|
פרשיות הזוהר בפרשת בלק
עמודים קפ''ה. עד עמוד רי"ב
קפ''ה: מדוע נקרא בלק בן ציפור - מבנה כישוף הציפור.
קפ''ו. כוחות הטומאה, שורשיהן, כוחן, והשתשלותם
קפ''ז: ינוקא - בנו של רב המוננא סבא - ברכת המזון, ק.שמע
קפ''ח. ינוקא - כוחם של האבות . מדוע שמר הקב"ה על מואב
קפ''ט מפגש נוסף עם הינוקא - הסבר על מיני הדגן וברכתם
ק''צ. הפקרת בנות מואב בעצת בלעם. סוד השכינה
קצ''א. מטבע הברכה, כיצד מברכים, מפי ינוקא.
קצ''ב. פתורא זהו שולחן של עבודה זרה. דחית התורה באומות
קצ''ג. השמטות, מעלת לימוד תורה בלילה, שעשועי הקב"ה.
קצ''ד. עבודה זרה של בלעם, אלהים אחרים דיבר איתו.
קצ''ה. מעלת תפילת העני
קצ''ו. הקב"ה שואל על חסרון מתפלל קבוע
קצ''ז. אהבת הקב"ה את ישראל
קצ''ח צרות ישראל לטובתן,
קצ''ט. יסורי ישראל לבוא למשפט נקיים.
ר'. עצות בלק ובלעם, והכשלת רצונם ע"י הקב"ה.
ר''א: פי האתון וסודותיה
ר''ב: סוד השכינה עם רבי פנחס בן יאיר
ר''ג: ביום הכיפורים, אין כח למקטרגים
ר''ד: נס ענפי העץ שהצלו על החבורה שלומדת סודות
ר''ה. תחיית המתים ע"י הבן של רבי יוסי מפקיעין
ר''ו: כוחו של דוד המלך נובע גם משורשו במואב
ר''ז מדוע הזדרז בלעם להשכים לקלל את ישראל.
ר''ח: סוד עזא ועזאל - מלאכים שמרדו בברוא השם את האדם
ר''ט: כל השפע מגיע לישראל וממנו לשאר העולם
ר''י ברכות בלעם את עם ישראל
רי''א קריאת שמע על המיטה הורגת אלפי מזיקים
רי''ב: סודות הגאולה
בעמל רב קיבצנו את נושאי הפרשה לתועלתך, אנא קרא בזוהר הקדוש, והוסף גם תיקון או שניים בתיקוני הזוהר בגריסה.
עזא ועזאל דף ר''ח ע''א זוהר בראשית – רק תרגום
פָּתַח וְאָמַר, (תהלים ח) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ שֶׁמְּמֻנֵּי הָעוֹלָם אָמְרוּ אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה בִרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אָדָם. קָרָא לְכִתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן וְהוֹשִׁיבָם לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם, אֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹא אָדָם. אָמְרוּ לְפָנָיו, (שם מט) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין וְגוֹ'. הוֹשִׁיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶצְבָּעוֹ וְשָׂרַף אוֹתָם. הוֹשִׁיב כִּתּוֹת אֲחֵרוֹת לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם, אֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹא אָדָם. אָמְרוּ לְפָנָיו, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ? מַה טִּיבוֹ שֶׁל אָדָם זֶה? אָמַר לָהֶם, בֶּן אָדָם שֶׁיִּהְיֶה בַצֶּלֶם שֶׁלָּנוּ, שֶׁתִּהְיֶה חָכְמָתוֹ עֶלְיוֹנָה מֵחָכְמַתְכֶם. כֵּיוָן שֶׁבָּרָא אָדָם, וְחָטָא, וְיָצָא זַכַּאי לְפָנָיו, בָּאוּ עֲזָ''א וַעֲזָאֵ''ל, אָמְרוּ לְפָנָיו: פִּתְחוֹן פֶּה יֵשׁ לָנוּ אֵלֶיךְ, הֲרֵי בֶּן אָדָם שֶׁעָשִׂיתָ חָטָא לְפָנֶיךְ! אָמַר לָהֶם: אִלְמָלֵא תִּהְיוּ מְצוּיִים אֶצְלָם וְכוּ'. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִפִּילָם מִדַּרְגָּתָם הַקְּדוֹשָׁה מֵהַשָּׁמַיִם..אַחֲרֵי שֶׁהִפִּילָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמְּקוֹמָם הַקָּדוֹשׁ, טָעוּ אַחַר נְשׁוֹת הָעוֹלָם וְהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, וַהֲרֵי כָּתוּב (תהלים קד) עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ'. וַהֲרֵי מַלְאָכִים אֵלּוּ הָיוּ, אֵיךְ יָכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ? אֶלָּא בּא וּרְאֵה, כָּל אוֹתָם (מלכים) שֶׁלְּמַעְלָה לֹא עוֹמְדִים וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד, רַק בְּאוֹר עֶלְיוֹן שֶׁמֵּאִיר לָהֶם וּמְקַיֵּם אוֹתָם. וְאִם פּוֹסֵק מֵהֶם אוֹתוֹ הָאוֹר, לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד. כָּל שֶׁכֵּן אוֹתָם שֶׁהִפִּילָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִפְסִיק מֵהֶם אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהִשְׁתַּנָּה זִיוָם. וּכְשֶׁיָּרְדוּ וְשָׁלַט בָּהֶם אֲוִיר הָעוֹלָם, הִשְׁתַּנּוּ בְדַרְגָּה אַחֶרֶת.... מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ. וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. . וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'
כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱ-לֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:(מיכה פרק ד) (ה)
במדבר פרק כב (ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם: (ט) וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ: (י) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱ-לֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי:
בזוהר חלק א דף קיא/ב ויבא אלהי"ם אל אבימלך וגו', וכי קב"ה אתא לגבייהו דרשיעיא, כמה דכתיב (במדבר כב כ) ויבא אלהי"ם אל בלעם, (בראשית לא כד) ויבא אלהי"ם אל לבן, אלא ההוא ממנא שליחא דאתפקדא עלייהו הוה, בגין דכלהו כד עבדי שליחותא נטלי שמא דא, ומסטרא דדינא קא אתיין,.תרגום: ויבא אלהים אל אבימלך, וכי הקב"ה בא לרשעים?, כמו שכתוב ויבא אלהים אל בלעם, ויבא אלהים אל לבן, אלא הוא השר הממונה עליהם נשלח לפקוד עליהם, כאשר הוא נשלח נוטל שם זה אלהים, מצד הדין מגיע שם זה.: הסבר: מידות שברא הקב"ה בעולמו נקראים בשמותיו יתברך, וכל מידות שברא בקדושה, קיימים כנגדם בטומאה, המידה אלהים נקראת מידת הדין, מלאכים נקראים בשם זה, נביאים נקראים בשם זה (משה איש האלהים) שרי אומות העולם נקראים כך ואף עבודה זרה נקראת אלהים אחרים - סטרא אחרא (הצד האחר לקדושה), אומר הזוהר כי ההתגלות שהייתה לבלעם היא מצד הסטרא אחרא, אלהים אחרים, שאף על פי שמהותו היא התנגדות לקדושה ולישראל, הרי השליט היחידי הוא בורא עולם הוא שמכפיף אותם למרותו, ולכן אומר האלהים הזה, שר הטומאה לבלעם אי אפשר להזיק לישראל כי הם בנו של הקב"ה ואינם תחת שליטה אחרת, ואל יקשה עליך שבלעם השתמש בשם הויה הקדוש, הזוהר אומר שאמר שם זה כדי להתגאות ולא היה לו כל גילוי בשם זה. כמו שאמר דף קסז ע''א אָמַר רִבִּי יְהוּדָה חַס וְשָׁלוֹם דְהֲוָה יָדַע בִּלְעָם בִּקְדוּשָׁה דִלְעֵילָא (דף קסז ע''ב) כְּלָל. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְרָעֵי בְּעַם וְלִישָׁן אָחֳרָא דְּיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּיקָרֵיהּ, אֶלָּא בְּנוֹי קַדִּישִׁין. וְאָמַר (ויקרא יא) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים, מַאן דְּאִינוּן קַדִּישִׁין יִשְׁתַּמְשׁוּן בִּקְדוּשָּׁה, יִשְׂרָאֵל אִינוּן קַדִּישִׁין דִּכְתִיב, (דברים יד) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה. אַתָּה קָדוֹשׁ וְלָא עַם אָחֳרָא. מַאן דְּאִינוּן מְסָאֲבִין, מְסָאֲבוּ אִזְדַּמַּן לוֹן לְאִסְתָּאֲבָא עֲלֵיהּ. כְּתִיב, (ויקרא יג) טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. וּמְסָאֲבָא לִמְסָאֲבָא קָרֵי דִּכְתִיב, (שם) וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא, מַאן דְּאִיהוּ טָמֵא, לְטָמֵא יִקְרָא, כֹּלָא אָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ תרגום: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְחָלִילָה שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בִּלְעָם בַּקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִתְרַצָּה בְעַם וְלָשׁוֹן אַחֵר שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדוֹ אֶלָּא בָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְאָמַר (ויקרא יא) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים. מִי שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים יִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּקְּדֻשָּׁה. יִשְׂרָאֵל הֵם קְדוֹשִׁים, שֶׁכָּתוּב (דברים יד) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה. אַתָּה קָדוֹשׁ וְלֹא עַם אַחֵר. מִי שֶׁהֵם טְמֵאִים, טֻמְאָה מִזְדַּמֶּנֶת לָהֶם לְהִטָּמֵא עָלָיו. כָּתוּב (ויקרא יג) טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ, וְטָמֵא לְטָמֵא קוֹרֵא, שֶׁכָּתוּב (שם) וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. מִי שֶׁהוּא טָמֵא לְטָמֵא יִקְרָא, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר מִינוֹ. בזוהר חלק א דף קסז/א: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי נַחַשׁ וְקֶסֶם, תְּרֵי זִינֵי אִינוּן, וּבְדַרְגָּא חַד סָלְקִין. וְכַד אֲתָא בִּלְעָם בְּקֶסֶם עֲבַד לְקִבְלֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ דִכְתִיב, (במדבר כב) וּקְסָמִים בְּיָדָם. וּלְקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב אֲתָא לָבָן בְּנַחַשׁ, הַאי וְהַאי לָא סְלִיקוּ בִּידַיְיהוּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (שם כג) כִּי לא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. כִּי לא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב בְּקַדְמִיתָא בְּיוֹמוֹי דְלָבָן. וְלא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְבָתַר בְּיוֹמוֹי דְבִלְעָם. תרגום: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נַחַשׁ וְקֶסֶם הֵם שְׁנֵי מִינִים, וּבְדַרְגָּה אַחַת עוֹלִים, וּכְשֶׁבָּא בִּלְעָם, בְּקֶסֶם עָשָׂה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר כב) וּקְסָמִים בְּיָדָם. וּכְנֶגֶד יַעֲקֹב בָּא לָבָן בְּנַחַשׁ. זֶה וָזֶה לֹא עָלָה בְיָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב - בַּתְּחִלָּה בִּימֵי לָבָן. וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל - אַחַר כָּךְ בִּימֵי בִלְעָם. הסבר: משמע שישראל הקדושים אינם יכולים להינזק מכוחות הטומאה כיון שכוחות הטומאה אין להם מעצמם כלום אלא יונקים מהקדושה, ואילו ישראל אינם יונקים מהקדושה, הם הם הקדושה. ועוד השם אלהים זה המגיע מצד הדין הינו רצועה, חגורה להלקות את בני ישראל העוברים על מצוות השם יתברך, כפי שאמרו חז"ל במספר מקומות, הטוב, והשפע הקדוש נמשך על ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום וח"ו כאשר ההפך נותנם לממשל מלכות הרשעה, וזה לבן שניסה כשפיו על יעקב ולא הצליח כיון שיעקב היה דבוק בקב"ה, ולא בישראל כאשר הם עושים רצונו יתברך.
הבטיח לנו אליהו הנביא כי בזכות התעסקות בזוהר הקדוש נצא מהגלות ברחמים, כתבו לנו רבותינו לגרוס ולעסוק בזוהר לקרב את הגאולה, הזוהר הינו החרב המקצצת את הטומאה והיצר הרע, הזוהר מגלה לנו את ייחודנו מול הגויים, הם בחרו ברוח הטומאה, הם בחרו בנפש הבהמית השואפת אל תענוגות עולם השקר, אל התאוות החולפות, הזוהר מזכיר לכל אחד מצאצאי יעקב כי הוא בחר בעולם הבא, עולם האמת, לברר את הטוב מהעולם הזה להפרידו מהרע ולהעבירו לקדושה, להעלות הנפשות הבלועות בתוך בן בליעל, הנחש, בכח הקדושה והטהרה, בכח התורה בכח קריאת שמע ישראל עם כוונותיה ובדבקות בקב"ה.
ההפך טומאת בלעם הנזכר בפרשת בלק, בלעם בן בעור בן לבן הארמי, שבחר לטמא עצמו ברוח הטומאה ולנבא מתוך הטומאה, בלעם שקיבל מאביו ומסבו את סודות הכשוף הטמא, שהתיעץ עם המלאכים המורדים עזה ועזאל הקשורים בהררי קדם, וזה שאמר בספר במדבר פרק כג (ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל: וזאת יש לישראל לזכור כי ניבא נביא הגויים שמעלתו בטומאה כמעלת משה רבינו בקדושה, (בספר במדבר פרק כג (ט)) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: בזכות בדד ובגוים לא יתחשב נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו, שיבדיל את עם ישראל מהגוים, על כן יש ליהודי הכשר להזהר מללכת בדרכם, מנחשים בקפה וביד, רואים בכוכבים כפי שקוראים להם אסטרולוגים, חכמות המזרח (הררי קדם), שאפילו ראית אדם שנראה כשר שעוסק באחת מרפואות אלו שבאו מהמזרח (סין, הודו, תיאלנד וכו') הרי הם כוחות הטומאה.
הרב הצדיק דניאל פריש זצוק"ל מחבר "מתוק מדבש" - פרוש על הזוהר, היה חולה במחלת מפרקים קשה, שהקשתה עליו את ההליכה, לימים סיפר לו ידיד כי בסין ישנה מרפאה המתמחה במקרים כאלו וכל אדם שמגיע לשם מתרפא מיד, הרב הסכים לנסוע עם ידידו שהייתה לו אותה מחלה, כשהגיעו למקום נכנס הידיד לחדר הרופאים ולאחר כשעה יצא כשחיוך מרוח על פניו ואמר זה נס, פלא עצום אין לי יותר כאבים, לאחר מכן נכנס הרב, במקום ראה את ה"רופאים", לבושים בגדים של עבודה זרה, בכל זאת שכב על המיטה, הם סובבו אותו ונגעו בו ולחשו בפיהם כל מיני לחישות, אולם הרגישו כי לא מצליח להם, ואז שאלו את הרב על מה הוא חושב, שאל אותם הרב למה הם שואלים וענו לו כי הוא צריך להיכנע להם במחשבותיו וכנראה שהוא מתנגד להם, הרב קם ממקומו והלך צולע כדרגו מהמקום לידידו סיפר שכל מה שחשב במקום שם היה על הקב"ה "שיוויתי השם לנגדי תמיד" ולכן לא הצליחו להשפיע עליו מטומאתם. ועל זה אמר בזוהר חלק ג דף פד/א ע"ד כתיב אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם. רבי אבא אמר אסיר ליה לב"נ לאסתכלא באלילי ע"ז ובנשי דעמין ולא לאתהנייא מנייהו ולא לאתרפאה בהו דאסיר ליה לב"נ לאסתכלא באתר דלא אצטריך תרגום: אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. רַבִּי אַבָּא אָמַר, אָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בֶּאֱלִילֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּבִנְשׁוֹת הָעַמִּים, וְלֹא לֵהָנוֹת מֵהֶן, וְלֹא לְהִתְרַפֵּא בָהֶן. שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא צָרִיךְ. (וזאת כאשר המרפא משתמש בלחשים או בקמעות של עבודה זרה, במה שמכונה היום "אנרגיות", "תקשור", הילנג, רפואה שעוסקת בלחשים ובקמיעות של עכו"ם וכו'. |
|
.gif){kind=small}
.jpg)
.jpg)
.jpg)