(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: (יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ:(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: יעקב יודע נפש לבן הארמי (הרמאי), וכפי התנהגות היצר הרע שצריך תחבולות לכופפו, כך עשה יעקב, כי באמת לאה היא אם הבנים והייתה מיועדת לעשו, אולם עשו ויתר על מקומו בקדושה ויעקב זכה בשתי המקומות אחד יעקב ורחל והשני ישראל ולאה, ומכיון שצריך תחבולות אמר יעקב שהוא רוצה את רחל אולם כוונתו הייתה לאה, ולבן פעל כפי תוכנית יעקב וזיווג לו את לאה, אפשר כי כוונת יעקב בגשמיות הייתה רחל, אולם בעולם המכוסה מאיתנו, הוא עולם הנשמה רצה את לאה, כפי שאומר בזוהר חלק א דף קנג/א ואמר רבי אלעזר, יעקב דאזדמנת ליה על בירא אתתא, אמאי לא אזדמנת ליה לאה, דהא קיימא ליה ליעקב כל אינון שבטין, אלא לאה לא בעא קודשא בריך הוא לזווגא ליה ליעקב באתגליא, דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה, דהא קודם לכן לא אתגליא מלה, ותו בגין לאמשכא עינא ולבא דיעקב בשפירו דרחל, למעבד דיוריה תמן, ובגינה:

תרגום: ואמר רבי אלעזר, אשתו של יעקב הזדמנה לו בבאר, מדוע לא הזדמנה לאה?, הרי ממנה יצאו כל אותם שבטים, והתשובה כי לא רצה הקב"ה לזווג את לאה בגלוי, ככתוב ויהי בבקר והנה היא לאה, שקודם לכן לא התגלתה כדי למשוך את יעקב (הגשמי) עינו וליבו (העין רואה והלב חומד) ביופיה של רחל לבקש לגור איתם בשביל רחל:

רחל, מרכבת השכינה, עבור רחל יגאל הקב"ה את בני ישראל, עבור דמעותיה של אימנו שלא פסקו מאז יוסף בנה, מאז מסרה נפשה עבור בנימין, "מאמא" רחל, שנקברה בפרשת דרכים, רחל שנשבתה ע"י חטא האדם וחוה, רחל סוד הבאר, רחל עיקר הבית, עקרת הבית, בית ישראל, רחל שמסרה סימניה לאחותה למען תהיה אם הבנים, שבטי יה, רחל העקרה שבאמת לא היו לה בנים, רחל שבכל לילה יורדת לעולמות נמוכים לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה, שבכל לילה זועקת ומתייפחת על נפשות הבלעות, ומאכילה  אותם אור הגאולה ומעלה אותם, ומתעייפת ומתחננת לבניה הצדיקים לקום בלילה ולעזור לה לצאת מהעולמות התחתונים ב"תיקון רחל", שכל תפילת 18 עבורה נעשתה, להקימה מעפרה ומיגונה, ותמאן להינחם, כי לא נגאלו עדיין הנפשות, עדיין אין ישראל השלם, חסר את הנפשות הבלועות בטומאה, עפר יעקב בשבי הנחש. מלחמת הקדושה בטומאה נעשית ע"י חיילים, חיל קדושה מול חיל טומאה החייל חייב לדעת אילו כלים עומדים לרשותו למלחמה, חייבת להיות לו מפה של מקום האויב, מפה של הצבא אליו הוא שייך, וזה בקדושה כלים כלי מלחמה הם = כלי (60) גימטרייה הלכה (60), שישים מסכתות, ללמוד ההלכה על בורייה שמחוץ להלכה שהיא הגדר של מחנה הקדושה נמצא הנחש המוכן לנשוך, והמפה היא סדר עולמות הקדושה, סדר הפרצופים והשמות הנלמדים בזוהר הקדוש ובספרי "האר"י הקדוש", כאשר האדם הולך בדרך ההלכה, יודע את ההנהגות הרוחניות אזי הוא יכול להכנס למחנה האויב לפדות את ניצוצות הקדושה ולצאת בשלום, וח"ו כאשר הוא לא יודע את מחנה האויב ולא יודע את ההנהגות הרוחניות הרי כשהוא נכנס למחנה האויב אזי גם הוא נלקח בשבי, וזה שאמר יעקב אבינו (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵא - לֹהִים: א-להים זו מידת המלכות השולטת על האדם, א-להים נקרא גם דיין, מלך, שופט, רב, אלהים אחרים שהם כוחות הטומאה, ואילו שם "הויה" הוא רק הקב"ה, רק כוח הקדושה, וזה שאמר שאם שם הויה יהיה השליט שלי אזי אשוב בשלום לבית אבי, כי יעקב נכנס למחנה האויב, מצויד בהלכה שלמד בבית מדרש של "שם ועבר", ידע את כל ההנהגות הרוחניות, מצויד בכל שמות הקודש ומלווה במחנה מלאכים נכנס לבית לבן, להוציא מהשבי את השכינה הקדושה (רחל) ואת אם הבנים (לאה), ואת שבטי יה, 12 בנים, ורק לאחר שהציל את כל הנפשות האלו מהטומאה שב בשלום לבית אביו.

