רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ יוֹשְׁבִים לַיְלָה אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי יְהוּדָה, הִנֵּה שָׁנִינוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהַכֹּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה, [כְּדֵי לִהְיוֹת זֶה כְּנֶגֶד זֶה] וְהוּא כְבוֹדוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. (אין סוף פנימי לכולם וחיצוני לכולם – משמע כל הנבראים בתוך הקב"ה, כפי שאמרו שהקב"ה הוא מקומו של עולם)

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ זֶה וַדַּאי, וּבָרָא אָדָם עַל הַכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מה) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי. אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וַדַּאי. מָה הַטַּעַם עָשִׂיתִי אֶרֶץ? מִשּׁוּם שֶׁאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי, שֶׁהוּא קִיּוּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת אַחַת.

פָּתַח וְאָמַר, (שם מב) כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ, אֲבָל כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, שֶׁהוּא בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, וְהִתְקִינָם תָּמִיד, בְּכָל זְמַן. רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ - זוֹ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, צְרוֹר הַחַיִּים. נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ. [הָאָרֶץ] זוֹ הִיא שֶׁנּוֹתֶנֶת נְשָׁמָה וְגוֹ'.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַכֹּל הוּא לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצֵאת נִשְׁמַת חַיִּים לָאָרֶץ הַזּוֹ, וְהָאָרֶץ הַזּוֹ לוֹקַחַת הַנְּשָׁמָה לָתֵת לַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהַנָּהָר הַהוּא שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, הוּא נוֹתֵן וּמַכְנִיס נְשָׁמוֹת לָאָרֶץ הַזּוֹ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתָן וְנוֹתֶנֶת לַכֹּל.

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, כִּנֵּס אֶת עֲפָרוֹ מֵאַרְבָּעָה הַצְּדָדִים שֶׁל הָעלָם, וְעָשָׂה אֶת עַצְמוֹ בִּמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה, וְהִמְשִׁיךְ עָלָיו נִשְׁמַת חַיִּים מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַעְלָה.

וְהַנְּשָׁמָה הִיא כְלוּלָה בְּשָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת, וְעַל כֵּן שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם לַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁהַסּוֹד הָעֶלְיוֹן: נֶפֶ"שׁ, רוּ"חַ, נְשָׁמָ"ה. נֶפֶשׁ, הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהִיא תַחְתּוֹנָה מֵהַכֹּל. רוּחַ, הִיא הַקִּיּוּם שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַנֶּפֶשׁ, וְהִיא דַרְגָּה עֶלְיוֹנָה עָלֶיהָ לַעֲמֹד עָלֶיהָ בַּכֹּל כָּרָאוּי. הַנְּשָׁמָה הִיא הַקִּיּוּם הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, וְשׁוֹלֵטֶת עַל הַכֹּל, דַּרְגָּה קְדוֹשָׁה, עֶלְיוֹנָה עַל כֻּלָּם.

אֵלּוּ שְׁלֹשׁ הַדְּרָגוֹת כְּלוּלוֹת בִּבְנֵי הָאָדָם, לְאוֹתָם שֶׁזּוֹכִים לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם. שֶׁהֲרֵי בַּהַתְחָלָה יֵשׁ בּוֹ נֶפֶשׁ, וְהוּא הַתִּקּוּן הַקָּדוֹשׁ לְתַקֵּן בּוֹ אֶת הָאָדָם. כֵּיוָן שֶׁבָּא הָאָדָם לְהִטָּהֵר בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ, נִתְקָן לְהִתְעַטֵּר בְּרוּחַ, שֶׁהִיא דַרְגָּה קְדוֹשָׁה שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַנֶּפֶשׁ לְהִתְעַטֵּר בָּאָדָם הַהוּא שֶׁזּוֹכֶה.

כֵּיוָן שֶׁהִתְעַלָּה בָהֶם, בַּנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ, וְנִכְנַס וְנִתְקַן בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ כָּרָאוּי, אָז שׁוֹרָה עָלָיו נְשָׁמָה, דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה, שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל הַכֹּל, כְּדֵי לְהִתְעַטֵּר בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה. וְאָז הוּא הַשָּׁלֵם שֶׁל הַכֹּל, שָׁלֵם בְּכָל הַצְּדָדִים, לִזְכּוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ. מִי הֵם אוֹהֲבַי? אֵלּוּ הֵם שֶׁבָּהֶם נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וְגוֹ'. אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם. (שלוש דרגות רוחניות יכול היהודי לזכות בעולם הזה והם: נפש, רוח ונשמה, שכל אחת מהן נקנית ביסורין, נפש הנכנסת בעובר במעי אימו והיא נקנית ע"י ייסורי האם "בצער תלדי", ברוח זוכה האדם שבנה כלי, לקבל הרוח, ע"י עסק התורה, קיום המצוות לחומרה, מסירות הנפש. בנשמה זוכה האדם העוסק בתורה בכח המחשבה, בייחודים, בכוונות הסוד בביטול הגשמיות ותאוות החיים הגשמיים, בעשיית חסדים על חשבון הנוחיות הפרטית שלו, בלימוד פרד"ס התורה - משל האדם לכלי רכב, אופניים לא זקוקים למנוע רב עוצמה בכח הנפש שלו הוא מניע את האופניים, אדם שהוא למשל, אוטו, זקוק למנוע חזק יותר שזו הרוח, ואם הוא הצליח להפוך גופו למטוס הרי שהוא צריך מנוע חזק יותר, נשמה, הקב"ה מעניק "מנוע" כפי יכולת הכלי להשתמש במנוע הזה,)

השלמה מההשמטות (סימן כ)

כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּם בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ (בראשית ז). שָׁאַל רַבִּי חִיָּיא אֶת רַבִּי אַבָּא, אֲמַרְתֶּם שֶׁנְּשָׁמָה לֹא נִכְנֶסֶת לְבֶן אָדָם עַד שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָז תִּהְיֶה לוֹ אוֹתָהּ נְשָׁמָה, וַאֲמַרְתֶּם שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא קְדוֹשָׁה מְעֻלָּה עַל הַכֹּל. אִם כֵּן, מַה זֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים וְגוֹ'? הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהֶם נְשָׁמָה, הָיָה לָהֶם לְהִנָּצֵל! לֹא הָיָה בְיָדוֹ.

בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם, כָּךְ הוּא, וּפָסוּק זֶה מְסַיֵּעַ לוֹ, שֶׁכָּךְ אָמַר אָבִיו [אָבִי], שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא הַמַּבּוּל, לֹא רָאָה [הָיָה] אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ אֶלָּא נֹחַ, וּזְכוּתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְהָגֵן עֲלֵיהֶם וְעַל בָּתֵּיהֶם, שֶׁלֹּא הָיְתָה זְכוּתוֹ כָּל כָּךְ לְהָגֵן עַל כָּל הַדּוֹר, וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ חֲנוֹךְ וְיֶרֶד, שֶׁהָיְתָה לָהֶם נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּרְאוּיִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָם - בֶּחָרָבָה מֵתוּ. וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, אוֹתָם שֶׁנְּשָׁמָה קְדוֹשָׁה הָיְתָה בָהֶם. וְאַל תֹּאמַר שֶׁעַל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בַּמַּבּוּל הוּא אָמַר, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב וְאָמַר מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: ע"כ מהשמטות

מִכָּל אוֹתָם שֶׁהָיְתָה בָהֶם נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה כְּמוֹ חֲנוֹךְ, יֶרֶד, וְכָל הַצַּדִּיקִים, כְּדֵי לְהָגֵן עַל הָאָרֶץ שֶׁלֹּא תֻשְׁמַד בִּגְלָלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ, כְּבָר מֵתוּ וְהִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם, וְלֹא נִשְׁאַר מֵהֶם מִי שֶׁיָּגֵן עַל הָעוֹלָם בַּזְּמַן הַהוּא.

בֹּא רְאֵה, הַכֹּל הֵם דְּרָגוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, נֶפֶ"שׁ, רוּ"חַ, נְשָׁמָ"ה, דַּרְגָּה עַל דַּרְגָּה. הַנֶּפֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִיא הַדַּרְגָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. אַחַר כָּךְ רוּחַ, שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַנֶּפֶשׁ וְעוֹמֶדֶת עָלֶיהָ. הַנְּשָׁמָה הַדַּרְגָּה שֶׁעוֹלָה עַל הַכֹּל, וּבֵאֲרוּהָ.

נֶפֶשׁ - זוֹ נֶפֶשׁ דָּוִד, (מלכות) וְהִיא שֶׁעוֹמֶדֶת לְקַבֵּל הַנֶּפֶשׁ מֵאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא. רוּחַ - זוֹ הָרוּחַ (זעיר אנפין) שֶׁעוֹמֶדֶת עַל הַנֶּפֶשׁ, וְאֵין קִיּוּם לַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בָּרוּחַ, וְזוֹ הָרוּחַ שֶׁשּׁוֹרָה בֵּין הָאֵשׁ וְהַמַּיִם, וּמִכָּאן נִזּוֹנֵית הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ.