הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל 
האתר משומר למען זכרו על ידי מפעל הזוהר העולמי (Ha-Zohar.info) ולימוד הזוהר היומי (DailyZohar.com)

   פרשת בראשית    פרשת נח    פרשת לך לך    פרשת וירא    פרשת חיי שרה    פרשת תולדות    פרשת ויצא
   פרשת וישלח    פרשת וישב    פרשת מקץ    פרשת ויגש    פרשת ויחי    פרשת שמות    פרשת וארא
   פרשת בא    פרשת בשלח    פרשת יתרו    פרשת משפטים    פרשת תרומה    פרשת תצוה    פרשת כי תשא
   פרשת ויקהל    פרשת פיקודי    פרשת ויקרא    פרשת צו    פרשת שמיני    פרשת תזריע    פרשת מצורע
   פרשת אחרי מות    פרשת קדושים    פרשת אמר    פרשת בהר    פרשת בחוקותי    פרשת במדבר    פרשת נשא
   פרשת בהעלותך    שלח לך    פרשת קרח    פרשת חוקת    פרשת בלק    פרשת פינחס    פרשת מטות
   פרשת מסעי    פרשת דברים    פרשת ואתחנן    פרשת עקב    פרשת ראה    פרשת שופטים    פרשת כי תבוא
   פרשת כי תצא    פרשת ניצבים וילך    פרשת האזינו    פרשת זאת הברכה
 
    עמוד הבית
    צור קשר
    תחילת הבריאה
    מבנה העולמות
    ראש השנה
    תם עוונך בת ציון
    הנהגות וסגולות
    אדם
    גאולה
    לאלפים
    חיים על פי הזוהר
    אלול
    24 אלף תלמידי רבי עקיבא
    פתיחת אליהו
    רבי שמעון בר יוחאי
    תיקוןני זוהר חדש
    כללי סודות ורזי התורה
    מעלת עיסוק בזוהר
    מהו צדיק ?
    הליכות אור - נוער וחינוך
    סוד הקפת התיבה
    מפעל הזוהר העולמי
    סוד קליפת נוגה
    נפש, רוח, נשמה..
    הצלת רבי יצחק
    ערב רב
    טעמי המצוות
    קריאת שמע בכוונה
    להידמות לאבות
    ט"ו בשבט
    שבת קודש
    שיויתי השם
    רבי שמעון מבטל מוות
    מעלת הלילה
    חיזוק באמונה
    נטילת ידיים
    רחל
    ויעבור
    יום הכיפורים
    ייחודים בתנועה
    מדרש האותיות
    פרשיות השבוע - וידאו
    סוכות
    צפיחית בדבש
    מעוט הירח
    תלמוד ארץ ישראל
    תפילה בציון רשב"י
    סדר עליית הנשמה
    תמונות
    לב נתיבות עשר מאמרות
    חנוכה
    שיעורי תורה בצ'ט
    ברכות השחר
    סגולות שבת
    מזמור יט - פרוש הזוהר
    מדרש רות - זוהר
    הקדמה 6 מצוות
    שיעורי וידאו - זוהר
    פסח
    שביעי פסח ועומר
    עמלק העייף, ישראל יעף
    מעלת משה רבינו
    משיח
    המלחמה האחרונה 1
    אלפיים שנות תפילה
    מדרשי זוהר
    בראשית תמן - תיקון 48
    שום תשים עליך מלך
    כבד את אביך...
    אידרא זוטא
    יסודות הזוהר
    להשיב את הבן לאב
    נסתם הפתוח ונפתח הסתום
    אנכי ה'
    קריאת זוהר כללית
    שיעורי זוהר בקול
    אלול ושיעורים תשרי
    למה אנחנו כאן?
    רפ"ח
    ממלכת כהנים
    פרשות השבוע
    חגי השנה
    סודת הזוהר
    דרשות הרב בטקסט
    תורה וישראל חד הם
    מפתח החכמה ביראה
    ראשי ישן
    הנהגות הימים
    מבצע ה - 70
    שיעורי עץ החיים
    מחיה המתים
    נבואת פרס אירן
    חיטה ומשיח
    נצח זמן ומקום
    נישואין גירושין
    פורים
    מוצאי שבת
    סוד הפרצופים - בפשט
    מלאכים המלווים
תרומות לברכות בעלון
ובאתר נא להשאיר את נוסח
הברכה.
התרומות מיועדות להחזקת האתר
הדפסת עלוני הזוהר
הכנת סרטי וידאוו ייחודים, שיעורי זוהר 
 

 
 
 
 
                         

 

דף לז ע''ב תיקוני הזוהר - צדקה

וְעוֹד רִבּוֹן עָלְמָא, קַבֵּל דּוֹרוֹנָא דִלְהוֹן, דְּאִיהִי מַתָּנָה טוֹבָה דְסָלְקָא עֲלַיְיהוּ, דְּאִתְּמַר בָּהּ מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, אִלֵּין אִינוּן דַּהֲווֹ עָבְדִין צְדָקָה עִמָּהּ, דְּאִיהִי צ' תִּשְׁעִין אֲמֵנִים, ד' אַרְבַּע קְדוּשׁוֹת, ק'  מֵאָה בִרְכָאָן, ה' חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה,: תרגום: ועוד אדון עולם, קבל מתנה מהם, היא המתנה טובה שעולה עליהם, ונאמר בה "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה", אלו הם שעושים איתה צדקה: צ – 90 פעמים עונים אמן ביום, ד – ארבע קדושות, ק – מאה ברכות, ה – חמישה חומשי תורה הסבר: שבהם כל ישראל מחוייב בכל יום ובשיעור של רבינו ומורינו הרב הצדיק רבי ניסים פרץ שליט"א – נאמר מעלתן של מאה ברכות והובאו מספר ברכת מאיר חלק א' – עמ' כ – ובענין מעלת "מאה ברכות" ראיתי לאברך היקר בשם ר' אברהם יצחק גולדנברג, כתב: כי יש בסגולת המאה ברכות לזכות להתקרבות לשם יתברך, וכן להשיג יראת שמים, וכן לזכות באמונה, ולחסידות, ומובטח לו שהוא בן העולם הבא, לשמירה בגלות, ולשמירה מהיזק, ולהגנה מקללות ולזכות בפרנסה ואריכות ימים וכן לריבוי מזון – ומי הוא ימנע מעצמו סגולות אלו – פשוט הוא שבכל יום שלוש תפילות יש בהן – 19 פעמים 3 ברכות= 57, וברכות השחר, והתורה,וברכות קריאת שמע, וברכות אשר יצר מספר פעמים – וברכת המזון – יוצא יותר ממאה ברכות, אבל בימי שבתות יש להקפיד על 100 ברכות, וכן בימי תעניות.

מקור מאה הברכות הוא הבריכה העליונה הנקראית אמא עלאה – משם ס"ג = יוד הי ואו הי – שהוא 63 ומילוי של ס"ג וד י או י = 37 יחד 100

 

                     
עלון "חיים על פי הזוהר" - פרשת בא - הדפיסו, הפיצו וזכו את הרבים. https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=explorer&chrome=true&srcid=0B3UcEQ6EnDkYODE5MTU5YmQtOWYwMS00NTAzLTg2MzYtMDEyYTc2MDY1ZWMz&hl=en
 

 

ספר שמות פרק י  - פרשת "בא"

(כ) וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(כא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ:

(כב) וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים:

(כג) לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:

 

פרעה – הערף קשה, היצר הרע – מצרים ממאן לשחרר את האדם מכבלי החומר ותאוותיו, הוא רוצה שהאדם ישאר עבד לעולם, אך הנשמה – משה נ – משה משער הנון, שער התשובה והבינה, שער העולם הבא, שער היצר הטוב – ממשיך להכות את היצר הרע, מכה אחר מכה, ייסורים אחר ייסורים – מחלות, עוני, חרדות, חסרונות, - וכאשר היצר עדיין לא נכנע – מגיע חושך, רק כאשר יש חושך ליצר. ומהו החושך? – סגירות  - האדם נסגר מפני השפעות חיצוניות על ידי הייסורים הקשים על ידי חוסר יכולת ליהנות עוד מהנאות הזמניות של חיי החומר,האוכל לא טעים, הגוף לא מתפקד – אז חושך מצרים, אבל בני ישראל – הקדושה מתחילה להאיר באדם, מושבות הגוף: הנפש, הרוח הנשמה מוציאות את כוחן אל הפועל – מתחילה חקירה – למה חיים?, למה מתים?, ומגיעות תשובות ואפשר להרוג את כל בכורי מצרים ולהתחיל לעלות לסיני לקבלת התורה, מדרגה אחר מדרגה – 49 מדרגות של תיקון המידות, יציאה משיעבוד לחרות שהיא המדרגה החמישים של קבלת עול מלכות שמים ומצוות התורה. – שבוע טוב.


 

 

ספר שמות פרק יג (ב) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:

זוהר חלק ב דף מא/ב פרשת בא:

 

 

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם וְגוֹ'. מִצְוָה זוֹ לְקַדֵּשׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְעַם הָאָרֶץ צָרִיךְ שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה פָּדוּי מִתַּחַת שִׁלְטוֹן הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא אֲדוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו (בראשית לג) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָדוֹן מִצַּד הָעֲווֹנוֹת, שֶׁהֵם רַבִּים עַל הַגּוּף. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, רָשָׁע - יֵצֶר הָרָע שׁוֹפְטוֹ. צַדִּיק - יֵצֶר הַטּוֹב שׁוֹפְטוֹ. בֵּינוֹנִי - זֶה וָזֶה שׁוֹפְטוֹ. בֵּינוֹנִי הוּא אָח שֶׁל יֵצֶר הָרָע וְאָח שֶׁל יֵצֶר הַטּוֹב. אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.

וּכְשֶׁרַבּוֹת הַזְּכֻיּוֹת, הָרוּחַ שׁוֹבֵר שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת - שֶׁל חֲמוֹר נוֹעֵר, וּכְלָבִים צוֹעֲקִים, וְעוֹלֶה לְמִשְׁמֶרֶת הַשַּׁחַר שֶׁבּוֹ הָאָדָם, וְחוֹזֵר הָאָדָם לִהְיוֹת אָדוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם לב) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה. וְעוֹלֶה לְדַרְגַּת אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם א) וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ', (שם ט) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם וְגוֹ'.

וּכְשֶׁהַזְּכֻיּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת - (שם לב) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת מִתְחַבְּקוֹת לַעֲרֹךְ קְרָב. מִצַּד הַזְּכֻיּוֹת - וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. מִצַּד הָעֲבֵרוֹת - וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בְּגִיד הַנָּשֶׁה. נָשֶׁה לְשׁוֹן (שם מא) כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי. וְהוּא לְשׁוֹן נְשִׁיָּה. מָדוֹר אֶחָד מֵאוֹתָן שֶׁבַע הָאֲרָצוֹת. מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם, נִשְׁכַּחַת מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה.

וְקֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵצֵא מֵרֶחֶם אִמּוֹ - וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. זֶה גַּבְרִיאֵל, בְּאוֹתוֹ אָבָק שֶׁל עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. וְלִמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּיצֶר, אֶחָד יֵצֶר טוֹב, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאֶחָד יֵצֶר הָרָע שֶׁנֶּאֱבַק עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, וּמָצָא מִמֶּנּוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב.

וְקֹדֶם כָּל זֶה יָרְדוּ עִמּוֹ אַרְבָּעָה מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים צא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ. אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת - אֶחָד מִיכָאֵל בִּזְכוּת אַבְרָהָם, וְהַשֵּׁנִי גַּבְרִיאֵל בִּזְכוּת יִצְחָק, וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁיּוֹרֵד עִמּוֹ נוּרִיאֵל בִּזְכוּת יַעֲקֹב, וְהָרְבִיעִי רְפָאֵל בִּזְכוּת אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְיֵצֶר הַטּוֹב מֵעָלָיו.

וְאִם אֵין לוֹ זְכוּת - הוֹלְכִים עִמּוֹ אַרְבָּעָה: עָוֹן, מַשְׁחִית, אַף וְחֵמָה, וְיֵצֶר הָרָע מֵעֲלֵיהֶם לָדוּן אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ, רָשָׁע - יֵצֶר הָרָע שׁוֹפְטוֹ. צַדִּיק - יֵצֶר הַטּוֹב שׁוֹפְטוֹ. בֵּינוֹנִי - זֶה וָזֶה שׁוֹפְטוֹ. וְלָכֵן אִם הוּא בֵּינוֹנִי, גַּבְרִיאֵל שֶׁהוּא יֵצֶר טוֹב, וְסמא"ל שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע, זֶה וָזֶה שׁוֹפְטוֹ.

שֶׁבְּכָל אָדָם יֵשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אַרְבָּעָה מַלְאָכִים יוֹרְדִים עִמּוֹ מִיָּמִין, וְאַרְבָּעָה מִשְּׂמֹאל. אַרְבָּעָה מִיָּמִין: מִיכָאֵ"ל, גַּבְרִיאֵ"ל, רְפָאֵ"ל, נוּרִיאֵ"ל. וְאַרְבָּעָה מִשְּׂמֹאל: עָוֹ"ן, מַשְׁחִי"ת, אַ"ף וְחֵמָ"ה. מִצַּד הַגּוּף מְטַטְרוֹ"ן יוֹרֵד עָלָיו מִיָּמִין, וְסמא"ל מִשְּׂמֹאל.

וְאֵין אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אֲבָל כְּפִי הַיְסוֹד שֶׁיַּקְדִּים בּוֹ, כָּךְ מַתְחִילִים הָאַרְבָּעָה הַלָּלוּ. אִם הַמַּזָּל שֶׁלּוֹ אַרְיֵ"ה - מַקְדִּים מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו נוּרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו רְפָאֵ"ל. וְאִם מַזָּלוֹ שׁוֹ"ר - מַקְדִּים גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו נוּרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו רְפָאֵ"ל. וְאִם מַזָּלוֹ נֶשֶׁ"ר - מַקְדִּים נוּרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו רְפָאֵ"ל. וְאִם מַזָּלוֹ אָדָם - מַקְדִּים רְפָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו מִיכָאֵ"ל, וְאַחֲרָיו גַּבְרִיאֵ"ל, וְאַחֲרָיו נוּרִיאֵ"ל.

