כפי שהגוף זקוק לאויר כך זקוקה הנשמה לזוהר הקדוש, וביחד עם קיום ההלכות והמצוות, לימוד כל פרדס התורה נזכה לאורו של משיח צדק שיופיע במהרה בימינו. ועליו נכתב מה שהיה הוא שיהיה - ר"ת משה שהיה הגואל הראשון הוא יהיה הגואל האחרון, ותמהר הגאולה כאשר יעלמו המחלוקות שלא לשם שמים, מחלוקת של כבוד, ממון, יחוס, עדות, שנוצרו עוד בטרם יהיה אדם בעולם, בהפרדה שעשה בורא עולם במידות, ימין ושמאל, שהם חסדים וגבורות, מים עליונים ומים תחתונים. השלימות, האחדות, אין סוף נצחי ב"ה וב"ש ללא הפכים של טוב ורע חושך ואור וכו', ללא תכלית, אחד לא כאחד בחשבון של 1,2,3, (פתיחת אליהו הנביא) אחד, שלפניו מה אתה סופר?,( ספר היצירה) ובהיותו כזה! שלם! מלא הכל! ללא כל מקום פנוי ממנו שיאפשר לנבראים ממנו להתקיים שהכל יבלע בתוכו ויתאחד באחדות המוחלטת, ברא שש קצוות שהן מידות: צד ימין חסד, צד שמאל גבורה, ואמצע המחבר את שתי הקצוות הנקרא תפארת, ועוד קדושה למעלה וטומאה למטה, טוב ורע, וקבע סדר תיקון לאדם הקדוש שיכלול ימין ושמאל ע"י התפארת, ידחה למטה את הרע ויעלה את הטוב למעלה, אומר הזוהר - קורח שהוא לוי אמון על צד שמאל, אהרן שהוא כהן אמון על צד ימין, בשתוף של שתי הקצוות הללו ע"י חוקי התורה שהיא קו האמצע יתוקנו המידות, קורח מרד בתורה, מורד במעשה בראשית ונדבק למטה בטומאה ולכן נגזר עליו שירד למטה לגיהנם, שם מקום מושבו מאז ועד הגאולה שבה הוא צועק: משה אמת ותורתו אמת. שני אחים, ראשונים לכל הבריאה קין והבל, אחד קנאי, רוצח, גנב: קין - נדבק בכל המידות הרעות שהנחיל המלאך המורד ס"מ לנחש ועצתו, והשני הבל - אותיות הלב עובד מהלב את הקדושה טהור וזך, לאורך כל התנ"ך הם מופיעים בלבושים שונים, פעם זה נח וחם, ופעם זה אברהם ונמרוד, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, והפעם בפרשת קרח הם משה וקרח, משה הוא הבל וקורח הוא קין, הקנאה שוב עולה, עצת הנחש שוב משפיעה על קורח (קין): ובהנהגתו יתברך מידה כנגד מידה, זה קין ששפך דם הבל והאדמה פצתה פיה ותקח את הבל ככתוב בספר בראשית פרק ד (י) וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: (יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: ועתה פועלת המידה כנגד קין/קרח בספר במדבר פרק טז (לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם: (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ: פתחה האדמה פיה ובלעה את קורח וכל אשר לו....
דרשת הרב המקובל והצדיק רבי ניסים פרץ שליט"א
ספר במדבר פרק טז (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי ....: רש"י על במדבר פרק טז פסוק א - בן יצהר בן קהת בן לוי - ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנא' (בראשית מט) ובקהלם אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח ויחוסו? בדברי הימים שנא' (ד"ה ו) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: ואם באים לייחס את קורח אפילו שהוא עשה מעשה מביש כזה של מחלוקת, כי מה לקח?, כלום! את עצמו הוא לקח, קלקל את עצמו, גנב את עצמו למחלוקת, ומלשונו של הזוהר הקדוש דף קע"ו ע"א.... וַיִּקַּח קֹרַח, מַאי וַיִּקַּח. נָסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיהּ, כָּל דְּרָדַף בָּתַר דְּלָאו דִּילֵיהּ, אִיהוּ עָרִיק מִקַּמֵּיהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה דְּאִית בֵּיהּ אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ. קֹרַח רָדִיף בָּתַר דְּלָאו דִּילֵיהּ, דִּילֵיהּ אָבִיד, וְאַחֲרָא לָא רָוַוח. תרגום: וַיִּקַּח קֹרַח. מַה זֶּה וַיִּקַּח? לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - זֶה בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ - נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - אֶת שֶׁלּוֹ אִבֵּד, וְאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ.:כמו שחכמים אומרים מי שנותן עיניו במה שאינו שלו, גם את שלו מפסיד. לקח מקח רע לעצמו, לקח את המחלוקת, אצל פינחס שעשה מעשה גדול וקידש את השם יתברך אז באים ומייחסים אותו בן אלעזר בן אהרון כהן. אבל כאן מה לי לייחס את קורח למעשה מביש, ורש"י שואל למה לא אמר בן יעקב, בדברי הימים שנא' (ד"ה ו) בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. לא הזכיר כיון יעקב ביקש רחמים על עצמו בספר בראשית פרק מט (ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: (ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: משמע שאלולא תפילתו של יעקב היה גם מזכיר את יעקב. מה עשו יצהר קהת ולוי הצדיקים שהזכיר אותם במעשה כזה?, זו שאלתו של אור החיים הקדוש, ואומר מהתורה הפנימית של הזוהר ושל כתבי האר"י הקדוש – תדע שכל אדם שבא לעולם, בשם שלו יש את התוכן שלו, לטוב והפך הטוב, זה ביחס לשורש נשמתו, פעמים שאדם מתעלה משורש נשמתו וטפס ועולה מעל השורש שלו, ועוד ועוד עד האבות הקדושים, קרח אומר קרח הוא טהור הוא, היה צריך להרבות טהרה בישראל קירח הוא טהור הוא ראש סנהדרין, מבעלי רוח הקודש, מנושאי הארון והיה עשיר – קורח, יש לך הכל! שב תהנה ותפיץ את הטהרה שזכית לה בקרב כל ישראל, ואם היה עולה ומתעלה אז היה יכול להגיע בן יצהר – יצהר זה שמן, לא רק טהרה של נקיון מצד סור מרע, היה יכל להצהיר (צהרים) להאיר לעם ישראל מבחינת ועשה טוב יכל להגיע לבן קהת שכל מי שראהו שיניו קהות עד בן לוי להיות בן לויה לשכינה, והיה נקרא בן יעקב מלשון קבוע עם השכינה. אבל בחר בצד שני לחלוק על משה, וכי משה יש לו משהו מעצמו, תורה כולה ניתנה למשה, עמוד התורה, מה אתה חולק עליו, לזעזע את העמוד שהתורה כולה עומדת עליו, "הלכה למשה מסיני", נשיאותו של אליצפן בן אליעזר, היו לקרח ציפיות, הנה זכו משה בן עמרם, אהרון מגיע לו, כעת מי צריך לזכות בנשיאות? ודאי שלו מגיע, ופתאום רואה שמשה נותן לאליצפן את הנשיאות אמר לעצמו, זה ממשה, את זה הקב"ה לא אמר לו, אם היה הולך לשאול את משה, משה היה עונה לו, אני מוכן גם תפקידי לתת לך, הקב"ה אמר לי, אתה ברוח הקודש יכול לבדוק, אם היה מסתפק בזה והיה לוקח רק את עצמו, אבל הוא עשה קורחה בישראל, כמה מתו בגללו, והכניס ספקות, לקח את כל המעלות שלו מצד הקדושה. אומר אור החיים על במדבר פרק טז פסוק א ולרבותינו ז"ל (סנהדרין קט:) ראיתי שאמרו טעם שהזכיר הכתוב זכרון מולידיו, וז"ל קרח שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו, בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם ולחשוב גם בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם, אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים וכו' עד כאן: עכ"ל אבל יעקב התפלל, לכן לא יהיו קבע, כמו שכתוב מוריד שאול ויעל, למה לא כתה מוריד שאול ומעלה, למה השתמש במילה "ויעל" כיון שיעקב כבר העלה את כל ישראל, אומר אור החיים הקדוש, תפילתו של יעקב בנתה תשתית כל כך חזקה התפלל שכל זרעו וזרע זרעו לא יכול לעשות אפילו שריטה בתשתית מי שיבוא עד אליו מיד יעלה למעלה, זו תפילת ערבית של יעקב, תפילה קבועה, מיד שקורח ירד למטה הגיע לבסיס, לתפילת יעקב שהיא תעלה כל זרע ישראל למעלה, מכאן למדנו כלל חשוב ויסוד של תפילת האבות שחרית מנחה וערבית, לקשר עצמך, להתפלל על דורות ההמשך ולייחס עצמך לאבות ותעלה תפילתך איתם, עד בוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן
וְתָא חֲזֵי קְטֹרֶת מְקַשֵּׁר קִשְׁרִין, וְאָחִיד לְעֵילָא וְתַתָּא, וְדָא אַעֲבַר מוֹתָא וְקִטְרוּגָא וְרוּגְזָא, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה בְּעַלְמָא. כְּמָה דִכְתִיב, (במדבר יז) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֵן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה וְגו'. לְבָתַר דָּא כְּתִיב, וַיָּרָץ (אהרן) וְגו', וַיְכַפֵּר עַל הָעָם, וּכְתִיב, וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. בְּגִין דְּלָא יָכְלִין כָּל סִטְרִין בִּישִׁין וְכָל מְקַטְרְגִין לְמֵיקַם קַמֵּי קְטֹרֶת.. תרגום: ראה שהקטרת מקשר קשרים (לשון קטר - קשר) ואחוז למעלה ולמטה, ומעביר מוות וקטרוג ורוגז שלא ישלוט בעולם, כפי שהכתוב אומר (במדבר יז מו) ויאמר משה אל אהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטרת והולך מהרה וגו', ואחר כך כתיב וירץ (אהרן) וגו', ויכפר על העם, וכתוב ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, ועל כך לא יוכלו צדדי הרוע וכל המקטרגים לקום לפני הקטורת.: ובזוהר חלק ב דף ריח/ב דְּלֵית לָךְ מִלָּה חֲבִיבָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּקְטֹרֶת. וְקַיְּימָא לְבַטְּלָא חַרְשִׁין, וּמִלִּין בִּישִׁין מִבֵּיתָא. רֵיחָא וַעֲשָׁנָא דִּקְטֹרֶת דְּעַבְדֵי בְּנִי נָשָׁא, בְּהַהוּא עוֹבְדָּא אִיהוּ מְבַטֵּל, כָּל שֶׁכֵּן קְטֹרֶת. מִלָּה דָּא גְּזֵרָה קַיְּימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּאִסְתָּכַּל וְקָרֵי בְּכָל יוֹמָא עוֹבְדָּא (נ''א פרשתא) דִּקְטֹרֶת, יִשְׁתְּזִיב מִכָּל מִלִּין בִּישִׁין חַרְשִׁין דְּעָלְמָא. וּמִכָּל פְּגָעִין בִּישִׁין, וּמֵהִרְהוּרָא בִּישָׁא, וּמִדִּינָא בִּישָׁא, וּמִמוֹתָנָא, וְלָא יִתְזַק כָּל הַהוּא יוֹמָא, דְּלָא יָכִיל סִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְטָא עָלֵיהּ, וְאִצְטְרִיךְ דִּיכַוֵּין בֵּיהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי בְּנֵי נָשָׁא הֲווֹ יַדְעֵי כַּמָה עִלָּאָה אִיהוּ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲווֹ נַטְלֵי כָּל מִלָּה וּמִלָּה מִנֵּיהּ, וַהֲווּ סַלְקֵי לֵהּ עֲטָרָה עַל רֵישַׁיְיהוּ, » כְּכִתְרָא דְּדַהֲבָא. וּמַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, בָּעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, וְאִי יְכַוֵין בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא, אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִסְתָּלַּק מוֹתָנָא מִנֵּיהּ, וּמֵעָלְמָא, וְיִשְׁתְּזִיב מִכָּל דִּינִין דְּהַאי עָלְמָא, מִסִּטְרִין בִּישִׁין, וּמִדִּינָא דְּגֵיהִנָּם, וּמִדִּינָא דְּמַלְכוּ אַחֲרָא.תרגום: שאין לך מילה חביבה לפני הקב"ה כפטום הקטרת, וקיומה הוא לבטל כשפים ודיבור רע מבית, הריח והעשן של הקטרת שעושים בני האדם (בזמן בית המקדש, ועתה ונשלמה פרים שפתינו, שדי באמירתה), בזה המעשה הוא מבטל, וכל שכן בקטרת, מילה זו היא גזרה מלפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא את פיטום הקטורת בכל יום (בכוונה עצומה), ניצל וינצל מכל מילים רעות, וכשפים ומכל פגעים רעים, וממחשבות רעות, ומדין רע ומוות, ולא ינזק באותו היום, שאין שליטה לסטרא אחרא במקום שנאמר פיטום הקטורת בכוונה, ואמר רבי שמעון בר יוחאי, אילו ידעו בני אדם מעלת אמירת פיטום הקטורת כמה היא יקרה לפני הקב"ה היו לוקחים כל מילה ומילה ממנה, והיו מעלים לה כתר על ראשה ככתר זהב,ומי שמשתדל בה, ורוצה להתבונן במעשה הקטורת ויכוון בכל יום יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ויסתלק המוות מעולמו וינצל מכל דינים של העולם הזה, מצדדים רעים, מדין גיהנם ומדין מלכויות הארץ.
זוהר חלק א דף קא/א, אמירת בעת צרה פיטום הקטרת:
רק התרגום: כאשר הגיע רבי אחא לכפר שבו הייתה מגיפה וראו שהגיע אחד מחכמי הדור של רבי שמעון בר יוחאי, פנו אליו בבקשת עזרה, אמר להם נלך לבית הכנסת להתפלל, בעודם הולכים הגיעו אנשים וצועקים שיש עוד מתים, אמר רבי אחא ארגנו ארבעים יהודים הכשרים ביותר בכפר וילכו עשרה לכל צד של הכפר יאמרו מיד את פיטום הקטרת, וכך עשו, אח"כ אמר נלך לבתיהם של אלו שחולים ועוד לא מתו וגם שם נאמר את פיטום הקטרת וכך עשו ותיעצר המגיפה. מכאן וממקומות נוספים בזוהר למדנו כי בשעת מגיפה וצרה טוב לומר פיטום הקטרת לחומרה ע"י ארבעים יהודים כשרים שיעמדו בארבע פינות המקום ויגידו בעת אחת את פיטום הקטרת וגם בבית טוב להגיד זאת בנוסף לתפילות שחרית ומנחה.:אחד עשרה סממני הקטורת הם כנגד 10 ספירות של הטומאה שמחזיקות ניצוץ אחד קדוש (יחד 11), ובאמירתם משתחרר הניצוץ והטומאה נעלמת.
נפילת אפיים
דף קע''ו ע''ב - זוהר פרשת קרח - סוד נפילת אפיים
וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר. תָּא חֲזֵי, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מָסְרוּ גַּרְמַיְיהוּ לְמִּיתָה. בְּמָה, בְּגִין דִּכְתִּיב וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, רוּחַת כְּתִיב, חָסֵר וָא''ו. וּבְגִין כָּךְ אִילָנָא דְּמוֹתָא הוּא, וּבְכָל אֲתָר נְפִילַת אַנְפִּין לְהַהוּא אֲתָר הֲוִי. וְעַל דָּא אֵל אֱלֹהֵי, אֵל: הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים ז) וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, דְּאִיהוּ אֲתָר צְרוֹרָא דְּנִשְׁמָתִין דְּעָלְמָא, וְכָל נִשְׁמָתִין תַּמָּן סַלְּקִין, וּמִתַּמָּן אַתְיָין. תרגום: ויפלו על פניהם, וכו', בוא וראה משה ואהרן מסרו עצמם למיתה במה?, מכיון שכתוב ויפלו על פניהם ויאמרו, אל אלהי הרוחת, רוחת כתוב חסר אות ואו, ובגלל חיסרון האות מרמז על עץ המוות, בכל מקום שיש נפילת אפיים למקום (עץ המוות) הזה הוא, ועל כך אל אלהי, אל, ככתוב "ואל זועם בכל יום", אלהי הרוחות זהו המקום ששם צרורים נפשות העולם וכל הנפשות שם עלו ומשם באות: ועוד בפרשת תרומה: נְפִילַת אַנְפִּין מָה הִיא. הָא אוֹקְמוּהָ, דְּקָא עָבִיד כָּל מַה דַּעֲבֵיד משֶׁה, צְלוֹתָא וְתַחֲנוּנִים וּבָעוּתִין וּנְפִילַת אַפַּיִם, דִּכְתִיב (דברים ט) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'. אֲבָל בָּתַר דִּמְסַיֵּים צְלוֹתֵיהּ, וְעָאל בְכָל אִינוּן דַּרְגִּין עִילָּאִין, וְאִתְקַשְּׁרַת כַּלָּה בְּכָלְהוֹ, אִית לְנָחֲתָא לְתַתָּא, וְהוֹאִיל וְנָחֵית לְתַתָּא, אִצְטְרִיךְ נְפִילַת אַנְפִּין, בְּאַלְפָא בֵּיתָא...מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּנְפִילָה דָּא, דְּאִתְמְסַר בַּר נָשׁ לְמוֹתָא, אִצְטְרִיךְ לְכַוְּונָא רְעוּתֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד נַחַת רוּחַ לְהַהוּא סִטְרָא דְּשַׁרְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא, כְּמָה דְּעָבִיד קוֹף בְּחֻרְבוֹת וּבֶהָרִים, אַחֲזֵי גַרְמֵיהּ דְּמִית, וְאִתְחֲזֵי דְּמִית קַמֵּי חֵיוָתָא חָדָא דְּדָחֵיל מִינָּהּ. כֵּיוָן דְּהַהִיא חֵיוָותָא קָרֵיב לְגַבֵּיהּ, וְחָשֵׁיב לְקָטְלָא לֵיהּ, וּלְנַשְׁכָא לֵיהּ, חָמָא לֵיהּ נְפִיל לְאַרְעָא כְּמֵת, וְחָשֵׁיב דְּאִיהוּ מֵת, כְּדֵין תָּב לַאֲחוֹרָא, וְלָא מְקַטְרֵג לֵיהּ. תרגום: נפילת אפיים מהי? כך למדנו, כל מה שעשה משה הםתפילה ותחנונים ונפילת אפיים, ככתוב ואתנפל לפני ה', אבל כשמסיים התפילה ועולה בכל הדרגות העליונות והשכינה התקשרה בכל יש לרדת למטה, הואיל ויורד למטה צריך לנפילת אפיים, באלפא ביתא (כך סדר התחנון), מהו הטעם, בנפילה מוסר אדם עצמו למוות, וצריך לכוון דעתו ולעשות נחת רוח למקום ששורה בו המוות, כמו שעושה קוף בהרים מראה עצמו מת לפני החיות שפוחדות ממנו, כאשר החיות מתקרבות אליו להורגו ורואות אותו נופל ומת ונחשב כמת, מסתלקות ממנו, ולא מקטרגים עליו הסבר: בסוף תפילת שמונה עשרה, נמצא האדם (שכיוון בתפילתו) בעולם האצילות, וכאשר סיים התפילה יש בכוחו להכנס למקום המוות, מקום הקליפות המחזיקות את נפשות שטרם בוררו מאז חטא האדם, ועוד נפשות שירדו בעוונות ובחטאים שאחרי חטא האדם, כאשר הוא מתוודה ובנפילת אפיים צריך למסור נפשו ממש, כפי המופיע בסידורים, ויורד לעולמות המוות שנמצאים בעולם הבריאה, היצירה והעשיה, ובכל מקומות אלו הוא מתחזה למת, והקליפות לא מתייחסות אליו והוא כ"מגנט", מושך אליו ניצוצות קדושה השייכים לשורשיו (בנפש - עשיה, ברוח - יצירה, ובנשמה - עולם הבריאה,) ונעשה ברייה חדשה כי הוא השלים את האילן העליון השייך אליו של אותו יום, ועוד מציל נפשות אחרות שקרובים אליו ועושה חסד אמיתי לקירוב הגאולה שנאמר "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מהגוף", שהוא גוף המוות, שמחזיק את הנפשות וכאשר לא ישארו במקום המוות ניצוצות ונפשות דקדושה אזי לא תהיה חיות למוות ולטומאה ותבוא הגאולה. - ונבאר מדוע מבקשים רוב המתפללים להימנע מ"תחנון", בין מסיבה מוצדקת ובין מתירוצים קלושים, והענין הוא כי עיקר הברור של התפילה - שחרית ומנחה, הוא בנפילת אפיים שאז בכוח הרוחניות שעלתה וקיבלה שפע בתפילת 18 לרדת לעולם הטומאה ולברר משם את ניצוצות הקדושה, הסטרא אחרא תעשה ככל יכולתה שזה לא יקרה, כי היא יודעת שכאשר יהודי מוסר נפשו בתחנון ובנפילת אפיים הוא מזרז ומחיש את סופה, והיא לא רוצה למות - וכן היא משכנעת את האדם שלא לעשות נפילת אפיים.ומובא כאן סדר מקוצר לעורר הסקרנות: לפני שאומר "לדוד אליך ה' נפשי אשא.." ימסור נפשו על קידוש השם בד' מיתות בית דין - ויכוון לברר שלוש ברורים - נפש, רוח, נשמה (נר"ן) משלוש עולמות בריאה, יצירה ועשיה ששם נפלו ניצוצות הקדושה, ושם גם נפלו חלקי נר"ן של כל אדם על כל חטא עוון ופשע שאם עשה ח"ו, ויכוון להעלותם עד מלכות של עולם האצילות - בסדר עולה, מעולם העשיה אל עולם היצירה, מעולם היצירה אל עולם הבריאה ומשם את כל מה שאסף אל עולם האצילות - בכח הברורים שעלו והגיעו עד למלכות הקדושה שנקראת רחל (סוד השכינה, סוד המלכות) ונותן לה כוח ועזר לעלות לבעלה יעקב - ולהתחבר איתו ובחיבור זה מתחדשים ועולים לשרשם ומשפיעים שפע גדול לבניהם - בני ישראל - וסוד החיבור הוא ייחוד נ"ר (250) יעקב בשם הויה, רחל בשם אהיה בכתר, אלהים בחכמה בבינה ודעת, אדני, בשבעה ספירות תחתונות:
.gif){kind=small}
.jpg)
.jpg)