זוהר מתורגם פרשת ויקהל דף ר"ט – מוצאי שבת
כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת, הוּא מוֹצִיא אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ נִבְרְאוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְכֻלָּם יָצְאוּ וְנִבְרְאוּ כְּמִקֹּדֶם וְהִתְמַנּוּ עַל מְקוֹמָם לִשְׁלֹט, וְאָז הַנֵּר הַזֶּה מִתְבָּרֵךְ, וְנִכְנָעִים לְפָנָיו לְהָאִיר. כֵּיוָן שֶׁמְּאִירִים, אָז הֵם מִתְמַנִּים כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל מְקוֹמוֹ.
כְּמוֹ זֶה אוֹתָן דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת מְאוֹרֵי אוֹר, שׁוֹלְטוֹת בַּיּוֹם וּמְאִירוֹת מִתוֹךְ הַמָּאוֹר הָעֶלְיוֹן. בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹרֵד הַלַּיְלָה, אוֹתוֹ מָאוֹר עֶלְיוֹן כּוֹנֵס אוֹתָם וּמַכְנִיס אוֹתָם לְתוֹכוֹ עַד שֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבָרְכִים עַל הָאוֹר בַּיּוֹם, אָז מוֹצִיא אוֹתָם בִּשְׁלֵמוּת הָאוֹר, וְלָכֵן מְבָרְכִים יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת וְלֹא אוֹמְרִים בּוֹרֵא (אֶלָּא יוֹצֵר). וְכָאן בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִשּׁוּם אוֹתָן הַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַטָּה.
וְהַכֹּל הוּא סוֹד הָאֶצְבָּעוֹת, בָּהֶן רְמוּזוֹת הַדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת. הַדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת נוֹדָעוֹת בִּזְקִיפַת הָאֶצְבָּעוֹת לְמַעְלָה, וּבִזְקִיפַת הָאֶצְבָּעוֹת מִתְבָּרְכוֹת הַדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כְּאֶחָד, וּבְהַנְמָכַת הָאֶצְבָּעוֹת מִתְבָּרְכִים לְהָאִיר הַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת לְבַדָּן.
וְהַסּוֹד הַזֶּה, הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁל אֲחוֹרֵי הָאֶצְבָּעוֹת. וְהָאֶצְבָּעוֹת לְבַדָּן לִפְנִים. הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁל אֲחוֹרֵי הָאֶצְבָּעוֹת הֵם פָּנִים אֲחֵרוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת לְהָאִיר מִתּוֹךְ אוֹתוֹ נֵר, וְאוֹתָם פָּנִים שֶׁנִּקְרָאִים אֲחוֹרַיִם. הָאֶצְבָּעוֹת לִפְנִים בְּלִי צִפָּרְנַיִם, אֵלּוּ הֵן הַפָּנִים הַפְּנִימִיִּים הַמְכֻסִּים. וְסוֹד זֶה - (שמות לג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי. אֵלֶּה אֲחוֹרֵי הָאֶצְבָּעוֹת לְאָחוֹר בְּצִפָּרְנֵיהֶן. וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ, אֵלֶּה הָאֶצְבָּעוֹת לִפְנִים בְּלִי צִפָּרְנַיִם, שֶׁהֵן הַפָּנִים הַפְּנִימִיִּים.
וּכְשֶׁמְּבָרְכִים עַל הַנֵּר, צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אֶת אֲחוֹרֵי הָאֶצְבָּעוֹת בַּצִּפָּרְנַיִם, לְקַבֵּל אוֹר מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַנֵּר, וְאֶת פְּנִים הָאֶצְבָּעוֹת לֹא צָרִיךְ לִכְפּוֹת (לְהַרְאוֹת) אוֹתָן שֶׁיָּאִירוּ מִתּוֹךְ אוֹתוֹ נֵר, שֶׁהֲרֵי אֵינָן מְאִירוֹת אֶלָּא מִתּוֹךְ הַנֵּר הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה לְמַעְלָה, שֶׁהוּא טָמִיר וְגָנוּז וְשֶׁלֹּא נִגְלֶה כְּלָל. וְאֵינָן מְאִירוֹת מִתּוֹךְ נֵר שֶׁגָּלוּי כְּלָל. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אֶת אֲחוֹרֵי הָאֶצְבָּעוֹת בַּצִּפָּרְנַיִם, וְאֶת פְּנִים הָאֶצְבָּעוֹת לֹא צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לִפְנֵי הַנֵּר הַזֶּה. טְמִירוֹת הֵן, וּבַסֵּתֶר הֵן מְאִירוֹת. פְּנִימִיּוֹת הֵן, וּמִפְּנִימִיִּים מְאִירוֹת. עֶלְיוֹנוֹת הֵן, וּמֵעֶלְיוֹנִים הֵן מְאִירוֹת. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
וְצָרִיךְ לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת עַל שֶׁהִסְתַּלְּקָה אוֹתָהּ רוּחַ, וְנֶפֶשׁ הָאָדָם נִשְׁאֶרֶת עֲרֻמָּה (מִשְׁתַּנֵּית בִּבְקָעִים) מִשּׁוּם אוֹתוֹ סִלּוּק שֶׁהִסְתַּלְּקָה הָרוּחַ מִמֶּנּוּ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
כָּתוּב (בראשית כז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ וְנִתְבָּאֵר. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, הָרֵיחַ הוּא קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁנִּכְנָס לַנֶּפֶשׁ וְלֹא לַגּוּף. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ שֶׁאֵלּוּ הָיוּ אוֹתָם לְבוּשֵׁי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלָבְשָׁם.
מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁחָטָא אָדָם, הָעֳבַר מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ לְבוּשׁ נִכְבָּד שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן, וְאַחַר שֶׁחָטָא הִלְבִּישׁ אוֹתוֹ בִּלְבוּשׁ אַחֵר. הַלְּבוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אָדָם בְּגַן עֵדֶן, הוּא הָיָה (מֵאוֹתָם מַלְבּוּשִׁים) מֵאוֹתָן מֶרְכָּבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ אֲחוֹרַיִם, וְאוֹתָם לְבוּשִׁים שֶׁנִּקְרְאוּ לְבוּשֵׁי צִפֹּרֶן.
וּכְשֶׁהָיָה בְּגַן עֵדֶן, כָּל אוֹתָן מֶרְכָּבוֹת וְכָל אוֹתָם מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם הִקִּיפוּ אֶת אָדָם, וְנִשְׁמַר מֵהַכֹּל, וְלֹא הָיָה יָכוֹל דָּבָר רַע לִקְרַב אֵלָיו. וְכֵיוָן שֶׁחָטָא וְהָעָבְרוּ מִמֶּנּוּ אוֹתָם לְבוּשִׁים, (וְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשֵׁי חֹל מִדְּבָרִים) פָּחַד מִדְּבָרִים רָעִים וְרוּחוֹת רָעוֹת, וְהִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ אוֹתָם מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים. וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בוֹ אֶלָּא אוֹתָם רָאשֵׁי צִפָּרְנֵי הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁסּוֹבְבִים אֶת הַצִּפָּרְנַיִם סְבִיב זֻהֲמָה אַחֶרֶת.
וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא צָרִיךְ לְאָדָם לְגַדֵּל אוֹתָן צִפָּרְנַיִם שֶׁל זֻהֲמָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שֶׁמִּתְרַבּוֹת, כָּךְ גַּם מַרְבֶּה עָלָיו זֻהֲמָה, וְיִדְאַג בְּכָל יוֹם וְצָרִיךְ לִגְזֹר אוֹתָן, וְלֹא יִזְרֹק אוֹתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה קָלוֹן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁיָּכוֹל אוֹתוֹ אָדָם לְהִנָּזֵק. וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. שֶׁהֲרֵי לְכָל אֲחוֹרַיִם מַקִּיף הַצַּד הָאַחֵר, וְלֹא צְרִיכִים אוֹתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁל הָעוֹלָם.
אַחַר כָּךְ עָשָׂה לְאָדָם לְבוּשִׁים אֲחֵרִים מֵהֶעָלִים שֶׁל עֲצֵי גַּן הָעֵדֶן שֶׁבָּאָרֶץ. שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹתָם לְבוּשִׁים מֵאוֹתָם אֲחוֹרַיִם שֶׁל הַגָּן שֶׁלְּמַעְלָה, וְעַכְשָׁו מֵהַגָּן שֶׁל הָאָרֶץ, וְיָצְאוּ מֵהַגָּן. וְאוֹתָם לְבוּשִׁים הָיוּ מַעֲלִים רֵיחוֹת וּבְשָׂמִים שֶׁל הַגָּן שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִתְיַשֶּׁבֶת בָּהֶם וּשְׂמֵחָה בָהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ, שֶׁהֲרֵי הִתְיַשְּׁבָה נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּאוֹתוֹ רֵיחַ.
מִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת, צָרִיךְ לְהָרִיחַ בַּבְּשָׂמִים לְיַשֵּׁב אֶת נַפְשׁוֹ בְּאוֹתוֹ רֵיחַ עַל אוֹתוֹ רֵיחַ עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ שֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וְאוֹתוֹ רֵיחַ הַמְעֻלֶּה שֶׁבַּבְּשָׂמִים הוּא הֲדַס, שֶׁהֲרֵי קִיּוּם הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת הַנְּשָׁמוֹת הוּא הֲדַס. וְזֶהוּ קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם מֵאוֹתָהּ הִתְעַרְטְלוּת שֶׁנִּשְׁאֲרָה.
כְּשֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת, הִתְלַבֵּשׁ אָדָם בְּאוֹתָם לְבוּשֵׁי גַּן עֵדֶן שֶׁל הָאָרֶץ שֶׁמַּעֲלִים רֵיחַ וּבְשָׂמִים, לְקַיֵּם אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל אוֹתָהּ רוּחַ קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה נִכְבָּדָה שֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ. וַהֲדַס הוּא וַדַּאי קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ, כְּדֻגְמָא עֶלְיוֹנָה, שֶׁהִתְקַיְּמָה קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ.
אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה שֶׁיּוֹרֶדֶת עַל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּמְשַׂמַּחַת אֶת נַפְשׁוֹ, אָז עוֹמֶדֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם כְּמוֹ הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁעָתִיד לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ. כְּמוֹ שֶׁאָדָם מְהַנֶּה אֶת הָרוּחַ הַזּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ אוֹתָהּ רוּחַ מְהַנָּה אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְגוֹ'. וְכָתוּב וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ. כְּמוֹ שֶׁאָדָם מַרְוֶה אֶת אוֹתוֹ עֹנֶג וּמְהַנֶּה אוֹתוֹ, כָּךְ גַּם הוּא מַרְוֶה אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אָז כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה וּמַשְׁלִים אֶת שְׁלֵמוּת כְּבוֹד שַׁבָּת כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא עָלָיו וְאוֹמֵר, (שם מט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.
.... |
|