הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל 
האתר משומר למען זכרו על ידי מפעל הזוהר העולמי (Ha-Zohar.info) ולימוד הזוהר היומי (DailyZohar.com)

   פרשת בראשית    פרשת נח    פרשת לך לך    פרשת וירא    פרשת חיי שרה    פרשת תולדות    פרשת ויצא
   פרשת וישלח    פרשת וישב    פרשת מקץ    פרשת ויגש    פרשת ויחי    פרשת שמות    פרשת וארא
   פרשת בא    פרשת בשלח    פרשת יתרו    פרשת משפטים    פרשת תרומה    פרשת תצוה    פרשת כי תשא
   פרשת ויקהל    פרשת פיקודי    פרשת ויקרא    פרשת צו    פרשת שמיני    פרשת תזריע    פרשת מצורע
   פרשת אחרי מות    פרשת קדושים    פרשת אמר    פרשת בהר    פרשת בחוקותי    פרשת במדבר    פרשת נשא
   פרשת בהעלותך    שלח לך    פרשת קרח    פרשת חוקת    פרשת בלק    פרשת פינחס    פרשת מטות
   פרשת מסעי    פרשת דברים    פרשת ואתחנן    פרשת עקב    פרשת ראה    פרשת שופטים    פרשת כי תבוא
   פרשת כי תצא    פרשת ניצבים וילך    פרשת האזינו    פרשת זאת הברכה
 
    עמוד הבית
    צור קשר
    תחילת הבריאה
    מבנה העולמות
    ראש השנה
    תם עוונך בת ציון
    הנהגות וסגולות
    אדם
    גאולה
    לאלפים
    חיים על פי הזוהר
    אלול
    24 אלף תלמידי רבי עקיבא
    פתיחת אליהו
    רבי שמעון בר יוחאי
    תיקוןני זוהר חדש
    כללי סודות ורזי התורה
    מעלת עיסוק בזוהר
    מהו צדיק ?
    הליכות אור - נוער וחינוך
    סוד הקפת התיבה
    מפעל הזוהר העולמי
    סוד קליפת נוגה
    נפש, רוח, נשמה..
    הצלת רבי יצחק
    ערב רב
    טעמי המצוות
    קריאת שמע בכוונה
    להידמות לאבות
    ט"ו בשבט
    שבת קודש
    שיויתי השם
    רבי שמעון מבטל מוות
    מעלת הלילה
    חיזוק באמונה
    נטילת ידיים
    רחל
    ויעבור
    יום הכיפורים
    ייחודים בתנועה
    מדרש האותיות
    פרשיות השבוע - וידאו
    סוכות
    צפיחית בדבש
    מעוט הירח
    תלמוד ארץ ישראל
    תפילה בציון רשב"י
    סדר עליית הנשמה
    תמונות
    לב נתיבות עשר מאמרות
    חנוכה
    שיעורי תורה בצ'ט
    ברכות השחר
    סגולות שבת
    מזמור יט - פרוש הזוהר
    מדרש רות - זוהר
    הקדמה 6 מצוות
    שיעורי וידאו - זוהר
    פסח
    שביעי פסח ועומר
    עמלק העייף, ישראל יעף
    מעלת משה רבינו
    משיח
    המלחמה האחרונה 1
    אלפיים שנות תפילה
    מדרשי זוהר
    בראשית תמן - תיקון 48
    שום תשים עליך מלך
    כבד את אביך...
    אידרא זוטא
    יסודות הזוהר
    להשיב את הבן לאב
    נסתם הפתוח ונפתח הסתום
    אנכי ה'
    קריאת זוהר כללית
    שיעורי זוהר בקול
    אלול ושיעורים תשרי
    למה אנחנו כאן?
    רפ"ח
    ממלכת כהנים
    פרשות השבוע
    חגי השנה
    סודת הזוהר
    דרשות הרב בטקסט
    תורה וישראל חד הם
    מפתח החכמה ביראה
    ראשי ישן
    הנהגות הימים
    מבצע ה - 70
    שיעורי עץ החיים
    מחיה המתים
    נבואת פרס אירן
    חיטה ומשיח
    נצח זמן ומקום
    נישואין גירושין
    פורים
    מוצאי שבת
    סוד הפרצופים - בפשט
    מלאכים המלווים
תרומות לברכות בעלון
ובאתר נא להשאיר את נוסח
הברכה.
התרומות מיועדות להחזקת האתר
הדפסת עלוני הזוהר
הכנת סרטי וידאוו ייחודים, שיעורי זוהר 
 

 
 
                      
 
 
שער הכוונות - דרושי ברכת השחר:

..והרי נתבאר ברכת מלביש ערומים שנתקנה כנגד מי שנתפשט מעליו לגמרי מלבוש הקדושה והנה הוא מתחדש עתה בבוקר לגמרי. וכנגד הבחינה השניה שנחלש מלבושו אך לא נפשט לגמרי תקנו ברכת הנותן ליעף כח והדבר מבואר.

ספר בראשית פרק לז

(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:

כפי העולם הגשמי גם העולם הרוחני, האדם אינו יכול להיות ערום בפני אחרים, ללא לבוש האדם מרגיש מושפל, חרד, חסר אונים, (סיפרו שבזמן השואה ובימי האינקוויזיציה היו הרשעים מפשיטים את היהודים ובכך היו שולטים בהם ביתר קלות, גם בחדרי חקירות במשטרים רשעים מפשיטים את הנחקר והוא משתף פעולה עם חוקריו ביתר קלות עקב החוסר אונים והפחד) כך הוא בעולם הגשמי.

בספר בראשית פרק ג

(י) וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא:

האדם ערום מלבושים ולכן ירא, מפחד. מלבושי הרוחניות הם אור או עור הלבוש הראשון שניתן לאדם היה כותנת אור, קדושה עטפה אותו, לאחר החטא הלבישו הקב"ה בכותנות עור, עור הנחש הקדמוני (עור היינו רוע, יצר הרע), כתוצאה ממעשי האדם כך לבושי הרוחניות, אם בקדושה כותנות אור, אם בטומאה כותנות עור.

וזה יוסף הצדיק שראה יעקב ברוח קודשו כי יוסף הולך לקראת קשיים גדולים, מאבקים בסטרא אחרא, מיד עשה לו כותנת פסים להגן עליו מפני פוטיפר, סוחרים, ישמעלים, מדיינים (ראשי תיבות פסים), ומיד מקנאים האחים ביוסף וכשמשליכים אותו לבור, מפשיטים אותו מלבוש הקדושה, וזורקים אותו ערום, חסר אונים לתוך הבור הריק ממים ומלא בנחשים ועקרבים שהם כוחות הסטרא אחרא, ליוסף יש הגנה של כותנת הפסים הרוחנית, הרושם שלה נשאר בו ולכן ניצח את הנחשים והעקרבים והמשיך בניצחונו על כל הכוחות האחרים שעליהם כיוון יעקב: ישמעאלים, מדיינים ואשת פוטיפר, וגם אשת פוטיפר בכדי לשלוט ביוסף עשתה אותו הדבר,

 

בספר בראשית פרק לט

(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:

(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:

וינס מלשון פחד, חרדה על כך שהוא ערום מול אויב אכזר המנסה לגנוב את הרוחניות ממנו, בזכות נס הוא נס (ברח) על נפשו, נס שעשה לו הקב"ה ע"י הרושם של כותנת הפסים שתפר לו אביו, אך זהו רק רושם, משמע אין לו בגד.

בספר בראשית פרק לט

(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:

ובאין לבוש הוא נתון לשליטת החיצוניים ואז הוא אינו אדון לעצמו, יש אדון רשע, סטרא אחרא אשר מכניס אותו לבית הסוהר כפי שאמר

בספר בראשית פרק לט

(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִורֵי \{אֲסִירֵי\} הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר:

זו דרך כל אדם ברוחניות, כאשר פושט מעליו בגדי הקדושה מיד מתלבשת בו הסטרא אחרא ושמה אותו בבית הסוהר של - חרדות, יגון, אנחה, דאגה, ובישין אחרים ר"ל.

ודע כי כל התכלית היא כפי יוסף, להתקדש, ללבוש מלבושי קדושה, להלחם מלחמת חורמה בסטרא אחרא וכוחותיה, לאסוף את ניצוצות הקדושה במסירות נפש, לא לבעט בייסורים כי הם המבררים, וכל זאת עושה הצדיק כפי שאמר:

בילקוט שמעוני תהלים פרק עז רמז תתיז:

הים לא נקרע אלא בשביל יוסף שנאמר ראוך מים יחילו וכן הוא אומר וינס ויצא החוצה וכתיב הים ראה וינס. אמר רבי יודן ברבי סימון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף ותולדות של יעקב לא באו אלא בזכותו של יוסף שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף. כלום הלך יעקב לחרן אלא בשביל יוסף, התולדות היו ממתינות עד שנולד יוסף ככתוב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מי מורידן למצרים יוסף, מי מכלכלן במצרים יוסף, ר' אליעזר ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן ערך לכו (חזו) [וראו] מפעלות אלהים וכתיב בתריה הפך ים ליבשה, למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם. כתנת פסים פס ים:.. הים ראה וינוס, את מה ראה הים? את ארונו של יוסף הצדיק בידי משה רבינו, מכח מנוסתו מאשת פוטיפר התלבש במלבושי קדושה שיכלו לים, שנעשו 12 פסים בים כנגד כתנת הפסים: וזהו מלביש ערומים שהתפשטו מבגדי הקדושה, ונותן ליעף כח שמתקן מלבושי קדושה שנפגמו מעבירות, והם מלבושי האדם לעולם הנצח.

(רעיון המאמר נמסר ע"י רבי שמעון דהן שליט"א, ישיבת זוהר הרקיע)

 


למה צדיקים סובלים יותר משאר בני האדם?
הסבר: ניצוצות הקדושה, הם החלקים החסרים בעולמות העליונים וכשיושלמו תבוא הגאולה, יגיעו חיי הנצח המובטחים, ייעלם וימוג הרוע והרשעה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד - אינם.
כל אדם נולד עם חסרונות, החסרונות הם ניצוצות הקדושה, כאשר הוא ממלא חסרונותיו, הוא ממלא את כל החסרונות במלכות, בשכינה, וככל שחסרונותיו גדולים, כך כאשר יגיע לתכליתו ויעסוק במילוי ותיקון הפגמים והחסרים, ישלים את השכינה, יקים אותה מעפרא, יקרא צדיק, כי צדיק הוא היסוד, כפי יוסף (אוסף), אוסף את כל ניצוצות הקדושה מתחתונים וממלא את השכינה/המלכות, מקבל את כל השפע מהעליונים ומעבירם למלכות/ לשכינה.
 הייסורים הם האסירים/השבויים במעמקי הקליפה בין בני אדם שנשבו בכפירה, בתאוות גשמיות וכו', ובין נפשות שעדיין לא התגשמו ולא נולדו, כאשר הצדיק מכניס אותם לגופו, בין במאכלים, ריח, ראיה, שמיעה, מגע - לימוד התורה, מסירות נפש, מעשה חסד וקיום מצוות - הרי שהוא מכניס לגופו גם את הקליפה העוטפת את הניצוץ, והיא מייסרת אותו שישחרר את ניצוץ הקדוש שמחייה אותה, במאבקו תמיד יפגע (כף ירך יעקב), ולאחר הפגיעה משתחרר הניצוץ, הקליפה נמוג, וגם במקרה זה העלה מה"עקב" את הניצוץ לראש - ואז לא יהיה שמו יעקב יותר אלא ישראל. וזהו עיקרו של המאמר המדבר על ייסורי האדם.

דף קפ ע''ב – פרשת וישב

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (איוב לה) לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרְשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל. כִּי פֹעַל (דף קפ ע''ב) אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, עֲבַד לֵיהּ עַל דִּינָא, וְעַל דִּינָא אִתְקַיַּים. וְכָל עוֹבָדִין דְּעַלְמָא אִינוּן קָיְימִין בְּדִינָא. בַּר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְקַיְימָא עַלְמָא וְלָא יִתְאֲבִיד, פָּרִישׂ עֲלֵיהּ רַחֲמֵי, וְאִינוּן רַחֲמֵי מְעַכְּבֵי לְדִינָא דְּלָא יִשְׁתְּצֵי עַלְמָא, וְעַל רַחֲמֵי אִתְנַהִיג עַלְמָא וְאִתְקְיַּים בְּגִינִיהּ.

וְאִי תֵימָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד דִּינָא בְּבַר נָשׁ בְּלָא דִינָא. הָא אִתְּמָר, דְּכַד דִּינָא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ זַכָּאָה. בְּגִין רְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ אִיהִי, כְּמָה דְאִתְּמָר. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים עֲלֵיהּ בִּרְחִימוּ לְקָרְבָא לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, מְתַבַּר גּוּפָא בְּגִין לְשַׁלְטָאָה נִשְׁמָתָא, וּכְדֵין אִתְקְרִיב בַּר נָשׁ לְגַבֵּיהּ בִּרְחִימוּ כְּדְקָא יְאוּת. וְנִשְׁמָתָא שָׁלְטָא וְגוּפָא אִתְחַלָּשׁ. וּבַעְיָא גּוּפָא חוּלְשָׁא וְנַפְשָׁא תַּקִּיפָא דְּאִתְתַּקַּף בִּתְקִיפוּ, וּכְדֵין אִיהוּ רְחִימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּמָה דַאֲמְרוּ חַבְרַיָיא, יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַצַּדִּיק צַעֲרָא בְּעַלְמָא דֵין, בְּגִין לְמִזְכֵּי לֵיהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי.

וְכַד נִשְׁמָתָא חָלְשָׁא וְגוּפָא תַקִיפָא, אִיהוּ שָׂנְאֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָא אִתְרָעֵי בֵּיהּ, לָא יָהִיב לֵיהּ צַעֲרָא בְּהַאי עַלְמָא אֶלָּא אוֹרְחוֹי מִתְתַּקְנָן וְהוּא בִּשְׁלִימוּ יַתִּיר. בְּגִין דְּאִי עָבַד צְדָקָה אוֹ טִיבוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁלֵּם לֵיהּ אַגְרֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא וְלָא יֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלַק בְּהַהוּא עַלְמָא. וְדָא הוּא דְּתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וְגו', וּמְשַׁלֵּם לְשַׂנְאוֹהִי טַבְוָון דְּאִינוּן וְגו' (איהו). וּבְגִין כָּךְ הַהוּא זַכָּאָה דְּאִתְבַּר תָּדִיר אִיהוּ רְחִימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהַנֵּי מִילֵי כַּד בָּדַק וְלָא אַשְׁכַּח חוֹבָא בִּידֵיהּ דְּאִתְעַנַּשׁ עֲלֵיהּ.

הָכָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בְּכַמָּה סִטְרִין. חַד, דְּהָא חָמִינָן דִּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא בְּאֲתַר עֲצִיבוּ אֶלָּא בְּאֲתַר דְּאִית בֵּיהּ חֶדְוָה. אִי חֶדְוָה לֵית בֵּיהּ, לָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא בְּהַהוּא אֲתַר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (מלכים ב ג) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו (יד יי) רוּחַ אֱלהִים, דְּהָא שְׁכִינְתָּא וַדַּאי לָא שַׁרְיָא בְּאֲתַר עֲצִיבוּ. מְנָלָן מִיַּעֲקֹב. דִּבְגִין דְּהֲוָה עָצִיב עֲלֵיהּ דְּיוֹסֵף אִסְתַּלְקַת שְׁכִינְתָּא מִנֵּיהּ, כֵּיוָן דְּאָתָא לֵיהּ חֶדְוָה דִּבְשׂוֹרָה דְיוֹסֵף מִיָּד וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. הָכָא בְּהַאי זַכָּאָה דְּאִתָּבַר כֵּיוָן דְּאִיהוּ חֲלָשָׁא וְאִתָּבַר בְּמַכְאוֹבִין, אָן הוּא חֶדְוָה דְּהָא אִיהוּ בַּעֲצִיבוּ וְלֵית עִמֵּיהּ חֶדְוָה כְּלָל.

