|
סדר אירועי האדם כפי התורה
מהלך חיי האדם הפרטי הם כפי סדר התורה הקדושה, שהרי היא תוכנית הבריאה. ספר בראשית הוא כנגד היווצרות האדם, בירור טוב מרע של ההורים, עיבור הוא סוד המבול שבו נימחה כל היקום, מעורבבים זרעם של האב והאם, והעובר מכונס בתוך הרחם (תיבת נח), משם יוצאים תכונותיו של התינוק:
שם: היצר הטוב, קדוש. חם: היצר הרע, טומאה. יפת: העולם הזה.
מלא בדמיונות התינוק, בונה ארמונות לעשות לו שם, הוא מרגיש מלך העולם, לאט הוא נפרד מאביו ואימו, כפי העולם כשהקב"ה הפריד ארצות. הילד אינו יודע עדיין את הקב"ה ומייחס לכל דמות של גיבור (נימרוד) אלוהות, כאשר מגיע נפש של הקדושה (אברהם) הוא מחפש את הכח היחידי, את היד המסובבת את היקום, וכאשר הוא מוצא אותו הוא מוכן למסור נפשו (עקידת יצחק), ומוצא שמסירות הנפש האמיתית והשלימה היא לימוד התורה (יעקב, יושב אהלים), וזוכה לרוח הקודש, ומקבל את בת זוגו (המחולקת לשתיים, לאה, אם הבנים הרואה רק את תועלת עבודת השם לעולם הבא להבאת צאצאים, היא לא כל כך אהובה כי אין בה שום סיפוק לעולם הזה, ואילו השניה זו רחל, עולם העשיה) ומוליד ילדים שימשיכו דרכו, האיש גדל ועכשיו הוא צריך לעבוד לצורך המשפחה, עבדות ושעבוד הגוף בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, ובעלי הבתים צרים אותו ונוגשים בו (מצרים), ובהגיעו לגיל הבינה הוא מתחיל להבין כי אין זו התכלית ומתחיל זועק אל הקב"ה שיציל אותו מהבלי העולם הנפסד הזה, ולאחר שזועק באמת שולח לו הקב"ה ממרום את הנשמה (משה משער הנון - נ משה) ומתחיל מאבק קשה בין הגוף (דתן ואבירם) ובעל הבית - הגוף (פרעה) לבין הנשמה (משה) להוציא את האדם מעבדות ושיעבוד לחרות, הוא צריך לראות קסמים וניסים כדי להאמין, והנשמה מתחילה להכות את הגוף שישחרר את האדם לחרות לעבוד את קונו, (אפשר לראות בחוש אצל בעלי תשובה איך התהפך אצלם הכל ברגע שהחלו בתהליך התשובה, זה מפסיד כל הונו, זה מתגרש מאשתו, זה ח"ו חולה במחלות שונות), ולאחר שהנשמה מצליחה להוציא את האדם משבי הגוף והעולם הזה מוליכה אותו למדבר, הוא נפחד ומבוהל, ולעיתים רוצה לחזור למצבו הקודם במצרים, לשבי ללא אחריות, אבל בתוכו יש קדושה, יש אומץ, הוא נכנס לים סוף (לתורה האין סופית) והקב"ה פותח לו 12 שערים של לימוד התורה והוא מקבל סייעתה דשמיא מלאה, ובמדבר הוא נפגש בנחשים ובעקרבים שהם ההפרעות שיש לו בלימוד התורה, הוא צמא ורעב, ונזכר ב"טוב" שהיה לו בגוף הגשמי, ומידי פעם מזכירים לו ה"יועצים" דתן (דת של עמי הארץ, של הגוים) ואבירם (רבי לשם כבוד) את השומים והדגים, אולם כאשר יש את הנשמה (משה), היא מסייעת לו לעבור את המכשולים והוא מגיע למפגש המיוחל, להר סיני, למתן תורה, שם הוא זוכה לרוח הקודש, להשגות אפילו לנבואה, אבל יש איזכור למצבו, זה עדיין עולם החומר, ועדיין יש לו רצון להעשיר ולכבוד ואז מגיע העבודה הזרה, עגל הזהב, הוא רוצה חלק גם של העולם הזה. הנשמה השבויה טוענת בפני בוראה למה לי כל זאת?, הגוף הזה סרבן, אומר לה הקב"ה אפשר להתחיל מהתחלה, אני אשמיד את הגוף הזה ואביא אותך למציאות חדשה, (ספר דברים פרק ט (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ:) הנשמה תופסת את עצמה ומתפללת על האדם שהיא בתוכו והוא ניצל, אבל לא זוכה לתורת החיים, עץ החיים נשבר לנגד עיניו בעולם הזה והוא זוכה רק לשאריות, תורת עולם הבריאה שהיא עץ הדעת טוב ורע, פסול וכשר, מותר ואסור, מחלוקת, תיקו - חוסר שלימות משווע, ומגיע קורח הוא נותן לאדם ידיעה שאפשר לחיות טוב גם בעולם הזה, לא צריך את משה (הנשמה), מספיק לי כסף וזהב וכבוד, אני יכול למשול במקום הנשמה, כאשר הנשמה באדם חזקה, היא לא מרפה היא קוברת את הקורח והמחלוקת, היא מכניעה את היצר הרע הזה, אך גם אז הוא בגלות ושולח מרגלים לארץ המובטחת, אך מעכבי הגאולה, כסאות הנשיאים והכבוד מוציאים דיבת הארץ והם לא זוכים להכנס לארץ החיים. אבל הצדיקים האמיתיים: יהושע וכלב והם כן יכנסו לארץ המובטחת כי הם נדבקו בנשמה (יהושע קיבל ברכת משה) ובנפש ורוח (כלב השתטח על קברי האבות) ואז אין מחלוקת, יש שלימות ואחדות בבורא עולם, ואז היא זוכה לאור הגנוז, האור על פני משה (הנשמה), ומגיע העת שבורא עולם קבע לתיקון של האדם הזה ויש צורך להפריד בין הנצחי, הקדוש לבין החומר המתכלה ושניהם קשורים זה בזה ומסרבים להיפרד, הנשמה כבר אוהבת את הגוף שזיככה, הגוף אוהב את הנשמה, ואז הקב"ה מתערב ולוקח את הנשמה הקדושה להר נבו (נון בו, שער החמישים, בינה, העולם הבא), הגוף חוזר למקורו, הארץ, ומתחיל תהליך חדש: ברור ע"י הורים טוב ורע, עיבור והולדה וחוזר חלילה עם נפש חדשה, רוח חדשה ונשמה חדשה. עד גמר בירור העולם הזה. וכשיכלו כל הנשמות שבגוף, כל הנפשות שעדיין שבויות בהבלי העולם ומסרבים לצאת מהגלות, רק אז תבוא הגאולה הנצחית, א.כ.י.ר
תיקוני זהר דף א/ב
זַכָּאָה אִיהוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא מָארֵי מֶדְרָשׁ מָארֵי תוֹרָה, דְּגַם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת (תהלים פד ד), בַּיִת דְּנִשְׁמָעִין בֵּיהּ פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא, דְּבַאֲתַר דְּאִית תַּמָּן תּוֹרָה דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת תַּמָּן, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן כָּל בַּיִת שֶׁאֵין נִשְׁמָעִין בּוֹ דִבְרֵי תוֹרָה לְסוֹף תֵּחָרֵב, וְאִלֵּין דְּנִשְׁמָעִין דִּבְרֵי תוֹרָה בְּהוֹן אִתְקְרִיאוּ בֵּיצִים אֶפְרֹחִים בָּנִים, בֵּיצִים מָארֵי מִקְרָא, אֶפְרֹחִים מָארֵי מִשְׁנָה, בָּנִים מָארֵי קַבָּלָה.
וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (דברים כב ו) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח מִנַּיְהוּ, אֲבָל עַל מָארֵי קַבָּלָה אִתְּמַר (שם) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, דְּלֵית סִכְלְתָנוּ לְאִשְׁתְּמוֹדָע בִּשְׁכִינְתָּא כְּאִלֵּין מָארֵי קַבָּלָה, וְאִלֵּין עָבְדִין לָהּ דִּירָה וּלְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּפָרְחִין עִמָּהּ, בְּכָל אֲתַר דְּאִיהִי פָּרְחַת כֻּלְּהוּ מְנַדְּדִין עִמָּהּ בִּשְׁלִיחוּתָא דִילָהּ, אֲבָל אֶפְרוֹחֵי לֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִין דְּפָרְחִין בְּהוֹן, דְּאִינוּן פִּקּוּדֵי דַעֲשֵׂה, כָּל שֶׁכֵּן בֵּצִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר עֲלַיְהוּ לְגַבֵּי אִימָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.
תרגום: זכאים הם בעלי משנה, בעלי מדרש, בעלי תורה, גם צפור מצאה בית, (ציפור (386) - שכינה (385), בית שנשמעין בו פתגמי תורה, במקום שיש תורה יש את הקב"ה גם ציפור מצאה בית שם (השכינה נמצאת במקום של תורה), ועל כן אמרו חכמים כל בית שאין נשמעים בו דברי תורה לסוף תחרב, ואלו שמשמעים בו דברי תורה דרכם נקראים ביצים, אפרוחים בנים, ביצים בעלי מקרא, אפרוחים בעלי משנה, בנים בעלי קבלה) ועליהם נאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מהם, על בעלי קבלה נאמר לא תקח האם על הבנים, שאין דבקים ומכירים בשכינה כבעלי קבלה, ואלו עושים דירה לקב"ה ופורחים איתו, ובכל מקום שהשכינה נודדת נודדים איתה בשליחותה, אבל לאפרוחים אין כנפיים שלימות לעוף בהן, שהם מצוות עשה, וכל שכן ביצים, ובגלל זה נאמר לגבי אימא שלח תשלח את האם.הסבר: כל בית שמשמיעים בו תורה בין בפשט, רמז, דרש וסוד יתקיים לעד, מכיון שלשכינה אין בית מקדש יש לה בית אצל בניה שעוסקים בתורה כי רק במקום שיש תורה, לשכינה יש מנוחה. ומכיון שהיא נמצאת בבית אזי הבית נשמר מכל רע. ממשיך הזוהר ומחלק בין לומדי התורה וממשיל אותם לצאצאי היונה (השכינה) ביצים טרם בקעו והם לומדי הפשט, המקרא אין להם יכולת מעוף רוחני, בעלי משנה העוסקים במצוות עשה הם אפרוחים יש להם כנפים הם יודעים ומכירים שיש סוד וקבלה אך עדיין כנפיהם לא נותנות להן יכולת מעוף, ואילו בעלי קבלה הם כבר בנים, עם יכולת מעוף, הם מלווים את השכינה לכל מקום, ועל זאת נאמר שלח תשלח את האם, כלומר האפרוחים והביצים נתונים לחסדי מלכות הארץ, ואילו הבנים תחת מלכות שמים שהיא השכינה ועוד, פשט הוא עולם העשיה, רמז הוא מעולם היצירה, דרש הוא מעולם הבריאה, וסוד הוא עולם האצילות, שלושת עולמות: עשיה, יצירה ובריאה נקראים עולם העבודה שם כולם עבדים, עולם האצילות נקרא ארמון המלך שם כולם בנים למלך, וזהו אם כבנים (סוד,קבלה וזוהר) אם כעבדים..
פרשת ויקרא דף ה' עמוד א'
פָּתַח, (ישעיה נה) כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי. כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, מַחְשְׁבֹתַי כְּתִיב חָסֵר בְּלא ו', תָּא חֲזֵי, מַחֲשָׁבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הִיא עִלָּאָה וְרֵישָׁא דְּכֹלָּא, וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה אִתְפְּשָּׁטוּ אָרְחִין וּשְׁבִילִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּלְאַתְקְנָא לֵיהּ בְּתִקּוּנוֹי כְּדְקָא יֵאוֹת. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה אִתְנְגִיד וְנָפִיק שַׁקְיוּ דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, לְאַשְׁקָאָה כֹּלָּא. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, קַיְימִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, מִשְׁתְּכַח תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.
תרגום: פָּתַח, (ישעיה נה) כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי. כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, מַחְשְׁבֹתַי כתוב בלא אות ו', בוא וראה, מחשבה של הקב"ה היא עליונה וראש הכל, מהמחשבה הזאת מתפשטים דרכים ושבילים להביא למציאות שמו הקדוש, ולהתקין אותו בתיקונים כפי הצריך, ומזאת המחשבה יוצאת תורה שבכתב ותורה שבעל פה:..
הסבר : המאציל העליון, אין סוף, ברוך הוא וברוך שמו, כאשר עלתה במחשבה העליונה לברוא נבראים, מיד נוצרה תוכנית הבריאה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שתיהן הם שמותיו של הקב"ה, בהם נתקנים כל הנבראים שנבראו חסרים, המחשבה של הקב"ה היא כח היוצא אל הפועל, ויוצרת מציאות הבורא יתברך בנבראים, הקב"ה מפשט עצמותו לכל הנבראים, מחיה את כל שעלו במחשבה, ומלמד אותם דרך תיקונם ע"י קיום רמ"ח מצוות כמנין איברי האדם הגשמי והרוחני, והימנעות משס"ה מצוות לא תעשה כמנין גידים של האדם הגשמי והרוחני, ובאין מקדש, וספק כהנים ולוים, "נשלמה פרים שפתינו", על ידי עסק המצוות וטעמיהן בדיבור ובמחשבה, מתקיימות אותן מצוות שאין לנו יכולת לקיימן, זוהי העלייה מ"ידי עשו", העולם הזה, החומר, הגשמיות, לעולם גבוה יותר של קול, דיבור ומחשבה שהוא עולם רוחני ושם יש ללמוד סודות התורה, מבנה העולמות, שורשי המצוות, .....זוהר קדוש.
|
.gif){kind=small}
.jpg)
.jpg)