הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 


אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל 
האתר משומר למען זכרו על ידי מפעל הזוהר העולמי (Ha-Zohar.info) ולימוד הזוהר היומי (DailyZohar.com)

   פרשת בראשית    פרשת נח    פרשת לך לך    פרשת וירא    פרשת חיי שרה    פרשת תולדות    פרשת ויצא
   פרשת וישלח    פרשת וישב    פרשת מקץ    פרשת ויגש    פרשת ויחי    פרשת שמות    פרשת וארא
   פרשת בא    פרשת בשלח    פרשת יתרו    פרשת משפטים    פרשת תרומה    פרשת תצוה    פרשת כי תשא
   פרשת ויקהל    פרשת פיקודי    פרשת ויקרא    פרשת צו    פרשת שמיני    פרשת תזריע    פרשת מצורע
   פרשת אחרי מות    פרשת קדושים    פרשת אמר    פרשת בהר    פרשת בחוקותי    פרשת במדבר    פרשת נשא
   פרשת בהעלותך    שלח לך    פרשת קרח    פרשת חוקת    פרשת בלק    פרשת פינחס    פרשת מטות
   פרשת מסעי    פרשת דברים    פרשת ואתחנן    פרשת עקב    פרשת ראה    פרשת שופטים    פרשת כי תבוא
   פרשת כי תצא    פרשת ניצבים וילך    פרשת האזינו    פרשת זאת הברכה
 
    עמוד הבית
    צור קשר
    תחילת הבריאה
    מבנה העולמות
    ראש השנה
    תם עוונך בת ציון
    הנהגות וסגולות
    אדם
    גאולה
    לאלפים
    חיים על פי הזוהר
    אלול
    24 אלף תלמידי רבי עקיבא
    פתיחת אליהו
    רבי שמעון בר יוחאי
    תיקוןני זוהר חדש
    כללי סודות ורזי התורה
    מעלת עיסוק בזוהר
    מהו צדיק ?
    הליכות אור - נוער וחינוך
    סוד הקפת התיבה
    מפעל הזוהר העולמי
    סוד קליפת נוגה
    נפש, רוח, נשמה..
    הצלת רבי יצחק
    ערב רב
    טעמי המצוות
    קריאת שמע בכוונה
    להידמות לאבות
    ט"ו בשבט
    שבת קודש
    שיויתי השם
    רבי שמעון מבטל מוות
    מעלת הלילה
    חיזוק באמונה
    נטילת ידיים
    רחל
    ויעבור
    יום הכיפורים
    ייחודים בתנועה
    מדרש האותיות
    פרשיות השבוע - וידאו
    סוכות
    צפיחית בדבש
    מעוט הירח
    תלמוד ארץ ישראל
    תפילה בציון רשב"י
    סדר עליית הנשמה
    תמונות
    לב נתיבות עשר מאמרות
    חנוכה
    שיעורי תורה בצ'ט
    ברכות השחר
    סגולות שבת
    מזמור יט - פרוש הזוהר
    מדרש רות - זוהר
    הקדמה 6 מצוות
    שיעורי וידאו - זוהר
    פסח
    שביעי פסח ועומר
    עמלק העייף, ישראל יעף
    מעלת משה רבינו
    משיח
    המלחמה האחרונה 1
    אלפיים שנות תפילה
    מדרשי זוהר
    בראשית תמן - תיקון 48
    שום תשים עליך מלך
    כבד את אביך...
    אידרא זוטא
    יסודות הזוהר
    להשיב את הבן לאב
    נסתם הפתוח ונפתח הסתום
    אנכי ה'
    קריאת זוהר כללית
    שיעורי זוהר בקול
    אלול ושיעורים תשרי
    למה אנחנו כאן?
    רפ"ח
    ממלכת כהנים
    פרשות השבוע
    חגי השנה
    סודת הזוהר
    דרשות הרב בטקסט
    תורה וישראל חד הם
    מפתח החכמה ביראה
    ראשי ישן
    הנהגות הימים
    מבצע ה - 70
    שיעורי עץ החיים
    מחיה המתים
    נבואת פרס אירן
    חיטה ומשיח
    נצח זמן ומקום
    נישואין גירושין
    פורים
    מוצאי שבת
    סוד הפרצופים - בפשט
    מלאכים המלווים
תרומות לברכות בעלון
ובאתר נא להשאיר את נוסח
הברכה.
התרומות מיועדות להחזקת האתר
הדפסת עלוני הזוהר
הכנת סרטי וידאוו ייחודים, שיעורי זוהר 
 

 

                      

דף רה ע''ב – זוהר פרשת ויגש – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ יוֹשְׁבִים לַיְלָה אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי יְהוּדָה, הִנֵּה שָׁנִינוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהַכֹּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה, [כְּדֵי לִהְיוֹת זֶה כְּנֶגֶד זֶה] וְהוּא כְבוֹדוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. (אין סוף פנימי לכולם וחיצוני לכולם – משמע כל הנבראים בתוך הקב"ה, כפי שאמרו שהקב"ה הוא מקומו של עולם)

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ זֶה וַדַּאי, וּבָרָא אָדָם עַל הַכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מה) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי. אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וַדַּאי. מָה הַטַּעַם עָשִׂיתִי אֶרֶץ? מִשּׁוּם שֶׁאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי, שֶׁהוּא קִיּוּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת אַחַת.

פָּתַח וְאָמַר, (שם מב) כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ, אֲבָל כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, שֶׁהוּא בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, וְהִתְקִינָם תָּמִיד, בְּכָל זְמַן. רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ - זוֹ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, צְרוֹר הַחַיִּים. נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ. [הָאָרֶץ] זוֹ הִיא שֶׁנּוֹתֶנֶת נְשָׁמָה וְגוֹ'.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַכֹּל הוּא לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצֵאת נִשְׁמַת חַיִּים לָאָרֶץ הַזּוֹ, וְהָאָרֶץ הַזּוֹ לוֹקַחַת הַנְּשָׁמָה לָתֵת לַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהַנָּהָר הַהוּא שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, הוּא נוֹתֵן וּמַכְנִיס נְשָׁמוֹת לָאָרֶץ הַזּוֹ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתָן וְנוֹתֶנֶת לַכֹּל.

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, כִּנֵּס אֶת עֲפָרוֹ מֵאַרְבָּעָה הַצְּדָדִים שֶׁל הָעלָם, וְעָשָׂה אֶת עַצְמוֹ בִּמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, וְהִמְשִׁיךְ עָלָיו נִשְׁמַת חַיִּים מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַעְלָה.

וְהַנְּשָׁמָה הִיא כְלוּלָה בְּשָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת, וְעַל כֵּן שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם לַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁהַסּוֹד הָעֶלְיוֹן: נֶפֶ"שׁ, רוּ"חַ, נְשָׁמָ"ה. נֶפֶשׁ, הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהִיא תַחְתּוֹנָה מֵהַכֹּל. רוּחַ, הִיא הַקִּיּוּם שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַנֶּפֶשׁ, וְהִיא דַרְגָּה עֶלְיוֹנָה עָלֶיהָ לַעֲמֹד עָלֶיהָ בַּכֹּל כָּרָאוּי. הַנְּשָׁמָה הִיא הַקִּיּוּם הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, וְשׁוֹלֵטֶת עַל הַכֹּל, דַּרְגָּה קְדוֹשָׁה, עֶלְיוֹנָה עַל כֻּלָּם.

אֵלּוּ שְׁלֹשׁ הַדְּרָגוֹת כְּלוּלוֹת בִּבְנֵי הָאָדָם, לְאוֹתָם שֶׁזּוֹכִים לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם. שֶׁהֲרֵי בַּהַתְחָלָה יֵשׁ בּוֹ נֶפֶשׁ, וְהוּא הַתִּקּוּן הַקָּדוֹשׁ לְתַקֵּן בּוֹ אֶת הָאָדָם. כֵּיוָן שֶׁבָּא הָאָדָם לְהִטָּהֵר בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ, נִתְקָן לְהִתְעַטֵּר בְּרוּחַ, שֶׁהִיא דַרְגָּה קְדוֹשָׁה שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַנֶּפֶשׁ לְהִתְעַטֵּר בָּאָדָם הַהוּא שֶׁזּוֹכֶה.

כֵּיוָן שֶׁהִתְעַלָּה בָהֶם, בַּנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ, וְנִכְנַס וְנִתְקַן בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ כָּרָאוּי, אָז שׁוֹרָה עָלָיו נְשָׁמָה, דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה, שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל הַכֹּל, כְּדֵי לְהִתְעַטֵּר בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה. וְאָז הוּא הַשָּׁלֵם שֶׁל הַכֹּל, שָׁלֵם בְּכָל הַצְּדָדִים, לִזְכּוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ. מִי הֵם אוֹהֲבַי? אֵלּוּ הֵם שֶׁבָּהֶם נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וְגוֹ'. אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם. (שלוש דרגות רוחניות יכול היהודי לזכות בעולם הזה והם: נפש, רוח ונשמה, שכל אחת מהן נקנית ביסורין, נפש הנכנסת בעובר במעי אימו והיא נקנית ע"י ייסורי האם "בצער תלדי", ברוח זוכה האדם שבנה כלי, לקבל הרוח, ע"י עסק התורה, קיום המצוות לחומרה, מסירות הנפש. בנשמה זוכה האדם העוסק בתורה בכח המחשבה, בייחודים, בכוונות הסוד בביטול הגשמיות ותאוות החיים הגשמיים, בעשיית חסדים על חשבון הנוחיות הפרטית שלו, בלימוד פרד"ס התורה - משל האדם לכלי רכב, אופניים לא זקוקים למנוע רב עוצמה בכח הנפש שלו הוא מניע את האופניים, אדם שהוא למשל, אוטו, זקוק למנוע חזק יותר שזו הרוח, ואם הוא הצליח להפוך גופו למטוס הרי שהוא צריך מנוע חזק יותר, נשמה, הקב"ה מעניק "מנוע" כפי יכולת הכלי להשתמש במנוע הזה,)

השלמה מההשמטות (סימן כ)

כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּם בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ (בראשית ז). שָׁאַל רַבִּי חִיָּיא אֶת רַבִּי אַבָּא, אֲמַרְתֶּם שֶׁנְּשָׁמָה לֹא נִכְנֶסֶת לְבֶן אָדָם עַד שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָז תִּהְיֶה לוֹ אוֹתָהּ נְשָׁמָה, וַאֲמַרְתֶּם שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא קְדוֹשָׁה מְעֻלָּה עַל הַכֹּל. אִם כֵּן, מַה זֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים וְגוֹ'? הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהֶם נְשָׁמָה, הָיָה לָהֶם לְהִנָּצֵל! לֹא הָיָה בְיָדוֹ.

בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם, כָּךְ הוּא, וּפָסוּק זֶה מְסַיֵּעַ לוֹ, שֶׁכָּךְ אָמַר אָבִיו [אָבִי], שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא הַמַּבּוּל, לֹא רָאָה [הָיָה] אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ אֶלָּא נֹחַ, וּזְכוּתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְהָגֵן עֲלֵיהֶם וְעַל בָּתֵּיהֶם, שֶׁלֹּא הָיְתָה זְכוּתוֹ כָּל כָּךְ לְהָגֵן עַל כָּל הַדּוֹר, וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ חֲנוֹךְ וְיֶרֶד, שֶׁהָיְתָה לָהֶם נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּרְאוּיִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָם - בֶּחָרָבָה מֵתוּ. וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, אוֹתָם שֶׁנְּשָׁמָה קְדוֹשָׁה הָיְתָה בָהֶם. וְאַל תֹּאמַר שֶׁעַל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בַּמַּבּוּל הוּא אָמַר, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב וְאָמַר מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: ע"כ מהשמטות

מִכָּל אוֹתָם שֶׁהָיְתָה בָהֶם נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה כְּמוֹ חֲנוֹךְ, יֶרֶד, וְכָל הַצַּדִּיקִים, כְּדֵי לְהָגֵן עַל הָאָרֶץ שֶׁלֹּא תֻשְׁמַד בִּגְלָלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ, כְּבָר מֵתוּ וְהִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם, וְלֹא נִשְׁאַר מֵהֶם מִי שֶׁיָּגֵן עַל הָעוֹלָם בַּזְּמַן הַהוּא.

בֹּא רְאֵה, הַכֹּל הֵם דְּרָגוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, נֶפֶ"שׁ, רוּ"חַ, נְשָׁמָ"ה, דַּרְגָּה עַל דַּרְגָּה. הַנֶּפֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִיא הַדַּרְגָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. אַחַר כָּךְ רוּחַ, שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַנֶּפֶשׁ וְעוֹמֶדֶת עָלֶיהָ. הַנְּשָׁמָה הַדַּרְגָּה שֶׁעוֹלָה עַל הַכֹּל, וּבֵאֲרוּהָ.

נֶפֶשׁ - זוֹ נֶפֶשׁ דָּוִד, (מלכות) וְהִיא שֶׁעוֹמֶדֶת לְקַבֵּל הַנֶּפֶשׁ מֵאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא. רוּחַ - זוֹ הָרוּחַ (זעיר אנפין) שֶׁעוֹמֶדֶת עַל הַנֶּפֶשׁ, וְאֵין קִיּוּם לַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בָּרוּחַ, וְזוֹ הָרוּחַ שֶׁשּׁוֹרָה בֵּין הָאֵשׁ וְהַמַּיִם, וּמִכָּאן נִזּוֹנֵית הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ.

הָרוּחַ עוֹמֶדֶת בְּקִיּוּם שֶׁל דַּרְגָּה אַחֶרֶת עֶלְיוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת נְשָׁמָה, (בינה) שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצְאוֹת נֶפֶשׁ וְרוּחַ, מִשָּׁם נִזּוֹנֵית הָרוּחַ. וּכְשֶׁנּוֹסַעַת הָרוּחַ, אָז נוֹסַעַת הַנֶּפֶשׁ, וְהַכֹּל אֶחָד. וּמִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה. הַנֶּפֶשׁ נִקְרֶבֶת לָרוּחַ, וְהָרוּחַ נִקְרֶבֶת לַנְּשָׁמָה, וְהַכֹּל אֶחָד.
 

כפי שהביא רבנו חיים ויטאל מפי האר"י הקדוש זיע"א:

בשער הגלגולים - בהקדמה א' :

ונתחיל מה שאמרו חז"ל כי חמשה שמות יש לנפש, וזה סדרם ממטה למעלה, נפ"ש, רו"ח, נשמ"ה, חי"ה, יחיד"ה. ואין ספק כי לא נפל קריאת השמות הנזכרות, במקרה ובהזדמן. אמנם דע, כי האדם עצמו, הוא הרוחניות אשר בתוך גוף, והגוף הוא לבוש האדם, ואיננו האדם עצמו. וכמש"ה על בשר אדם לא ייסך, וכנזכר בזוהר פרשת בראשית דף כ' ע"ב... ולא ברגע אחד זוכה לקחת כלם, רק כפי זכיותיו. ובתחלה נוטל חלק אחד הגרוע שבכלם, והוא הנקרא נפש. ואח"כ אם יזכה יותר, יקח גם את הרוח. וכמבואר בכמה מקומות בספר הזוהר, ..ת"ח, בר נש כד אתייליד, יהבין ליה נפש וכו'. ואחר שנתבאר זה, צריך שנודיעך עתה קצת הקדמות בענין דרוש הנזכר:

דע, כי כל הנפשות הם מעולם העשיה בלבד, וכל הרוחות הם מעולם היצירה, וכל הנשמות הם מעולם הבריאה. אמנם רוב בני אדם, אין להם כל החמשה חלקים, הנקראים נר"ן וכו', רק חלק הנפש בלבד, אשר היא מן העשיה.... קצרה היריעה מלהביא כל המאמר, והרוצה להחכים ידרים לספר הקדוש "שער הגילגולים" ויזכה להבנה אמיתית על מהות רוחנית זו.

 
 

שער הגלגולים - הקדמה א' שיעור בבית מדרש פייס בוק – פרשת וארא.

 

ונתחיל מ"ש חז"ל כי חמשה שמות יש לנפש, וזה סדרם ממטה למעלה,

נפ"ש, רו"ח, נשמ"ה, חי"ה, יחיד"ה

 

מתחיל הרב חיים ויטאל זצוק"ל ומפרט סדר הרוחניות שיש באדם:

בכח, לא בפועל

מה ההבדל ?

זכות לקבל יחידה רוחנית מהכח של האדם היא כפי מעשיו

אופניים לא צריכים מנוע, המנוע היא היחידה הרוחנית

אם אדם מתעלה ועובד בדרגה גבוהה יותר מהכח יוצאת יחידת הרוחניות הבאה.

נפש- בלידת האדם

רוח - בכח יכולה להכנס מגיל 13

נשמה- בכח יכולה לצאת מגיל 20-13 לבנים, מגיל 20-12 לבנות

 

אלו יחידות הרוחניות:

נפש מעולם העשיה

רוח מעולם היצירה

נשמה מעולם הבריאה

חיה מעולם היציר החיה עולם האצילות

יחידה הקשר של כל נברא לבוראו, החוט הקושר את כל אחד לאין סוף.

כפי שאמרנו הזכות לזכות ביחידות רוחניות היא כפי הכנת הכלים.

הרוחניות היא אור, אור קדוש המחפש כלי קדוש להכנס לתוכו.

 

לכל נברא, יש הוראות כתובות של הבורא ,זכר ונקבה, אור וכלי

משפיע ומושפע, כל אחד הוא גם זה וגם זה

הוא מקבל שפע מהעליון שלו ומשפיע לתחתון

העליון נקרא זכר התחתון נקרא נקבה.

נקב- שהוא כלי

התחתון-שני כוחות - קדושה וטומאה! יש אדם קדוש ויש אדם טמא החי מהקדושה.

טמא- אין לו רוחניות של הקדושה אבל הוא יונק מהרוחניות של הקדושה,

למה יש אפלייה? למה הקב"ה עשה אותו טמא ואת השני קדוש ?

כח הבחירה!

כל בני האדם קדושים וטמאים יצאו מהאדם הראשון והם בחרו..

זה בחר להדבק בקדושה - יעקב

זה בחר להדבק בטומאה - עשו

הבחירה נעשתה על ידי כל נפש שהיתה באדם הראשון..

וזהו הברור, אוכל מפסולת, הקדושה הפרידה את עצמה מהטומאה

איפה? ברחם!

של מי? רבקה אימנו.

רבקה - אותיות - הקבר

יעקב בחר ברבקה, עשו בחר בקבר.

וע"י יצחק - אותיות קץ חי ,, יעקב בחר - חי, עשו בחר - קץ

אז מה אשם הגוי הטמא הוא נולד כך ..

כוח הבחירה!

אמנם דע, כי האדם עצמו, הוא הרוחניות אשר בתוך גוף, והגוף הוא לבוש האדם, ואיננו האדם עצמו.

ממשיך הרב ואומר מי הוא האדם?

זו הרוחניות, זה לא הגוף הגשמי, הגוף הגשמי הוא לבוש

תכלית הגוף הגשמי להיות מאכל לתולעים. רק הרוחניות חיה באדם.

 

יונק קדושה - גוי- מטמא בחייו ואינו מטמא אחר מותו, למה?

כי אין בו קדושה מי זה הגוי הזה?

אותו אחד שבחר להיות מרכבה לכוחות הטומאה, מורד בקב"ה

כופר בהנהגתו, כופר בתורתו,בבחירה.

למה הוא לא מטמא אחר מותו?

כי אחר המוות נכנסים כוחות הטומאה לגוף ויונקים את הקדושה

ואם אין קדושה אז אין כוחות טומאה ולכן בית קברות ודאי של גויים לא מטמא אבל של יהודי כן. למה?

מכיון שליהודי נשארים ריחות הקדושה, רשימו של הקדושה

ואז כוחות הטומאה נכנסים לינוק, והקבר מטמא.

 

מה הוא חיבוט הקבר?

רוחניות האדם, הנפש נדבקת בתאוות העולם ככל שכוחות הגשמיים סובבים אותה היא קשורה, היא לא יכולה להשתחרר מהחבלים של התאוות. ואז באים כוחות (מלאכים) לסייע לה ומכים בגוף

עד שהנפש משתחררת היא סובלת מכך אבל זה לתועלתה.

מה יעשה אדם שלא יהיה לו חיבוט הקבר?

ינקה את עצמו באותו חי, ימנע מעצמו תאוות העולם, יקדש את החומר באכילה שתיה זיווג , הכל יעשה בקדושה, אזי לא יקשור את נפשו בנפשם של כוחות הטומאה.

 

מתי זה קורה? בתהליך פטירתו של האדם

שלושים יום לפני פטירת האדם יוצא כרוז ומודיע על זמן הפטירה.

הנשמה יודעת, נשמות הקרובים יודעות. אם יש צדיק בינהן..

צדיק זה אותו אחד שנשמתו כבר מחוברת אליו במודע.

הנשמה מתחילה להיפרד מהגוף, הזמן שהיא נשארת למעלה מתארך,

אצל אדם רגיל הנשמה עולה ויורדת בשניות או בחלקיקי שניות ואילו אצל אדם זה הנשמה לא יורדת מהר,

ככל שמתקרב זמן הפטירה היא יותר למעלה

שניות לפני הפטירה הנשמה עוזבת את העולם הזה לגמרי ומתחילה מסעה למעלה. הרוח מיד יוצאת מהגוף והנפש נשארת לבד. ואז כוחות הטומאה מיד נכנסים במקום הנשמה והרוח

כי אין מקום ריק. או קדושה או טומאה.

הנפש נכנסת לכיס הלב וכוחות הטומאה יונקים את רשימו האורות.

לכן כל הבית נטמא-טומאת מת, יסוריי הנפש הם גדולים, אין לה הגנה של הרוח והנשמה והדבר היחידי שהיא מייחלת לו זה להגיע לקברה במהירות האפשרית.

 

וזו הוראת התורה "לא תלין את נבלתו"

אנשי קבלה וחסידות קוברים תוך שעה שעתיים את הנפטר, לא מתחשבים בקרובים או באחרים.

כבוד המת- זה לקבור אותו במהירות האפשרית, למה?

רק בקבר משתחררת הנפש מהגוף.

נפש של אבא- על פי הסוד בניו לא ילכו אחרי מיטתו עד לכניסה של הקבר ולמה?

אדם שיצא ממנו זרע לשווא הוליד ילדים שהם מזיקים רוחניים

והם יכולים להזיק לו בדרך לקבר. ואם הבנים החיים אומרים "אף בן לא הולך" אז גם הם לא הולכים.

לאחר שהקבר נמלא עפר מתחיל תהליך הברור, נפש נפרדת מהגוף, אם צדיק היה-

יוצא כמו נשיפת אויר. ככל שדרגת דבקותו בחומר כך קושי יציאת הנפש.

הנפש עולה ויושבת על קברה, שלושה ימים היא הולכת וחוזרת מביתו של הנפטר.

המנוחה היחידה שיש לה בשלושה ימים הראשונים הם דברי תורה.

אם בבית הנפטר מדברים דברי תורה- היא נחה. אם ח"ו עוסקים בדברים אחרים היא מתייסרת.

כל ויכוח שיש בין קרוביה מזמן לה ייסורים.

 

לאחר שבעה ימים היא מתחילה לעלות ולעשות מסעה לבית דין של מעלה.

וביום השלושים היא מגיעה.

הזכויות שאספו עבורה קרוביה בשלושים יום ראשונים- עומדים לזכותה ..

וזה מה שעושים- קוראים משניות לעילוי נפשה/ נשמתה

תהילים, צדקות, חסדים וכו'. היא נידונה ועוברת כפי הדין:

דין גלגול, דין גיהנם, דין כף הקלע, דין שיטוט.

 

הכניסה לגן עדן דרך הגיהנם, כולם עוברים דרך הגיהנם, אפילו צדיקים גמורים.

יש יש שני נהרות  - מקוה:

נהר דינור - אש

נהר שלג

אם הוא עושה כל בוקר טבילה במקוה קר- לא צריך לעבור בנהרות האלו, מקפיצים אותו :)

אם היא או הוא קורא קראית שמע על המיטה- מצננים לו את האש

ומחממים לו את השלג.

אש התורה מרגישים גם בעולם הזה .

אש רוחנית מחממת לא כמו חם גשמי.

המשך השיעור – הרי הוא בכל יום בקבוצת זוהר יומי.

 

 

                     


זוהר חדש - תיקונים


אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ.

אמרו נשמות של הישיבה העליונה

זו דרגא של העמוד האמצעי

שעתיד להתגלות בדור של מלך המשיח

העמוד האמצעי

התינוק - פנים קטנות - זעיר אנפין

זה הילד ישראל שמו -

הוא הבן של מלך מלכי המלכים

והוא עבר תהליכי גדילה ולמידה

ונפילות וקימה

וגלויות

הכל כדי להיות ראוי להיקרא בן של הקב"ה

בנים אתם לה"

הוא נגלה בכל דור

וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ"ה שֶּׁהָיָ"ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ"ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ""ן שִׁבְתּ""וֹ הִשְׁגִּי""חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

סוד שלו הוא מה שכתוב

מה -

שהיה

הוא

משה

משה - הוא כללות ישראל

ממכון

שבתו

השגיח

משה

ישראל לעתיד לבוא, נבנה

מפנימיות וחיצוניות

של כל נשמות ישראל

יש את השורשים - הם האבות

הנביאים

מלכות בית דוד

הצדיקים - משורש יוסף

וכל העם קשור לשורש מהם

אבל - הראש

הדעת

הוא משה רבינו

הוא הפנימיות

הוא המקשר אל הקב"ה

פסול לך את הלוחות

לך, עבורך, כל שאר העם יינקו ממך!

הרועה הנאמן - רעיא מהמינא

קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא,

קום רעיא מהמנא - קום רועה נאמן

הגיע זמן לפקוד את העדר

עליהם נאמר

אני ישנה וליבי ער

כמה כולם ישנים - בדור האחרון הזה

פתוחים לעולם הזה, לתאוותיו

לעולם נעלם המשקר, המדמה..

וסותמים עינהם לראות את האמת

על ידי

סודות התורה

דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

כל רז נקרא אור

רז = גימטירה 207

אור = 207

להאיר לאחת המיוחדת

בת עין

בת של ע - ...ע = 70

היא המלכות

השכינה הקדושה

שמעליה 7 רועים

שומרים

שבע הכלולים מעשר - 70 נפש בני יעקב

שכל תכליתם היא

בת עין

שכינה

שומרני כאישון בת עין

להיות שומרי השכינה, שומרי המלכה

למסור נפש עבור הבת, היחידה שהלכה לאיבוד

ביער העמים, מבוזה ומושפלת

צועקת ומייללת

לבניה ולבנותיה

שובו - שובו הביתה

לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר""ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן.

להאיר בה בתוכה את אור התורה

היא דלה ועניה אין לה מעצמה כלום

רק שאריות שבניה נותנים לה

כאשר הם לא מבקשים עבור עצמם

כל היום

תן לי...תן לי

הב ..הב לי

אפילו בעלי התורה

לומדים עבור עצמם

ואין לה מנחם

ואין לה עזרה

חוץ

מאלו העוסקים בסוד

יודעים את סודה של המלכה

שהיא העולם הבא

היא התכלית

והם נדבקים רק בה

ואתה הרועה הנאמן

משה רבינו

עתיד להתגלות בדור האחרון

וללמד את ישראל את סודותיה

מעלותיה

של כלת משה

דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא.

כפי אז

משה קיבל תורה מסיני

כולם קיבלו ממשה

הנביאים

החוזים

הצדיקים

החכמים

הוא כמו אור החמה המאיר לכוכבים וללבנה

כי אין לכל הכוכבים והלבנה

אלא מה שמקבלים מהשמש

וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא.

בגלל זה נאמר פני משה כפני החמה

קום תאיר

קום תדליק את נשמות ישראל

קום תפתח לב כל אחד מישראל

כפי שעשית

כולם בחשיכה

אין איתנו מי יודע מה

קום עד שהאמת

תצעק

קום עד שכל ישראל יאמרו שוב

נעשה ונשמע

קום וקבור את קורח ועדתו

קום גיבור מחה את העמלק

קום משה רבינו

הגיע זמן הגאולה

 



חזרה לדף הבית
האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים