תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – יט' חשון

התשע"א

תיקוני הזוהר החדש – עמוד ב'

אָמְרוּ נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וַדַּאי הַאי אִיהוּ דְּדַרְגֵּהּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּעָתִיד לְאִתְגַּלְּיָא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא אִתְגַּלְּיָא בֵּהּ. וְרָזָא דְּמִלָּא קְרָא אוֹכַח, מַ'ה שֶּׁהָיָ'ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ'ה (ראשי תיבות משה). וּבָהּ מִמְּכוֹ''ן שִׁבְתּ''וֹ הִשְׁגִּי''חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. קוּם רָעֲיָא מְהֵימָנָא לְאִתְּעָרָא לְהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וּכְמָה אִנּוּן דְּמִיכִין וְשֵׁינָתָא בְּעֵינֵיהוֹן, דְּלָא פַּתְחִין לוֹן לְאִתְעַסְּקָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא, דְּכָל רָז אור אִתְקְרֵי, לְאַנְהָרָא בֵּהּ לְבַת עֵינָא וּלְאִתְּעָרָא לָהּ בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי דְּמִיכָא בְּגָלוּתָא בֵּין אִנּוּן מָארֵי תּוֹרָה. דְּלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּיִתְּעַר לָהּ בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ר''ז אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ בָּבַת עֵינָא. דְּרָז אוֹר אִיהוּ בְּחֻשְׁבָּן. דְּהָא אַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. דְּהָא הֲווֹ כֻּלְּהוּ נְבִיאַיָּא וְחַכְמַיָּא וּמָארֵי קַבָּלָה לְגַבָּךְ, כְּסִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי דְּלֵית לוֹן נְהוֹרָא אֶלָּא מְשַׁמְּשָׁא. וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה. קוּם אַנְהִיר לוֹן דְּעַד דֶּאֱמֶת אַנְהִיר לוֹן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ בַּחֲשׁוֹכָא וְלֵית לוֹן נְהוֹרָא. דְּבַאֲתַר דְּאַנְתְּ תִּשְׁתַּכַּח, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִשְׁתַּכַּח תַּמָּן, דְּאִיהוּ כָּלִיל עִלָּאִין וְתַתָּאִין.

תרגום: אמרו נשמות הישיבה העליונה (שהתגלו לרשב"י וחבריו, על מעלת משה רבינו), ודאי הוא הדרגה של העמוד האמצעי (אות ו' בשם הויה, פרצוף זעיר אנפין), שעתיד להתגלות בדור שבו יתגלה מלך המשיח, וסוד הפסוקים במקרא הזה מוכיח מַ'ה שֶּׁהָיָ'ה הוּא שֶׁיִּהְיֶ'ה. וּבָהּ מִמְּכוֹ''ן שִׁבְתּ''וֹ הִשְׁגִּי''חַ אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. קום רועה הנאמן (משה רבינו), לעורר את זו שנאמר בה "אני ישנה ולבי ער", ועוד כמה רדומים ושינה בעינהם שלא פותחים לעצמם להתעסק בסודות התורה, כל רז נקרא אור (רז – 207, אור – 207), להאיר בו לבת עין (השכינה נקראת בת עין, "שמרני כאישון בת עין"), ולעורר אותה עבור בעלה שהוא רז אור המאיר בה בבת עין, רז הוא בגימטריה אור. שעליך נאמר "משה קבל תורה מסיני (סיני – גימטריה 130 – עין גימטריה 130), שהרי היו כל הנביאים וחכמים ובעלי קבלה לגביך כפי הלבנה והכוכבים והמזלות שאין  להם אור אלא מהשמש. ועל כן נאמר בך "פני משה כפני החמה" קום ותאיר להם, כי עד שהאמת תאיר בהם הם נמצאים בחושך ואין להם אור, מכיון שבמקום שאתה נמצא – העמוד האמצעי (זעיר אנפין) נמצא שהוא הכולל את כל העליונים ואת כל התחתונים.

הסבר: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין  כד/א

"במחשכים הושיבני כמתי עולם "אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל:

במדרש הנעלם מדרש איכה מאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך :

והאור, זה התלמוד ירושלמי, דנהיר נהורא דאורייתא, לבתר דאתבטל דא, כביכול, אשתארו בחשוכא. דכתיב, במחשכים הושיבני, זה תלמוד בבלי, דאזלין ביה בני עלמא במחשכים: תרגום: והאור זה תלמוד ירושלמי המאיר את אור התורה, לאחר שהתבטל ( לא למדו בו) "כביכול", נשארו בחשיכה,  ככתוב במחשכים הושיבני, זה תלמוד בבלי, שהולכים בו בני העולם  במחשכים:

ובתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה/א

רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה..: תרגום: רבי זירא כאשר עלה לארץ ישראל ישב מאה תעניות כדי שישכח ממנו התלמוד הבבלי...:

רשב"ם בבא בתרא דף קנח/ב

אמר ר' זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים - שמשעליתי לארץ ישראל נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת דברים:

ספר פרשת דרכים - דרוש שביעי

אין חכמה כחכמת א"י, ואין תורה כתורת ארץ ישראל, וכדאמרינן אוירא דא"י מחכים:

ובפ"ב דקדושין אמרינן י' קבין חכמה ירדו לעולם ט' נטלה א"י ואחת כל העולם:

ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - מצה עשירה דרוש השני (ו)

 בארץ ישראל נכלל התורה ועולם הבא, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנח, ב), ושם לשכת הגזית, וארץ ישראל שלמטה מכוון נגד שלמעלה שהוא עולם הבא, שעליו נאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר, ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. בעולם הבא נכלל תורה וארץ ישראל, כי ענין עולם הבא הוא גילוי סודות ושמות התורה, ושעל זה נאמר וראית את מוריך, ושם ארץ ישראל הקדושה מקדש שלמעלה:

ויש עוד מאמרי חז"ל על מעלתה של ארץ ישראל והחכמה הגלומה באוירה, תלמוד הבבלי נועד לגלות הארוכה, לברר הקליפות בחוץ לארץ, קליפת הגלות שמנעה מבני ישראל לשוב לארצם, ולאחר שקולפה הקליפה, ועם ישראל (בכל אופן חלק גדול מישראל) שוב על אדמתם צריכים עכשיו למשוך את האור שיקלף את קליפות סיבת הגלות, סיבות חורבן בית המקדש, למשוך האור שישחרר את השכינה משביה, למשוך את האור שיוציא את המשיח מכלאו, והאור הגנוז הזה נמצא רק בסודות התורה, בזוהר הקדוש, בתלמוד הירושלמי, בקיום הלכות לחומרא.

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – יז' חשון

התשע"א

וס''ד אַנְפִּין וְגַדְפִּין עִם תְּמַנְיָא אַתְוָן דְּחַשְׁמַל ע''ב. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (שם) וְגַבֵּיהֶן אִלֵּין ע''ב גַּדְפִּין. וְגֹבַהּ לָהֶם וְאִנּוּן ע''ב אַנְפִּין. דְּאִנּוּן בְּאַתְוָן לְגַבֵּי נִקּוּדֵי, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר כִּי גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ שׁוֹמֵר. וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם אִלֵּין טַעֲמֵי

תרגום: וס"ד (64) פנים וכנפיים עם שמונה אותיות חשמל  (חשמל של הפנים וחשמל של הכנפיים – יחד 8 אותיות)  הרי הם ע"ב (72) (שם ע"ב – יוד הי ויו הי – גימטריה חסד), ועליהם נאמר וגביהן אלו הם 72 כנפים, וגבה להם הם 72 פנים, שהם כאותיות לגבי ניקוד, עליהם נאמר כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים הם הטעמים:

הסבר: המשך ממאמר קודם, על שמות הקודש מלימוד מרכבת יחזקאל, ובמאמר זה מביא את העסמ"ב (ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן) מול הטנת"א (טעמים, נקודות, תגין, אותיות) וכפי שהאותיות נעות מכח הניקוד כך הם הטעמים שמניעים את כל המילה והם הגבוהים כפי שם ע"ב שהוא השם הגבוה ביותר והוא השפע הגדול.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – טז' חשון

התשע"א

וְאִית דְּאָמַר הָכֵי וְכֹלָּא קְשׁוֹט, ד' פָּנִים לְאַחַת וְד' כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם וְאִנּוּן לְכָל חַיָּה ד' אַנְפִּין וְד' גַּדְפִּין, הָא אִנּוּן ל'ב כְּחֻשְׁבָּן ל'ב אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, דְּאִיהוּ עֶשֶׂר אַתְוָן דִּשְׁמָא מְפָרֵשׁ לָקֳבֵל עֶשֶׂר אֲמִירָן, הָא מ''ב.

תרגום: ויש מי שאמר ככה והכל אמת, 4 פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם, והם לכל חיה ארבע פנים וארבע כנפיים, יחד הם לב (שלושים ושתים) כחשבון לב (32) אלהים המעשה בראשית (32 פעמים נאמר אלהים בבראשית) ודמות פניהם פני אדם (אדם בגימטריה – 45 – שם מה – יוד הא ואו הא) שהם עשר אותיות השם המפורש (שם מה – יוד הא ואו הא), כנגד עשר אמירות (עשר ספירות) ויחד הם שם מ"ב (42) שמות הקודש (אבג יתץ, קרע שטן, נגד יכש, בטר צתג, חקב טנע, יגל פזק, שקו צית).

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – יד' חשון

התשע"א

וְחָזָא לֵהּ מִגּוֹ שַׂר הַפָּנִים. וְד' אַנְפִּין אִנּוּן יהו'ה, וְד' גַּדְפִּין אִנּוּן אדנ'י. כָּל חַיָּה אִיהִי מְרֻבַּעַת, וּלְכָל סִטְרָא אִית לָהּ ד' אַנְפִּין, לְכָל פָּן ד' אַנְפִּין, וּלְכָל גַּדְפָּא ד' גַּדְפִּין, וְהוֹן י''ו אַנְפִּין וָי''ו גַּדְפִּין לְכָל חַיָּה, אִנּוּן ל''ב מְרֻבָּעִים סַלְקִין לְד' חֵיוָן ס''ד אַנְפִּין וס''ד גַּדְפִּין.  תרגום: והסתכל בו מפנימיות שר הפנים (המלאך ממטרון, הנקרא גם יופיאל), וארבע פנים הם אותיות שם יהוה, וארבע כנפיים הם ארבע אותיות שם אדני, כל חיה כפולה, ולכ צד יש לה ארבע פנים, ולכל כנף יש ארבע כנפים, ויחד הם שש עשרה פנים ושש עשרה כנפים לכל חיה, ויחד הם ל"ב (32)  כפולות לארבע חיות – 64 פנים ו – 64 כנפים. הסבר: מאמר זה הוא החלוקה בין הפרצוף הנקרא זעיר אנפין, שם הויה הקדוש, ובין המלכות שהיא שם אדני, והוא נקרא פנים והיא נקראת כנפיים, לכל אחת 16 חלקים מ – 32 נתיבי החכמה שנאמרו בפרשת בראשית שבהם 32 פעמים נאמר השם – אלהים.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – יג' חשון

התשע"א

חִיזוּ תִּנְיָנָא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְּמַעְלָה. הָכָא חָזָא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא סָמִיךְ לִשְׁכִינְתָּא, וְחָזָא לֵהּ מִגּוֹ מְטַטְרוֹן דְּאִיהוּ שַׁדָּי. חִיזוּ תְּלִיתָאָה (שם) וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בַּיִת לָהּ סָבִיב, וְדָא צַדִּיק חַי עָלְמִין, דְּאָחִיד בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ יהו'ה, וּבֵין שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי אדנ'י, וְצַדִּיק אִיהוּ חַשְׁמַל כְּלָלָא דִּתְרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, דְּאִנּוּן יאהדונה'י. 

תרגום: המראה השני, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, כך ראה את העמוד האמצעי (זעיר אנפין) סמוך לשכינה (מלכות), וראה אותו מפנימיות מטטרון שהוא שם שדי (מטטרון גימטריה 314, שדי גימטריה 314), מראה שלישי וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בַּיִת לָהּ סָבִיב, וזהו הצדיק חי העולמים (יסוד), המאחד בין הקב"ה (זעיר אנפין) שהוא שם יהוה ובין השכינה (מלכות) שהיא שם אדני. הסבר:  ראה הנביא את ייחוד קב"ה ושכינתיה ע"י המלאך מטטרון הנקרא עבד לשכינה, וכל המראות שראה הם מלמטה למעלה ולכן התחיל במראה הכללי שהוא כסא (המלכות היא הכסא לזעיר אנפין), ואת זעיר אנפין הנקרא אדם, ואחר כך עבר למראה הפרטי שבו ראה את המלכות ואת זעיר אנפין שהחיבור בינהם נעשה ע"י היסוד, כל השפע העליון מגיע עד היסוד ומהיסוד למלכות, והמלכות מחלקת את השפע לכל הנבראים בסוד "ומלכותו בכל משלה", זה סוד תפילת שמונה עשרה .

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – יב' חשון התשע"א

ואִלֵּין אִנּוּן. חִיזוּ קַדְמָאָה (שם) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא. הַאי אֶבֶן אִיהוּ שְׁכִינְתָּא אֶבֶן סַפִּיר, וִיחֶזְקֵאל חָזָא מִתַּתָּא לְעֵלָּא. אִיהוּ חָזָא לָהּ כְּמָאן דְּחָזָא מִגּוֹ עֲשָׁשִׁית. תרגום: ואלו הם  (המשך מדף קודם), המראה הראשון (מתוך 9 מראות), (שם) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, זאת האבן היא השכינה – אבן ספיר, ויחזקאל ראה מלמטה למעלה , הוא ראה שמו מי שרואה דרך זכוכית כהה. הסבר: מה שראתה שפחה על ים סוף לא ראה אפילו הנביא יחזקאל, מראות הנביאים הם כולם מצד המלכות, הם נמצאים למטה ומסתכלים למעלה, לעומת דור המדבר שהוא דור דעה (דעת), שהם משורש משה רבינו שהוא סוד הדעת, שהיא תחילתו של זעיר אנפין ( חכמה בינה,דעת, חסד, גבורה, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות) משה רבינו הסתכל מלעלה למטה ולכן נקראת ראייתו אספקלריה מאירה (שלו היו לו מסכים לראות את המראות של המרכבה) ואילו הנביא יחזקאל ראה באספקלריה שלא מאירה (הוא ראה כדמות ולא דמות, כמראה ולא מראה), ולכן המראה הראשון שראה הוא את המלכות שהיא ראשונה מלמטה ואחרונה מלמעלה.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – יא' חשון התשע"א

מִסִּטְרָא דְּאַרְבַּע אַתְוָן אִלֵּין אִית לְכָל חַיָּה ד' אַנְפִּין, וּמִסִּטְרָא דְּיוֹ''ד הֵ''א וָא''ו הֵ''א דְּמוּת אָדָם לְאַרְבַּעְתָּן. וְלָקֳבֵל תִּשְׁעָה סַפִּירִין אִלֵּין, חָזָא יְחֶזְקֵאל ט' מַרְאוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. תרגום: מצד ארבע אותיות אלו (יהוה), יש לכל חיה ארבע פנים, ומצד (שם מ"ה) יוד הא ואו הא, דמות אדם לארבעתן (אדם גימטריה שם מ"ה – יוד הא ואו הא = 45), וכנגד תשעה ספירים אלו (תשע ספירות המשפיעות על הספירה העשירית שהיא המלכות), ראה יחזקאל תשע מראות שנאמר בהם נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. הסבר: זהו ההמשך מממאמר קודם בו התחיל להסביר את נבואת יחזקאל הנביא, שראה את המרכבה מלמטה ואת ההשפעה של שמות הקודש שהם "המוחין" – השפע שנקרא ע"ב (יוד הי ויו הי), ס"ג (יוד הי ואו הי), מ"ה (יוד הא ואו הא) ב"ן (יוד הה וו הה) = עסמ"ב, שיורד ומשפיע על המלכות שהיא הספירה העשירית

 

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – י' חשון התשע"א

אֲבָל מִתַּמָּן לְתַתָּא כֻּלְּהוּ סְפִירָן מְרֻבָּעִין בְּאַרְבַּע אַתְוָן. כְּגַוְנָא דָּא בִּינָה יה'ו. הַהוּא בֵּן די'ה אִיהוּ ו' דְּאִתְפַּשְּׁטוּתֵהּ בְּשִׁית סְפִירָאָן. ה' רְבִיעָאָה בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה בֵּהּ אִשְׁתְּלִים יהו'ה. תרגום: אבל משם (מלמעלה) למטה כל הספירות מרובעות בארבע אותיות כגון זה: בינה יהו, ההוא בן של י'ה הוא ו' המתפשט בשש ספירות. ה' (האות) הרביעית בשכינה התחתונה ובה נשלם שם יהו'ה הסבר: המסגרת של כל הספירות היא שם הויה הקדוש, קוץ של אות י' זה הכתר, י' של השם זו חכמה, ה' ראשונה בינה, ו' שש ספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, ה' אחרונה היא המלכות, השכינה התחתונה. וכשאמר שאות ו' היא הבן של י'ה הכוונה לחכמה ובינה הנקראים אבא ואימא והבן שלהם הוא שש הקצוות הנקרא זעיר אנפין.

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – ט' חשון התשע"א

אוֹפַנִּים אִנּוּן מִתַּתָּא לְעֵלָּא חֵיוָן בְּאֶמְצָעִיתָא שְׂרָפִים לְעֵלָּא. וְכֻלְּהוּ לְעֵלָּא אָדוֹן יָחִיד שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה בְּכֶתֶר, וּבְחָכְמָה אִיהוּ שׁוּלְטָנוּ דְּקָאִים עַל כֻּלְּהוּ בְּעֶשֶׂר אַתְוָן דִּשְׁמָא מְפָרַשׁ. תרגום: (המשך) אופנים מלמטה למעלה, חיות באמצע שרפים למעלה, והכל למעלה הוא אדון יחיד שולט על כולם, מופלא ומכוסה בכתר, ובחכמה הוא שלטונו הקיים על כולם בעשר אותיות השם המפורש.  הסבר: מתחיל מעולם העשיה שהם האופנים, מלאכי עולם העשיה, ובעולם היצירה הם השרפים, ובעולם הבריאה הם החיות, ולמעלה בעולם האצילות, אדון יחיד – בעולם האצילות אין פירוד בין אורות וכלים, עולם החכמה, שדרכה מתגלה אור אין סוף לנבראים, האור מכוסה בכתר שהוא הלבוש הראשון, הנברא הראשון הנקרא אריך אנפין, ובפנימיות נקרא עתיק יומין, ומוציא מהכח אל הפועל את שליטתו בכל הנבראים ע"י עשר אותיות השם המפורש הנקרא שם מ"ה (יוד הא ואו הא) הכח של מה – חכמה.

 תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – ו' חשון התשע"א

אֲבָל מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא אִתְקְרָאוּ שְׂרָפִים. וּמִסִּטְרָא דְּרוּחָא חַיּוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶן כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת. (דא) וְאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת ד' חַיּוֹת, וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לְהֵנָּה. וְרוּחָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִית לָהּ אַרְבַּע אַנְפִּין, כְּגַוְנָא דְּנִשְׁמָתָא דְּאִית לָהּ ד' אַנְפִּין. אוֹפַנִּים מִסִּטְרָא דְּנֶפֶשׁ וְאִיהִי מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְאִית לוֹן ד' אַנְפִּין, דְּמֶרְכָּבָה דְּאִנּוּן נֶצַח וָהוֹד. וְהִנֵּה אוֹפַן א' בָּאָרֶץ דָּא צַדִּיק. תרגום: אבל מצד הנשמה נקראים שרפים (נשמה, עולם הבריאה, שרפים מלאכי עולם הבריאה), מצד הרוח, חיות שנאמר בהם (שם) וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶן כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת. (דא) ונאמר בהם (שם) וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת ד' חַיּוֹת, וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לְהֵנָּה. (רוח מעולם היצירה, הנקרא אדם (זעיר אנפין), חיות הם מלאכי עולם היצירה), והרוח היא מצד העמוד האמצעי (זעיר אנפין, אות ו' של שם הויה), ויש לה ארבע פנים,כפי שלנשמה יש ארבע פנים (אפשר שהם נפש של הרוח, רוח של הרוח, נשמה של הרוח, חיה של הרוח, או אחור לאחור, פנים לאחור, אחור לפנים, פנים לפנים), אופנים הם מצד השכינה התחתונה (מלכות, עולם העשיה, אופנים הם מלאכי עולם העשיה), ויש לה ארבע פנים, המרכבה הם נצח והוד (עליהם רוכבת הרוחניות כפי הרגליים שהם נצח והוד עליהם רוכב הגוף), והנה אופן אחד בארץ זה הצדיק (היסוד המשפיע במלכות הנקראת ארץ). הסבר: כהמשך למאמר המסביר את סד העולמות, במאמר זה מביא את סדר המלאכים וחלוקה של אחריות הפרצוף הממונה על כל עולם : עולם האצילות – אבא, חכמה, חיה. עולם הבריאה – אימא, בינה, נשמה, שרפים. עולם היצירה – אדם, זעיר אנפין, רוח, חיות. עולם העשיה, שכינה תחתונה, מלכות, נפש, אופנים.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – ה' חשון התשע"א

וּמִנַּהּ תִּשְׁכַּח רָזָא דְּקַן צִפּוֹר, שַׁלַּח תִּשְׁלָח אֶת הָאֵם דַּאֲצִילוּת, אַרְיֵה חֶסֶד, שׁוֹר גְּבוּרָה, הַאי אִיהִי מֶרְכַּבְתָא עִלָּאָה. מֶרְכַּבְתָּא תִּנְיָנָא תִּפְאֶרֶת אָדָם תִּנְיָנָא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (יחזקאל א) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, דְּמוּת אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר, נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת אִיהִי תַּבְנִית כֻּלְּהוּ, הַאי אִיהוּ רָזָא דְּתִקּוּנָא חֲדָא.תרגום: ומשם תמצא את סוד (מצות) "קן הצפור", שלח תשלח את האם של עולם האצילות (עבור) אריה חסד, שור גבורה זו המרכבה העליונה, השניה תפארת אדם השני שנאמר בו (יחזקאל א) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, דְּמוּת אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר, נֶצַח הוֹד יְסוֹד, מַלְכוּת היא תבנית כולם זהו סוד תיקון אחד (ממצות שילוח הקן). הסבר: שלח תשלח, כל שילוח של הציפור המשולה במקרה זה לאימא (בינה), הוא לצורך הענקת שפע לבן, (זעיר אנפין), שילוח ראשון למרכבה העליונה שהם חסד וגבורה, והשני הוא למרכבה התחתונה שהיא דמות (כמראה ולא מראה, ) ענף מהשורש של האדם העליון, ונקרא אדם שני, שהוא התפארת, ומתחתיו דמות אריה שהוא נצח ענף מהחסד, ודמות שור הוא הוד ענף מהגבורה, ודמות נשר הוא היסוד, המלכות כוללת את כולם כי מקבלת שפע מהיסוד שקיבל את השפע מכל הספירות שמעליו.

 תקוני הזוהר החדש עמוד ב' – ד' חשון התשע"א

וְאִמָּא עִלָּאָה אִיהִי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל בַּעַל הַכְּנָפַיִם, אָדָם הַגָּדוֹל, חָכְמָא, וְעֶשֶׂר חָכְמוֹת אִתְקְרִיאוּ עֶשֶׂר סְפִירָן מִסִּטְרֵהּ, וְכֶתֶר עֶלְיוֹן אִתְקְרֵי מִסִּטְרֵהּ חָכְמָה קְדוּמָה, וְאִיהִי יוּ''ד הֵ''א וָא''ו הֵ''א, דְּאִתְפַּשְּׁטוּתֵהּ בְּעֶשֶׂר סְפִירָן, אֲבָל אִמָּה עִלָּאָה נשְׁרָא עִלָּאָה דְּאִתְפַּשְּׁטוּתֵהּ בְּשֶׁבַע, וְאִיהִי תְּמִינָאָה וּבָהּ שֶׁבַח מֹשֶׁה אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה. תרגום: ואימא העליונה (בינה), היא הנשר הגדול בעל הכנפיים. אדם הגדול – חכמה. ועשר חכמות נקראות הספירות מצד החכמה,  וכתר עליון נקרא מצד החכמה הראשונה והיא (שם מ"ה) יוד הא ואו הא, (עשר אותיות) שמתפשטת בעשר ספירות, אבל אימא עליונה הנשר מתפשטת בשבע ספירות והיא שמינית ואותה שיבח משה רבינו, אז (8) ישיר משה: הסבר: לאחר שבמאמר קודם סידר את הבן (זעיר אנפין) ואת הבת (מלכות), מסדר עכשיו את הבחינה העליונה המשפיעה על הבן והבת והיא אימא העליונה, הנקראת בינה והיא הנשר הגדול, והיא בחינת אלהים, והיא שם אהיה שהתגלתה למשה, והיא ספירה שמינית מלמטה למעלה (מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד – בינה), ומעליה נמצא האדם הגדול הנקרא חכמה (אבא) שממנו מתפשטות כל עשר החכמות בעשר הספירות וכל החכמה מכח שם מה – יוד הא ואו הא (גימטריה 45, אדם, גאולה) כח מה (חכמה), ומכיון שכל ניסי מצרים וקריעת הים ניתנו ע"י הבינה  שהיא בחינת אהיה שנגלתה למשה רבינו אותה שיבח משה רבינו בשירת הים, "אז ישיר משה את השירה", שירה היא נקבה לעומת שיר שהוא זכר...

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – ל' בתשרי התשע"א

שקוצי''ת דְּנִשְׁמָתָא בְּהוֹן פָּרְחַת לְעֵלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, וְהַאי אִיהוּ נִשְׁמַת כָּל חַי, דַּאֲצִילוּתָא מֵאִמָּא עִלָּאָה, וְשֶׁבַע שְׁמָהָן אִלֵּין דְּפָרְחַת בְּהוֹן, אִנּוּן שֶׁבַע, דִּכְלִילָן בְּבַת שֶׁבַע דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, כְּלִילָא מִשֶּׁבַע סְפִירָן, דְּעָלַיְהוּ אָמַר דָּוִד (דברי הימים א, כט) לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. תרגום: (המשך מהדף הקודם), (שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות) שקו"צית הנשמה בהם עולה למעלה בל לילה ולילה, וזו נשמת כל חי, שנאצלה מאימא עלאה (בינה הכללית), ושבע שמות אלו שבהן היא עולה הם שבע הכלולות בבת שבע שהיא השכינה התחתונה (מלכות), כלולה משבע ספירות שעליהם אמר דוד המלך ע"ה (דברי הימים א, כט) לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה (חסד) וְהַגְּבוּרָה (גבורה) וְהַתִּפְאֶרֶת (תפארת) וְהַנֶּצַח (נצח) וְהַהוֹד הוד) כִּי כֹל (יסוד) בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (מלכות). הסבר: המשך המאמר הקודם על שבע השמות שבהן עולה נשמת אדם בכל לילה, ומרמז כי בעליית נפש, רוח ונשמה של האדם הוא מעלה גם את המלכות למקומה בעולם האצילות,

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ"ח בתשרי התשע"א

מַאי כְּזֹהַר, דַּרְגָּא דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּעַל שְׁמֵהּ אִתְקְרֵי הַאי חִבּוּרָא סֵפֶר הַזֹּהַר. וּשְׁכִינְתָּא בֵּהּ נַהֲרָא וְזָהֳרָא בְּסִיהֲרָא מִן שִׁמְשָׁא. דְּשִׁמְשָׁא נְהִירָא בְּשִׁית טוּרִין רַבְרְבִין, וְסִיהֲרָא בִּשְׁבִיעָאָה כְּלִילָא מִשֶּׁבַע.

אב''ג ית''ץ קר''ע שט''ן נג''ד יכ''ש בט''ר צת''ג חק''ב טנ''ע יג''ל פז''ק שם אב''גית''ץ עָלַיְהוּ אִתְּמַר (ישעיה ו) שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד וְהַאי שְׁמָא אִיהוּ סְגוֹלְתָּא דִּילֵהּ לְכַסָּאָה וּלְנִשְׁמָתָא, כַּד סְלִיקַת לְעֵלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, לְאַסְהֲדָא עַל עוֹבָדִין טָבִין דְּבַר נָשׁ, מִמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה וּמִכָּל מַזִּיקִין וְרוּחִין וְלֵילִין וְשֵׁדִין, וּבְהוֹן פָּרְחַת לְעֵלָּא. בִּשְׁתַּיִם אַתְוָן מִכָּל שֵׁם תְּכַסֶּה אַנְפָּהָא מִנְּהוֹן, בִּשְׁתַּיִם אַתְוָן תְּכַסֶּה רַגְלָאָה, וּבִשְׁתַּיִם אַתְוָן פָּרְחַת לְעֵלָּא, וְאוֹף הָכֵי לְרוּחָא וְאוֹף הָכֵי לְנַפְשָׁא. ע''כ.

תרגום: (המשך מאתמול), מהו כזהר, הדרגה של משה רבינו עליו השלום, העמוד האמצעי (זעיר אנפין, עץ החיים), שעל שמו נקרא החיבור הזה ספר הזהר (גימטריה רבי משה), והשכינה מוארת על ידו כפי הלבנה מהשמש, השמש מאירה בשש הרים גדולים (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד), והלבנה בשבעה (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות), כלולה משבע.

אב''ג ית''ץ קר''ע שט''ן נג''ד יכ''ש בט''ר צת''ג חק''ב טנ''ע יג''ל פז''ק שם אב''גית''ץ עליו נאמר (ישעיה ו) שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, וזה השם הוא סגולה לכסות את הנשמה כאשר עולה למעלה בכל לילה ולילה, ולהעיד על מעשים טובים של האדם, (השם הזה אבגית"ץ) מגן על הנשמה מכל מלאכי החבלה, מזיקים רוחות ושדים, ובו היא עולה למעלה, בשתי אותיות מכל שם תכסה פניה מהם, בשתים מאותיות תכסה רגליה, ובשתי אותיות פורחת למעלה, כך גם לנפש וכך גם לרוח.

הסבר: מטרת ספר הזוהר היא להתחבר עם משה רבינו שהוא נשמה של עם ישראל (משה משער החמישים – שער נ' – אותיות נשמה), ולהאיר לשכינה להראות לה את הדרך למקומה בעולם הקדושה, בהמשך מביא את שבעת שמות מ"ב (42) שהם 6 אותיות בכל שם 7 פעמים, (אב''ג ית''ץ קר''ע שט''ן נג''ד יכ''ש בט''ר צת''ג חק''ב טנ''ע יג''ל פז''ק, שקו צית) ואומר שבכל לילה עולים נפש, רוח ונשמה של האדם לעולם האצילות שם באים לפני המלך ומעידים על מעשי האדם, בכוח שם אבג יתץ, מצליחים הנפש, רוח והנשמה להגיע ללא שתופסים אותם כוחות הטומאה, וזה על ידי ייחוד שסידר האר"י הקדוש בקריאת שמע על המיטה, שגם בסידור הפשט מופיעים השמות האלו, ללא הכוונה, לאומרם לפני השינה.

בליל ראשון משמש שם אב גי תץ (אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה) לאחר שסיימת לומר את שבעת השמות חזור על השם שלוש פעמים ותכווין כי אב – בשתים יכסה פניו, גי בשתים יכסה רגליו, תץ ובשתים יעופף למעלה.

בפעם הראשונה עולה נפש מעולם העשיה אל הרוח שבעולם היצירה, בפעם השניה עולות הנפש והרוח מעולם היצירה אל הנשמה בעולם הבריאה, ובפעם השלישית עולות נפש, רוח והנשמה אל מלכות עולם האצילות וביחד להראות פני המלך.

  

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ"ז בתשרי התשע"א

אִלֵּין אִנּוּן הַמַּשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן, דְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן לָא אִתְכַּסְּיָן מִנַּיְהוּ. דְּכֻלְּהוּ הֲווֹ בְּאַסְכָּמוּתָא בְּחִבּוּרָא דָּא. ולאִלֵּין דְּאִנּוּן בְּאִלֵּין מִדּוֹת צָרִיךְ לְגַלָּאָה רָזִין תְּמִירִין. אֲבָל מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין לְרַשִּׁיעַיָּא, כְּאִלּוּ מְגַלֶּה עֲרָיִין בְּאוֹרַיְתָא. דִּבְנֵי שִׁפְחָה בִּישָׁא לילית אִמָּא דְּרַשִּׁיעַיָּא עִרְבּוּבְיָא בִּישָׁא. מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין דְּאוֹרַיְתָא גָּרִים לַצַּדִּיק דְּאִיהוּ יְסוֹד, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהלים כה) סוֹד ה' לִירֵאָיו, דְּאִסְתְּלַק נְבִיעוּ מִנֵּהּ וּמִן שְׁכִינְתָּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב יד) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. בְּהַהוּא זִמְנָא אִנּוּן צַדִּיקַיָּא לְתַתָּא עֲנִיִּים מִכֹּלָּא, עֲנִיִּים מֵרָזִין דְּאוֹרַיְתָא עֲנִיִּים בְּגוּפָא. וְכָל מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין לְצַדִּיקַיָּא, גָּרִים לַצַּדִּיק לְאַנְהָרָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא, וְלִשְׁכִינְתָּא דְּאוֹר רָ''ז אִתְקְרֵי. תרגום: אלו הם המשכילים שיש בהם שכל לדעת את אדונם, שסודות אדונם לא מכוסים מהם, כולם (כל נזכרים במאמר זה ובקודמים) היו בהסכמה לחיבור זה (ספר הזוהר), ולאלו שהם במידות האלו צריך לגלות סודות עליונים. אבל מי שמגלה סודות לרשעים, כאילו מגלה עריות בתורה, של בני השפחה הרעה לילית (אסור לומר שם זה), אימם של כל הרשעים ערב רב מצד הרע. ומי שמגלה סודות התורה גורם לצדיק שהוא היסוד, שנאמר בו (תהילים כה) סוד ה' ליראיו, שמסתלק ממנו ומהשכינה (המלכות) מקור המעין, ככתוב (באיוב יד) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, ובזמן ההוא הצדיקים שלמטה (בעולם הזה), עניים מכולם, עניים מסודות התורה, עניים בגשמיות, וכל מי שמגלה סודות לצדיקים גורם לצדיק להאיר בסודות התורה, ולשכינה נותן אור שנקרא רז (גימטריה 207 – אור, רז).

הסבר: אויר ארצות הגויים מטמא, עפר ארצות הגויים מטמא, על כן נזנחו סודות התורה בחוץ לארץ בגלות, ויחידי סגולה למדו מוצפנים בחדרי חדרים את סודות הזוהר והקבלה, אולם ארץ ישראל, אוירה מחכים, עפרה טהור, כאן נמצאת השכינה כאן נמצא הצדיק הרוחני שמחכה לכל בניו שיעסקו בתורת הסוד להקים את השכינה מעפר, הזוהר הקדוש הוא החרב המקצצת ברשעים, הזוהר מברר טוב מרע וגורם לרע לימוג.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ"ו בתשרי התשע"א

וְעוֹד וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין דְּאִית בְּהוֹן שֶׁכָּל לְמִנְדַּע גְּזִירוּ דְּנִשְׁמָתִין דִּילְהוֹן, מֵאִלֵּין סַפִּירִין דְּאִנּוּן מִלִּין גְּזֵירָן מֵעֶשֶׂר סְפִירָן, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (תהלים יט) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. דְּכֻלְּהוּ מַלְּיָן סְגֻלּוֹת, וְאִנּוּן אַנְשֵׁי מִדּוֹת, נִשְׁמָתִין דִּילְהוֹן רְשִׁימִין תַּמָּן, וּמִתַּמָּן אֲצִילוֹתְהוֹן, מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת אִנּוּן בְּנֵי מְלָכִים, דְּאִתְּמַר בְּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים, וּמִסִּטְרָא דָּא נָפְקִין מִיִּשְׂרָאֵל מְלָכִים, וּמִסִּטְרָא דְּצַדִּיק אִתְקְרִיאוּ צַדִּיקִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וּמִסִּטְרָא דְּנֶצַח וָהוֹד אִתְקְרִיאוּ נְבִיאִים, וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִתְּמַר בְּהוּ וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת, וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (מלאכי ג) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה אִתְקְרִיאוּ גִּבּוֹרִים עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת. וּמִסִּטְרָא דְּחֶסֶד אִתְקְרִיאוּ חֲסִידִים. וּמִסִּטְרָא דְּחָכְמָה וְבִינָה אִתְּמַר בְּהוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. וּמִסִּטְרָא דְּכֶתֶר דְּאִיהוּ רֵישָׁא דְּכֹלָּא אִנּוּן רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר אַנְשֵׁי מִדּוֹת,..תרגום: ועוד המשכילים אלו שיש בהם שכל לדעת שורש נשמתם, מאלו הספירים שהם מילים הגזורות מעשר ספירות, שעליהם נאמר (תהלים יט) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. כולם מלאים בסגולות, אנשי מידות, הנשמות שלהם רשומות שם, ומשם נאצלו: מצד המלכות אלו הם בני מלכים, עליהם נאמר כל ישראל הם בני מלכים (המלכים שמתו ונפלו – וזו הנפש), מצד הצדיק (היסוד), נקראים צדיקים ככתוב  (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, מצד נצח והוד נקראים נביאים, ומצד העמוד האמצעי, (תפארת) נאמר בהם וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת, ועליהם נאמר (מלאכי ג) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ,  ומצד הגבורה נקראים גִּבּוֹרִים עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת. ומצד החסד נקראים חסידים,ומצד החכמה והבינה נאמר בהם כלנו חכמים כולנו נבונים, ומצד הכתר שהוא הראש של כולם נקראים ראשי אלפי ישראל, שעליהם נאמר אנשי מידות:  הסבר: לכל יהודי יש בכח חמש יחידות רוחניות – נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, וכל אחת מהם קשורה לאחת או יותר מעשר ספירות, כאשר האדם לומד את מידותיו של הקב"ה שקבע בעולמו, ואחר שהאדם מטהר עצמו, מקיים ההלכה בדייקנות, מוסר נפשו על לימוד התורה, מתגלים לו היחידות הרוחניות שהיו אצלו בכח ועתה יוצאות אל הפועל, ואז הוא יודע שורשי עצמו ויודע סיבת היותו, דרך תיקונו וכו'.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ"ה בתשרי התשע"א

וְכַד אִתְגַּלְּיָא הַאי חִבּוּרָא בְּעָלְמָא, סַגִּיאִין מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבֵּהּ דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כט) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ', וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה בְּהַאי חִבּוּרָא עִמָּנוּ הַיּוֹם. וְעָלֵהוּ אִתְּמַר (דניאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, כְּאִנּוּן כּוֹכְבַיָּא דִּיהוֹן קַיְּמִין לְעָלָם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן וְהָיָה זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאִיהוּ אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְלֹא כְּכוֹכְבַיָּא מִשְּׁמַיָּא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ (תהלים קב) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד.

 

תרגום: וכאשר יתגלה החיבור הזה בעולם (ספר הזוהר), רבים יתעסקו בו כפי הנאמר (דברים כט) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ', וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה בחיבור הזה עִמָּנוּ הַיּוֹם. ועליהם נאמר (דניאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, כפי הכוכבים הקימים לעולם ועד, ונאמר בהם וְהָיָה זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, שהוא העמוד האמצעי (זעיר אנפין) , שהוא "אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם", ולא ככוכבי השמים (הגשמיים) שעליהם נאמר (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ (תהלים קב) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד.

 

הסבר: אומר ההזוהר כי כל הדימויים שנאמרו בתורה הם רוחניים, כי כל העולם הגשמי נועד לצורך עבודה ותיקון, תכליתו של העולם הגשמי כפי הגוף, לשמש את הרוחניות וכאשר יסיים תפקידו הרי הוא נמוג, נעלם.

 

ועל כן אומר הזוהר להתעסק בחיבור הזה הוא להתעסק בתכלית של הבריאה והוא בניית העולם הרוחני מתוך העולם הגשמי וזאת אפשר לעשות רק כאשר מכירים את נתיבי ודרכי העולמות הרוחניים..

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ'ו אלול התש"ע

אוֹ עַל הַבֵּיצִים, אִלֵּין אוֹפַנִּים דִּמְמָנָן עַל מָארֵי מִקְרָא. דִּבְגִין הַאי חִבּוּרָא וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, אִלֵּין אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְהַאי חִבּוּרָא הֲוָא כְּגַוְנָא דְּתֵבַת נֹחַ דְּאִתְכְּנַשׁ בָּהּ כָּל מִין וָמִין, הָכֵי מִתְכַּנְּשִׁין בְּהַאי חִבּוּרָא כָּל נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בּוֹ, וָאָחֳרָנִין דְּלָא צַדִּיקִים, אִתְדַּחְיָן מִתַּמָּן

 

תרגום: או על הביצים (העוסקים רק בפשט), אלו הם האופנים (מלאכי עולם העשייה), הממונים על בעלי מקרא (פשטנים), ומכיון שהחיבור הזה (ספר הזוהר) והאם רובצת על האפרוחים (בעלי המשנה והגמרא) או על הביצים (בעלי המקרא) לא תקח האם על הבנים (בנים הם בעלי הקבלה והסוד), אלו שנאמר עליהם בנים אתם לה' אלוהיכם. וזה החיבור הוא כמו תיבת נח שנכנסו לתוכו כל מין ומין, ככה מתכנסים בחיבור הזה (הזוהר) כל הנשמות של הצדיקים ואנשי המידות (בעלי כוונות וייחודים), שנאמר עליהם (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בּוֹ, ואחרים שאינם צדיקים נדחים משם.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ'ד אלול התש"ע

הַהִיא דְּאִתְּמַר בָּהּ (ויקרא כה) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ, אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דברים כב) וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים. וְאִנּוּן מָארֵי דְּגַדְפִין דְּאִתְּמַר בְּהוּ (יחזקאל א) וְד' פָּנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם. דְּאִלֵּין אִנּוּן דִּמְמָנָן עַל מָארֵי מַתְנִיתִין דְּרוּחֵיהוֹן פַּרְחִין מִנְּהוֹן. אִלֵּין רִבֵּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי וּמָארֵי מְתִיבְתָּא דְּעַבְדֵי הַאי חִבּוּרָא.

תרגום:

היא שנאמר בה (ויקרא כה) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. (הבינה הנקראת חירות) אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אלו שנאמר בהם (דברים כב) וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים והם בעלי הכנפים (עוסקי הסוד) שנאמר בהם (יחזקאל א) וְד' פָּנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם. שהם ממונים על בעלי המשנה ומהם, הם (בעלי המשנה), מקבלים את רוחם, אלו הם רבי שמעון וחבריו ובעלי הישיבה שעשו את החיבור הזה (ספר הזוהר).

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ'ג אלול התש"ע

וּבְזִמְנָא דְּאִיהִי עַרְטִילָאָה, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת דִּילֵהּ, כֻּלְּהוּ אָזְלִין מְנַדְּדִין מִדּוּךְ לְדוּךְ, מֵאֲתַר לַאֲתַר. כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, אַנְשֵׁי חַיִל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְרֻחֲמוּ, וּבְגִין דָּא אִסְתְּכַם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא, עַל יַד הַהוּא דְּאִתְגַּלְּיָא וְכָנִיס בֵּהּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְאַשְׁכָּחָא בֵּהּ נִיחָא לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְחִירוּ לָהּ וְלִבְנָהָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים פד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַּיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ.

תרגום

ובזמן שהשכינה ללא לבושים, תלמידי חכמים וצדיקים ואנשי המידות שלה (שהם עשר ספירות של המלכות), כולם הולכים ונודדים מצד לצד, ומעיר לעיר, כמו שאמרו בעלי המשנה, (מסכת סוטה, ט' משנה ט"ז) דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, אַנְשֵׁי חַיִל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְרֻחֲמוּ, ובגלל זה הסכימו הקב"ה והשכינה לעשות את החיבור הזה (ספר הזוהר), על ידי ההתגלות (של הזוהר) ובו מכונסים העליונים והתחתונים להמציא מנוחה לשכינה בגלות, וחירות לה ולבניה, ככתוב (תהלים פד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַּיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ.

הסבר: הזוהר הוא התיקון של השכינה, ע"י עסק הזוהר השכינה מתלבשת בכוונות הצדיקים בתפילה ובמצוות, תקון חצות הלקוח מספר הזוהר חובר רק כדי להמציא מנוחה לשכינה במלחמתה בכוחות הרשע הסובבים את בניה, תפילת שמונה עשרה  עם כוונותיה בסוד חוברה כדי לתקן את השכינה ולהעלות את הבחינה של כל יום לעולם האצילות – שחרית בפנימיות, מנחה באמצעיות, ערבית בחיצוניות.

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ'ב אלול התש"ע

 וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָאן דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין, וּמַלְאָכִין דִּמְמָנָן עָלַיְהוּ, וְאָזְלִין עַרְטִילָאִין בְּגִינַיְהוּ, דְּאִנּוּן בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוּתֶיהָ דִּשְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי עַרְטִילָאָה מִנְּהוֹן וְאִנּוּן עַרְטִילָאִין מִנַּהּ. וְהָכֵי אִנּוּן חַיָּלִין דְּמַלְכָּא עַרְטִילָאִין מִנַּהּ, דִּכְתִיב (ישעיה לג) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. וּמְנָא לָן דִּשְׁכִינְתָּא יְחִידָא מִחַיָּלָהָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד. אֵ'י כֹּ'ה יָשְׁבָה בָּדָד, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהלים קמה) וַחֲסִידֶךָ יְבָרְכוּ כ'ה. וְעַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אָמַר קְרָא (משלי כז) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (שמותטו) ה' אִישׁ מִלְחָמָה.

תרגום

ולכל נשמות הישיבה שהולכות ללא לבושים, (אותן נשמות שלא השיגו לבושים לעולם הבא) והמלאכים הממונים עליהם שגם הם ללא לבושים בגללם, הם כבתולות אחרי רצונה של השכינה שהיא ללא לבושים מהם והם מופשטים ממנה. וגם חיילי המלכה מופשטים ממנה ככתוב (ישעיה לג) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. ומהיכן למדנו שהשכינה ללא חיילותיה, ככתוב אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד. אֵ'י כֹּ'ה יָשְׁבָה בָּדָד, שנאמר בה (תהלים קמה) וַחֲסִידֶךָ יְבָרְכוּ כ'ה. (כה נקראת השכינה) וְעַל הקב"ה והשכינה נאמר המקְרָא (משלי כז) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, שנאמר בה (שמות טו) ה' אִישׁ מִלְחָמָה.

לבושי השכינה הם מצוות בני ישראל, וכשהם מתרשלים במצוות, השכינה יושבת בדד, וכהנשמות נפרדות מגוף שלא קיים מצוות הם ערומות, והמלאכים הממונים עליהן ערומים וכולם צועקים....

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד ב' – כ'א אלול התש"ע

ספרא תנינא

וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, יַזְהִרוּ כַּד אִתְכְּנָשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ מִזִּיהֲרָא עִלָּאָה דִּלְעֵלָּא, רְעוּתָא עִלָּאָה אִתְגַּלְּיָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי לְגַלָּאָה בֵּהּ רָזִין סְתִימִין עֲמִיקִין, וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּא דִּלְעֵלָּא, וּמְתִיבְתָּא תַּתָּאָה, וְלִשְׁבַע טוּרִין עִלָּאִין, דְּאִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן וְרָעֲיָא מְהֵימָנָא וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה וְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן,:

תרגום

וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. והמשכילים אלו הם רבי שמעון וחבריו, יאירו כאשר הם מתכנסים לעשות את החיבור הזה (הזוהר הקדוש), מהזוהר העליון מלמעלה (מקור החכמה), הרצון העליון מתגלה (נקרא עתיקא קדישא - אריך אנפין), רשות ניתנה לרבי שמעון וחבריו לגלות סודות סתומים ועמוקים, ולכל הנשמות של הישיבה העליונה, והישיבה התחתונה, (בינה ומלכות), ולשבעה הספירות העליונות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות) שהם שלושת האבות (חסד גבורה ותפארת)

 משה רבינו (נצח), אהרון (הוד), ודוד ושלמה (מלכות) ואליהו איתם:

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד א' – כ' אלול התש"ע

 

כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים, דָּא יְסוֹד וְדָא חַג הַסֻּכּוֹת כָּלִיל מִכֻּלְּהוּ, וְאִיהוּ הָעוֹבֵר עַל הַפְּקֻדִּים. דְּאִנּוּן נֶצַח וָהוֹד אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ. וְלָמָּה אִתְקְרֵי כֹּל, בְּגִין דְּעָלֵהּ שַׁרְיָא בִּינָה דְּאִיהִי שְׁבִיעָאָה. יָם, דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, אִיהִי וַדַּאי וְעִמָּהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּחִירוּ בְּחֻשְׁבָּן כָּל בִּינָה בֶּן יָהּ כְּתִיב דְּאִיהוּ אָזִיל מַהֲלַךְ חָמֵשׁ מֵאָה שְׁנִין, וּמָטֵי לִיסוֹד דְּאִיהִי חַג הַסֻּכּוֹת. בְּגִין לְאִתְחַבְּרָא בְּכַלָּה דִּילֵהּ דְּאִיהִי חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וּבִשְׁעַת' דְּאִנּוּן בְּחִבּוּרָא חֲדָא, אִתְקְרִיאוּ תַּרְוַיְהוּ כֹּ'ל כַּלָּ'ה.

תרגום

כל (כל נקרא יסוד, כפי יוסף הצדיק הנקרא כלכל, שכל השפע מגיע אליו וממנו עובר לתחתונים) העובר על הפקודים, זהו היסוד וזה (קשור) לחג הסוכות הכולל את הכל, והוא העובר על הפקודים שהם נצח והוד, אות בצבא שלו (נצח והוד נקראים צבאות – אות בצבא) ולמה נקרא כל בגלל שעליו שורה הבינה שהיא שביעית (מהיסוד למעלה – יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד – בינה – מהבינה נמשך השפע אל היסוד וממנו אל המלכות ואל התחתונים) ים (בינה נקראת ים, שער החמישים בגימטריה ים), זהו יום הכיפורים, היא (הבינה) ודאי ואיתה חמישים שערי חרות כחשבון כל (גימטריה 50), בינה = בן יה, שהוא הולך חמש מאות שנים ויורד ליסוד שהוא חג סוכות ( חמש מאות שנים – הם חמש ספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד) כדי להתחבר עם הכלה שלו שהיא חג שמיני עצרת, וכשהם בייחוד אחד נקראים שניהם כל, כלה, (כל עם ה' אחרונה שהיא המלכות = כלה),

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד א' – י"ט אלול התש"ע

וְדָא אִיהוּ שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת דְּאִיהוּ חַג בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תָּא חֲזֵי אִלֵּין מוֹעֲדֵי ה', אָזְלִין עַל תִּקּוּנָא דְּגוּפָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, ואִלֵּין אִנּוּן פֶּסַח דְּרוֹעָא יְמִינָא דְּמַלְכָּא, וְדָא חֶסֶד. וּבְגִינַהּ אִתְּמַר יָמִין מְקָרֶבֶת, רֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא דְּמַלְכָּא וְדָא גְּבוּרָה. וּבְגִינַהּ אִתְּמַר שְׂמֹאל דּוֹחָה. שָׁבוּעוֹת דָּא גּוּפָא דְּמַלְכָּא, וְדָא ת''ת עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא חֲנֻכָּה וּפוּרִים אִלֵּין אִנּוּן תְּרֵין שׁוֹקִין דְּמַלְכָּא, דְּעָלַיְהוּ שַׁרְיָא נֵס וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר אֵלֶּה פִּקּוּדֵי, תְּרֵין פִּקּוּדִין וַדַּאי, דבְּגִינַיְהוּ אִתְּמַר פָּקֹד פָּקַדְתִּי. תְּרֵין נְבִיאִים תְּרֵין מְשִׁיחִין אִנּוּן וַדַּאי.

תרגום:

וזהו שמיני חג עצרת שהוא חג בפני עצמו ( חיבור תורה שבכתב ותורה שבעל פה – שכל ספירות הזכר והנקבה הושלמו, ראה מאמר ראש השנה),  בוא וראה, אלו מועדי ה', הולכים על תקון גוף המלך הקדוש (זעיר אנפין), ואלו הם: פסח = זרוע ימין של המלך, וזהו חסד. ובגלל כך נאמר ימין מקרבת. ראש השנה זרוע שמאל של המלך והיא גבורה ובגללה נאמר שמאל דוחה. שבועות זה גוף המלך שהיא תפארת, העמוד האמצעי (אות ו' בשם הויה), חנכה ופורים אלו הם שני שוקיים של המלך, עליהם שורה הנס ובגללם נאמר אלה פקודי, שתי גאולות ודאי, בגללם נאמר פקד פקדתי, שהם שני נביאים, שני משיחים.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד א' – י"ז אלול התש"ע

אִם כֵּן בָּתַר דְּאָמַר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ דְּאִנּוּן שִׁית. מַאי נִיהוּ בְּמוֹעֲדָם דְּאָמַר בָּתַר כֵּן. אֶלָּא לֵית רְשׁוּ לְמִקְרֵי לוֹן אֶלָּא בְּמוֹעֲדָם דְּאִיהִי מַלְכוּת. וּבַאֲתַר אָחֳרָא אָמַר אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדֵי. הֵ''ם אִיהוּ בְּהִפּוּךְ אַתְוָן מָ''ה. וְדָא אִיהוּ אֵלֶּה הֵ''ם מוֹעֲדֵי.

תרגום:

אם כך, אחרי שאמר אלה (זעיר אנפין ומלכות) הם מועדי ה' מקראי קודש הם שישה, מהו "במועדם" שאמר אחר כך?, אלא אסור לקרוא להם אלא במועדם שהיא המלכות (בסוד ומלכותו בכל משלה, שכל פעולה בקדושה שעושה האדם צריכה להיות דרך המלכות, שהיא נקראת מועד) ובמקום אחר אמר "אלה הם מועדי, הם בהפוך אותיות הוא שם הקודש מ"ה – יוד הא ואו הא, שהוא השם המתקן את המלכות. על כן אמר "אלה (זו"ן) הם (שם המתקן)  מועדי (את המלכות).

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד א' – ט"ז אלול התש"ע

וּכְמָה דְּעָלְמָא עִלָּאָה אַפִּיק שִׁית מוֹעֲדִים, כָּךְ עָלְמָא תַּתָּאָה אַפִּיק שִׁית. וְאִנּוּן אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּמִנַּיִן דְּאִנּוּן שִׁית בַּשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כִּי שֵׁשֶׁת וַדַּאי דְּאִנּוּן שִׁית. וּבְגִין דָּא לֹא אָמַר כִּי בְּשֵׁשֶׁת יָמִים. וּכְמָה דְּאִתְּמַר עֵדוּת בְּעָלְמָא תַּתָּאָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב מָה אֲעִידֵךְ, הָכֵי אִית עֵדוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב הֲעִידוֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. הָא עָלְמָא עִלָּאָה בְּרֵאשִׁי''ת וְעָלְמָא תַּתָּאָה בָּרָא שִׁית, וְאִלֵּין אִנּוּן תְּרֵין מִשְׁכְּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב.

תרגום:

כפי שהעולם העליון (הבינה) הוציאה שישה מועדים, כך העולם התחתון הוציא שישה והם: את השמים ואת הארץ (שמים = זעיר אנפין, ארץ  = מלכות), ומהיכן למדנו שהשמים והארץ הם שישה, ככתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, כי ששת ודאי שהם שישה ( לא כתוב בשישה ימים עשה את השמים ואת הארץ, אלא כתוב ששת ימים עשה), ובגלל זה לא אמר כי בששת ימים. וכמו שנאמר עדות בעולם התחתון ככתוב "מה אעידך", ככה יש עדות בשמים ובארץ, ככתוב הֲעִידוֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. העולם העליון נקרא בראשית והעולם התחתון נקרא ברא שית ואלו הם שתי משכנות לאביר יעקב...:

הסבר: שתי נשים ליעקב אחת לאה נקראת העולם המכוסה, העולם הבא, אם הבנים. והשניה רחל – העולם המגולה, עקרת הבית, והם שתי משכנות יעקב, אחת בית ראשון לאה, ובית שני רחל – והם הצריכות תיקון עד להיותן אשה אחת – זהו תיקון רחל ולאה שהוא תיקון חצות, זהו ראש השנה שהוא יומיים שהם יום אחד – היום הראשון נקרא דינא קשיא שהיא לאה, והיום השני נקרא דינא רפיא שהיא רחל.....

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד א' – ט"ו אלול התש"ע

וְהַאי מִשְׁכָּן עִלָּאָה דְּעָלַיְהוּ אִתְקְרֵי מִי. הָדָא הוּא דִּכְתִיב מִי בָּרָא אֵלֶּה. וְהַאי מִי אִיהִי בִּינָה. (ודא שמא) וְדַרְגָּא דִּילֵהּ יוֹם הַכִּפּוּרִים אִיהוּ וַדַּאי, וְהַאי דַּרְגָּא דְּאִתְקְרֵי בִּינָה אִתְקְרֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וּבָעוֹלָם הַבָּא, לֵית בֵּהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. כְּגַוְנָא דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים דִילֵהּ לֵית תַּמָּן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.:

תרגום:

וזה המשכן העליון (בית מקדש העליון) נקרא מי (שער החמישים), ככתוב מי ברא אלה (מי שהיא העליונה בראה את אלה שהם זו"ן (זעיר אנפין ומלכות), וזו מי היא נקראת בינה, והדרגה שלה הוא יום הכיפורים, (היא נקראת גם תשובה, ביום הכיפורים המלכות עולה אל אימא, המלכות נקראת "נעלים" זו הסיבה שלא מברכים "שעשה לי כל צרכי בברכות שחרשל יום הכיפורים, כי הנעלים אינן בעולם זה), וזו הדרגה הנקראת בינה נקראת העולם הבא, ובעולם הבא אין שם אכילה ושתיה, כפי יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה.

 

תיקוני הזוהר החדש עמוד א' - י"ד אלול התש"ע

וְדָא הוּא מִי אֵלֶּה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה מ) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה. וּתְרֵין מִשְׁכָּנוֹת אִנּוּן דְּאִתְרְמִיזוּ בְּהַאי קְרָא, אֵלֶּה פִּקּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. מִשְׁכָּן עִלָּאָה. מִי, וְדָא עָלְמָא עִלָּאָה מִשְׁכָּן תַּתָּאָה. מַה מִּשְׁכָּן עִלָּאָה בְּגִינָהּ אִתְּמַר מִי בָּרָא אֵלֶּה, מַאי אֵלֶּה. אִלֵּין אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'. וּמַאי אִנּוּן מוֹעֲדֵי ה' אִלֵּין אִנּוּן חַג הַמַּצּוֹת וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְחַג הַסֻּכּוֹת הֲרֵי תְּלָת. תְּלָת אָחֳרָנִין רֹאשׁ הַשָּׁנָה חֲנֻכָּה פּוּרִים. תְּלָתָא מִנְּהוֹן אִקְּרוּן מוֹעֲדֵי ה'. וְאִנּוּן מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ.

תרגום:

וזהו מי אלה (אלהים), ככתוב (ישעיה מ) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָּרָא אֵלֶּה. ושני המשכנים (שתי בתי המקדש) נרמזים במקרא הזה, אלו פקודי המשכן (משכן ראשון), משכן העדות (משכן שני), המשכן העליון, נקרא "מי" (חמישים שערי בינה, אימא עליונה) וזהו העולם העליון (עולם הבריאה). משכן התחתון "מה" (גימטריה השם הקדוש יוד, הא, ואו, הא - גימטריה אדם), המשכן העליון בגללו נאמר מי ברא אלה, מהו אלה? אלו הם מועדי ה', ומהם מועדי השם אלו הם: חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות הרי הם שלושה (כנגד חסד, גבורה ותפארת), שלושה אחרונים: ראש השנה, חנוכה ופורים (כנגד: נצח, הוד ויסוד), שלושה מהם נקראים מועדי ה', והם מקראי קודש.

תיקוני הזוהר החדש – עמוד א' י"ג אלול התש"ע

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. תָּא חֲזֵי תְּרֵין תֵּיבִין אִלֵּין אִתְפְּלָגוּ לִתְרֵין סִטְרִין כָּל חַד. בְּרֵאשִׁי''ת בָּרָא שִׁי''ת אֱלֹהִים מִי אֵלֶּה. מַאי שִׁית. אִלֵּין שִׁית סִטְרִין דְּמַשְׁכְּנָא דְּאִיהוּ כְּגַוְנָא דְּשָׁמַיִם וָאָרֶץ..:

תרגום:

בוא וראה שתי תיבות אלו נחלקו לשתי צדדים כל אחד. (במילה) בראשית ברא שית, (ברא שש) (ובמילה) אלהים מי אלה. מהם שית אילו הם שש צדדים של המשכן שהוא כפי השמים והארץ.

הסבר:

 70 תיקונים גילה לנו רבי שמעון בר – יוחאי במילה בראשית בתיקוני הזוהר הקדוש, נותרו דפים הנקרים "תיקוני הזוהר החדש" מכיון שהיו מפוזרים ולא ניתן היה לקשרם לתיקוני הזוהר המסודר.

במאמר זה מחלק התנא את שתי תיבות של המילים בראשית ו - אלהים – במילה בראשית יש שתי תיבות שהם ברא שית שהם שש קצוות – למעלה, למטה, ימין ושמאל לפנים ואחור, והם כנגד שש קצוות המרכבה – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. ובמילה אלהים שתי תיבות – מי אלה שהם כנגד ספירת הבינה הנקראת מי, ים, חמישים שערי בינה ונקראת אימא, והמילה השניה אלה שהם שמים וארץ כנגד פרצוף זעיר אנפין, (שש קצוות, ששת ימי החול) הנקרא שמים והמלכות הנקראת ארץ. 

האימא ששמה גבולות לבניה, מבנה זה של אימא בן ובת הוא מבנה קבוע בכל העולמות ובכל הספירות, במאמרים אחרים הבאנו גם את פרצוף אבא, ואת פרצוף אריך אנפין הנקרא סבא, וגם הם נמצאים בכל העולמות ובכל הספירות.

ונקשר כל זאת ולגאולה הפרטית

משה רבינו הוא מיסוד אבא המתגלה בדעת של זעיר אנפין, דור המדבר כולו מסוד הדעת "דור דעה", אבא הוא הדמות המענישה מיד, ללא התראה ואזהרה ובמדבר ראו הנהגה זו שבכל חטא שחטאו מיד נענשו, ואילו אצל אימא ההנהגה היא אחרת היא מזהירה ומתריעה, וסולחת "סלחתי כדברייך" אלו הם הקללות של פרשתנו, אזהרות ואיומים של אימא, היא נקראת תשובה ולכן בהנהגת אימא קל יותר לעשות תשובה כי היא סולחת תמיד, זו הנהגת יום הכיפורים.

לאחר שנודע כי משה רבינו, לא ייכנס לארץ ישראל, התחלפו ההנהגות, "דור דעה" דור יוצאי מצרים נעלם, ואימא הנהיגה את דור ההמשך להכניסם לארץ ישראל, ללא משה רבינו, ללא דמות אבא, וזהו כל הקלקול שבא אחר כך, בית ראשון נקרא על שם אימא עליונה, "בפשעכם שולחה אימכם", זו אימא העליונה שגלתה עם בני ישראל בגלות שלאחר חורבן בית ראשון, בחזרתם גם הנהגת אימא השתנתה וההנהגה ניתנה לבת, למלכות לשכינה שהיא כנגד בית שני, הנהגה זו היתה לצורך בירור כל ניצוצות הקדושה השייכים למלכות ולכן היא המנהגת את עם ישראל לאחר חורבן בית שני, וכל תפקידו של עם ישראל הוא להחזיר את המלכות, את ניצוצות הקדושה בחזרה למקומה, ולאחר שיושלם בנין המלכויות אזי ייתגלה פרצוף אבא, שנית, עם משה רבינו "מה שהיה הוא שיהיה" אותיות משה, ושם יהיה – ביום ההוא "יהיה" השם אחד, כי נאספו כל הניצוצות, אות ו' החסרה ארבע מידות להשלים לעשר ספירות תושלם לאות יוד' ואז יהיה שמו יתברך שלם, אבא נקרא חכמה, חכמת הסוד, חוכמה הנעלמת, וכאשר אדם עוסק בסוד, בזוהר הקדוש אזי הוא נכנס תחת הנהגת אבא, מצד אחד מיד נענש על עבירה, ומצד שני זוכה לכל ההשגות וההטבות של אבא. ועל כך נאמר שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, כי אבא מיד מעניש, אימא היא תשובה רק ע"י תשובה אפשר להכנס תחת הנהגת אימא, ואחרונה היא המלכות היא נקראת דלה ועניה, אין לה מעצמה כלום, היא נמצאת בשבי בקליפות, וזה ישראל הנמצאים תחת הנהגתה הם ישראל העוסקים רק בפשט, הם נמצאים כמוה בשבי הקליפות, דלים ועניים ברוח ובחומר, המוצא שלהם הוא להחליף את ההנהגה, להכנס להנהגת אימא ע"י תשובה ולהנהגת אבא ע"י עסק הזוהר הקדוש, ואז גם יוכלו להוציא את השכינה הקדושה משביה כי כאשר הם איתה "אין אסיר יכול לשחרר עצמו מבית אסורין"... ודי לחכימא ברמיזא...