וְחַד דְּהָא חָמִינָן כַּמָּה רְחִימִין הֲווּ צַדִּיקַיָא קַמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלָא אִתָּבְרוּ בְּמַרְעִין וְלָא בְּמַכְאוֹבִין וְלָא אִתְחַלַּשׁ גּוּפָא דִלְהוֹן לְעָלְמִין. אַמַּאי לָאו אִלֵּין כְּאִלֵּין, דְּאִלֵּין אִתָּבְרוּ וְאִלֵּין קָיְימֵי בְּגוּפַיְיהוּ כְּדְקָא יְאוּת.

וְאִם תֹּאמַר דְּהָא אִלֵּין דְּקָיְימוּ בְּקִיּוּמָא כְּדְקָא יְאוּת, בְּגִין דְּאִינוּן צַדִּיקֵי בְּנֵי צַדִּיקֵי אִינְהוּ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ. וְאִלֵּין אָחֳרָנִין צַדִּיקֵי וְלָאו בְּנִי צַדִּיקֵי, הָא קָא חָמֵינָן צַדִּיקֵי בְּנֵי צַדִּיקֵי, דְּהָא אֲבוֹי דְּדֵין זַכָּאָה בַּר זַכָּאָה, וְאִיהוּ זַכָּאָה. אַמַּאי אִתָּבַר גּוּפֵיהּ בְּמַכְאוֹבִין וְכָל יוֹמוֹי בְּצַעֲרָא.

אֶלָּא הָכָא רָזָא אִיהוּ, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּקְשׁוֹט וּזְכוּ (איוב לה) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִיאֶנּוּ. אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי רָזָא חָדָא, וּלְגַבֵּיהּ רָזָא אָחֳרָא חַד דְּאִיהוּ תְּרֵין, דְּהָא אִית זִמְנִין דְּסִיהֲרָא אִיהִי בִּפְגִימוּ וְשַׁרְיָא בְּדִינָא וְשִׁמְשָׁא לָא אִשְׁתַּכַּח גַּבָּה. וּבְכָל זִמְנָא וּבְכָל שַׁעְתָּא אִית לָהּ לְאֲפָקָא נִשְׁמָתִין בִּבְנֵי נָשָׁא כְּמָה דְלָקְטָא בְּקַדְמִיתָא, וַאֲפִיקַת לוֹן הַשְׁתָּא בְּזִמְנָא דְאִיהִי קָיְימָא בְּדִינָא. הַאי מַאן דְּנָקִיט לָהּ בְּהַהוּא זִמְנָא לֶיהֱוֵי תָּדִיר בִּגְרִיעוּתָא, וּמִסְכֵּנוּתָא אָזְלָא לְגַבֵּיהּ, וְאִתָּבַר תָּדִיר בְּדִינָא כָּל יוֹמוֹי דְבַר נָשׁ בֵּין חַיָּיבָא בֵּין זַכָּאָה. בַּר דִּצְלוֹתָא בָּטִיל כָּל גִּזְרֵי דִינִין וְיָכִיל לְסַלְקָא בִּצְלוֹתָא.

וְהַהוּא זִמְנָא דְּקָיְימָא הַהוּא דַרְגָּא בִּשְׁלִימוּ, וְהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק אִשְׁתַּמַּשׁ בָּהּ, כְּדֵין הַהוּא נִשְׁמָתָא דְּנָפְקַת וְאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ בְּהַהוּא בַר נָשׁ, הַהוּא בַּר נָשׁ אִשְׁתַּלִּים בְּכֹלָּא בְּעוּתְרָא בִּבְנִין בִּשְׁלִימוּ דְּגוּפָא.

 

דף קפא ע''א

וְכֹלָּא בְּגִין (דף קפא ע''א) הַהוּא מַזָּלָא דְּנָגִיד וְנָפִיק וְאִתְחַבַּר בְּהַהוּא דַרְגָּא לְאִשְׁתַּלְּמָא בֵּיהּ וּלְאִתְבָּרְכָא מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא כֹּלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא מִלְּתָא. וְעַל דָּא תָּנִינָן, בָּנִי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא מִלְּתָא. דְּהָא בִּזְכוּתָא לָאו אִיהוּ אֶלָּא עַד דְּאִתְמַלְּיָא וְאִתְנְהִיר מִן מַזָּלָא.

וּבְגִין כָּךְ כָּל אִינוּן דְּאִתָּבְרוּ בְּהַאי עַלְמָא וְאִינוּן זַכָּאי קְשׁוֹט, כֻּלְּהוּ אִתָּבְרוּ בְּהַאי עַלְמָא וְאִתְדָּנוּ בְּדִינָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּהַהִיא נַפְשָׁא גָּרְמָא לְהוּ, וְעַל דָּא חָיִיס עֲלַיְיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעַלְמָא דְאָתֵי.

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל מַה דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדִינָא אִיהוּ, בְּגִין לְדַּכָּאָה לְהַהִיא נַפְשָׁא לְאַיְיתָאָה לָהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי. (ובגין כך קודשא בריך הוא כל עובדוי) (נ''א בגין דכל עובדוי דקודשא בריך הוא) אִינוּן בְּדִינָא וּקְשׁוֹט. וּבְגִין לְאַעֲבָרָא מִנֵּיהּ הַהוּא זוּהֲמָא דְּקַבִּילַת בְּהַאי עַלְמָא וְעַל דָּא אִתָּבַר הַהוּא גּוּפָא וְאִתְדְּכִיאַת נַפְשָׁא. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לְהַהוּא זַכָּאָה דְּיִסְבּוֹל יִסּוּרִין וּמַכְאוֹבִין בְּהַאי עַלְמָא וְיִתְנְקֵי מִכֹּלָּא וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי עָלְמָא. וְעַל דָּא כְּתִיב (תהלים יא) יְיָ צַדִּיק יִבְחָן. וַדַּאי, וְהָא אִתְּמָר.

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (ויקרא כא) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לא יִגָּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ. אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לא יָבֹא. תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק אַפִּיק כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין וְאִתְעֲבָרַת נוּקְבָא, כֻּלְּהוּ קָיְימִין לְגוֹ בְּקוּרְטָא דִלְגוֹ בְּסִיטוֹ קוּרְטָא.

וְכַד סִיהֲרָא אִתְפְּגִים בְּהַהוּא סִטְרָא דְּחִוְיָא בִישָׁא, כְּדֵין כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּנָפְקִין, אַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ דַּכְיָין וְכֻלְּהוּ קַדִּישִׁין, הוֹאִיל וְנָפְלוּ בִּפְגִימוּ. בְּכָל אִינוּן אַתְרֵי דְמָטוּ אִינוּן נִשְׁמָתִין כֻּלְּהוּ אִתָּבְרוּ וְאִתְפְּגִימוּ בְּכַמָּה צַעֲרִין בְּכַמָּה כְּאֵבִין, וְאִילֵּין אִינוּן (נשמתין ואתרין) (נ''א נשמתין דאתרין דפגימו) דְּאִתְרְעֵי בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבָתַר דְּאִתָּבְרוּ, וְאַף עַל גַּב דְּנִשְׁמָתִין בַּעֲצִיבוּ וְלָא בְּחֶדְוָון.

רָזָא דְמִלָּה שַׁרְיָין כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא גּוּפָא אִתְפְּגִים, וְנִשְׁמָתָא לְגוֹ כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, וַדַּאי כְּגַוְונָא דְּדָא, וּבְגִין כָּךְ אִלֵּין אִינוּן דְּבַעְיָין לְחַדְתוּתֵי בְּחַדְתוּתָא דְסִיהֲרָא, וְעַל אִלֵּין כְּתִיב, (ישעיה סו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְיָ. כָּל בָּשָׂר וַדַּאי, דְּאִלֵּין יִתְחַדְתוּן בְּכֹלָּא. וּבָעְיָין לְחַדְתוּתֵי בְּחַדְתוּתָא דְסִיהֲרָא.

וְאִלֵּין אִינוּן בְּשׁוּתָּפוּתָא חָדָא בְּסִיהֲרָא פְּגִימִין בְּהַהוּא פְּגִימוּ דִילָהּ, וּבְגִין כָּךְ אִיהִי שַׁרְיָא בְּגַוַּויְיהוּ תָּדִיר דְּלָא שָׁבְקָא לוֹן כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה נז) וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. וּכְתִיב, (תהלים לה) קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לְאִינוּן דְּסָבְלֵי עִם סִיהֲרָא הַהוּא פְּגִימוּ, אִינוּן קְרֵיבִין לָהּ תָּדִיר. וְעַל דָּא לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים, בְּאִינוּן חַיִּים דְּאַתְיָין לָהּ לְאִתְחַדְתָא יְהֵא לוֹן חוּלְקֵהוֹן, אִינוּן דְּסָבְלֵי עִמָּהּ יִתְחַדְתוּן עִמָּהּ.

וְאִלֵּין אִקְרוּן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה, שֶׁל אַהֲבָה אִינוּן וְלָא מִנֵּיהּ דְּהַהוּא בַר נָשׁ. שֶׁל אַהֲבָה, אִינוּן דְּאִתְפַּגִּים נְהוֹרָא שֶׁל אַהֲבָה זוּטָא דְּאִתְדַּחְיָיא מֵאַהֲבָה רַבָּה. בְּגִין כָּךְ אִלֵּין אִינוּן חֲבֵרִים מְשׁוּתָּפִים בַּהֲדָהּ. זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, דְּאִינוּן זָכוּ לְהַאי לְמֶהוֵי חֲבֵרִים בַּהֲדָהּ, עֲלַיְיהוּ כְּתִיב, (תהלים קכב) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וְגו'.

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה נב) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד. זַכָּאָה חוּלַקְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּלֵי לוֹן אָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא לְמֵהַךְ בְּהוּ. תָּא חֲזֵי, הַאי קְרָא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי וְאוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, עֲבַד לָהּ לְסִיהֲרָא וְאַזְעַר לָהּ נְהוֹרָהָא דְּהָא לֵית לָהּ מִגַרְמָהּ כְּלוּם. וּבְגִין דְּאַזְעִירַת גַּרְמָהּ, אִתְנַהֲרָא בְּגִין שִׁמְשָׁא, וּבְתוּקְפָא דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין.

 

תרגום: רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (איוב לד) לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אוֹתוֹ עַל הַדִּין, וְעַל הַדִּין הִתְקַיֵּם, וְכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הָעוֹלָם הֵם עוֹמְדִים בַּדִּין חוּץ מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֹאבַד. פָּרַשׂ עָלָיו רַחֲמִים, וְאוֹתָם הָרַחֲמִים מְעַכְּבִים אֶת הַדִּין שֶׁלֹּא יְכַלֶּה אֶת הָעוֹלָם, וְעַל הָרַחֲמִים מִתְנַהֵג הָעוֹלָם וּמִתְקַיֵּם בִּשְׁבִילָם.

וְאִם תֹּאמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִין בָּאָדָם בְּלִי דִין, הֲרֵי נֶאֱמַר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַדִּין שׁוֹרֶה עַל הָאָדָם כְּשֶׁהוּא צַדִּיק, מִשּׁוּם אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵלָיו הִיא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו בְּאַהֲבָה לְקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו, מְשַׁבֵּר אֶת הַגּוּף כְּדֵי לְהַשְׁלִיט אֶת הַנְּשָׁמָה, וְאָז מִתְקָרֵב הָאָדָם אֵלָיו בְּאַהֲבָה כָּרָאוּי, וְהַנְּשָׁמָה שׁוֹלֶטֶת וְהַגּוּף נֶחֱלָשׁ. וְצָרִיךְ גּוּף חַלָּשׁ וְנֶפֶשׁ חֲזָקָה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת בְּחֹזֶק, וְאָז הוּא אָהוּב שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַחֲבֵרִים, נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיק צַעַר בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְזַכּוֹת אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

וְכַאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה חַלָּשָׁה וְגוּף חָזָק, הוּא שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵינוֹ מְרֻצֶּה בּוֹ, לֹא נוֹתֵן לוֹ צַעַר בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא דְּרָכָיו מְתֻקָּנוֹת וְהוּא בִּשְׁלֵמוּת יְתֵרָה, מִשּׁוּם שֶׁאִם עוֹשֶׂה צְדָקָה אוֹ חֶסֶד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לוֹ אֶת שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַהוּא. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וְגוֹ' - מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו טוֹבוֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים [הוּא], וּמִשּׁוּם כָּךְ אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּשְׁבָּר תָּמִיד הוּא אָהוּב שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ כְּשֶׁבָּדַק, וְלֹא מָצָא חֵטְא בְּיָדוֹ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עָלָיו.

כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּכַמָּה צְדָדִים, אֶחָד - שֶׁהִנֵּה רָאִינוּ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּמָקוֹם עָצוּב, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה. אִם אֵין בּוֹ שִׂמְחָה, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים-ב ג) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'. שֶׁהֲרֵי וַדַּאי שֶׁשְּׁכִינָה לֹא שׁוֹרָה בְּמָקוֹם עָצוּב. מִנַּיִן לָנוּ? מִיַּעֲקֹב, שֶׁמִּשּׁוּם שֶׁהָיָה עָצוּב עַל יוֹסֵף הִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה לוֹ הַשִּׂמְחָה עַל בְּשׂוֹרַת יוֹסֵף, מִיָּד וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. כָּאן בַּצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁנִּשְׁבָּר, כֵּיוָן שֶׁהוּא חַלָּשׁ וְנִשְׁבָּר בְּמַכְאוֹבִים, אֵיפֹה הַשִּׂמְחָה? שֶׁהֲרֵי הוּא בְּעֶצֶב וְאֵין עִמּוֹ כְּלָל שִׂמְחָה.

וְאֶחָד - שֶׁהִנֵּה רָאִינוּ כַּמָּה אֲהוּבִים הָיוּ צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא נִשְׁבְּרוּ בָּחֳלָאִים וְלֹא בְּמַכְאוֹבִים, וְלֹא נֶחֱלַשׁ גּוּפָם לְעוֹלָמִים, לָמָּה לֹא אֵלֶּה כְּאֵלֶּה - שֶׁאֵלֶּה נִשְׁבְּרוּ, וְאֵלֶּה עוֹמְדִים בְּגוּפָם כָּרָאוּי?

וְאִם תֹּאמַר שֶׁהִנֵּה אֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ בְּקִיּוּם כָּרָאוּי מִשּׁוּם שֶׁהֵם צַדִּיקִים בְּנֵי צַדִּיקִים הֵם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, וְאֵלּוּ הָאֲחֵרִים צַדִּיקִים וְלֹא בְּנֵי צַדִּיקִים - הִנֵּה רָאִינוּ צַדִּיקִים בְּנֵי צַדִּיקִים, שֶׁהִנֵּה אָבִיו שֶׁל זֶה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְהוּא צַדִּיק, לָמָּה נִשְׁבָּר גּוּפוֹ בְּמַכְאוֹבִים וְכָל יָמָיו בְּצַעַר?

אֶלָּא כָּאן הוּא סוֹד, שֶׁהִנֵּה כָּל מַעֲשֵׂי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֶּאֱמֶת וָצֶדֶק, (איוב לד) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. מָצָאנוּ בְּסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים סוֹד אֶחָד, וְאֶצְלוֹ סוֹד אַחֵר אֶחָד שֶׁהוּא שְׁנַיִם, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהַלְּבָנָה בְּחִסָּרוֹן וְשׁוֹרָה בְדִין וְאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִמְצָא אֶצְלָהּ, וּבְכָל זְמַן וּבְכָל שָׁעָה יֵשׁ לָהּ לְהוֹצִיא נְשָׁמוֹת לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁלָּקְטָה בָּרִאשׁוֹנָה, וּמוֹצִיאָה אוֹתָם כָּעֵת בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּדִין, וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ זְמַן, יִהְיֶה תָמִיד בְּחִסָּרוֹן וְהָעֹנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו, וְנִשְׁבָּר תָּמִיד בְּדִין כָּל יְמֵי הָאָדָם, בֵּין חַיָּב בֵּין זַכַּאי, רַק שֶׁתְּפִלָּה מְבַטֶּלֶת אֶת כָּל גִּזְרֵי הַדִּינִים וְיָכוֹל לְסַלְּקָם בִּתְפִלָּה.

וְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה עוֹמֶדֶת בִּשְׁלֵמוּת, וְאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, אָז אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁיָּצְאָה וְנִדְבְּקָה בּוֹ בְּאוֹתוֹ הָאָדָם, אוֹתוֹ הָאָדָם מֻשְׁלָם בַּכֹּל - בְּעֹשֶׁר, בְּבָנִים וּבִשְׁלֵמוּת הַגּוּף.

וְהַכֹּל מִשּׁוּם אוֹתוֹ הַמַּזָּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא וּמִתְחַבֵּר בְּאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה לְהִשְׁתַּלֵּם בּוֹ וּלְהִתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן הַכֹּל בְּמַזָּל הַדָּבָר תָּלוּי. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ, בָּנִים, חַיִּים וּמְזוֹנוֹת - לֹא בִזְכוּת תְּלוּיִים, אֶלָּא בְּמַזָּל הַדָּבָר תָּלוּי, שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת אֵינוֹ אֶלָּא עַד שֶׁמִּתְמַלֵּאת וּמְאִירָה מִן הַמַּזָּל.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל אוֹתָם שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת, כֻּלָּם נִשְׁבָּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִדּוֹנִים בְּדִין. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ גָּרְמָה לָהֶם, וְעַל כֵּן חָס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא בְּדִין, כְּדֵי לְטַהֵר אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ לְהָבִיא אוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא [וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] [נ"א מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַעֲשֵׂי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] הֵם בְּדִין וֶאֱמֶת, וּכְדֵי לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ אוֹתָהּ זֻהֲמָה שֶׁקִּבְּלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל כֵּן נִשְׁבָּר אוֹתוֹ הַגּוּף וְנִטְהֶרֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק שֶׁיִּסְבֹּל יִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיִתְנַקֶּה מִן הַכֹּל וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְעַל כֵּן כָּתוּב (תהלים יא) ה' צַדִּיק יִבְחָן, וַדַּאי, וְהִנֵּה נִתְבָּאֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (ויקרא כא) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגָּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ. אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא - בֹּא רְאֵה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, מוֹצִיא כָּל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת וְהַנְּקֵבָה מִתְעַבֶּרֶת, כֻּלָּם עוֹמְדִים בִּפְנִים בְּחָצֵר לִפְנִים מֵחָצֵר מְצֻפֶּה שְׁטִיחִים.

וּכְשֶׁהַלְּבָנָה נִפְגֶּמֶת בְּאוֹתוֹ צַד שֶׁל הַנָּחָשׁ הָרָע, אָז כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת, אַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּן טְהוֹרוֹת וְכֻלָּן קְדוֹשׁוֹת - הוֹאִיל וְנָפְלוּ בַּפְּגָם, בְּכָל אוֹתָם מְקוֹמוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת, כֻּלָּם נִשְׁבְּרוּ וְנִפְגְּמוּ בְּכַמָּה צַעַר וְכַמָּה כְאֵבִים, וְאֵלּוּ הֵם [נְשָׁמוֹת וּמְקוֹמוֹת] [נ"א נְשָׁמוֹת שֶׁל מְקוֹמוֹת שֶׁל פְּגָם] שֶׁמִּתְרַצֶּה בָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַנְּשָׁמוֹת בְּעֵצֶב וְלֹא בִשְׁמָחוֹת.

סוֹד הַדָּבָר שׁוֹרִים כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, הַגּוּף נִפְגָּם, וְהַנְּשָׁמָה בִּפְנִים כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְזֶה כְּמוֹ זֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵלּוּ הֵם שֶׁצְּרִיכוֹת לְהִתְחַדֵּשׁ בְּהִתְחַדְּשׁוּת הַלְּבָנָה, וְעַל אֵלּוּ כָּתוּב (ישעיה סו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'. כָּל בָּשָׂר וַדַּאי, שֶׁאֵלּוּ יִתְחַדְּשׁוּ בַּכֹּל. וּצְרִיכִים לְהִתְחַדֵּשׁ בְּהִתְחַדְּשׁוּת הַלְּבָנָה.

וְאֵלּוּ הֵם בְּשֻׁתָּפוּת אַחַת עִם הַלְּבָנָה פְּגוּמִים בְּאוֹתוֹ הַפְּגָם שֶׁלָּהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא תָמִיד שׁוֹרָה בְתוֹכָם, שֶׁאֵינָהּ עוֹזֶבֶת אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם נז) וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, וְכָתוּב (תהלים לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב. לְאוֹתָם שֶׁסּוֹבְלִים עִם הַלְּבָנָה, אוֹתוֹ הַפְּגָם הֵם קְרוֹבִים לָהּ תָּמִיד. וְעַל זֶה לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים, בְּאוֹתָם הַחַיִּים שֶׁבָּאִים לָהּ לְהִתְחַדֵּשׁ יִהְיֶה לָהֶם חֶלְקָם, אוֹתָם שֶׁסּוֹבְלִים עִמָּהּ יִתְחַדְּשׁוּ עִמָּהּ.

וְאֵלּוּ נִקְרָאִים יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה. שֶׁל אַהֲבָה הֵם, וְלֹא מֵאוֹתוֹ הָאָדָם. שֶׁל אַהֲבָה, אוֹתָם שֶׁנִּפְגָּם הָאוֹר שֶׁל הָאַהֲבָה הַקְּטַנָּה שֶׁנִּדְחֵית מֵאַהֲבָה רַבָּה. מִשּׁוּם כָּךְ אֵלֶּה הֵם חֲבֵרִים מְשֻׁתָּפִים עִמָּהּ. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֵם זָכוּ לָזֶה לִהְיוֹת חֲבֵרִים עִמָּהּ, עֲלֵיהֶם כָּתוּב (שם קכב) לְמַעַן אַחַי וְרֵעַי וְגוֹ'.

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה נב) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גִּלָּה לָהֶם דַּרְכֵי הַתּוֹרָה לָלֶכֶת בָּהֶם. בֹּא רְאֵה, הַפָּסוּק הַזֶּה הוּא סוֹד עֶלְיוֹן, הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי וּבֵאֲרוּהָ. אֲבָל בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אֶת הַלְּבָנָה וְהִקְטִין לָהּ אֶת אוֹרָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ כְּלוּם. וּמִשּׁוּם שֶׁהִקְטִינָה אֶת עַצְמָהּ, הֵאִירָה בִּגְלַל הַשֶּׁמֶשׁ וּבְחֹזֶק הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים.


זוהר פרשת וישב – קע"ט עמוד א

יַעֲקֹב כַּמָּה סָבִיל בִּישִׁין עַל בִּישִׁין תָּדִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר לֹא שָׁלַוְתִּי, בְּבֵיתָא דְלָבָן, וְלָא יָכִילְנָא לְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ. וְלא שָׁקַטְתִּי, מֵעֵשָׂו. מֵהַהוּא צַעֲרָא דְּצִעֵר לִי הַהוּא מְמַנָּא דִילֵיהּ, וּלְבָתַר דְּחִילוּ דְעֵשָׂו. וְלֹא נַחְתִּי, מִן דִּינָה וּמִן שְׁכֶם.  וַיָּבֹא רֹגֶז, דָּא רוּגְזָא וְעִרְבּוּבְיָא דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ קַשְׁיָא מִכֻּלְּהוּ, מִגּוֹ רְחִימוּתָא דְיַעֲקֹב לְגַבֵּי דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ רָזָא דִבְרִית, עָאל בְּמִצְרַיִם. בְּגִין דִּלְבָתַר כְּתִיב, (שמות ו) וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי, לְאִשְׁתַּכָּחָא שְׁכִינְתָּא (נ''א שמש) תַּמָּן בַּהֲדֵיהּ.

תרגום:

יַעֲקֹב כַּמָּה רָעוֹת סָבַל, רָעוֹת עַל רָעוֹת תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא שָׁלַוְתִּי - בְּבֵית לָבָן, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.

וְלֹא שָׁקַטְתִּי - מֵעֵשָׂו, מֵאוֹתוֹ הַצַּעַר שֶׁצִּעֵר אוֹתִי הַמְמֻנֶּה הַהוּא שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הַפַּחַד שֶׁל עֵשָׂו.

וְלֹא נַחְתִּי - מִן דִּינָה וּמִן שְׁכֶם.

וַיָּבֹא רֹגֶז - זֶה הָרֹגֶז וְהָעִרְבּוּבְיָה שֶׁל יוֹסֵף שֶׁהוּא קָשֶׁה מִן הַכֹּל, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף, שֶׁהוּא סוֹד הַבְּרִית, נִכְנַס לְמִצְרַיִם, כִּי אַחַר כָּךְ כָּתוּב (שמות ו) וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי, שֶׁתִּמָּצֵא הַשְּׁכִינָה [נ"א שֶׁמֶשׁ] שָׁם עִמּוֹ.

הסבר: וישב – אותיות שניות שבגללן רצה יעקב לשבת, לנוח – אות ו' שניה של שם יוסף, אות י' שניה של שם דינה, אות ש' שניה של שם עשו, אות ב' שניה של שם לבן – מרמז לנו הפתיח בפרשה את צערו של יעקב וכל חייו היו מאבקים, בריחה ורדיפה.

ובסוד – יעקב הוא סוד ספירת התפארת – הוא מקבל השפע מיצחק שהוא כנגד ספירת הגבורה, ומאברהם כנגד ספירת החסד  - השפע מגיע מיעקב ליוסף שהוא היסוד  ומהיסוד למלכות שהיא השכינה – מרגע שנולד יוסף השכינה התחברה איתו, כאשר יוסף מורד למצרים השכינה עוזבת את יעקב ומתחברת ליוסף והסתלקה רוח הקודש מיעקב.

צער יעקב הוא כפי צערה של מינקת ששופע חלבה ואין מי שיונק ממנה – כך יעקב מקבל שפע ואין לו את יוסף כדי להמשיך את השפע.

ומכאן משפיע ומושפע – שניהם תלויים אחד בשני – צער גדול לאדם שיש לו שפע ואין לו למי להשפיע, וצער גדול לאדם שחסר לו שפע ואין מי שישפיע עליו – השכינה הקדושה דלה ועניה, אין לה מעצמה דבר אלא מה שמקבלת מהקב"ה, (ספירת היסוד) ומבניה, בני ישראל – וזו צדקה שנותנים בני ישראל לשכינה הקדושה היא: צ – 90 אמירת אמן ביום, ד- ארבע קדושות – בשחרית 3, ובמנחה 1 , ק – מאה ברכות בכל יום, ה – חמישה חומשי תורה, שעוסקים בתורה – זו צדקה לשכינה הקדושה.

 


ספר בראשית פרק לז

(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:

אתה רוצה למלוך עלינו?, אתה רוצה למשול בנו? אז דע לך כי יש אויב אכזר לקדושה שהוא הסטרא אחרא, בה אנו צריכים להלחם, אותה צריך לברר, בתוכה נמצאת השכינה שעלינו לפדות אם רצונך למלוך ולמשול בנו הרי שאתה צריך להלחם בסטרא אחרא וכאשר תצליח אזי תוכל למשול בנו, ואז הם עושים כפי שכתוב:

בספר בראשית פרק לז

(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:

מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, ויוסף מנצח את הנחשים והעקרבים ויוצא חי מהבור, וזהו תפקיד צדיק שבכל דור להכנס לבור ולהוציא ולהציל את כל הנפשות שנפלו ואת השכינה שמחייה אותם, להלחם כנגד כל כוחות הנחשים והעקרבים, הסטרא אחרא כפי שאמר

בזהר חדש פרשת יתרו מאמר ז' ימי בראשית:

דפלונית מרה אוכמא, צמאון דלית ביה מים, דאיהו הבור רק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ונחשין ועקרבין דילה אינון ערב רב. יוסף דאיהו בגובא, דא ישראל דאינון בגלותא דילה, בההוא בור: ..ויוסף בגין דנטיר ברית, אשתזיב מן גובא, ומן נחשים ועקרבים דיליה. ולא עוד אלא דזכה למלכות.:

תרגום

הפלונית (אשת הנחש), מרה שחורה, צמאון שאין בה מים, שזהו הבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו, ונחשים ועקרבים שלה הם "ערב רב", יוסף שהוא בבור משל לישראל שהם בגלות שלה בבור הזה. ויוסף בגלל ששמר את הברית, ניצל מהבור ומן הנחשים ועקרבים שלה, ולא עוד אלא זכה למלכות.

 


ספר בראשית פרק לז - סוד עשרה הרוגי מלכות

(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:

זוהר חלק א דף קפה/ב

ואפילו ראובן לא ידע מההוא זבינא דיוסף, והא אוקמוה דאשתתיף בהו שכינתא, ועל דא לא ידע ראובן מההוא זבינא דיוסף, ולא אתגלייא ליה עד ההוא זמנא דאתגלי יוסף לאחוהי.

תרגום:

ואפילו ראובן לא ידע מההצלה של יוסף, ודרשו שהשתתפה שכינה איתם, (9 אחים ישבו כבית דין והשתתפה השכינה איתם להסכים על מכירת יוסף) ועל זה לא ידע ראובן מההצלה של יוסף, ולא התגלה לו עד אותו זמן שנגלה יוסף לאחיו (בית פרעה)

שער הפסוקים - פרשת וישב : הילד איננו ואני אנה אני בא:

ר"ת של אנ"י אנ"ה, הוא, (תהלים צ"ד) אל נקמות יהו"ה, אל נקמות הופיע. והענין הוא, כי הציץ ראובן ברוח הקדש, שעתידים עשרה הרוגי מלכות ליהרג, על עון מכירת אחיו ליוסף אחיהם, ועתיד לינקם מהם.

שער הכוונות - דרושי תפילת השחר דרוש א -

(שיש לזכור עשרת הרוגי מלכות במזמורי שחרית במזמור - "אל נקמות")

וזהו הטעם שהוצרכו ליהרג אותם י' (עשרה) אבירי ישראל כדי שיוכלו ללקוט אותם הניצוצות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח כמ"ש אצלינו שם וזהו מה שאנו רומזים ואומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שינקום נקמת אותם עשרה הרוגי מלוכה וע"י הזכירה הזאת הם מתגברים ולוקטים הניצוצות של הנשמות הנתונות תוך הקליפה דעשיה:

בתיקוני זהר דף קי/א

ובהאי י' חב יוסף, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מאי ויפוזו, דאזדריקת טפה דאיהי י' בין עשר אצבעאן, ואתפליגת לעשר ניצוצין דאזדריקו מקשת דאיהו ברית, ובאן אתר אזדריקו בעשרה הרוגי מלכות, אמר ליה, והא שמענא דעשרה הרוגי מלכות בני יעקב הוו, אמר ליה חס ושלום, אלא בדיוקנייהו הוו:  

תרגום

באות יוד (בעשרה) חייב יוסף ככתוב ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מהו ויפוזו שנזרקה טפה שהיא יוד בין עשר אצבעותיו, ונחלקה לעשר ניצוצות מקשת הברית, ובאיזה מקום נזרקו?, בעשרה הרוגי מלכות, אמר לו, ואנחנו שמענו שעשרה הרוגי מלכות הם בני יעקב, אמר לו חס ושלום, אלא היו כדיוקנם: הסבר, עשרת הרוגי מלכות יצאו מיוסף כאשר פותה ע"י אשת פוטיפר, הם אשר מסרו נפשם לשלם עוון מכירת יוסף, לכן היו כדוגמת בני יעקב, ולא גלגול בני יעקב.

 


ספר בראשית פרק לח

(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה:

(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:

זוהר חלק א דף קפו/א

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, דהוה מלכא עלייהו, מאי טעמא, בגין דיוסף נחתו ליה למצרים כדקאמרן:

תרגום:

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו שהיה מלך עליהם, מהו הטעם בגלל שיוסף ירד למצרים ככתוב:

מלכות יהודה, דלה ועניה אין לה מעצמה כלום אלא מה שמקבלת מהעליונים ומבניה, יוסף הוא היסוד המשפיע שפע למלכות, והנה יוסף הורד למצרים, משמע ירד לקליפות, לעולמות הטומאה כדי לברר ניצוצות ואז יהודה שהוא המלכות אינו מקבל שפע מהיסוד, וצריך לחפש אחר היסוד וזהו וירד יהודה שירד מעולמות הקדושה לעולמות הטומאה כדי להמשיך אליו שפע מהיסוד שנמצא שם.

(ג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר:

(ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן:

ולברר בעצמו את מלכות בית דוד ע"י ברור שהוא הוצאת האוכל, הקדושה, מהפסולת טומאה, ואלו הם "ער", הרע שמבוררים סיגיו במות ובגלגול לזרח, ו"אונן" המבורר וחוזר בגלגול כפרץ, עד כי יבוא שלה שהוא סוד משיח בן דוד, אלו הם שלושת הבנים שמוציא יהודה מתוך הקליפה ומהם משתלשלת מלכות בית דוד.


ספר בראשית פרק מ

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם:

זוהר חלק א דף קצא/ב

תא חזי, גלגל קב"ה גלגולין בעלמא בגין לארמא רישא דצדיקייא, דהא בגין דירים יוסף רישיה בעלמא, על דאשתכח זכאה קמיה, ארגיז רבונא על עבדוי, כד"א חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים, וכלא בגין לארמא רישא דיוסף זכאה. ותא חזי, על ידא דחלמא אתכפייא מעם אחוי, ועל ידא דחלמא אתרבי על אחוי, ואתרבי על כל עלמא:

ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד, איש כפתרון וגו', תא חזי דהא אתמר, דכל חלמין אזלין בתר פומא...:

תרגום

ראה סובב הקב"ה סיבות בעולם כדי להרים ראשם של הצדיקים, כדי שירים יוסף ראשו בעולם, על שנמצא זכאי לפניו, הרגיז את אדונו על עבדו כפי שנאמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים, וכל זאת להרים ראש יוסף הצדיק, וראה כי על ידי החלום נזרק על ידי אחיו ועל ידי חלום הומלך על אחיו והומלך על כל העולם.

 


וַיַּחְלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן וְגוֹ'. בֹּא רְאֵה שֶׁהִנֵּה נֶאֱמַר שֶׁכָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחֲרֵי הַפֶּה. (כפי פתרון החלום)

כַּאֲשֶׁר יוֹסֵף פָּתַר לָהֶם אֶת הַחֲלוֹם, לָמָּה לָזֶה פָּתַח פִּתְרוֹן טוֹב, וְלָזֶה פִּתְרוֹן רַע? אֶלָּא שֶׁאוֹתָם הַחֲלוֹמוֹת הָיוּ עַל יוֹסֵף, וּמִשּׁוּם שֶׁיָּדַע הַדָּבָר עַל עִקָּרוֹ וְשָׁרְשׁוֹ, מִשּׁוּם כָּךְ פָּתַר לָהֶם הַחֲלוֹם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד פָּתַר לָהֶם פִּתְרוֹן לְהַחֲזִיר הַדָּבָר עַל מְקוֹמוֹ.

מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לוֹ לִפְתֹּר הַחֲלוֹם - לְהַפְקִיד אֶת הַפִּתְרוֹן לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם הוּא הַקִּיּוּם שֶׁל הַכֹּל וּבוֹ עוֹמֵד הַפִּתְרוֹן.

בֹּא רְאֵה, הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁדַּרְגַּת הַחֲלוֹם לְמַטָּה הִיא, וְהִיא הַדַּרְגָּה הַשִּׁשִּׁית, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מִמְּקוֹם הַנְּבוּאָה הִיא שׁוֹרָה, עַד הַדַּרְגָּה הַזּוֹ שֶׁל הַחֲלוֹם, שֵׁשׁ דְּרָגוֹת הֵן, וְעוֹלֶה הַפִּתְרוֹן מִדַּרְגַּת הַחֲלוֹם לְדַרְגָּה אַחֶרֶת. הַחֲלוֹם הוּא הַדַּרְגָּה שֶׁלְּמַטָּה, וְהַפִּתְרוֹן עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, וְהַפִּתְרוֹן עוֹמֵד בַּדִּבּוּר, וְעַל כֵּן בַּדִּבּוּר עוֹמֵד הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים. הֲלוֹא לֵאלֹהִים וַדַּאי.

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב. וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלוֹמוֹ לְיוֹסֵף וְגוֹ'. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (מלכים-ב ב) וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה הוּא תְמִיהָה. וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ, וְכִי בִּרְשׁוּתוֹ זֶה עוֹמֵד? וַהֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! וְעוֹד, שֶׁאֱלִישָׁע גַּם כֵּן הָיָה יוֹדֵעַ, מָה הַטַּעַם שֶׁאָמַר וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי?

אֶלָּא וַדַּאי, מִי שֶׁאוֹחֵז בַּשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל הָעוֹלָמוֹת, אֵיךְ זֶה לֹא יִהְיוּ בִּרְשׁוּתוֹ? וַדַּאי שֶׁאֵלִיָּהוּ וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה תָמִיד אֶת רְצוֹנָם, שֶׁכָּתוּב (תהלים קמה) רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹתָהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו הוֹרִישׁ לֶאֱלִישָׁע הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה הַשַּׁמָּשׁ שֶׁלּוֹ, וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (מלכים-א יט) וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ, וְעַל כֵּן הָיָה לֶאֱלִישָׁע לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ.

פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ, מַה זֶּה פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי? וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁעַל אֶחָד בִּקֵּשׁ שְׁנַיִם? וּמַה שֶּׁלֹּא הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ אֵיךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ? אֶלָּא הוּא לֹא בִקֵּשׁ רוּחַ עַל כָּל אֶחָד שְׁנַיִם, אֶלָּא [הוּא] כָּךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ - בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה לוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי הַנְהָגוֹת בָּעוֹלָם בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ.

מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתְּךָ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה. מָה הַטַּעַם אִם תִּרְאֶה אֹתִי? אֶלָּא אָמַר לוֹ, אִם תּוּכַל לַעֲמֹד עַל עִקַּר הָרוּחַ שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאֶלָּקַח מִמְּךָ - יִהְיֶה לְךָ כָּזֶה, שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹתוֹ הָעִקָּר שֶׁל הָרוּחַ בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ, תִּהְיֶה דְבֵקוּת בּוֹ כָּרָאוּי.

בֹּא רְאֵה, מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵרַבּוֹ וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ הַחָכְמָה, יָכוֹל לְהִתּוֹסֵף יוֹתֵר בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ. בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה הָיָה רוֹאֶה בָּרוּחַ שֶׁל הַחָכְמָה אֶת אוֹתָהּ הַדְּמוּת שֶׁל אָבִיו. הָיָה מִתְבּוֹנֵן, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה הַדָּבָר מִסְתַּיֵּעַ לוֹ, וְנוֹסְפָה לוֹ רוּחַ אַחֶרֶת בְּאוֹר יוֹתֵר עֶלְיוֹן.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָרָשָׁע וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי, הִזְדַּעֲזַע יוֹסֵף, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ עַל מַה יָּבֹא הַדָּבָר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, מִיָּד הִתְעוֹרְרָה רוּחוֹ וְנוֹסַף בְּאוֹר, וְהִסְתַּכֵּל בִּדְמוּת אָבִיו, וְאָז הֵאִירָה רוּחוֹ וְיָדַע אֶת הַדָּבָר.

מַה כָּתוּב? וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם. אָמַר יוֹסֵף, הִנֵּה וַדַּאי בְּשׂוֹרָה שֶׁל שִׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת הִיא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַגֶּפֶן הַזּוֹ נִרְאֵית עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהִתְבַּשֵּׂר יוֹסֵף עַל זֶה. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם - אֵלּוּ הֵם שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מִן הַגֶּפֶן הַזּוֹ, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים.

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, שֶׁהֲרֵי בִּגְלָלָם עוֹלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וּמִתְבָּרֶכֶת מֵעִם הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים - אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם כְּמוֹ עֲנָבִים מְבֻשָּׁלִים כָּרָאוּי. דָּבָר אַחֵר הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים - זֶהוּ הַיַּיִן הַמְשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. עַד כָּאן הִתְבַּשֵּׂר יוֹסֵף בַּחֲלוֹמוֹ, מִכָּאן וָהָלְאָה הַחֲלוֹם הוּא שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלוֹמוֹת, וְלַאֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים, שֶׁהוּא לוֹ, לְעַצְמוֹ.

שָׁנִינוּ, מִי שֶׁרוֹאֶה עֲנָבִים לְבָנִים בַּחֲלוֹם, סִימָן יָפֶה לוֹ. שְׁחוֹרִים - לֹא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַסּוֹד שֶׁל שְׁתֵּי דְרָגוֹת יְדוּעוֹת, אוֹתָם שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים. זֶה הוּא טוֹב, וְזֶה הוּא לֹא טוֹב, וְכָל הָעֲנָבִים תְּלוּיִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, וְעַל כֵּן נִפְרָדִים בְּחָכְמָה, הֵן לְטוֹב הֵן לְרַע. אֵלּוּ צְרִיכִים רַחֲמִים, וְאֵלּוּ הַשְׁגָּחָה שֶׁל רַחֲמִים.

בֹּא רְאֵה, אָדָם הָרִאשׁוֹן, אִשְׁתּוֹ סָחֲטָה לוֹ עֲנָבִים וְגָרְמָה לוֹ מָוֶת וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וּלְכָל הָעוֹלָם. נֹחַ בָּא לָעֲנָבִים הַלָּלוּ, וְלֹא נִשְׁמַר כָּרָאוּי, מַה כָּתוּב? (בראשית ט) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה, בְּהֵ"א. בְּנֵי אַהֲרֹן שָׁתוּ יַיִן מֵהֶם, וְהִקְרִיבוּ קָרְבָּן בְּאוֹתוֹ הַיַּיִן וּמֵתוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב (דברים לב) עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הָעֲנָבִים גָּרְמוּ אֶת זֶה.

רָאָה עֲנָבִים שֶׁהֵם טוֹבִים בְּאוֹתוֹ הַכֶּרֶם שֶׁמַּעֲלִים נַחַת וְרֵיחַ בִּדְרָגוֹת שְׁלֵמוֹת כָּרָאוּי. וְעַל זֶה יוֹסֵף יָדַע אֶת הַדָּבָר וְהִסְתַּכֵּל בָּעִקָּר וּפָתַר הַחֲלוֹם עַל בֻּרְיוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְבַּשֵּׂר בְּאוֹתוֹ הַחֲלוֹם כָּרָאוּי, וּמִשּׁוּם כָּךְ פָּתַר הַפִּתְרוֹן לְטוֹב וְכָךְ הִתְקַיֵּם.

 

 

                         


זוהר חדש - תיקונים


אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ.

אמרו נשמות של הישיבה העליונה

זו דרגא של העמוד האמצעי

שעתיד להתגלות בדור של מלך המשיח

העמוד האמצעי

התינוק - פנים קטנות - זעיר אנפין

זה הילד ישראל שמו -

הוא הבן של מלך מלכי המלכים

והוא עבר תהליכי גדילה ולמידה

ונפילות וקימה

וגלויות

הכל כדי להיות ראוי להיקרא בן של הקב"ה

בנים אתם לה"

הוא נגלה בכל דור

וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ"ה שֶּׁהָיָ"ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ"ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ""ן שִׁבְתּ""וֹ הִשְׁגִּי""חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

סוד שלו הוא מה שכתוב

מה -

שהיה

הוא

משה

משה - הוא כללות ישראל

ממכון

שבתו

השגיח

משה

ישראל לעתיד לבוא, נבנה

מפנימיות וחיצוניות

של כל נשמות ישראל

יש את השורשים - הם האבות

הנביאים

מלכות בית דוד

הצדיקים - משורש יוסף

וכל העם קשור לשורש מהם

אבל - הראש

הדעת

הוא משה רבינו

הוא הפנימיות

הוא המקשר אל הקב"ה

פסול לך את הלוחות

לך, עבורך, כל שאר העם יינקו ממך!

הרועה הנאמן - רעיא מהמינא

קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא,

קום רעיא מהמנא - קום רועה נאמן

הגיע זמן לפקוד את העדר

עליהם נאמר

אני ישנה וליבי ער

כמה כולם ישנים - בדור האחרון הזה

פתוחים לעולם הזה, לתאוותיו

לעולם נעלם המשקר, המדמה..

וסותמים עינהם לראות את האמת

על ידי

סודות התורה

דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

כל רז נקרא אור

רז = גימטירה 207

אור = 207

להאיר לאחת המיוחדת

בת עין

בת של ע - ...ע = 70

היא המלכות

השכינה הקדושה

שמעליה 7 רועים

שומרים

שבע הכלולים מעשר - 70 נפש בני יעקב

שכל תכליתם היא

בת עין

שכינה

שומרני כאישון בת עין

להיות שומרי השכינה, שומרי המלכה

למסור נפש עבור הבת, היחידה שהלכה לאיבוד

ביער העמים, מבוזה ומושפלת

צועקת ומייללת

לבניה ולבנותיה

שובו - שובו הביתה

לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

להאיר בה בתוכה את אור התורה

היא דלה ועניה אין לה מעצמה כלום

רק שאריות שבניה נותנים לה

כאשר הם לא מבקשים עבור עצמם

כל היום

תן לי...תן לי

הב ..הב לי

אפילו בעלי התורה

לומדים עבור עצמם

ואין לה מנחם

ואין לה עזרה

חוץ

מאלו העוסקים בסוד

יודעים את סודה של המלכה

שהיא העולם הבא

היא התכלית

והם נדבקים רק בה

ואתה הרועה הנאמן

משה רבינו

עתיד להתגלות בדור האחרון

וללמד את ישראל את סודותיה

מעלותיה

של כלת משה

דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא.

כפי אז

משה קיבל תורה מסיני

כולם קיבלו ממשה

הנביאים

החוזים

הצדיקים

החכמים

הוא כמו אור החמה המאיר לכוכבים וללבנה

כי אין לכל הכוכבים והלבנה

אלא מה שמקבלים מהשמש

וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא.

בגלל זה נאמר פני משה כפני החמה

קום תאיר

קום תדליק את נשמות ישראל

קום תפתח לב כל אחד מישראל

כפי שעשית

כולם בחשיכה

אין איתנו מי יודע מה

קום עד שהאמת

תצעק

קום עד שכל ישראל יאמרו שוב

נעשה ונשמע

קום וקבור את קורח ועדתו

קום גיבור מחה את העמלק

קום משה רבינו

הגיע זמן הגאולה

 



חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים