מסכת בבלי של הדף היומי - היום "חולין" נ"ח - עמוד סודות הבריאה, סודות הבחירה, שורשי הנרנח"י, למה כל אחד במקום שנמצא? מהי הבחירה האמתית?

 

כל אלו נברר היום בע"ה

 

מהתלמוד ומפרשיו

 

הזוהר

 

ועץ חיים

 

לימוד זה יהיה לייחוד קוב"ה ושכינתא

 

למתק הדינים מעל ישראל והעולם

 

למשוך מידות הרחמים

 

לומר די לצרותינו

 

הגיע זמן "דודים" גילוי מלכותו יתברך

 

א.כ.י.ר

 

 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס/א

אמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם

רבי יהושע בן לוי - נכנס בחייו בגופו לגן עדן

 

היה מהלך עם מלאך המוות, ולומד איתו תורה 

פעם אחת ביקש ריב"ל שמלאך המוות יראה לו את מקומו בגן עדן, הסכים, כאשר הגיעו לחומת גן עדן

קפץ ריב"ל מעל החומה תוך שהוא חוטף למלאך המוות את חרב השחיטה שלו

קמה צעקה גדולה בכל העולמות, ודרש מלאך המוות את חרבו ולהוציא את ריב"ל מגן עדן

אמר, ריב"ל תנאי לי! אני אחזיר לך את החרב בתנאי שלא תפחיד בה את בני האדם לפני מיתתם, ועוד לגן עדן נכנסתי, לא אצא!

 

הגיע דינו לקב"ה

אמר להם, בידקו אחריו, בכל תולדותיו האם אי פעם הוציא דיבור שלא עמד בו?

בדקו ומצאו שכל דבריו היו אמת מוצקת, כל אשר דיבר עשה.

אמר להן אם  כן.

 

גם דיבור שלו זה..יהי. ונשאר בגן עדן, ומלאך המוות מאז לא מראה את חרב השחיטה שלו לנידונים למוות.

 

 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס/א

אמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם

אמר: כל מעשה בראשית

היינו ששת ימי בהם נבראה כל הבריאה כולה

ברא - שית = ברא שש - שכל יום הוא בריאה בפני עצמה עם כל הכלולו בה, ולכן מזלו של אדם או של כל הדצח"מ - גשמי ורוחני קשור בחבל טבור ליום הוולדו

 

דצח"מ - דומם צומח חי מדבר

 

 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס/א

אמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו

בקומתן נבראו

 

נבראו שלימים - עם דעת כשל בוגר מוחלט

 

עם צורה ומראה של בוגר מושלם

 

כל הנבראים - דצח"מ ורוחניים

 

בדעתן נבראו

 

בדעתם של הנבראים הם נבראו - הכיצד

 

?

 

איזה דעת יכולה להיות לנברא לפני הבראו?

 

על עשב שצומח יש מלאך האומר לו גדל!!

 

זהו הפשט.

 

כל הנבראים נוצרו שלימים במחשבה העליונה

 

של הבורא יתברך, זה "הכח"

 

חלוקת הנבראים היא משפחות

 

ענפים, שורשים

 

כל נברא בכח בחר את יעודו מכלל היעודים שבמחשבה שעלתה ברצונו כאשר רצה  לברוא נבראים.

 

כל נברא הכניס עצמו למשפחה מכלל המשפחות, לחיות את תכלית הבריאה - עולם הנצח, או לחיות חיי השכר קודם ללא עמל.

 

במשל

 

ישב המלך עם כל נברא והציע לו את כל התפקידים = והנברא בחר לו את התפקיד

 

לכל חייו בכל הגלגולים.

 

על כן אמרו הכל בידי "שמים" חוץ מיראת שמים

 

שכן הבחירה נעשתה כבר על ידי הנשמות, על ידי הרוחניות שהיא בשמים

 

ואז תבוא יראה

 

כי אנחנו רק כלי להגשמת בחירת הנשמה לתכלית שקבעה לעצמה,

 

ותאמרו - הנשמה נעלמת מאיתנו

 

על כך שלח הקב"ה הוראות הפעלה -

 

כיצד לגרום לכך שנדע!, שהנשמה תאיר בנו, שתכווין אותנו - כמו כלי רכב

 

שתנהג אותנו לתכלית שבחרה

 

נחזור אחורה שוב

 

בדעתן נבראו

 

בדעת של כל נברא הנברא נוצר

 

דעת שהייתה בכח!

 

העביר הקב"ה את האדם הראשון דרך כל הזמנים שיהיו עד בוא חשבון

 

כל הנשמות כל הרוחניות הייתה באדם הראשון

 

והראה להם דור דור ומעשיו, דור דור ומנהיגיו

 

כל נברא בחר תפקידו בכל זמן וזמן

 

ושרשרת האירועים והעמים והמשפחות והפרטים

 

כולם נקשרו לאותה תוכנית מופלאה שכל אחד בחר בה את תכליתו.

 

למה אתה לא משה רבינו?

 

למה את לא רחל אימנו?

 

כי כך בחרתם להיות - מי שאתם!!!

 

לבוא אל אותו מקום נצחי שראיתם הייתם צריכים לבחור את המסלול שעברתם בכל הגלוגלים בכל הלבושים

 

בעולם השכר אין מעלה לרחל אימנו או ליעקב אבינו על כל נברא

 

עולם השכר נמדד על ידי

 

הוצאת ה"כח" אל הפועל

 

הוצאתם כל הכח הטמון בכם

 

זכיתם לשכר מלא

 

או לא..ח"ו

 

 

 

בדעתן נבראו

 

לאחר הבחירה. -  הגיעו כלי העבודה

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס/א

רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם

בע"ה נמשיך את הנושא.

לאחר שאמר והסברנו בדעתן נבראו

נחזור "בקומתן נבראו"

אמרנו שכל הנבראים נבראו מושלמים, ללא חסרון, כפי שיהיו בימי הנצח.

כל נברא יודע ברוחניות שלו - כיצד הוא כאשר הוא מושלם, ללא כל חסרון.

הוא היה שם, הוא חווה את השלימות, הוא יודע בדיוק כל פרט ופרט מכללותו.

בקומתן - קומה שלימה.

בצביונם נבראו

מה זה צביונם ?

מפרשים אורמים - יופיים - יופי הוא שלימות

ועוד - צביונם - לכל אחד צביון - דיוקן ומראה מיוחד משלו - לתכלית יופיו מיוחד ומושלם ואין שני ליופי.

שנאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם

כל צבאם - כל הנבראים - צבא המורכב מפרטים, לכל פרט תפקיד, צורה, מראה אחר מיוחד רק שלו, כל טיפות הגשם

שלכל טיפה תכלית אחרת, ואינן נוגעות אחת בשניה.

וגם אינן לוקחות מקום חברתן

----------------

עד כאן הגמרא

ומכאן בע"ה ננסה להבין - אם היה שלם, למה כעת חסר, מהו חסרון, מהם כלי ההשלמה?

שאלות - אם יש?

 

כל יפה צריך להפנים רגע

כלומר כל מה שצריך הוא לזכור את השלמות. את התכלית. כי המערכת כבר יודעת את תכליתה

 

לא רק המערכת - כל פרט כל אבר, כל דשא

פשוט הוא - כפי אדם מתכנן לעצמו בית

ועושה הדמיה 3D

הוא יודע בדיוק איך יראה הבית.

כעת לבנות.

 

בורא עולם ראה וידע את סוף התיקון עוד בטרם יצר את הבריאה וכלל הבריאה בדומה לכך יודעת אך יש עלייה עבודה לעשות ולכן נשכח הדבר ממינה

 

אז בעולם הזה הבחירות נעשות רק בנושא הדרך ולא בנושא התכלית ?

 

לא רק בורא עולם

הוא לקח את כל הנבראים

וכל אחד יודע

 

גם את הדרך סללו לנו

חכמי התורה

רק שלעיתים אנחנו סוטים לשדה הנחשים

זו הבחירה

כל הפורץ גדר - נחש ישכהו

ישנה התכלית האישית וישנה תכליתו של העם בכללותו איך העם יכול למלא תכליתו אם החלקים שבו לא ממלאים תכליתם? השאלה היא גם לגבי הבריאה כולה?

 

יש רק תכלית אחת לאדם

פרטות - יעסוק בתכלית הפרטית שלו

הוא אבן אחת בכללות

כל אבן תושלם יתחברו כל האבנים

לבנין הכללות

על ידי המהנדס הראשי ישתבח שמו

הבורא האין סופי

סטיה מדרך

 

כבודו אך עליו לעסוק בפרטות מתוך הבנה ומודעות לתפקידו בכללות

היא הסתכלות לשני, למה הוא לא או כן

 

אז תפקידנו הפשוט הוא לסטט את האבן שלנו והבורא יתברך יחבר אותן לבניין?

 

לכן לומדים על אהבת חינם, על חסדים על צדקה

על כבוד הבריות

 

הבקורת כלפי עצמינו

השבחים והעזרה לאחרים

אומר הארי"י הקדוש, בעץ החיים - ברצותו להקרא רחום וחנון ושאר הכינויים ברא את הנבראים כיון שאין מלך ללא עם כַּאֲשֶׁר עָלָה בִּרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד לִכְבוֹדוֹ

כבוד לכבודו ה' גאות לבש, כבוד הוא אחד מלבושי הקב"ה על ידי הנבראים לבוש הכבוד נוצר עבור הנבראים שנאמר: "טוב יצר כבוד לשמו"

טוב - הוא העולם השלם עולם השכר הנצחי כדי לזכות בטוב,

יצר כבוד לשמו - כי הוא אינו צריך כבוד - הוא יצר כבוד לשמו - כדי שיעמלו בכבודו ויזכוו לטוב שהוא התכלית שלמענה יצר את הכבוד שהוא כ לי עבודה.

אז כבוד הוא לבוש של הקב"הו הוא בעצם כלי עבודה להשגת התכלית שהיא = טוב מכאן כל לבוש של הקב"ה - כל שם - הוא כלי להשגת התכלית = טוב..

ובפרט - כל מידה היא נבראת - כל מידה היא כלי, כל הכלים נועדו להביא את הנברא לתכלית - טוב.

למשל..האם הקב"ה אוהב אותנו?

 

..אמרנו שהמידות שברא הבורא הם לצורך עבודתינו אהבה היא מידה אין לבורא תכונות - מידות

הוא מושלם ללא הפכים.. הוא לא נברא הוא אשר ברא את המידות של אהבה והפכה גאוה וענוה ואמרנו ה' גאות לבש

הוא מתלבש במידות הנבראות על פי שימוש שנעשה בהן על ידי הנבראים

לכן ציווי התורה ואהבת את השם:  כאשר האדם מעלה אהבה הוא מלביש את הקב"ה במידת האהבה ואז כל העולם  נאהב על ידי הקב"ה.

 אז תאמרו הקב"ה אוהב אותנו כי הלבשנו אותו לבוש של מידת האהבה ובכל מידה הכעסתם אותי לבוש כעס גאה בכם ה' גאות לבש.

 

כַּאֲשֶׁר עָלָה בִּרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד לִכְבוֹדוֹ עלה ברצון

- במחשבה - בתכנון - זו תורה תוכנית הבריאה וכליה הגה בה, צייר אותה, ברא אותה, השתעשע בה 2000 שנים לפני שהוציאה אל הפועל יש בה את כל ההוראות, את כל חומרי הבנין, את השרטוטים של חיבורי הנבראים ותפקידם, סימנהם, דרך תיקונם כאשר מתקלקלים.

הנצח המובטח, עולם השכר - כבר בתוך התורה היא כמו אומן שעומד לפני גוש עץ לא מעובד ויגיד לך - שהצורה שהוא יפסול כבר קיימת בעץ הוא רק מגלה אותה.כל נברא חקוק בתורה כל מה שצריך לעשות.לגלות אותך.

 

עָלָה מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה רָצוֹן לְהִתְפַּשֵּׁט.

ולאחר שהתוכנית הושלמה ונבדקה ו כל הנבראים הסכימו ושמחו בבחירתם .

 עָלָה מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה רָצוֹן לְהִתְפַּשֵּׁט

המחשבה של הבורא יתברך החלה להתפשט...?!!מה זה אומר?, אין סוף נצחי, אין חלל וריק, הוא יתברך  ממלא הכל.

לאן יש למחשבה להתפשט? הלכה היא אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו על התורה.עושה לה מקום, חלל, מרחב להתקיים על זה בורא עולם וקיים הלכה עשה כביכול צמצם חלק ממנו ויצר חלל ריק, ואקום ליתן מקום לתורה להתקיים, ולנבראים להוציא מהכח אל הפועל את התכלית

 עָלָה מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה רָצוֹן לְהִתְפַּשֵּׁט

המחשבה של הבורא יתברך החלה להתפשט...?!!מה זה אומר?, אין סוף נצחי, אין חלל וריק, הוא יתברך  ממלא הכל.

לאן יש למחשבה להתפשט? הלכה היא אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו על התורה.עושה לה מקום, חלל, מרחב להתקיים על זה בורא עולם וקיים הלכה עשה כביכול צמצם חלק ממנו ויצר חלל ריק, ואקום ליתן מקום לתורה להתקיים, ולנבראים להוציא מהכח אל הפועל את התכלית

עָלָה מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה רָצוֹן לְהִתְפַּשֵּׁט התפשטות זו של התורה - תוכנית הבריאה היא כפי יצירת עובריש חלל - זה החלל שהקב"ה - אין סוף יצר בצמצום זהו הרחם יש שלושה מציאויות של עיבור שלוש תקופות יש שנולד חודש 6 (7)חודש 9חודש 12 (10)אלו הן מדרגות. מדרגות אלו הן זמן עיבור. זמן הוצאה מהכח אל הפועל של הנברא לצורך ותכלית העיבור הזה.

אני לא אכנס לתוך חלוקת ובניית העולמות בעיון רק מלמעלה לתת מושגי יסוד.

בעיבור יש זמנים של טיפה המכילה כל מה שיהיה בנולד.

זה נקרא שהנולד העתידי כבר קיים במחשבה עם יסודות של הוצאה מהכח אל הפועל. רק שהוא קשור מרוכז, נקרא "עקוד". זה בכל נברא, גם בנברא הכללי-עולם הנבראים

לאחר שהבהרנו בע"ה

את ענין בריאת הנבראים ותכליתם

סיבת היותם בגוף זה, במשפחה זו, במראה זה

ונאמר שהקב"ה נתן בחירה לכל נברא לבחור מקומו, בעולם השכר הנצחי

וראה את הדרך שתוביל אותו למציאות השכר הנצחי

נסביר מהות העבודה, החסרון, הכלים וחומרי הבנין

המחשבה של הבורא "בכח" יצרה כל נברא מושלם בתכלית השלימות

אבל בפועל

לאחר שבירת המלכים, הכלים נפילתם

לכל העולמות

נחסר חלקי כלים ואורות מכל הנבראים

זה סוד

הקב"ה - ממית ומחייה

קודם המית - הוריד במדרגות את כל הנבראים

החסיר מהם חלקי אורות וכלים

גילה להם שכל חלקי הכלים נמצאים בתחתית העולמות

במקום הרחוק ביותר ממנו כיבכול

מקום המוות

תחתית עולם העשייה

העולם שלנו

ועוד גילה להם שאורות החסרים נמצאים אצלו

במקום הכי גבוה

שזה מחייה

ממית - בעולם הזה

מחיה - על ידי משיכת אורות החסרים ממנו יתברך

על ידי"מעליות"

יחידות תנועה המסוגלות לנוע מעולם לעולם

הם נפש - המעלה מעולם העשיה אל עולם היצירה

רוח - המעלה מעולם היצירה לעולם הבריאה

נשמה - המעלה מעולם הבריאה לעולם האצילות

חיה ויחידה - הן כבר השלמת הגוף נצחי

"מעליות" אלו מצריכות כוח תנועה, מסלול,

כוח התנועה הם פעולתיו של האדם

בכוחות שטבועים בו בעולם הזה

מחשבה, קול ודיבור, ומעשה

המסלול - הרי נקבע על ידי המתכנן הראשי

בורא עולם יתברך

דרך התורה, הליכותיה, צעדיה,

מטבע הברכה

תפילה

תלמוד תורה

קיום מצוות

כל מעשה בקדושה מעלה ניצוץ לנפש, משם לרוח, משם לנשמה, משם לתכליתו

השלמת הגוף העליון

או חזרתו של הניצוץ להשלמות נוספות

 

 

הכנס