חיים על פי הזוהר, פרשת וארא

דף כ''ה ע''ב – פרשת וארt

(שמות ו') וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקּוֹצֶר רוּחַ. מַאי מִקּוֹצֶר רוּחַ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, דְּלָא הֲווֹ נְפִישֵׁי, וְלָא הֲווֹ לְקִיטֵי רוּחָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִקּוֹצֶר רוּחַ: דְּעַד לָא נָפַק יוֹבְלָא, לְמֵיהַב לוֹן נְפִישׁוּ. וְרוּחַ בַּתְרָאָה, עַד לָא שַׁלְטָא לְמֶעְבַּד נִימוּסֵי, וּכְדֵין הֲוָה עָאקוּ דְּרוּחָא. מַאן אִיהוּ. רוּחַ בַּתְרָאָה דְּקַאמְרָן. (נ''א דעד לא יהב ליה יובלא ברכה על האי רוחא לאתקיימא נפש תתאה ולא שלטא האי רוח על נפש אלא כד אתברכא מיובלא כדין יהא רוחא ומאן איהו רוח)

תרגום: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ. מַה זֶּה מִקֹּצֶר רוּחַ? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁלֹּא הָיוּ נָחִים וְלֹא הָיוּ אוֹסְפִים לְתוֹכָם רוּחַ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִקֹּצֶר רוּחַ - שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא יוֹבֵל לָתֵת לָהֶם מְנוּחָה. וְרוּחַ אַחֲרוֹנָה עֲדַיִן לֹא שָׁלְטָה לַעֲשׂוֹת מִנְהָגָם, וְאָז הָיוּ בְּצָרוֹת שֶׁל רוּחַ, מוּעָקָה שֶׁל רוּחַ. מִיהוּ? רוּחַ אַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. (שֶׁעַד שֶׁלֹּא נָתַן הַיּוֹבֵל בְּרָכָה עַל הָרוּחַ הַזּוֹ לְהִתְקַיֵּם הַנֶּפֶשׁ הַתַּחְתּוֹנָה, וְלֹא שׁוֹלֶטֶת הָרוּחַ הַזּוֹ עַל הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא כַּאֲשֶׁר מִתְבָּרֶכֶת מֵהַיּוֹבֵל, אָז תִּהְיֶה רוּחַ. וּמִי הִיא הָרוּחַ הַזּוֹ? יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב וְגוֹ').

הסבר: נפש, תחילת החיים הרוחניים היא המלכות, היא עולם העשיה היא השבויה בתאוות עולם, אין לה מעצמה כלום, נפש דלה ועניה, עד יערה הקב"ה רוח להחיות את הנפש, והרוח היא רוח קדושה, רוח יעקב ככתוב "ותחי רוח יעקב" יעקב איש תם יושב אהלי תורה, וזו היא הרוח רוח התורה הקדושה, ואמר התנא הקדוש, עדיין לא יצאה הרוח מהיובל שהיא בינה, היא הנשמה, ממנה יצאה התורה ומכיון שהנפש שבויה, ואין רוח, ואין תורה, זהו קוצר רוח – רוח קצרה, רוח עצבות, רוח טומאה השורה על האדם שאין בו תורה, אין בו קיום מצוות – ומכאן צא ולמד שכאשר שורה על האדם – קוצר רוח היינו חוסר סבלנות, כעס, רוח נכאה, רוח עצבות – תרופתו היא יעסוק בתורה וימשוך אליו רוח יעקב, רוח תורה קדושה.

הבטיח לנו אליהו הנביא כי בזכות התעסקות בזוהר הקדוש נצא מהגלות ברחמים, כתבו לנו רבותינו לגרוס ולעסוק בזוהר לקרב את הגאולה, הזוהר הינו החרב המקצצת את הטומאה והיצר הרע, הזוהר מזכך את האדם ונפשו, עיקרו של הזוהר הוא מוסר קדוש, עבודת השם טהורה, אהבת השם וישראל, הזוהר מלמד למסור נפשו על קידוש השם ועוד מעלות שגילו כל הצדיקים שהיו לישראל בכל הדורות מאז נגלה הזוהר. הזוהר הוא אויר הנשמה, כפי שהגוף זקוק לאוויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרד"ס התורה מסירות נפש מוחלטת לקיום ולימוד התורה בטהרה ובקדושה. לחיות על פי הזוהר משמעותו למסור נפשך לעולם הבא על חשבון העולם הזה, ולהתנתק מכל תאוות העולם הגשמי, מרצון, מידיעה משמחה ובעיקר שלימות האמונה בבורא עולם ובתכלית. אזי כל הסתכלות והתבוננות בכל מה שמסביבך היא - זוהר, שש קצוות בגשמיות, למעלה, למטה, לפנים, אחור, ימין ושמאל, שלוש מידות ברוחניות, חכמה, בינה ודעת, ואחת אחרונה שכוללת את הכל - מלכות. הזוהר היה קיים בנצחיות כפי התורה הקדושה, עסק בו האדם הראשון וכל הצדיקים והקדושים, דרך האבות הקדושים, משה רבינו, דוד המלך ובנו שלמה, ותנאים ראשונים, היחידי שקיבל רשות להוריד את הזוהר לעולם הזה כדי שיעסקו בו הוא רבי שמעון בר - יוחאי כפי שאמר בתיקוני זהר דף יז/א בראשית ברא אלהים וגומר, כתיב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלין אינון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חיא, ורבי יצחק, ושאר חבריא, דאזדהרו זהירו (נ"א דמזהירין) לעילא כזהר הרקיע, מאי כזהר, אלא כד עבדו האי חבורא, אסתכמו עליה לעילא, וקראו ליה ספר הזהר, ומצדיקי הרבים ביה יהון נפישין ככוכבים לעולם ועד, דלא אתחשיך נהורא דילהון לעלם ולעלמי עלמין, בההוא זמנא דאתחבר האי חבורא, רשותא אתיהיב לאליהו לאסכמא עמהון ביה, ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא, וכל חיילין דמלאכין עלאין, ונשמתין עלאין, למהוי עמהון באסכמותא ורעותא כחדא: (תרגום) בראשית ברא אלהים וגומר, כתוב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלו הם רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חיא, ורבי יצחק, ושאר החברים, שהאירו אור למעלה כזוהר הרקיע, מה היא כזוהר, אלא כאשר עשו את החיבור הזה (ספר הזוהר), הסכימו עליו למעלה, וקראו לו ספר הזוהר, ומצדיקי הרבים בו יהיו חיים ככוכבים לעולם ועד, שלא יחשיך אורם לעולם ולעולמי עולמים, בזמן שחובר החיבור הזה, רשות ניתנה לאליהו הנביא להסכים איתם ולכל ראשי ישיבות שלמעלה ולמטה, כל חיילות המלאכים עליונים ונשמות עליונות, להיות איתם באחדות ובהסכמה כאחד. ומכאן שהזוהר הקדוש הוא חיבור שנעשה ע"י כל הנבראים הרוחניים מצד הקדושה, והם כולם הסכימו לחיבור הזה, אליהו הנביא הוא המקשר והוא שפותח את תיקוני הזוהר בכך שהוא מזהיר לכל הלומד בזוהר שלא לעשות הפרדה מההנהגות הרוחניות לקב"ה, כי יש לקשר לכל הנהגה רוחנית את הקדוש ברוך הוא שהוא פנימי לכל הנבראים ומקיף לכל הנבראים כפי שאמר בהמשך פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב בתיקוני זהר דף יז/א פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תקונין, וקרינן לון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין, ועלמין דאתגליין, ובהון אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר, אתחשיב ליה כאלו אפריש בך: תרגום: פתח אליהו ואמר, רבון העולם אתה הוא אחד ולא בחשבון, אתה הוא עליון על כל עליונים, פנימי מכל הפנימיים, אין כל מחשבה שיכולה לתפוס מהותך כלל, אתה הוצאת עשרה תיקונים וקראת להם עשר ספירות, להנהיג דרכם עולמות נסתרים שלא ייתגלו ועולמות שייתגלו, ובהם הסתתרת מפני אדם, אבל, אתה הוא המקשר אותם, ומייחד אותם, ובגלל שאתה פנימי לכולם, כל מי שיפריד אחד מאלו עשרה החברים (עשר הספירות) יחשב לו כאילו הפריד אותך:

ספר שמות פרק ו (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

זוהר חלק ב דף כה/א

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם וגו', פקודא דא קדמאה דכל פקודין, ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקודשא בריך הוא בכללא, מאי בכללא, למנדע דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמא, וברא עלמין כלהו שמיא וארעא וכל חיליהון, ודא איהו בכללא, וסופא דכלא בפרט, למנדע ליה בפרט. וכלל ופרט איהו רישא וסופא, רזא דכר ונוקבא כחדא, ואשתכח בר נש בהאי עלמא דאתעסק בכלל ופרט, בר נש בהאי עלמא איהו כלל ופרט, תקונא דהאי עלמא איהו כלל ופרט, בגין כך ראשיתא דכלא למנדע דאית שליט ודיין על עלמא, ואיהו רבון כל עלמין, וברא ליה לבר נש מעפרא, ונפח באפוי נשמתא דחיי, ודא איהו באורח כלל. כד נפקו ישראל ממצרים, לא הוו ידעי ליה לקודשא בריך הוא, כיון דאתא משה לגבייהו, פקודא קדמאה דא אוליף לון, דכתיב וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וגו', ואלמלא פקודא דא, לא הוו ישראל מהימנין בכל אינון נסין וגבורן דעבד לון במצרים, כיון דידעו פקודא דא באורח כלל, אתעבידו להון נסין וגבורן:

תרגום: ציווי זה ראשון לכל הציווים לדעת את הקב"ה בכלל, מהו כלל? לדעת שהקב"ה שליט עליון ריבון (בורא) העולם, וברא את העולמות כולן, שמים וארץ, וכל צבאותיהן וזה נקרא כלל, והסוף נמצא בפרט, לדעת את הקב"ה בפרט, וזהו כלל ופרט ראש וסוף, סוד הזכר והנקבה כאחד, ויזכור האדם בזה העולם להתעסק בכלל ופרט, כי האדם (זכר ונקבה) הוא הכלל והוא הפרט, והתיקון של העולם הזה בכלל ובפרט (לייחד את שני הכוחות המופרדים, לייחד את השכינה עם הקב"ה), והכלל לדעת שיש שליט ודיין אחד יחיד ומיוחד לכל העולמות כולן, אשר ברא את האדם מעפר, ונפח בו נשמת חיים וזהו בדרך כלל. ולפני יציאת מצרים לא ידעו (כלל זה) את הקב"ה, וזה הכלל הראשון שלימד משה רבינו את עם ישראל, ואילו לא היו מאמינים עם ישראל במשה ובכלל שלימדם על מציאות הבורא יתברך לא היו הניסים מתרחשים, ומכיוון שידעו בידיעה ובאמונה במציאות הבורא התרחשו הניסים והגבורות: הסבר: אחדות מושלמת אין סופית ונצחית, ללא הפכים, ללא כיוונים, ללא תכלית, פשוטה – אחד יחיד ומיוחד ברוך הוא וברוך שמו, נסתר ונעלם, ללא השגה והבנה, אין כל דמיון יכול לדמותו, וכל צורה לתארו. שלימות לא מובנת לשכל אנושי או רוחני, הוא "אין סוף" פנימי לכל הבריאה ומקיף את כל הנבראים בפרטות ובכללות, את כל הנבראים ברא כפי הנהגות הרוחניות שהם כפי משפחה - סבא (עתיקה קדישא, אריך אנפין), אבא (הנקרא חכמה, כפי הנהגות אבא) אמא (הנקראת בינה, כפי הנהגות אמא) בן (הנקרא פנים קטנות, זעיר אנפין (ז"א), שהוא כפי העולם הזה ו' קצוות, ו"ק, הנקרא שמים ונקרא תורה שבכתב), בת (הנקראת מלכות, שכינה תחתונה, רחל, בת שבע, בכל, כה, ועוד שמות כפי הנהגותיה את חיילותיה שהם עם ישראל, היא התורה שבעל פה) והם ארבע עולמות רוחניים אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, והעולם הזה שהוא תחתית עולם העשיה, עולם הקליפה הגשמית, שכל ברייה בעולם זה עטופה בקליפת העור (הרוע) עולם הנחש, עולם העפר (פרעה) וזוהי כללות הנהגותיו של אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, הוא מתגלה בהנהגה שמשליט בתקופה או בדור, או בפרטות של כל אדם שהיא ההנהגה הפרטית. וכולם הם זכר ונקבה ואומר הזוהר כי כל תפקידו של האדם הוא לחבר את המידות האלו שהם זכר ונקבה, וזו הבת, השכינה התורה שבעל פה נמצאת בשבי הנחש, ובניה ישראל התחייבו להם ולזרעם לפדותה מתוך הנחש, מתוך פרעה וכל בני "חם" האחרים, ולעלותה לחתן שהוא אחיה, כפי שאמר רעייתי, אחותי (שיר השירים) וממצרים פדו חלק השכינה שהיה שם, וכעת השכינה וחיילותיה ובניה המצולקים והחבולים בורחים מתוך ההפיכה שעשו במצרים, הוציאו את כל חיותו של הנחש משם ועל כן מצרים הפרעונית עומדת להיחרב בעשר מכות כנגד כל משפחת הטומאה על (סבא, אבא ואמא, בן ובת של כוחות הטומאה, כי זה כנגד זה עשה ה') עשר ספירות מכה לכל ספירה, ומשם ילכו עם הקודש לחתונת הבן עם הבת שהוציאו משביה שהחופה היא מתן התורה הקדושה לעם קודש שימשיך למקומות נוספים לאסוף את השכינה בעוד שלוש גלויות שמצפות לו, בעוד ייסורין ושמד עד הגאולה האחרונה במהרה בימינו אמן.

על ידי הנהגותיו שגילה למשה, על ידי שמותיו הקדושים שהם מידותיו של הקב"ה, כאשר נפש קדושה רואה שם אדני היא מתחברת לשורשה, כאשר רוח קדושה רואה של יהוה היא מתחברת לשורשה, כאשר נשמה קדושה רואה שם "אהיה אשר אהיה" היא מתחברת לשורשה, כאשר אדם מחבר שם "שדי" עם אל אזי הוא נשמר מלחטוא בברית קודש.

הלכה היא שאסור למחוק את שמותיו של הקב"ה, אבל אין שום הלכה שאסור לכתוב ולפרסם ולתלות בחוצות שמותיו של הקב"ה – יאירו ויעוררו את הנפשות את הרוחות אשר נמצאים בחשיכה – שמות אלו יאירו.

ובמקום זה לימדו עם קודש לכבד שמות בני אדם ולשכוח שאת שמותיו של הקב"ה את יחודיי הקודש – בתהילים פרק מט

(יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת – ואילו את שמותיו של הקב"ה השכיחו, מחקו מלב – ומי אשר יודע את שמותיו של הקב"ה בספר תהילים פרק ט (יא) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהֹוָה – יודעי שמך אלו הם דורשיך.

בספר תהילים פרק צא

(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:

(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:

(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

למי הקב"ה עונה? למי שיודע את שמו – יקראני ואענהו – כי ידע שמי!!!

כל שליח של הקב"ה, כל מורה הלכה, כל חכם, כל גדול דור, כל צדיק – הם אור הנשלח ממקור האורות הקב"ה, אין סוף – כמו אלומת פנס – הואר יוצא מאלומת הפנס כל עוצמתו של האור היא מהפנס – הודו לקב"ה, המליכו את הקב"ה הוא הפנס הוא מקור האור, את שמותיו כיתבו, פרסמו, ולא את שליחיו.... והוא לבדו מלך מולך וימלוך......

תיקון שובבים

(כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:

ייסורים ללא תכלית משל עצמן, ייסורי ה"שבויים", אין מצוה חשובה יותר ממצות פדיון שבויים.

ישנן הנפשות הבלועות אותן נפשות שהחסירו בחייהן, ונדחו, אלו נפשות הדחויות – הם אורו של הקב"ה שנעטף בקליפה ונלקח למקום שבי, למקום הנחש, וכאשר אדם מוכן למסור את כל אשר לו, בין בחיים אלו ובין אחרים, לצורך הצלת אותן הנשמות הדחויות, ידע כי, ייסורים קשים יכולים לתקוף אותו, כי אלו הנשמות הן המחיות את הקליפות, וכל הייסורים, שהן מנת חלקן יפעלו על אותו האדם העוסק בהצלת ופדיון אותן הנפשות האומללות.

אך דעו לכם, אהוביי, כי אין זו בחירה של החומר או השכל החומרי, אדם מגיע להצלת ופדיון הנשמות הללו רק על ידי בחירת הנשמה הנעלמת שלו, כאשר אדם מטהר ומתחטא ומתקדש מתחיל להאיר, האור שלו הינו כמו פנס ביער, כל הברחשים והנחשים נמשכים/חוששים אל האור הזה, וזה שאמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים פרק צב :

(ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת:

(ח) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד:

אותם הקליפות, הרשעים מציצים ומסתכלים ורוצים לינוק מאור הקדושה, ואזי "להשמדם עדי עד", כי האדם הקדוש בכוח הקדושה מזמן אליו את הקליפות האחוזות וחיות מהנפשות הבלועות, וכאשר מתקרבים אליו יונק את הניצוץ הקדוש מתוך הקליפות ומרוקן את הקליפה ממקור חיותה.

ואז אחת משתיים, אם האדם חזק בקדושה הוא פודה את הנפש והקליפה נמוגה.

והפך, ח"ו, יונקים ממנו הקליפות והוא עצמו הופך לנפש שבויה, ותוצאות השבי מחשבות זרות, פחד, חרדה דכאון תאוות לא לו, חולשה בקיום מצוות ולימוד התורה וכו'.

ומה התיקון?

ישתבח שמו ויתברך בורא עולם, לא אלמן ישראל – שלח לנו שליחים, צדיקים שגילו לנו תיקון שובבים – שובו בנים שובבים – שורש "שובבים" – שבי, אותם בנים שבוים בקליפה, בכוחות הטומאה, בכפירה וכו' אותם צריך להשיב ע"י ימים מסוגלים שקבעו לנו כפי ראשי תיבות פרשיות השבוע – מפרשת שמות ועד פרשת משפטים:

שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים – ואלו הן פרשות שחרור העבדים – עם ישראל – ממצרים – כפי הנפשות השבויות במצרים, במקום הצר של בית סוהר הטומאה שאלו ימים המסוגלים לשחרר אותם.

איזה תיקונים עושים בימים אלו?

קו האמצע – תיקון מחשבה, שמירת הלשון -בימים אלו נקבעת תענית דיבור עולמית, כדאי לעקוב אחרי הודעה על התאריך, תיקון תאוות הלב, תיקון היסוד – מספר תיקונים (כל זרע שיצא שלא בקדושה – עונתה, פריה ורביה ולהישמר מהחטא), אפילו שיש תיקונים רבים שהאדם הפרטי במת לא עבר עליהם – יכול להיות שבגלגול קודם עבר עליהם, או מישהו בשורש שלו עבר עליהם והוא משחרר אותו מכלאו ושביו.

את התיקון עורכים במקומות רבים יש פירסומים על התיקונים, ומה צריך להכין לפני = כל התיקונים נעשים בתענית – ואם לא יכול, יפדה תענית במחיר של סעודת עני – אני חושב שזה בערך 20 ₪ לפדיון.

ספר ירמיה פרק ג

(כא) קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם: - העבירות שבגללן מתארכת הגלות

(כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: - שבויי העבירות, הנמצאים בשבי הקליפה, יירפאו על ידי התיקון.

(כג) אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: גבעות – אלו הן אימהות ישראל – שרה, רבקה, לאה ורחל, ההרים הם האבות – אברהם יצחק ויעקב.

(כד) וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם: בשת היא הקיפה – הפך שבת קודש, היא שכלאה את נפשות ישראל.

(כה) נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: ע"י שנשכב בצום, תענית, תפילה ירפא שבויינו,,,אמן כן יהי רצון

זוהר פרשת שמות – תרגום – מעלת רבי שמעון בר - יוחאי

רַבִּי חִיָּיא הַגָּדוֹל הָיָה הוֹלֵךְ לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לִלְמֹד מֵהֶם. הָלַךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרָאָה פַּרְגּוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה מַפְסִיק בַּבַּיִת. תָּמַהּ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר, אֶשְׁמַע דָּבָר מִפִּיו מִכָּאן . שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר, בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. כָּל הַכִּסּוּף שֶׁכּוֹסְפִים יִשְׂרָאֵל [מִלִּפְנֵי] מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כִּצְבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים . מָה הַטַּעַם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם הוּא תָּמִיד מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ - יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם. דָּבָר אַחֵר - הַצְּבִי, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל . שָׁמַע רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִם עֶלְיוֹנִים [פּוֹסְקִים] עוֹסְקִים בַּבַּיִת, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחוּץ?! בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינָה בַּחוּץ, מִי יֵצֵא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אִם אֲנִי אֶשָּׂרֵף - [כְּחוֹל] לֹא אֶשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִחוּץ אֵלֵינוּ. שֶׁתִּכָּנֵס הַשְּׁכִינָה, וְתִהְיֶה אֵשׁ שְׁלֵמָה. שָׁמַע קוֹל שֶׁאוֹמֵר: עֲדַיִן לֹא נִסְמְכוּ הַסּוֹמְכִים, וְהַשְּׁעָרִים עֲדַיִן לֹא הֻתְקְנוּ, וּמִקְּטַנֵּי [וּמֵאָהֳלֵי] הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן, שֶׁכָּעֵת הוּא. לֹא יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר . יָשַׁב רַבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְנֶאֱנַח. פָּתַח וְאָמַר, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. נִפְתַּח שַׁעַר הַפַּרְגּוֹד, לֹא נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא. זָקַף רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר, מִזֶּה נִשְׁמָע שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְמִישֶׁהוּ בַּחוּץ, וְאָנוּ בִּפְנִים?! קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָלְכָה הָאֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ עַד מְקוֹם רַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיצוֹץ אוֹר הַקְּלִיטָה בַּחוּץ, שֶׁל הַמַּפְתֵּחַ וְאָנוּ כָּאן בִּפְנִים?! הִתְאַלֵּם פִּיו שֶׁל רַבִּי חִיָּיא . כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס פְּנִימָה, הוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְלֹא זָקַף רֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, קוּם הַעֲבֵר יָדְךָ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בָּזֶה, שֶׁלֹּא רָגִיל בּוֹ. קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְהֶעֱבִיר יָדוֹ עַל פִּי רַבִּי חִיָּיא. פָּתַח פִּיו רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, רָאֲתָה עֵינִי מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי. הִזְדַּקַּפְתִּי שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי, שֶׁטּוֹב לָמוּת בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב טוֹב שֶׁדּוֹלֵק . בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְקִים שְׁבִיבֵי אֵשׁ לְכָל עֵבֶר, וְכָל שְׁבִיב וּשְׁבִיב עוֹלֶה לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים מֶרְכָּבוֹת, וְכָל מֶרְכָּבָה נִפְרֶדֶת לְאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעַתִּיק הַיָּמִים שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא מִזְדַּעֲזֵעַ מִמֶּנּוּ לְמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים עוֹלָמוֹת . עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם עִדּוּן הַצַּדִּיקִים, עַד שֶׁנִּשְׁמָע בְּכָל הָרְקִיעִים, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם בִּזְמַן אֶחָד, תְּמֵהִים וְאוֹמְרִים: זֶהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה מַרְעִישׁ הַכֹּל, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנָיו. זֶהוּ הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ כָּל הַכִּסְאוֹת וְכָל הָרְקִיעִים וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת רִבּוֹנָם . אֵין פּוֹתְחִים וְאֵין מְסַיְּמִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁמָע (שֶׁיִּשְׁתַּמֵּעַ) בְּכָל הָרְקִיעִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה פִּתְחוֹן פֶּה. כְּשֶׁמְּסַיֵּם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִי רוֹאֶה אֵיזֶה שִׁירִים? מִי רוֹאֶה אֵיזוֹ חֶדְוָה שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְרִבּוֹנָם? מִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהוֹלְכִים בְּכָל הָרְקִיעִים? כֻּלָּם בָּאִים בִּשְׁבִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, מַעֲלִים רֵיחוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן עַד עַתִּיק הַיָּמִים, וְכָל זֶה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן .

ספר שמות פרק א (ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

הנפש שהיא הרמה הנמוכה של הרוחניות משועבדת למצרים, לתאוות הגוף הגשמי, וכאשר זוכה האדם ל"רוח" מלשון "ותחי רוח יעקב", הרוחניות מקבלת תוספת כוח ומתחילה לזעוק ולצעוק לה' בספר שמות פרק ג (ז) וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: ומיד שולח הקב"ה את הנ-שמה אותיות משה משער הנון שהיא הבינה הנקראת אהיה, ואין הנשמה רוצה להגיע אל העולם העכור הזה ביודעה כי הגוף סרבן, כופר, אינו רוצה בגאולה הוא רוצה תאוות החיים הגשמיים והנשמה מתעקשת להישאר בייחוד עם בוראה ואז מפתה הקב"ה את הנשמה בשמחה, בברכת הכהן, במידת החסד שיש בעולם התיקון בספר שמות פרק ד (יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: (יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: והנשמה (משה) מנסה לשחרר את האדם לעבוד את בוראו, והיצר הרע, פרעה לא מכיר בשם הויה ב"ה וב"ש, הוא מכיר כוחות גשמיים, רוחניות ירודה, אפילו הנשמה מאירה לאדם ומראה לו ניסים, כפי שכל בעל תשובה חש בתחילת התשובה, קשה לו האמונה, קשה לו לחשוב כי הקב"ה ידאג לו ולפרנסתו, עדיין השוטרים (השוטים) אומרים לו בספר שמות פרק ה (כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה:(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: אתה חייב "השתדלות", כוחות הטבע, מלכות הרשעה שולטת צריך להשמר, "ונשמרתם לנפשותיכם", וכו', מיד מרפים את בעל התשובה והוא הופך כמותם עבד לתאוות כבוד ממון וגוף, הוא שכח, בפרק ו (ט) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: השכיחו ממנו את התכלית שלשמה החל מעשה התשובה, הוא שכח את זעקות נפשו ממצולות, ממצרים לפתע תפסו אותו השוטרים ואומרים לו אל תגדל, תסלק את משה, את הנשמה, והנשמה מבקשת מבוראה לשוב אליו אינה מבינה מדוע הקב"ה לא מסלק את כל המפריעים לאדם להדבק בבורא כמותה, מדוע לא משמיד את המצרים מיד, בפרק ה (כב) וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: להפך, כל בעל תשובה יודע כי מרגע תחילת התשובה החלו: בעיות לא מוסברות בגשמיות, הפסד ממון, מחלות שונות, גירושין, ועוד צרות והוא שואל בפרק ה (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: ומשיב לו הקב"ה הרי כל חייך חיית תחת שיעבוד היצר הרע, המצר לך, כעת הגיע הזמן להפרע ממנו בפרק ו (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ: כוחה של הנשמה, כוח משה, התורה הקדושה תגרום ליצר הרע לימוג, להיחלש ואפילו להעלם בכוח מסירות הנפש של בעלי התשובה, הם מחמירים בכל, מוסרים נפש בכל כוחם, לומדים יומם ולילה, כי הם יודעים טבעו של היצר הרע, הם בורחים ממנו באישון לילה, בתקון חצות, הם רצים ללא הפסקה אחר הקדושה, אחר השכינה הקדושה, כל זאת כאשר הם לא נדבקים ברפיון של אלו שעדיין אחוזים בחיי העולם הזה, בתאוות הגשמיות, בכבוד וברדיפה אחר ממון, הם רודפים אחר הקב"ה. ובמקום הזה, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.

זוהר חלק א דף כח/ב

ועלייהו אתמר והנחש היה ערום מכל חית השדה וגו', ערום לרע, מכל חיוון דאומין דעלמא עעכו"ם, ואינון בנוי דנחש הקדמוני דפתי לחוה, וערב רב ודאי אינון הוו זוהמא דאטיל נחש בחוה, ומההיא זוהמא נפק קין, וקטל להבל רועה צאן, דאתמר ביה בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל, בשג"ם ודאי איהו מש"ה, וקטיל ליה, ואיהו הוה ברא בוכרא דאדם. ועם כל דא משה בגין לכסאה על ערייתא דאבוהי נטל בת יתרו דאתמר ביה (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה, והא אוקמוה אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין, כמה דאת אמר (שם ד יא) וחבר הקיני נפרד מקין, תרגום: ועליו נאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה וגומר, ערום לרע, מכל חיות של אומות העולם עובדי כוכבים ומזלות, והם בני הנחש הקדמוני שפיתה את חוה, והערב רב הם הזוהמה שהטיל הנחש בחוה ומהזוהמה נולד קין ורצח את הבל שהיה רועה צאן ועליו נאמר בשגם הוא בשר, זה הבל, בשגם (345) ודאי שזה משה (345), (גילגולו של הבל), והרג אותו זה בכורו של אדם, וכדי לתקן את פגם האדם הראשון שהוא אביו התחתן משה עם בת יתרו שנאמר (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה, ולמה נקרא קיני, שנפרד מקין, כמה שנאמר (שם ד יא) וחבר הקיני נפרד מקין: הסבר: קין תולדה של טוב ורע, נחש ואדם, יתרו קיבל את חלקו הטוב של קין לברר אותו ולקן אותו ע"י שסייע למשה שהוא הבל תיקן חלק זה ואף חזר בתשובה שלימה, לומר לך זה קין רוצח הראשון, יתרו שעבד כל העבודה הזרה האפשרית, הקב"ה קיבל תשובתו שאין דבר העומד בפני תשובה.

שמות פרק ו (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

אחדות מושלמת אין סופית ונצחית, ללא הפכים, ללא כיוונים, ללא תכלית, פשוטה – אחד יחיד ומיוחד ברוך הוא וברוך שמו, נסתר ונעלם, ללא השגה והבנה, אין כל דמיון יכול לדמותו, וכל צורה לתארו. שלימות לא מובנת לשכל אנושי או רוחני, הוא "אין סוף" פנימי לכל הבריאה ומקיף את כל הנבראים בפרטות ובכללות, את כל הנבראים ברא כפי הנהגות הרוחניות שהם כפי משפחה - סבא (עתיקה קדישא, אריך אנפין), אבא (הנקרא חכמה, כפי הנהגות אבא) אמא (הנקראת בינה, כפי הנהגות אמא) בן (הנקרא פנים קטנות, זעיר אנפין (ז"א), שהוא כפי העולם הזה ו' קצוות, ו"ק, הנקרא שמים ונקרא תורה שבכתב), בת (הנקראת מלכות, שכינה תחתונה, רחל, בת שבע, בכל, כה, ועוד שמות כפי הנהגותיה את חיילותיה שהם עם ישראל, היא התורה שבעל פה) והם ארבע עולמות רוחניים אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, והעולם הזה שהוא תחתית עולם העשיה, עולם הקליפה הגשמית, שכל ברייה בעולם זה עטופה בקליפת העור (הרוע) עולם הנחש, עולם העפר (פרעה) וזוהי כללות הנהגותיו של אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, הוא מתגלה בהנהגה שמשליט בתקופה או בדור, או בפרטות של כל אדם שהיא ההנהגה הפרטית. וכולם הם זכר ונקבה ואומר הזוהר כי כל תפקידו של האדם הוא לחבר את המידות האלו שהם זכר ונקבה, וזו הבת, השכינה התורה שבעל פה נמצאת בשבי הנחש, ובניה ישראל התחייבו להם ולזרעם לפדותה מתוך הנחש, מתוך פרעה וכל בני "חם" האחרים, ולעלותה לחתן שהוא אחיה, כפי שאמר רעייתי, אחותי (שיר השירים) וממצרים פדו חלק השכינה שהיה שם, וכעת השכינה וחיילותיה ובניה המצולקים והחבולים בורחים מתוך ההפיכה שעשו במצרים, הוציאו את כל חיותו של הנחש משם ועל כן מצרים הפרעונית עומדת להיחרב בעשר מכות כנגד כל משפחת הטומאה על (סבא, אבא ואמא, בן ובת של כוחות הטומאה, כי זה כנגד זה עשה ה') עשר ספירות מכה לכל ספירה, ומשם ילכו עם הקודש לחתונת הבן עם הבת שהוציאו משביה שהחופה היא מתן התורה הקדושה לעם קודש שימשיך למקומות נוספים לאסוף את השכינה בעוד שלוש גלויות שמצפות לו, בעוד ייסורין ושמד עד הגאולה האחרונה במהרה בימינו אמן.

הזוהר הקדוש הוא אויר הנשמה, כפי שהגוף זקוק לאויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרד"ס התורה מסירות נפש מוחלטת לקיום ולימוד התורה בטהרה ובקדושה, נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו. כמו שאמר: זוהר חלק ב' דף ב/א - פרשת שמות: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים, אלין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא, תרגום: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, והמשכילים אלו הם המסתכלים בסודות החכמה:, חכמת התורה הקדושה שהיא תוכנית הבריאה של כל העולמות וכל הנבראים, עם ישראל הנמצאים בשבי הקליפה הקשה, קליפת מצרים, שמד, רצח, עינויים וכל זאת מפחד הקליפה שיודעת כי עם ישראל הוא בנו של הקב"ה שבא להשמיד את הטומאה ולהאיר את כל העולמות באורו יתברך, וזאת ע"י מסירות נפשם להכנס למקומות הרוע, לקבל על עצמם ייסורים קשים בכדי לפדות את ניצוצות הקדושה שירדו לטומאה ומחיות את הטומאה, אלו הנפשות השבויות "הבנים השובבים", שחלקם נפל בחטא אדם ראשון, וע"י נח שהשתכר ובא בנו חם ולקח ממנו את הקדושה ופיזרם בזרעו שאחד מהם הוא מצרים, והן ע"י ידי כל אחד מישראל שחטא בפגם היסוד וילד בנים אומללים שהפכו להיות המזיקים שלו. ונשלח ממרום איש האלהי"ם משה רבינו נשמת ישראל, ומגלה לבני ישראל כי הם בניו של הקב"ה, ויש להם תכלית, ויש להם תורה, ובעל הבית האמיתי שלהם אינו פרעה, אלא הבורא בעצמו יתברך. כך גם בפרטות של האדם שגופו המצר על נפשו והופך אותה עבד לתאוותיו הגשמיות, מפחד שמא לא תהיה לו פרנסה, והקב"ה מערה עליו רוח קדושה והוא נזכר בתכלית ומתקדש, והמאבקים והנסיונות לא עוזבים אותו, וכאשר הוא משבר את התאוות ומוסר נפשו על קידוש שמו יתברך שולח הקב"ה את הנשמה שהיא הגואל הפרטי של האדם ואם זכה בנשמה הרי הוא בדרך לגאולה הפרטית, וזאת על ידי עסק התורה, פרד"ס התורה, רק כאשר יעסוק בכל הפרד"ס יזכה לנשמה הקדושה, כפי שאמר בתיקוני הזוהר כי הנפש עוסקת בפשט, הרוח עוסקת ברמז ובדרש ואילו הנשמה עוסקת רק בסוד, ואם לא עסק בסוד אזי לא זוכה לנשמה, שהיא אותיות נ - משה, גואל, שבא משער הנון שהוא הסוד.

ספר הליקוטים - פרשת שמות - פרק ב

ונחזור לענין. כי כבר ידעת מ"ש רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם וכו', כי משה ובלעם הם סוד הדעת, זה בקדושה וזה בקליפה, ותחלה נתערבו הכל טו"ר, בעבור חטא אדה"ר והבל, ואח"כ נתקן ויצא משה בקדושה הטובה לבד, וזהו ותרא אותו כי טוב הוא, ונפרד ממנו בלעם, השקול כמותו בדעת הקליפה, וז"ס מ"ש (במדבר כ"ד י') ויודע דעת עליון. אמנם סוד דורו של משה נקרא דור דעה, כי כלם מסוד הדעת, וכנגדם הערב רב שהיו מהדעת דקליפה. פירוש, אותם הניצוצין דקרי, מה שהוציא אדה"ר בק"ל שנה כמ"ש במ"א, ועדיין לא היו מתוקנים, ומשה היה רוצה להוציאם קודם הזמן ולתקנם תיכף, ובשביל אלו היה הגלות של מצרים בסוד הדעת העליון, בסוד כמש"ל בסוד רד"ו שמה, כי ישראל וערב רב כולם מסוד הדעת, ולכן תמצא כי ערב רב בגי' דעת:

לפרטים - יוחנן באנון 0548464306

בס"ד

שיעור זוהר פרשת וארא - נמסר בבית מדרש - זוהר יומי - פיס בוק כ"ג טבת

ר' יוחנן באנון הי"ו

זוהר דף ל''ב ע''א.

וְתָא חֲזֵי אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין קַיְימָא הַהוּא מְמַנָּא דִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל

אומר הזוהר ארבע מאות שנים עומד הממונה של ישמעאל.

הממונה הוא שרו של ישמעאל כפי שיש לכל אומה שר ממונה

ולישראל אין. רק הקב"ה עומד ממונה של ישמעאל ודורש זכות ברית המילה של ישמעאל לקבל עבורה שכר.

וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן.

תרגום הזוהר: הרי ברית מילה היא שמו של הקב"ה

שדי קודם לברית הוא - ש.ד - ממש אחרי הברית מקבל אור של הקב"ה.

י הופך להיות קדוש - אות ברית קודש. שם שדי

אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּמּוֹל, לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק?

אמר לו השר הממונה צריך להיות כמו יצחק

לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק. אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנָיו, וְזֶה אֵינוֹ כָּךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵלּוּ מִתְדַבְּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנֶה יָמִים

שמונה ימי מילה, נניח, אז איך אברהם כן? הרי הוא נימול בגיל 90

מה תהיה תשובה?

אמר למשה: "נגליתי לאבות רק בשם שדי אבל לך בשם יהוה כי אתה וכל ישראל כבר זרע קודש. אָמַר לוֹ הַשָּׂר הַמְּמוּנֶה, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב עַל זֶה

משא ומתן של תגרן בשוק: תן משהו אוי לנו ואוי לסבלותינו, אוֹי לְאוֹתוֹ זְמָן שֶׁנּוֹלָד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מילת ישמעאל היא ייסורי ישראל מכיון שהקב"ה הרחיק כל שכר לעולם הבא.לישמעאל וזרעו

נתן להם כל שכרם בעולם הזה.

ידו בכל בכל- זו השכינה הקדושה. ידו- אות יוד

יוד של שם אדני, הוא אוחז בה , איפה?

היכן השכינה מעולם לא זזה,? בית המקדש, הר הבית שם הוא יונק ממנה את שכרו על הברית .

ואז יד כל בו כל יסוד, כל = יסוד של כוחות הטומאה. הוא יונק מהשכינה וכוחות הטומאה יונקים ממנו.

שעלים הילכו שם- שעלים בהר הבית, שעלים - ישמעל

וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלוֹט עַל אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה זְמָן הַרְבֵּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רֵיקָה מִכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהַמִּלָּה שֶׁלָּהֶם הִיא רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת. וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַזְּכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.

מעכבי הגאולה ישמעאל בארץ הקודש ישארו עד שתגמר זכותם

ולכן הם עדיין סביבותינו ובתוכנו , יונקים קדושה ומרבים מדון ומלחמות וחרב בעולם.

עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַזְּכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם,

והנה ימים הגיעו, עיני כל העולם על ישראל, כל המלחמות שיש בעולם בין אם זה בפקיסטן - פקע שטן,שם יצא השטן - אפגני שטן

עירק - חיזבאלה, חמאס פתח מלחמות באדום בקוריאה

הכל זה ישראל מעורר.. (רוחו של משיח)

וְיִתְאַסְּפוּ בְּנֵי אֱדוֹם עֲלֵיהֶם, וְיַעֲרְכוּ עִמָּהֶם מִלְחָמָה, אַחַת עַל הַיָּם, וְאַחַת עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאַחַת סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם, וְיִמְשְׁלוּ אֵלּוּ עַל אֵלּוּ,

, וְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לֹא תִּמָּסֵר לִבְנֵי אֱדוֹם.

לא תמסר- אובמבה - במבה חושב שיוכל לשלוט על ישראל, לב שרים ביד מלך- הקב"ה מנהל את שרי העולם את הנשיאים, את ביבי וברק.

בְּאוֹתוֹ זְמָן, יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ עָלֶיהָ מִלְחָמָה שְׁלושָה חָדֳשִׁים

רומי- מי זו רומי? האימפריה השלטת: ג'ינס, קוקה קולה, פופ הופ, = ארה"ב..

למה קורא לה רשעה? הרי הם נותנים לישראל הרבה כסף, מטוסים!

אמר נשיא פרס שבזכות אמריקה אנחנו חיים,, טיפש..

הקב"ה מחייה אותנו- קנה משענת רצוצה של טומאה המבקשת לקחת כל חלק קדוש מעמינו ולזרוק אותו לתןך חיי החומר - פופ הופ,

להיות כמו אמריקה , רדידות שטחיות - תאווה..

מי זה העם שיתעורר להלחם ברומי הזו?

הרב נחמני זצוק"ל אמר- זו קוריאה או סין.

מה יקרה במלחמה הזו הקרובה כל כך?

מלחמות הטומאה בעיצומן, הודו ופקיסטן על קשמיר

קשמיר - מי שקר,, מי ישלוט בשקר?

אין להם הרבה חיות, רוב הקדושה עזבה כבר את העולם.

הודו - הנחש

פקיסטן פקע שטן - השטן- הם נלחמים בינהם.

שְׁלושָה חָדֳשִׁים, וְיִתְאַסְּפוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִּידֵיהֶם, עַד שֶׁיֵּאָסְפוּ עָלֶיהָ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם מִכָּל קַצְוֵי הָעוֹלָם

שלושה חודשי מלחמה ואז תהיה הפרדה - אדום יתקבצו מכל העולם

ישמעלים מכל העולם, שתי צבאות על כל כלי הנשק, משמידי אנושות, מוכנים, ערוכים..

מי ישלוט בעולם?

אני-אמר הקב"ה-אני !!!

וְאָז יִתְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה.

בבצרה- יש לקב"ה לעשות בציר, מי זה בא לבוש אדם מבצרה?

זה הקב"ה- נוקם.

וּלְאַחַר כָּךְ, מַה כָּתוּב, לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'

ינער הארץ- רעיודת אדמה, מפולות שלגים, המסת קרחונים, נפילת כלכלות..

וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הָאָרֶץ- למה קודם ישמעאל?

כי הוא הפחות חשוב בנקמה- נקום בבני אדום, מה ההבדל?

זה טבח שרף שחט, וגם זה ישמעאל בנו שלאברהם.

היה בו מעט, קמצוץ של חסד אברהם.

ידוע שבארצות המזרח רוב הזמן ליהודים היתה מנוחה ושגשוג

אבל - עשו ,אדום, אניקוזציה- רק עבור האיקוזציה הנקמה צריכה להיות אדירה. מי שקורא על זוועות האינקוזציה של הנוצרים הרשעים

חדרי המרתף שהיו מלאים בכלי משחית אדם, סד עינויים.תקראו תבכו כמוני

ופוגורמים, שריפות של קהילות שלימות בתוך דירי חזירים

עוללים בני יומם.

והשואה זה אדום,בהם ינקום לכן הוא משאיר אותם לסוף.

ישַׁבֵּר כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל עַם הָעוֹלָם

וישברו כל שרי אומות העולם ולא יהיה שום כח שיעמוד מול ישראל יותר

בכל אחד מאיתנו מעורב הערב רב בדם שלנו

כל מצוה כל לימוד תורה כל קידוש השם, מממגר אותם.

הרע משתמש בכל אחד מאיתנו זה נכון, השם הבטיח שישחוט אותו לעיני כל העולם בקרוב. אמן

יש במנהיגים שלנו כך אומר הרב שלי שהם רק קליפה הם לא יהודים, יש הרבה רוע במנהיגים אצלנו היום ובמערכת המשפט, נורא ואיום! אין דין שם ולא דין של צדיק

ולכן הסגרו עמי בחדרים לימדו תורה, הרבו חסד, ואהבת חינם ברוך אדני לעולם אמן ואמן..

שיעור שנמסר באינטרנט – לקבוצה של עשרות משתתפים

בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה.

וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ.

וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ.

שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע.

וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת.

וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם.

חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ.

וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה.

וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם.

כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה.

כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

בָּרוּךְ אַתָּה ........מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

בעזרת השם אנחנו נלמד בארמית תיקון מיוחד של הזוהר

הקדוש דף ס"ז - ז"ח ונתרגם

תהיו מאוחדים

תייחדו

למתק כל הדינים

מעל ישראל

רִבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּפַלְגּוּ לֵילְיָא, לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא

רבי אבא

כותב את דבר הזוהר

ישב לפני רבי שמעון בר יוחאי

קם רבי שמעון בחצות לילה

לעסוק בתורה

קָמוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא עִמֵּיהּ. פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (תהלים מב) כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרוֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים

קמו רבי אלעזר בנו של רשב"י

ורבי אבא

לפני מורם

אמר רבי שמעון

כאיל תערוג על אפיקי מים

כן נפשי תערוג אליך אלהים

תערוג מלשון נקבה

איל הוא זכר

הנקבה היא הנפש

הנפש שבויה בעולם הגשמי

היא מבקשת

את אפיקי המים

כך הנפש מבקשת את אלהים

הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל מִכָּל עַמִּין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא,

זה הוסבר

זכאים הם ישראל

מכל העמים

שהקב"ה נתן להם תורה

וְאוֹרִית לוֹן נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין מֵאֲתַר קַדִּישָׁא, בְּגִין לְמֶעְבַּד פִּקּוּדוֹי, וּלְאִשְׁתַּעֲשְׁעָא בְּאוֹרַיְיתָא,

והוריש להם נשמה קדושה

ממקום קדוש

מחצב הנשמות

כדי לעשות את מצוות התורה

ולהשתעשע בתורה

דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּעֲשָׁע בְּאוֹרַיְיתָא, לָא דָּחִיל מִכֹּלָּא. דִּכְתִּיב, (תהלים קיט) לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

כל מי שמשתעשע עם התורה

לא פוחד מכלום

אין פחד כלל

שנאמר

לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

לולא התורה

אבדתי

בעוני

לא עוני גשמי !

יש הרבה עשירים בכסף וזהב

ועניים באושר

אושר הוא מהשורש אשר

הוא מאושר - כי

הקב"ה אישר אותו

יש לו חותם המלך

מהו החותם

הנשמה

שרק למי שבחר בתורה

ואמר

נעשה ונשמע

יש לו אותה

מַאן אִינּוּן שַׁעֲשׁוּעָי. אוֹרַיְיתָא. דְּאוֹרַיְיתָא שַׁעֲשׁוּעִים אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, (משלי ח) וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. וְדָא הוּא דְּתָנֵינָן,

מהם השעשועים

תורה

היא נקראת שעשועים

קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּיא בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן

ומי שמתעסק בה

הקב"ה משתעשע איתו

אלו הנשמות

של הצדיקים

שמגיעות בכל לילה

לגן עדן

מי הם הצדיקים

כל מי שעוסק בתורה לשמה

בלילה

ככתוב

אין חדש תחת השמש

כאשר יש שמש אין חדש

אי אפשר לחדש

אבל בלילה

קומי אורי

אור התורה

חידושי התורה כולם

הם פרי עמל לילה

כך כתב הרמב"ם ואחרים

בְּגִין לְמֶחְדֵּי בְּהוּ. דְּתָנֵינָן, זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא, דִּכְתִיב בְּהוּ, (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ',

מה הם השעשועים

של הקב"ה בהם

הוא שמח בבניו

העוסקים בתוכנית הבריאה

הם בוראים עולמות

בעסק התורה

כלת משה

והוא מתגאה בבניו

ואומר לכל צבא השמים

ראו בני בכורי ישראל

ראו מסירות נפש

עניות

דלות

גלות

צרות

ייסורים

כוחות טומאה

והוא קם

בלילה

יושב

לומד תורה

3317

שנים

עם ישראל מקיים

נעשה ונשמע

לא עזבנו

ולא נעזוב

זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא, דִּכְתִיב בְּהוּ, (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', בְּגִין לְאִתְעַנְּגָא מֵהַהוּא שַׁקְיוּ דְּנַחֲלָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה נח) וְהִשְׁבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ

זכאים הם ישראל

הצדיקים

העוסקים בתורה

כתוב בהם

אז תתענג

להתענג מממעין הנחל

נחל

מהו הנחל הזה

נוצר = נ

חסד = ח

לאלפים = ל

חסדי השם יתברך

נחל גימטריה 88

פח

הפח נשבר

ואנחנו נמלטנו

איך

ע"י הפך הפח

נחל

מעיין התורה

כי בלי תורה

לוּלֵי תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

אבדתי

האבדון

הוא איבוד הדרך

כאשר עוסקים בטפל ולא בעיקר

עוסקים בכבוד בני אדם

והתורה צועקת בכל יום

יוצאת בת קול מחורב (סיני)

ואומרת אוי להם הבריות

מעלבונה של התורה

מי היא התורה?

תורה שבעל פה קרינן לה

מלכות

תָּאנָא, כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים כב) אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה

כנסת ישראל

היא האיילה

היא המבקשת

מבניה

אנא בניי אהוביי

אני אימא שלכם

מושלכת בחוצות

מבוזה

מושפלת

אנא בניי

הקימו אותי

נפלה בתולת ישראל לא תוסיף קום

מי יקים אותה

קום יוסף הצדיק

הצל את אימך

הסתר אותה מעשיו שוב

כפי שעשית, לא הקב"ה יקים אותה

לא...

את

אתה

בניה יקימו

אותה

לא לברוח מאחריות

העדרים

הקב"ה יכול לגאול את העולם בשניה

הוא מלך אסור ברהטים

אני אסרתי את עצמי אומר הקב"ה

אתם תשחררו אותי

נתתח לכם מפתחות

מפתח התשובה

מפתח התורה

ע"י הבחירה שלנו לגאולה , זו התוכנית המושלמת שנתעורר מלמטה .

סודות הזוהר

התעוררות

דלתתה

נכון

לא בעיה לקב"ה לגאול

בהבל פיו ברא שמים וארץ

אבל כל הבריאה

כל הנבראים

כל העולמות

נבראו עבור הרגע

המיוחד

שעם ישראל פותח בצעקה

של תשובה

אבא

ואז ישמע אל

ויכרית את ישמעאל ואדום וכל המריעים לבנו

בנו, ישראל עלה

במחשבה

ראשון

ואחרון

במעשה

הוא ישלים את עצמו

הוא תכלית הבריאה

הקב"ה רצה בן

שותף

אמיתי

שעמל

בנה

וראוי להקרא בן

למלך מלכיח המלכים

מַבּוּעֵי נַחֲלָא מַאן אִינּוּן. מַבּוּעָא חַד לְעֵילָּא

מבועי נחל

מעייני הנחל

המקום שממנו נובעים המים

מהם שואל הזוהר

יש מבוע אחד

קדום

לכל

מבוע הרחמים

הוא נקרא עתיקא קדישא

מקור הרחמים

רעוא דרעוין

עתיק

ראשון הנבראים אחר התיקון

אצלו יש 13 מכילן דרחמי

יג תיקוני דיקנא קדישא

13 מידות הרחמים

שלעולם לא חוזרות ריקם

וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָּא עָלְמָא בְּהוּ, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (ישעיה סו) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה וְגוֹ'

והקב"ה יזמן שמחה בעולם

החדש

ככתוב

כי כאשר השמים החדשים

והארץ החדשה

מה המשמעות?

עולם זה הוא עולם תיקון

כל תכליתו לשמש

את הפועלים לבנות את הארץ החדשה

וכאשר תסתיים הבנייה

מה יהיה עם עולם זה

כתוב במסכת סוטא

חרוב

העולם הזה לא יתקיים במתכונת הזו

זו לידת האיילה

היא כעת בצירים אחרונים של יולדת

את העולם הבא

צירים כואבים

מי השפיר נשפכו על אוייבנו

הם טובעים במים

ואנחנו יבשים

מיובשים

התינוק החדש

לפני לידה

כל יולדת יודעת

איזו מצוקה נמצא העובר

ברגע היציאה

איזה כאבים מרגישה היולדת

כל רגע הצירים תכופים יותר

אש

תאונות

מחבלים

מחלוקות

סלקום נפלה

ומלחמות מאיימות עלינו

מכל עבר

חיזבאללה בצפון

חמס בדרום

אירן במזרח

המערב הים

לאן נברח

מה תצעק

כנס

לים התורה

הקב"ה יבקע אותו

בזכות יעקב

וינס בזכות יוסף

היובש

השמים מתוחים

תכולים כמו אמצע קיץ

הסירו הבגדים הצואים

הלבישו את המלכה במלבוש מלכות

תָּאנָא כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. בַּיוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בַּיוֹם הַזֶּה דַּיְיקָא, דְּבֵיהּ אִתְגְלֵי עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, לְכַפָּרָא עַל חוֹבֵיהוֹן דְּכֹלָּא.

כפי המשנה

כי ביום הזה

יכפר עליכם

איזה יום?

יום אחד

לא יום ולא לילה

אותו יום

בו השמש תעמוד מלכת

ויפתחו שערי שמים

והארץ

אשר הושלכה

משמים השליך ארץ

תעלה

ואיתה כל בניה הקדושים

מעלה

וינערו ממנה כל הרשעים

יפלו לתהומא רבא

והיא תסיר מעליה את כל גילולי העבודה הזרה

ואש תעטוף אותה

ושערי שמים

יפתחו

ותשמע שירת המלאכים

המלאכים

וכולנו נהלל לשם יתברך

ונאמר אל מלך מלא רחמים

בכל לילה עולה הנשמה למעלה ליתן דין וחשבון.

האדם מורכב מיחידות רוחניות -
נפש היא הקשורה אל הגוף מיום היוולדו ועד תחיית המתים במהרה בימינו.
רוח - היא המקשרת את הנפש לנשמה, הרוח עולה ויורדת, היא מאירה את הנפש ע"י מצוות בין אדם לחברו ובין אדם לקב"ה.
נשמה - היא המקשרת את האדם לקב"ה - היא העולם הבא, היא מנהגת את האדם לתכליתו, היא יודעת את תכליתו של האדם, היא יודעת את כל סודות הבריאה והתורה על כל צדדיה.
בכל לילה עולים חלק מהנפש והרוח והנשמה להגיע אל עולם האצילות במקום שאין רע, שם הם מתחדשים, שם הם מקבלים שפע מהבורא.
לא כל אדם זוכה להגיע בכל לילה או בכלל אל עולם האצילות, יש הפרעות בדרך.
במדור זה נסקור בע"ה את דרושי הלילה ומה צריך אדם לעשות כדי לזכות לחידוש הרוחניות - מבחינת "המחדש בכל יום מעשה בראשית" ומה ההבדל בין הנותן ליעף כוח, ובין מלביש ערומים.
למאמר זה נאמר כי חשיבות הכנת השינה היא שתקבע כיצד תנהג הנשמה בלילה.
אחד הכללים והסגולות לשינה והתעוררות להתחדשות מלאה חיוניות וחיות ושמחה - היא קריאת שמע על המיטה.
בכל הסידורים יש סדר מדוייק מה לקרוא לפני השינה.
א. מחילה וסליחה לכל מי שפגע בנו - שאף אחד לא יענש בגללנו.
ב. מחילה מהבורא יתברך על טעויות שעשינו בין בכוונה ובין בשוגג.
ג. סדר קריאת שמע ישראל - כוונות הקריאה אני אכתוב בהמשך בע"ה.
ד. מזמורי הסגולות שמופיעים בסידור.
ה. וידוי אמיתי חוץ מסדר הוידוי - לדבר עם השם על כל מה שעבר עלינו היום, לשמוח במצוות שקיימנו, להצטער על פגיעות שפגענו ולקבל להבא להיות טובים עם עצמינו ועם הסביבה שלנו.

אחד, יחיד ומיוחד, השלם והבלתי מושג, ברוך הוא וברוך שמו שברא כל הנבראים בעשרה מאמרות, בעשר ספירות, בארבע עולמות שמו הקדוש, והחסיר מכל בריותיו הקדושים תרי"ג מצוות וענפיהן כדי לזכות אותם בשכר השלמת החסרון ע"י תרי"ג המצוות וענפיהן לעולם נצחי ומאוחד באחדותו. לכל אדם מישראל כתובת ובית, משפחה שורשית עליונה אחוזה בעץ החיים באחד מענפיו הקשורים לגזע שהם שלושת האבות הקדושים שיצרו מציאות שלושה קווים, ימין שהוא החסד, שמאל שהוא הגבורה, ואמצע המאחד את שתי הקצוות שהוא התפארת, ומהם השתלשלו 12 שבטים ולכל שבט תפקיד מיוחד בבניית בנין עד שהוא עולם השכר, עולם הבא. והקב"ה שופט צדק, שכל דרכיו משפט, צדיק וישר הוא, אין עוול אינו ניתן לשוחד או להטות משפטו. בא הזוהר הקדוש ממאור הקדוש רבי שמעון בר יוחאי ומלמד את האדם כיצד להגיע למשפט זכאי, מלמד את סוד התיקון, הזוהר הוא התורה שמלמדת את האדם איך לתקן את חסרונו ואת פגמיו שפגם בכל הגלגולים, היא תורת האצילות היא תורת העולם הנצחי המתוקן שמביאה את האדם להדבק לשורשיו העליונים, לדעת סוד תיקונו וביאתו לעולם הזה, בגוף הזה, למשפחה זו, לעיר זו במידות הטבועות בו וכו', וכאשר אדם עוסק בזוהר וחי את חייו על פי הזוהר הרי הוא מגיע לשורשיו העליונים והם מדריכים ומסייעים לו לתקן את חלק תרי"ג מצוות שהוא חסר, ולכל אחד חסרון אחר, לא דומה תיקון של פלוני לתיקון של אלמוני, וזאת יכול לעשות כאשר נדבק בדרך אבותיו בשורשיו העליונים, הזוהר מאיר באדם כאשר הוא מכין את עצמו ככלי לקבל השפע שנמצא בכח נשמתו, כאשר הוא הופך להיות סביל לרוחניות בטהרה, בשמירת ברית היסוד, ברית הלשון, וברית העיניים, מקיים הלכות קלה כחמורה בדרך מסורת מנהג אבותיו, שבטו, עדתו, מנהיג עצמו ובני ביתו לחומרות של קדושה וטהרה, נטילת ידיים ליד המיטה, תפילה בנץ החמה, לאחר טבילה במקוה טהרה, תפילה ללא קיצורים, תפילה בציבור קבוע וקדוש, במקום שאין מחלוקת, במקום שאין דיבורי חול במקום שפעיל בלימוד תורה, בתלמידי חכמים. וזה פרשת "במדבר" - גימטריה רמ"ח, כאשר האדם שם עצמו כמדבר, ריק מכל גשמיות, נאבק בכל כוחות הטומאה שהם הנחשים והעקרבים הנמצאים במדבר ומנסים למנוע ממנו לקיים רמ"ח מצוות עשה, שהם חרבות המקצצות בכוחות הטומאה ומשחררות את השכינה משביה ומעלה בכל מצוה ובכל תפילה את ניצוצות השכינה להיכל המלך לתקן אותה. וכאשר הוא מעלה את השכינה ומכוון כפי שמלמד הזוהר לייחד את השכינה הקדושה עם בעלה שהוא הקב"ה, אזי נפתחים לו כל שערי המלך והוא מבקש ומקבל כל צורכו להמשך בניית בנין עד נצחי לעולם הנצח, שכל רצונו של האדם יהיה שהקב"ה יזכה אותו בעוד מצוה, בעוד חסד, בעוד תפילה זכה, וכל שפע זה שמגלה לנו רשב"י ע"ה מצוי בזוהר הקדוש, וכאשר האדם מרגיל עצמו לחשוב "זוהר", לחיות "זוהר" אזי הכל זה זוהר ומאיר ומשמח ומדביק את האדם וכל סביבתו בשמחה של קדושה אותה הוא מעביר לבניו, ולבני בניו עד לגאולה ב.ב.א.כ.י.ר

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁיּוֹצֵא בֶּן אָדָם לַדֶּרֶךְ, יְסַדֵּר תְּפִלָּה לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו שְׁכִינָה, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לַדֶּרֶךְ, וְיִמְצָא זִוּוּג הַשְּׁכִינָה לִגְאֹל אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ וּלְהַצִּילוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ.

התורה מתקנת את מידות האדם

יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי יִשָּׂשכָר נִקְרָא חֲמוֹר? אִם מִשּׁוּם שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, נִקְרָא לוֹ סוּס אוֹ אַרְיֵה אוֹ נָמֵר, לָמָּה חֲמוֹר? אֶלָּא אָמְרוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֲמוֹר נוֹשֵׂא מַשָּׂא, וְלֹא בוֹעֵט בַּאֲדוֹנוֹ כְּמוֹ שְׁאָר הַבְּהֵמוֹת, וְאֵין בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, וְלֹא חוֹשֵׁשׁ לִשְׁכַּב בְּמָקוֹם מְתֻקָּן. אַף כָּךְ יִשָּׂשכָר, שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בַּתּוֹרָה, נוֹטֵל מַשָּׂא הַתּוֹרָה, וְלֹא בוֹעֵט בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאֵין בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, כְּמוֹ הַחֲמוֹר שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדוֹ אֶלָּא לִכְבוֹד רִבּוֹנוֹ [רַבּוֹ]. רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ (אבות פ"ו) וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל.

התורה מצילה את האדם מרדיפה אחרי עולם החומר.

דָּבָר אַחֵר יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ וְגוֹ' - פָּתַח וְאָמַר, (תהלים כז) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָע ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. כַּמָּה חֲבִיבִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כַּמָּה חֲבִיבִים אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, לֹא פוֹחֵד מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם, שָׁמוּר הוּא לְמַעְלָה, שָׁמוּר הוּא לְמַטָּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכּוֹפֵת כָּל פִּגְעֵי הָעוֹלָם וּמוֹרִיד אוֹתָם לְעֹמֶק תְּהוֹם רַבָּה.

התורה מסלקת את כל המזיקים – חרדה, ידון, דכאון – הכל מסתלק בזכות תורה.

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, הַפְּתָחִים נִסְתָּמִים, וּכְלָבִים וַחֲמוֹרִים שׁוֹרִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, וְנִתֶּנֶת רְשׁוּת לְהַשְׁחִית, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם, וְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים עוֹלוֹת לְהִתְעַנֵּג לְמַעְלָה. כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן וְנֶחֱלָק הַלַּיְלָה, הִתְעוֹרְרוּת קְדֻשָּׁה מִתְעוֹרֶרֶת בָּעוֹלָם, וְזֶה נֶאֱמַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בַּתּוֹרָה, אֶת כָּל אוֹתָם הַמִּינִים הָרָעִים הוּא מַכְנִיס לְנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה, וְכוֹפֵת אֶת הַחֲמוֹר, וּמוֹרִידוֹ בַּשָּׂרִים שֶׁתַּחַת הֶעָפָר שֶׁל זֻהֲמַת הַקֶּשֶׁר.

מִשּׁוּם כָּךְ יִשָּׂשכָר, שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בַּתּוֹרָה, כּוֹפֵת אֶת הַחֲמוֹר וּמוֹרִיד אוֹתוֹ מֵאוֹתוֹ גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת, שֶׁהוּא עוֹלֶה לְהַזִּיק לָעוֹלָם, וְשָׂם מְדוֹרוֹ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, בֵּין זֻהֲמַת הַשָּׂרִים שֶׁבֶּעָפָר.

התורה מלמדת את האדם להיות – עבד לשם יתברך

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל - לִסְבֹּל עֹל הַתּוֹרָה וְלִדְבֹּק בָּהּ יָמִים וְלֵילוֹת. וַיְהִי לְמַס עֹבֵד - לִהְיוֹת עוֹבֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִדְבֹּק בּוֹ וּלְהַתִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בָּהּ.

הָרוֹצֶה לְהִנָּצֵל מִקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב מוּכְרַח לַעֲסֹק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּתֵּבַת נֹחַ שֶׁהִצִּילָה מֵהַמַּבּוּל

וְאִנּוּן עֵרֶב רַב רַשִּׁיעַיָּיא, [וְאוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁמֵּהָעֵרֶב רַב] דְּיִתְקַיָּים בְּהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, [יִתְקַיֵּם בָּהֶם לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הַכָּתוּב:] (דָּנִיֵּאל יב) יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. [שֶׁאָז יִהְיֶה בֵּרוּר גָּמוּר בְּיִשְׂרָאֵל] יִתְלַבְּנוּ: אִינּוּן מָארֵי מִשְׁנָה. [אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנֶה שֶׁיִּתְבָּרְרוּ עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה] וְיִצָּרְפוּ: אִנּוּן זַרְעָא קַדִישָׁא דִּשְׁאַר עַמָּא. [וְזֶרַע הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שְׁאַר הָעָם יִתְבָּרְרוּ עַל יְדֵי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקָה] הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (זְכַרְיָה יג) וּצְּרַפְתִּים כִּצְּרוֹף אֶת הַכֶּסֶף. [דְּהָיְינוּ עַל יְדֵי כֶּסֶף שֶׁנּוֹתְנִים לִצְדָקָה] וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, אִנּוּן עֵרֶב רַב. [וְאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב יָצְאוּ מִכְּלָל יִשְׂרָאֵל]

וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ (דָּנִיֵּאל יב), אִנּוּן מָארֵי קַבָּלָה, [וְהַמַּשְׂכִּילִים הֵם אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה] דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דָּנִיֵּאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִנּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, [אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בְּאוֹר הַזֶּה הַנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר] דְּאִיהוּ כְּתֵּבַת נֹחַ, [שֶׁהוּא כְּתֵּבַת נֹחַ שֶּׁמַּצִּיל מֵהַמַּבּוּל] דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. [שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֹּא כֻּלָּם זָכוּ לְהִכָּנֵס לַתֵּבָה לִפְנֵי הַמַּבּוּל, כָּךְ רַק הַזְּרִיזִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יִזְכּוּ לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי הַזְּמַן קָצֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַלְאֲכֵי (פֶּרֶק ג' פָּסוּק א') הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָקוֹת] דִּבְהוֹן [בְּאֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ לַעֲסֹק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ] יִתְקַיֵּם (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. [לִהְיוֹת בִּבְחִינַת בָּנִים וּמֵהָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ] וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא, וְכֹלָּא עַל סִיבָּה דִּילָךְ. [וְזֶה הָאוֹר שֶׁל סֵפֶר זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ יָאִיר בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶם, וְכָל זֶה בִּזְכוּת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ].

(זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ, רַעֲיָא מְהֵימְנָא דַּף קנג: – וְעַיֵּן תִּקּוּנֵי זֹּהַר תִּקּוּן כ"א עַמּוּד נג-נד).

זוהר, שאפשר לראות, לשון הזוהר, תא חזי - ראה,

הנה ימים באים ואור הזוהר מתרגש ובא לכל עם ישראל, קטנים וגדולים עוסקים בזוהר הקדוש, במספר מקומות סיימו ילדים בני תשע את כל הזוהר עם אביהם.

לזוהר תכונה מיוחדת שאין לה שותפים, הזוהר ממכר, מדבק, מלמד יראת החטא ונקיון הנשמה, מסלק יגון ואנחה, משרה בטחון, מלמד להכיר את בורא עולם, להדבק בו לאהוב אותו, להתפלל אליו לדבר איתו. הזוהר מלמד על ההשגחה הפרטית, לומדי הזוהר מלומדי ניסים גלויים, בקשתם מתמלאת לאלתר, אין להם צער ושעבוד החומר, יש להם תחושת שובע גשמי, ורעב רוחני ללמוד עוד, הזוהר קיים בכל התורה, במקרא, במשנה בגמרא ובספרי ההלכה והמוסר, הזוהר הוא כמו אבא שהוא גם רב הוא מלמד את האדם ללא צורך במורים רבים, אין צורך במפרשים, הוא מלמד את מהלך חיות הקודש גם כשטועים הם הלוך ושוב ורצוא כי כך דרך הקודש למצוא את הדלת ולא לשבור קירות, הזוהר מלמד היכן דלת ומהו הצופן לכל מנעול, כל השערים נפתחים ללומדי הזוהר, בזוהר אין קושיות ומחלוקות יש שלימות אחידה בבורא עולם יחיד ומיוחד. זוהר מלמד את דרך הטהרה לכל אדם בפרטות שלו. לרצות להיות שליח לבורא עולם, לאהוב את כולם, לא לכעוס, הזוהר מקרב רחוקים.

חיים על פי הזוהר

עיקר רצוננו באתר זה להגביר את כוחו של הזוהר הקדוש שבו הבטיח לנו אליהו הנביא כי בזכות התעסקות בספר הזוהר נזכה לגאולה ברחמים, ודרכו של רבי שמעון בר יוחאי, ראש הצדיקים בגן עדן, המופיע בחלומותיהם של רבים המתחילים ללכת בדרכו, שהיא מסירות נפש מוחלטת לקב"ה ולתורה הקדושה, לדעת סוד הפרצופים העליונים ולייחדם להמשיך השפע מפרצוף לפרצוף ומעולם לעולם עד הנקודה שלנו בכדי להעלות את ניצוצות הקדושה ואת חלקי השכינה חזרה לעולמות הקדושה. ודע כי עיקר תפקידו של הזוהר להאיר לנו בדור האחרון כפי שאמר בתיקוני זהר דף כד/א "כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגומר:" שיתגלה ספר הזוהר בדור האחרון ובגללו וקראתם דרור בארץ, שהזוהר הוא יציאה משעבוד החומר לחרות ודרור הרוח. כך לפי כל סימני הגאולה שהודיעו לנו, כי החשיכה גברה, ואין איתנו עוד מי יודע, ואנחנו כצאן ללא רועה, כל דאלים גבר, ובא אור הזוהר מסלק החשיכה ומלמד אותך לבנות מקדש לקב"ה והוא ישכון בתוכך ממש לא רק מסביבך, והברכה תשרה בביתך ועל שולחנך כשאתה מדבר עם הקב"ה דברי תורה, ואתה רץ לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים המקבלים פני שכינה, וקם בלילה ללמוד תורה, ומחמיר על עצמך ולא על הסובבים אותך, ושומר על טהרה, וטובל במקווה, ומצטער על גלות השכינה ורץ לקרב רחוקים, ומשתף את העניים בכל השפע שהקב"ה מעניק לך, בין שפע רוחני של חכמת התורה, שעסק התורה סגולה לכל הבעיות, ואדם שיודע ללמוד תורה ומקבל שפע מחכמת התורה שהיא עץ החיים חייב להעביר אל יתר אחיו את התורה הקדושה. ומי שמקבל שפע גשמי, שניתן לך כדי להגביר את החסדים בעם ישראל, להמשיך השפע לנזקקים, לחולים, לעניים, להחזיק לומדי תורה, להפיץ ספרי תורה בחינם, לפתוח תלמודי תורה ומדרשות. אלו שני סוגי הצדיקים, האחד בשפע הרוחני שמקבל ומעבירו הלאה, והשני בשפע גשמי להרבות החסד, ושניהם הם כפי צינור המעביר מים מנקודה שהיא הקב"ה לנקודה הבאה שהיא הנצרכים ברוחניות ובגשמיות, ואז הוא צינור נקי ונקרא צדיק, ואילו ח"ו מקבל השפע שומר לעצמו אזי הצינור נסתם ומזדהם ונקרא רשע ח"ו והם כפי שהזוהר מסביר לנו את מלחמת החורמה שיש לנו עם הערב רב , נג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים עמלקים, רפאים, ענקים), שכל תכליתם היא להרחיק אותנו מהאמונה בבורא עולם, הם מפריעים לנו ברוחניות, מחשבות זרות, בילבולים, עצבות, דכאון וכו', ובגשמיות בטכנולוגיה חדשה, בטלפונים ומסכי "פלזמה", בעיתונים, בפרסומות ועוד בישין מרעין שרק מרחיקים אותנו מעבודת השם, מבניית המקדש, מעשיית המנורה בעלת שבע קנים שזה סוד התפילה,להבריח מהקצה של הטומאה את ניצוצות הקדושה לקצה הקדושה כפי שעשה השלם באדם, יעקב אבינו, להתפלל בדביקות, להרחיק את כל המסיטים והמקטרגים בתפילה, לבקש בתפילה על כל ישראל, גם אלו שעדיין לא גילו את אורו של הקב"ה, וזה כל מה שהעלון הזה מנסה להביא זעיר קטן מעוצמתו של הזוהר הקדוש, ושל הצדיק רבי שמעון בר יוחאי לעסוק בו ובתורתו, וכל המנסה להפריד אותך מהתורה הקדושה הרי הוא הערב רב - הבדל ממנו.

זהר חדש - שיר השירים

מאמר חכמתא דאצטריך ליה לבר נש

זכאין כל אינון דמשתדלי באורייתא, למנדע בחכמתא דמאריהון, ואינון ידעי ומסתכלין ברזין עילאין. בגין דכד ב"נ נפיק מהאי עלמא, בהא אסתלקו מניה כל דינין דעלמא. ולא עוד, אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונא דכיא, דחכמתא עילאה תלייא בהו: (זכאים כל אלו המשתדלים בתורה, לדעת בחכמה של רבונם, ואלו יודעים ומסתכלים בסודות העליונים, מכיון שכאשר נפטר בן אדם מהעולם, בזה(חכמת הסוד) מסתלקים ממנו כל הדינים של העולם, ולא עוד, אלא נפתחים לפניו שלוש עשרה שערי אפרסמון טהור שהחכמה העליונה תלויה בהם (שלושה עשרה מידות הרחמים שמשתלשלים מכתר עליון לחכמה - דיקנא דאריך אנפין לאבא)

ולא עוד, אלא דקב"ה חקוק ליה בההוא פורפירא, דכל דיוקנין גליפין תמן. וקב"ה אשתעשעא ביה בגן עדן, ואחסין תרין עלמין, עלמא דא ועלמא דאתי: ולא עוד, אלא הקב"ה חקוק לו במלבוש, שכל הפרצופים גלופים בהם, והקב"ה משתעשע בו בגן עדן ויורש שני עולמות העולם הזה והעולם הבא.

חכמתא דאצטריך ליה לבר נש. חד, למנדע לאסתכלא ברזא דאמריה. וחד, למנדע ליה לגופיה, ולאשתמודע מאן איהו. ואיך אתברי. ומאן אתי. ולאן יהך. ותיקונא דגופא, היאך ותתקן. והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכולא: החכמה שנצרך לה האדם, אחד לדעת להסתכל בסודות אמרי התורה, ואחד לדעת גופי התורה (הלכות), ולהכיר מה הוא (האדם) ואיך נברא, ומאין בא (מה שורשר), ולאן הולך, ותיקון הגוף (נפש), איך נתקן, ואין יעלה לדין לפני מלך הכל.

וחד, למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה. מאי היא האי נפש דביה, ומאן אתיא, ועל מה אתי בהאי גופא טפה סרוחה, דהיום כאן ומחר בקבר. וחד לאסתכלא בהאי עלמא, ולמנדע עלמא דאיהו ביה, ועל מה יתתקן. ולבתר, ברזין עילאין דעלמא דלעילא, לאשתמודעא למאריה. וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא: ואחד לדעת להסתכל ולהתבונן בסודות הנשמה, מה היא, והנפש שבו, ומאין באה, ועל מה באה בזה הגוף של הטיפה הסרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר, ואחד להסתכל ולהתבונן בזה העולם שהוא נמצא בו איך נתקן ונעשה, ולבסוף, בסודות העליונים של העולם הבא לדעת ולהכיר בוראו, וכל זאת יכול האדם לדעת מתוך ופנים סודות התורה. ת"ח, כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה, אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין, מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא: בוא וראה, כל מי שהולך לעולם הבא בלא ידיעתו, אפילו יש לו מעשים טובים רבים, מוציאים וסוגרים בפניו את כל השערים של העולם הבא.

על כך אמר אם לא תדעי לך היפה בנשים - אם לא תדע הנשמה את סודות העולם הבא - צאי לך בעקבות הצאן - כפי הבהמה שאינה יודעת.

רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ד "ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות."

ונכונים דברי הרמב"ם, אם נתבונן בפשט המילים, הרי שאדם צריך ולהשביע כרסו, בבשר ולחם, לכן חייב ללמוד הלכות, וגמרא ומשנה ומוסר, אולם זה אוכל, וכמה אדם יכול לאכול בשר ולחם כל יום??? יש דבר נוסף שבלעדיו האדם יגווע וימות מיד אם לא יעסוק בו, וזהו אויר, חמצן לנשום ולנשוף - אויר, אור י, אור בגימטריה רז - סוד, י ליודעים הינה האות של החכמה, על כן חייב אדם לעסוק כל היום והלילה כפי שהוא נושם בחכמה העליונה שגילה רשב"י בזהר, כפי שאם אדם לא נושם אזי הוא ח"ו מת, כך אם לא עוסק בחכמה הזו נקרא "מת", ואין מיתה אלא עוני, ואין עוני אלא עוני מתורה על צדדיה, פרד"ס.

הבטחת אליהו הנביא

הבטיח לנו אליהו הנביא כי בזכות התעסקות בזוהר הקדוש נצא מהגלות ברחמים, כתבו לנו רבותינו לגרוס ולעסוק בזוהר לקרב את הגאולה, הזוהר הינו החרב המקצצת את הטומאה והיצר הרע, הזוהר מזכך את האדם ונפשו, עיקרו של הזוהר הוא מוסר קדוש, עבודת השם טהורה, אהבת השם וישראל, מסירות נפש מלאה לתכלית הנצחית, הזוהר הוא אויר הנשמה, כפי שהגוף זקוק לאויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרד"ס התורה, פשט ההלכות, רמזיהן, דרושיהן וסודתן, מסירות נפש מוחלטת לקיום ולימוד התורה בטהרה ובקדושה ואז נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו, ומהזוהר למדתי לחיות.

חיים על פי הזוהר

לחיות על פי הזוהר משמעותו למסור נפשך לעולם הבא על חשבון העולם הזה, ולהתנתק מכל תאוות העולם הגשמי, מרצון, מידיעה משמחה ובעיקר שלימות האמונה בבורא עולם ובתכלית. אזי כל הסתכלות והתבוננות בכל מה שמסביבך היא - זוהר, שש קצוות בגשמיות, למעלה, למטה, לפנים, אחור, ימין ושמאל, שלוש מידות ברוחניות, חכמה, בינה ודעת, ואחת אחרונה שכוללת את הכל - מלכות.

הזוהר היה קיים בנצחיות כפי התורה הקדושה, עסק בו האדם הראשון וכל הצדיקים והקדושים, דרך האבות הקדושים, משה רבינו, דוד המלך ובנו שלמה, ותנאים ראשונים, היחידי שקיבל רשות להוריד את הזוהר לעולם הזה כדי שיעסקו בו הוא רבי שמעון בר - יוחאי כפי שאמר בתיקוני זהר דף יז/א

בראשית ברא אלהים וגומר, כתיב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלין אינון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חיא, ורבי יצחק, ושאר חבריא, דאזדהרו זהירו (נ"א דמזהירין) לעילא כזהר הרקיע, מאי כזהר, אלא כד עבדו האי חבורא, אסתכמו עליה לעילא, וקראו ליה ספר הזהר, ומצדיקי הרבים ביה יהון נפישין ככוכבים לעולם ועד, דלא אתחשיך נהורא דילהון לעלם ולעלמי עלמין, בההוא זמנא דאתחבר האי חבורא, רשותא אתיהיב לאליהו לאסכמא עמהון ביה, ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא, וכל חיילין דמלאכין עלאין, ונשמתין עלאין, למהוי עמהון באסכמותא ורעותא כחדא: תרגום בראשית ברא אלהים וגומר, כתוב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלו הם רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חיא, ורבי יצחק, ושאר החברים, שהאירו אור למעלה כזוהר הרקיע, מה היא כזוהר, אלא כאשר עשו את החיבור הזה (ספר הזוהר), הסכימו עליו למעלה, וקראו לו ספר הזוהר, ומצדיקי הרבים בו יהיו חיים ככוכבים לעולם ועד, שלא יחשיך אורם לעולם ולעולמי עולמים, בזמן שחובר החיבור הזה, רשות ניתנה לאליהו הנביא להסכים איתם ולכל ראשי ישיבות שלמעלה ולמטה, כל חיילות המלאכים עליונים ונשמות עליונות, להיות איתם באחדות ובהסכמה כאחד. ומכאן שהזוהר הקדוש הוא חיבור שנעשה ע"י כל הנבראים הרוחניים מצד הקדושה, והם כולם הסכימו לחיבור הזה, אליהו הנביא הוא המקשר והוא שפותח את תיקוני הזוהר בכך שהוא מזהיר לכל הלומד בזוהר שלא לעשות הפרדה מההנהגות הרוחניות לקב"ה, כי יש לקשר לכל הנהגה רוחנית את הקדוש ברוך הוא שהוא פנימי לכל הנבראים ומקיף לכל הנבראים כפי שאמר בהמשך......

פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב בתיקוני זהר דף יז/א

פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תקונין, וקרינן לון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין, ועלמין דאתגליין, ובהון אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר, אתחשיב ליה כאלו אפריש בך: תרגום : פתח אליהו ואמר, רבון העולם אתה הוא אחד ולא בחשבון, אתה הוא עליון על כל עליונים, פנימי מכל הפנימיים, אין כל מחשבה שיכולה לתפוס מהותך כלל, אתה הוצאת עשרה תיקונים וקראת להם עשר ספירות, להנהיג דרכם עולמות נסתרים שלא ייתגלו ועולמות שייתגלו, ובהם הסתתרת מפני אדם, אבל, אתה הוא המקשר אותם, ומייחד אותם, ובגלל שאתה פנימי לכולם, כל מי שיפריד אחד מאלו עשרה החברים יחשב לו כאילו הפריד אותך:

זוהר מזהיר בשלל גווני התורה הקדושה, מסביר ומבאר סוד השתלשלות המצוות ושורשיהן, מידותיו של הקב"ה שטבע בעולמו חסד ודין ומה שביניהם, מהות ברור האוכל - קדושה מהפסולת - טומאה, דבקות בקב"ה ובתורתו הקדושה על כל שביליה ונתיבותיה בפשט, ברמז, בדרש ובסוד, לדעת הליכותיה בעולם הזה ודרכיה לעולם הבא, להכין צידה לעולם הנצחי, המובטח לכל אשר יעסוק בה יומם ולילה. וזה שאמר בספר בראשית פרק יב (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן...: הנפש שהיא הנמצאת בשבי הקליפות לאחר מעשה חם באביו נח, אלו הן הנפשות אשר פדה אברהם אבינו מידי הסטרא אחרא והם שלו ושל זרעו לנצח נצחים, וזהו פרוש הזוהר לכל התרחשויות התורה הקדושה שמסביר ברוחניות את האירועים שקרו ואת מקרה הנפש, הרוח והנשמה ופעולותיהם כפי תכליתם, למה אנחנו בעולם השפל הזה?, למה עוברות עלינו כל כך הרבה צרות? אפילו שאנחנו עמו הנבחר של בורא כל העולמות, מהו הסתר הפנים? הזוהר מבאר ומפשט בהסתכלות בדיעבד את העתיד הצפון לזרעו הקדוש של אברהם, סיבת המצוות ושורשיהן, אהבת השם ודבקות בתורה הקדושה, ובעיקר פדיון נפש הקדושה, הניצוץ, התורה שבעל פה, השכינה מיד שוביהן - כוחות הטומאה, הסטרא אחרא, הנחש. מאבק של אלפי שנים עומד להסתיים בנצחון הרוח על החומר, הזוהר אומר החומר ייעלם, הגשמיות העכורה תעלם כלא הייתה כל תכלית החומר הייתה הטעייה לטומאה, לקחת את הנפש השבויה מיד שוביה ולהעלותה למקומה בקדושה, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה בספר תהילים פרק מט

(יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת:.. שכל כך הרבה מקומות גשמיים נקראים על שמות בני אדם, וסופם כסוף כל אותם שנקראים בשמם, חורבן הגוף הגשמי ועלייה לעולם הרוחני, הנצחי. וזהו לך לך, לך בעולם הזה לך, עבורך, לאסוף מכנען את ניצוצות הקדושה, למצרים ולהכניס את רוח שרה בארמון פרעה להצלת יוסף ומשה שיחיו בארמון הזה, להציל את דוד המלך מסדום ועמורה ע"י לוט ושתי בנותיו, לקחת את נפש יצחק מידי חמשת המלכים שהם אות ה' השבויה, לחתום משכנתא לדורות עם הסטרא אחרא בברית בין הבתרים להוצאת השכינה "בכל" שמה ע"י מסירת מקרה הגשמיות לידי כוחות הטומאה הגויים שישלטו בגופם של ישראל עד סוף התיקון, לקיים כל מצוות התורה בשלימות במסירות נפש מלאה, עד שתקרא ע"י אדון הכל בספר ישעיה פרק מא (ח) וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי:.. ישראל בנו בכורו של הקב"ה, יעקב עבדו ואברהם אוהבו, (בן, עבד, אוהב), המקיים כל מצוות אביו, מלכו ואהובו, להשכים בבוקר בבוקר לשחוט את היצר הרע ע"י מסירות נפש להעיר השחר, לקרוא קריאת שמע לפני נץ החמה לאחר טבילה במקווה טהרה המסוגל לטהרת המחשבות יותר מכל מצווה, להניח שני זוגות תפילין מבלי לחשוש מצחוקם ולעגם של עמי הארצות, ליטול ידיים בכל הזדמנות לטהר עצמך ורעיונותיך, לעסוק בתורה יומם ולילה, בדרך, בישיבה באוטו (בוס), בעבודה ואפילו בכולל ובישיבה ללמוד לאהוב את הקב"ה מתוך ספרי המוסר, ללמוד ההלכות ושורשיהן בפשט ובסוד, לדעת לכוון בתפילה עפ"י הזוהר הקדוש, האר"י הקדוש. גם אם כל העולם חושב שנמרוד הוא "אלהים", אתה תהיה אברהם, תחפש ותמצא את הקב"ה, בהתבוננות בעיני הזוהר הקדוש שהוא אור הגנוז המסוגל לקחת אותך לעולמות העליוניים ולהראות לך את גנזי המלך את כל סודות הבריאה וסיבתן. נמרוד ולוט תמיד יגידו לך לצאת לציד, לפרנסה, לבריאות, לשמירת הגוף, אברהם יגיד לו, ליצר הרע הזה ספר בראשית פרק יג ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: אתה תעשה הפך מקרי החומר והגשמיות מסור נפשך לעולם הנצח.

הזוהר הוא אור הנשמה המנהגת את האדם מלמעלה

ממעוף הציפור נראית כל הארץ התחתית, עיני הציפור רואות את מה שלפני ההולך ואחרי ההולך, כך גם הזוהר הקדוש המסתכל בראיה (תא חזי) על ההתרחשויות מלמעלה מה לפני האדם ומה אחריו. פעולות האדם נקבעות על ידי בחירתו להיות מרכבה לאחד הכוחות הפועלים והם שניים, כוח הקדושה וכוח הטומאה, הזוהר מלמד את האדם כיצד להיות מרכבה לקדושה ע"י התבוננות במעשי האבות הקדושים, וכיצד להתרחק מהטומאה ע"י התבוננות במוזכרים בתורה שבחרו להיות מרכבה לטומאה, כאשר האדם מהלך בדרך סלולה של אבותינו הקדושים הרי הוא מרכבה לנשמה שלו הקשורה לרוחו המבררת את נפשו בעודה בגופו ההופך להיות סביל לקדושה, במסירות, בטוהרה, בזריזות, אז מכוונת הנשמה את האדם להגיע לתכלית היותו בעולם הזה, בגוף הזה בשם הזה, במשפחה הזו וכו', וזו הנשמה מסתכלת ממעוף הציפור על כל המתרחש סביב האדם נשוא תיקונה, ויודעת להזהירו ממכשולים, מאבן נגף, מבורות משחיתים, ממושב לצים, דרך רשעים ומעמידה במקום החטאים, ושני חיים אלו, הרוחניים והגשמיים מתחברים ויבוא המקרא ויגיד בספר בראשית פרק כג (א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: (עולם האצילות הוא באלפים, עולם הבריאה במאות, עולם היצירה בעשרות, ועולם העשיה באחדים) מאה שנים שהם בעולם הנשמה (עולם הבריאה), עשרים שהם בעולם הרוח (עולם היצירה) ושבע בעולם הנפש (עולם העשיה), שני חיים: בעולם הזה ובעולם הבא, דרך מערת המכפלה שהיא לשון כפילות, עולם הזה ועולם הבא, היא המחברת היא הכניסה לגן עדן, היא מקום מושב האבות הראשונים אשר בוחנים כל אדם המגיע ליום פטירתו, האם היה מרכבה לקדושה? והלך בדרכם? אזי מאפשרים לו להכנס לגן עדן, ואם ח"ו הפוך אזי החרב המתהפכת הופכת לו את הדרך והוא נכנס למקום ההפוך מגן עדן ל"ע. לימוד ואף גריסה של ספר הזוהר מסוגל להאיר את הנשמה, לתת לה מקום להנהיג את הגוף לתכלית, כי מאמר "בזה החיבור יצאו מהגלות ברחמים", הוא גם במקרה הפרטי של האדם לצאת מהגלות הפרטית שלו, שהיא יגון ואנחה, דאגה ומחסור גשמי, לחבוש את חמורו (החומר) ולהיכנס לארץ ישראל, ארץ החיים הרוחניים ללא תלות בהנהגה של החיצוניים שכל תכליתם היא העולם הזה, להנהיג עצמו בכל ההנהגות האפשריות להיות מרכבה לקדושה, לטהרה, לנשמה שתאיר בו את אור שבעת הימים לעולם הבא.