כפי תפילת שמונה עשרה, המתפלל הוא יעקב שיורד לעולם הטומאה לאסוף ניצוצות קדושה ולהעלות את השכינה לעולם האצילות, ומכיון שכל ניצוץ מחייה את כוחות הטומאה הם לא מוותרים על הניצוץ, כמו לבן ורודפים אחר המתפלל שלקח את הניצוץ מהם, וזה המחשבות הזרות שבתפילת שמונה עשרה כביכול "אלהים אחרים", והמתפלל צריך להמליך שם הויה על עצמו, ולהצטער על המחשבות הזרות, הצער וההמלכה של שם הויה גורם לניצוץ להשתחרר וזה שב לבית אביו, לעולם הקדושה לארץ ישראל בשלום, הכלל שבאות מחשבות זרות הוא לא להגרר אחריהן, מיד להצטער ולבקש מהקב"ה (שם הויה) עזרה והצלה, (רק במחשבה).

תא חזי בגיניה דיעקב אתקיים עלמא, ואי תימא הא בגיניה דאברהם, כמה דאת אמר (בראשית ב ד) בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, אלא בגיניה דיעקב אתקיים אברהם, דכתיב (ישעיה כט כב) כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. ומקדמת דנא הוה קב"ה בני עלמין וחריב לון, כיון דאתא יעקב, מניה אשתכללו עלמין, ולא אתחרבו כקדמיתא, הדא הוא דכתיב (שם מג א) כה אמר ה' בוראך יעקב ויצרך ישראל וגו'. תא חזי מה כתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (שם כג) שלח את בני ויעבדני, ישראל אקרי בן לקב"ה בגין דאתדבק ביה, כמה דאת אמר (משלי ל ד) מה שמו ומה שם בנו כי תדע:

תרגום :

ראה בגלל יעקב מתקיים העולם, ואם תשאל, הרי נאמר (בראשית ב ד) בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, אלא בגלל יעקב ניצל אברהם ככתוב (ישעיה כט כב) כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. בתחילת הכל היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, כיון שהגיע יעקב, ממנו נתקנו העולמות ולא נחרבו כבתחילה כפי הכתוב (שם מג א) כה אמר ה' בוראך יעקב ויצרך ישראל וגו'. וראה מה כתוב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתוב (שם כג) שלח את בני ויעבדני, ישראל נקרא בן לקב"ה בגלל שנדבק בו, כמו שנאמר (משלי ל ד) מה שמו ומה שם בנו כי תדע: הסבר, מה שמו הוא הקב"ה ומה שם בנו ישראל, בעולם הראשון, נקרא "נקודים" היו הספירות מסודרות אחת מעל השניה, ובאו שבירת הכלים (כפי שאמר בונה עולמות ומחריבן), ובתיקון הסתדרו בצורה שונה: צד ימין, צד שמאל ואמצע המקשר בינהן, ולכן אמר כשבא יעקב הושלם התיקון כי הוא קו האמצע, אברהם (חסד) מימין, יצחק (גבורה) משמאל ויעקב (תפארת) באמצע, והממוצע הזה השלם מכל הבחינות, תמים, הוא הבחירה של הקב"ה בבן בכור ויקרא שמו ישראל - שיר אל.

בלהה, רחל זלפה לאה - ברזל

כור הברזל, כור ההיתוך שממנו נבנה עם ישראל הקדוש, כפי שאמר:

במדרש תנחומא שמות פרק ג.

כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי, שמעון וישמע אלהים את נאקתם, לוי ונלוו גוים רבים אל ה' (זכריה ב), יהודה אודך ה' כי אנפת בי (ישעיה י), יששכר יש שכר לפעלתך (ירמיה לח), זבולון בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח), בנימין נשבע ה' בימינו (ישעיה סב), דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו), נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה (שיר ד), גד והמן כזרע גד (במדבר יא), ואשר ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ב), יוסף על שם יוסף ה' שנית ידו (ישעיה יא):   ונוסיף על האמור

ראובן - ראיה, עין טובה, שמירת עיניים, קדושת עיניים.

שמעון - שמיעה, שמיעת מוסר, שמירת השמיעה מלשון הרע.

לוי - ליווי השכינה, ללוות המת, לשיר שירי הלויים.

יהודה - להודות לקב"ה, לדעת להגיד תודה על טובה.

יששכר - יש שכר על כל עמל של קדושה.

זבולון - לבנות בית לקב"ה בלב, ושכנתי בתוכם.

דן – לדון כל אדם לכף זכות, לדון בצדק,

נפתלי – להתפלל בכוונה בכל התפילות

גד – לעורר המזל העליון בתפילה כמו שדרשו חז"ל שלשה דברים תלויים במזל – בני, חיי ומזוני.

אשר – אז תהיה מאושר מלשון אישור- חותם הקב"ה , הוא המאשר את האדם ההולך בדרכו.

יוסף - מקור הברכה, הכלכל, יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים.

בנימין - זהו קץ הימין, שהוא נצח ישראל.

ואז ככתוב בספר ישעיה פרק כה

(ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי א-להים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר:

רַעֲיָא מְהֵימְנָא  - פרשת ויצא (השלמה מההשמטות (סימן ן)

 וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סוּלָם מֻצָּב אַרְצָּה. וְהִנֵּה סוּלָם דָא צְּלוֹתָא, מֻצָּב אַרְצָּה, דְּמָצְּלָאן בְּנֵי נָשָׁא לֵיהּ בְּאַרְעָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא וּמַטָא לִשְׁמַיָּא דְּאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִתְמָר בֵּיה (מלכים א' ח') וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָׁמַיִם וְרָזָא דְּמִלָה (תהלים ח') יְהוָֹ''ה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ וגוֹ'. וּבְזִמְנָא דְּמוֹדָע לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִנְתֵּיהּ דְּסָלְקָא בְּהַהוּא צְּלוֹתָא, מִיָד וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ. בּוֹ בְּהַהוּא בַּר נָשׁ.

תרגום: וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סוּלָם מֻצָּב אַרְצָּה, והנה סולם זו תפילה, מוצב ארצה, תפילתם של בני אדם בארץ שהיא השכינה ומעלה אותה לשמים שהוא הקב"ה, שנאמר בו (מלכים א' ח') וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָׁמַיִם וסוד המילה (תהלים ח') יְהוָֹ''ה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ וגוֹ'.בזמן שמכירים (ממליכים ) את הקב"ה השכינה עולה בתפילה, מִיָד וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ. בּוֹ באדם המתפלל.

הסבר: רחל היא סוד השכינה(המלכות) וכפי סיפור המעשה של יעקב ולאה, ורחל מתחת למיטה מוסרת סימנים ללאה, כך בכל לילה לאה שהיא סוד מלכות הבינה העליונה, תופסת את מקומה של רחל, רחל יורדת מתחת לעולם האצילות לעולמות התיקון, בריאה יצירה ועשיה כדי להחיות את כל ניצוצות הקדושה שנמצאים בשבי הטומאה, וכן להעלות את הניצוצות שהשתחררו מהשבי, וכאשר היא יורדת יונקים ממנה כוחות החיצוניים בסוד "ואתה מחייה את כולם" "ומלכותו בכל משלה" – שהקב"ה באמצעות המלכות מחייה גם את הרשעה עד בוא יום החשבון – וכאשר יונקים ממנה החיצוניים צועקת ובוכה אימנו היקרה רחל, וזה סוד תיקון חצות – תיקון רחל ולאה – לסייע לרחל ע"י אמירת התיקון להשתחרר מהחיצוניים ולעלות למקומה, עלייתה של רחל היא עלייה מדורגת כפי מעשה כל יהודי – רחל הפרטית של כל בן ישראל – מיד שמתעורר נוטל ידיים להעביר הטומאה – החיצוניים שנאחזו ברחל, מתלבש ומפנה עצמו ומברך כל ברכות השחר – שכולם הם בסוד שחרור מהשבי – מתיר אסורים, זוקף כפופים וכו' – עד  עלות השחר אומר תיקון רחל ולאה – ובנץ החמה עטור בכלי המלחמה וההגנה – טלית, תפילין רש"י ורבנו ת"ם מעלה את רחל בכח הקורבנות, מזמורי התהילים (בסידורים מופיע סדר העלייה) עד ברוך שאמר...עולם העשייה, משם לעולם היצירה, ויברך דוד...עולה לעולם הבריאה, ובתפילת שמונה עשרה מעלה את המלכות למקומה – רחל מתאחדת עם יעקב לאחר הגלות של הלילה הפרטי – כך בע"ה תסתיים הגלות הכללית ורחל תחזור למקומה עם כל בני ישראל לעולם האצילות לעולם שכולו טוב.

(א) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:

(ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:

יעקב הגיע עם מלאכי חוץ לארץ שזהו מחנה אחד, וכשהגיע לארץ ישראל באו לקבל פניו מלאכי ארץ ישראל שזהו מחנה שני ולכן קרא למקום מחניים, "מעוט רבים - שניים", שתי מחנות. עוד נאמר ביום השישי לפני הקידוש שרים "שלום עליכם מלאכי השלום", ובסוף "צאתכם לשלום מלאכי השלום", כפי כאן, יש מלאכי ימי השבוע שנקראים מלאכי ימי החול, והם הנמצאים בימי השבוע, כאשר האדם מקדש את השבת בבית באים מלאכי השבת, וזה "בואכם לשלום, מלאכי השלום", ולבסוף יוצאים מלאכי החול, כי אין הקודש מתערב בחול וזה "צאתכם לשלום מלאכי השלום", שהם מלאכי ימי החול שלא יישארו בבית קדוש, מלאכי החול שהם הפך שבת. וזה שאמר שכאשר בבית יש מחלוקת שלא יאמר "צאתכם לשלום מלאכי השלום", כי מלאכי השבת לא נכנסים למקום מחלוקת, אז לפחות שיישארו מלאכי החול, והשם יצילנו ממחלוקת וכעס אמן.

זוהר חלק א דף קנז/ב

 פתח ואמר (תהלים קיג ט) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה, א"ר חייא, רוחא דקודשא קאמר, מושיבי עקרת הבית דא רחל, אם הבנים שמחה דא לאה. מושיבי עקרת הבית דא עלמא תתאה, אם הבנים שמחה (הללויה), דא עלמא עלאה בגיני כך הללויה: תרגום פתח ואמר (תהלים קיג ט) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה, אמר רבי חייא, רוח הקודש אמרה, מושיבי עקרת הבית זאת רחל, אם הבנים שמחה זו לאה. מושיבי עקרת הבית זה עולם הזה, אם הבנים שמחה (הללויה), זה העולם הבא כיון כך הללויה:

נדרוש בע"ה כי שתי סוג נשים קיימות, אחת שהעולם הזה הוא עיקר עבורה, היא מטפחת עצמה עבור החוץ, ואילו בבית מזניחה את עצמה, היא מעדיפה את בעלה בבית איתה, כביכול "שותף", לא נורא שלא הלך ללמוד תורה היום, ואם הלך הרי שבמכשיר הטלפון היא מזעיקה אותו, או משוחחת איתו או מטילה עליו מיני מטלות. ביקור אצל חברים עד שעות מאוחרות של הלילה, בעלה יכול להתפלל "יחיד בבית " לא חייב ללכת לבית הכנסת, ועוד כיד הדמיון, זו האישה המובילה את האדם לתחתית, שלא לומר ח"ו לגיהנם.

ואילו האשה השניה, אם הבנים, זו שכל שאיפתה ורצונותיה שבעלה ילמד תורה, יקום לתיקון חצות, ויתפלל בנץ החמה, היא דוחפת אותו כל הזמן ללכת ללמוד תורה, היא מחנכת את ילדיה על דרך התורה והטהרה, היא מקפידה על קלה כחמורה, אין לה רצונות בעולם הזה, היא מייחדת כל עבודת משק הבית כדי שהבגדים יהיו נקיים לעבודת השם, שהמאכלים יהיו כשרים למהדרין וטעימים לעבודתו יתברך, מנהלת בית שכולם הולכים לישון מיד אחרי תפילת ערבית וארוחת ערב כדי שיקומו לעבודת השם בלילה, היא העולם הבא, היא העולם המכוסה ולכן גם שנואה על אוהבי העולם המגולה הזה, אבל בסופו של דבר היא נקברת במערת המכפלה היא זוכה לכניסה לגן עדן, והיא בנתה את שבטי יה מרכבה לקב"ה.

וזאת יהודיה, בתו של הקב"ה, העולם הזה זמני ואין בו כל תועלת לבד מקיום המצוות שהיא מצווה, וזה לאפשר לבעלה ללמוד תורה, להאדיר שמו יתברך, קשה לה במה שהיא מצווה, יש אפילו קנאה בבעלה שמצוותיו שונות, אך הקב"ה יודע תעלומות בחר לה את תיקונה, ובמקום שקשה שם התיקון, לשמור על צניעות, לטפח עצמה רק עבור בעלה בביתה ולא עבור השכנים, לגדל הילדים בכשרות, בטהרה, בידיעת השם כך תזכה ללאה אם הבנים שמחה.

ספר בראשית פרק כט

(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: (יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ:(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: יעקב יודע נפש לבן הארמי (הרמאי), וכפי התנהגות היצר הרע שצריך תחבולות לכופפו, כך עשה יעקב, כי באמת לאה היא אם הבנים והייתה מיועדת לעשו, אולם עשו ויתר על מקומו בקדושה ויעקב זכה בשתי המקומות אחד יעקב ורחל והשני ישראל ולאה, ומכיון שצריך תחבולות אמר יעקב שהוא רוצה את רחל אולם כוונתו הייתה לאה, ולבן פעל כפי תוכנית יעקב וזיווג לו את לאה, אפשר כי כוונת יעקב בגשמיות הייתה רחל, אולם בעולם המכוסה מאיתנו, הוא עולם הנשמה רצה את לאה, כפי שאומר בזוהר חלק א דף קנג/א ואמר רבי אלעזר, יעקב דאזדמנת ליה על בירא אתתא, אמאי לא אזדמנת ליה לאה, דהא קיימא ליה ליעקב כל אינון שבטין, אלא לאה לא בעא קודשא בריך הוא לזווגא ליה ליעקב באתגליא, דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה, דהא קודם לכן לא אתגליא מלה, ותו בגין לאמשכא עינא ולבא דיעקב בשפירו דרחל, למעבד דיוריה תמן, ובגינה:

תרגום

ואמר רבי אלעזר, אשתו של יעקב הזדמנה לו בבאר, מדוע לא הזדמנה לאה?, הרי ממנה יצאו כל אותם שבטים, והתשובה כי לא רצה הקב"ה לזווג את לאה בגלוי, ככתוב ויהי בבקר והנה היא לאה, שקודם לכן לא התגלתה כדי למשוך את יעקב (הגשמי) עינו וליבו (העין רואה והלב חומד) ביופיה של רחל לבקש לגור איתם בשביל רחל:

הושע פרק יב (יג) ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר:

ספר בראשית פרק לא

(כא) ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד:

כפי תפילת שמונה עשרה, בכוונה להוציא ניצוצות הקדושה מעולם לבן (נבל), עולם הטומאה ולהבריח אותם לעולם הקדושה, זה תפקיד יעקב (המתפלל) שיורד לעקב (עולם הטומאה) ובעזרת אות יוד של שמו מעלה את הניצוצות לקדושה, וזה ויברח, כמו מבריח סחורה ממדינה למדינה, אנשי המכס, הסטרא אחרא רודף אחר יעקב, כמו אחר המתפלל, מבלבל אותו בכישוף, בתרפים, בהבלי העולם, במחשבות מטרידות ומסיט אותו מדרכו, ותגנוב רחל את התרפים ( שהיא סוד המלכות, אשר מגינה על יעקב, היא תמיד עומדת איתנה כנגד הקליפות), היא המגננה נגד הקליפות שרודפים אחרי יעקב לאחר שפדה (פדן) את הניצוצות (צאן שהם עם ישראל, בני יעקב, רחל ולאה) מידי לבן – וזכה לעלות לדרגת ישראל. 20 שנים שהה יעקב עם לבן – 7 לאה 7 רחל 6 ישראל (עדרי הצאן), שהם כנגד ברכת האבות שבה יש בניית ישראל, בניית רחל ולאה (כידוע ליודעי ח"ן) עד "מגן אברהם". וזה שאמר:

בזוהר חלק ב דף קעה/ב תנא:

אמר רבי שמעון, והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, דא הוא יעקב קדישא שלימא, כמה דאוקימנא דכתיב (בראשית כה כז) ויעקב איש תם ישב אהלים, יושב אהל לא כתיב, אלא ישב אהלים, תרי, דאחיד להאי ואחיד להאי, אוף הכא כתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, דאחיד להאי ואחיד להאי. דתנינן, מאי איש תם, כתרגומו שלים, שלים מכלא, שלים לתרין סטרין, לעתיקא קדישא ולזעיר אנפין, שלים לחסד עלאה ולגבורה עלאה, ואשלים להאי ולהאי.

תרגום:

אמר רבי שמעון, והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מהקצה אל הקצה, זה הוא יעקב הקדוש השלם, כמו שדרשו ככתוב (בראשית כה כז) ויעקב איש תם ישב אהלים, יושב אהל לא כתוב, אלא ישב אהלים, שתים, אחוז בזו ואחוז בזו (רחל, מלכות, לאה, בינה), ועוד מהו איש תם כתרגומו, שלם, שלם בכל, שלם בשני צדדין, לאריך אנפין (כתר), ולזעיר אנפין, שלם מצד החסד העליון (אברהם) ולגבורה העליונה (יצחק), משלים לזה ולזה: הסבר, יעקב הוא קו האמצע, והוא נע מהמלכות שהיא רחל, לבינה שהיא (עפ"י הזוהר) בינה (או תבונה), וגם בקו האמצע שהוא הפרצוף הנקרא זעיר אנפין, עד לכתר שנקרא אריך אנפין, אחוז ע"י המידות בקצוות ימין ושמאל שהם חסד וגבורה, והוא על משל המתפלל, שכל תפקיד המתפלל בתפילת 18, להעלות את המלכות מעולם לעולם עד מקומה בעולם האצילות, להמשיך (להוריד) מוחין מלמעלה לזעיר אנפין, לבנות את הזכר והנקבה ולייחדם: