דרשת הרב המקובל והצדיק רבי ניסים פרץ שליט"א

במדבר פרק י"ג {א} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: רש"י {ב} שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר: משמע חטא המרגלים הוא לשון הרע לכן נסמכו הפרשיות, והם בדעת ומזיד הלכו ודיברו על ארץ הקודש, ובעצם דיברו על השם ומשיחו, כפי שאמר בדברים פרק יא (יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: אמרו אנחנו לא נוכל לה, גם על עצים ואבנים אסור לדבר בגנות ארץ ישראל. בזוהר פרשת שלח לך דף קנ''ח ע''ב וַיִשְׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה וְגוֹ', כֻּלָּם אֲנָשִׁים. כֻּלְּהוּ זַכָּאִין הֲווֹ, וְרֵישֵׁי דְּיִשְׂרָאֵל הֲווֹ. אֲבָל אִינּוּן דִּבְּרוּ לְגַרְמַיְיהוּ עֵיטָא בִּישָׁא. אֲמַאי נַטְלֵי עֵיטָא דָּא. אֶלָּא אָמְרוּ, אִי יֵיעֲלוּן יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, נִתְעֲבָר אֲנָן מִלְּמֶהֱוִי רֵישִׁין, וְיִמְנֵי מֹשֶׁה רֵישִׁין אַחֲרָנִין, דְּהָא אֲנָן זָכֵינָן בְּמַדְבְּרָא לְמֶהֱוִי רֵישִׁין, אֲבָל בְּאַרְעָא לָא נִזְכֵּי. וְעַל דְּנַטְלֵי עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ, מִיתוּ אִינּוּן, וְכָל אִינּוּן דְּנַטְלָן מִלַּיְיהוּ. (דף קנ''ח ע''ב) תרגום: וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה וְגוֹ', כֻּלָּם אֲנָשִׁים. כֻּלָּם צַדִּיקִים הָיוּ וְרָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, אֲבָל הֵם לָקְחוּ לְעַצְמָם עֵצָה רָעָה. מַדּוּעַ נָטְלוּ עֵצָה זוֹ? אֶלָּא אָמְרוּ, אִם יִכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ - יַעֲבִירוּ אוֹתָנוּ מִלִּהְיוֹת רָאשִׁים, וִימַנֶּה מֹשֶׁה רָאשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי אָנוּ זָכִינוּ בַמִּדְבָּר לִהְיוֹת רָאשִׁים, אֲבָל בָּאָרֶץ לֹא נִזְכֶּה. וְעַל שֶׁלָּקְחוּ עֵצָה רָעָה לְעַצְמָם, מֵתוּ הֵם וְכָל אוֹתָם שֶׁלָּקְחוּ דִבְרֵיהֶם.: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, עֵיטָא נָסִיבוּ עַל כֹּלָּא, לְאַפָּקָא שׁוּם בִּישׁ. מַאי עַל כֹּלָּא. עַל אַרְעָא, וְעַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, עַל אַרְעָא תִּינַח. עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִנַיִן. אָמַר לֵיהּ מַשְׁמַע דִּכְתִּיב, אֶפֶס כִּי עַז הָעָם. מַאן יָכִיל בְּהוּ. כִּי עַז הָעָם דַּיְיקָא. וּכְתִיב עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, כְּדֵין גָּרְמוּ כָּל הַאי, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשֵׁיצָאָה לוֹן מִן עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים קו) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגוֹ'. (במדבר יד) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ יְיָ. רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי יוֹסֵי אַמְרֵי, זַכָּאי אִינּוּן יִשְׂרָאֵל מֵעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּעָלְמָא. דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וְאִתְכְּנֵי בְּהוּ, וְאִתְפָּאַר בְּהוּ, דְּהָא עָלְמָא לָא אִבְרֵי אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּחַד בְּחַד אִתְקַשְׁרָן. וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בְּהַאי עָלְמָא, אִינּוּן קִיּוּמָא דִּילֵיהּ, וְקִיּוּמָא דְּכָל שְׁאַר עַמִּין, אֵימָתַי בִּזְמַן דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן. תרגום: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עֵצָה לָקְחוּ עַל הַכֹּל לְהוֹצִיא שֵׁם רַע. מַה זֶּה עַל הַכֹּל? עַל הָאָרֶץ וְעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עַל הָאָרֶץ בְּסֵדֶר, עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנַּיִן? אָמַר לוֹ, מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אֶפֶס כִּי עַז הָעָם. מִי יָכוֹל לָהֶם? כִּי עַז הָעָם דַּוְקָא. וְכָתוּב עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְאָז גָּרְמוּ כָּל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁמִידָם מֵהָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קו) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגוֹ'. וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'. רַבִּי אָחָא וְרַבִּי יוֹסֵי אָמְרוּ, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל מֵעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בָהֶם וְהִתְכַּנָּה בָהֶם וְהִתְפָּאֵר בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד בְּאֶחָד הִתְקַשְּׁרוּ, וְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם קִיּוּמוֹ, וְקִיּוּם שֶׁל כָּל שְׁאָר הָעַמִּים. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹן רִבּוֹנָם.: אנשים חשובים, צדיקים, ראשי שבטים בחר משה, מה קרה כאן? איך פתאום התעקם להם הדעת?, אומר רבינו האר"י בשער הפסוקים - פרשת שלח לך "ועתה נבאר שאר דקדוקי הכתובים, הנה בפסוק אלה שמות האנשים אשר שלח משה, לתור 'את 'הארץ, ראשי תיבות לאה, לרמוז, כי משה רצה לשלחם בבחינת לאה, עלמא עילאה רחמים, והם לא רצו אלא בבחינת הדין, שהיא רחל, עלמא תתאה, הנרמז בר"ת, ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד 'רחוב 'לבא 'חמת, ר"ת רחל": יש שתי הנהגות במלכות שמים, הקב"ה מנהיג את העולם בשתי הנהגות: הנקראים לאה ורחל, לאה עלמא דאתכסייא (עולם המכוסה), רחל עלמא דאתגליא (עולם המגולה), לאה היא גבוהה, רחל נמוכה, הגר"א מסביר שתי הנהגות אלו, אומר ההנהגה המכוסה היא הנהגת ה"טבע" הקב"ה מנהיג את העולם בהעלם, ואילו בהנהגת עלמא כאתכסיא היא הנהגת הגילוי, מאז שיצאו ממצרים היא הנהגה שלהם היתה לאה, לא לאה שנמצאת למעלה אלא לאה שנמצאת במקומה של רחל, לאה של דור המדבר, היה להם גלוי עצום של הנהגת העולם הבא בעולם הזה, כמו מלאכים, קריעת ים סוף, נסעו בענני כבוד, לא דורכים על הקרקע, שרוחצים אותם מאווררים להם את החום את הקור, בארה של מרים, כוס אחת של מי באר מרים הביאה לרבי חיים ויטאל רוח הקודש שבעזרתה כתב את כל כתבי האר"י ודור המדבר שתה רק ממי באר מרים, מן, לחם השמים, לחם אבירים מאכל של מלאכים, מעל הכל היה להם את משה רבינו "איש האלהים", שדרכו ראו את האלהים, זו הנהגת לאה של דור המדבר, לנתק אותם מטומאת מצרים לעשות אותם עם סגולה, אבל, הקב"ה ברא את העולם עם בחירה, וכי בצורה כזו אפשר לחטוא?, בהנהגת "לאה" אין בחירה. כשנכנסו לארץ כל ההנהגה השתנתה, משה מת, העננים הסתלקו, המן הפסיק, הבאר נגנזה, עברו להנהגת רחל. בארץ ישראל יש בחירה צריך להרגיש את הקב"ה, לבחור. משה רבינו רצה לתקן ולעשות חיבור את לאה בתוך רחל בארץ ישראל, אמר לו הקב"ה אני לא אומר לך מה לעשות, שלח לך, אז הוא שלח דווקא מרגלים שיש בהם בחינת אורות לאה להכניסם לרחל, ועל ידי כך לחבר את לאה ורחל, מלכות שלימה לגמור את התיקון, על ידי בנייה זו היה נבנה בית המקדש שלא היה נחרב לעולם, אלו המרגלים מצד לאה ראו את הנהגת רחל בארץ ישראל מיד שאלו איך יכול עם ישראל לעבוד את הקב"ה בהנהגה זו?, לחרוש לזרוע לקצור, להיות בהנהגה של העלם, הם היו מנהיגים ובארץ ישראל אין להם מה להנהיג הם יתבטלו, בארץ ישראל צריך להרגיש את הקב"ה, הם לא הבינו לא העמיקו להבין מה שרצה משה רבינו לחבר את שתי הנהגות אלו, מבחינתם עדיף לעם ישראל להשאר במדבר תחת ענני הכבוד ובגילוי של הקב"ה. כל החטאים של האדם נובעים מדבר אחד, "חוסר אמונה", כל דבר קטן שאדם עושה במצוות השם, הקב"ה עושה גדולות ונצורות במעשה זה, אם האדם חושב שהוא עושה הוא גיבור הוא מניע, זה חוסר האמונה, הם אמרו חזק הוא ממני, כביכול חזק מהקב"ה, זו דיבת הארץ, זה לשון הרע שדיברו על הקב"ה ועל משיחו. 
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ', אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה אִסְתָּכַּל וְיָדַע דְּלָא יִצְלְחוּן בְּאָרְחַיְיהוּ, כְּדֵין צַלֵּי עָלֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. כְּדֵין כָּלֵב הֲוָה בְּדוֹחֲקָא, אָמַר, מַה אַעְבִּיד, הָא יְהוֹשֻׁעַ אָזִיל בְּסִיַיעְתָּא עִלָּאָה דְּמֹשֶׁה, דְּשָׁדַר בֵּיהּ נְהִירוּ דְּסִיהֲרָא, וְהוּא אַנְהִיר עָלֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ שִׁמְשָׁא. מָה עֲבַד כָּלֵב. אִשְׁתְּמִיט מִנַּיְיהוּ, וְאָתֵי לְגַבֵּי קִבְרַיָּיא דַּאֲבָהָן, וְצַלֵּי תַּמָּן צְלוֹתֵיהּ. תרגום: אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל וְיָדַע שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ בְדַרְכֵיהֶם, וְאָז הִתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ. וְאָז כָּלֵב הָיָה בְדחַק, וְאָמַר מָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ הוֹלֵךְ בְּסִיּוּעַ עֶלְיוֹן שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁלַח בּוֹ אוֹר הַלְּבָנָה, וְהוּא הֵאִיר עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ. מֶה עָשָׂה כָּלֵב? נִשְׁמַט מֵהֶם וְהָלַךְ לְקִבְרֵי הָאָבוֹת, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלָּתוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אֹרַח אַחֲרָא נָטִיל, וְעָקִים שְׁבִילִין, וּמָטָא עַל קִבְרֵי דַּאֲבָהָן, וְאִסְתָּכַּן בְּגַרְמֵיהּ, דְּהָא כְּתִיב וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק. אֲבָל מַאן דְּאִיהוּ בְּדוֹחֲקָא, לָא אִסְתָּכַּל מִדִי. כַּךְ כָּלֵב, בְּגִין דְּהֲוָה בְּדוֹחֲקָא, לָא אִסְתָּכַּל מִדִי, וְאָתָא לְצַלָּאָה עַל קִבְרֵי אֲבָהָן, לְאִשְׁתְּזָבָא מְעֵיטָא דָּא. (במדבר יג) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, וְכִי הוֹשֵׁעַ קְרָאֵיהּ קְרָא, וְהָא כְּתִיב (שמות יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ. (שמות לג) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר. (שמות יז) וַיַּחֲלוֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מִנַּיְיהוּ. תרגום: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, דֶּרֶךְ אַחֵר לָקַח, וְעִקֵּם שְׁבִילִים, וְהִגִּיעַ עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת וְהִסְתַּכֵּן בְּעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וְשָׁם אֲחִימָן וְשֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק. אֲבָל מִי שֶׁהוּא בְדחַק, לֹא מִסְתַּכֵּל עַל דָּבָר. כָּךְ כָּלֵב, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בְדחַק, לֹא הִסְתַּכֵּל עַל דָּבָר, וּבָא לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִנָּצֵל מֵעֵצָה זוֹ. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, וְכִי הוֹשֵׁעַ קְרָאוֹ הַפָּסוּק? וַהֲרֵי כָּתוּב (שמות יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ. (שם לג) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר. (שם יז) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ. אֶלָּא אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, יָהּ יוֹשִׁיעֲךְ מֵהֶם. מפרשה זו יש לנו יסוד להוסיף אות או שם לאדם כאשר יש לו בעיה מסויימת, כמובן על ידי חכם רשום ומקובל, כפי שעשה משה רבינו שהוסיף אות י' ליהושע. גם השתטחות על קברי צדיקים, כפי שעשה כלב בן יפונה, הלך והשתטח על קברי האבות שלא יוסט אחר עצת הנביאים, הלך לאוהבי ארץ ישראל, לאבות העולם שלהם הבטיח הקב"ה את ארץ ישראל, מה ההבדל בין כלב ליהושע? יהושע אמר על אלדד ומידד כאשר התנבאו, "כלאם" הוא קנאי הוא מגיב, עם המרגלים הוא יענה להם, הוא לא יתן להם להסיטו, ואילו כלב אדם זקן, בעל מזג נוח, לא עונה, חשש שהם יסיטו אותו שיקררו אותו, לכן הלך לקבל רוח אחרת, פרק יד (כד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה: יהי רצון שהקב"ה יגאל אותנו ויבנה בית מקדש במהרה בימינו אמן.