיעות רבות מצד אומות העולם. מהפכה מצד הערב רב, ועדיין לא שקט ולא שליו ישראל, ועיננו ליה אלהי ישראל, צריכים להתאמץ ולהתחזק כי אדם רואה מידת הדין מתוחה בגזרות קשות ודינים רבים בעולם, צריך לחפש למתק אותם מיתוק גמור ושלם. למתק אותם בשורשם וגם בענפים שלהם. והפסוק אומר "ראה אנוכי נותן לפניכם היום" עד עכשיו היינו במידת השמיעה "עקב תשמעון" אוזן - בינה. עכשיו אנחנו עולים לחכמה. ראה אנוכי נותן לפניכם היום. מבחינת "תא חזי" לא "תא שמע" כשאדם מגיע לחכמה כל הדינים מתמתקים אם הוא יודע להמשיך את החוכמה והחכמה תחיה בעליה. ומוחין שנמשכין מצד האבא והאמא הם נקראים מוחין אפילו המוחין דאמא שמוע תשמעו אוזן עדיין נקראים אחור, הפנים הממתקים שאין בהם אחיזה רכה הם דוקא המוחין מצד המראה "ראה" מבחינת ראיה, עין. כולם בחוכמה עשית,המוחין מצד אבא מצד חוכמה מגיעים אפילו עד הדינים של העשיה וממתקים אותם. כולם בחוכמה עשית. וראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. יהודי צריך להבין שהיום, העולם הזה נקרא היום. היום (בעולם הזה) לעשותם ומחר (העולם הבא) לקבל שכרם. העולם הזה נקרא היום, ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אל תצפה למנוחה בעולם הזה. זה לא עולם של מנוחה. זה לא עולם של שכר. זה לא עולם של שלווה. כל יום ויום אתה צריך להתמודד עם ברכה וקללה. עם טוב ורע. עם חיים והמוות. בלי להשתמש בבחירה בלי להשתמש במיתוק של הדינים. אם אין דינים אין מה למתק. ולכן צריך לראות כל הזמן ורגע "אנוכי נותן לפניכם היום הברכה והקללה" . כשאתה רואה את הברכה והקללה משמשים הברכה וקללה, אז "ראה" תמשיך מהקב"ה את הרחמים, את החמלה, מאבא (חכמה) ומעלה את הארך אפיים "אריך אנפין" (כתר), למתק את הדינים.
יש ששואלים למה התחיל בלשון יחיד "ראה" וממשיך בלשון רבים "לפניכם"? "ראו אנוכי נותן לפניכם" או "ראה אנוכי נותן לפניך היום" אלא שבאמת העניין של "ראה", הוא ראיה וחכמה. "והיה עקב שמוע תשמעון", שם זה השמיעה, בלשון רבים פה וראה אנוכי "אנוכי" זה אריך אנפין זה למעלה מראה לפניכם היום בעולם הזה יש רבים, רשות הרבים, מדבר ברבים ברכה וקללה. אבל כשאתה עולה, להמשיך את הרחמים ולמתק את הדין, שמה זה הכל אחד. לשון יחיד "ראה אנוכי".
בעולם הזה התמודדות עצומה. אין לאדם מנוחה. ככל שהאדם יותר ירא ה", ככל שהאדם יותר משתמש בבחירה כך יותר באים עליו ברה וקללה, יותר התמודדויות. כי הוא המשא של הקב"ה, הקב"ה ברא את העולם בשביל הדין "בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ" ה" ברא את העולם להתמודדות. של עליה לדין למתק את הדין, לזכות על ידי הדין, אז אדם שבכלל לא בוחר, הוא כמו דבר משני הוא לא העיקר בבריאה. אז לכן בתוך כל אומות העולם: עם ישראל, ובתוך עם ישראל: אנשים בני תורה ובתוך בני תורה: אנשים יראים ושלמים, ובתוך היראים והשלמים: הצדיקים, אצלהם העניין בא חזק מאוד. הברכה והקללה. ההתמודדות העצומה. הבחירה איך אדם יוצא להתמודדות איך אדם זוכה להצליח בהתמודדות, אז הפסוק ממשיך ואומר בא בני אני אסביר לך בעולם היום ראה אנוכי נותן לפניכם היום הברכה והקללה. אבל אתה אתה רוצה לבחור בטוב, תסתכל על הברכה והקללה בעולם בצורה אמיתית בהשקפת אמת ואז ההתמודדות תהיה קלה מאוד. "את הברכה אשר תשמרון את מצוות ה"". "והקללה אם לא תשמעו". כלומר אל תיקח את העולם הזה כמו האנשים שיראתם, יראת העונש. עוון העם, אנשים היראה שלהם חיצונית, יראה טבעית הם יראים מהעונש. איך הוא מודד יראת שמיים? אם הוא מקבל סטירה הוא חושב בטח משהו לא בסדר. אם הוא מרויח משהו הוא חושב ברוך ה", ה" אוהב אותי. כלומר הוא מסתכל בעולם הזה כמודד. העולם הזה נחשב אצלו כמשהו בו הוא מודד את יראת השמיים שלו. הוא אומר לקב"ה אל תסתכל אלא "הברכה" מה הברכה, הברכה היא שתשמעו למצוות ה". עצם זה שאתה שומע למצוות ה" אם אתה לומד תורה ואתה מתפלל בנץ החמה ומתפלל בכוונה ועושה מצוות ה" כמו שצריך, אפילו יבוא עליך כל הקללות של העולם הזה,אתה מבורך זה ברכה. אל תסתכל על העולם הזה בכלל, כמודד תסתכל תבדוק את עצמך כמו שצריך, אתה בדרך האמיתית של התורה? אז אתה יודע אני ברוך ה" איתו. והקללה אתה יודע מה זה הקללה? אם לא תשמעו אפילו יהיה לכם כל העולם הזה, איזה ראיה זה שאתה מבורך? אתה מקולל אתה מקולל, הנחש ה" אמר לו קח את כל העפר שבעולם אני לא נותן לך להתפלל לא נותן לך כלום קח ולך. כלומר כשהאדם יש לו את העולם הזה הוא חושב אהה הברכה של העולם הזה הוא חושב שזה מעיד עליו שהוא מכובד תדע לך הברכה שתשמע, למה הקב"ה מביא דוקא לזה שקרוב אליו צער עמוק? כאשר יסר איש את בנו בדרך כלל מיסר אותו כי הוא לא רוצה לתת לצדיק לעמוד במקום. נותן לו עוד קצת עוד צביטה, שיעלה עוד יותר ועוד יותר, אז ההתמודדות מראה שה" אוהב אותו. אז אל תסתכל על העולם הזה, הוא פסיק קטן. "ארוכה מארץ מידה" המידה של הקב"ה המידה של התורה, המידה האמיתית היא ארוכה מהארץ אל תראה אותה מהארץ כסרגל למדוד דברים שהם למעלה מהסרגל שהם אין סופיים, ואז כדי למתק, את הגבורות והדינים חוץ מהדברים הידועים שלמדנו, שהם לימוד התורה הקדושה, מיתוק בשורש, תפילה, מיתוק בענפים, מיתוק במציאות של החיים, יש עוד מיתוק שאמור בפרשה הזאת, ואומר "פתוח תפתח את ידך לו". עניין "הצדקה" והחסד. כשהאדם מרחם על הבריות הוא גורם שהקב"ה מרחם על העולם ואז הדינים מתמתקים. סוד הצדקה היא אות הצ" תסתכל על הצ" הי שלה פניה הפוכות. כלומר הפנים הפוכות. מראה אחור ואחור מראה שהעשיר רואה העני הולך ככה לצד השני, כדי לא לתת לו. מראה את המצב של הדינים הקשים. כי הד של הצדי מורה על עניות מלשון דלה ועניה. הד" מראה שלא רואה את הצ" ולכן צועק עליו מוציא קטרוג, הק מראה שעל ידי כך הק זה ה אבל בגלל העוונות הה" הקו שלה מתארך מטה, "רגליה יורדות מטה" לידי אחיזה של הקליפה יש להם כח להתגבר עלינו לאחוז ואז באים צרות לעולם. ולכן כדי למתק את זה כדי לבשם את זה צריך לתת צדקה, ועל ידי הצדקה הוא עושה את הצ" זיווג פנים מול פנים, וגם הה מתמלאת, כי הוא נהיה הזיווג האמיתי, ואז הק" מתקצרת, ומתקפל למעלה לקדושה ואז אין אחיזה לאחר, ולכן צריך האדם שנותן צדקה, לעשות את זה בצורה של איחוד. איחוד של הויה צדקה. לשם שמיים. יקח את המטבע יגיד שזה י" יאחוז אותו בחמישה אצבעות אפילו בשתי אצבעות אבל בתוך היד שבכללותה יש חמש אצבעות זו אות ה", ההושטה של הזרוע אות ו שזה מראה שהוא ניגש שהוא מחפש את העני הוא מחפש למי לתת אז זה נקרא שהוא מושיט ו שהוא מוצא את העני והעני לוקח בידיו זה הה" האחרונה ביחד י-ה-ו-ה וצריך להסמיך למצוות הצדקה, תפילה, והתפילה היא צריכה להיות בצורה כזו, לשם יחוד קודשא בריך הוא שכינתא, בדחילו ורחימו וכו" וכו" ובשם כל ישראל, הרני בא לחבר אות י ואות ה ואות ו ואות ה לעשות צדקה לה" והרני מכוון למתק כל הדינים מהם הדינים? רפח. להעלות כל רפח ניצוצים רפח (288) עם הכולל פרט (289), פרוטה. כל פרוטה מתוך הצדקה שנותן הופך לאחד למערכות של רפ"ח מכל פרוטה ופרוטהנמתקים דינים זה על ידי זה, אז בנתינת הצדקה העיקר הוא שעל ידי נתינת הצדקה, הוא מעלה את הק" והופך אותה לטוב הנה זה בא. המשיח הנה הוא הופך את הק" לה" הופך אותן, ה למעלה, ואז מקרב מאוד את המשיח, להביא את הגאולה,בעיקר על ידי מידה כנגד מידה. "משחרב בית המקדש התבטלו כל המידותחוץ ממידה כנגד מידה", כשהאדם מרחם, מהשמיים מרחמים. כמה אתה יכול לרחם קצת, והקב"ה רחמיו על כל מעשיו, רחמי הבורא גדולים ופושטים על כל העולם אתה גורם, להמשיך רחמים על העולם. לכן צדקה. וצדקה לא חייב להיות רק ממון. אחד אומר אין לו אז אין לו, בכיס שמאל צריך שיהיה לך כל הזמן ארנק של צדקה, בא משהו קח. בא עוד מישהו –קח. שתמיד יהיה לך תמיד תמלא אותו שכל הזמן תוכל לעשות צדקה. בצדקה צריך לפקוח את העניים "ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה" ראה באים לפניך הרבה התעוררויות והזדמנויות של חסד. ואז היצר הרע אומר לך לא עכשיו לא עכשיו מחר.כשבא אדם לשאול אותך משהו בתורה, זה עני. רוצה שתסביר לו משהו מה זה לא עכשיו?זה כמו פיקוח נפש אם לא עכשיו הוא כבר לא יבוא. תן לו משהו.או תאמר לו בא תלמד איתי. או מישהו בא להגיד לך בא תעזור לי להרים את הדבר הזה. מישהו אומר לך יש לי בעיה תן לי עצה. משהו. חסד! חסד. רחמיו על כל מעשיו.לא לעכב את החסד. תמיד לתת. ישראל קדושים רחמנים, גומלי חסדים. מידם כמו של הקב"ה זה נקרא למתק. זה מצב שאנחנו לא מספיקים לשכוח משהו בא עוד משהו. ואנחנו צריכים לחפש כל הזמן איך להמשיך רחמים על עם ישראל.אמן כן יהי רצון שה" יתברך ירחם על עם ישראל. ירחם עלינו ירחם על עמו ירחם על ארצו וישלח לנו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד במהרה בימנו אמן.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל/ב אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים:
אמר רבינו ניסים פרץ שליט"א, אלו הימים שבין ט"ו באב ליום הכיפורים שבהם אנו גורסים את תיקוני הזוהר, שאין ימים טובים מאלו שחיבר התנא הקדוש רבי שמעון בר – יוחאי לתיקון הנפש של האדם, כל אדם מחפש מזור לנפש, תיקון לייסורים ולחסרון והם רצים מרב לצדיק, ממקובל לסגולות ולקמיעות ואין בדורנו מי שיודע באמת לתקן, אבל יש לנו את ספר תיקוני הזוהר שבימים אלו הוא מתקן את נפשו ובני ביתו של כל מי שגורס אותו, ללא הבנה, ללא עיון, חצי שעה כל יום עד ערב יום הכיפורים לסיים אותו.
ממעלות העוסק בזוהר בקצרה!
ידוע מדברי רבותינו הקדושים שאף קריאה ללא הבנה כלל בספר הזוהר מעלתה גדולה ועצומה וזוכה לדברים נפלאים.(גורי האר"י ז"ל, החיד"א, פלא יועץ, דגל מחנה אפרים, רבי חיים פלאג"י, שו"ת ישכיל עבדי שו"ת פרחי כהונה ועוד)
ודומה הדבר לאדם הנזקק לרופא רח"ל ומקבל ממנו תרופה על אף שאינו מבין כלום בחוכמת הרפואה מועיל לו ומתרפא.
וזה העוסק בזוהר זוכה......בראש ובראשונה זוכה ומקרב את הגאולה של עם ישראל ברחמים ככתוב בספר הזוהר "בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי". מבטל כל גזרות קשות ואין כמוהו לעמוד כחומה כנגד גזירה (הרמח"ל ועוד)מטהר ומקדש את נשמתו עד שמזהירה ומאירה.מרחיק מעצמו מקטרגים ויצר הרע.ישמר ממקרים רעים בעוה"ז ובעוה"ב.לימוד וקריאה בזוהר לע"נ הנפטרים מצילה אותם מכל דינים ומתקנת את נשמתם ומעלה אותם למקומם העליון.מעורר את זכותו של רשב"י זיע"א וכדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק, ובזכותו יושע בכל הנצרך לו."ורפאתיו" בגמ" שמעון בר יוחאי - ובזכות תורתו נמשכת רפואה לאדם."יושפע שפע רב בכל" ר"ת רשב"י, ובזכות תורתו יזכה האדם לשפע רב רוחני וגשמי.
השל"ה הקדוש כתב:"חיבור הזוהר היה עתיד להיות גנוז עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים ובזכות העוסקים יבוא משיח כי אז תמלא הארץ דעה.
וכשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב"ה לקדשם בדם הפסח ובדם המילה כן הגאולה העתידה, לא יהיה הגאולה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו.
והוא רצון הא-ל ברוך הוא ואשרי הזוכה בה
ספר דברים פרק יד (ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה" אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה" לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
עם קדוש, עם מובדל מכל העמים אין הנהגת העמים כהנהגת העם הקדוש אשר הקב"ה מכריז עליו כעל בנו, אהובו, עבדו, בחירו - ולכאורה עומד זה בסתירה לכפי הנהגת העולם הזה שבו עם ישראל מושפל, מדוכא עד עפר, מושמד מדור לדור בכל פעם ע"י עמלק, אדום, ישמעאל, היטלר והמן (יימח וירקב שם רשעים), מגורש וחוזר לארצו, מחולק ומפולג וכל הנהגתו משונה משאר העמים - השוני הזה מתרץ את הסתירה כי בעין אפשר לראות כיצד יד נעלמת מכוונת את היסטוריית עם ישראל בכל דורותיו בהנהגה פלאית, נסית מעל טבע העמים החיים לבטח על אדמותיהם ואינם מגורשים או מושמדים, ואין להם שונא כמו לעם ישראל הקדוש, כי באמת תפקידו של עם ישראל הלא הוא כתוב בתורתנו הקדושה, עם סגולה, עם המסוגל להחריב את העולם הזה ולבנות את העולם הבא בכוח קדושתו, בכח אבותיו הקדושים בכח הקב"ה, ניצוצות הקדושה המחיים את כל שאר העמים הם קדושה השייכת רק לעם קדוש, עם ישראל אשר כמו הנמלה אוסף אט אט את כל הניצוצות ומחזירם למקומן בעולם הנצחי, ולעתיד לבוא כשלא יישארו עוד ניצוצות המחיות את העולם זה יהיה חרוב כמאמרם - בשביעי חרוב, את זאת יודעים כוחות הטומאה הרוחניים, הם המחדירים שנאה ושיטנה בלב העמים כלפי עם ישראל, ביודעם כי ככל שעם ישראל יישאר בעולם הזה חורבנם של כל שונאינו מובטח במהרה בימינו אמן.
עיקר רצוננו באתר זה להגביר את כוחו של הזוהר הקדוש שבו הבטיח לנו אליהו הנביא כי בזכות התעסקות בספר הזוהר נזכה לגאולה ברחמים, ודרכו של רבי שמעון בר יוחאי, ראש הצדיקים בגן עדן, שהיא מסירות נפש מוחלטת לקב"ה ולתורה הקדושה, לדעת סוד הפרצופים העליונים ולייחדם להמשיך השפע מפרצוף לפרצוף ומעולם לעולם עד הנקודה שלנו בכדי להעלות את ניצוצות הקדושה ואת חלקי השכינה חזרה לעולמות הקדושה.
ודע כי עיקר תפקידו של הזוהר להאיר לנו בדור האחרון כפי שאמר בתיקוני זהר דף כד/א "כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגומר:" שיתגלה ספר הזוהר בדור האחרון ובגללו וקראתם דרור בארץ, שהזוהר הוא יציאה משעבוד החומר לחרות ודרור הרוח. כך לפי כל סימני הגאולה שהודיעו לנו, כי החשיכה גברה, ואין איתנו עוד מי יודע, ואנחנו כצאן ללא רועה, כל דאלים גבר, ובא אור הזוהר מסלק החשיכה ומלמד אותך לבנות מקדש לקב"ה והוא ישכון בתוכך ממש לא רק מסביבך, והברכה תשרה בביתך ועל שולחנך כשאתה מדבר עם הקב"ה דברי תורה, ואתה רץ לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים המקבלים פני שכינה, וקם בלילה ללמוד תורה, ומחמיר על עצמך ולא על הסובבים אותך, ושומר על טהרה, וטובל במקווה, ומצטער על גלות השכינה ורץ לקרב רחוקים, ומשתף את העניים בכל השפע שהקב"ה מעניק לך, בין שפע רוחני של חכמת התורה, שעסק התורה סגולה לכל הבעיות, ואדם שיודע ללמוד תורה ומקבל שפע מחכמת התורה שהיא עץ החיים חייב להעביר אל יתר אחיו את התורה הקדושה. ומי שמקבל שפע גשמי, שניתן לך כדי להגביר את החסדים בעם ישראל, להמשיך השפע לנזקקים, לחולים, לעניים, להחזיק לומדי תורה, להפיץ ספרי תורה בחינם, לפתוח תלמודי תורה ומדרשות. אלו שני סוגי הצדיקים, האחד בשפע הרוחני שמקבל ומעבירו הלאה, והשני בשפע גשמי להרבות החסד, ושניהם הם כפי צינור המעביר מים מנקודה שהיא הקב"ה לנקודה הבאה שהיא הנצרכים ברוחניות ובגשמיות, ואז הוא צינור נקי ונקרא צדיק.
ואילו ח"ו מקבל השפע שומר לעצמו אזי הצינור נסתם ומזדהם ונקרא רשע ח"ו והם כפי שהזוהר מסביר לנו את מלחמת החורמה שיש לנו עם הערב רב , נג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים עמלקים, רפאים, ענקים), שכל תכליתם היא להרחיק אותנו מהאמונה בבורא עולם, הם מפריעים לנו ברוחניות, מחשבות זרות, בילבולים, עצבות, דכאון וכו", ובגשמיות בטכנולוגיה חדשה, בטלפונים ומסכי "פלזמה", בעיתונים, בפרסומות ועוד בישין מרעין שרק מרחיקים אותנו מעבודת השם, מבניית המקדש, מעשיית המנורה בעלת שבע קנים שזה סוד התפילה,להבריח מהקצה של הטומאה את ניצוצות הקדושה לקצה הקדושה כפי שעשה השלם באדם, יעקב אבינו, להתפלל בדביקות, להרחיק את כל המסיטים והמקטרגים בתפילה, לבקש בתפילה על כל ישראל, גם אלו שעדיין לא גילו את אורו של הקב"ה, וזה כל מה שהעלון הזה מנסה להביא זעיר קטן מעוצמתו של הזוהר הקדוש, ושל הצדיק רבי שמעון בר יוחאי לעסוק בו ובתורתו, וכל המנסה להפריד אותך מהתורה הקדושה הרי הוא הערב רב - הבדל ממנו.
ישתבח ויתברך ויתעלה, ובעולמות הפרוד קיים התיקון = הם שלוש עולמות פירוד בהם מתקיימים המפרידים שהם כוחות הטומאה ובהם נלחמים המאחדים והמייחדים שהם כוחות הקדושה. שלוש עולמות: עולם הבריאה, עולם הנשמה שם יש כמעט אחדות מלאה, מיעוט רע ורובו טוב, למטה עולם היצירה, עולם הרוח חציו טוב וחציו רע, ומתחתו עולם העשיה רובו רע ומיעוטו טוב, ולמטה עולם העשיה הגשמי הזה כולו רע ובתוכו כבשה אחת דלה ועניה, ה" אחרונה בשמו יתברך, כנסת ישראל, עם ישראל, השכינה הקדושה, תורה שבעל פה, נפש שבויה בתוך לוע הנחש הארור המבקש לדחות את סופו, את שחיטתו ע"י הדבקת הנפש הקדושה לנפש הטמאה בתאוות עולם החומר, עולם התאוות הגשמיות, ובכוח הצדיק שמסר גופו ונפשו ונכנס לעפר שלוש עשרה שנים בתוך מערה וחי על חרובים ומים אנחנו כולנו לומדים או נלמד את סוד הברור, כל אחד מישראל יעסוק בסופו של ברור, תקון וצרוף בזוהר הקדוש בין בגלגול זה ובין בגלגול אחר, מכיון שלימוד פשט, הליכות העולם הזה, סיפורי התנ"ך ושיוכם לעולם הזה הם כולם מצד הנפש, התלמוד הבבלי והירושלמי בפשט הלימוד הוא ברוח ובנפש, ואילו הסוד, הזוהר הקדוש וחיים על פי הזוהר הם בעולם הנשמה, ולכל יהודי יש שלוש דרגות אלו בכח: נפש, רוח ונשמה והוא צריך לעמול בכדי שהדרגות האלו יצאו מהכח אל הפועל, בין בגלגול זה ובין בגלגול אחר, ואדם העוסק רק בפשט נתון בכל עת למרות מלכות הנחש, אין לו כח ועזר וסמך לשמור על נפשו, כאשר הוא זוכה לרוח אז מתעלת הנפש בכח הרוח לעיתים כפי שקובע עיתים לתורה, ונקרא עבד עברי, וכאשר זוכה לנשמה, שהיא סודות ורזי התורה הקדושה הרי הוא בן לקב"ה, כל זמנו ומעשיו ומחשבותיו דבוקים בתורה ובקב"ה, בשכבך ובקומך, ובלכתך בדרך ואין כח לנחש להפיק זממו על נפשך המוגנת ע"י רוח ונשמה מאורו של הקב"ה יתעלה, ובכח הנשמה מחזיק חרב פיפיות בידו ההורגת ושוחטת את כל כוחות הטומאה שלו ושל סביבותיו, ואז טוב לצדיק וטוב לשכנו, או לשוכניו שהם כל נפשות שפודה בכח מסירות נפשו מידי הנחש ומעלה אותם בכח נשמתו בכל פעם שקורא קריאת שמע ובמילה "אחד" מוסר את נפשו. ואז הוא מקיים מצות הפרשה: לעבוד בכוחות הטומאה ולהוציא מהם את נפשות הבלועים הנמצאים בחם בן נח שהוא עבד כנען, ובכך לקרב את הגאולה ב.ב.א.כ.י.ר
רַבִּי חַסְדָּאי פָּתַח, (קהלת ט יד) עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט. עִיר קְטַנָּה, כָּךְ אָמַר רַבִּי יוֹסִי מִשְׁמֵיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק, עִיר קְטַנָּה, דָּא גוּפוֹ שֶׁל אָדָם עיר קטנה ובה אנשים מעט-זה גופו של אדם, אדם נקרא עולם קטן, עולם נקרא אדם גדול. זהו כלל- אדם גדולם, זהו פרט- אדם קטן, הכל ברא במידת אדם: ראש תוך, סוף, למעלה , אמצע , למטה, ימין, שמאל, אמצע, לפנים אחור, אמצע הם כללות עשר מידות שלוש רוחניות, שש מעשיות, אחת יחידה ותמה ,אנשים בה מעט, הם איברי הגוף שכל אבר נחלק לשלושה פרקים הם פרטות האבר: כפי יד, כף יד, פרק, זרוע, יד ימין כנגד חסד שלושה פרקים חכמה של החסד, חסד של החסד, נצח של החסד,יד שמאל שלושה פרקים בינה של הגבורה, גבורה של הגבורה הוד של הגבורה קו אמצעי, דעת של התפארת, תפארת של התפארת ,יסוד של התפארת וזנו ימין-חחן, שמאל- בגה, אמצע- דתי,
וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל, זֶה יֵצֶר הָרָע. שֶׁהוּא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל וּבְנֵי אָדָם גַּם כֵּן מְשׁוּעְבָּדִים תַּחְתָּיו, וְהוּא מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. לעיר הקטנה בה מלך זקן וכסיל הוא יצר הרע ומשעבד את האיברים לעבודתו , לרוץ ברגליים לתאוות העולם הזה, לעבוד בידיים לעולם זה, בחירתו של האדם האם ליתן למלך הזקן-ליצר הרע למלוך עליו או למלך מלכי המלכים.. אין שני מלכים לאדם, , לכן ימכור איש את כל מה שיש לו ויגלה לעיר תורה ,לעיר שמלכותו יתברך מושלת בו ביציריו, ברצונותיו,
וּמָצָא בָּהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם, זֶה יֵצֶר טוֹב, שֶׁהוּא מִסְכֵּן, וְאֵין מַאֲזִין לוֹ. חָכָם, שֶׁהוּא מַחְכִּים לַמַּאֲזִין לוֹ, לְהִנָּצֵל מֵעוֹנְשָׁהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. ואז טוב לו ,הוא דבוק בתכלית ,באמת, בידיעת מטרותיו בעולם ועובר זמן והוא שוקע בשיגרה, הוא לא מחדש, הוא לא מתקדם, יום רודף יום .. וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, זוֹ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁלֹּא תֶחֱטָא לִפְנֵי בּוֹרְאָהּ. וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא. אֵין זוֹכֵר אוֹתוֹ, וְיָשׁוּב הָאָדָם לַחֲטוֹא, בְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע. כי זה הזקן והכסיל ער 24 שעות כפי הקב"ה לא ינום ולא ישן, גם המלך הזה לא נם ולא ישן.. הוא ער כאשר אתה רוצה לקום בנץ ומשכנע אותך שזה חומרא, לא חייב.. הוא ער כאשר אתה רוצה להתקדש יותר לטבול במקווה טהרה, אומר ללך- אל תשתגע, תיהיה כמו כולם.. אתה חייב להחמיר, הוא ממתין לך בכל פינה להחליש את רצונך להידבק בקדושה, לעזוב הבלי העולם הזה, להפסיק לפטם גוף שתכליתו להיות מאכל לתולעים.. בבור קטן,בור אפל.. וכאשר תדע זאת ותחיה כך- תרחק מהמלך הכסיל והזקן תוכל להתקדם לדרגה גבוהה יותר, לכללות לאדם הגדול, לעבוד את היחידה המיוחדת האומללה, המשועבדת בגלל עוונותינו בגלל פשעינו, השכינה הקדושה המיילת ושואלת איה מנחם איה מרחם...
עִיר קְטַנָּה, זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרֵאת עִיר הַקֹּדֶשׁ, קַרְתָּא קַדִּישָׁא לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּדְאַמְרִינָן. (שה"ש ח ח) אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט טז) וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. רחל, אימא, אמא מושלכת, מסולקת מעליונים ומתחתונים, כולם מגרשים אותה עבור התאוות, עבור אני,, עבור כוחי ועוצם ידי,, ויש מעט גם הם מושלכים ומבוזים וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, אֵלּוּ הָאָבוֹת- אבהרם, יצחק יעקב הם הבינו את התכלית והורישו אותה לכל זרעם הקדוש , כל מעשיהם היו עבור בכל מכל כל. השכינה, מלכות ה" יתברך היא העולם הבא היא ירושלים של מעלה, היא ציון, ציון השבויה- איך נשיר את שיר ציון באדמת ניכר.. בָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, יָרְדָה עִמּוֹ שְׁכִינָה, וְשָׁרְתָה בְּתוֹכוֹ. חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ - היא לא יכולה לסבול חטא , היא לא יכולה לסבול מידות רעות , כעס גאווה, רדיפת כבוד, ממון, תאוות גשמיות, זימה,, - היא מסתלקת, היא נעלבת, היא מושפלת.
בָּא נֹחַ, וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ. חָטְאוּ דּוֹר הַמַּבּוּל, וְנִסְתַּלְּקָה מִן הָעוֹלָם לאן הלכה? נדדו עליונים , נדדו תחתונים, אף אחד לא נשאר במקומו, כל עולמות הקדושה ירדו לעזור לסייע, הם צריכים מרכבה , ישראל הוא המרכבה של כל העליונים .. .
וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ, דָּא פְּלוֹנִי. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, דָּא יַעֲקֹב, יעקב, מי זה יעקב? איש תם- שלם במידותיו.. מי זה בית יעקב ? הבית של יעקב זו רחל, כל נקבות ישראל הן רחל וכאשר בנות רחל ידבקו ברחל ובמידותיה , וכאשר בני ישראל ידבקו ביעקב ובמידותיו אז תחזור השכינה למקומה , אז יחזור המלך מבכיו ואבלו מלך נעלב, מלך מושפל, מי השפיל אותו ? כל מי שממליך כח אחר על עצמו, כל מי שחושב שיש כח אחר בעולם אדם , רב, מלך, שופט, רופא, צדיק הם כולם נבראים הם כולם בני חלוף, יש רק נצחי אחד, אין מלבדו כלום. וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, דָּא משֶׁה. מַהוּ וְסָבַב אוֹתָהּ. שֶׁמִּתְעַסֵּק פְּלוֹנִי שֶׁיֶּחֶטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, בִּשְׁבִיל לְהִתְעַכֵּב הַמַּטְרוּנִיתָא בַּגָּלוּת, דִּכְתִיב (תהלים צא טו) עִמּוֹ אָנֹכִי וגו".
חכמה- זה משה רבינו הוא מילט את העיר, את ישראל, מציפורני רשע פרעה ומצרים, הוא ממלט בכל יום את נפשות העשוקים מידי פעור , הוא מתגלה בכל נשמה של ישראל הוא - משה- נ הוא בשער התשובה- שער נ" יחד עם נשמה כללות נשמת ישראל, כל מי שזועק, צועק, אני רוצה אני מבקש אני מתחנן להתקרב לחזור- משה בא ומסייע לו ומלמד אותו וחוצה לו את ים סוןף ומביא אותו להר סיני , ומשמיע לו את קולו של הקב"ה"אנוכי ה" אלוקיך"... ואז אתה כבר לא פוחד לשמוע את קולו של הקב"ה- אתה מוכן למסור את נפשך, אתה מוותר על הכל כי אור הנשמה, אור משה רבינו מגלה לך את התכלית , את האמת, ואתה נכנע אתה מתחבר למסכן.. לייצר הטוב וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן, דָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, (זכריה ט ט) עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְנֶאֱמַר (ישעיה נז א) הַצַּדִּיק אָבַד. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָבֹא עָלָיו הַשֶּׁפַע. וְעָלָיו נֶאֱמַר, (שם ט ה) וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. זה המשיח הפרטי שלך- ייצרך הטוב כל עוד הוא לא רוכב על החמור, על החומר, על הגשמיות, החמור רוכב עליו - הוא לא גואל אותך.. וכשתשתחרר מהחומר, מהגשמיות, מהתאוות ממידות רעות, תלבין את החומר, חמור לבן ותרכיב עליו את היצר הטוב "סור מרע ועשה טוב" ואז אתה בגאולה וכאשר נגאלת- לך גאל אחרים , זכה את אחיך שבאפלה וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, דָּא אַבְרָהָם, שֶׁבַּעֲבוּר אַבְרָהָם שֶׁעָתִיד לָבֹא, מִילַּט אֶת הַתֵּיבָה בְּחָכְמָתוֹ, וּמָלְטוּ נֹחַ וּבָנָיו. תיהיה אברהם, מלט ערים נוספות ואת הנפש אשר עשה בחרן- עשה נפשות, גלה מלכותו יתברך על כל הנבראים שאתה יכול להשפיע עליהם, וכל העוסק בזיכוי הרבים אין חטא בא על ידו, החטא , הזקן הכסיל לא מתקרב אליו..
יתרו – זוהר – לשון הקודש (הזוהר בניקוד – הדרשה ללא ניקוד) אָנֹכִי, שֶׁכְּשֶׁנִּטְהָר הַמִּקְדָּשׁ וְנָכְרִי לֹא יִקְרַב אֵלָיו וְהַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר לְבַדּוֹ, שֶׁהֲרֵי הִתְבַּטֵּל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יֵצֶר הָרָע מִן הָעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְעַלָּה בִּכְבוֹדוֹ לְבַדּוֹ, וְאָז נֶאֱמַר אָנֹכִי ה" אֱלֹהֶיךָ. סוֹד שָׁלֵם בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. א" - לְיַחֵד סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּדַרְגוֹתָיו לִהְיוֹת אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁסּוֹדוֹ הוּא ו". נ" - סוֹד לִירָא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן, וְיֵשׁ שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים וּפֻרְעָנוּת לָרְשָׁעִים, מִשּׁוּם שֶׁהַסּוֹד שֶׁלּוֹ ה" תַּחְתּוֹנָה. כ": לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וּלְהִתְקַדֵּשׁ בִּדְרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו תְּפִלָּה בְּכָל זְמַן לְהַעֲלוֹת הַכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן, סוֹד שֶׁל הַכִּסֵּא הָעֶלְיוֹן עַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כָּרָאוּי, וְהַסּוֹד שֶׁלּוֹ ה" עֶלְיוֹנָה. י": לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וְלָמוּל מִילָה בְּסוֹד לִשְׁמֹנָה יָמִים, וּלְקַדֵּשׁ הַבְּכוֹר, וּלְהָנִיחַ תְּפִלִּין וְצִיצִית וּמְזוּזָה, וְלִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וּלְהִדָּבֵק בּוֹ. אֵלֶּה הֵן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִצְווֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁכּוֹלְלוֹת מָאתַיִם שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ מִצְווֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהֵן בַּסּוֹד שֶׁל אָנֹכִי, כְּלָל שֶׁל זָכוֹר. זה שאמר הקב"ה לישראל אנכי ה" אלהיך: כשירד הקב"ה על סיני התעטרו כל ישראל בכתר, חטא הנחש יצר הרע כוחות הטומאה נמוגו נשארו רק ישראל והקב"ה ללא יצר רע טהורים, קדושים סוֹד שָׁלֵם בַּשֵּׁם הַקָּדוֹש התחברו אותיות שמו התחברו כל המידות שהופרדו ע"י הנחש כי זה הנחש מהותו - פרוד מחלוקת הוא הפריד את אותיות השם ואת הייחוד העליון ואחר כך את ישראל מהקב"ה ע"י חטא העגל ואת ישראל מארץ ישראל ע"י חטא המרגלים ואת השכינה מבית המקדש ע"י פירוד אחים ושנאת חינם ואת הגלויות ע"י כתות, חצירות, עדות, מוצאות ואת התורה הקדושה מארבע אותיות שמו ואת סודות התורה שהם הכוח היחידי שיכול לשחוט את הנחש המפריד זהו הכוח היחידי שיש לישראל כנגד כל כוחות הטומאה. ולכן לא פוגעים בלומדי פשט יש להם בתי מדרשות מפוארים ממוזגים יש להם כל העולם הזה ללא הפרעה, כי הם לא מפריעים למפריד. ואילו לומדי הסוד נרדפים, עניים, בתי מדרש עשויים מצריפים עלובים וישנים ועוד ייסורים ורדיפות והחרמות. כי לומדי הסוד שוחטים את הנחש את כוחות ה=טומאה את המפריד והוא תוקף רק אותם.
א - ייחוד שמו יתברך: לאחד לייחד - הקב"ה ישראל תורה אחד הם א" - לְיַחֵד סוֹד הַשֵּׁם הקָּדוֹשׁ בְּדַרְגוֹתָיו לִהְיוֹת אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁסּוֹדוֹ הוּא אות א ייחוד ראשון לעשות את הקב"ה – אחד: במחשבה בדיבור במעשה בכוונה, אין הפרדה אין שליטה לאף כוח בעולם חוץ מ "אחד" בכל דרגותיו בספירות בפרצופים הנבראים המלאכים, הכל אחד. לפני אחד מה אתה סופר? אחד! ולא בחשבון של אחד שתים שלש וכו", אחד!! עצור. אחד יחיד ומיוחד הוא שולט בכל פרודה באויר בכל תנועה בתוך הנבראים מחוץ לנבראים הוא יודע כל מה שעבר עליך בכל הגלגולים וגם כעת הוא רואה את המחשבות שלך את ההרהורים שלך את כוונתיך את המניעים שאתה יודע, ואת המניעים שרק הפנימיות שלך יודעת. וכאשר אתה מייחד אותו בצורה הזו. אז זה רק הוא!!! הוא המציאות, המציאות זה הוא!! לכן אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. מהי המלכתו הקב"ה בעי ליבא רוצה את הרצון שלך את הלב שלך הוא מבקש "תמליך אותי עליך בידיעה" "תרצה להמליך אותי" ואז תראה, שאין כל כוח אחר, אין שכן, בנק, רופא, מנהל, אויב, רבי וכו" שיכול לשנות משהו משליטתו המוחלטת בך. לייחד אותו ב - ו קצוות: למטה שם הוא נמצא למעלה גם ימין - בודאי שמאל – תמיד לפנים - תראה אותו אחור - תמיד שומר עליך ובתוכך - זו השביעית זו השכינה שכינתו שוכנת בתוכך. נ" - סוֹד לִירָא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וְלָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן, וְיֵשׁ שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים וּפֻרְעָנוּת לָרְשָׁעִים, מִשּׁוּם שֶׁהַסּוֹד שֶׁלּוֹ ה" תַּחְתּוֹנָה נ של אנכי נ = בינה 50 שערי בינה היא נקראת תשובה, יראה עליונה, "המלך המשפט" לפני יום הכיפורים. אבל גם אימא מרחמת וסולחת. היא הדין והדיין. לעומת ולהבדיל, שופט בעולם הזה גמר לגזור דינו של אדם, הולך לעסקיו, כאשר הבינה מוציאה דין על אחד מישראל היא מיד עומדת וזועקת לבורא עולם "אני דין אמת עשיתי" אבל עכשיו אני מבקשת רחמים עבור ישראל בנך אומר לה הקב"ה לא לחינם קראתי לך "תשובה" מיד נשלחים שליחים לאדם בצורת "רבי", אח, אישה, קבצן מישהו שמבקש ממנו עזרה חסד צדקה ולאחר שהאדם יעשה צדקה יגיע שליח חדש שיזכיר לו את העבירה ותכנס בו רוח חרטה ותתעורר בו תשובה וגזר הדין ימחק. יש דין ויש דיין ויש תשובה זו נ של אנכי. כ": לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם : איך מקדשים את שמו תהיה צדיק צדיק פרושו צדק לשון מאזניים לקיים את כל ההלכות במדוייק לשון מאזניים לא לחומרא לא לקולא בדיוק כפי חוד התער זהו צדיק ובמקום שאתה מרגיש חזק היה חסיד החמר מעט קום מוקדם יותר נטול ידיים ליד המיטה ברך כמו שצריך את ברכות השחר וכשאתה בין בני אדם היה מודל לחיקוי הראה שאתה בן של הקב"ה מידות איפוק אהבה עזרה השתתפות בכל צער ושמחב=ה של ציבור פשט הדברים עכשיו סוד העולם הוא שדה מערכה שדה קרב רוחני שתי חיילות שתי מחנות וכפי מלחמה יש שבויי יש נעדרים יש פצועים ובדור שלנו יש הרבה הלומי קרב קידוש שמו זה ללמד את העולמות העליונים את שיעור הקומה את הידיעה שהעולם הזה הוא עולם המדמה לתת כוח וידיעה על האויב דע את האויב זהו כלל גדול בכל צבא זהה אותו הוא מחלל את שמו של הקב"ה אתה קדש הלל אותו שבח אותו וּלְהִתְקַדֵּשׁ בִּדְרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת לדעת את הדרגות הקדושות איך מעלים תפילה איך מושכים שפע מה זה הקב"ה מה הם הנהגותיו למה מסתירים את הקב"ה את הבורא מכולם למה לא מגלים את גדלותו את מידותיו עוסקים רק בעולם הזה מה ואיך לאכול ולשתות ולישון גלו את הקב"ה לכל העולם גדלו שמו קדשו שמו הוא עכשיו בחזקת "מלך נעלב" 6000 אלפים שנים, מורדים בו, מבזים אותו, מגרשים אותו - ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים.. עכשיו, הוא כבורח, כמתחבא, כמסתתר. ואנחנו מבקשים!!! גם כשאתה בורח - ברח כמו עופר שתמיד מסתכל אחורה, שתראה שאנחנו אחרייך!! לא עזבנו!! לא נעזוב!! פייסו אותו.... וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו תְּפִלָּה בְּכָל זְמַן שלוש תפילות חובה קבעו הם לצורך תיקון העולמות, אבל ההלכה תתפלל במילותייך 24 שעות המצא תפילות על כל דבר דבר עם הקב"ה על כל דבר, הוא שומע "תפילת כל פה" כל פה שפונה אליו, הוא שומע, אמרי פה וגם הגיון הלב! הוא שומע את הדיבור אבל גם את המסתתר בתוך הדיבור. לְהַעֲלוֹת הַכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן : לעלות את הכתר העליון למדרגתו? הכתר לא זז ח"ו. אלא, במחשבה של בני אדם, הם הורידו את הכתר של המלך והלבישו אותו על בני אדם, עד מתי תעסקו בכתר של אדם? ותעסקו בכתר של מלך המלכים של הבורא יתברך שברא הכל!! י": לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה: י של אנכי תורת השם תמימה שלימה היא תוכנית הבריאה הפועלת ללא דופי ההרמוניה בין כל הנבראים הגשמיים והרוחניים התורה צריכה תנועה היא לא נעה ופועלת מעצמה היא מקיימת את כל הקשרים, ההשפעות, את כל חוקי הבורא עבור הנבראים, אך מי שמניע אותה הוא ישראל, הוא מוציא אותה מהכח אל הפועל, ללא שישראל יעסקו בתורה יומם ולילה – חוקי הבורא לא יתקיימו והעולם יחזור לתהו, שניה אחת ללא תורה! העולם יחרב. כל אות צופן קוד היא תנועה באלפי עולמות במליארדי נבראים כל עולל בן 3 שאומר "שמע" מניע את כל העולמות קדימה אל הגאולה, אל הנחלה, אל גילוי מלכותו יתברך. כי בתורה יש קוד מיוחד צופן, שכאשר ישמע, אותו קוד, אותו צופן, (כפי "פקוד יפקוד" – קוד גאולת מצרים) הכל ישתנה התורה תקבל את צורתה הסופית הנצחית - העולם הבא. קוד אחד צופן אחד שנמצא רק בנשמה אחת! מי הוא משה רבינו בגוף של משיח בן דוד: שתבוא הגאולה משיח שיבוא...תהיו ברוכים!!