וְאוֹתָם שֶׁמִּצַּד יָמִין, מִצַּד שֶׁל מִיכָאֵל, כָּל הַפָּנִים שֶׁלּוֹ הֵם רַחֲמִים, בַּעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים, פָּנִים לְבָנִים, וְאָדָם זֶה גּוֹמֵל חֶסֶד, חָסִיד וְחָכָם, אִם הִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה. וְאִם לֹא - בְּהֵפֶךְ, מִצַּד שֶׁל יֵצֶר הָרָע, גַּזְלָן, טִפֵּשׁ, אֵין בּוֹ חֶסֶד. שֶׁלֹּא עַם הָאָרֶץ חָסִיד.

מִצַּד שֶׁל גַּבְרִיאֵל, אַרְבַּעַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ דִּין, מִדַּת הַדִּין עַל הָרְשָׁעִים, וּמִתְגָּרֶה בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. גִּבּוֹר בְּיִצְרוֹ, יְרֵא חֵטְא, יִהְיֶה דַּיָּן, אִם יִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וְגִבּוֹר בְּתַלְמוּדוֹ. בְּהֵפֶךְ מִצַּד שֶׁל יֵצֶר הָרָע - מִתְגָּרֶה בַּצַּדִּיקִים, דִּין קָשֶׁה לָהֶם, גִּבּוֹר בַּעֲבֵרָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ, אֵינוֹ יְרֵא חֵטְא, וְגוֹנֵי פָנָיו אֲדֻמִּים, עֵשָׂו שׁוֹפֵךְ דָּמִים.

מִי שֶׁמַּזָּלוֹ נֶשֶׁ"ר אֵינוֹ רַחֲמָן הַרְבֵּה, וְלֹא מִדַּת הַדִּין הַרְבֵּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִי בַּיֵּצֶר הַטּוֹב בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ, וּבֵינוֹנִי בַּיֵּצֶר הָרָע בַּמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְלוֹ פָּנִים לְבָנִים וַאֲדֻמִּים.

מִי שֶׁמַּזָּלוֹ אָדָם, מִצַּד הַטּוֹב, כָּלוּל מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, חָסִיד וְחָכָם וְגִבּוֹר בַּתּוֹרָה, יְרֵא חֵטְא, מְמֻלָּא בְּכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְגוֹן פָּנָיו שְׁחוֹרִים. וּמִצַּד שֶׁל יֵצֶר הָרָע מְמֻלָּא מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת.

וְאִם חֲטָאֵי הָאָדָם רַבִּים, שׁוֹלְטִים עָלָיו כָּל הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל מַחֲנוֹת הַיֵּצֶר הַטּוֹב, וּמַמְלִיךְ עַל אֵיבָרָיו אֶת סמא"ל וְכָל מַחֲנוֹתָיו.

וְאִם זְכֻיּוֹתָיו רַבִּים, שׁוֹלְטִים כָּל מַחֲנוֹת יֵצֶר הַטּוֹב, עַד שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ כָּל מַחֲנוֹת יֵצֶר הָרָע, וּמַמְלִיךְ עַל כָּל אֵיבָרָיו הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הַטּוֹב. בְּאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹלֵט עָלָיו שֵׁם יְהֹוָ"ה.

וְאִם הוּא בֵּינוֹנִי, צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים לְחוֹבָה, וּמִי שֶׁאַלִּים - גּוֹבֵר. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תָּלוּי בּוֹ.

וּמִצַּד שֶׁל מִיכָאֵל נִקְרָא בְּכוֹר, שֶׁדַּרְגָּתוֹ כֶּסֶף לָבָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ פִּדְיוֹן הַבְּכוֹר כֶּסֶף, ה' סְלָעִים, כְּחֶשְׁבּוֹן ה' שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁאִם יַחְכִּים בַּתּוֹרָה, תִּתּוֹסֵף עָלָיו י', שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה, שֶׁהַיְנוּ (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'. וּבוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר וְלָדוֹת, שֶׁכָּל וָלָד הוּא מִצַּד שֶׁל בֶּן י"ה, וְהוּא ו'.

שֶׁכָּל הַחַיּוֹת שֶׁהֵן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, נִקְרְאוּ בְּאוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מג) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו. אֲפִלּוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָהֶם, וְאֵין בְּרִיאָה שֶׁלֹּא נִרְשְׁמָה בַּשֵּׁם הַזֶּה, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְמִי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ, וְהַיּוֹ"ד הַזּוֹ הִיא דְּיוֹקָן שֶׁל רֹאשׁ שֶׁל כָּל הַבְּרִיּוֹת. ה' ה' דְּיוֹקָן שֶׁל חָמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַיָּמִין, וְה' שֶׁל שְׂמֹאל. ו' דְּיוֹקַן הַגּוּף.

 

מאה ושלושים שנים עסק אדם ראשון בשז"ל והוריד ניצוצות קדושה אל תוך הטומאה הם ניצוצות הקדושה שעם ישראל מברר ונקראים רפ"ח (288) ונקרים "עיבור" (288), והם חסד (72) גבורה (216) ביחד רפ"ח (288), והם נקראים עירוב (288) הערב רב שמעורבב בטוב ורע ולא הצליחו לברר את הטוב מהרע במצרים והם נקראים עם הארץ (הארץ נקראת מלכות, שכינה כל עוד ויש בטומאה ניצוצות קדושים הרי היא נמצאת בתוך הקליפה, שוכבת בעפר, "רגליה יורדות מוות" להחיות את הניצוצות האלו שהם עם הארץ שטרם נפדה) מכיון שברור זה הוא הברור האחרון ונקרא שער החמישים של הטומאה שם טמון מפתח שער החמישים של הקדושה שהוא הגאולה, והם הרפ"ח ניצוצות שבויים ונקראים "תינוק שנשבה", כי כאשר יצא מרחם אימו מיד תפס אותו הס"מ (מלאך הרוע) ולכן הוא עדיין ב"עיבור" (רפ"ח), וכל מעשיו והנהגתו יהיו כפי המלאך השולט בו, וכאשר הוא זכאי, משמע פדוי, אינו בשבי הרי זה בזכות שלושת האבות, אברהם (חסד), יצחק (גבורה) ויעקב (תפארת), ואז הוא יכול לעסוק בפדיון השבויים אחיו הנמצאים בשבי הקליפה ע"י שיחבר את הגבורה והחסד (288) שלהם ע"י התורה שהיא יעקב, ומשה רבינו שר התורה מעליהם שהוא הנשמה המסייעת לרוח יעקב לפדות את נפש רחל מבית לבן. שעליו נאמר "שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים" (שמה אותיות משה) ראשי תיבות שכ"ה שהם חמש פעמים שם א-דני שהם הדינים וביחד עם הרפ"ח (שכה = 325, רפ"ח 288 = 613 = תרי"ג) שע"י קיום המצוות ע"י בני ישראל שנפדו ממצרים ונגאלו בזכות שלושת האבות ומקיימים תרי"ג מצוות אזי ייפדו כל רפ"ח הניצוצות והשכינה תעלה למקומה ומשיח יתגלה וייבנה בית המקדש הנצחי וגאולת עולם נצחי לעם הנצח. ועוד זה שאמר קדש לי (לי = 40 = מ, וביחד עם קדש = מקדש), כל בכור (עם ישראל נקרא בכור לקב"ה), "פטר" (הם רפ"ח ניצוצות עם הכולל), רחם (רמ"ח מצוות עשה) "באדם" (שהיו כל רפ"ח ניצוצות הקדושה באדם הראשון) "ובבהמה" (שירדו הניצוצות לבהמה שהם עם הארץ, הערב רב) "לי הוא" (52) שהוא שם ב"ן הקדוש שהיא המלכות הנמצאת בשבי עד פדיון חמור שהוא כליון וסוף החומר ב.ב.א.
 

 


זוהר פרשת בא – רק תרגום – סדר בריאת העולם

אין סוף ברוך הוא וברוך שמו שברא עולמו להקרא רחום וחנון, בעשרה מאמרות שהם עשר ספירות, בחמישה פרצופים שהם הנהגותיו את כל הנבראים הנה פרשת השבוע בזוהר מבאר את השתלשלות הבריאה.

כְּמוֹ שֶׁהַיָּם, שֶׁאֵין בַּמַּיִם שֶׁל הַיָּם שֶׁיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ תְּפִיסָה כְּלָל וְלֹא צוּרָה, אֶלָּא שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל הַמַּיִם שֶׁל הַיָּם עַל כְּלִי שֶׁהוּא אֶרֶץ, נַעֲשֶׂה דִמְיוֹן, וְיָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן שָׁם, כְּמוֹ הַמָּקוֹר שֶׁל הַיָּם - הֲרֵי אֶחָד. יוֹצֵא מִמֶּנּוּ מַעְיָן כְּפִי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בְּאוֹתוֹ הַכְּלִי, כְּמוֹ עִגּוּל שֶׁהוּא י' - הֲרֵי מָקוֹר אֶחָד, וּמַעְיָן שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ - הֲרֵי שְׁנַיִם.

מים שלוקחים מהים ומראים בכלי אינם מצביעים על מקורם שהוא הים – כך אין סוף – אור אין סוף אינו יכול ללמד את האדם מהו אין סוף והוא המופלא והנסתר שאין לחקור בו, וכפי מי הים שנלקחו והושמו בכלי כל אין סוף נתן אורו בכלי הנקרא כתר וממנו יוצאים שניים שהם חכמה ובינה, והמבינה יותאים שבעה נחלים שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות כפי שממשיך במאמר זה.

אַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה כְּלִי גָּדוֹל כְּמוֹ מִי שֶׁעוֹשֶׂה (שֶׁחָפַר) חֲפִירָה גְּדוֹלָה שֶׁמִּתְמַלֵּאת מִמַּיִם שֶׁיּוֹצְאִים מִמַּעְיָן. אוֹתוֹ כְּלִי נִקְרָא יָם, וְהוּא כְּלִי שְׁלִישִׁי, וְאוֹתוֹ כְּלִי גָּדוֹל שֶׁנֶּחֱלָק לְשִׁבְעָה נְחָלִים כְּפִי כֵּלִים אֲרֻכִּים. כָּךְ מִתְפַּשְּׁטִים הַמַּיִם מִן הַיָּם לְשִׁבְעָה נְחָלִים (כֵּלִים), וַהֲרֵי מָקוֹר וּמַעְיָן וְיָם וְשִׁבְעָה נְחָלִים הֵם עֲשָׂרָה. וְאִם יִשְׁבֹּר הָאֻמָּן אֶת הַכֵּלִים הַלָּלוּ שֶׁתִּקֵּן, יַחְזְרוּ הַמַּיִם לַמָּקוֹר, וְיִשָּׁאֲרוּ כֵלִים שְׁבוּרִים יְבֵשִׁים בְּלִי מַיִם.

כָּךְ עִלַּת הָעִלּוֹת עָשָׂה עֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְקָרָא לַכֶּתֶר מָקוֹר, וּבוֹ אֵין סוֹף לִנְבִיעַת אוֹרוֹ, וְלָכֵן קָרָא לְעַצְמוֹ אֵין סוֹף, וְאֵין לוֹ דְּמוּת וְצוּרָה, וְשָׁם אֵין כְּלִי לִתְפֹּס אוֹתוֹ, לָדַעַת בּוֹ יְדִיעָה כְּלָל. וְלָכֵן אָמְרוּ בּוֹ, בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה כְּלִי קָטָן, וְזֶה י', וְהִתְמַלֵּא מִמֶּנּוּ, וְקָרָא לוֹ מַעְיָן נוֹבֵעַ חָכְמָה, וְקָרָא אֶת עַצְמוֹ בּוֹ חָכָם, וּלְאוֹתוֹ הַכְּלִי קָרָא לוֹ חָכְמָ"ה. וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה כְּלִי גָּדוֹל, וְקָרָא לוֹ יָם, וְקָרָא לוֹ בִּינָה, וְהוּא קָרָא אֶת עַצְמוֹ מֵבִין בָּהּ.

חָכָם מֵעַצְמוֹ וּמֵבִין מֵעַצְמוֹ, כִּי חָכְמָה לֹא נִקְרֵאת חָכְמָה מֵעַצְמָהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם אוֹתוֹ חָכָם שֶׁמִּלֵּא אוֹתָהּ מִמַּעְיָנוֹ. וְהִיא לֹא נִקְרֵאת בִּינָה מֵעַצְמָהּ, אֶלָּא עַל שֵׁם (בִּגְלַל) אוֹתוֹ מֵבִין שֶׁמִּלֵּא אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם הָיָה מִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה, הִיא תִּשָּׁאֵר יְבֵשָׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב יד) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ.

אַחַר כָּךְ, וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים. וְעָשָׂה אוֹתוֹ לְשִׁבְעָה כֵלִים נִכְבָּדִים, וְקָרָא לָהֶם: גְּדֻלָּ"ה, גְּבוּרָ"ה, תִּפְאֶרֶ"ת, נֵצַ"ח, הוֹ"ד, יְסוֹ"ד, מַלְכוּ"ת. וְקָרָא אֶת עַצְמוֹ גָּדוֹל בַּגְּדֻלָּ"ה וְחָסִי"ד. גִּבּוֹר בַּגְּבוּרָ"ה. מְפֹאָר בַּתִּפְאֶרֶ"ת. בַּעַל נִצְחוֹן קְרָבוֹת בְּנֵצַ"ח נְצָחִים. וּבַהוֹ"ד קָרָא אֶת שְׁמוֹ הוֹד יוֹצְרֵנוּ. וּבַיְסוֹד קָרָא שְׁמוֹ צַדִּיק. וּבַיְסוֹ"ד הַכֹּל סָמוּךְ בּוֹ, כָּל הַכֵּלִים וְכָל הָעוֹלָמוֹת. וּבַמַּלְכוּת קָרָא שְׁמוֹ מֶלֶךְ. וְלוֹ הַגְּדֻלָּ"ה וְהַגְּבוּרָ"ה וְהַתִּפְאֶרֶ"ת וְהַנֵּצַ"ח וְהַהוֹ"ד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא צַדִּי"ק. וְלוֹ הַמַּמְלָכָה, שֶׁהִיא מַלְכוּ"ת.

הַכֹּל בִּרְשׁוּתוֹ לְחַסֵּר בַּכֵּלִים וּלְהוֹסִיף בָּהֶם נְבִיעָה וּלְחַסֵּר כְּפִי רְצוֹנוֹ (בָּהֶם), וְאֵין עָלָיו אֱלוֹהַּ שֶׁיּוֹסִיף בּוֹ אוֹ יִגְרַע בּוֹ.

אַחַר כָּךְ עָשָׂה מְשַׁמְּשִׁים לַכֵּלִים הַלָּלוּ, כִּסֵּא בְּאַרְבָּעָה עַמּוּדִים, וְשֵׁשׁ דְּרָגוֹת לַכִּסֵּא - הֲרֵי עֶשֶׂר. וְהַכֹּל הוּא בַּכִּסֵּא. כְּמוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ בוֹ עֲשָׂרָה דְבָרִים מִשּׁוּם הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּעֶשֶׂר דִּבְּרוֹת, וּמִשּׁוּם הָעוֹלָם שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.

 

תיקון שובבים

(כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:

 

ייסורים ללא תכלית משל עצמן, ייסורי ה"שבויים", אין מצוה חשובה יותר ממצות פדיון שבויים.

 

ישנן הנפשות הבלועות אותן נפשות שהחסירו בחייהן, ונדחו, אלו נפשות הדחויות – הם אורו של הקב"ה שנעטף בקליפה ונלקח למקום שבי, למקום הנחש, וכאשר אדם מוכן למסור את כל אשר לו, בין בחיים אלו ובין אחרים, לצורך הצלת אותן הנשמות הדחויות, ידע כי, ייסורים קשים יכולים לתקוף אותו, כי אלו הנשמות הן המחיות את הקליפות, וכל הייסורים, שהן מנת חלקן יפעלו על אותו האדם העוסק בהצלת ופדיון אותן הנפשות האומללות.

 

אך דעו לכם, אהוביי, כי אין זו בחירה של החומר או השכל החומרי, אדם מגיע להצלת ופדיון הנשמות הללו רק על ידי בחירת הנשמה הנעלמת שלו, כאשר אדם מטהר ומתחטא ומתקדש מתחיל להאיר, האור שלו הינו כמו פנס ביער, כל הברחשים והנחשים נמשכים/חוששים אל האור הזה, וזה שאמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים פרק צב :

 

(ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת:

 

(ח) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד:

 

אותם הקליפות, הרשעים מציצים ומסתכלים ורוצים לינוק מאור הקדושה, ואזי "להשמדם עדי עד", כי האדם הקדוש בכוח הקדושה מזמן אליו את הקליפות האחוזות וחיות מהנפשות הבלועות, וכאשר מתקרבים אליו יונק את הניצוץ הקדוש מתוך הקליפות ומרוקן את הקליפה ממקור חיותה.

 

ואז אחת משתיים, אם האדם חזק בקדושה הוא פודה את הנפש והקליפה נמוגה.

 

והפך, ח"ו, יונקים ממנו הקליפות והוא עצמו הופך לנפש שבויה, ותוצאות השבי מחשבות זרות, פחד, חרדה דכאון תאוות לא לו, חולשה בקיום מצוות ולימוד התורה וכו'.

 

ומה התיקון?

 

ישתבח שמו ויתברך בורא עולם, לא אלמן ישראל – שלח לנו שליחים, צדיקים שגילו לנו תיקון שובבים – שובו בנים שובבים – שורש "שובבים" – שבי, אותם בנים שבוים בקליפה, בכוחות הטומאה, בכפירה וכו' אותם צריך להשיב ע"י ימים מסוגלים שקבעו לנו כפי ראשי תיבות פרשיות השבוע – מפרשת שמות ועד פרשת משפטים:

 

שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים – ואלו הן פרשות שחרור העבדים – עם ישראל – ממצרים – כפי הנפשות השבויות במצרים, במקום הצר של בית סוהר הטומאה שאלו ימים המסוגלים לשחרר אותם.

 

 

איזה תיקונים עושים בימים אלו?

 

קו האמצע – תיקון מחשבה, שמירת הלשון -בימים אלו נקבעת תענית דיבור עולמית, כדאי לעקוב אחרי הודעה על התאריך, תיקון תאוות הלב, תיקון היסוד – מספר תיקונים (כל זרע שיצא שלא בקדושה – עונתה, פריה ורביה ולהישמר מהחטא), אפילו שיש תיקונים רבים שהאדם הפרטי במת לא עבר עליהם – יכול להיות שבגלגול קודם עבר עליהם, או מישהו בשורש שלו עבר עליהם והוא משחרר אותו מכלאו ושביו.

 

את התיקון עורכים במקומות רבים יש פירסומים על התיקונים, ומה צריך להכין לפני = כל התיקונים נעשים בתענית – ואם לא יכול, יפדה תענית במחיר של סעודת עני – אני חושב שזה בערך 20 ₪ לפדיון.

 

ספר ירמיה פרק ג

 

(כא) קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם: - העבירות שבגללן מתארכת הגלות

 

(כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: - שבויי העבירות, הנמצאים בשבי הקליפה, יירפאו על ידי התיקון.

 

(כג) אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: גבעות – אלו הן אימהות ישראל – שרה, רבקה, לאה ורחל, ההרים הם האבות – אברהם יצחק ויעקב.

 

(כד) וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם: בשת היא הקיפה – הפך שבת קודש, היא שכלאה את נפשות ישראל.

 

(כה) נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: ע"י שנשכב בצום, תענית, תפילה ירפא שבויינו,,,אמן כן יהי רצון

 

  

זוהר פרשת שמות – תרגום – מעלת רבי שמעון בר - יוחאי

 

רַבִּי חִיָּיא הַגָּדוֹל הָיָה הוֹלֵךְ לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לִלְמֹד מֵהֶם. הָלַךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרָאָה פַּרְגּוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה מַפְסִיק בַּבַּיִת. תָּמַהּ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר, אֶשְׁמַע דָּבָר מִפִּיו מִכָּאן . שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר, בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. כָּל הַכִּסּוּף שֶׁכּוֹסְפִים יִשְׂרָאֵל [מִלִּפְנֵי] מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כִּצְבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים . מָה הַטַּעַם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם הוּא תָּמִיד מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ - יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם. דָּבָר אַחֵר - הַצְּבִי, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל . שָׁמַע רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִם עֶלְיוֹנִים [פּוֹסְקִים] עוֹסְקִים בַּבַּיִת, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחוּץ?! בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינָה בַּחוּץ, מִי יֵצֵא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אִם אֲנִי אֶשָּׂרֵף - [כְּחוֹל] לֹא אֶשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִחוּץ אֵלֵינוּ. שֶׁתִּכָּנֵס הַשְּׁכִינָה, וְתִהְיֶה אֵשׁ שְׁלֵמָה. שָׁמַע קוֹל שֶׁאוֹמֵר: עֲדַיִן לֹא נִסְמְכוּ הַסּוֹמְכִים, וְהַשְּׁעָרִים עֲדַיִן לֹא הֻתְקְנוּ, וּמִקְּטַנֵּי [וּמֵאָהֳלֵי] הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן, שֶׁכָּעֵת הוּא. לֹא יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר . יָשַׁב רַבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְנֶאֱנַח. פָּתַח וְאָמַר, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. נִפְתַּח שַׁעַר הַפַּרְגּוֹד, לֹא נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא. זָקַף רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר, מִזֶּה נִשְׁמָע שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְמִישֶׁהוּ בַּחוּץ, וְאָנוּ בִּפְנִים?! קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָלְכָה הָאֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ עַד מְקוֹם רַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיצוֹץ אוֹר הַקְּלִיטָה בַּחוּץ, שֶׁל הַמַּפְתֵּחַ וְאָנוּ כָּאן בִּפְנִים?! הִתְאַלֵּם פִּיו שֶׁל רַבִּי חִיָּיא . כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס פְּנִימָה, הוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְלֹא זָקַף רֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, קוּם הַעֲבֵר יָדְךָ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בָּזֶה, שֶׁלֹּא רָגִיל בּוֹ. קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְהֶעֱבִיר יָדוֹ עַל פִּי רַבִּי חִיָּיא. פָּתַח פִּיו רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, רָאֲתָה עֵינִי מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי. הִזְדַּקַּפְתִּי שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי, שֶׁטּוֹב לָמוּת בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב טוֹב שֶׁדּוֹלֵק . בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְקִים שְׁבִיבֵי אֵשׁ לְכָל עֵבֶר, וְכָל שְׁבִיב וּשְׁבִיב עוֹלֶה לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים מֶרְכָּבוֹת, וְכָל מֶרְכָּבָה נִפְרֶדֶת לְאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעַתִּיק הַיָּמִים שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא מִזְדַּעֲזֵעַ מִמֶּנּוּ לְמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים עוֹלָמוֹת . עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם עִדּוּן הַצַּדִּיקִים, עַד שֶׁנִּשְׁמָע בְּכָל הָרְקִיעִים, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם בִּזְמַן אֶחָד, תְּמֵהִים וְאוֹמְרִים: זֶהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה מַרְעִישׁ הַכֹּל, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנָיו. זֶהוּ הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ כָּל הַכִּסְאוֹת וְכָל הָרְקִיעִים וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת רִבּוֹנָם . אֵין פּוֹתְחִים וְאֵין מְסַיְּמִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁמָע (שֶׁיִּשְׁתַּמֵּעַ) בְּכָל הָרְקִיעִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה פִּתְחוֹן פֶּה. כְּשֶׁמְּסַיֵּם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִי רוֹאֶה אֵיזֶה שִׁירִים? מִי רוֹאֶה אֵיזוֹ חֶדְוָה שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְרִבּוֹנָם? מִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהוֹלְכִים בְּכָל הָרְקִיעִים? כֻּלָּם בָּאִים בִּשְׁבִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, מַעֲלִים רֵיחוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן עַד עַתִּיק הַיָּמִים, וְכָל זֶה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן .

 

 

ספר שמות פרק א (ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

 

הנפש שהיא הרמה הנמוכה של הרוחניות משועבדת למצרים, לתאוות הגוף הגשמי, וכאשר זוכה האדם ל"רוח" מלשון "ותחי רוח יעקב", הרוחניות מקבלת תוספת כוח ומתחילה לזעוק ולצעוק לה' בספר שמות פרק ג (ז) וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: ומיד שולח הקב"ה את הנ-שמה אותיות משה משער הנון שהיא הבינה הנקראת אהיה, ואין הנשמה רוצה להגיע אל העולם העכור הזה ביודעה כי הגוף סרבן, כופר, אינו רוצה בגאולה הוא רוצה תאוות החיים הגשמיים והנשמה מתעקשת להישאר בייחוד עם בוראה ואז מפתה הקב"ה את הנשמה בשמחה, בברכת הכהן, במידת החסד שיש בעולם התיקון בספר שמות פרק ד (יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: (יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: והנשמה (משה) מנסה לשחרר את האדם לעבוד את בוראו, והיצר הרע, פרעה לא מכיר בשם הויה ב"ה וב"ש, הוא מכיר כוחות גשמיים, רוחניות ירודה, אפילו הנשמה מאירה לאדם ומראה לו ניסים, כפי שכל בעל תשובה חש בתחילת התשובה, קשה לו האמונה, קשה לו לחשוב כי הקב"ה ידאג לו ולפרנסתו, עדיין השוטרים (השוטים) אומרים לו בספר שמות פרק ה (כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה:(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: אתה חייב "השתדלות", כוחות הטבע, מלכות הרשעה שולטת צריך להשמר, "ונשמרתם לנפשותיכם", וכו', מיד מרפים את בעל התשובה והוא הופך כמותם עבד לתאוות כבוד ממון וגוף, הוא שכח, בפרק ו (ט) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: השכיחו ממנו את התכלית שלשמה החל מעשה התשובה, הוא שכח את זעקות נפשו ממצולות, ממצרים לפתע תפסו אותו השוטרים ואומרים לו אל תגדל, תסלק את משה, את הנשמה, והנשמה מבקשת מבוראה לשוב אליו אינה מבינה מדוע הקב"ה לא מסלק את כל המפריעים לאדם להדבק בבורא כמותה, מדוע לא משמיד את המצרים מיד, בפרק ה (כב) וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: להפך, כל בעל תשובה יודע כי מרגע תחילת התשובה החלו: בעיות לא מוסברות בגשמיות, הפסד ממון, מחלות שונות, גירושין, ועוד צרות והוא שואל בפרק ה (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: ומשיב לו הקב"ה הרי כל חייך חיית תחת שיעבוד היצר הרע, המצר לך, כעת הגיע הזמן להפרע ממנו בפרק ו (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ: כוחה של הנשמה, כוח משה, התורה הקדושה תגרום ליצר הרע לימוג, להיחלש ואפילו להעלם בכוח מסירות הנפש של בעלי התשובה, הם מחמירים בכל, מוסרים נפש בכל כוחם, לומדים יומם ולילה, כי הם יודעים טבעו של היצר הרע, הם בורחים ממנו באישון לילה, בתקון חצות, הם רצים ללא הפסקה אחר הקדושה, אחר השכינה הקדושה, כל זאת כאשר הם לא נדבקים ברפיון של אלו שעדיין אחוזים בחיי העולם הזה, בתאוות הגשמיות, בכבוד וברדיפה אחר ממון, הם רודפים אחר הקב"ה. ובמקום הזה, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.

 

 

 

 

זוהר חלק א דף כח/ב

 

ועלייהו אתמר והנחש היה ערום מכל חית השדה וגו', ערום לרע, מכל חיוון דאומין דעלמא עעכו"ם, ואינון בנוי דנחש הקדמוני דפתי לחוה, וערב רב ודאי אינון הוו זוהמא דאטיל נחש בחוה, ומההיא זוהמא נפק קין, וקטל להבל רועה צאן, דאתמר ביה בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל, בשג"ם ודאי איהו מש"ה, וקטיל ליה, ואיהו הוה ברא בוכרא דאדם. ועם כל דא משה בגין לכסאה על ערייתא דאבוהי נטל בת יתרו דאתמר ביה (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה, והא אוקמוה אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כמה דאת אמר (שם ד יא) וחבר הקיני נפרד מקין, תרגום: ועליו נאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה וגומר, ערום לרע, מכל חיות של אומות העולם עובדי כוכבים ומזלות, והם בני הנחש הקדמוני שפיתה את חוה, והערב רב הם הזוהמה שהטיל הנחש בחוה ומהזוהמה נולד קין ורצח את הבל שהיה רועה צאן ועליו נאמר בשגם הוא בשר, זה הבל, בשגם (345) ודאי שזה משה (345), (גילגולו של הבל), והרג אותו זה בכורו של אדם, וכדי לתקן את פגם האדם הראשון שהוא אביו התחתן משה עם בת יתרו שנאמר (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה, ולמה נקרא קיני, שנפרד מקין, כמה שנאמר (שם ד יא) וחבר הקיני נפרד מקין: הסבר: קין תולדה של טוב ורע, נחש ואדם, יתרו קיבל את חלקו הטוב של קין לברר אותו ולקן אותו ע"י שסייע למשה שהוא הבל תיקן חלק זה ואף חזר בתשובה שלימה, לומר לך זה קין רוצח הראשון, יתרו שעבד כל העבודה הזרה האפשרית, הקב"ה קיבל תשובתו שאין דבר העומד בפני תשובה.

 

 

 

 

 

שמות פרק ו (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

 

אחדות מושלמת אין סופית ונצחית, ללא הפכים, ללא כיוונים, ללא תכלית, פשוטה – אחד יחיד ומיוחד ברוך הוא וברוך שמו, נסתר ונעלם, ללא השגה והבנה, אין כל דמיון יכול לדמותו, וכל צורה לתארו. שלימות לא מובנת לשכל אנושי או רוחני, הוא "אין סוף" פנימי לכל הבריאה ומקיף את כל הנבראים בפרטות ובכללות, את כל הנבראים ברא כפי הנהגות הרוחניות שהם כפי משפחה - סבא (עתיקה קדישא, אריך אנפין), אבא (הנקרא חכמה, כפי הנהגות אבא) אמא (הנקראת בינה, כפי הנהגות אמא) בן (הנקרא פנים קטנות, זעיר אנפין (ז"א), שהוא כפי העולם הזה ו' קצוות, ו"ק, הנקרא שמים ונקרא תורה שבכתב), בת (הנקראת מלכות, שכינה תחתונה, רחל, בת שבע, בכל, כה, ועוד שמות כפי הנהגותיה את חיילותיה שהם עם ישראל, היא התורה שבעל פה) והם ארבע עולמות רוחניים אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, והעולם הזה שהוא תחתית עולם העשיה, עולם הקליפה הגשמית, שכל ברייה בעולם זה עטופה בקליפת העור (הרוע) עולם הנחש, עולם העפר (פרעה) וזוהי כללות הנהגותיו של אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, הוא מתגלה בהנהגה שמשליט בתקופה או בדור, או בפרטות של כל אדם שהיא ההנהגה הפרטית. וכולם הם זכר ונקבה ואומר הזוהר כי כל תפקידו של האדם הוא לחבר את המידות האלו שהם זכר ונקבה, וזו הבת, השכינה התורה שבעל פה נמצאת בשבי הנחש, ובניה ישראל התחייבו להם ולזרעם לפדותה מתוך הנחש, מתוך פרעה וכל בני "חם" האחרים, ולעלותה לחתן שהוא אחיה, כפי שאמר רעייתי, אחותי (שיר השירים) וממצרים פדו חלק השכינה שהיה שם, וכעת השכינה וחיילותיה ובניה המצולקים והחבולים בורחים מתוך ההפיכה שעשו במצרים, הוציאו את כל חיותו של הנחש משם ועל כן מצרים הפרעונית עומדת להיחרב בעשר מכות כנגד כל משפחת הטומאה על (סבא, אבא ואמא, בן ובת של כוחות הטומאה, כי זה כנגד זה עשה ה') עשר ספירות מכה לכל ספירה, ומשם ילכו עם הקודש לחתונת הבן עם הבת שהוציאו משביה שהחופה היא מתן התורה הקדושה לעם קודש שימשיך למקומות נוספים לאסוף את השכינה בעוד שלוש גלויות שמצפות לו, בעוד ייסורין ושמד עד הגאולה האחרונה במהרה בימינו אמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הזוהר הקדוש הוא אויר הנשמה, כפי שהגוף זקוק לאויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרד"ס התורה מסירות נפש מוחלטת לקיום ולימוד התורה בטהרה ובקדושה, נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו. כמו שאמר: זוהר חלק ב' דף ב/א - פרשת שמות: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים, אלין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא, תרגום: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים אלו הם המסתכלים בסודות החכמה:, חכמת התורה הקדושה שהיא תוכנית הבריאה של כל העולמות וכל הנבראים, עם ישראל הנמצאים בשבי הקליפה הקשה, קליפת מצרים, שמד, רצח, עינויים וכל זאת מפחד הקליפה שיודעת כי עם ישראל הוא בנו של הקב"ה שבא להשמיד את הטומאה ולהאיר את כל העולמות באורו יתברך, וזאת ע"י מסירות נפשם להכנס למקומות הרוע, לקבל על עצמם ייסורים קשים בכדי לפדות את ניצוצות הקדושה שירדו לטומאה ומחיות את הטומאה, אלו הנפשות השבויות "הבנים השובבים", שחלקם נפל בחטא אדם ראשון, וע"י נח שהשתכר ובא בנו חם ולקח ממנו את הקדושה ופיזרם בזרעו שאחד מהם הוא מצרים, והן ע"י ידי כל אחד מישראל שחטא בפגם היסוד וילד בנים אומללים שהפכו להיות המזיקים שלו. ונשלח ממרום איש האלהי"ם משה רבינו נשמת ישראל, ומגלה לבני ישראל כי הם בניו של הקב"ה, ויש להם תכלית, ויש להם תורה, ובעל הבית האמיתי שלהם אינו פרעה, אלא הבורא בעצמו יתברך. כך גם בפרטות של האדם שגופו המצר על נפשו והופך אותה עבד לתאוותיו הגשמיות, מפחד שמא לא תהיה לו פרנסה, והקב"ה מערה עליו רוח קדושה והוא נזכר בתכלית ומתקדש, והמאבקים והנסיונות לא עוזבים אותו, וכאשר הוא משבר את התאוות ומוסר נפשו על קידוש שמו יתברך שולח הקב"ה את הנשמה שהיא הגואל הפרטי של האדם ואם זכה בנשמה הרי הוא בדרך לגאולה הפרטית, וזאת על ידי עסק התורה, פרד"ס התורה, רק כאשר יעסוק בכל הפרד"ס יזכה לנשמה הקדושה, כפי שאמר בתיקוני הזוהר כי הנפש עוסקת בפשט, הרוח עוסקת ברמז ובדרש ואילו הנשמה עוסקת רק בסוד, ואם לא עסק בסוד אזי לא זוכה לנשמה, שהיא אותיות נ - משה, גואל, שבא משער הנון שהוא הסוד.

 

 

 

ספר הליקוטים - פרשת שמות - פרק ב

 

ונחזור לענין. כי כבר ידעת מ"ש רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם וכו', כי משה ובלעם הם סוד הדעת, זה בקדושה וזה בקליפה, ותחלה נתערבו הכל טו"ר, בעבור חטא אדה"ר והבל, ואח"כ נתקן ויצא משה בקדושה הטובה לבד, וזהו ותרא אותו כי טוב הוא, ונפרד ממנו בלעם, השקול כמותו בדעת הקליפה, וז"ס מ"ש (במדבר כ"ד י') ויודע דעת עליון. אמנם סוד דורו של משה נקרא דור דעה, כי כלם מסוד הדעת, וכנגדם הערב רב שהיו מהדעת דקליפה. פירוש, אותם הניצוצין דקרי, מה שהוציא אדה"ר בק"ל שנה כמ"ש במ"א, ועדיין לא היו מתוקנים, ומשה היה רוצה להוציאם קודם הזמן ולתקנם תיכף, ובשביל אלו היה הגלות של מצרים בסוד הדעת העליון, בסוד כמש"ל בסוד רד"ו שמה, כי ישראל וערב רב כולם מסוד הדעת, ולכן תמצא כי ערב רב בגי' דעת:

 

 

 

 

לפרטים - יוחנן באנון 0548464306

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 

 

בס"ד

שיעור זוהר פרשת וארא - נמסר בבית מדרש - זוהר יומי - פיס בוק כ"ג טבת

ר' יוחנן באנון הי"ו

זוהר דף ל''ב ע''א.

וְתָא חֲזֵי אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין קַיְימָא הַהוּא מְמַנָּא דִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל

אומר הזוהר ארבע מאות שנים עומד הממונה של ישמעאל.

הממונה הוא שרו של ישמעאל כפי שיש לכל אומה שר ממונה

ולישראל אין. רק הקב"ה עומד ממונה של ישמעאל ודורש זכות ברית המילה של ישמעאל לקבל עבורה שכר.

וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן.

תרגום הזוהר: הרי ברית מילה היא שמו של הקב"ה

שדי קודם לברית הוא - ש.ד - ממש אחרי הברית מקבל אור של הקב"ה.

י הופך להיות קדוש - אות ברית קודש. שם שדי

אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּמּוֹל, לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק?

אמר לו השר הממונה צריך להיות כמו יצחק

לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק. אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנָיו, וְזֶה אֵינוֹ כָּךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵלּוּ מִתְדַבְּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנֶה יָמִים

שמונה ימי מילה, נניח, אז איך אברהם כן? הרי הוא נימול בגיל 90

מה תהיה תשובה?

אמר למשה: "נגליתי לאבות רק בשם שדי אבל לך בשם יהוה כי אתה וכל ישראל כבר זרע קודש. אָמַר לוֹ הַשָּׂר הַמְּמוּנֶה, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב עַל זֶה

משא ומתן של תגרן בשוק: תן משהו אוי לנו ואוי לסבלותינו, אוֹי לְאוֹתוֹ זְמָן שֶׁנּוֹלָד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מילת ישמעאל היא ייסורי ישראל מכיון שהקב"ה הרחיק כל שכר לעולם הבא.לישמעאל וזרעו

נתן להם כל שכרם בעולם הזה.

 

ידו בכל בכל- זו השכינה הקדושה. ידו- אות יוד

יוד של שם אדני, הוא אוחז בה , איפה?

היכן השכינה מעולם לא זזה,?  בית המקדש, הר הבית שם הוא יונק ממנה את שכרו על הברית .

ואז יד כל בו כל יסוד, כל = יסוד של כוחות הטומאה. הוא יונק מהשכינה וכוחות הטומאה יונקים ממנו.

שעלים הילכו שם- שעלים בהר הבית, שעלים - ישמעל

וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלוֹט עַל אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה זְמָן הַרְבֵּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רֵיקָה מִכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהַמִּלָּה שֶׁלָּהֶם הִיא רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת. וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַזְּכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.

מעכבי הגאולה ישמעאל בארץ הקודש ישארו עד שתגמר זכותם

ולכן הם עדיין סביבותינו ובתוכנו , יונקים קדושה ומרבים מדון ומלחמות וחרב בעולם.

עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַזְּכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם,

והנה ימים הגיעו, עיני כל העולם על ישראל, כל המלחמות שיש בעולם בין אם זה בפקיסטן - פקע שטן,שם יצא השטן - אפגני שטן

עירק - חיזבאלה, חמאס פתח מלחמות באדום בקוריאה

הכל זה ישראל מעורר.. (רוחו של משיח)

 

וְיִתְאַסְּפוּ בְּנֵי אֱדוֹם עֲלֵיהֶם, וְיַעֲרְכוּ עִמָּהֶם מִלְחָמָה, אַחַת עַל הַיָּם, וְאַחַת עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאַחַת סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם, וְיִמְשְׁלוּ אֵלּוּ עַל אֵלּוּ,

, וְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לֹא תִּמָּסֵר לִבְנֵי אֱדוֹם.

לא תמסר- אובמבה - במבה חושב שיוכל לשלוט על ישראל, לב שרים ביד מלך- הקב"ה מנהל את שרי העולם את הנשיאים, את ביבי וברק.

בְּאוֹתוֹ זְמָן, יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ עָלֶיהָ מִלְחָמָה שְׁלושָה חָדֳשִׁים

רומי- מי זו רומי? האימפריה השלטת: ג'ינס, קוקה קולה, פופ הופ,  = ארה"ב..

למה קורא לה רשעה? הרי הם נותנים לישראל הרבה כסף, מטוסים!

אמר נשיא פרס שבזכות אמריקה אנחנו חיים,, טיפש..

הקב"ה מחייה אותנו- קנה משענת רצוצה של טומאה המבקשת לקחת כל חלק קדוש מעמינו ולזרוק אותו לתןך חיי החומר - פופ הופ,

להיות כמו אמריקה , רדידות שטחיות - תאווה..

מי זה העם שיתעורר להלחם ברומי הזו?

הרב נחמני זצוק"ל אמר- זו קוריאה או סין.

מה יקרה במלחמה הזו הקרובה כל כך?

מלחמות הטומאה בעיצומן, הודו ופקיסטן על קשמיר

קשמיר - מי שקר,, מי ישלוט בשקר?

אין להם הרבה חיות, רוב הקדושה עזבה כבר את העולם.

הודו - הנחש

פקיסטן פקע שטן - השטן- הם נלחמים בינהם.

 

שְׁלושָה חָדֳשִׁים, וְיִתְאַסְּפוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִּידֵיהֶם, עַד שֶׁיֵּאָסְפוּ עָלֶיהָ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם מִכָּל קַצְוֵי הָעוֹלָם

שלושה חודשי מלחמה ואז תהיה הפרדה - אדום יתקבצו מכל העולם

ישמעלים מכל העולם, שתי צבאות על כל כלי הנשק, משמידי אנושות, מוכנים, ערוכים..

מי ישלוט בעולם?

אני-אמר הקב"ה-אני !!!

וְאָז יִתְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה.

בבצרה- יש לקב"ה לעשות בציר, מי זה בא לבוש אדם מבצרה?

זה הקב"ה- נוקם.

 

וּלְאַחַר כָּךְ, מַה כָּתוּב, לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'

ינער הארץ- רעיודת אדמה, מפולות שלגים, המסת קרחונים, נפילת כלכלות..

וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הָאָרֶץ- למה קודם ישמעאל?

כי הוא הפחות חשוב בנקמה- נקום בבני אדום, מה ההבדל?

זה טבח שרף שחט, וגם זה ישמעאל בנו שלאברהם.

היה בו מעט, קמצוץ של חסד אברהם.

ידוע שבארצות המזרח רוב הזמן ליהודים היתה מנוחה ושגשוג

אבל - עשו ,אדום, אניקוזציה- רק עבור האיקוזציה הנקמה צריכה להיות אדירה. מי שקורא על זוועות האינקוזציה של הנוצרים הרשעים

חדרי המרתף שהיו מלאים בכלי משחית אדם, סד עינויים.תקראו תבכו כמוני

ופוגורמים, שריפות של קהילות שלימות בתוך דירי חזירים

עוללים בני יומם.

והשואה זה אדום,בהם ינקום לכן הוא משאיר אותם לסוף.

 

ישַׁבֵּר כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל עַם הָעוֹלָם

וישברו כל שרי אומות העולם ולא יהיה שום כח שיעמוד מול ישראל יותר

בכל אחד מאיתנו מעורב הערב רב בדם שלנו

כל מצוה כל לימוד תורה כל קידוש השם, מממגר אותם.

הרע משתמש בכל אחד מאיתנו זה נכון, השם הבטיח שישחוט אותו לעיני כל העולם בקרוב. אמן

יש במנהיגים שלנו כך אומר הרב שלי שהם רק קליפה הם לא יהודים, יש הרבה רוע במנהיגים אצלנו היום ובמערכת המשפט, נורא ואיום! אין דין שם ולא דין של צדיק

ולכן הסגרו עמי בחדרים לימדו תורה, הרבו חסד, ואהבת חינם ברוך אדני לעולם אמן ואמן..
 

 

רעיא מהימנא ספר במדבר פרשת נשא דף קכב/א זוהר קדוש

ביאור מהן שתי שבתות אליהן התכוון

רבי שמעון בר – יוחאי

באומרו – אילו שמרו בני ישראל שתי שבתות היו נגאלים מיד.

ובו ביאור מהו עמלק וערב רב

ובו ביאור מהו כיסוי ראש

ובו ביאור מהי שבת ומהו וינפש

שֶׁאוֹת ה' וַדַּאי הִיא וִדּוּי דְּבָרִים, וְסוֹד הַדָּבָר - (הושע יד) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו וְגוֹ' וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. שֶׁוַּדַּאי כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא, גּוֹרֵם לְהַרְחִיק ה' מֵאוֹת ו'. שֶׁמִּסְתַּלֵּק בֶּן יָ"הּ, זֶה יה"ו, מֵאוֹת ה'. 

( אות ה' ראשונה בשם הויה – נקראת תשובה, שבת גדולה – שבת וה שחוזרות אותיות וה לאותיות יה ואז שמו אחד – שבת ראשונה שצריך לשמור היא – וידוי, תשובה וקבלה לעתיד)

 וְלָכֵן חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם וְגָלוּ לְבֵין הָעַמִּים. וּמִשּׁוּם זֶה, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה, גּוֹרֵם לְהַחֲזִיר ה' לָאוֹת ו', וְהַגְּאֻלָּה תְלוּיָה בָּזֶה. וּמִשּׁוּם זֶה הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. שֶׁכָּךְ אָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים, כָּל הַקִּצִּים כָּלוּ, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת שְׁמוֹ.

וְעַל כָּךְ, (יחזקאל כ) וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי. וְעוֹד, (ישעיה מח) לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה. וְאִם לֹא חוֹזְרִים, אֲנִי אַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁקָּשִׁים גְּזֵרוֹתָיו מִשֶּׁל פַּרְעֹה, וְיַחְזְרוּ בְּעַל כָּרְחָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ד) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, עַד יְהֹוָ"ה וַדַּאי.

וּתְשׁוּבָה זוֹ נִקְרֵאת חַיִּים, (משלי ד) כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. וְהוּא הֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס בְּפִי הָאָדָם בְּלֹא עָמָל וּבְלֹא יְגִיעָה, ה' שֶׁל הִבָּרְאָם, וְעָלָיו נֶאֱמַר (דברים ח) כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. וְהִיא עַל רֹאשׁ הָאִישׁ, עָלֶיהָ נֶאֱמַר (במדבר יב) וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט. (תהלים לט) אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ.

וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא עַל רֹאשׁ הָאִישׁ, אָסוּר לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, שֶׁאִם הִיא מִסְתַּלֶּקֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם, מִיָּד מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ הַחַיִּים.

(והיא השכינה ה' אחרונה השם הויה – היא המלכות שבת קטנה, היא בת מלך שבויה כל יהודי חייב לכסות את ראשו בשכינה – שכל מחשבותיו, מטרותיו, מצוותיו, מעשיו יהיו לעילוי שכינת עוזנו – להחזיר עטרה אל הראש – אל עולם הקדושה, עולם האצילות, ע"י קיום מצוות לחומרא, קריאת שמע בקול, בכוונה, שמירת בריתות: ברית מילה, ברית שבת, ברית זוגיות, ברית תורה, זו שבת שניה)

וְאִם תֹּאמַר שֶׁכָּךְ שׁוֹרֶה עַל רֹאשׁ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ בָהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל תּוֹלְדוֹתֵיהֶם - לֹא שׁוֹרֶה וַדַּאי. שֶׁמֹּשֶׁה בִּקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְנָתַן לוֹ.

הַהֶבֶל הָעוֹמֵד עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵאֵיפֹה יוֹצֵא? אוֹ עַל הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, מְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל?

 אֶלָּא וַדַּאי לֹא כָּל הַפָּנִים שָׁוִים. אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֵינָם שָׁוִים, כָּל שֶׁכֵּן אֲחֵרִים.

אֶלָּא וַדַּאי עַל דְּמוּת זוֹ שֶׁל אוֹת ה' פֵּרְשׁוּהָ, מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ. וּכְשֶׁהִיא שׁוֹרָה עַל יִשְׂרָאֵל, אֵין לָהֶם יְגִיעָה וְלֹא שִׁעְבּוּד, וּבָהּ נֶפֶשׁ עֲמֵלָה וִיגֵעָה (שמות לב) שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

(וי נפש – אוי לנו על נפש השבויה בקליפות, אימנו זרוקה ומושלכת, עכברים נוגסים בבשרה, ואין לה מנחם, בניה עסוקים בתאוות חומר, בפרנסה של עולם מתכלה, ברדיפת כבוד, ב"אני" בתיקון "שלי", בייסורים "שלי" – בשכר "שלי", בכבוד בני אדם שהיום הם כאן ומחר מאכל לתולעים – עד מתי תעסקו בכם, ובבני אדם ?

שובו בנים שובבים וארפא משובותיכם – איך?  על ידי שתי השבתות:

א.      תשובה, וידוי, קבלה לעתיד.

ב.      צער השכינה, ייחוד שמותיו יתברך, חומרות, טהרה, שמירת בריתות, תלמוד תורה.

שבת שלום

 

 שיעור שנמסר באינטרנט – לקבוצה של עשרות משתתפים

בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה.

וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ.

וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ.

שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע.

וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת.

וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם.

חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ.

וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה.

וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם.

כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה.

כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

בָּרוּךְ אַתָּה ........מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

 

בעזרת השם אנחנו נלמד בארמית תיקון מיוחד של הזוהר
הקדוש דף ס"ז - ז"ח ונתרגם

תהיו  מאוחדים

תייחדו

למתק כל הדינים

מעל ישראל

רִבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּפַלְגּוּ לֵילְיָא, לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא

רבי אבא

כותב את דבר הזוהר

ישב לפני רבי שמעון בר יוחאי

קם רבי שמעון בחצות לילה

לעסוק בתורה

קָמוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא עִמֵּיהּ. פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהלים מב) כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרוֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים

קמו רבי אלעזר בנו של רשב"י

ורבי אבא

לפני מורם

אמר רבי שמעון

כאיל תערוג על אפיקי מים

כן נפשי תערוג אליך אלהים

תערוג מלשון נקבה

איל הוא זכר

הנקבה היא הנפש

הנפש שבויה בעולם הגשמי

היא מבקשת

את אפיקי המים

כך הנפש מבקשת את אלהים

 הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל מִכָּל עַמִּין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא,

זה הוסבר

זכאים הם ישראל

מכל העמים

שהקב"ה נתן להם תורה

וְאוֹרִית לוֹן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין מֵאֲתַר קַדִּישָׁא, בְּגִין לְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי, וּלְאִשְׁתַּעֲשְׁעָא בְּאוֹרַיְיתָא,

והוריש להם נשמה קדושה

ממקום קדוש

מחצב הנשמות

כדי לעשות את מצוות התורה

ולהשתעשע בתורה

 דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּעֲשָׁע בְּאוֹרַיְיתָא, לָא דָּחִיל מִכֹּלָּא. דִּכְתִּיב, (תהלים קיט) לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

כל מי שמשתעשע עם התורה

לא פוחד מכלום

אין פחד כלל

שנאמר

לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

לולא התורה

אבדתי

בעוני

לא עוני גשמי !

יש הרבה עשירים בכסף וזהב

ועניים באושר

אושר הוא מהשורש אשר

הוא מאושר - כי

הקב"ה אישר אותו

יש לו חותם המלך

מהו החותם

הנשמה

שרק למי שבחר בתורה

ואמר

נעשה ונשמע

יש לו אותה

מַאן אִינּוּן שַׁעֲשׁוּעָי. אוֹרַיְיתָא. דְּאוֹרַיְיתָא שַׁעֲשׁוּעִים אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (משלי ח) וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. וְדָא הוּא דְּתָנֵינָן,

מהם השעשועים

תורה

היא נקראת שעשועים

קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּיא בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן

ומי שמתעסק בה

הקב"ה משתעשע איתו

אלו הנשמות

של הצדיקים

שמגיעות בכל לילה

לגן עדן

מי הם הצדיקים

כל מי שעוסק בתורה לשמה

בלילה

ככתוב

אין חדש תחת השמש

כאשר יש שמש אין חדש

אי אפשר לחדש

אבל בלילה

קומי אורי

אור התורה

חידושי התורה כולם

הם פרי עמל לילה

כך כתב הרמב"ם ואחרים

בְּגִין לְמֶחְדֵּי בְּהוּ. דְּתָנֵינָן, זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא, דִּכְתִיב בְּהוּ, (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ',

מה הם השעשועים

של הקב"ה בהם

הוא שמח בבניו

העוסקים בתוכנית הבריאה

הם בוראים עולמות

בעסק התורה

כלת משה

והוא מתגאה בבניו

ואומר לכל צבא השמים

ראו בני בכורי ישראל

ראו מסירות נפש

עניות

דלות

גלות

צרות

ייסורים

כוחות טומאה

והוא קם

בלילה

יושב

לומד תורה

3317

שנים

עם ישראל מקיים

נעשה ונשמע

לא עזבנו

ולא נעזוב

 זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא, דִּכְתִיב בְּהוּ, (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', בְּגִין לְאִתְעַנְּגָא מֵהַהוּא שַׁקְיוּ דְּנַחֲלָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה נח) וְהִשְׁבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ

זכאים הם ישראל

הצדיקים

העוסקים בתורה

כתוב בהם

אז תתענג

להתענג מממעין הנחל

נחל

מהו הנחל הזה

 נוצר = נ

חסד = ח

לאלפים = ל

חסדי השם יתברך

נחל גימטריה 88

פח

הפח נשבר

ואנחנו נמלטנו

איך

ע"י הפך הפח

נחל

מעיין התורה

כי בלי תורה

לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

 

אבדתי

האבדון

הוא איבוד הדרך

כאשר עוסקים בטפל ולא בעיקר

עוסקים בכבוד בני אדם

והתורה צועקת בכל יום

יוצאת בת קול מחורב (סיני)

ואומרת אוי להם הבריות

מעלבונה של התורה

מי היא התורה?

תורה שבעל פה קרינן לה

מלכות

תָּאנָא, כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים כב) אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה

כנסת ישראל

היא האיילה

היא המבקשת

מבניה

אנא בניי אהוביי

אני אימא שלכם

מושלכת בחוצות

מבוזה

מושפלת

אנא בניי

הקימו אותי

נפלה בתולת ישראל לא תוסיף קום

מי יקים אותה

קום יוסף הצדיק

הצל את אימך

הסתר אותה מעשיו שוב

כפי  שעשית, לא הקב"ה יקים אותה

לא...

את

אתה

בניה יקימו

אותה

לא לברוח מאחריות

העדרים

הקב"ה יכול לגאול את העולם בשניה

הוא מלך אסור ברהטים

אני אסרתי את עצמי אומר הקב"ה

אתם תשחררו אותי

נתתח לכם מפתחות

מפתח התשובה

מפתח התורה

ע"י הבחירה שלנו לגאולה , זו התוכנית המושלמת שנתעורר מלמטה .

סודות הזוהר

התעוררות

דלתתה

נכון

לא בעיה לקב"ה לגאול

בהבל פיו ברא שמים וארץ

אבל כל הבריאה

כל הנבראים

כל העולמות

נבראו עבור הרגע

המיוחד

שעם ישראל פותח בצעקה

של תשובה

אבא

ואז ישמע אל

ויכרית את ישמעאל ואדום וכל המריעים לבנו

בנו,  ישראל עלה

במחשבה

ראשון

ואחרון

במעשה

הוא ישלים את עצמו

הוא תכלית הבריאה

הקב"ה רצה בן

שותף

אמיתי

שעמל

בנה

וראוי להקרא בן

למלך מלכיח המלכים

מַבּוּעֵי נַחֲלָא מַאן אִינּוּן. מַבּוּעָא חַד לְעֵילָּא

מבועי נחל

מעייני הנחל

המקום שממנו נובעים המים

מהם שואל הזוהר

יש מבוע אחד

קדום

לכל

מבוע הרחמים

הוא נקרא עתיקא קדישא

מקור הרחמים

רעוא דרעוין

עתיק

ראשון הנבראים אחר התיקון

אצלו יש 13 מכילן דרחמי

יג תיקוני דיקנא קדישא

13 מידות הרחמים

שלעולם לא חוזרות ריקם

וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָּא עָלְמָא בְּהוּ, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ישעיה סו) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה וְגוֹ'

והקב"ה יזמן שמחה בעולם

החדש

ככתוב

כי כאשר השמים החדשים

והארץ החדשה

מה המשמעות?

עולם זה הוא עולם תיקון

כל תכליתו לשמש

את הפועלים לבנות את הארץ החדשה

וכאשר תסתיים הבנייה

מה יהיה עם עולם זה

כתוב במסכת סוטא

חרוב

העולם הזה לא יתקיים במתכונת הזו

זו לידת האיילה

היא כעת בצירים אחרונים של יולדת

את העולם הבא

צירים כואבים

מי השפיר נשפכו על אוייבנו

הם טובעים במים

ואנחנו יבשים

מיובשים

התינוק החדש

לפני לידה

כל יולדת יודעת

איזו מצוקה נמצא העובר

ברגע היציאה

איזה כאבים מרגישה היולדת

כל רגע הצירים תכופים יותר

אש

תאונות

מחבלים

מחלוקות

סלקום נפלה

ומלחמות מאיימות עלינו

מכל עבר

חיזבאללה בצפון

חמס בדרום

אירן במזרח

המערב הים

לאן נברח

מה תצעק

כנס

לים התורה

הקב"ה יבקע אותו

בזכות יעקב

וינס בזכות יוסף

היובש

השמים מתוחים

תכולים כמו אמצע קיץ

הסירו הבגדים הצואים

הלבישו את המלכה במלבוש מלכות

תָּאנָא כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. בַּיוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בַּיוֹם הַזֶּה דַּיְיקָא, דְּבֵיהּ אִתְגְלֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, לְכַפָּרָא עַל חוֹבֵיהוֹן דְּכֹלָּא.

כפי המשנה

כי ביום הזה

יכפר עליכם

איזה יום?

יום אחד

לא יום ולא לילה

אותו יום

בו השמש תעמוד מלכת

ויפתחו שערי שמים

והארץ

אשר הושלכה

משמים השליך ארץ

תעלה

ואיתה כל בניה הקדושים

מעלה

וינערו ממנה כל הרשעים

יפלו לתהומא רבא

והיא תסיר מעליה את כל גילולי העבודה הזרה

ואש תעטוף אותה

ושערי שמים

יפתחו

ותשמע שירת המלאכים

המלאכים

וכולנו נהלל לשם יתברך

ונאמר אל מלך מלא רחמים

 


 

בכל לילה עולה הנשמה למעלה ליתן דין וחשבון.

האדם מורכב מיחידות רוחניות - 
נפש היא הקשורה אל הגוף מיום היוולדו ועד תחיית המתים במהרה בימינו.
רוח - היא המקשרת את הנפש לנשמה, הרוח עולה ויורדת, היא מאירה את הנפש ע"י מצוות בין אדם לחברו ובין אדם לקב"ה.
נשמה - היא המקשרת את האדם לקב"ה - היא העולם הבא, היא מנהגת את האדם לתכליתו, היא יודעת את תכליתו של האדם, היא יודעת את כל סודות הבריאה והתורה על כל צדדיה.
בכל לילה עולים חלק מהנפש והרוח והנשמה להגיע אל עולם האצילות במקום שאין רע, שם הם מתחדשים, שם הם מקבלים שפע מהבורא.
לא כל אדם זוכה להגיע בכל לילה או בכלל אל עולם האצילות, יש הפרעות בדרך.
במדור זה נסקור בע"ה את דרושי הלילה ומה צריך אדם לעשות כדי לזכות לחידוש הרוחניות - מבחינת "המחדש בכל יום מעשה בראשית" ומה ההבדל בין הנותן ליעף כוח, ובין מלביש ערומים.
למאמר זה נאמר כי חשיבות הכנת השינה היא שתקבע כיצד תנהג הנשמה בלילה.
אחד הכללים והסגולות לשינה והתעוררות להתחדשות מלאה חיוניות וחיות ושמחה - היא קריאת שמע על המיטה.
בכל הסידורים יש סדר מדוייק מה לקרוא לפני השינה.
א. מחילה וסליחה לכל מי שפגע בנו - שאף אחד לא יענש בגללנו.
ב. מחילה מהבורא יתברך על טעויות שעשינו בין בכוונה ובין בשוגג.
ג. סדר קריאת שמע ישראל - כוונות הקריאה אני אכתוב בהמשך בע"ה.
ד. מזמורי הסגולות שמופיעים בסידור.
ה. וידוי אמיתי חוץ מסדר הוידוי - לדבר עם השם על כל מה שעבר עלינו היום, לשמוח במצוות שקיימנו, להצטער על פגיעות שפגענו ולקבל להבא להיות טובים עם עצמינו ועם הסביבה שלנו.

 

 

 

 

אחד, יחיד ומיוחד, השלם והבלתי מושג, ברוך הוא וברוך שמו שברא כל הנבראים בעשרה מאמרות, בעשר ספירות, בארבע עולמות שמו הקדוש, והחסיר מכל בריותיו הקדושים תרי"ג מצוות וענפיהן כדי לזכות אותם בשכר השלמת החסרון ע"י תרי"ג המצוות וענפיהן לעולם נצחי ומאוחד באחדותו. לכל אדם מישראל כתובת ובית, משפחה שורשית עליונה אחוזה בעץ החיים באחד מענפיו הקשורים לגזע שהם שלושת האבות הקדושים שיצרו מציאות שלושה קווים, ימין שהוא החסד, שמאל שהוא הגבורה, ואמצע המאחד את שתי הקצוות שהוא התפארת, ומהם השתלשלו 12 שבטים ולכל שבט תפקיד מיוחד בבניית בנין עד שהוא עולם השכר, עולם הבא. והקב"ה שופט צדק, שכל דרכיו משפט, צדיק וישר הוא, אין עוול אינו ניתן לשוחד או להטות משפטו. בא הזוהר הקדוש ממאור הקדוש רבי שמעון בר יוחאי ומלמד את האדם כיצד להגיע למשפט זכאי, מלמד את סוד התיקון, הזוהר הוא התורה שמלמדת את האדם איך לתקן את חסרונו ואת פגמיו שפגם בכל הגלגולים, היא תורת האצילות היא תורת העולם הנצחי המתוקן שמביאה את האדם להדבק לשורשיו העליונים, לדעת סוד תיקונו וביאתו לעולם הזה, בגוף הזה, למשפחה זו, לעיר זו במידות הטבועות בו וכו', וכאשר אדם עוסק בזוהר וחי את חייו על פי הזוהר הרי הוא מגיע לשורשיו העליונים והם מדריכים ומסייעים לו לתקן את חלק תרי"ג מצוות שהוא חסר, ולכל אחד חסרון אחר, לא דומה תיקון של פלוני לתיקון של אלמוני, וזאת יכול לעשות כאשר נדבק בדרך אבותיו בשורשיו העליונים, הזוהר מאיר באדם כאשר הוא מכין את עצמו ככלי לקבל השפע שנמצא בכח נשמתו, כאשר הוא הופך להיות סביל לרוחניות בטהרה, בשמירת ברית היסוד, ברית הלשון, וברית העיניים, מקיים הלכות קלה כחמורה בדרך מסורת מנהג אבותיו, שבטו, עדתו, מנהיג עצמו ובני ביתו לחומרות של קדושה וטהרה, נטילת ידיים ליד המיטה, תפילה בנץ החמה, לאחר טבילה במקוה טהרה, תפילה ללא קיצורים, תפילה בציבור קבוע וקדוש, במקום שאין מחלוקת, במקום שאין דיבורי חול במקום שפעיל בלימוד תורה, בתלמידי חכמים. וזה פרשת "במדבר" - גימטריה רמ"ח, כאשר האדם שם עצמו כמדבר, ריק מכל גשמיות, נאבק בכל כוחות הטומאה שהם הנחשים והעקרבים הנמצאים במדבר ומנסים למנוע ממנו לקיים רמ"ח מצוות עשה, שהם חרבות המקצצות בכוחות הטומאה ומשחררות את השכינה משביה ומעלה בכל מצוה ובכל תפילה את ניצוצות השכינה להיכל המלך לתקן אותה. וכאשר הוא מעלה את השכינה ומכוון כפי שמלמד הזוהר לייחד את השכינה הקדושה עם בעלה שהוא הקב"ה, אזי נפתחים לו כל שערי המלך והוא מבקש ומקבל כל צורכו להמשך בניית בנין עד נצחי לעולם הנצח, שכל רצונו של האדם יהיה שהקב"ה יזכה אותו בעוד מצוה, בעוד חסד, בעוד תפילה זכה, וכל שפע זה שמגלה לנו רשב"י ע"ה מצוי בזוהר הקדוש, וכאשר האדם מרגיל עצמו לחשוב "זוהר", לחיות "זוהר" אזי הכל זה זוהר ומאיר ומשמח ומדביק את האדם וכל סביבתו בשמחה של קדושה אותה הוא מעביר לבניו, ולבני בניו עד לגאולה ב.ב.א.כ.י.ר

 

 


 

 

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁיּוֹצֵא בֶּן אָדָם לַדֶּרֶךְ, יְסַדֵּר תְּפִלָּה לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו שְׁכִינָה, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לַדֶּרֶךְ, וְיִמְצָא זִוּוּג הַשְּׁכִינָה לִגְאֹל אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ וּלְהַצִּילוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ.

 

 

 

 

התורה מתקנת את מידות האדם

 

 

יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי יִשָּׂשכָר נִקְרָא חֲמוֹר? אִם מִשּׁוּם שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, נִקְרָא לוֹ סוּס אוֹ אַרְיֵה אוֹ נָמֵר, לָמָּה חֲמוֹר? אֶלָּא אָמְרוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֲמוֹר נוֹשֵׂא מַשָּׂא, וְלֹא בוֹעֵט בַּאֲדוֹנוֹ כְּמוֹ שְׁאָר הַבְּהֵמוֹת, וְאֵין בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, וְלֹא חוֹשֵׁשׁ לִשְׁכַּב בְּמָקוֹם מְתֻקָּן. אַף כָּךְ יִשָּׂשכָר, שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בַּתּוֹרָה, נוֹטֵל מַשָּׂא הַתּוֹרָה, וְלֹא בוֹעֵט בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאֵין בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, כְּמוֹ הַחֲמוֹר שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדוֹ אֶלָּא לִכְבוֹד רִבּוֹנוֹ [רַבּוֹ]. רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ (אבות פ"ו) וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל.

 

 

התורה מצילה את האדם מרדיפה אחרי עולם החומר.

 

 

דָּבָר אַחֵר יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ וְגוֹ' - פָּתַח וְאָמַר, (תהלים כז) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָע ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. כַּמָּה חֲבִיבִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כַּמָּה חֲבִיבִים אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, לֹא פוֹחֵד מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם, שָׁמוּר הוּא לְמַעְלָה, שָׁמוּר הוּא לְמַטָּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכּוֹפֵת כָּל פִּגְעֵי הָעוֹלָם וּמוֹרִיד אוֹתָם לְעֹמֶק תְּהוֹם רַבָּה.

 

 

התורה מסלקת את כל המזיקים – חרדה, ידון, דכאון – הכל מסתלק בזכות תורה.

 

 

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, הַפְּתָחִים נִסְתָּמִים, וּכְלָבִים וַחֲמוֹרִים שׁוֹרִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, וְנִתֶּנֶת רְשׁוּת לְהַשְׁחִית, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם, וְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים עוֹלוֹת לְהִתְעַנֵּג לְמַעְלָה. כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן וְנֶחֱלָק הַלַּיְלָה, הִתְעוֹרְרוּת קְדֻשָּׁה מִתְעוֹרֶרֶת בָּעוֹלָם, וְזֶה נֶאֱמַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

 

אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בַּתּוֹרָה, אֶת כָּל אוֹתָם הַמִּינִים הָרָעִים הוּא מַכְנִיס לְנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה, וְכוֹפֵת אֶת הַחֲמוֹר, וּמוֹרִידוֹ בַּשָּׂרִים שֶׁתַּחַת הֶעָפָר שֶׁל זֻהֲמַת הַקֶּשֶׁר.

 

מִשּׁוּם כָּךְ יִשָּׂשכָר, שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בַּתּוֹרָה, כּוֹפֵת אֶת הַחֲמוֹר וּמוֹרִיד אוֹתוֹ מֵאוֹתוֹ גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת, שֶׁהוּא עוֹלֶה לְהַזִּיק לָעוֹלָם, וְשָׂם מְדוֹרוֹ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, בֵּין זֻהֲמַת הַשָּׂרִים שֶׁבֶּעָפָר.

 

 

התורה מלמדת את האדם להיות – עבד לשם יתברך

 

 

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל - לִסְבֹּל עֹל הַתּוֹרָה וְלִדְבֹּק בָּהּ יָמִים וְלֵילוֹת. וַיְהִי לְמַס עֹבֵד - לִהְיוֹת עוֹבֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִדְבֹּק בּוֹ וּלְהַתִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בָּהּ.

 

 

 

 

 

הָרוֹצֶה לְהִנָּצֵל מִקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב מוּכְרַח לַעֲסֹק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּתֵּבַת נֹחַ שֶׁהִצִּילָה מֵהַמַּבּוּל

 

וְאִנּוּן עֵרֶב רַב רַשִּׁיעַיָּיא, [וְאוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁמֵּהָעֵרֶב רַב] דְּיִתְקַיָּים בְּהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, [יִתְקַיֵּם בָּהֶם לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הַכָּתוּב:] (דָּנִיֵּאל יב) יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. [שֶׁאָז יִהְיֶה בֵּרוּר גָּמוּר בְּיִשְׂרָאֵל] יִתְלַבְּנוּ: אִינּוּן מָארֵי מִשְׁנָה. [אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנֶה שֶׁיִּתְבָּרְרוּ עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה] וְיִצָּרְפוּ: אִנּוּן זַרְעָא קַדִישָׁא דִּשְׁאַר עַמָּא. [וְזֶרַע הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שְׁאַר הָעָם יִתְבָּרְרוּ עַל יְדֵי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקָה] הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (זְכַרְיָה יג) וּצְּרַפְתִּים כִּצְּרוֹף אֶת הַכֶּסֶף. [דְּהָיְינוּ עַל יְדֵי כֶּסֶף שֶׁנּוֹתְנִים לִצְדָקָה] וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, אִנּוּן עֵרֶב רַב. [וְאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב יָצְאוּ מִכְּלָל יִשְׂרָאֵל]

 

וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ (דָּנִיֵּאל יב), אִנּוּן מָארֵי קַבָּלָה, [וְהַמַּשְׂכִּילִים הֵם אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה] דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דָּנִיֵּאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִנּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, [אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בְּאוֹר הַזֶּה הַנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר] דְּאִיהוּ כְּתֵּבַת נֹחַ, [שֶׁהוּא כְּתֵּבַת נֹחַ שֶּׁמַּצִּיל מֵהַמַּבּוּל] דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. [שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֹּא כֻּלָּם זָכוּ לְהִכָּנֵס לַתֵּבָה לִפְנֵי הַמַּבּוּל, כָּךְ רַק הַזְּרִיזִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יִזְכּוּ לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי הַזְּמַן קָצֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַלְאֲכֵי (פֶּרֶק ג' פָּסוּק א') הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָקוֹת] דִּבְהוֹן [בְּאֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ לַעֲסֹק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ] יִתְקַיֵּם (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. [לִהְיוֹת בִּבְחִינַת בָּנִים וּמֵהָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ] וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא, וְכֹלָּא עַל סִיבָּה דִּילָךְ. [וְזֶה הָאוֹר שֶׁל סֵפֶר זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ יָאִיר בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶם, וְכָל זֶה בִּזְכוּת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ].

 

(זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ, רַעֲיָא מְהֵימְנָא דַּף קנג: – וְעַיֵּן תִּקּוּנֵי זֹּהַר תִּקּוּן כ"א עַמּוּד נג-נד).

 

 

 

 

 

 

זוהר, שאפשר לראות, לשון הזוהר, תא חזי - ראה,

 

הנה ימים באים ואור הזוהר מתרגש ובא לכל עם ישראל, קטנים וגדולים עוסקים בזוהר הקדוש, במספר מקומות סיימו ילדים בני תשע את כל הזוהר עם אביהם.

 

לזוהר תכונה מיוחדת שאין לה שותפים, הזוהר ממכר, מדבק, מלמד יראת החטא ונקיון הנשמה, מסלק יגון ואנחה, משרה בטחון, מלמד להכיר את בורא עולם, להדבק בו לאהוב אותו, להתפלל אליו לדבר איתו. הזוהר מלמד על ההשגחה הפרטית, לומדי הזוהר מלומדי ניסים גלויים, בקשתם מתמלאת לאלתר, אין להם צער ושעבוד החומר, יש להם תחושת שובע גשמי, ורעב רוחני ללמוד עוד, הזוהר קיים בכל התורה, במקרא, במשנה בגמרא ובספרי ההלכה והמוסר, הזוהר הוא כמו אבא שהוא גם רב הוא מלמד את האדם ללא צורך במורים רבים, אין צורך במפרשים, הוא מלמד את מהלך חיות הקודש גם כשטועים הם הלוך ושוב ורצוא כי כך דרך הקודש למצוא את הדלת ולא לשבור קירות, הזוהר מלמד היכן דלת ומהו הצופן לכל מנעול, כל השערים נפתחים ללומדי הזוהר, בזוהר אין קושיות ומחלוקות יש שלימות אחידה בבורא עולם יחיד ומיוחד. זוהר מלמד את דרך הטהרה לכל אדם בפרטות שלו. לרצות להיות שליח לבורא עולם, לאהוב את כולם, לא לכעוס, הזוהר מקרב רחוקים.

 

 

 

חיים על פי הזוהר

 

 

עיקר רצוננו באתר זה להגביר את כוחו של הזוהר הקדוש שבו הבטיח לנו אליהו הנביא כי בזכות התעסקות בספר הזוהר נזכה לגאולה ברחמים, ודרכו של רבי שמעון בר יוחאי, ראש הצדיקים בגן עדן, המופיע בחלומותיהם של רבים המתחילים ללכת בדרכו, שהיא מסירות נפש מוחלטת לקב"ה ולתורה הקדושה, לדעת סוד הפרצופים העליונים ולייחדם להמשיך השפע מפרצוף לפרצוף ומעולם לעולם עד הנקודה שלנו בכדי להעלות את ניצוצות הקדושה ואת חלקי השכינה חזרה לעולמות הקדושה. ודע כי עיקר תפקידו של הזוהר להאיר לנו בדור האחרון כפי שאמר בתיקוני זהר דף כד/א "כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגומר:" שיתגלה ספר הזוהר בדור האחרון ובגללו וקראתם דרור בארץ, שהזוהר הוא יציאה משעבוד החומר לחרות ודרור הרוח. כך לפי כל סימני הגאולה שהודיעו לנו, כי החשיכה גברה, ואין איתנו עוד מי יודע, ואנחנו כצאן ללא רועה, כל דאלים גבר, ובא אור הזוהר מסלק החשיכה ומלמד אותך לבנות מקדש לקב"ה והוא ישכון בתוכך ממש לא רק מסביבך, והברכה תשרה בביתך ועל שולחנך כשאתה מדבר עם הקב"ה דברי תורה, ואתה רץ לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים המקבלים פני שכינה, וקם בלילה ללמוד תורה, ומחמיר על עצמך ולא על הסובבים אותך, ושומר על טהרה, וטובל במקווה, ומצטער על גלות השכינה ורץ לקרב רחוקים, ומשתף את העניים בכל השפע שהקב"ה מעניק לך, בין שפע רוחני של חכמת התורה, שעסק התורה סגולה לכל הבעיות, ואדם שיודע ללמוד תורה ומקבל שפע מחכמת התורה שהיא עץ החיים חייב להעביר אל יתר אחיו את התורה הקדושה. ומי שמקבל שפע גשמי, שניתן לך כדי להגביר את החסדים בעם ישראל, להמשיך השפע לנזקקים, לחולים, לעניים, להחזיק לומדי תורה, להפיץ ספרי תורה בחינם, לפתוח תלמודי תורה ומדרשות. אלו שני סוגי הצדיקים, האחד בשפע הרוחני שמקבל ומעבירו הלאה, והשני בשפע גשמי להרבות החסד, ושניהם הם כפי צינור המעביר מים מנקודה שהיא הקב"ה לנקודה הבאה שהיא הנצרכים ברוחניות ובגשמיות, ואז הוא צינור נקי ונקרא צדיק, ואילו ח"ו מקבל השפע שומר לעצמו אזי הצינור נסתם ומזדהם ונקרא רשע ח"ו והם כפי שהזוהר מסביר לנו את מלחמת החורמה שיש לנו עם הערב רב , נג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים עמלקים, רפאים, ענקים), שכל תכליתם היא להרחיק אותנו מהאמונה בבורא עולם, הם מפריעים לנו ברוחניות, מחשבות זרות, בילבולים, עצבות, דכאון וכו', ובגשמיות בטכנולוגיה חדשה, בטלפונים ומסכי "פלזמה", בעיתונים, בפרסומות ועוד בישין מרעין שרק מרחיקים אותנו מעבודת השם, מבניית המקדש, מעשיית המנורה בעלת שבע קנים שזה סוד התפילה,להבריח מהקצה של הטומאה את ניצוצות הקדושה לקצה הקדושה כפי שעשה השלם באדם, יעקב אבינו, להתפלל בדביקות, להרחיק את כל המסיטים והמקטרגים בתפילה, לבקש בתפילה על כל ישראל, גם אלו שעדיין לא גילו את אורו של הקב"ה, וזה כל מה שהעלון הזה מנסה להביא זעיר קטן מעוצמתו של הזוהר הקדוש, ושל הצדיק רבי שמעון בר יוחאי לעסוק בו ובתורתו, וכל המנסה להפריד אותך מהתורה הקדושה הרי הוא הערב רב - הבדל ממנו.

 

 


זהר חדש שיר השירים

 

מאמר חכמתא דאצטריך ליה לבר נש

 

זכאין כל אינון דמשתדלי באורייתא, למנדע בחכמתא דמאריהון, ואינון ידעי ומסתכלין ברזין עילאין. בגין דכד ב"נ נפיק מהאי עלמא, בהא אסתלקו מניה כל דינין דעלמא. ולא עוד, אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונא דכיא, דחכמתא עילאה תלייא בהו: (זכאים כל אלו המשתדלים בתורה, לדעת בחכמה של רבונם, ואלו יודעים ומסתכלים בסודות העליונים, מכיון שכאשר נפטר בן אדם מהעולם, בזה(חכמת הסוד) מסתלקים ממנו כל הדינים של העולם, ולא עוד, אלא נפתחים לפניו שלוש עשרה שערי אפרסמון טהור שהחכמה העליונה תלויה בהם (שלושה עשרה מידות הרחמים שמשתלשלים מכתר עליון לחכמה - דיקנא דאריך אנפין לאבא)

 

ולא עוד, אלא דקב"ה חקוק ליה בההוא פורפירא, דכל דיוקנין גליפין תמן. וקב"ה אשתעשעא ביה בגן עדן, ואחסין תרין עלמין, עלמא דא ועלמא דאתי: ולא עוד, אלא הקב"ה חקוק לו במלבוש, שכל הפרצופים גלופים בהם, והקב"ה משתעשע בו בגן עדן ויורש שני עולמות העולם הזה והעולם הבא.

 

חכמתא דאצטריך ליה לבר נש. חד, למנדע לאסתכלא ברזא דאמריה. וחד, למנדע ליה לגופיה, ולאשתמודע מאן איהו. ואיך אתברי. ומאן אתי. ולאן יהך. ותיקונא דגופא, היאך ותתקן. והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכולא: החכמה שנצרך לה האדם, אחד לדעת להסתכל בסודות אמרי התורה, ואחד לדעת גופי התורה (הלכות), ולהכיר מה הוא (האדם) ואיך נברא, ומאין בא (מה שורשר), ולאן הולך, ותיקון הגוף (נפש), איך נתקן, ואין יעלה לדין לפני מלך הכל.

 

וחד, למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה. מאי היא האי נפש דביה, ומאן אתיא, ועל מה אתי בהאי גופא טפה סרוחה, דהיום כאן ומחר בקבר. וחד לאסתכלא בהאי עלמא, ולמנדע עלמא דאיהו ביה, ועל מה יתתקן. ולבתר, ברזין עילאין דעלמא דלעילא, לאשתמודעא למאריה. וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא: ואחד לדעת להסתכל ולהתבונן בסודות הנשמה, מה היא, והנפש שבו, ומאין באה, ועל מה באה בזה הגוף של הטיפה הסרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר, ואחד להסתכל ולהתבונן בזה העולם שהוא נמצא בו איך נתקן ונעשה, ולבסוף, בסודות העליונים של העולם הבא לדעת ולהכיר בוראו, וכל זאת יכול האדם לדעת מתוך ופנים סודות התורה. ת"ח, כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה, אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין, מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא: בוא וראה, כל מי שהולך לעולם הבא בלא ידיעתו, אפילו יש לו מעשים טובים רבים, מוציאים וסוגרים בפניו את כל השערים של העולם הבא.

 

על כך אמר אם לא תדעי לך היפה בנשים - אם לא תדע הנשמה את סודות העולם הבא - צאי לך בעקבות הצאן - כפי הבהמה שאינה יודעת.

 

רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ד "ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות."

 

ונכונים דברי הרמב"ם, אם נתבונן בפשט המילים, הרי שאדם צריך ולהשביע כרסו, בבשר ולחם, לכן חייב ללמוד הלכות, וגמרא ומשנה ומוסר, אולם זה אוכל, וכמה אדם יכול לאכול בשר ולחם כל יום??? יש דבר נוסף שבלעדיו האדם יגווע וימות מיד אם לא יעסוק בו, וזהו אויר, חמצן לנשום ולנשוף - אויר, אור י, אור בגימטריה רז - סוד, י ליודעים הינה האות של החכמה, על כן חייב אדם לעסוק כל היום והלילה כפי שהוא נושם בחכמה העליונה שגילה רשב"י בזהר, כפי שאם אדם לא נושם אזי הוא ח"ו מת, כך אם לא עוסק בחכמה הזו נקרא "מת", ואין מיתה אלא עוני, ואין עוני אלא עוני מתורה על צדדיה, פרד"ס.

 

 

 

 

הבטחת אליהו הנביא

 

הבטיח לנו אליהו הנביא כי בזכות התעסקות בזוהר הקדוש נצא מהגלות ברחמים, כתבו לנו רבותינו לגרוס ולעסוק בזוהר לקרב את הגאולה, הזוהר הינו החרב המקצצת את הטומאה והיצר הרע, הזוהר מזכך את האדם ונפשו, עיקרו של הזוהר הוא מוסר קדוש, עבודת השם טהורה, אהבת השם וישראל, מסירות נפש מלאה לתכלית הנצחית, הזוהר הוא אויר הנשמה, כפי שהגוף זקוק לאויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרד"ס התורה, פשט ההלכות, רמזיהן, דרושיהן וסודתן, מסירות נפש מוחלטת לקיום ולימוד התורה בטהרה ובקדושה ואז נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו, ומהזוהר למדתי לחיות.

 

חיים על פי הזוהר

 

לחיות על פי הזוהר משמעותו למסור נפשך לעולם הבא על חשבון העולם הזה, ולהתנתק מכל תאוות העולם הגשמי, מרצון, מידיעה משמחה ובעיקר שלימות האמונה בבורא עולם ובתכלית. אזי כל הסתכלות והתבוננות בכל מה שמסביבך היא - זוהר, שש קצוות בגשמיות, למעלה, למטה, לפנים, אחור, ימין ושמאל, שלוש מידות ברוחניות, חכמה, בינה ודעת, ואחת אחרונה שכוללת את הכל - מלכות.

 

הזוהר היה קיים בנצחיות כפי התורה הקדושה, עסק בו האדם הראשון וכל הצדיקים והקדושים, דרך האבות הקדושים, משה רבינו, דוד המלך ובנו שלמה, ותנאים ראשונים, היחידי שקיבל רשות להוריד את הזוהר לעולם הזה כדי שיעסקו בו הוא רבי שמעון בר - יוחאי כפי שאמר בתיקוני זהר דף יז/א

 

בראשית ברא אלהים וגומר, כתיב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלין אינון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חיא, ורבי יצחק, ושאר חבריא, דאזדהרו זהירו (נ"א דמזהירין) לעילא כזהר הרקיע, מאי כזהר, אלא כד עבדו האי חבורא, אסתכמו עליה לעילא, וקראו ליה ספר הזהר, ומצדיקי הרבים ביה יהון נפישין ככוכבים לעולם ועד, דלא אתחשיך נהורא דילהון לעלם ולעלמי עלמין, בההוא זמנא דאתחבר האי חבורא, רשותא אתיהיב לאליהו לאסכמא עמהון ביה, ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא, וכל חיילין דמלאכין עלאין, ונשמתין עלאין, למהוי עמהון באסכמותא ורעותא כחדא: תרגום בראשית ברא אלהים וגומר, כתוב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלו הם רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חיא, ורבי יצחק, ושאר החברים, שהאירו אור למעלה כזוהר הרקיע, מה היא כזוהר, אלא כאשר עשו את החיבור הזה (ספר הזוהר), הסכימו עליו למעלה, וקראו לו ספר הזוהר, ומצדיקי הרבים בו יהיו חיים ככוכבים לעולם ועד, שלא יחשיך אורם לעולם ולעולמי עולמים, בזמן שחובר החיבור הזה, רשות ניתנה לאליהו הנביא להסכים איתם ולכל ראשי ישיבות שלמעלה ולמטה, כל חיילות המלאכים עליונים ונשמות עליונות, להיות איתם באחדות ובהסכמה כאחד. ומכאן שהזוהר הקדוש הוא חיבור שנעשה ע"י כל הנבראים הרוחניים מצד הקדושה, והם כולם הסכימו לחיבור הזה, אליהו הנביא הוא המקשר והוא שפותח את תיקוני הזוהר בכך שהוא מזהיר לכל הלומד בזוהר שלא לעשות הפרדה מההנהגות הרוחניות לקב"ה, כי יש לקשר לכל הנהגה רוחנית את הקדוש ברוך הוא שהוא פנימי לכל הנבראים ומקיף לכל הנבראים כפי שאמר בהמשך......

 

 

 

פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב בתיקוני זהר דף יז/א

 

פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תקונין, וקרינן לון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין, ועלמין דאתגליין, ובהון אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר, אתחשיב ליה כאלו אפריש בך: תרגום : פתח אליהו ואמר, רבון העולם אתה הוא אחד ולא בחשבון, אתה הוא עליון על כל עליונים, פנימי מכל הפנימיים, אין כל מחשבה שיכולה לתפוס מהותך כלל, אתה הוצאת עשרה תיקונים וקראת להם עשר ספירות, להנהיג דרכם עולמות נסתרים שלא ייתגלו ועולמות שייתגלו, ובהם הסתתרת מפני אדם, אבל, אתה הוא המקשר אותם, ומייחד אותם, ובגלל שאתה פנימי לכולם, כל מי שיפריד אחד מאלו עשרה החברים יחשב לו כאילו הפריד אותך:

 

זוהר מזהיר בשלל גווני התורה הקדושה, מסביר ומבאר סוד השתלשלות המצוות ושורשיהן, מידותיו של הקב"ה שטבע בעולמו חסד ודין ומה שביניהם, מהות ברור האוכל - קדושה מהפסולת - טומאה, דבקות בקב"ה ובתורתו הקדושה על כל שביליה ונתיבותיה בפשט, ברמז, בדרש ובסוד, לדעת הליכותיה בעולם הזה ודרכיה לעולם הבא, להכין צידה לעולם הנצחי, המובטח לכל אשר יעסוק בה יומם ולילה. וזה שאמר בספר בראשית פרק יב (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן...: הנפש שהיא הנמצאת בשבי הקליפות לאחר מעשה חם באביו נח, אלו הן הנפשות אשר פדה אברהם אבינו מידי הסטרא אחרא והם שלו ושל זרעו לנצח נצחים, וזהו פרוש הזוהר לכל התרחשויות התורה הקדושה שמסביר ברוחניות את האירועים שקרו ואת מקרה הנפש, הרוח והנשמה ופעולותיהם כפי תכליתם, למה אנחנו בעולם השפל הזה?, למה עוברות עלינו כל כך הרבה צרות? אפילו שאנחנו עמו הנבחר של בורא כל העולמות, מהו הסתר הפנים? הזוהר מבאר ומפשט בהסתכלות בדיעבד את העתיד הצפון לזרעו הקדוש של אברהם, סיבת המצוות ושורשיהן, אהבת השם ודבקות בתורה הקדושה, ובעיקר פדיון נפש הקדושה, הניצוץ, התורה שבעל פה, השכינה מיד שוביהן - כוחות הטומאה, הסטרא אחרא, הנחש. מאבק של אלפי שנים עומד להסתיים בנצחון הרוח על החומר, הזוהר אומר החומר ייעלם, הגשמיות העכורה תעלם כלא הייתה כל תכלית החומר הייתה הטעייה לטומאה, לקחת את הנפש השבויה מיד שוביה ולהעלותה למקומה בקדושה, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים פרק מט

 

(יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת:.. שכל כך הרבה מקומות גשמיים נקראים על שמות בני אדם, וסופם כסוף כל אותם שנקראים בשמם, חורבן הגוף הגשמי ועלייה לעולם הרוחני, הנצחי. וזהו לך לך, לך בעולם הזה לך, עבורך, לאסוף מכנען את ניצוצות הקדושה, למצרים ולהכניס את רוח שרה בארמון פרעה להצלת יוסף ומשה שיחיו בארמון הזה, להציל את דוד המלך מסדום ועמורה ע"י לוט ושתי בנותיו, לקחת את נפש יצחק מידי חמשת המלכים שהם אות ה' השבויה, לחתום משכנתא לדורות עם הסטרא אחרא בברית בין הבתרים להוצאת השכינה "בכל" שמה ע"י מסירת מקרה הגשמיות לידי כוחות הטומאה הגויים שישלטו בגופם של ישראל עד סוף התיקון, לקיים כל מצוות התורה בשלימות במסירות נפש מלאה, עד שתקרא ע"י אדון הכל בספר ישעיה פרק מא (ח) וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי:.. ישראל בנו בכורו של הקב"ה, יעקב עבדו ואברהם אוהבו, (בן, עבד, אוהב), המקיים כל מצוות אביו, מלכו ואהובו, להשכים בבוקר בבוקר לשחוט את היצר הרע ע"י מסירות נפש להעיר השחר, לקרוא קריאת שמע לפני נץ החמה לאחר טבילה במקווה טהרה המסוגל לטהרת המחשבות יותר מכל מצווה, להניח שני זוגות תפילין מבלי לחשוש מצחוקם ולעגם של עמי הארצות, ליטול ידיים בכל הזדמנות לטהר עצמך ורעיונותיך, לעסוק בתורה יומם ולילה, בדרך, בישיבה באוטו (בוס), בעבודה ואפילו בכולל ובישיבה ללמוד לאהוב את הקב"ה מתוך ספרי המוסר, ללמוד ההלכות ושורשיהן בפשט ובסוד, לדעת לכוון בתפילה עפ"י הזוהר הקדוש, האר"י הקדוש. גם אם כל העולם חושב שנמרוד הוא "אלהים", אתה תהיה אברהם, תחפש ותמצא את הקב"ה, בהתבוננות בעיני הזוהר הקדוש שהוא אור הגנוז המסוגל לקחת אותך לעולמות העליוניים ולהראות לך את גנזי המלך את כל סודות הבריאה וסיבתן. נמרוד ולוט תמיד יגידו לך לצאת לציד, לפרנסה, לבריאות, לשמירת הגוף, אברהם יגיד לו, ליצר הרע הזה ספר בראשית פרק יג ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: אתה תעשה הפך מקרי החומר והגשמיות מסור נפשך לעולם הנצח.

 

 

 

הזוהר הוא אור הנשמה המנהגת את האדם מלמעלה

 

ממעוף הציפור נראית כל הארץ התחתית, עיני הציפור רואות את מה שלפני ההולך ואחרי ההולך, כך גם הזוהר הקדוש המסתכל בראיה (תא חזי) על ההתרחשויות מלמעלה מה לפני האדם ומה אחריו. פעולות האדם נקבעות על ידי בחירתו להיות מרכבה לאחד הכוחות הפועלים והם שניים, כוח הקדושה וכוח הטומאה, הזוהר מלמד את האדם כיצד להיות מרכבה לקדושה ע"י התבוננות במעשי האבות הקדושים, וכיצד להתרחק מהטומאה ע"י התבוננות במוזכרים בתורה שבחרו להיות מרכבה לטומאה, כאשר האדם מהלך בדרך סלולה של אבותינו הקדושים הרי הוא מרכבה לנשמה שלו הקשורה לרוחו המבררת את נפשו בעודה בגופו ההופך להיות סביל לקדושה, במסירות, בטוהרה, בזריזות, אז מכוונת הנשמה את האדם להגיע לתכלית היותו בעולם הזה, בגוף הזה בשם הזה, במשפחה הזו וכו', וזו הנשמה מסתכלת ממעוף הציפור על כל המתרחש סביב האדם נשוא תיקונה, ויודעת להזהירו ממכשולים, מאבן נגף, מבורות משחיתים, ממושב לצים, דרך רשעים ומעמידה במקום החטאים, ושני חיים אלו, הרוחניים והגשמיים מתחברים ויבוא המקרא ויגיד בספר בראשית פרק כג (א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: (עולם האצילות הוא באלפים, עולם הבריאה במאות, עולם היצירה בעשרות, ועולם העשיה באחדים) מאה שנים שהם בעולם הנשמה (עולם הבריאה), עשרים שהם בעולם הרוח (עולם היצירה) ושבע בעולם הנפש (עולם העשיה), שני חיים: בעולם הזה ובעולם הבא, דרך מערת המכפלה שהיא לשון כפילות, עולם הזה ועולם הבא, היא המחברת היא הכניסה לגן עדן, היא מקום מושב האבות הראשונים אשר בוחנים כל אדם המגיע ליום פטירתו, האם היה מרכבה לקדושה? והלך בדרכם? אזי מאפשרים לו להכנס לגן עדן, ואם ח"ו הפוך אזי החרב המתהפכת הופכת לו את הדרך והוא נכנס למקום ההפוך מגן עדן ל"ע. לימוד ואף גריסה של ספר הזוהר מסוגל להאיר את הנשמה, לתת לה מקום להנהיג את הגוף לתכלית, כי מאמר "בזה החיבור יצאו מהגלות ברחמים", הוא גם במקרה הפרטי של האדם לצאת מהגלות הפרטית שלו, שהיא יגון ואנחה, דאגה ומחסור גשמי, לחבוש את חמורו (החומר) ולהיכנס לארץ ישראל, ארץ החיים הרוחניים ללא תלות בהנהגה של החיצוניים שכל תכליתם היא העולם הזה, להנהיג עצמו בכל ההנהגות האפשריות להיות מרכבה לקדושה, לטהרה, לנשמה שתאיר בו את אור שבעת הימים לעולם הבא.

 

 

 

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


זוהר חדש - תיקונים


אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ.

אמרו נשמות של הישיבה העליונה

זו דרגא של העמוד האמצעי

שעתיד להתגלות בדור של מלך המשיח

העמוד האמצעי

התינוק - פנים קטנות - זעיר אנפין

זה הילד ישראל שמו -

הוא הבן של מלך מלכי המלכים

והוא עבר תהליכי גדילה ולמידה

ונפילות וקימה

וגלויות

הכל כדי להיות ראוי להיקרא בן של הקב"ה

בנים אתם לה"

הוא נגלה בכל דור

וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ"ה שֶּׁהָיָ"ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ"ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ""ן שִׁבְתּ""וֹ הִשְׁגִּי""חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

סוד שלו הוא מה שכתוב

מה -

שהיה

הוא

משה

משה - הוא כללות ישראל

ממכון

שבתו

השגיח

משה

ישראל לעתיד לבוא, נבנה

מפנימיות וחיצוניות

של כל נשמות ישראל

יש את השורשים - הם האבות

הנביאים

מלכות בית דוד

הצדיקים - משורש יוסף

וכל העם קשור לשורש מהם

אבל - הראש

הדעת

הוא משה רבינו

הוא הפנימיות

הוא המקשר אל הקב"ה

פסול לך את הלוחות

לך, עבורך, כל שאר העם יינקו ממך!

הרועה הנאמן - רעיא מהמינא

קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא,

קום רעיא מהמנא - קום רועה נאמן

הגיע זמן לפקוד את העדר

עליהם נאמר

אני ישנה וליבי ער

כמה כולם ישנים - בדור האחרון הזה

פתוחים לעולם הזה, לתאוותיו

לעולם נעלם המשקר, המדמה..

וסותמים עינהם לראות את האמת

על ידי

סודות התורה

דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

כל רז נקרא אור

רז = גימטירה 207

אור = 207

להאיר לאחת המיוחדת

בת עין

בת של ע - ...ע = 70

היא המלכות

השכינה הקדושה

שמעליה 7 רועים

שומרים

שבע הכלולים מעשר - 70 נפש בני יעקב

שכל תכליתם היא

בת עין

שכינה

שומרני כאישון בת עין

להיות שומרי השכינה, שומרי המלכה

למסור נפש עבור הבת, היחידה שהלכה לאיבוד

ביער העמים, מבוזה ומושפלת

צועקת ומייללת

לבניה ולבנותיה

שובו - שובו הביתה

לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

להאיר בה בתוכה את אור התורה

היא דלה ועניה אין לה מעצמה כלום

רק שאריות שבניה נותנים לה

כאשר הם לא מבקשים עבור עצמם

כל היום

תן לי...תן לי

הב ..הב לי

אפילו בעלי התורה

לומדים עבור עצמם

ואין לה מנחם

ואין לה עזרה

חוץ

מאלו העוסקים בסוד

יודעים את סודה של המלכה

שהיא העולם הבא

היא התכלית

והם נדבקים רק בה

ואתה הרועה הנאמן

משה רבינו

עתיד להתגלות בדור האחרון

וללמד את ישראל את סודותיה

מעלותיה

של כלת משה

דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא.

כפי אז

משה קיבל תורה מסיני

כולם קיבלו ממשה

הנביאים

החוזים

הצדיקים

החכמים

הוא כמו אור החמה המאיר לכוכבים וללבנה

כי אין לכל הכוכבים והלבנה

אלא מה שמקבלים מהשמש

וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא.

בגלל זה נאמר פני משה כפני החמה

קום תאיר

קום תדליק את נשמות ישראל

קום תפתח לב כל אחד מישראל

כפי שעשית

כולם בחשיכה

אין איתנו מי יודע מה

קום עד שהאמת

תצעק

קום עד שכל ישראל יאמרו שוב

נעשה ונשמע

קום וקבור את קורח ועדתו

קום גיבור מחה את העמלק

קום משה רבינו

הגיע זמן הגאולה

 



חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים